אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 533 – עולם פרוץ

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 533 – עולם פרוץ…

     העולם עד היום הזה רוצה בשפה 'נתון', פרי המח והניירונים, מתעלם מהאינטואיציה של אבות העברים יוצאי אור, אברהם, ענר אשכל וממרא, על היות 'דעת' ממקור חיצוני. איזכור מחודש זה את האינטואיציה של אבות העברים על היות 'דעת' ממקור חיצוני, מסביר את היות השפה אינפורמציה לא מקובעת, אינפורמציה ללא גבולות, שאפשר לשנות את יצירותיה, בעוד שאי אפשר לשנות את ה-DNA האינפורמציה המהווה את גופינו הביאולוגי, אינפורמציה מקובעת.  היוצרת רק דגם אחד, דגם גופינו, בעוד שהאינפורמציה הלא מקובעת יוצרת דגמים רבים.

      אם האינפורמציה של שפתינו היתה פרי הניירונים, אזי היא היתה אינפורמציה מקובעת, בדומה לאינפורמציה של גופינו, ה-DNA. העוסקים בשפה לא משתכנעים מהאינטואיציה של אבות העברים שהיתה פרי מוטציה, כנראה חד-פעמית, מוטציה המגלה תובנות רדומות.

      כל ההקדמה הזו, חזרה על דברים שכבר נאמרו בשעורים קודמים, מטרתה, לעמוד על התופעה, שאלו העוסקים בשפה לא נתנו  את דעתם עליה, היא, שהמתבונן על תולדות האדם, מגלה שתרבויות יצרו קוסמולוגיות שונות במשך התקופות, וכל הקוסמולוגיות מטרתן היתה הרצון לשנות סדרי עולם. 

     נשאלת רק השאלה בזכות מה דרי כדור הארץ שלנו סבורים שלהם זכות לדרישות כאלו.

      גם במקרה של קוסמולוגיות, הקוסמולוגיה התנ"ית היא היחידה שאינה רוצה לשנות סדרי עולם, משלימה עם חוקי הקיום הקוצבים משך קיום מוגבל לישויות, משלימה עם 'עולם נגלה' בלבד, אינה יוצרת עולמות חלופיים, אינה מורדת בישות עליונה, ההיפך רותמת אותה להיות ערבה לעולם הנגלה.

      כפי שהתובנות שהתגלו לאבות העברים, תובנות רדומות, כתוצאה מטראומת עזיבת אור בפקודת האלוהות, כך גם התגלתה לאבות העברים הימצאות מיתוסים, קוסמולוגיות, לא תואמים לשפה, 'דעת', ממקור חיצוני.

      כנראה שכבר עזיבת אור, מרכז תרבות שומרית, נגרמה מהבנת אבות העברים, שהאמונה של השומרים על שלטון גורל, מסמל סוף תרבות זו. אבל עזיבתם את אור, בנדודיהם הם נתקלו בקהילות עם שפות שונות מנהגים שונים, שגרמה אצלם לטראומה, טראומה המגלה תובנות רדומות. היווכותם שכל קהילה יוצרת את שפתה, את מנהגיה, עורר אצלם את ההשערה  שיסוד חיצוני, 'דעת' מוליכה את בני האדם ליצור את שפתם, את מנהגיהם.

       תובנה זו של אבות העברים, אברהם, ענבר, אשכל וממרא שיסוד חיצוני מוליך את האדם מבלי מודעות ממשית ליצור את שפתם ומנהגיהם, הוליך אותם בצורה הגיונית לשלול מיתוסים שלא תאמו את התובנות ההגיוניות שלהם, כמו מיתוס 'גן-עדן', שהיה רווח אצל עמים, שבראשית קיום האדם הוא זכה בכל מ'קרן השפע', זכה לקיום ללא עמל ב'גן-עדן'.

     אבות העברים בהגיון שלהם, שללו את מיתוס 'גן-עדן', בשני משפטים, באחד שגיבורי המיתוס חוה ואדם בגן לא התבוששו בעירומם, ורק אחרי שטעמו מ'דעת', אותו יסוד חיצוני, התבוששו בעירומם, כיוון שיסוד חיצוני זה העניק להם 'מודעות', יכולת התבוננות על עצמם מבחוץ.

      וראה זה פלא, הדורות, אפילו החכם, הרמב"ם, חכם מני אדם בעיני חסידיו, סבר שב'גן-עדן', לחוה ואדם היו תובנות נעלות שאבדו אותן, בגין התעלמותם מהאיסור מלאכל מהיסוד החיצוני 'דעת'. כך הוא פרש את המשל בספרו 'מורה הנבוכים'.

       'גן-עדן' נותר בעיני הדורות מקום אידאלי, מבלי להבין את שלילתו בעיני אבות העברים.

       הסיבה העיקרית ש'גן-עדן' נותר אידיאל, היא, שהאדם גם לא אימץ את התובנה ההגיונית של אבות העברים שיסוד חיצוני, 'דעת', מוליכה את האדם ליצור את עולמו החיצוני.

     יחס שלילי כזה לתובנות אבות העברים היה גם יחסו של שאול הטרסי, שבניגוד להשלמת אבות העברים עם חוקי הקיום, הוא בהשפעת התרבות היוונית, לא השלים עם חוקי הקיום הקוצבים משך קיום האדם, החטיא את אכילת פרי 'דעת', ורצה שהאלוהות בגין קורבנו של ישוע תשנה סדרי עולם.

      התנגדותו של שאול הטרסי, מיסד הנצרות, הובילה כמובן ל'קוסמולוגיה' מורדת בחוקי הקיום, קוסמולוגיה הרוצה בשינוי סדרי עולם, קוסמולוגיה התקפה עד היום הזה.

       לא מינינו כאן, למשל, את הקוסמולוגיה המצרית העתיקה, שמרדה בחוקי הקיום ורצתה בעולם חלופי עם חוקים תואמים משאלותיהם.

     רצינו בדילוגים אלו שלנו להצטמצם רק לעובדה שהאדם עד היום הזה אינו משלים עם 'דעת' ממקור חיצוני, דעת המוליכה את האדם ליצור את שפתו, את מנהגיו. האדם אינו משלים 'דעת' שהינה בניגוד לאינפורמציה ה-DNA  המהוה את גופינו הביאולוגי, שהינה אינפורמציה מקובעת, בעוד ש'דעת' ממקור חיצוני היא האינפורמציה הלא מקובעת, המאפשרת לאדם את כל תעלוליו, ליצור קוסמולוגיות המורדות בחוקי הקיום, קוסמולוגיות הרואות בישויות-על מקנאים באדם, מכשילים אותו.

       האדם שהוענקה לו בצורה אנומלית יכולת אינפורמציה

לא מקובעת, 'דעת' ממקור חיצוני, אינפורמציה המוליכה אותו ליצור את עולמו, מפחידה את האדם, היותה נעלמת, לא מוחשית, והוא מתגעגע למצב דטרמיניסטי, מוחשי.

     האדם שהמתת מפחידה אותו, ביחוד שהיא מוליכה אותו ליצור את עולמו הלשוני עם הזולת, הרי היא ישות נעלמת, שיש על היחידים, להגשים את היכולת הגנטית לשפה, על-ידי כריתת בריתות. כריתת בריתות למען  לזכור את השמות שהעניקו לקולות היוצאים מגרונם של יחידים על צרכים, שמות נעלמים שיש לזכור אותם, אחרת נמוגים, יש לאכסן אותם בזכרון.

    כל התהליכים האלו ש'דעת' מוליכה את האדם לבצע, תהליכים ההופכים למכניים שהוא לא זוכר, מרתיעים את האדם הרוצה בעולם דטרמיניסטי מוחשי, ללא חובות, עולם שאין בו קיצוב.

       אם מצב זה לא היה נשאר נחלת האדם עד היום הזה, לא היה צורך לחזור על דברים אלו. אבל 'יכולת ההדחקה' של האדם מדחיק עד היום הזה ממנו את מציאות קיומו.

      וגם אם האדם לאט לאט מבין שהוא יוצר את עולמו הלשוני, מקרה היידיגר, שאחרי מלחמת העולם השניה, קריסת הרייך השלישי, העז למרוד במסורת הלותרנית ששללה את השפה. העז להתנגד ל'אלהים', גיתה, ששלל את השפה בדרמה שלו פאוסט, ואימץ את שירו של המשורר גאורגה בשם 'המילים', מילים היוצרות את עולמו של האדם. השלים עם עובדה זו, מבלי קבלת החובות ביצירת עולם זה, חובות לזולת.

      היידיגר מסמל את האדם החדש, המבין שהשפה מוליכה את האדם ליצור את עולמו, אבל מסרב לחובות לזולת, רוצה בשפה רכה לא מצווה.

     היידיגר שבעל כורחו הכיר בשפה יוצרת, רצה להסתתר בה, לא להיות חייב לזולת, אבל צפה שזולת שנוא זה יעריץ אותו.

       העולם מוכן להעריץ את היידיגר, הרי עולם אנושי זה גם הוא מסרב להיות חייב לזולת, להיות אחראי לעולמו.

       אבל סרבנות זו של האדם לקחת על עצמו את האחריות על עולמו השברירי, על כדור הארץ השברירי, מושבו, נותן את אותותיו. הוא עלול להביא לקריסת עולמו, אם לא ישלים עם חוקי הקיום, אם לא ישלים עם 'דעת', מתת כפי שהוענקה לאדם בצורה אנומלית, יכולה גם להתפוגג בצורה אנומלית.

      לאדם אין שליטה על חוקי הקיום, אין לו שליטה על התרחשויות אנומליות. על כן עליו לשמור על המתת האנומלית שהוענקה לו עם חוקיה, לא להתעלם מהחובות כלפיה, כלפי תיחזוקה.

     האדם לא צריך לשכח שהוא רק דייר משנה ביקום האין-סופי.

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 532 – ערבות האמונהנ …

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 532 – ערבות האמונה …

     האדם הדואלי נמצא בשני מישורים, מישור גופו שנשלט על-ידי ה-DNA, אינפורמציה מקובעת, מישור שני, השפה שהנה אינפורמציה לא מקובעת, אינפורמציה ללא גבולות. אינפורמציה לא מקובעת זו, השפה, יוצרת עולמות ווירטואליים שקיומם זקוק לערבות האמונה בהם. עולמות ווירטואליים אלו בלעדי ערבות האמונה בהם על-ידי קהילות, יכולים להמחק, במקומם נוצרים עולמות ווירטואליים חדשים, המתקימים הודות לערבות האמונה של קהילות חדשות.

     אם האדם נולד עם האינפורמציה המקובעת, ה-DNA, את עולמו פרי האינפורמציה הלא מקובעת, עולם השפה, האדם יוצר, יוצר עם הזולתים. אבל האדם אינו זוכר את השלבים שבאמצעותם הוא יוצר את עולמו הלשוני, כיוון שתהליכים אלו הופכים למכניים.

      אבל האדם גם אינו רוצה לדעת שעולמו הלשוני הוא מעשה ידיו, היות עולם זה לא מוחשי, נעלם, רפאי, הוא גם לא מעונין להעניק לעולם זה לגליות, כיוון שעולם השפה מצביע על היות משך קיומו קצוץ.

     סיבה אחרונה זו היא מאחורי רצונו של האדם להתכחש לשפה שהנה אינפורמציה לא מקובעת, הוא רוצה להצפין את יצירותיו על-ידי שפה זו, לגופו פנימה, למען לעשותה מקובעת, כמו ה-DNA.

      באופן כללי האדם אינו מודע לעובדה שאם הוא הופך את השפה חלק ממוחו, חלק מהניירונים, רוצה אותה להיות אינפורמציה מקובעת, הוא שולל מהשפה את היכולת ליצור דגמים רבים, בעוד שה-DNA  אינפורמציה מקובעת יכולה ליצור רק דגם אחד, דגם גופו.

     בהקדמה זו ניסינו בקצור להצביע על התופעה האנושית, העדר תובנת האדם את מתת השפה, מתת המבדילה אותו משאר ברויי כדור הארץ שלנו.

      לאדם ריב עם מתת זו, מתת המאפשרת לו ליצור, כיוון שמתת זו אינה נענית למשאלותיו, משאלות ל'רצף', משאלות לשליטה על שרירותיות חוקי הקיום.

     רק משל 'עץ הדעת' מרמז על כך ש'דעת' ממקור חיצוני, מ'עץ הדעת', לא חלק מגופו של האדם. רמז זה, הודאה זו על היות 'דעת', ממקור חיצוני, הוביל את משל 'עץ הדעת', להשלים עם קיצוב חיי אדם, להשלים עם המטפורה שחייו של האדם , משתרעים במנעד בין 'עץ הדעת'  ל'עץ החיים'.

      אנו מוצאים התכחשות ליכולת השפה ליצור את הערכים, כך לפחות סוקראטס מצהיר בדיאלוג קרטילוס, שערכיו הם פרי נפשו. היוונים לא הזדקקו לשפה יוצרת, שפה אינפורמציה לא מקובעת, כיוון שהם האמינו בעולם נצחי, עולם שלא נברא.

     היוונים התנגדו להשקפה של הרקליטוס על העולם  הזורם, וראו בשפה מבטאת זרימה זו.

      התכחשות לפילוסופית השפה אנו מוצאים למשלים התנ"כיים, משל 'עץ הדעת', ומשל פרק 'הבריאה', פרק א' של ספר בראשית, ב'אגרת אל הרומיים', של שאול הטרסי, מיסד הנצרות. הוא, היותו דו- תרבותי, עברי ויווני, הבין שמשל 'עץ הדעת', מהווה את תשתית הפילוסופיה התנ"כית ובשאיפתו ל'נצחיות', בדומה לאמונה היוונית, החטיא את האכילה מ'עץ הדעת', שהובילה להשלמה עם משך קיום אדם קצוץ, בהאמינו שהאלוהות תשנה סדרי עולם בגין קורבנו של ישוע, תגרש את המוות מחיי האדם.

       חזרה זו על דברים שכבר נאמרו במקומות קודמים נחוצה, כיוון שהבטחתו של שאול הטרסי תקפה עד היום הזה. היא תקפה, כיוון שנטיתו הארכיטיפית של האדם לא משלימה עם קיצוץ משך קיומו, קשה על האדם להשלים שהוא יוצר את עולמו הלשוני.

      אבל התכחשותו של האדם לשפה יוצרת, התכחשותו שהוא יוצר את עולמו הלשוני, היא למעשה התכחשות האדם למתת האנומלית שהוענקה לו, מתת המבדילה אותו מיתר יצורי כדור הארץ.

     ברור שהאדם עושה שימוש במתת זו, השפה, אינפורמציה לא מקובעת, אבל הוא ממשיך להצפין אותה לגופו פנימה, מתכחש לשלבים החיצוניים הקהילתיים שדרכם השפה מתגשמת.

    הבעיה בנטיתו זו של האדם להצפין את השפה לגופו, שולל ממנה את היכולת, יכולת פעולתה, ליצור דגמים רבים, דבר שנשלל מאינפורמציה מקובעת, דוגמת ה-DNA . ולא רק זה, הרי לאדם אין אפשרות לשנות את האינפורמציה המקובעת ב-DNA , בעוד שהוא יכול במחי יד אחת לשנות את כל עולמו הלשוני שהוא יצר עם השפה, אינפורמציה לא מקובעת.

     עיוורון זה של האדם שאינו עומד על התופעה הזו, שבמשך ההיסטוריה האנושית האדם מחק קוסמולוגיות שהוא יצר, בקוסמולוגיות חדשות. הקוסמולוגיות הקודמות נמחקו, כאשר קהילות אנושיות חדלו להעניק ערבות אמונה לקוסמולוגיות קודמות אלו.

    כך הקוסמולוגיות היווניות, הקוסמולוגיות הרומאיות נמחקו, כאשר הקהילות חדלו להעניק להן ערבות אמונתם, בהחליפן אותן בקוסמולוגיה החדשה, הנוצרית.

     אנו לא צריכים להרחיק בזמן, בעבר הלא רחוק, קוסמולוגיה לותרנית, קוסמולוגיה על מפיסטו עם פאוסט, שכרת אתו ברית, נמחקה אחרי מפלת הרייך השלישי.

      דוגמאות אלו רק מוכיחות באיזו קלות האדם מוחק אמונות בסיס תרבויות, מבלי דעת שהוא היה זה שיצר אותן, והוא לא מסיק מהעובדות האלו שהשפה, אינה אינפורמציה מקובעת, היא אינפורמציה לא מקובעת. ואם כך, היא לא חלק מגופו של האדם, לא חלק מהאינפורמציה המקובעת המהווה את גופינו.

       ברצונינו כאן להדגיש את חשיבות 'ערבות האמונה', ביצירות האינפורמציה הלא מקובעת, בלעדיה יצירות אלו נמחקות. כן יש להדגיש או ליידע שאינפורמציה לא מקובעת זו, השפה, יוצרת עולמות ווירטואליים בלבד, ועוד, שיצירות האינפורמציה הלא מקובעת אינן משכפלות את עצמן, בעוד יצירות של אינפורמציה מקובעת, ביאולוגיות, משכפלות את עצמן.

      דוגמאות להיות יצירות של אינפורמציה לא מקובעת, ווירטואליות, כמו ספר, מכונה, על כן לא משכפלים את עצמם. יש ליצור אותם מחדש, בעוד יצירות של אינפורמציה מקובעת, ביאולוגית משכפלות את עצמן.

 קוסמולוגיות ווירטואליות, פרי שפה, אינפורמציה לא מקובעת, אם חדלו לתת להם ערבות של אמונה קהילתית, שורדים רק בכתב, ואם תרבויות טרם המציאו כתב יצירותיהם של השפה, האינפורמציה הלא מקובעת נמוגות.

      ואם האדם לא מודע לכך שהוא יוצר את עולמו הלשוני, עולם של אינפורמציה לא מקובעת, הדוגמה היחידה היכולה להוכיח לו  שהוא יוצר מערכות ערכיות באמצעות השפה הלא מקובעת, היא יצירת חוקי התנועה. תופעה חדשה, למען שמכוניות לא תתנגשנה, למען לא יווצר כאוס על כבישים.

      גם את חוקי התנועה האדם יכול למחוק, אם הם לא משרתים אותו, ליצור חוקים חדשים.

      הסברים אלו מטרתם להזים את כל האמונות שעדיין תקפות היום, על היות עולם השפה תוצר פנים הגוף, כמו ה'גן' של נעם חומסקי, דעות של ניירולוגים הרואים אף הם את העולם הלשוני פרי המח, פרי הניירונים.

      העובדה שהאדם גם היום רוצה להצפין את השפה לפנים גופו, מונע מהאדם גם היום לתת לעצמו דין וחשבון, על אופן היווצרות  ה'מודעות'. לפי משל 'עץ הדעת', ה'מודעות' היא פרי 'דעת' החיצונית, פרי השפה, האינפורמציה הלא מקובעת. חוה ואדם שאכלו מפרי 'עץ הדעת', החיצוני המבדיל, נעשו מודעים מיד לעירומם.

      עוורונו של האדם לאופן התהוות עולמו הלשוני, הוא תולדה של 'דחף ההדחקה' שלו, התעלמות מכל תופעה של המציאות הלא תואמת את משאלותיו.

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור – 531 – גבולות

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 531 – גבולות

אם את האינפורמציה המקובעת אנו לא יכולים לשנות, את האינפורמציה הלא מקובעת , את 'דעת', אנו יוצרים על-ידי התווית גבולות, כמו את המלה הראשונה שאנו יוצרים, שאנו מתווים לה גבולות. גם האינפורמציה היקומית יוצרת את הישויות על-ידי התווית גבולות.

      משל 'עץ הדעת' המצביע על כך ש'דעת' ממקור חיצוני, רוצה לידע אותנו שמתת זו 'דעת' הוא חלק מאותה אינפורמציה יקומית היוצרת את הישויות ביקום על ידי התווית גבולות להן. האינפורמציה היקומית קודם שובה אנרגיה, בשלב שני מתווה להם גבולות.

    'דעת', שלפי משל 'עץ הדעת' הנה ממקור חיצוני, מהאינפורמציה היקומית,  אף היא שובה אנרגיה ומתווה לה גבולות.

      מחשבת התנ"ך שהקדימה את המחשבה היוונית, לא היתה צריכה להתעמת אתה, על כן מסרה את עקרונותיה בצמצום מירבי.

     אבל צאצאי העברים שכבר הכירו את המחשבה היוונית לא השכילו להתעמת אתה, כיוון שלא הבינו את עקרונות התנ"ך, יצירות אבותיהם, שנמסרו בצמצום והיה צורך להרחיב אותם.

     המחשבה היוונית בהבדל מהמחשבה התנ"כית לא יצרה פילוסופיה לשונית, ולא היתה מודעת שלשפה תפקיד יצירה, המעיטה בתפקיד זה שלה, ואם אנו מתיחסים לדברי סוקראטס  בדיאלוג קרטילוס, סוקראטס שנחשב עד היום סמכות, טענתו היתה שהערכים שלו הם פרי נפשו.

      אנו מזכירים את סוקראטס כיוון שדעותיו שהמידע נמצא כבר באדם ויש רק לילדו, תקף עד היום הזה. למרות שהיום ידוע שמוחו  של הילד הנולד עדיין לא מפותח דיו ומתפתח רק עם הזמן.

      אבל עדות מדעית זו מתיתרת, כיוון שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת, לכן אנו יכולים לשנותה. אנו יכולים ליצור קוסמולוגיות חדשות שמאפסות קודמות, קוסמולוגיות פרי שפה, פרי אינפורמציה לא מקובעת.

   מפליא אותנו העיוורון הזה של האדם, כמו מקרה נעם חומסקי, הטוען שהשפה היא פרי גן ביאולוגי, ז. א. היא פרי ה-DNA, אינפורמציה מקובעת שאי אפשר לשנותה, הוא באמת ממשיך ואומר שהדקדוק אף הוא פנימי, מולד.

      ובכן, היאך לפי נעם חומסקי, אנחנו בכל זאת מסוגלים לשנות את כל היצירות הלשוניות, שהן פרי אינפורמציה לא מקובעת, בעוד שאנו לא יכולים לשנות את פרי ה-DNA.

      אנחנו יכולים לסלח לסוקראטס, שחשב שהידע הוא פנימי ולא יצירת השפה, כפי שאמר את זה בדיאלוג קרטילוס, אנחנו יכולים לסלח לקאנט, שהתעמת עם הערכים התנ"כיים המוסכמים על-ידי בריתות, וטען שערכיו הפנימיים עדיפים עליהם, אמר את הדברים האלו בספרו 'הדת בגבולות התבונה הטהורה'. חכמים אלו עדיין לא ידעו על היות הגוף של האדם פרי DNA  מקובע, עדיין לא ידעו שמח הילוד עדיין לא מפותח. אבל נעם חומסקי מודע כבר על היות גופינו פרי DNA, אבל הוא מתעקש לחזור על דברי חכמי העבר.

     בספרו החדש של נעם חומסקי, בשם 'איזה מין יצורים אנחנו', הוא שוב חוזר על טענותיו, למרות שהוא מזכיר שכולם תוקפים את שיטתו. ההסבר של נעם חומסקי, הסבר למען להצדיק את משנתו, הוא, שעליו הוא  חוזר לאורך הספר, שכל המדע הוא מיסתורי. בנקודה זו אני מוכנה להסכים אתו, שהקיום הוא חידה.

       אבל ה-DNA, אינו חידה, וגם העובדה שאנו לא יכולים לשנותו, אף הוא אינו חידה, לא מיסתורין.

     לכן אנו יכולים לחזור לטענות שלנו, שהאינפורמציה, השפה, שהנה לא מקובעת, יוצרת את הישויות, במקרה נזכיר את המילים, בשביית אנרגיה והתווית גבולות לה.

     כל היצירות הלשוניות, שנוצרות על-ידי תהליך של בריתות בין יחידים איך לכנות קולות שהיחיד משמיע על צרכים, בצורה אפי-גנטית, נוצרות על-ידי שביית אנרגיה, במקרה זה הקולות שהיחיד משמיע הן אנרגיה, ומתווים לשם המוענק לקול זה גבולות.

     הזכרנו כאן את היצירה הראשונית של האדם, יצירת המילים, דוגמה הצריכה ללמד אותנו איך האדם באמצעות השפה 'דעת', יוצר את עולמו הלשוני.

       ומדוע אנו רוצים להצביע על התהליכים שלפיהם האדם יוצר את עולמו הלשוני, אנחנו רוצים להצביע על עובדה שהאדם לוכד את היקום במילים.

     ומדוע חשובה עובדה זו שהאדם לוכד את היקום במילים, עובדה זו חשובה שבהמשך האדם יותר לא מתיחס לחוץ, לגרמי שמים, הוא מתיחס למילים שבהם הוא לכד אותם.

      למעשה האדם היה צריך להיות מרוצה ממעשה ידיו, לכידת היקום במילים. אבל לא כך. העולם הלשוני הוא עולם ווירטואלי, הוא עולם רפאי, המפחיד אותו, הוא היה רוצה שעולמו יהיה מוחשי, מוחשי כמו גופו.

     היות עולמו הלשוני של האדם ווירטואלי, האדם מורד בו, ביחוד שעולם השפה מצביע לאדם שחייו הם קצובים.

     גם נעם חומסקי הוא בין אלו המורדים בשפה הווירטואלית, רוצה לעשותה חלק מגן ביאולוגי, חלק מהגוף המוחשי.

     ואם באמת השפה היא נתון, חלק מהגוף המוחשי, חלק מה-DNA

אזי אנו שוללים ממנה את יכולת היצירה, אזי אנו מבטלים את המתת שמבדיל את האדם מישויות אחרות ביקום. ובאמת האדם עד היום הזה רוצה לחזור לגן-עדן, שלפי משל 'עץ הדעת', הוא היה שם חיה בין החיות.

     הרי כל המרד של שאול הטרסי, מיסד הנצרות היה מכוון לחזור לגן-עדן, בהחטיאו את האכילה מפרי 'עץ הדעת' על-ידי חוה, בטענה שהאלוהות כתמורה לקורבנו של ישוע ישנה סדרי עולם.

     האם משאלתו של שאול הטרסי התגשמה, האם האלוהות שנתה סדרי עולם, גרשה את המוות מקיום האדם?

      ובכן, מאחר שזה המצב, נשאלת השאלה, מדוע אדם כמו נעם חומסקי עם כל הידיעות האלו, עדיין רוצה שהשפה תהיה גון ביאולוגי, מוחשית.

    נעם חומסקי בספרו החדש בשם: 'איזה מין יצורים אנו?', מתרץ את השקפתו שהקיום כולו הוא מיסתורין, ועל כך אף אחד לא חולק.  אבל עובדה זו לא צריכה לבטל את כל המדע העכשוי, ולא רק אין מקום לבטל את כל המדע העכשוי, גם אין לבטל מה שמחשבת התנ"ך קבעה ש'דעת' ממקור חיצוני, לא חלק מהגוף.

      אבל נעם חומסקי שייך לסדר של יהודים שהיו המורדים הגדולים ביותר למסורת אבותיהם. הרי כבר הזכרנו את שאול הטרסי, שמרד בירושתו של אבותיו, רצה להיות רומאי, הרי את ה'אגרת אל הרומיים', שבו פרט את השקפתו, יעד לשליטים הרומאיים, כנראה שכבר שאול הטרסי סבל מסינדרום שטוקהולם. אחרי שאול הטרסי, גם מרכס מרד ב'עיקרון ניכור' במסתו 'השאלה היהודית',  הוא רצה להיות 'פאוסט', שם שאביו העניק לו בגין מרדנותו.

      יהודים הלניסטיים, כמו שאול הטרסי, וגם יהודים הלניסטיים אחרים, תמיד מרדו במסורת אבותיהם. האחרונים היו גם הגנוסטיקאים שהפכו את אלוהי אבותיהם ל'דמורג', אל שברא עולם חסר.

     כנראה יהודים עם הרגשת נחיתות בגולה, סבלו תמיד מסינדרום שטוקהולם, כמו נעם חומסקי, המזדהה עם ההשקפה הלותרנית, הרי כבר הרדר, תיאולוג- פילוסוף גרמני לותרני, אמר שהשפה היא אורגנית. נעם חומסקי אפילו לא מזדהה עם המסורת הקלווינית של ארה"ב, שחזרה לעקרונות התנ"ך, למרות שלא היתה מודעת לפילוסופית השפה התנ"כית.

      תמוהה העובדה שיהודים עדיין לא השתחררו מנחיתותם, נשלטים עדיין מסינדרום שטוקהולם.

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 531 – גבולות

אם את האינפורמציה המקובעת אנו לא יכולים לשנות, את האינפורמציה הלא מקובעת , את 'דעת', אנו יוצרים על-ידי התווית גבולות, כמו את המלה הראשונה שאנו יוצרים, שאנו מתווים לה גבולות. גם האינפורמציה היקומית יוצרת את הישויות על-ידי התווית גבולות.

      משל 'עץ הדעת' המצביע על כך ש'דעת' ממקור חיצוני, רוצה לידע אותנו שמתת זו 'דעת' הוא חלק מאותה אינפורמציה יקומית היוצרת את הישויות ביקום על ידי התווית גבולות להן. האינפורמציה היקומית קודם שובה אנרגיה, בשלב שני מתווה להם גבולות.

    'דעת', שלפי משל 'עץ הדעת' הנה ממקור חיצוני, מהאינפורמציה היקומית,  אף היא שובה אנרגיה ומתווה לה גבולות.

      מחשבת התנ"ך שהקדימה את המחשבה היוונית, לא היתה צריכה להתעמת אתה, על כן מסרה את עקרונותיה בצמצום מירבי.

     אבל צאצאי העברים שכבר הכירו את המחשבה היוונית לא השכילו להתעמת אתה, כיוון שלא הבינו את עקרונות התנ"ך, יצירות אבותיהם, שנמסרו בצמצום והיה צורך להרחיב אותם.

     המחשבה היוונית בהבדל מהמחשבה התנ"כית לא יצרה פילוסופיה לשונית, ולא היתה מודעת שלשפה תפקיד יצירה, המעיטה בתפקיד זה שלה, ואם אנו מתיחסים לדברי סוקראטס  בדיאלוג קרטילוס, סוקראטס שנחשב עד היום סמכות, טענתו היתה שהערכים שלו הם פרי נפשו.

      אנו מזכירים את סוקראטס כיוון שדעותיו שהמידע נמצא כבר באדם ויש רק לילדו, תקף עד היום הזה. למרות שהיום ידוע שמוחו  של הילד הנולד עדיין לא מפותח דיו ומתפתח רק עם הזמן.

      אבל עדות מדעית זו מתיתרת, כיוון שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת, לכן אנו יכולים לשנותה. אנו יכולים ליצור קוסמולוגיות חדשות שמאפסות קודמות, קוסמולוגיות פרי שפה, פרי אינפורמציה לא מקובעת.

   מפליא אותנו העיוורון הזה של האדם, כמו מקרה נעם חומסקי, הטוען שהשפה היא פרי גן ביאולוגי, ז. א. היא פרי ה-DNA, אינפורמציה מקובעת שאי אפשר לשנותה, הוא באמת ממשיך ואומר שהדקדוק אף הוא פנימי, מולד.

      ובכן, היאך לפי נעם חומסקי, אנחנו בכל זאת מסוגלים לשנות את כל היצירות הלשוניות, שהן פרי אינפורמציה לא מקובעת, בעוד שאנו לא יכולים לשנות את פרי ה-DNA.

      אנחנו יכולים לסלח לסוקראטס, שחשב שהידע הוא פנימי ולא יצירת השפה, כפי שאמר את זה בדיאלוג קרטילוס, אנחנו יכולים לסלח לקאנט, שהתעמת עם הערכים התנ"כיים המוסכמים על-ידי בריתות, וטען שערכיו הפנימיים עדיפים עליהם, אמר את הדברים האלו בספרו 'הדת בגבולות התבונה הטהורה'. חכמים אלו עדיין לא ידעו על היות הגוף של האדם פרי DNA  מקובע, עדיין לא ידעו שמח הילוד עדיין לא מפותח. אבל נעם חומסקי מודע כבר על היות גופינו פרי DNA, אבל הוא מתעקש לחזור על דברי חכמי העבר.

     בספרו החדש של נעם חומסקי, בשם 'איזה מין יצורים אנחנו', הוא שוב חוזר על טענותיו, למרות שהוא מזכיר שכולם תוקפים את שיטתו. ההסבר של נעם חומסקי, הסבר למען להצדיק את משנתו, הוא, שעליו הוא  חוזר לאורך הספר, שכל המדע הוא מיסתורי. בנקודה זו אני מוכנה להסכים אתו, שהקיום הוא חידה.

       אבל ה-DNA, אינו חידה, וגם העובדה שאנו לא יכולים לשנותו, אף הוא אינו חידה, לא מיסתורין.

     לכן אנו יכולים לחזור לטענות שלנו, שהאינפורמציה, השפה, שהנה לא מקובעת, יוצרת את הישויות, במקרה נזכיר את המילים, בשביית אנרגיה והתווית גבולות לה.

     כל היצירות הלשוניות, שנוצרות על-ידי תהליך של בריתות בין יחידים איך לכנות קולות שהיחיד משמיע על צרכים, בצורה אפי-גנטית, נוצרות על-ידי שביית אנרגיה, במקרה זה הקולות שהיחיד משמיע הן אנרגיה, ומתווים לשם המוענק לקול זה גבולות.

     הזכרנו כאן את היצירה הראשונית של האדם, יצירת המילים, דוגמה הצריכה ללמד אותנו איך האדם באמצעות השפה 'דעת', יוצר את עולמו הלשוני.

       ומדוע אנו רוצים להצביע על התהליכים שלפיהם האדם יוצר את עולמו הלשוני, אנחנו רוצים להצביע על עובדה שהאדם לוכד את היקום במילים.

     ומדוע חשובה עובדה זו שהאדם לוכד את היקום במילים, עובדה זו חשובה שבהמשך האדם יותר לא מתיחס לחוץ, לגרמי שמים, הוא מתיחס למילים שבהם הוא לכד אותם.

      למעשה האדם היה צריך להיות מרוצה ממעשה ידיו, לכידת היקום במילים. אבל לא כך. העולם הלשוני הוא עולם ווירטואלי, הוא עולם רפאי, המפחיד אותו, הוא היה רוצה שעולמו יהיה מוחשי, מוחשי כמו גופו.

     היות עולמו הלשוני של האדם ווירטואלי, האדם מורד בו, ביחוד שעולם השפה מצביע לאדם שחייו הם קצובים.

     גם נעם חומסקי הוא בין אלו המורדים בשפה הווירטואלית, רוצה לעשותה חלק מגן ביאולוגי, חלק מהגוף המוחשי.

     ואם באמת השפה היא נתון, חלק מהגוף המוחשי, חלק מה-DNA

אזי אנו שוללים ממנה את יכולת היצירה, אזי אנו מבטלים את המתת שמבדיל את האדם מישויות אחרות ביקום. ובאמת האדם עד היום הזה רוצה לחזור לגן-עדן, שלפי משל 'עץ הדעת', הוא היה שם חיה בין החיות.

     הרי כל המרד של שאול הטרסי, מיסד הנצרות היה מכוון לחזור לגן-עדן, בהחטיאו את האכילה מפרי 'עץ הדעת' על-ידי חוה, בטענה שהאלוהות כתמורה לקורבנו של ישוע ישנה סדרי עולם.

     האם משאלתו של שאול הטרסי התגשמה, האם האלוהות שנתה סדרי עולם, גרשה את המוות מקיום האדם?

      ובכן, מאחר שזה המצב, נשאלת השאלה, מדוע אדם כמו נעם חומסקי עם כל הידיעות האלו, עדיין רוצה שהשפה תהיה גון ביאולוגי, מוחשית.

    נעם חומסקי בספרו החדש בשם: 'איזה מין יצורים אנו?', מתרץ את השקפתו שהקיום כולו הוא מיסתורין, ועל כך אף אחד לא חולק.  אבל עובדה זו לא צריכה לבטל את כל המדע העכשוי, ולא רק אין מקום לבטל את כל המדע העכשוי, גם אין לבטל מה שמחשבת התנ"ך קבעה ש'דעת' ממקור חיצוני, לא חלק מהגוף.

      אבל נעם חומסקי שייך לסדר של יהודים שהיו המורדים הגדולים ביותר למסורת אבותיהם. הרי כבר הזכרנו את שאול הטרסי, שמרד בירושתו של אבותיו, רצה להיות רומאי, הרי את ה'אגרת אל הרומיים', שבו פרט את השקפתו, יעד לשליטים הרומאיים, כנראה שכבר שאול הטרסי סבל מסינדרום שטוקהולם. אחרי שאול הטרסי, גם מרכס מרד ב'עיקרון ניכור' במסתו 'השאלה היהודית',  הוא רצה להיות 'פאוסט', שם שאביו העניק לו בגין מרדנותו.

      יהודים הלניסטיים, כמו שאול הטרסי, וגם יהודים הלניסטיים אחרים, תמיד מרדו במסורת אבותיהם. האחרונים היו גם הגנוסטיקאים שהפכו את אלוהי אבותיהם ל'דמורג', אל שברא עולם חסר.

     כנראה יהודים עם הרגשת נחיתות בגולה, סבלו תמיד מסינדרום שטוקהולם, כמו נעם חומסקי, המזדהה עם ההשקפה הלותרנית, הרי כבר הרדר, תיאולוג- פילוסוף גרמני לותרני, אמר שהשפה היא אורגנית. נעם חומסקי אפילו לא מזדהה עם המסורת הקלווינית של ארה"ב, שחזרה לעקרונות התנ"ך, למרות שלא היתה מודעת לפילוסופית השפה התנ"כית.

      תמוהה העובדה שיהודים עדיין לא השתחררו מנחיתותם, נשלטים עדיין מסינדרום שטוקהולם.

      תמוהה העובדה שיהודים עדיין לא השתחררו מנחיתותם, נשלטים עדיין מסינדרום שטוקהולם.

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 531 – גבולות

אם את האינפורמציה המקובעת אנו לא יכולים לשנות, את האינפורמציה הלא מקובעת , את 'דעת', אנו יוצרים על-ידי התווית גבולות, כמו את המלה הראשונה שאנו יוצרים, שאנו מתווים לה גבולות. גם האינפורמציה היקומית יוצרת את הישויות על-ידי התווית גבולות.

      משל 'עץ הדעת' המצביע על כך ש'דעת' ממקור חיצוני, רוצה לידע אותנו שמתת זו 'דעת' הוא חלק מאותה אינפורמציה יקומית היוצרת את הישויות ביקום על ידי התווית גבולות להן. האינפורמציה היקומית קודם שובה אנרגיה, בשלב שני מתווה להם גבולות.

    'דעת', שלפי משל 'עץ הדעת' הנה ממקור חיצוני, מהאינפורמציה היקומית,  אף היא שובה אנרגיה ומתווה לה גבולות.

      מחשבת התנ"ך שהקדימה את המחשבה היוונית, לא היתה צריכה להתעמת אתה, על כן מסרה את עקרונותיה בצמצום מירבי.

     אבל צאצאי העברים שכבר הכירו את המחשבה היוונית לא השכילו להתעמת אתה, כיוון שלא הבינו את עקרונות התנ"ך, יצירות אבותיהם, שנמסרו בצמצום והיה צורך להרחיב אותם.

     המחשבה היוונית בהבדל מהמחשבה התנ"כית לא יצרה פילוסופיה לשונית, ולא היתה מודעת שלשפה תפקיד יצירה, המעיטה בתפקיד זה שלה, ואם אנו מתיחסים לדברי סוקראטס  בדיאלוג קרטילוס, סוקראטס שנחשב עד היום סמכות, טענתו היתה שהערכים שלו הם פרי נפשו.

      אנו מזכירים את סוקראטס כיוון שדעותיו שהמידע נמצא כבר באדם ויש רק לילדו, תקף עד היום הזה. למרות שהיום ידוע שמוחו  של הילד הנולד עדיין לא מפותח דיו ומתפתח רק עם הזמן.

      אבל עדות מדעית זו מתיתרת, כיוון שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת, לכן אנו יכולים לשנותה. אנו יכולים ליצור קוסמולוגיות חדשות שמאפסות קודמות, קוסמולוגיות פרי שפה, פרי אינפורמציה לא מקובעת.

   מפליא אותנו העיוורון הזה של האדם, כמו מקרה נעם חומסקי, הטוען שהשפה היא פרי גן ביאולוגי, ז. א. היא פרי ה-DNA, אינפורמציה מקובעת שאי אפשר לשנותה, הוא באמת ממשיך ואומר שהדקדוק אף הוא פנימי, מולד.

      ובכן, היאך לפי נעם חומסקי, אנחנו בכל זאת מסוגלים לשנות את כל היצירות הלשוניות, שהן פרי אינפורמציה לא מקובעת, בעוד שאנו לא יכולים לשנות את פרי ה-DNA.

      אנחנו יכולים לסלח לסוקראטס, שחשב שהידע הוא פנימי ולא יצירת השפה, כפי שאמר את זה בדיאלוג קרטילוס, אנחנו יכולים לסלח לקאנט, שהתעמת עם הערכים התנ"כיים המוסכמים על-ידי בריתות, וטען שערכיו הפנימיים עדיפים עליהם, אמר את הדברים האלו בספרו 'הדת בגבולות התבונה הטהורה'. חכמים אלו עדיין לא ידעו על היות הגוף של האדם פרי DNA  מקובע, עדיין לא ידעו שמח הילוד עדיין לא מפותח. אבל נעם חומסקי מודע כבר על היות גופינו פרי DNA, אבל הוא מתעקש לחזור על דברי חכמי העבר.

     בספרו החדש של נעם חומסקי, בשם 'איזה מין יצורים אנחנו', הוא שוב חוזר על טענותיו, למרות שהוא מזכיר שכולם תוקפים את שיטתו. ההסבר של נעם חומסקי, הסבר למען להצדיק את משנתו, הוא, שעליו הוא  חוזר לאורך הספר, שכל המדע הוא מיסתורי. בנקודה זו אני מוכנה להסכים אתו, שהקיום הוא חידה.

       אבל ה-DNA, אינו חידה, וגם העובדה שאנו לא יכולים לשנותו, אף הוא אינו חידה, לא מיסתורין.

     לכן אנו יכולים לחזור לטענות שלנו, שהאינפורמציה, השפה, שהנה לא מקובעת, יוצרת את הישויות, במקרה נזכיר את המילים, בשביית אנרגיה והתווית גבולות לה.

     כל היצירות הלשוניות, שנוצרות על-ידי תהליך של בריתות בין יחידים איך לכנות קולות שהיחיד משמיע על צרכים, בצורה אפי-גנטית, נוצרות על-ידי שביית אנרגיה, במקרה זה הקולות שהיחיד משמיע הן אנרגיה, ומתווים לשם המוענק לקול זה גבולות.

     הזכרנו כאן את היצירה הראשונית של האדם, יצירת המילים, דוגמה הצריכה ללמד אותנו איך האדם באמצעות השפה 'דעת', יוצר את עולמו הלשוני.

       ומדוע אנו רוצים להצביע על התהליכים שלפיהם האדם יוצר את עולמו הלשוני, אנחנו רוצים להצביע על עובדה שהאדם לוכד את היקום במילים.

     ומדוע חשובה עובדה זו שהאדם לוכד את היקום במילים, עובדה זו חשובה שבהמשך האדם יותר לא מתיחס לחוץ, לגרמי שמים, הוא מתיחס למילים שבהם הוא לכד אותם.

      למעשה האדם היה צריך להיות מרוצה ממעשה ידיו, לכידת היקום במילים. אבל לא כך. העולם הלשוני הוא עולם ווירטואלי, הוא עולם רפאי, המפחיד אותו, הוא היה רוצה שעולמו יהיה מוחשי, מוחשי כמו גופו.

     היות עולמו הלשוני של האדם ווירטואלי, האדם מורד בו, ביחוד שעולם השפה מצביע לאדם שחייו הם קצובים.

     גם נעם חומסקי הוא בין אלו המורדים בשפה הווירטואלית, רוצה לעשותה חלק מגן ביאולוגי, חלק מהגוף המוחשי.

     ואם באמת השפה היא נתון, חלק מהגוף המוחשי, חלק מה-DNA

אזי אנו שוללים ממנה את יכולת היצירה, אזי אנו מבטלים את המתת שמבדיל את האדם מישויות אחרות ביקום. ובאמת האדם עד היום הזה רוצה לחזור לגן-עדן, שלפי משל 'עץ הדעת', הוא היה שם חיה בין החיות.

     הרי כל המרד של שאול הטרסי, מיסד הנצרות היה מכוון לחזור לגן-עדן, בהחטיאו את האכילה מפרי 'עץ הדעת' על-ידי חוה, בטענה שהאלוהות כתמורה לקורבנו של ישוע ישנה סדרי עולם.

     האם משאלתו של שאול הטרסי התגשמה, האם האלוהות שנתה סדרי עולם, גרשה את המוות מקיום האדם?

      ובכן, מאחר שזה המצב, נשאלת השאלה, מדוע אדם כמו נעם חומסקי עם כל הידיעות האלו, עדיין רוצה שהשפה תהיה גון ביאולוגי, מוחשית.

    נעם חומסקי בספרו החדש בשם: 'איזה מין יצורים אנו?', מתרץ את השקפתו שהקיום כולו הוא מיסתורין, ועל כך אף אחד לא חולק.  אבל עובדה זו לא צריכה לבטל את כל המדע העכשוי, ולא רק אין מקום לבטל את כל המדע העכשוי, גם אין לבטל מה שמחשבת התנ"ך קבעה ש'דעת' ממקור חיצוני, לא חלק מהגוף.

      אבל נעם חומסקי שייך לסדר של יהודים שהיו המורדים הגדולים ביותר למסורת אבותיהם. הרי כבר הזכרנו את שאול הטרסי, שמרד בירושתו של אבותיו, רצה להיות רומאי, הרי את ה'אגרת אל הרומיים', שבו פרט את השקפתו, יעד לשליטים הרומאיים, כנראה שכבר שאול הטרסי סבל מסינדרום שטוקהולם. אחרי שאול הטרסי, גם מרכס מרד ב'עיקרון ניכור' במסתו 'השאלה היהודית',  הוא רצה להיות 'פאוסט', שם שאביו העניק לו בגין מרדנותו.

      יהודים הלניסטיים, כמו שאול הטרסי, וגם יהודים הלניסטיים אחרים, תמיד מרדו במסורת אבותיהם. האחרונים היו גם הגנוסטיקאים שהפכו את אלוהי אבותיהם ל'דמורג', אל שברא עולם חסר.

     כנראה יהודים עם הרגשת נחיתות בגולה, סבלו תמיד מסינדרום שטוקהולם, כמו נעם חומסקי, המזדהה עם ההשקפה הלותרנית, הרי כבר הרדר, תיאולוג- פילוסוף גרמני לותרני, אמר שהשפה היא אורגנית. נעם חומסקי אפילו לא מזדהה עם המסורת הקלווינית של ארה"ב, שחזרה לעקרונות התנ"ך, למרות שלא היתה מודעת לפילוסופית השפה התנ"כית.

      תמוהה העובדה שיהודים עדיין לא השתחררו מנחיתותם, נשלטים עדיין מסינדרום שטוקהולם.

      תמוהה העובדה שיהודים עדיין לא השתחררו מנחיתותם, נשלטים עדיין מסינדרום שטוקהולם.

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 531 – גבולות

אם את האינפורמציה המקובעת אנו לא יכולים לשנות, את האינפורמציה הלא מקובעת , את 'דעת', אנו יוצרים על-ידי התווית גבולות, כמו את המלה הראשונה שאנו יוצרים, שאנו מתווים לה גבולות. גם האינפורמציה היקומית יוצרת את הישויות על-ידי התווית גבולות.

      משל 'עץ הדעת' המצביע על כך ש'דעת' ממקור חיצוני, רוצה לידע אותנו שמתת זו 'דעת' הוא חלק מאותה אינפורמציה יקומית היוצרת את הישויות ביקום על ידי התווית גבולות להן. האינפורמציה היקומית קודם שובה אנרגיה, בשלב שני מתווה להם גבולות.

    'דעת', שלפי משל 'עץ הדעת' הנה ממקור חיצוני, מהאינפורמציה היקומית,  אף היא שובה אנרגיה ומתווה לה גבולות.

      מחשבת התנ"ך שהקדימה את המחשבה היוונית, לא היתה צריכה להתעמת אתה, על כן מסרה את עקרונותיה בצמצום מירבי.

     אבל צאצאי העברים שכבר הכירו את המחשבה היוונית לא השכילו להתעמת אתה, כיוון שלא הבינו את עקרונות התנ"ך, יצירות אבותיהם, שנמסרו בצמצום והיה צורך להרחיב אותם.

     המחשבה היוונית בהבדל מהמחשבה התנ"כית לא יצרה פילוסופיה לשונית, ולא היתה מודעת שלשפה תפקיד יצירה, המעיטה בתפקיד זה שלה, ואם אנו מתיחסים לדברי סוקראטס  בדיאלוג קרטילוס, סוקראטס שנחשב עד היום סמכות, טענתו היתה שהערכים שלו הם פרי נפשו.

      אנו מזכירים את סוקראטס כיוון שדעותיו שהמידע נמצא כבר באדם ויש רק לילדו, תקף עד היום הזה. למרות שהיום ידוע שמוחו  של הילד הנולד עדיין לא מפותח דיו ומתפתח רק עם הזמן.

      אבל עדות מדעית זו מתיתרת, כיוון שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת, לכן אנו יכולים לשנותה. אנו יכולים ליצור קוסמולוגיות חדשות שמאפסות קודמות, קוסמולוגיות פרי שפה, פרי אינפורמציה לא מקובעת.

   מפליא אותנו העיוורון הזה של האדם, כמו מקרה נעם חומסקי, הטוען שהשפה היא פרי גן ביאולוגי, ז. א. היא פרי ה-DNA, אינפורמציה מקובעת שאי אפשר לשנותה, הוא באמת ממשיך ואומר שהדקדוק אף הוא פנימי, מולד.

      ובכן, היאך לפי נעם חומסקי, אנחנו בכל זאת מסוגלים לשנות את כל היצירות הלשוניות, שהן פרי אינפורמציה לא מקובעת, בעוד שאנו לא יכולים לשנות את פרי ה-DNA.

      אנחנו יכולים לסלח לסוקראטס, שחשב שהידע הוא פנימי ולא יצירת השפה, כפי שאמר את זה בדיאלוג קרטילוס, אנחנו יכולים לסלח לקאנט, שהתעמת עם הערכים התנ"כיים המוסכמים על-ידי בריתות, וטען שערכיו הפנימיים עדיפים עליהם, אמר את הדברים האלו בספרו 'הדת בגבולות התבונה הטהורה'. חכמים אלו עדיין לא ידעו על היות הגוף של האדם פרי DNA  מקובע, עדיין לא ידעו שמח הילוד עדיין לא מפותח. אבל נעם חומסקי מודע כבר על היות גופינו פרי DNA, אבל הוא מתעקש לחזור על דברי חכמי העבר.

     בספרו החדש של נעם חומסקי, בשם 'איזה מין יצורים אנחנו', הוא שוב חוזר על טענותיו, למרות שהוא מזכיר שכולם תוקפים את שיטתו. ההסבר של נעם חומסקי, הסבר למען להצדיק את משנתו, הוא, שעליו הוא  חוזר לאורך הספר, שכל המדע הוא מיסתורי. בנקודה זו אני מוכנה להסכים אתו, שהקיום הוא חידה.

       אבל ה-DNA, אינו חידה, וגם העובדה שאנו לא יכולים לשנותו, אף הוא אינו חידה, לא מיסתורין.

     לכן אנו יכולים לחזור לטענות שלנו, שהאינפורמציה, השפה, שהנה לא מקובעת, יוצרת את הישויות, במקרה נזכיר את המילים, בשביית אנרגיה והתווית גבולות לה.

     כל היצירות הלשוניות, שנוצרות על-ידי תהליך של בריתות בין יחידים איך לכנות קולות שהיחיד משמיע על צרכים, בצורה אפי-גנטית, נוצרות על-ידי שביית אנרגיה, במקרה זה הקולות שהיחיד משמיע הן אנרגיה, ומתווים לשם המוענק לקול זה גבולות.

     הזכרנו כאן את היצירה הראשונית של האדם, יצירת המילים, דוגמה הצריכה ללמד אותנו איך האדם באמצעות השפה 'דעת', יוצר את עולמו הלשוני.

       ומדוע אנו רוצים להצביע על התהליכים שלפיהם האדם יוצר את עולמו הלשוני, אנחנו רוצים להצביע על עובדה שהאדם לוכד את היקום במילים.

     ומדוע חשובה עובדה זו שהאדם לוכד את היקום במילים, עובדה זו חשובה שבהמשך האדם יותר לא מתיחס לחוץ, לגרמי שמים, הוא מתיחס למילים שבהם הוא לכד אותם.

      למעשה האדם היה צריך להיות מרוצה ממעשה ידיו, לכידת היקום במילים. אבל לא כך. העולם הלשוני הוא עולם ווירטואלי, הוא עולם רפאי, המפחיד אותו, הוא היה רוצה שעולמו יהיה מוחשי, מוחשי כמו גופו.

     היות עולמו הלשוני של האדם ווירטואלי, האדם מורד בו, ביחוד שעולם השפה מצביע לאדם שחייו הם קצובים.

     גם נעם חומסקי הוא בין אלו המורדים בשפה הווירטואלית, רוצה לעשותה חלק מגן ביאולוגי, חלק מהגוף המוחשי.

     ואם באמת השפה היא נתון, חלק מהגוף המוחשי, חלק מה-DNA

אזי אנו שוללים ממנה את יכולת היצירה, אזי אנו מבטלים את המתת שמבדיל את האדם מישויות אחרות ביקום. ובאמת האדם עד היום הזה רוצה לחזור לגן-עדן, שלפי משל 'עץ הדעת', הוא היה שם חיה בין החיות.

     הרי כל המרד של שאול הטרסי, מיסד הנצרות היה מכוון לחזור לגן-עדן, בהחטיאו את האכילה מפרי 'עץ הדעת' על-ידי חוה, בטענה שהאלוהות כתמורה לקורבנו של ישוע ישנה סדרי עולם.

     האם משאלתו של שאול הטרסי התגשמה, האם האלוהות שנתה סדרי עולם, גרשה את המוות מקיום האדם?

      ובכן, מאחר שזה המצב, נשאלת השאלה, מדוע אדם כמו נעם חומסקי עם כל הידיעות האלו, עדיין רוצה שהשפה תהיה גון ביאולוגי, מוחשית.

    נעם חומסקי בספרו החדש בשם: 'איזה מין יצורים אנו?', מתרץ את השקפתו שהקיום כולו הוא מיסתורין, ועל כך אף אחד לא חולק.  אבל עובדה זו לא צריכה לבטל את כל המדע העכשוי, ולא רק אין מקום לבטל את כל המדע העכשוי, גם אין לבטל מה שמחשבת התנ"ך קבעה ש'דעת' ממקור חיצוני, לא חלק מהגוף.

      אבל נעם חומסקי שייך לסדר של יהודים שהיו המורדים הגדולים ביותר למסורת אבותיהם. הרי כבר הזכרנו את שאול הטרסי, שמרד בירושתו של אבותיו, רצה להיות רומאי, הרי את ה'אגרת אל הרומיים', שבו פרט את השקפתו, יעד לשליטים הרומאיים, כנראה שכבר שאול הטרסי סבל מסינדרום שטוקהולם. אחרי שאול הטרסי, גם מרכס מרד ב'עיקרון ניכור' במסתו 'השאלה היהודית',  הוא רצה להיות 'פאוסט', שם שאביו העניק לו בגין מרדנותו.

      יהודים הלניסטיים, כמו שאול הטרסי, וגם יהודים הלניסטיים אחרים, תמיד מרדו במסורת אבותיהם. האחרונים היו גם הגנוסטיקאים שהפכו את אלוהי אבותיהם ל'דמורג', אל שברא עולם חסר.

     כנראה יהודים עם הרגשת נחיתות בגולה, סבלו תמיד מסינדרום שטוקהולם, כמו נעם חומסקי, המזדהה עם ההשקפה הלותרנית, הרי כבר הרדר, תיאולוג- פילוסוף גרמני לותרני, אמר שהשפה היא אורגנית. נעם חומסקי אפילו לא מזדהה עם המסורת הקלווינית של ארה"ב, שחזרה לעקרונות התנ"ך, למרות שלא היתה מודעת לפילוסופית השפה התנ"כית.

      תמוהה העובדה שיהודים עדיין לא השתחררו מנחיתותם, נשלטים עדיין מסינדרום שטוקהולם.

      תמוהה העובדה שיהודים עדיין לא השתחררו מנחיתותם, נשלטים עדיין מסינדרום שטוקהולם.

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 531 – גבולות

אם את האינפורמציה המקובעת אנו לא יכולים לשנות, את האינפורמציה הלא מקובעת , את 'דעת', אנו יוצרים על-ידי התווית גבולות, כמו את המלה הראשונה שאנו יוצרים, שאנו מתווים לה גבולות. גם האינפורמציה היקומית יוצרת את הישויות על-ידי התווית גבולות.

      משל 'עץ הדעת' המצביע על כך ש'דעת' ממקור חיצוני, רוצה לידע אותנו שמתת זו 'דעת' הוא חלק מאותה אינפורמציה יקומית היוצרת את הישויות ביקום על ידי התווית גבולות להן. האינפורמציה היקומית קודם שובה אנרגיה, בשלב שני מתווה להם גבולות.

    'דעת', שלפי משל 'עץ הדעת' הנה ממקור חיצוני, מהאינפורמציה היקומית,  אף היא שובה אנרגיה ומתווה לה גבולות.

      מחשבת התנ"ך שהקדימה את המחשבה היוונית, לא היתה צריכה להתעמת אתה, על כן מסרה את עקרונותיה בצמצום מירבי.

     אבל צאצאי העברים שכבר הכירו את המחשבה היוונית לא השכילו להתעמת אתה, כיוון שלא הבינו את עקרונות התנ"ך, יצירות אבותיהם, שנמסרו בצמצום והיה צורך להרחיב אותם.

     המחשבה היוונית בהבדל מהמחשבה התנ"כית לא יצרה פילוסופיה לשונית, ולא היתה מודעת שלשפה תפקיד יצירה, המעיטה בתפקיד זה שלה, ואם אנו מתיחסים לדברי סוקראטס  בדיאלוג קרטילוס, סוקראטס שנחשב עד היום סמכות, טענתו היתה שהערכים שלו הם פרי נפשו.

      אנו מזכירים את סוקראטס כיוון שדעותיו שהמידע נמצא כבר באדם ויש רק לילדו, תקף עד היום הזה. למרות שהיום ידוע שמוחו  של הילד הנולד עדיין לא מפותח דיו ומתפתח רק עם הזמן.

      אבל עדות מדעית זו מתיתרת, כיוון שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת, לכן אנו יכולים לשנותה. אנו יכולים ליצור קוסמולוגיות חדשות שמאפסות קודמות, קוסמולוגיות פרי שפה, פרי אינפורמציה לא מקובעת.

   מפליא אותנו העיוורון הזה של האדם, כמו מקרה נעם חומסקי, הטוען שהשפה היא פרי גן ביאולוגי, ז. א. היא פרי ה-DNA, אינפורמציה מקובעת שאי אפשר לשנותה, הוא באמת ממשיך ואומר שהדקדוק אף הוא פנימי, מולד.

      ובכן, היאך לפי נעם חומסקי, אנחנו בכל זאת מסוגלים לשנות את כל היצירות הלשוניות, שהן פרי אינפורמציה לא מקובעת, בעוד שאנו לא יכולים לשנות את פרי ה-DNA.

      אנחנו יכולים לסלח לסוקראטס, שחשב שהידע הוא פנימי ולא יצירת השפה, כפי שאמר את זה בדיאלוג קרטילוס, אנחנו יכולים לסלח לקאנט, שהתעמת עם הערכים התנ"כיים המוסכמים על-ידי בריתות, וטען שערכיו הפנימיים עדיפים עליהם, אמר את הדברים האלו בספרו 'הדת בגבולות התבונה הטהורה'. חכמים אלו עדיין לא ידעו על היות הגוף של האדם פרי DNA  מקובע, עדיין לא ידעו שמח הילוד עדיין לא מפותח. אבל נעם חומסקי מודע כבר על היות גופינו פרי DNA, אבל הוא מתעקש לחזור על דברי חכמי העבר.

     בספרו החדש של נעם חומסקי, בשם 'איזה מין יצורים אנחנו', הוא שוב חוזר על טענותיו, למרות שהוא מזכיר שכולם תוקפים את שיטתו. ההסבר של נעם חומסקי, הסבר למען להצדיק את משנתו, הוא, שעליו הוא  חוזר לאורך הספר, שכל המדע הוא מיסתורי. בנקודה זו אני מוכנה להסכים אתו, שהקיום הוא חידה.

       אבל ה-DNA, אינו חידה, וגם העובדה שאנו לא יכולים לשנותו, אף הוא אינו חידה, לא מיסתורין.

     לכן אנו יכולים לחזור לטענות שלנו, שהאינפורמציה, השפה, שהנה לא מקובעת, יוצרת את הישויות, במקרה נזכיר את המילים, בשביית אנרגיה והתווית גבולות לה.

     כל היצירות הלשוניות, שנוצרות על-ידי תהליך של בריתות בין יחידים איך לכנות קולות שהיחיד משמיע על צרכים, בצורה אפי-גנטית, נוצרות על-ידי שביית אנרגיה, במקרה זה הקולות שהיחיד משמיע הן אנרגיה, ומתווים לשם המוענק לקול זה גבולות.

     הזכרנו כאן את היצירה הראשונית של האדם, יצירת המילים, דוגמה הצריכה ללמד אותנו איך האדם באמצעות השפה 'דעת', יוצר את עולמו הלשוני.

       ומדוע אנו רוצים להצביע על התהליכים שלפיהם האדם יוצר את עולמו הלשוני, אנחנו רוצים להצביע על עובדה שהאדם לוכד את היקום במילים.

     ומדוע חשובה עובדה זו שהאדם לוכד את היקום במילים, עובדה זו חשובה שבהמשך האדם יותר לא מתיחס לחוץ, לגרמי שמים, הוא מתיחס למילים שבהם הוא לכד אותם.

      למעשה האדם היה צריך להיות מרוצה ממעשה ידיו, לכידת היקום במילים. אבל לא כך. העולם הלשוני הוא עולם ווירטואלי, הוא עולם רפאי, המפחיד אותו, הוא היה רוצה שעולמו יהיה מוחשי, מוחשי כמו גופו.

     היות עולמו הלשוני של האדם ווירטואלי, האדם מורד בו, ביחוד שעולם השפה מצביע לאדם שחייו הם קצובים.

     גם נעם חומסקי הוא בין אלו המורדים בשפה הווירטואלית, רוצה לעשותה חלק מגן ביאולוגי, חלק מהגוף המוחשי.

     ואם באמת השפה היא נתון, חלק מהגוף המוחשי, חלק מה-DNA

אזי אנו שוללים ממנה את יכולת היצירה, אזי אנו מבטלים את המתת שמבדיל את האדם מישויות אחרות ביקום. ובאמת האדם עד היום הזה רוצה לחזור לגן-עדן, שלפי משל 'עץ הדעת', הוא היה שם חיה בין החיות.

     הרי כל המרד של שאול הטרסי, מיסד הנצרות היה מכוון לחזור לגן-עדן, בהחטיאו את האכילה מפרי 'עץ הדעת' על-ידי חוה, בטענה שהאלוהות כתמורה לקורבנו של ישוע ישנה סדרי עולם.

     האם משאלתו של שאול הטרסי התגשמה, האם האלוהות שנתה סדרי עולם, גרשה את המוות מקיום האדם?

      ובכן, מאחר שזה המצב, נשאלת השאלה, מדוע אדם כמו נעם חומסקי עם כל הידיעות האלו, עדיין רוצה שהשפה תהיה גון ביאולוגי, מוחשית.

    נעם חומסקי בספרו החדש בשם: 'איזה מין יצורים אנו?', מתרץ את השקפתו שהקיום כולו הוא מיסתורין, ועל כך אף אחד לא חולק.  אבל עובדה זו לא צריכה לבטל את כל המדע העכשוי, ולא רק אין מקום לבטל את כל המדע העכשוי, גם אין לבטל מה שמחשבת התנ"ך קבעה ש'דעת' ממקור חיצוני, לא חלק מהגוף.

      אבל נעם חומסקי שייך לסדר של יהודים שהיו המורדים הגדולים ביותר למסורת אבותיהם. הרי כבר הזכרנו את שאול הטרסי, שמרד בירושתו של אבותיו, רצה להיות רומאי, הרי את ה'אגרת אל הרומיים', שבו פרט את השקפתו, יעד לשליטים הרומאיים, כנראה שכבר שאול הטרסי סבל מסינדרום שטוקהולם. אחרי שאול הטרסי, גם מרכס מרד ב'עיקרון ניכור' במסתו 'השאלה היהודית',  הוא רצה להיות 'פאוסט', שם שאביו העניק לו בגין מרדנותו.

      יהודים הלניסטיים, כמו שאול הטרסי, וגם יהודים הלניסטיים אחרים, תמיד מרדו במסורת אבותיהם. האחרונים היו גם הגנוסטיקאים שהפכו את אלוהי אבותיהם ל'דמורג', אל שברא עולם חסר.

     כנראה יהודים עם הרגשת נחיתות בגולה, סבלו תמיד מסינדרום שטוקהולם, כמו נעם חומסקי, המזדהה עם ההשקפה הלותרנית, הרי כבר הרדר, תיאולוג- פילוסוף גרמני לותרני, אמר שהשפה היא אורגנית. נעם חומסקי אפילו לא מזדהה עם המסורת הקלווינית של ארה"ב, שחזרה לעקרונות התנ"ך, למרות שלא היתה מודעת לפילוסופית השפה התנ"כית.

      תמוהה העובדה שיהודים עדיין לא השתחררו מנחיתותם, נשלטים עדיין מסינדרום שטוקהולם.

      תמוהה העובדה שיהודים עדיין לא השתחררו מנחיתותם, נשלטים עדיין מסינדרום שטוקהולם.

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 531 – גבולות

אם את האינפורמציה המקובעת אנו לא יכולים לשנות, את האינפורמציה הלא מקובעת , את 'דעת', אנו יוצרים על-ידי התווית גבולות, כמו את המלה הראשונה שאנו יוצרים, שאנו מתווים לה גבולות. גם האינפורמציה היקומית יוצרת את הישויות על-ידי התווית גבולות.

      משל 'עץ הדעת' המצביע על כך ש'דעת' ממקור חיצוני, רוצה לידע אותנו שמתת זו 'דעת' הוא חלק מאותה אינפורמציה יקומית היוצרת את הישויות ביקום על ידי התווית גבולות להן. האינפורמציה היקומית קודם שובה אנרגיה, בשלב שני מתווה להם גבולות.

    'דעת', שלפי משל 'עץ הדעת' הנה ממקור חיצוני, מהאינפורמציה היקומית,  אף היא שובה אנרגיה ומתווה לה גבולות.

      מחשבת התנ"ך שהקדימה את המחשבה היוונית, לא היתה צריכה להתעמת אתה, על כן מסרה את עקרונותיה בצמצום מירבי.

     אבל צאצאי העברים שכבר הכירו את המחשבה היוונית לא השכילו להתעמת אתה, כיוון שלא הבינו את עקרונות התנ"ך, יצירות אבותיהם, שנמסרו בצמצום והיה צורך להרחיב אותם.

     המחשבה היוונית בהבדל מהמחשבה התנ"כית לא יצרה פילוסופיה לשונית, ולא היתה מודעת שלשפה תפקיד יצירה, המעיטה בתפקיד זה שלה, ואם אנו מתיחסים לדברי סוקראטס  בדיאלוג קרטילוס, סוקראטס שנחשב עד היום סמכות, טענתו היתה שהערכים שלו הם פרי נפשו.

      אנו מזכירים את סוקראטס כיוון שדעותיו שהמידע נמצא כבר באדם ויש רק לילדו, תקף עד היום הזה. למרות שהיום ידוע שמוחו  של הילד הנולד עדיין לא מפותח דיו ומתפתח רק עם הזמן.

      אבל עדות מדעית זו מתיתרת, כיוון שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת, לכן אנו יכולים לשנותה. אנו יכולים ליצור קוסמולוגיות חדשות שמאפסות קודמות, קוסמולוגיות פרי שפה, פרי אינפורמציה לא מקובעת.

   מפליא אותנו העיוורון הזה של האדם, כמו מקרה נעם חומסקי, הטוען שהשפה היא פרי גן ביאולוגי, ז. א. היא פרי ה-DNA, אינפורמציה מקובעת שאי אפשר לשנותה, הוא באמת ממשיך ואומר שהדקדוק אף הוא פנימי, מולד.

      ובכן, היאך לפי נעם חומסקי, אנחנו בכל זאת מסוגלים לשנות את כל היצירות הלשוניות, שהן פרי אינפורמציה לא מקובעת, בעוד שאנו לא יכולים לשנות את פרי ה-DNA.

      אנחנו יכולים לסלח לסוקראטס, שחשב שהידע הוא פנימי ולא יצירת השפה, כפי שאמר את זה בדיאלוג קרטילוס, אנחנו יכולים לסלח לקאנט, שהתעמת עם הערכים התנ"כיים המוסכמים על-ידי בריתות, וטען שערכיו הפנימיים עדיפים עליהם, אמר את הדברים האלו בספרו 'הדת בגבולות התבונה הטהורה'. חכמים אלו עדיין לא ידעו על היות הגוף של האדם פרי DNA  מקובע, עדיין לא ידעו שמח הילוד עדיין לא מפותח. אבל נעם חומסקי מודע כבר על היות גופינו פרי DNA, אבל הוא מתעקש לחזור על דברי חכמי העבר.

     בספרו החדש של נעם חומסקי, בשם 'איזה מין יצורים אנחנו', הוא שוב חוזר על טענותיו, למרות שהוא מזכיר שכולם תוקפים את שיטתו. ההסבר של נעם חומסקי, הסבר למען להצדיק את משנתו, הוא, שעליו הוא  חוזר לאורך הספר, שכל המדע הוא מיסתורי. בנקודה זו אני מוכנה להסכים אתו, שהקיום הוא חידה.

       אבל ה-DNA, אינו חידה, וגם העובדה שאנו לא יכולים לשנותו, אף הוא אינו חידה, לא מיסתורין.

     לכן אנו יכולים לחזור לטענות שלנו, שהאינפורמציה, השפה, שהנה לא מקובעת, יוצרת את הישויות, במקרה נזכיר את המילים, בשביית אנרגיה והתווית גבולות לה.

     כל היצירות הלשוניות, שנוצרות על-ידי תהליך של בריתות בין יחידים איך לכנות קולות שהיחיד משמיע על צרכים, בצורה אפי-גנטית, נוצרות על-ידי שביית אנרגיה, במקרה זה הקולות שהיחיד משמיע הן אנרגיה, ומתווים לשם המוענק לקול זה גבולות.

     הזכרנו כאן את היצירה הראשונית של האדם, יצירת המילים, דוגמה הצריכה ללמד אותנו איך האדם באמצעות השפה 'דעת', יוצר את עולמו הלשוני.

       ומדוע אנו רוצים להצביע על התהליכים שלפיהם האדם יוצר את עולמו הלשוני, אנחנו רוצים להצביע על עובדה שהאדם לוכד את היקום במילים.

     ומדוע חשובה עובדה זו שהאדם לוכד את היקום במילים, עובדה זו חשובה שבהמשך האדם יותר לא מתיחס לחוץ, לגרמי שמים, הוא מתיחס למילים שבהם הוא לכד אותם.

      למעשה האדם היה צריך להיות מרוצה ממעשה ידיו, לכידת היקום במילים. אבל לא כך. העולם הלשוני הוא עולם ווירטואלי, הוא עולם רפאי, המפחיד אותו, הוא היה רוצה שעולמו יהיה מוחשי, מוחשי כמו גופו.

     היות עולמו הלשוני של האדם ווירטואלי, האדם מורד בו, ביחוד שעולם השפה מצביע לאדם שחייו הם קצובים.

     גם נעם חומסקי הוא בין אלו המורדים בשפה הווירטואלית, רוצה לעשותה חלק מגן ביאולוגי, חלק מהגוף המוחשי.

     ואם באמת השפה היא נתון, חלק מהגוף המוחשי, חלק מה-DNA

אזי אנו שוללים ממנה את יכולת היצירה, אזי אנו מבטלים את המתת שמבדיל את האדם מישויות אחרות ביקום. ובאמת האדם עד היום הזה רוצה לחזור לגן-עדן, שלפי משל 'עץ הדעת', הוא היה שם חיה בין החיות.

     הרי כל המרד של שאול הטרסי, מיסד הנצרות היה מכוון לחזור לגן-עדן, בהחטיאו את האכילה מפרי 'עץ הדעת' על-ידי חוה, בטענה שהאלוהות כתמורה לקורבנו של ישוע ישנה סדרי עולם.

     האם משאלתו של שאול הטרסי התגשמה, האם האלוהות שנתה סדרי עולם, גרשה את המוות מקיום האדם?

      ובכן, מאחר שזה המצב, נשאלת השאלה, מדוע אדם כמו נעם חומסקי עם כל הידיעות האלו, עדיין רוצה שהשפה תהיה גון ביאולוגי, מוחשית.

    נעם חומסקי בספרו החדש בשם: 'איזה מין יצורים אנו?', מתרץ את השקפתו שהקיום כולו הוא מיסתורין, ועל כך אף אחד לא חולק.  אבל עובדה זו לא צריכה לבטל את כל המדע העכשוי, ולא רק אין מקום לבטל את כל המדע העכשוי, גם אין לבטל מה שמחשבת התנ"ך קבעה ש'דעת' ממקור חיצוני, לא חלק מהגוף.

      אבל נעם חומסקי שייך לסדר של יהודים שהיו המורדים הגדולים ביותר למסורת אבותיהם. הרי כבר הזכרנו את שאול הטרסי, שמרד בירושתו של אבותיו, רצה להיות רומאי, הרי את ה'אגרת אל הרומיים', שבו פרט את השקפתו, יעד לשליטים הרומאיים, כנראה שכבר שאול הטרסי סבל מסינדרום שטוקהולם. אחרי שאול הטרסי, גם מרכס מרד ב'עיקרון ניכור' במסתו 'השאלה היהודית',  הוא רצה להיות 'פאוסט', שם שאביו העניק לו בגין מרדנותו.

      יהודים הלניסטיים, כמו שאול הטרסי, וגם יהודים הלניסטיים אחרים, תמיד מרדו במסורת אבותיהם. האחרונים היו גם הגנוסטיקאים שהפכו את אלוהי אבותיהם ל'דמורג', אל שברא עולם חסר.

     כנראה יהודים עם הרגשת נחיתות בגולה, סבלו תמיד מסינדרום שטוקהולם, כמו נעם חומסקי, המזדהה עם ההשקפה הלותרנית, הרי כבר הרדר, תיאולוג- פילוסוף גרמני לותרני, אמר שהשפה היא אורגנית. נעם חומסקי אפילו לא מזדהה עם המסורת הקלווינית של ארה"ב, שחזרה לעקרונות התנ"ך, למרות שלא היתה מודעת לפילוסופית השפה התנ"כית.

      תמוהה העובדה שיהודים עדיין לא השתחררו מנחיתותם, נשלטים עדיין מסינדרום שטוקהולם.

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 531 – גבולות

אם את האינפורמציה המקובעת אנו לא יכולים לשנות, את האינפורמציה הלא מקובעת , את 'דעת', אנו יוצרים על-ידי התווית גבולות, כמו את המלה הראשונה שאנו יוצרים, שאנו מתווים לה גבולות. גם האינפורמציה היקומית יוצרת את הישויות על-ידי התווית גבולות.

      משל 'עץ הדעת' המצביע על כך ש'דעת' ממקור חיצוני, רוצה לידע אותנו שמתת זו 'דעת' הוא חלק מאותה אינפורמציה יקומית היוצרת את הישויות ביקום על ידי התווית גבולות להן. האינפורמציה היקומית קודם שובה אנרגיה, בשלב שני מתווה להם גבולות.

    'דעת', שלפי משל 'עץ הדעת' הנה ממקור חיצוני, מהאינפורמציה היקומית,  אף היא שובה אנרגיה ומתווה לה גבולות.

      מחשבת התנ"ך שהקדימה את המחשבה היוונית, לא היתה צריכה להתעמת אתה, על כן מסרה את עקרונותיה בצמצום מירבי.

     אבל צאצאי העברים שכבר הכירו את המחשבה היוונית לא השכילו להתעמת אתה, כיוון שלא הבינו את עקרונות התנ"ך, יצירות אבותיהם, שנמסרו בצמצום והיה צורך להרחיב אותם.

     המחשבה היוונית בהבדל מהמחשבה התנ"כית לא יצרה פילוסופיה לשונית, ולא היתה מודעת שלשפה תפקיד יצירה, המעיטה בתפקיד זה שלה, ואם אנו מתיחסים לדברי סוקראטס  בדיאלוג קרטילוס, סוקראטס שנחשב עד היום סמכות, טענתו היתה שהערכים שלו הם פרי נפשו.

      אנו מזכירים את סוקראטס כיוון שדעותיו שהמידע נמצא כבר באדם ויש רק לילדו, תקף עד היום הזה. למרות שהיום ידוע שמוחו  של הילד הנולד עדיין לא מפותח דיו ומתפתח רק עם הזמן.

      אבל עדות מדעית זו מתיתרת, כיוון שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת, לכן אנו יכולים לשנותה. אנו יכולים ליצור קוסמולוגיות חדשות שמאפסות קודמות, קוסמולוגיות פרי שפה, פרי אינפורמציה לא מקובעת.

   מפליא אותנו העיוורון הזה של האדם, כמו מקרה נעם חומסקי, הטוען שהשפה היא פרי גן ביאולוגי, ז. א. היא פרי ה-DNA, אינפורמציה מקובעת שאי אפשר לשנותה, הוא באמת ממשיך ואומר שהדקדוק אף הוא פנימי, מולד.

      ובכן, היאך לפי נעם חומסקי, אנחנו בכל זאת מסוגלים לשנות את כל היצירות הלשוניות, שהן פרי אינפורמציה לא מקובעת, בעוד שאנו לא יכולים לשנות את פרי ה-DNA.

      אנחנו יכולים לסלח לסוקראטס, שחשב שהידע הוא פנימי ולא יצירת השפה, כפי שאמר את זה בדיאלוג קרטילוס, אנחנו יכולים לסלח לקאנט, שהתעמת עם הערכים התנ"כיים המוסכמים על-ידי בריתות, וטען שערכיו הפנימיים עדיפים עליהם, אמר את הדברים האלו בספרו 'הדת בגבולות התבונה הטהורה'. חכמים אלו עדיין לא ידעו על היות הגוף של האדם פרי DNA  מקובע, עדיין לא ידעו שמח הילוד עדיין לא מפותח. אבל נעם חומסקי מודע כבר על היות גופינו פרי DNA, אבל הוא מתעקש לחזור על דברי חכמי העבר.

     בספרו החדש של נעם חומסקי, בשם 'איזה מין יצורים אנחנו', הוא שוב חוזר על טענותיו, למרות שהוא מזכיר שכולם תוקפים את שיטתו. ההסבר של נעם חומסקי, הסבר למען להצדיק את משנתו, הוא, שעליו הוא  חוזר לאורך הספר, שכל המדע הוא מיסתורי. בנקודה זו אני מוכנה להסכים אתו, שהקיום הוא חידה.

       אבל ה-DNA, אינו חידה, וגם העובדה שאנו לא יכולים לשנותו, אף הוא אינו חידה, לא מיסתורין.

     לכן אנו יכולים לחזור לטענות שלנו, שהאינפורמציה, השפה, שהנה לא מקובעת, יוצרת את הישויות, במקרה נזכיר את המילים, בשביית אנרגיה והתווית גבולות לה.

     כל היצירות הלשוניות, שנוצרות על-ידי תהליך של בריתות בין יחידים איך לכנות קולות שהיחיד משמיע על צרכים, בצורה אפי-גנטית, נוצרות על-ידי שביית אנרגיה, במקרה זה הקולות שהיחיד משמיע הן אנרגיה, ומתווים לשם המוענק לקול זה גבולות.

     הזכרנו כאן את היצירה הראשונית של האדם, יצירת המילים, דוגמה הצריכה ללמד אותנו איך האדם באמצעות השפה 'דעת', יוצר את עולמו הלשוני.

       ומדוע אנו רוצים להצביע על התהליכים שלפיהם האדם יוצר את עולמו הלשוני, אנחנו רוצים להצביע על עובדה שהאדם לוכד את היקום במילים.

     ומדוע חשובה עובדה זו שהאדם לוכד את היקום במילים, עובדה זו חשובה שבהמשך האדם יותר לא מתיחס לחוץ, לגרמי שמים, הוא מתיחס למילים שבהם הוא לכד אותם.

      למעשה האדם היה צריך להיות מרוצה ממעשה ידיו, לכידת היקום במילים. אבל לא כך. העולם הלשוני הוא עולם ווירטואלי, הוא עולם רפאי, המפחיד אותו, הוא היה רוצה שעולמו יהיה מוחשי, מוחשי כמו גופו.

     היות עולמו הלשוני של האדם ווירטואלי, האדם מורד בו, ביחוד שעולם השפה מצביע לאדם שחייו הם קצובים.

     גם נעם חומסקי הוא בין אלו המורדים בשפה הווירטואלית, רוצה לעשותה חלק מגן ביאולוגי, חלק מהגוף המוחשי.

     ואם באמת השפה היא נתון, חלק מהגוף המוחשי, חלק מה-DNA

אזי אנו שוללים ממנה את יכולת היצירה, אזי אנו מבטלים את המתת שמבדיל את האדם מישויות אחרות ביקום. ובאמת האדם עד היום הזה רוצה לחזור לגן-עדן, שלפי משל 'עץ הדעת', הוא היה שם חיה בין החיות.

     הרי כל המרד של שאול הטרסי, מיסד הנצרות היה מכוון לחזור לגן-עדן, בהחטיאו את האכילה מפרי 'עץ הדעת' על-ידי חוה, בטענה שהאלוהות כתמורה לקורבנו של ישוע ישנה סדרי עולם.

     האם משאלתו של שאול הטרסי התגשמה, האם האלוהות שנתה סדרי עולם, גרשה את המוות מקיום האדם?

      ובכן, מאחר שזה המצב, נשאלת השאלה, מדוע אדם כמו נעם חומסקי עם כל הידיעות האלו, עדיין רוצה שהשפה תהיה גון ביאולוגי, מוחשית.

    נעם חומסקי בספרו החדש בשם: 'איזה מין יצורים אנו?', מתרץ את השקפתו שהקיום כולו הוא מיסתורין, ועל כך אף אחד לא חולק.  אבל עובדה זו לא צריכה לבטל את כל המדע העכשוי, ולא רק אין מקום לבטל את כל המדע העכשוי, גם אין לבטל מה שמחשבת התנ"ך קבעה ש'דעת' ממקור חיצוני, לא חלק מהגוף.

      אבל נעם חומסקי שייך לסדר של יהודים שהיו המורדים הגדולים ביותר למסורת אבותיהם. הרי כבר הזכרנו את שאול הטרסי, שמרד בירושתו של אבותיו, רצה להיות רומאי, הרי את ה'אגרת אל הרומיים', שבו פרט את השקפתו, יעד לשליטים הרומאיים, כנראה שכבר שאול הטרסי סבל מסינדרום שטוקהולם. אחרי שאול הטרסי, גם מרכס מרד ב'עיקרון ניכור' במסתו 'השאלה היהודית',  הוא רצה להיות 'פאוסט', שם שאביו העניק לו בגין מרדנותו.

      יהודים הלניסטיים, כמו שאול הטרסי, וגם יהודים הלניסטיים אחרים, תמיד מרדו במסורת אבותיהם. האחרונים היו גם הגנוסטיקאים שהפכו את אלוהי אבותיהם ל'דמורג', אל שברא עולם חסר.

     כנראה יהודים עם הרגשת נחיתות בגולה, סבלו תמיד מסינדרום שטוקהולם, כמו נעם חומסקי, המזדהה עם ההשקפה הלותרנית, הרי כבר הרדר, תיאולוג- פילוסוף גרמני לותרני, אמר שהשפה היא אורגנית. נעם חומסקי אפילו לא מזדהה עם המסורת הקלווינית של ארה"ב, שחזרה לעקרונות התנ"ך, למרות שלא היתה מודעת לפילוסופית השפה התנ"כית.

      תמוהה העובדה שיהודים עדיין לא השתחררו מנחיתותם, נשלטים עדיין מסינדרום שטוקהולם.

      תמוהה העובדה שיהודים עדיין לא השתחררו מנחיתותם, נשלטים עדיין מסינדרום שטוקהולם.

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 531 – גבולות

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 531 – גבולות

אם את האינפורמציה המקובעת אנו לא יכולים לשנות, את האינפורמציה הלא מקובעת , את 'דעת', אנו יוצרים על-ידי התווית גבולות, כמו את המלה הראשונה שאנו יוצרים, שאנו מתווים לה גבולות. גם האינפורמציה היקומית יוצרת את הישויות על-ידי התווית גבולות.

      משל 'עץ הדעת' המצביע על כך ש'דעת' ממקור חיצוני, רוצה לידע אותנו שמתת זו 'דעת' הוא חלק מאותה אינפורמציה יקומית היוצרת את הישויות ביקום על ידי התווית גבולות להן. האינפורמציה היקומית קודם שובה אנרגיה, בשלב שני מתווה להם גבולות.

    'דעת', שלפי משל 'עץ הדעת' הנה ממקור חיצוני, מהאינפורמציה היקומית,  אף היא שובה אנרגיה ומתווה לה גבולות.

      מחשבת התנ"ך שהקדימה את המחשבה היוונית, לא היתה צריכה להתעמת אתה, על כן מסרה את עקרונותיה בצמצום מירבי.

     אבל צאצאי העברים שכבר הכירו את המחשבה היוונית לא השכילו להתעמת אתה, כיוון שלא הבינו את עקרונות התנ"ך, יצירות אבותיהם, שנמסרו בצמצום והיה צורך להרחיב אותם.

     המחשבה היוונית בהבדל מהמחשבה התנ"כית לא יצרה פילוסופיה לשונית, ולא היתה מודעת שלשפה תפקיד יצירה, המעיטה בתפקיד זה שלה, ואם אנו מתיחסים לדברי סוקראטס  בדיאלוג קרטילוס, סוקראטס שנחשב עד היום סמכות, טענתו היתה שהערכים שלו הם פרי נפשו.

      אנו מזכירים את סוקראטס כיוון שדעותיו שהמידע נמצא כבר באדם ויש רק לילדו, תקף עד היום הזה. למרות שהיום ידוע שמוחו  של הילד הנולד עדיין לא מפותח דיו ומתפתח רק עם הזמן.

      אבל עדות מדעית זו מתיתרת, כיוון שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת, לכן אנו יכולים לשנותה. אנו יכולים ליצור קוסמולוגיות חדשות שמאפסות קודמות, קוסמולוגיות פרי שפה, פרי אינפורמציה לא מקובעת.

   מפליא אותנו העיוורון הזה של האדם, כמו מקרה נעם חומסקי, הטוען שהשפה היא פרי גן ביאולוגי, ז. א. היא פרי ה-DNA, אינפורמציה מקובעת שאי אפשר לשנותה, הוא באמת ממשיך ואומר שהדקדוק אף הוא פנימי, מולד.

      ובכן, היאך לפי נעם חומסקי, אנחנו בכל זאת מסוגלים לשנות את כל היצירות הלשוניות, שהן פרי אינפורמציה לא מקובעת, בעוד שאנו לא יכולים לשנות את פרי ה-DNA.

      אנחנו יכולים לסלח לסוקראטס, שחשב שהידע הוא פנימי ולא יצירת השפה, כפי שאמר את זה בדיאלוג קרטילוס, אנחנו יכולים לסלח לקאנט, שהתעמת עם הערכים התנ"כיים המוסכמים על-ידי בריתות, וטען שערכיו הפנימיים עדיפים עליהם, אמר את הדברים האלו בספרו 'הדת בגבולות התבונה הטהורה'. חכמים אלו עדיין לא ידעו על היות הגוף של האדם פרי DNA  מקובע, עדיין לא ידעו שמח הילוד עדיין לא מפותח. אבל נעם חומסקי מודע כבר על היות גופינו פרי DNA, אבל הוא מתעקש לחזור על דברי חכמי העבר.

     בספרו החדש של נעם חומסקי, בשם 'איזה מין יצורים אנחנו', הוא שוב חוזר על טענותיו, למרות שהוא מזכיר שכולם תוקפים את שיטתו. ההסבר של נעם חומסקי, הסבר למען להצדיק את משנתו, הוא, שעליו הוא  חוזר לאורך הספר, שכל המדע הוא מיסתורי. בנקודה זו אני מוכנה להסכים אתו, שהקיום הוא חידה.

       אבל ה-DNA, אינו חידה, וגם העובדה שאנו לא יכולים לשנותו, אף הוא אינו חידה, לא מיסתורין.

     לכן אנו יכולים לחזור לטענות שלנו, שהאינפורמציה, השפה, שהנה לא מקובעת, יוצרת את הישויות, במקרה נזכיר את המילים, בשביית אנרגיה והתווית גבולות לה.

     כל היצירות הלשוניות, שנוצרות על-ידי תהליך של בריתות בין יחידים איך לכנות קולות שהיחיד משמיע על צרכים, בצורה אפי-גנטית, נוצרות על-ידי שביית אנרגיה, במקרה זה הקולות שהיחיד משמיע הן אנרגיה, ומתווים לשם המוענק לקול זה גבולות.

     הזכרנו כאן את היצירה הראשונית של האדם, יצירת המילים, דוגמה הצריכה ללמד אותנו איך האדם באמצעות השפה 'דעת', יוצר את עולמו הלשוני.

       ומדוע אנו רוצים להצביע על התהליכים שלפיהם האדם יוצר את עולמו הלשוני, אנחנו רוצים להצביע על עובדה שהאדם לוכד את היקום במילים.

     ומדוע חשובה עובדה זו שהאדם לוכד את היקום במילים, עובדה זו חשובה שבהמשך האדם יותר לא מתיחס לחוץ, לגרמי שמים, הוא מתיחס למילים שבהם הוא לכד אותם.

      למעשה האדם היה צריך להיות מרוצה ממעשה ידיו, לכידת היקום במילים. אבל לא כך. העולם הלשוני הוא עולם ווירטואלי, הוא עולם רפאי, המפחיד אותו, הוא היה רוצה שעולמו יהיה מוחשי, מוחשי כמו גופו.

     היות עולמו הלשוני של האדם ווירטואלי, האדם מורד בו, ביחוד שעולם השפה מצביע לאדם שחייו הם קצובים.

     גם נעם חומסקי הוא בין אלו המורדים בשפה הווירטואלית, רוצה לעשותה חלק מגן ביאולוגי, חלק מהגוף המוחשי.

     ואם באמת השפה היא נתון, חלק מהגוף המוחשי, חלק מה-DNA

אזי אנו שוללים ממנה את יכולת היצירה, אזי אנו מבטלים את המתת שמבדיל את האדם מישויות אחרות ביקום. ובאמת האדם עד היום הזה רוצה לחזור לגן-עדן, שלפי משל 'עץ הדעת', הוא היה שם חיה בין החיות.

     הרי כל המרד של שאול הטרסי, מיסד הנצרות היה מכוון לחזור לגן-עדן, בהחטיאו את האכילה מפרי 'עץ הדעת' על-ידי חוה, בטענה שהאלוהות כתמורה לקורבנו של ישוע ישנה סדרי עולם.

     האם משאלתו של שאול הטרסי התגשמה, האם האלוהות שנתה סדרי עולם, גרשה את המוות מקיום האדם?

      ובכן, מאחר שזה המצב, נשאלת השאלה, מדוע אדם כמו נעם חומסקי עם כל הידיעות האלו, עדיין רוצה שהשפה תהיה גון ביאולוגי, מוחשית.

    נעם חומסקי בספרו החדש בשם: 'איזה מין יצורים אנו?', מתרץ את השקפתו שהקיום כולו הוא מיסתורין, ועל כך אף אחד לא חולק.  אבל עובדה זו לא צריכה לבטל את כל המדע העכשוי, ולא רק אין מקום לבטל את כל המדע העכשוי, גם אין לבטל מה שמחשבת התנ"ך קבעה ש'דעת' ממקור חיצוני, לא חלק מהגוף.

      אבל נעם חומסקי שייך לסדר של יהודים שהיו המורדים הגדולים ביותר למסורת אבותיהם. הרי כבר הזכרנו את שאול הטרסי, שמרד בירושתו של אבותיו, רצה להיות רומאי, הרי את ה'אגרת אל הרומיים', שבו פרט את השקפתו, יעד לשליטים הרומאיים, כנראה שכבר שאול הטרסי סבל מסינדרום שטוקהולם. אחרי שאול הטרסי, גם מרכס מרד ב'עיקרון ניכור' במסתו 'השאלה היהודית',  הוא רצה להיות 'פאוסט', שם שאביו העניק לו בגין מרדנותו.

      יהודים הלניסטיים, כמו שאול הטרסי, וגם יהודים הלניסטיים אחרים, תמיד מרדו במסורת אבותיהם. האחרונים היו גם הגנוסטיקאים שהפכו את אלוהי אבותיהם ל'דמורג', אל שברא עולם חסר.

     כנראה יהודים עם הרגשת נחיתות בגולה, סבלו תמיד מסינדרום שטוקהולם, כמו נעם חומסקי, המזדהה עם ההשקפה הלותרנית, הרי כבר הרדר, תיאולוג- פילוסוף גרמני לותרני, אמר שהשפה היא אורגנית. נעם חומסקי אפילו לא מזדהה עם המסורת הקלווינית של ארה"ב, שחזרה לעקרונות התנ"ך, למרות שלא היתה מודעת לפילוסופית השפה התנ"כית.

      תמוהה העובדה שיהודים עדיין לא השתחררו מנחיתותם, נשלטים עדיין מסינדרום שטוקהולם.

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 531 – גבולות

אם את האינפורמציה המקובעת אנו לא יכולים לשנות, את האינפורמציה הלא מקובעת , את 'דעת', אנו יוצרים על-ידי התווית גבולות, כמו את המלה הראשונה שאנו יוצרים, שאנו מתווים לה גבולות. גם האינפורמציה היקומית יוצרת את הישויות על-ידי התווית גבולות.

      משל 'עץ הדעת' המצביע על כך ש'דעת' ממקור חיצוני, רוצה לידע אותנו שמתת זו 'דעת' הוא חלק מאותה אינפורמציה יקומית היוצרת את הישויות ביקום על ידי התווית גבולות להן. האינפורמציה היקומית קודם שובה אנרגיה, בשלב שני מתווה להם גבולות.

    'דעת', שלפי משל 'עץ הדעת' הנה ממקור חיצוני, מהאינפורמציה היקומית,  אף היא שובה אנרגיה ומתווה לה גבולות.

      מחשבת התנ"ך שהקדימה את המחשבה היוונית, לא היתה צריכה להתעמת אתה, על כן מסרה את עקרונותיה בצמצום מירבי.

     אבל צאצאי העברים שכבר הכירו את המחשבה היוונית לא השכילו להתעמת אתה, כיוון שלא הבינו את עקרונות התנ"ך, יצירות אבותיהם, שנמסרו בצמצום והיה צורך להרחיב אותם.

     המחשבה היוונית בהבדל מהמחשבה התנ"כית לא יצרה פילוסופיה לשונית, ולא היתה מודעת שלשפה תפקיד יצירה, המעיטה בתפקיד זה שלה, ואם אנו מתיחסים לדברי סוקראטס  בדיאלוג קרטילוס, סוקראטס שנחשב עד היום סמכות, טענתו היתה שהערכים שלו הם פרי נפשו.

      אנו מזכירים את סוקראטס כיוון שדעותיו שהמידע נמצא כבר באדם ויש רק לילדו, תקף עד היום הזה. למרות שהיום ידוע שמוחו  של הילד הנולד עדיין לא מפותח דיו ומתפתח רק עם הזמן.

      אבל עדות מדעית זו מתיתרת, כיוון שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת, לכן אנו יכולים לשנותה. אנו יכולים ליצור קוסמולוגיות חדשות שמאפסות קודמות, קוסמולוגיות פרי שפה, פרי אינפורמציה לא מקובעת.

   מפליא אותנו העיוורון הזה של האדם, כמו מקרה נעם חומסקי, הטוען שהשפה היא פרי גן ביאולוגי, ז. א. היא פרי ה-DNA, אינפורמציה מקובעת שאי אפשר לשנותה, הוא באמת ממשיך ואומר שהדקדוק אף הוא פנימי, מולד.

      ובכן, היאך לפי נעם חומסקי, אנחנו בכל זאת מסוגלים לשנות את כל היצירות הלשוניות, שהן פרי אינפורמציה לא מקובעת, בעוד שאנו לא יכולים לשנות את פרי ה-DNA.

      אנחנו יכולים לסלח לסוקראטס, שחשב שהידע הוא פנימי ולא יצירת השפה, כפי שאמר את זה בדיאלוג קרטילוס, אנחנו יכולים לסלח לקאנט, שהתעמת עם הערכים התנ"כיים המוסכמים על-ידי בריתות, וטען שערכיו הפנימיים עדיפים עליהם, אמר את הדברים האלו בספרו 'הדת בגבולות התבונה הטהורה'. חכמים אלו עדיין לא ידעו על היות הגוף של האדם פרי DNA  מקובע, עדיין לא ידעו שמח הילוד עדיין לא מפותח. אבל נעם חומסקי מודע כבר על היות גופינו פרי DNA, אבל הוא מתעקש לחזור על דברי חכמי העבר.

     בספרו החדש של נעם חומסקי, בשם 'איזה מין יצורים אנחנו', הוא שוב חוזר על טענותיו, למרות שהוא מזכיר שכולם תוקפים את שיטתו. ההסבר של נעם חומסקי, הסבר למען להצדיק את משנתו, הוא, שעליו הוא  חוזר לאורך הספר, שכל המדע הוא מיסתורי. בנקודה זו אני מוכנה להסכים אתו, שהקיום הוא חידה.

       אבל ה-DNA, אינו חידה, וגם העובדה שאנו לא יכולים לשנותו, אף הוא אינו חידה, לא מיסתורין.

     לכן אנו יכולים לחזור לטענות שלנו, שהאינפורמציה, השפה, שהנה לא מקובעת, יוצרת את הישויות, במקרה נזכיר את המילים, בשביית אנרגיה והתווית גבולות לה.

     כל היצירות הלשוניות, שנוצרות על-ידי תהליך של בריתות בין יחידים איך לכנות קולות שהיחיד משמיע על צרכים, בצורה אפי-גנטית, נוצרות על-ידי שביית אנרגיה, במקרה זה הקולות שהיחיד משמיע הן אנרגיה, ומתווים לשם המוענק לקול זה גבולות.

     הזכרנו כאן את היצירה הראשונית של האדם, יצירת המילים, דוגמה הצריכה ללמד אותנו איך האדם באמצעות השפה 'דעת', יוצר את עולמו הלשוני.

       ומדוע אנו רוצים להצביע על התהליכים שלפיהם האדם יוצר את עולמו הלשוני, אנחנו רוצים להצביע על עובדה שהאדם לוכד את היקום במילים.

     ומדוע חשובה עובדה זו שהאדם לוכד את היקום במילים, עובדה זו חשובה שבהמשך האדם יותר לא מתיחס לחוץ, לגרמי שמים, הוא מתיחס למילים שבהם הוא לכד אותם.

      למעשה האדם היה צריך להיות מרוצה ממעשה ידיו, לכידת היקום במילים. אבל לא כך. העולם הלשוני הוא עולם ווירטואלי, הוא עולם רפאי, המפחיד אותו, הוא היה רוצה שעולמו יהיה מוחשי, מוחשי כמו גופו.

     היות עולמו הלשוני של האדם ווירטואלי, האדם מורד בו, ביחוד שעולם השפה מצביע לאדם שחייו הם קצובים.

     גם נעם חומסקי הוא בין אלו המורדים בשפה הווירטואלית, רוצה לעשותה חלק מגן ביאולוגי, חלק מהגוף המוחשי.

     ואם באמת השפה היא נתון, חלק מהגוף המוחשי, חלק מה-DNA

אזי אנו שוללים ממנה את יכולת היצירה, אזי אנו מבטלים את המתת שמבדיל את האדם מישויות אחרות ביקום. ובאמת האדם עד היום הזה רוצה לחזור לגן-עדן, שלפי משל 'עץ הדעת', הוא היה שם חיה בין החיות.

     הרי כל המרד של שאול הטרסי, מיסד הנצרות היה מכוון לחזור לגן-עדן, בהחטיאו את האכילה מפרי 'עץ הדעת' על-ידי חוה, בטענה שהאלוהות כתמורה לקורבנו של ישוע ישנה סדרי עולם.

     האם משאלתו של שאול הטרסי התגשמה, האם האלוהות שנתה סדרי עולם, גרשה את המוות מקיום האדם?

      ובכן, מאחר שזה המצב, נשאלת השאלה, מדוע אדם כמו נעם חומסקי עם כל הידיעות האלו, עדיין רוצה שהשפה תהיה גון ביאולוגי, מוחשית.

    נעם חומסקי בספרו החדש בשם: 'איזה מין יצורים אנו?', מתרץ את השקפתו שהקיום כולו הוא מיסתורין, ועל כך אף אחד לא חולק.  אבל עובדה זו לא צריכה לבטל את כל המדע העכשוי, ולא רק אין מקום לבטל את כל המדע העכשוי, גם אין לבטל מה שמחשבת התנ"ך קבעה ש'דעת' ממקור חיצוני, לא חלק מהגוף.

      אבל נעם חומסקי שייך לסדר של יהודים שהיו המורדים הגדולים ביותר למסורת אבותיהם. הרי כבר הזכרנו את שאול הטרסי, שמרד בירושתו של אבותיו, רצה להיות רומאי, הרי את ה'אגרת אל הרומיים', שבו פרט את השקפתו, יעד לשליטים הרומאיים, כנראה שכבר שאול הטרסי סבל מסינדרום שטוקהולם. אחרי שאול הטרסי, גם מרכס מרד ב'עיקרון ניכור' במסתו 'השאלה היהודית',  הוא רצה להיות 'פאוסט', שם שאביו העניק לו בגין מרדנותו.

      יהודים הלניסטיים, כמו שאול הטרסי, וגם יהודים הלניסטיים אחרים, תמיד מרדו במסורת אבותיהם. האחרונים היו גם הגנוסטיקאים שהפכו את אלוהי אבותיהם ל'דמורג', אל שברא עולם חסר.

     כנראה יהודים עם הרגשת נחיתות בגולה, סבלו תמיד מסינדרום שטוקהולם, כמו נעם חומסקי, המזדהה עם ההשקפה הלותרנית, הרי כבר הרדר, תיאולוג- פילוסוף גרמני לותרני, אמר שהשפה היא אורגנית. נעם חומסקי אפילו לא מזדהה עם המסורת הקלווינית של ארה"ב, שחזרה לעקרונות התנ"ך, למרות שלא היתה מודעת לפילוסופית השפה התנ"כית.

      תמוהה העובדה שיהודים עדיין לא השתחררו מנחיתותם, נשלטים עדיין מסינדרום שטוקהולם.

      תמוהה העובדה שיהודים עדיין לא השתחררו מנחיתותם, נשלטים עדיין מסינדרום שטוקהולם.

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 531 – גבולות

אם את האינפורמציה המקובעת אנו לא יכולים לשנות, את האינפורמציה הלא מקובעת , את 'דעת', אנו יוצרים על-ידי התווית גבולות, כמו את המלה הראשונה שאנו יוצרים, שאנו מתווים לה גבולות. גם האינפורמציה היקומית יוצרת את הישויות על-ידי התווית גבולות.

      משל 'עץ הדעת' המצביע על כך ש'דעת' ממקור חיצוני, רוצה לידע אותנו שמתת זו 'דעת' הוא חלק מאותה אינפורמציה יקומית היוצרת את הישויות ביקום על ידי התווית גבולות להן. האינפורמציה היקומית קודם שובה אנרגיה, בשלב שני מתווה להם גבולות.

    'דעת', שלפי משל 'עץ הדעת' הנה ממקור חיצוני, מהאינפורמציה היקומית,  אף היא שובה אנרגיה ומתווה לה גבולות.

      מחשבת התנ"ך שהקדימה את המחשבה היוונית, לא היתה צריכה להתעמת אתה, על כן מסרה את עקרונותיה בצמצום מירבי.

     אבל צאצאי העברים שכבר הכירו את המחשבה היוונית לא השכילו להתעמת אתה, כיוון שלא הבינו את עקרונות התנ"ך, יצירות אבותיהם, שנמסרו בצמצום והיה צורך להרחיב אותם.

     המחשבה היוונית בהבדל מהמחשבה התנ"כית לא יצרה פילוסופיה לשונית, ולא היתה מודעת שלשפה תפקיד יצירה, המעיטה בתפקיד זה שלה, ואם אנו מתיחסים לדברי סוקראטס  בדיאלוג קרטילוס, סוקראטס שנחשב עד היום סמכות, טענתו היתה שהערכים שלו הם פרי נפשו.

      אנו מזכירים את סוקראטס כיוון שדעותיו שהמידע נמצא כבר באדם ויש רק לילדו, תקף עד היום הזה. למרות שהיום ידוע שמוחו  של הילד הנולד עדיין לא מפותח דיו ומתפתח רק עם הזמן.

      אבל עדות מדעית זו מתיתרת, כיוון שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת, לכן אנו יכולים לשנותה. אנו יכולים ליצור קוסמולוגיות חדשות שמאפסות קודמות, קוסמולוגיות פרי שפה, פרי אינפורמציה לא מקובעת.

   מפליא אותנו העיוורון הזה של האדם, כמו מקרה נעם חומסקי, הטוען שהשפה היא פרי גן ביאולוגי, ז. א. היא פרי ה-DNA, אינפורמציה מקובעת שאי אפשר לשנותה, הוא באמת ממשיך ואומר שהדקדוק אף הוא פנימי, מולד.

      ובכן, היאך לפי נעם חומסקי, אנחנו בכל זאת מסוגלים לשנות את כל היצירות הלשוניות, שהן פרי אינפורמציה לא מקובעת, בעוד שאנו לא יכולים לשנות את פרי ה-DNA.

      אנחנו יכולים לסלח לסוקראטס, שחשב שהידע הוא פנימי ולא יצירת השפה, כפי שאמר את זה בדיאלוג קרטילוס, אנחנו יכולים לסלח לקאנט, שהתעמת עם הערכים התנ"כיים המוסכמים על-ידי בריתות, וטען שערכיו הפנימיים עדיפים עליהם, אמר את הדברים האלו בספרו 'הדת בגבולות התבונה הטהורה'. חכמים אלו עדיין לא ידעו על היות הגוף של האדם פרי DNA  מקובע, עדיין לא ידעו שמח הילוד עדיין לא מפותח. אבל נעם חומסקי מודע כבר על היות גופינו פרי DNA, אבל הוא מתעקש לחזור על דברי חכמי העבר.

     בספרו החדש של נעם חומסקי, בשם 'איזה מין יצורים אנחנו', הוא שוב חוזר על טענותיו, למרות שהוא מזכיר שכולם תוקפים את שיטתו. ההסבר של נעם חומסקי, הסבר למען להצדיק את משנתו, הוא, שעליו הוא  חוזר לאורך הספר, שכל המדע הוא מיסתורי. בנקודה זו אני מוכנה להסכים אתו, שהקיום הוא חידה.

       אבל ה-DNA, אינו חידה, וגם העובדה שאנו לא יכולים לשנותו, אף הוא אינו חידה, לא מיסתורין.

     לכן אנו יכולים לחזור לטענות שלנו, שהאינפורמציה, השפה, שהנה לא מקובעת, יוצרת את הישויות, במקרה נזכיר את המילים, בשביית אנרגיה והתווית גבולות לה.

     כל היצירות הלשוניות, שנוצרות על-ידי תהליך של בריתות בין יחידים איך לכנות קולות שהיחיד משמיע על צרכים, בצורה אפי-גנטית, נוצרות על-ידי שביית אנרגיה, במקרה זה הקולות שהיחיד משמיע הן אנרגיה, ומתווים לשם המוענק לקול זה גבולות.

     הזכרנו כאן את היצירה הראשונית של האדם, יצירת המילים, דוגמה הצריכה ללמד אותנו איך האדם באמצעות השפה 'דעת', יוצר את עולמו הלשוני.

       ומדוע אנו רוצים להצביע על התהליכים שלפיהם האדם יוצר את עולמו הלשוני, אנחנו רוצים להצביע על עובדה שהאדם לוכד את היקום במילים.

     ומדוע חשובה עובדה זו שהאדם לוכד את היקום במילים, עובדה זו חשובה שבהמשך האדם יותר לא מתיחס לחוץ, לגרמי שמים, הוא מתיחס למילים שבהם הוא לכד אותם.

      למעשה האדם היה צריך להיות מרוצה ממעשה ידיו, לכידת היקום במילים. אבל לא כך. העולם הלשוני הוא עולם ווירטואלי, הוא עולם רפאי, המפחיד אותו, הוא היה רוצה שעולמו יהיה מוחשי, מוחשי כמו גופו.

     היות עולמו הלשוני של האדם ווירטואלי, האדם מורד בו, ביחוד שעולם השפה מצביע לאדם שחייו הם קצובים.

     גם נעם חומסקי הוא בין אלו המורדים בשפה הווירטואלית, רוצה לעשותה חלק מגן ביאולוגי, חלק מהגוף המוחשי.

     ואם באמת השפה היא נתון, חלק מהגוף המוחשי, חלק מה-DNA

אזי אנו שוללים ממנה את יכולת היצירה, אזי אנו מבטלים את המתת שמבדיל את האדם מישויות אחרות ביקום. ובאמת האדם עד היום הזה רוצה לחזור לגן-עדן, שלפי משל 'עץ הדעת', הוא היה שם חיה בין החיות.

     הרי כל המרד של שאול הטרסי, מיסד הנצרות היה מכוון לחזור לגן-עדן, בהחטיאו את האכילה מפרי 'עץ הדעת' על-ידי חוה, בטענה שהאלוהות כתמורה לקורבנו של ישוע ישנה סדרי עולם.

     האם משאלתו של שאול הטרסי התגשמה, האם האלוהות שנתה סדרי עולם, גרשה את המוות מקיום האדם?

      ובכן, מאחר שזה המצב, נשאלת השאלה, מדוע אדם כמו נעם חומסקי עם כל הידיעות האלו, עדיין רוצה שהשפה תהיה גון ביאולוגי, מוחשית.

    נעם חומסקי בספרו החדש בשם: 'איזה מין יצורים אנו?', מתרץ את השקפתו שהקיום כולו הוא מיסתורין, ועל כך אף אחד לא חולק.  אבל עובדה זו לא צריכה לבטל את כל המדע העכשוי, ולא רק אין מקום לבטל את כל המדע העכשוי, גם אין לבטל מה שמחשבת התנ"ך קבעה ש'דעת' ממקור חיצוני, לא חלק מהגוף.

      אבל נעם חומסקי שייך לסדר של יהודים שהיו המורדים הגדולים ביותר למסורת אבותיהם. הרי כבר הזכרנו את שאול הטרסי, שמרד בירושתו של אבותיו, רצה להיות רומאי, הרי את ה'אגרת אל הרומיים', שבו פרט את השקפתו, יעד לשליטים הרומאיים, כנראה שכבר שאול הטרסי סבל מסינדרום שטוקהולם. אחרי שאול הטרסי, גם מרכס מרד ב'עיקרון ניכור' במסתו 'השאלה היהודית',  הוא רצה להיות 'פאוסט', שם שאביו העניק לו בגין מרדנותו.

      יהודים הלניסטיים, כמו שאול הטרסי, וגם יהודים הלניסטיים אחרים, תמיד מרדו במסורת אבותיהם. האחרונים היו גם הגנוסטיקאים שהפכו את אלוהי אבותיהם ל'דמורג', אל שברא עולם חסר.

     כנראה יהודים עם הרגשת נחיתות בגולה, סבלו תמיד מסינדרום שטוקהולם, כמו נעם חומסקי, המזדהה עם ההשקפה הלותרנית, הרי כבר הרדר, תיאולוג- פילוסוף גרמני לותרני, אמר שהשפה היא אורגנית. נעם חומסקי אפילו לא מזדהה עם המסורת הקלווינית של ארה"ב, שחזרה לעקרונות התנ"ך, למרות שלא היתה מודעת לפילוסופית השפה התנ"כית.

      תמוהה העובדה שיהודים עדיין לא השתחררו מנחיתותם, נשלטים עדיין מסינדרום שטוקהולם.

      תמוהה העובדה שיהודים עדיין לא השתחררו מנחיתותם, נשלטים עדיין מסינדרום שטוקהולם.

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 531 – גבולות

אם את האינפורמציה המקובעת אנו לא יכולים לשנות, את האינפורמציה הלא מקובעת , את 'דעת', אנו יוצרים על-ידי התווית גבולות, כמו את המלה הראשונה שאנו יוצרים, שאנו מתווים לה גבולות. גם האינפורמציה היקומית יוצרת את הישויות על-ידי התווית גבולות.

      משל 'עץ הדעת' המצביע על כך ש'דעת' ממקור חיצוני, רוצה לידע אותנו שמתת זו 'דעת' הוא חלק מאותה אינפורמציה יקומית היוצרת את הישויות ביקום על ידי התווית גבולות להן. האינפורמציה היקומית קודם שובה אנרגיה, בשלב שני מתווה להם גבולות.

    'דעת', שלפי משל 'עץ הדעת' הנה ממקור חיצוני, מהאינפורמציה היקומית,  אף היא שובה אנרגיה ומתווה לה גבולות.

      מחשבת התנ"ך שהקדימה את המחשבה היוונית, לא היתה צריכה להתעמת אתה, על כן מסרה את עקרונותיה בצמצום מירבי.

     אבל צאצאי העברים שכבר הכירו את המחשבה היוונית לא השכילו להתעמת אתה, כיוון שלא הבינו את עקרונות התנ"ך, יצירות אבותיהם, שנמסרו בצמצום והיה צורך להרחיב אותם.

     המחשבה היוונית בהבדל מהמחשבה התנ"כית לא יצרה פילוסופיה לשונית, ולא היתה מודעת שלשפה תפקיד יצירה, המעיטה בתפקיד זה שלה, ואם אנו מתיחסים לדברי סוקראטס  בדיאלוג קרטילוס, סוקראטס שנחשב עד היום סמכות, טענתו היתה שהערכים שלו הם פרי נפשו.

      אנו מזכירים את סוקראטס כיוון שדעותיו שהמידע נמצא כבר באדם ויש רק לילדו, תקף עד היום הזה. למרות שהיום ידוע שמוחו  של הילד הנולד עדיין לא מפותח דיו ומתפתח רק עם הזמן.

      אבל עדות מדעית זו מתיתרת, כיוון שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת, לכן אנו יכולים לשנותה. אנו יכולים ליצור קוסמולוגיות חדשות שמאפסות קודמות, קוסמולוגיות פרי שפה, פרי אינפורמציה לא מקובעת.

   מפליא אותנו העיוורון הזה של האדם, כמו מקרה נעם חומסקי, הטוען שהשפה היא פרי גן ביאולוגי, ז. א. היא פרי ה-DNA, אינפורמציה מקובעת שאי אפשר לשנותה, הוא באמת ממשיך ואומר שהדקדוק אף הוא פנימי, מולד.

      ובכן, היאך לפי נעם חומסקי, אנחנו בכל זאת מסוגלים לשנות את כל היצירות הלשוניות, שהן פרי אינפורמציה לא מקובעת, בעוד שאנו לא יכולים לשנות את פרי ה-DNA.

      אנחנו יכולים לסלח לסוקראטס, שחשב שהידע הוא פנימי ולא יצירת השפה, כפי שאמר את זה בדיאלוג קרטילוס, אנחנו יכולים לסלח לקאנט, שהתעמת עם הערכים התנ"כיים המוסכמים על-ידי בריתות, וטען שערכיו הפנימיים עדיפים עליהם, אמר את הדברים האלו בספרו 'הדת בגבולות התבונה הטהורה'. חכמים אלו עדיין לא ידעו על היות הגוף של האדם פרי DNA  מקובע, עדיין לא ידעו שמח הילוד עדיין לא מפותח. אבל נעם חומסקי מודע כבר על היות גופינו פרי DNA, אבל הוא מתעקש לחזור על דברי חכמי העבר.

     בספרו החדש של נעם חומסקי, בשם 'איזה מין יצורים אנחנו', הוא שוב חוזר על טענותיו, למרות שהוא מזכיר שכולם תוקפים את שיטתו. ההסבר של נעם חומסקי, הסבר למען להצדיק את משנתו, הוא, שעליו הוא  חוזר לאורך הספר, שכל המדע הוא מיסתורי. בנקודה זו אני מוכנה להסכים אתו, שהקיום הוא חידה.

       אבל ה-DNA, אינו חידה, וגם העובדה שאנו לא יכולים לשנותו, אף הוא אינו חידה, לא מיסתורין.

     לכן אנו יכולים לחזור לטענות שלנו, שהאינפורמציה, השפה, שהנה לא מקובעת, יוצרת את הישויות, במקרה נזכיר את המילים, בשביית אנרגיה והתווית גבולות לה.

     כל היצירות הלשוניות, שנוצרות על-ידי תהליך של בריתות בין יחידים איך לכנות קולות שהיחיד משמיע על צרכים, בצורה אפי-גנטית, נוצרות על-ידי שביית אנרגיה, במקרה זה הקולות שהיחיד משמיע הן אנרגיה, ומתווים לשם המוענק לקול זה גבולות.

     הזכרנו כאן את היצירה הראשונית של האדם, יצירת המילים, דוגמה הצריכה ללמד אותנו איך האדם באמצעות השפה 'דעת', יוצר את עולמו הלשוני.

       ומדוע אנו רוצים להצביע על התהליכים שלפיהם האדם יוצר את עולמו הלשוני, אנחנו רוצים להצביע על עובדה שהאדם לוכד את היקום במילים.

     ומדוע חשובה עובדה זו שהאדם לוכד את היקום במילים, עובדה זו חשובה שבהמשך האדם יותר לא מתיחס לחוץ, לגרמי שמים, הוא מתיחס למילים שבהם הוא לכד אותם.

      למעשה האדם היה צריך להיות מרוצה ממעשה ידיו, לכידת היקום במילים. אבל לא כך. העולם הלשוני הוא עולם ווירטואלי, הוא עולם רפאי, המפחיד אותו, הוא היה רוצה שעולמו יהיה מוחשי, מוחשי כמו גופו.

     היות עולמו הלשוני של האדם ווירטואלי, האדם מורד בו, ביחוד שעולם השפה מצביע לאדם שחייו הם קצובים.

     גם נעם חומסקי הוא בין אלו המורדים בשפה הווירטואלית, רוצה לעשותה חלק מגן ביאולוגי, חלק מהגוף המוחשי.

     ואם באמת השפה היא נתון, חלק מהגוף המוחשי, חלק מה-DNA

אזי אנו שוללים ממנה את יכולת היצירה, אזי אנו מבטלים את המתת שמבדיל את האדם מישויות אחרות ביקום. ובאמת האדם עד היום הזה רוצה לחזור לגן-עדן, שלפי משל 'עץ הדעת', הוא היה שם חיה בין החיות.

     הרי כל המרד של שאול הטרסי, מיסד הנצרות היה מכוון לחזור לגן-עדן, בהחטיאו את האכילה מפרי 'עץ הדעת' על-ידי חוה, בטענה שהאלוהות כתמורה לקורבנו של ישוע ישנה סדרי עולם.

     האם משאלתו של שאול הטרסי התגשמה, האם האלוהות שנתה סדרי עולם, גרשה את המוות מקיום האדם?

      ובכן, מאחר שזה המצב, נשאלת השאלה, מדוע אדם כמו נעם חומסקי עם כל הידיעות האלו, עדיין רוצה שהשפה תהיה גון ביאולוגי, מוחשית.

    נעם חומסקי בספרו החדש בשם: 'איזה מין יצורים אנו?', מתרץ את השקפתו שהקיום כולו הוא מיסתורין, ועל כך אף אחד לא חולק.  אבל עובדה זו לא צריכה לבטל את כל המדע העכשוי, ולא רק אין מקום לבטל את כל המדע העכשוי, גם אין לבטל מה שמחשבת התנ"ך קבעה ש'דעת' ממקור חיצוני, לא חלק מהגוף.

      אבל נעם חומסקי שייך לסדר של יהודים שהיו המורדים הגדולים ביותר למסורת אבותיהם. הרי כבר הזכרנו את שאול הטרסי, שמרד בירושתו של אבותיו, רצה להיות רומאי, הרי את ה'אגרת אל הרומיים', שבו פרט את השקפתו, יעד לשליטים הרומאיים, כנראה שכבר שאול הטרסי סבל מסינדרום שטוקהולם. אחרי שאול הטרסי, גם מרכס מרד ב'עיקרון ניכור' במסתו 'השאלה היהודית',  הוא רצה להיות 'פאוסט', שם שאביו העניק לו בגין מרדנותו.

      יהודים הלניסטיים, כמו שאול הטרסי, וגם יהודים הלניסטיים אחרים, תמיד מרדו במסורת אבותיהם. האחרונים היו גם הגנוסטיקאים שהפכו את אלוהי אבותיהם ל'דמורג', אל שברא עולם חסר.

     כנראה יהודים עם הרגשת נחיתות בגולה, סבלו תמיד מסינדרום שטוקהולם, כמו נעם חומסקי, המזדהה עם ההשקפה הלותרנית, הרי כבר הרדר, תיאולוג- פילוסוף גרמני לותרני, אמר שהשפה היא אורגנית. נעם חומסקי אפילו לא מזדהה עם המסורת הקלווינית של ארה"ב, שחזרה לעקרונות התנ"ך, למרות שלא היתה מודעת לפילוסופית השפה התנ"כית.

      תמוהה העובדה שיהודים עדיין לא השתחררו מנחיתותם, נשלטים עדיין מסינדרום שטוקהולם.

      תמוהה העובדה שיהודים עדיין לא השתחררו מנחיתותם, נשלטים עדיין מסינדרום שטוקהולם.

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 531 – גבולות

אם את האינפורמציה המקובעת אנו לא יכולים לשנות, את האינפורמציה הלא מקובעת , את 'דעת', אנו יוצרים על-ידי התווית גבולות, כמו את המלה הראשונה שאנו יוצרים, שאנו מתווים לה גבולות. גם האינפורמציה היקומית יוצרת את הישויות על-ידי התווית גבולות.

      משל 'עץ הדעת' המצביע על כך ש'דעת' ממקור חיצוני, רוצה לידע אותנו שמתת זו 'דעת' הוא חלק מאותה אינפורמציה יקומית היוצרת את הישויות ביקום על ידי התווית גבולות להן. האינפורמציה היקומית קודם שובה אנרגיה, בשלב שני מתווה להם גבולות.

    'דעת', שלפי משל 'עץ הדעת' הנה ממקור חיצוני, מהאינפורמציה היקומית,  אף היא שובה אנרגיה ומתווה לה גבולות.

      מחשבת התנ"ך שהקדימה את המחשבה היוונית, לא היתה צריכה להתעמת אתה, על כן מסרה את עקרונותיה בצמצום מירבי.

     אבל צאצאי העברים שכבר הכירו את המחשבה היוונית לא השכילו להתעמת אתה, כיוון שלא הבינו את עקרונות התנ"ך, יצירות אבותיהם, שנמסרו בצמצום והיה צורך להרחיב אותם.

     המחשבה היוונית בהבדל מהמחשבה התנ"כית לא יצרה פילוסופיה לשונית, ולא היתה מודעת שלשפה תפקיד יצירה, המעיטה בתפקיד זה שלה, ואם אנו מתיחסים לדברי סוקראטס  בדיאלוג קרטילוס, סוקראטס שנחשב עד היום סמכות, טענתו היתה שהערכים שלו הם פרי נפשו.

      אנו מזכירים את סוקראטס כיוון שדעותיו שהמידע נמצא כבר באדם ויש רק לילדו, תקף עד היום הזה. למרות שהיום ידוע שמוחו  של הילד הנולד עדיין לא מפותח דיו ומתפתח רק עם הזמן.

      אבל עדות מדעית זו מתיתרת, כיוון שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת, לכן אנו יכולים לשנותה. אנו יכולים ליצור קוסמולוגיות חדשות שמאפסות קודמות, קוסמולוגיות פרי שפה, פרי אינפורמציה לא מקובעת.

   מפליא אותנו העיוורון הזה של האדם, כמו מקרה נעם חומסקי, הטוען שהשפה היא פרי גן ביאולוגי, ז. א. היא פרי ה-DNA, אינפורמציה מקובעת שאי אפשר לשנותה, הוא באמת ממשיך ואומר שהדקדוק אף הוא פנימי, מולד.

      ובכן, היאך לפי נעם חומסקי, אנחנו בכל זאת מסוגלים לשנות את כל היצירות הלשוניות, שהן פרי אינפורמציה לא מקובעת, בעוד שאנו לא יכולים לשנות את פרי ה-DNA.

      אנחנו יכולים לסלח לסוקראטס, שחשב שהידע הוא פנימי ולא יצירת השפה, כפי שאמר את זה בדיאלוג קרטילוס, אנחנו יכולים לסלח לקאנט, שהתעמת עם הערכים התנ"כיים המוסכמים על-ידי בריתות, וטען שערכיו הפנימיים עדיפים עליהם, אמר את הדברים האלו בספרו 'הדת בגבולות התבונה הטהורה'. חכמים אלו עדיין לא ידעו על היות הגוף של האדם פרי DNA  מקובע, עדיין לא ידעו שמח הילוד עדיין לא מפותח. אבל נעם חומסקי מודע כבר על היות גופינו פרי DNA, אבל הוא מתעקש לחזור על דברי חכמי העבר.

     בספרו החדש של נעם חומסקי, בשם 'איזה מין יצורים אנחנו', הוא שוב חוזר על טענותיו, למרות שהוא מזכיר שכולם תוקפים את שיטתו. ההסבר של נעם חומסקי, הסבר למען להצדיק את משנתו, הוא, שעליו הוא  חוזר לאורך הספר, שכל המדע הוא מיסתורי. בנקודה זו אני מוכנה להסכים אתו, שהקיום הוא חידה.

       אבל ה-DNA, אינו חידה, וגם העובדה שאנו לא יכולים לשנותו, אף הוא אינו חידה, לא מיסתורין.

     לכן אנו יכולים לחזור לטענות שלנו, שהאינפורמציה, השפה, שהנה לא מקובעת, יוצרת את הישויות, במקרה נזכיר את המילים, בשביית אנרגיה והתווית גבולות לה.

     כל היצירות הלשוניות, שנוצרות על-ידי תהליך של בריתות בין יחידים איך לכנות קולות שהיחיד משמיע על צרכים, בצורה אפי-גנטית, נוצרות על-ידי שביית אנרגיה, במקרה זה הקולות שהיחיד משמיע הן אנרגיה, ומתווים לשם המוענק לקול זה גבולות.

     הזכרנו כאן את היצירה הראשונית של האדם, יצירת המילים, דוגמה הצריכה ללמד אותנו איך האדם באמצעות השפה 'דעת', יוצר את עולמו הלשוני.

       ומדוע אנו רוצים להצביע על התהליכים שלפיהם האדם יוצר את עולמו הלשוני, אנחנו רוצים להצביע על עובדה שהאדם לוכד את היקום במילים.

     ומדוע חשובה עובדה זו שהאדם לוכד את היקום במילים, עובדה זו חשובה שבהמשך האדם יותר לא מתיחס לחוץ, לגרמי שמים, הוא מתיחס למילים שבהם הוא לכד אותם.

      למעשה האדם היה צריך להיות מרוצה ממעשה ידיו, לכידת היקום במילים. אבל לא כך. העולם הלשוני הוא עולם ווירטואלי, הוא עולם רפאי, המפחיד אותו, הוא היה רוצה שעולמו יהיה מוחשי, מוחשי כמו גופו.

     היות עולמו הלשוני של האדם ווירטואלי, האדם מורד בו, ביחוד שעולם השפה מצביע לאדם שחייו הם קצובים.

     גם נעם חומסקי הוא בין אלו המורדים בשפה הווירטואלית, רוצה לעשותה חלק מגן ביאולוגי, חלק מהגוף המוחשי.

     ואם באמת השפה היא נתון, חלק מהגוף המוחשי, חלק מה-DNA

אזי אנו שוללים ממנה את יכולת היצירה, אזי אנו מבטלים את המתת שמבדיל את האדם מישויות אחרות ביקום. ובאמת האדם עד היום הזה רוצה לחזור לגן-עדן, שלפי משל 'עץ הדעת', הוא היה שם חיה בין החיות.

     הרי כל המרד של שאול הטרסי, מיסד הנצרות היה מכוון לחזור לגן-עדן, בהחטיאו את האכילה מפרי 'עץ הדעת' על-ידי חוה, בטענה שהאלוהות כתמורה לקורבנו של ישוע ישנה סדרי עולם.

     האם משאלתו של שאול הטרסי התגשמה, האם האלוהות שנתה סדרי עולם, גרשה את המוות מקיום האדם?

      ובכן, מאחר שזה המצב, נשאלת השאלה, מדוע אדם כמו נעם חומסקי עם כל הידיעות האלו, עדיין רוצה שהשפה תהיה גון ביאולוגי, מוחשית.

    נעם חומסקי בספרו החדש בשם: 'איזה מין יצורים אנו?', מתרץ את השקפתו שהקיום כולו הוא מיסתורין, ועל כך אף אחד לא חולק.  אבל עובדה זו לא צריכה לבטל את כל המדע העכשוי, ולא רק אין מקום לבטל את כל המדע העכשוי, גם אין לבטל מה שמחשבת התנ"ך קבעה ש'דעת' ממקור חיצוני, לא חלק מהגוף.

      אבל נעם חומסקי שייך לסדר של יהודים שהיו המורדים הגדולים ביותר למסורת אבותיהם. הרי כבר הזכרנו את שאול הטרסי, שמרד בירושתו של אבותיו, רצה להיות רומאי, הרי את ה'אגרת אל הרומיים', שבו פרט את השקפתו, יעד לשליטים הרומאיים, כנראה שכבר שאול הטרסי סבל מסינדרום שטוקהולם. אחרי שאול הטרסי, גם מרכס מרד ב'עיקרון ניכור' במסתו 'השאלה היהודית',  הוא רצה להיות 'פאוסט', שם שאביו העניק לו בגין מרדנותו.

      יהודים הלניסטיים, כמו שאול הטרסי, וגם יהודים הלניסטיים אחרים, תמיד מרדו במסורת אבותיהם. האחרונים היו גם הגנוסטיקאים שהפכו את אלוהי אבותיהם ל'דמורג', אל שברא עולם חסר.

     כנראה יהודים עם הרגשת נחיתות בגולה, סבלו תמיד מסינדרום שטוקהולם, כמו נעם חומסקי, המזדהה עם ההשקפה הלותרנית, הרי כבר הרדר, תיאולוג- פילוסוף גרמני לותרני, אמר שהשפה היא אורגנית. נעם חומסקי אפילו לא מזדהה עם המסורת הקלווינית של ארה"ב, שחזרה לעקרונות התנ"ך, למרות שלא היתה מודעת לפילוסופית השפה התנ"כית.

      תמוהה העובדה שיהודים עדיין לא השתחררו מנחיתותם, נשלטים עדיין מסינדרום שטוקהולם.

      תמוהה העובדה שיהודים עדיין לא השתחררו מנחיתותם, נשלטים עדיין מסינדרום שטוקהולם.

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 531 – גבולות

אם את האינפורמציה המקובעת אנו לא יכולים לשנות, את האינפורמציה הלא מקובעת , את 'דעת', אנו יוצרים על-ידי התווית גבולות, כמו את המלה הראשונה שאנו יוצרים, שאנו מתווים לה גבולות. גם האינפורמציה היקומית יוצרת את הישויות על-ידי התווית גבולות.

      משל 'עץ הדעת' המצביע על כך ש'דעת' ממקור חיצוני, רוצה לידע אותנו שמתת זו 'דעת' הוא חלק מאותה אינפורמציה יקומית היוצרת את הישויות ביקום על ידי התווית גבולות להן. האינפורמציה היקומית קודם שובה אנרגיה, בשלב שני מתווה להם גבולות.

    'דעת', שלפי משל 'עץ הדעת' הנה ממקור חיצוני, מהאינפורמציה היקומית,  אף היא שובה אנרגיה ומתווה לה גבולות.

      מחשבת התנ"ך שהקדימה את המחשבה היוונית, לא היתה צריכה להתעמת אתה, על כן מסרה את עקרונותיה בצמצום מירבי.

     אבל צאצאי העברים שכבר הכירו את המחשבה היוונית לא השכילו להתעמת אתה, כיוון שלא הבינו את עקרונות התנ"ך, יצירות אבותיהם, שנמסרו בצמצום והיה צורך להרחיב אותם.

     המחשבה היוונית בהבדל מהמחשבה התנ"כית לא יצרה פילוסופיה לשונית, ולא היתה מודעת שלשפה תפקיד יצירה, המעיטה בתפקיד זה שלה, ואם אנו מתיחסים לדברי סוקראטס  בדיאלוג קרטילוס, סוקראטס שנחשב עד היום סמכות, טענתו היתה שהערכים שלו הם פרי נפשו.

      אנו מזכירים את סוקראטס כיוון שדעותיו שהמידע נמצא כבר באדם ויש רק לילדו, תקף עד היום הזה. למרות שהיום ידוע שמוחו  של הילד הנולד עדיין לא מפותח דיו ומתפתח רק עם הזמן.

      אבל עדות מדעית זו מתיתרת, כיוון שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת, לכן אנו יכולים לשנותה. אנו יכולים ליצור קוסמולוגיות חדשות שמאפסות קודמות, קוסמולוגיות פרי שפה, פרי אינפורמציה לא מקובעת.

   מפליא אותנו העיוורון הזה של האדם, כמו מקרה נעם חומסקי, הטוען שהשפה היא פרי גן ביאולוגי, ז. א. היא פרי ה-DNA, אינפורמציה מקובעת שאי אפשר לשנותה, הוא באמת ממשיך ואומר שהדקדוק אף הוא פנימי, מולד.

      ובכן, היאך לפי נעם חומסקי, אנחנו בכל זאת מסוגלים לשנות את כל היצירות הלשוניות, שהן פרי אינפורמציה לא מקובעת, בעוד שאנו לא יכולים לשנות את פרי ה-DNA.

      אנחנו יכולים לסלח לסוקראטס, שחשב שהידע הוא פנימי ולא יצירת השפה, כפי שאמר את זה בדיאלוג קרטילוס, אנחנו יכולים לסלח לקאנט, שהתעמת עם הערכים התנ"כיים המוסכמים על-ידי בריתות, וטען שערכיו הפנימיים עדיפים עליהם, אמר את הדברים האלו בספרו 'הדת בגבולות התבונה הטהורה'. חכמים אלו עדיין לא ידעו על היות הגוף של האדם פרי DNA  מקובע, עדיין לא ידעו שמח הילוד עדיין לא מפותח. אבל נעם חומסקי מודע כבר על היות גופינו פרי DNA, אבל הוא מתעקש לחזור על דברי חכמי העבר.

     בספרו החדש של נעם חומסקי, בשם 'איזה מין יצורים אנחנו', הוא שוב חוזר על טענותיו, למרות שהוא מזכיר שכולם תוקפים את שיטתו. ההסבר של נעם חומסקי, הסבר למען להצדיק את משנתו, הוא, שעליו הוא  חוזר לאורך הספר, שכל המדע הוא מיסתורי. בנקודה זו אני מוכנה להסכים אתו, שהקיום הוא חידה.

       אבל ה-DNA, אינו חידה, וגם העובדה שאנו לא יכולים לשנותו, אף הוא אינו חידה, לא מיסתורין.

     לכן אנו יכולים לחזור לטענות שלנו, שהאינפורמציה, השפה, שהנה לא מקובעת, יוצרת את הישויות, במקרה נזכיר את המילים, בשביית אנרגיה והתווית גבולות לה.

     כל היצירות הלשוניות, שנוצרות על-ידי תהליך של בריתות בין יחידים איך לכנות קולות שהיחיד משמיע על צרכים, בצורה אפי-גנטית, נוצרות על-ידי שביית אנרגיה, במקרה זה הקולות שהיחיד משמיע הן אנרגיה, ומתווים לשם המוענק לקול זה גבולות.

     הזכרנו כאן את היצירה הראשונית של האדם, יצירת המילים, דוגמה הצריכה ללמד אותנו איך האדם באמצעות השפה 'דעת', יוצר את עולמו הלשוני.

       ומדוע אנו רוצים להצביע על התהליכים שלפיהם האדם יוצר את עולמו הלשוני, אנחנו רוצים להצביע על עובדה שהאדם לוכד את היקום במילים.

     ומדוע חשובה עובדה זו שהאדם לוכד את היקום במילים, עובדה זו חשובה שבהמשך האדם יותר לא מתיחס לחוץ, לגרמי שמים, הוא מתיחס למילים שבהם הוא לכד אותם.

      למעשה האדם היה צריך להיות מרוצה ממעשה ידיו, לכידת היקום במילים. אבל לא כך. העולם הלשוני הוא עולם ווירטואלי, הוא עולם רפאי, המפחיד אותו, הוא היה רוצה שעולמו יהיה מוחשי, מוחשי כמו גופו.

     היות עולמו הלשוני של האדם ווירטואלי, האדם מורד בו, ביחוד שעולם השפה מצביע לאדם שחייו הם קצובים.

     גם נעם חומסקי הוא בין אלו המורדים בשפה הווירטואלית, רוצה לעשותה חלק מגן ביאולוגי, חלק מהגוף המוחשי.

     ואם באמת השפה היא נתון, חלק מהגוף המוחשי, חלק מה-DNA

אזי אנו שוללים ממנה את יכולת היצירה, אזי אנו מבטלים את המתת שמבדיל את האדם מישויות אחרות ביקום. ובאמת האדם עד היום הזה רוצה לחזור לגן-עדן, שלפי משל 'עץ הדעת', הוא היה שם חיה בין החיות.

     הרי כל המרד של שאול הטרסי, מיסד הנצרות היה מכוון לחזור לגן-עדן, בהחטיאו את האכילה מפרי 'עץ הדעת' על-ידי חוה, בטענה שהאלוהות כתמורה לקורבנו של ישוע ישנה סדרי עולם.

     האם משאלתו של שאול הטרסי התגשמה, האם האלוהות שנתה סדרי עולם, גרשה את המוות מקיום האדם?

      ובכן, מאחר שזה המצב, נשאלת השאלה, מדוע אדם כמו נעם חומסקי עם כל הידיעות האלו, עדיין רוצה שהשפה תהיה גון ביאולוגי, מוחשית.

    נעם חומסקי בספרו החדש בשם: 'איזה מין יצורים אנו?', מתרץ את השקפתו שהקיום כולו הוא מיסתורין, ועל כך אף אחד לא חולק.  אבל עובדה זו לא צריכה לבטל את כל המדע העכשוי, ולא רק אין מקום לבטל את כל המדע העכשוי, גם אין לבטל מה שמחשבת התנ"ך קבעה ש'דעת' ממקור חיצוני, לא חלק מהגוף.

      אבל נעם חומסקי שייך לסדר של יהודים שהיו המורדים הגדולים ביותר למסורת אבותיהם. הרי כבר הזכרנו את שאול הטרסי, שמרד בירושתו של אבותיו, רצה להיות רומאי, הרי את ה'אגרת אל הרומיים', שבו פרט את השקפתו, יעד לשליטים הרומאיים, כנראה שכבר שאול הטרסי סבל מסינדרום שטוקהולם. אחרי שאול הטרסי, גם מרכס מרד ב'עיקרון ניכור' במסתו 'השאלה היהודית',  הוא רצה להיות 'פאוסט', שם שאביו העניק לו בגין מרדנותו.

      יהודים הלניסטיים, כמו שאול הטרסי, וגם יהודים הלניסטיים אחרים, תמיד מרדו במסורת אבותיהם. האחרונים היו גם הגנוסטיקאים שהפכו את אלוהי אבותיהם ל'דמורג', אל שברא עולם חסר.

     כנראה יהודים עם הרגשת נחיתות בגולה, סבלו תמיד מסינדרום שטוקהולם, כמו נעם חומסקי, המזדהה עם ההשקפה הלותרנית, הרי כבר הרדר, תיאולוג- פילוסוף גרמני לותרני, אמר שהשפה היא אורגנית. נעם חומסקי אפילו לא מזדהה עם המסורת הקלווינית של ארה"ב, שחזרה לעקרונות התנ"ך, למרות שלא היתה מודעת לפילוסופית השפה התנ"כית.

      תמוהה העובדה שיהודים עדיין לא השתחררו מנחיתותם, נשלטים עדיין מסינדרום שטוקהולם.

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 531 – גבולות

אם את האינפורמציה המקובעת אנו לא יכולים לשנות, את האינפורמציה הלא מקובעת , את 'דעת', אנו יוצרים על-ידי התווית גבולות, כמו את המלה הראשונה שאנו יוצרים, שאנו מתווים לה גבולות. גם האינפורמציה היקומית יוצרת את הישויות על-ידי התווית גבולות.

      משל 'עץ הדעת' המצביע על כך ש'דעת' ממקור חיצוני, רוצה לידע אותנו שמתת זו 'דעת' הוא חלק מאותה אינפורמציה יקומית היוצרת את הישויות ביקום על ידי התווית גבולות להן. האינפורמציה היקומית קודם שובה אנרגיה, בשלב שני מתווה להם גבולות.

    'דעת', שלפי משל 'עץ הדעת' הנה ממקור חיצוני, מהאינפורמציה היקומית,  אף היא שובה אנרגיה ומתווה לה גבולות.

      מחשבת התנ"ך שהקדימה את המחשבה היוונית, לא היתה צריכה להתעמת אתה, על כן מסרה את עקרונותיה בצמצום מירבי.

     אבל צאצאי העברים שכבר הכירו את המחשבה היוונית לא השכילו להתעמת אתה, כיוון שלא הבינו את עקרונות התנ"ך, יצירות אבותיהם, שנמסרו בצמצום והיה צורך להרחיב אותם.

     המחשבה היוונית בהבדל מהמחשבה התנ"כית לא יצרה פילוסופיה לשונית, ולא היתה מודעת שלשפה תפקיד יצירה, המעיטה בתפקיד זה שלה, ואם אנו מתיחסים לדברי סוקראטס  בדיאלוג קרטילוס, סוקראטס שנחשב עד היום סמכות, טענתו היתה שהערכים שלו הם פרי נפשו.

      אנו מזכירים את סוקראטס כיוון שדעותיו שהמידע נמצא כבר באדם ויש רק לילדו, תקף עד היום הזה. למרות שהיום ידוע שמוחו  של הילד הנולד עדיין לא מפותח דיו ומתפתח רק עם הזמן.

      אבל עדות מדעית זו מתיתרת, כיוון שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת, לכן אנו יכולים לשנותה. אנו יכולים ליצור קוסמולוגיות חדשות שמאפסות קודמות, קוסמולוגיות פרי שפה, פרי אינפורמציה לא מקובעת.

   מפליא אותנו העיוורון הזה של האדם, כמו מקרה נעם חומסקי, הטוען שהשפה היא פרי גן ביאולוגי, ז. א. היא פרי ה-DNA, אינפורמציה מקובעת שאי אפשר לשנותה, הוא באמת ממשיך ואומר שהדקדוק אף הוא פנימי, מולד.

      ובכן, היאך לפי נעם חומסקי, אנחנו בכל זאת מסוגלים לשנות את כל היצירות הלשוניות, שהן פרי אינפורמציה לא מקובעת, בעוד שאנו לא יכולים לשנות את פרי ה-DNA.

      אנחנו יכולים לסלח לסוקראטס, שחשב שהידע הוא פנימי ולא יצירת השפה, כפי שאמר את זה בדיאלוג קרטילוס, אנחנו יכולים לסלח לקאנט, שהתעמת עם הערכים התנ"כיים המוסכמים על-ידי בריתות, וטען שערכיו הפנימיים עדיפים עליהם, אמר את הדברים האלו בספרו 'הדת בגבולות התבונה הטהורה'. חכמים אלו עדיין לא ידעו על היות הגוף של האדם פרי DNA  מקובע, עדיין לא ידעו שמח הילוד עדיין לא מפותח. אבל נעם חומסקי מודע כבר על היות גופינו פרי DNA, אבל הוא מתעקש לחזור על דברי חכמי העבר.

     בספרו החדש של נעם חומסקי, בשם 'איזה מין יצורים אנחנו', הוא שוב חוזר על טענותיו, למרות שהוא מזכיר שכולם תוקפים את שיטתו. ההסבר של נעם חומסקי, הסבר למען להצדיק את משנתו, הוא, שעליו הוא  חוזר לאורך הספר, שכל המדע הוא מיסתורי. בנקודה זו אני מוכנה להסכים אתו, שהקיום הוא חידה.

       אבל ה-DNA, אינו חידה, וגם העובדה שאנו לא יכולים לשנותו, אף הוא אינו חידה, לא מיסתורין.

     לכן אנו יכולים לחזור לטענות שלנו, שהאינפורמציה, השפה, שהנה לא מקובעת, יוצרת את הישויות, במקרה נזכיר את המילים, בשביית אנרגיה והתווית גבולות לה.

     כל היצירות הלשוניות, שנוצרות על-ידי תהליך של בריתות בין יחידים איך לכנות קולות שהיחיד משמיע על צרכים, בצורה אפי-גנטית, נוצרות על-ידי שביית אנרגיה, במקרה זה הקולות שהיחיד משמיע הן אנרגיה, ומתווים לשם המוענק לקול זה גבולות.

     הזכרנו כאן את היצירה הראשונית של האדם, יצירת המילים, דוגמה הצריכה ללמד אותנו איך האדם באמצעות השפה 'דעת', יוצר את עולמו הלשוני.

       ומדוע אנו רוצים להצביע על התהליכים שלפיהם האדם יוצר את עולמו הלשוני, אנחנו רוצים להצביע על עובדה שהאדם לוכד את היקום במילים.

     ומדוע חשובה עובדה זו שהאדם לוכד את היקום במילים, עובדה זו חשובה שבהמשך האדם יותר לא מתיחס לחוץ, לגרמי שמים, הוא מתיחס למילים שבהם הוא לכד אותם.

      למעשה האדם היה צריך להיות מרוצה ממעשה ידיו, לכידת היקום במילים. אבל לא כך. העולם הלשוני הוא עולם ווירטואלי, הוא עולם רפאי, המפחיד אותו, הוא היה רוצה שעולמו יהיה מוחשי, מוחשי כמו גופו.

     היות עולמו הלשוני של האדם ווירטואלי, האדם מורד בו, ביחוד שעולם השפה מצביע לאדם שחייו הם קצובים.

     גם נעם חומסקי הוא בין אלו המורדים בשפה הווירטואלית, רוצה לעשותה חלק מגן ביאולוגי, חלק מהגוף המוחשי.

     ואם באמת השפה היא נתון, חלק מהגוף המוחשי, חלק מה-DNA

אזי אנו שוללים ממנה את יכולת היצירה, אזי אנו מבטלים את המתת שמבדיל את האדם מישויות אחרות ביקום. ובאמת האדם עד היום הזה רוצה לחזור לגן-עדן, שלפי משל 'עץ הדעת', הוא היה שם חיה בין החיות.

     הרי כל המרד של שאול הטרסי, מיסד הנצרות היה מכוון לחזור לגן-עדן, בהחטיאו את האכילה מפרי 'עץ הדעת' על-ידי חוה, בטענה שהאלוהות כתמורה לקורבנו של ישוע ישנה סדרי עולם.

     האם משאלתו של שאול הטרסי התגשמה, האם האלוהות שנתה סדרי עולם, גרשה את המוות מקיום האדם?

      ובכן, מאחר שזה המצב, נשאלת השאלה, מדוע אדם כמו נעם חומסקי עם כל הידיעות האלו, עדיין רוצה שהשפה תהיה גון ביאולוגי, מוחשית.

    נעם חומסקי בספרו החדש בשם: 'איזה מין יצורים אנו?', מתרץ את השקפתו שהקיום כולו הוא מיסתורין, ועל כך אף אחד לא חולק.  אבל עובדה זו לא צריכה לבטל את כל המדע העכשוי, ולא רק אין מקום לבטל את כל המדע העכשוי, גם אין לבטל מה שמחשבת התנ"ך קבעה ש'דעת' ממקור חיצוני, לא חלק מהגוף.

      אבל נעם חומסקי שייך לסדר של יהודים שהיו המורדים הגדולים ביותר למסורת אבותיהם. הרי כבר הזכרנו את שאול הטרסי, שמרד בירושתו של אבותיו, רצה להיות רומאי, הרי את ה'אגרת אל הרומיים', שבו פרט את השקפתו, יעד לשליטים הרומאיים, כנראה שכבר שאול הטרסי סבל מסינדרום שטוקהולם. אחרי שאול הטרסי, גם מרכס מרד ב'עיקרון ניכור' במסתו 'השאלה היהודית',  הוא רצה להיות 'פאוסט', שם שאביו העניק לו בגין מרדנותו.

      יהודים הלניסטיים, כמו שאול הטרסי, וגם יהודים הלניסטיים אחרים, תמיד מרדו במסורת אבותיהם. האחרונים היו גם הגנוסטיקאים שהפכו את אלוהי אבותיהם ל'דמורג', אל שברא עולם חסר.

     כנראה יהודים עם הרגשת נחיתות בגולה, סבלו תמיד מסינדרום שטוקהולם, כמו נעם חומסקי, המזדהה עם ההשקפה הלותרנית, הרי כבר הרדר, תיאולוג- פילוסוף גרמני לותרני, אמר שהשפה היא אורגנית. נעם חומסקי אפילו לא מזדהה עם המסורת הקלווינית של ארה"ב, שחזרה לעקרונות התנ"ך, למרות שלא היתה מודעת לפילוסופית השפה התנ"כית.

      תמוהה העובדה שיהודים עדיין לא השתחררו מנחיתותם, נשלטים עדיין מסינדרום שטוקהולם.

      תמוהה העובדה שיהודים עדיין לא השתחררו מנחיתותם, נשלטים עדיין מסינדרום שטוקהולם.

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 531 – גבולות

אם את האינפורמציה המקובעת אנו לא יכולים לשנות, את האינפורמציה הלא מקובעת , את 'דעת', אנו יוצרים על-ידי התווית גבולות, כמו את המלה הראשונה שאנו יוצרים, שאנו מתווים לה גבולות. גם האינפורמציה היקומית יוצרת את הישויות על-ידי התווית גבולות.

      משל 'עץ הדעת' המצביע על כך ש'דעת' ממקור חיצוני, רוצה לידע אותנו שמתת זו 'דעת' הוא חלק מאותה אינפורמציה יקומית היוצרת את הישויות ביקום על ידי התווית גבולות להן. האינפורמציה היקומית קודם שובה אנרגיה, בשלב שני מתווה להם גבולות.

    'דעת', שלפי משל 'עץ הדעת' הנה ממקור חיצוני, מהאינפורמציה היקומית,  אף היא שובה אנרגיה ומתווה לה גבולות.

      מחשבת התנ"ך שהקדימה את המחשבה היוונית, לא היתה צריכה להתעמת אתה, על כן מסרה את עקרונותיה בצמצום מירבי.

     אבל צאצאי העברים שכבר הכירו את המחשבה היוונית לא השכילו להתעמת אתה, כיוון שלא הבינו את עקרונות התנ"ך, יצירות אבותיהם, שנמסרו בצמצום והיה צורך להרחיב אותם.

     המחשבה היוונית בהבדל מהמחשבה התנ"כית לא יצרה פילוסופיה לשונית, ולא היתה מודעת שלשפה תפקיד יצירה, המעיטה בתפקיד זה שלה, ואם אנו מתיחסים לדברי סוקראטס  בדיאלוג קרטילוס, סוקראטס שנחשב עד היום סמכות, טענתו היתה שהערכים שלו הם פרי נפשו.

      אנו מזכירים את סוקראטס כיוון שדעותיו שהמידע נמצא כבר באדם ויש רק לילדו, תקף עד היום הזה. למרות שהיום ידוע שמוחו  של הילד הנולד עדיין לא מפותח דיו ומתפתח רק עם הזמן.

      אבל עדות מדעית זו מתיתרת, כיוון שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת, לכן אנו יכולים לשנותה. אנו יכולים ליצור קוסמולוגיות חדשות שמאפסות קודמות, קוסמולוגיות פרי שפה, פרי אינפורמציה לא מקובעת.

   מפליא אותנו העיוורון הזה של האדם, כמו מקרה נעם חומסקי, הטוען שהשפה היא פרי גן ביאולוגי, ז. א. היא פרי ה-DNA, אינפורמציה מקובעת שאי אפשר לשנותה, הוא באמת ממשיך ואומר שהדקדוק אף הוא פנימי, מולד.

      ובכן, היאך לפי נעם חומסקי, אנחנו בכל זאת מסוגלים לשנות את כל היצירות הלשוניות, שהן פרי אינפורמציה לא מקובעת, בעוד שאנו לא יכולים לשנות את פרי ה-DNA.

      אנחנו יכולים לסלח לסוקראטס, שחשב שהידע הוא פנימי ולא יצירת השפה, כפי שאמר את זה בדיאלוג קרטילוס, אנחנו יכולים לסלח לקאנט, שהתעמת עם הערכים התנ"כיים המוסכמים על-ידי בריתות, וטען שערכיו הפנימיים עדיפים עליהם, אמר את הדברים האלו בספרו 'הדת בגבולות התבונה הטהורה'. חכמים אלו עדיין לא ידעו על היות הגוף של האדם פרי DNA  מקובע, עדיין לא ידעו שמח הילוד עדיין לא מפותח. אבל נעם חומסקי מודע כבר על היות גופינו פרי DNA, אבל הוא מתעקש לחזור על דברי חכמי העבר.

     בספרו החדש של נעם חומסקי, בשם 'איזה מין יצורים אנחנו', הוא שוב חוזר על טענותיו, למרות שהוא מזכיר שכולם תוקפים את שיטתו. ההסבר של נעם חומסקי, הסבר למען להצדיק את משנתו, הוא, שעליו הוא  חוזר לאורך הספר, שכל המדע הוא מיסתורי. בנקודה זו אני מוכנה להסכים אתו, שהקיום הוא חידה.

       אבל ה-DNA, אינו חידה, וגם העובדה שאנו לא יכולים לשנותו, אף הוא אינו חידה, לא מיסתורין.

     לכן אנו יכולים לחזור לטענות שלנו, שהאינפורמציה, השפה, שהנה לא מקובעת, יוצרת את הישויות, במקרה נזכיר את המילים, בשביית אנרגיה והתווית גבולות לה.

     כל היצירות הלשוניות, שנוצרות על-ידי תהליך של בריתות בין יחידים איך לכנות קולות שהיחיד משמיע על צרכים, בצורה אפי-גנטית, נוצרות על-ידי שביית אנרגיה, במקרה זה הקולות שהיחיד משמיע הן אנרגיה, ומתווים לשם המוענק לקול זה גבולות.

     הזכרנו כאן את היצירה הראשונית של האדם, יצירת המילים, דוגמה הצריכה ללמד אותנו איך האדם באמצעות השפה 'דעת', יוצר את עולמו הלשוני.

       ומדוע אנו רוצים להצביע על התהליכים שלפיהם האדם יוצר את עולמו הלשוני, אנחנו רוצים להצביע על עובדה שהאדם לוכד את היקום במילים.

     ומדוע חשובה עובדה זו שהאדם לוכד את היקום במילים, עובדה זו חשובה שבהמשך האדם יותר לא מתיחס לחוץ, לגרמי שמים, הוא מתיחס למילים שבהם הוא לכד אותם.

      למעשה האדם היה צריך להיות מרוצה ממעשה ידיו, לכידת היקום במילים. אבל לא כך. העולם הלשוני הוא עולם ווירטואלי, הוא עולם רפאי, המפחיד אותו, הוא היה רוצה שעולמו יהיה מוחשי, מוחשי כמו גופו.

     היות עולמו הלשוני של האדם ווירטואלי, האדם מורד בו, ביחוד שעולם השפה מצביע לאדם שחייו הם קצובים.

     גם נעם חומסקי הוא בין אלו המורדים בשפה הווירטואלית, רוצה לעשותה חלק מגן ביאולוגי, חלק מהגוף המוחשי.

     ואם באמת השפה היא נתון, חלק מהגוף המוחשי, חלק מה-DNA

אזי אנו שוללים ממנה את יכולת היצירה, אזי אנו מבטלים את המתת שמבדיל את האדם מישויות אחרות ביקום. ובאמת האדם עד היום הזה רוצה לחזור לגן-עדן, שלפי משל 'עץ הדעת', הוא היה שם חיה בין החיות.

     הרי כל המרד של שאול הטרסי, מיסד הנצרות היה מכוון לחזור לגן-עדן, בהחטיאו את האכילה מפרי 'עץ הדעת' על-ידי חוה, בטענה שהאלוהות כתמורה לקורבנו של ישוע ישנה סדרי עולם.

     האם משאלתו של שאול הטרסי התגשמה, האם האלוהות שנתה סדרי עולם, גרשה את המוות מקיום האדם?

      ובכן, מאחר שזה המצב, נשאלת השאלה, מדוע אדם כמו נעם חומסקי עם כל הידיעות האלו, עדיין רוצה שהשפה תהיה גון ביאולוגי, מוחשית.

    נעם חומסקי בספרו החדש בשם: 'איזה מין יצורים אנו?', מתרץ את השקפתו שהקיום כולו הוא מיסתורין, ועל כך אף אחד לא חולק.  אבל עובדה זו לא צריכה לבטל את כל המדע העכשוי, ולא רק אין מקום לבטל את כל המדע העכשוי, גם אין לבטל מה שמחשבת התנ"ך קבעה ש'דעת' ממקור חיצוני, לא חלק מהגוף.

      אבל נעם חומסקי שייך לסדר של יהודים שהיו המורדים הגדולים ביותר למסורת אבותיהם. הרי כבר הזכרנו את שאול הטרסי, שמרד בירושתו של אבותיו, רצה להיות רומאי, הרי את ה'אגרת אל הרומיים', שבו פרט את השקפתו, יעד לשליטים הרומאיים, כנראה שכבר שאול הטרסי סבל מסינדרום שטוקהולם. אחרי שאול הטרסי, גם מרכס מרד ב'עיקרון ניכור' במסתו 'השאלה היהודית',  הוא רצה להיות 'פאוסט', שם שאביו העניק לו בגין מרדנותו.

      יהודים הלניסטיים, כמו שאול הטרסי, וגם יהודים הלניסטיים אחרים, תמיד מרדו במסורת אבותיהם. האחרונים היו גם הגנוסטיקאים שהפכו את אלוהי אבותיהם ל'דמורג', אל שברא עולם חסר.

     כנראה יהודים עם הרגשת נחיתות בגולה, סבלו תמיד מסינדרום שטוקהולם, כמו נעם חומסקי, המזדהה עם ההשקפה הלותרנית, הרי כבר הרדר, תיאולוג- פילוסוף גרמני לותרני, אמר שהשפה היא אורגנית. נעם חומסקי אפילו לא מזדהה עם המסורת הקלווינית של ארה"ב, שחזרה לעקרונות התנ"ך, למרות שלא היתה מודעת לפילוסופית השפה התנ"כית.

      תמוהה העובדה שיהודים עדיין לא השתחררו מנחיתותם, נשלטים עדיין מסינדרום שטוקהולם.

      תמוהה העובדה שיהודים עדיין לא השתחררו מנחיתותם, נשלטים עדיין מסינדרום שטוקהולם.

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 530 – אינפורמציה מקובעת, אינפורמציה לא מקובעת

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 530 – אינפורצמיה מקובעת, אינפורמציה לא מקובעת

     עד היום אלו העוסקים באינפורמציה, לא עמדו על העובדה שקיימת אינפורמציה מקובעת, וקיימת אינפורמציה לא מקובעת, כמו השפה שלנו.  למשל, ה-DNA של גופינו היא אינפורמציה מקובעת, לכן אנו לא יכולים לשנות אינפורמציה זו, בעוד יצירות השפה שלנו הן פרי אינפורמציה לא מקובעת, לכן אנחנו יכולים לשנות את כל היצירות האלו.

      למשל, אנחנו יכולים לשנות את כל הקוסמולוגיות פרי השפה, ובאמת במשך ההיסטוריה האנושית קוסמולוגיות נדחו על-ידי קוסמולוגיות חדשות. אבל לא רק קוסמולוגיות השתנו במשך ההיסטוריה, אנחנו יכולים לשנות את כל האלגוריתמים שאנו יוצרים באמצעות השפה, בהבדל מהאלגוריתם DNA  המהווה את גופינו, שהנו אינפורמציה מקובעת.

     קביעה זו שהשפה שלנו היא אינפורמציה לא מקובעת, ולכן ביכולתנו לקסום על-ידה קסמים אין ספור, צריכה להזים את כל ההנחות של אלו, הרוצים בשפה מולדת, בשפה נתונה, או הרוצים בשפה פרי גן ביאולוגי. אם השפה באמת היתה פרי גן ביאולוגי, היא היתה אינפורמציה מקובעת שאי אפשר לשנותה.

    כבר המצרים בהתבוננות שלהם באופן פעולת השפה, יחסו לה יכולות מאגיות, השומרים בהבדל מהם סברו, כמו גיבור האפוס שלהם גילגמש שהשפה שורדת את הגוף, ששם של מבצע מעשי גבורה ישרוד בזכרון הדורות.

      משל 'עץ הדעת לא מסביר לנו על היות 'דעת', כלי ללא גבולות, לא מקובעת, הוא רק מספר לנו שכלי זה הוא דואלי, בפן אחת כלי זה משרת את צרכי הגוף, בפן השני כלי זה אנרכי, מרדן, רוצה ריבונות, כפי שה'נחש' במשל מבטיח לחוה שבאוכלה מהפרי תהיה דומה לאלוהות.

     ברור שמשל 'עץ הדעת' לא הרחיב על תכונות 'דעת', כיוון שהוא לא התמודד עם דעות על היות הכלי נתון, הוא לא התמודד עם דעות ששללו את הנחתו שהכלי, 'דעת' ממקור חיצוני.

      משל 'עץ הדעת' היה פרי אינטואיציה, פרי טראומה של אבות העברים שיצאו מאור, טראומה המגלה תובנות רדומות, על כן חד-פעמי.

     האדם בדרך כלל, בניגוד לתובנות אינטואיטיביות של אדם או תרבות, באופן ארכיטיפי, רוצה שכלי השפה יהיה נתון, ז.א. מקובע. הוא לא רוצה בכלי רפאי, עם יכולות שונות מלמשל, הראיה, השמיעה, שהן פרי אינפורמציה מקובעת.

     גיבורו של אפלטון, סוקראטס, בדיאלוג קרטילוס, שולל בכלל מהשפה יכולת יצירה, טוען שערכיו, הם פרי נפשו, בכלל סוקראטס חשב שכל הידע של האדם הוא פנימי שיש רק לילדו. לכן לא יפלא, שהשליח שאול הטרסי, שהיה דו-תרבותי, עברי ויווני, רצה בנצחיות, החטיא את האינטואיציה שבמשל 'עץ הדעת', על היות 'דעת' ממקור חיצוני.

      עם שאול הטרסי לפנינו בפעם הראשונה שלילה של האינטואיציה    שבמשל 'עץ הדעת'.

     היוונים שהאמינו על היות הערכים של השפה, נתונים, לא הכירו את משל 'עץ הדעת', לכן יש לראות בשאול הטרסי הראשון ששלל את האינטואיציה ש'דעת' ממקור חיצוני, ש'דעת' לא נתונה, כפי שחשבו היוונים.

     אבל דורות מאוחרים אחרי שאול הטרסי, חלק בהשפעתו, אחרים כתוצאה הרגשתם הארכיטיפית, האמינו, מאמינים, שהשפה היא נתון. והוסיף על תחושה זה נעם חומסקי החושב שהשפה היא פרי גן ביאולוגי.

       התחושה הארכיטיפית הזו שהאדם רוצה בשפה מקובעת, היא פרי יכולת ההדחקה שלו, הדחקה הגורמת לעיוורון, להתעלמות מהמציאות, שאינה רוצה בעולם רפאי של השפה, שפה לא מקובעת, שפה שאין לה גבולות.

      למרות העיוורון הזה מלראות את השפה לא מקובעת, האדם עושה בה את השימוש שהיא מאפשרת. היא מאפשרת את יצירות הקסם, שאם היא היתה מקובעת, היא לא היתה יכולה לבצע, כמו ה-DNA המהווה את גופינו, שהנו אינפורמציה מקובעת, אינפורמציה המבצעת דגם אחד, דגם גוף האדם.

       אולי משל 'עץ הדעת' כן היה מודע ש'דעת' היא כלי פלא, בעלת יומרות לריבונות, שמשל זה כינה פן  'נחש', כיוון שהמשל רצה לרתום את הכלי הזה רק לשרת הגוף, פחד מהפלגות כלי זה.

     ובאמת, כלי זה הוא כלי פלא, כמו הקוסם הגדול ביותר, יכול ליצור עולמות חלופיים לעולם הנגלה, עולמות בהן הוא קובע חוקים שונים מאלו בעולם הנגלה. אבל כלי פלאי זה, תלוי באנרגיה שהגוף מספק לו, לכן כל פעם אחרי בהפלגותיו, הוא חוזר בבושת פנים לספק האנרגיה שלו, הגוף.

     האדם המתכחש למהות הכלי שבידיו, למרות שהוא יוצר באמצעותו עולמות כמו קלדסקופ, פלאים, מרצונו שפלאים אלו יקבלו קביעות, הוא מתכחש לעובדה שכל יצירותיו הפלאיות, באמצעות כלי זה הם ווירטואלים בלבד.

      האדם גם מתעלם מהעובדה שכלי פלאי זה יוצר יצירות שלא משכפלות את עצמן, בהבדל מיצירות ביאולוגיות המשכפלות את עצמן. לולא הומצא הכתב, המקבע יצירות 'דעת', לא היינו מסוגלים לשמר את זכרונות יצירות אלו פרי כלי השפה.

     עובדה היא שטרם הומצא הכתב, זכר תרבויות שחסרו אמצעי הכתב, זכרונם נמוג.

      חוסר מודעות האדם לכלי זה, השפה, היא העובדה, שהוא שוכח שהוא ה'מגשים' את היכולת הגנטית לשפה, על-ידי קהילת אנושית. האדם שוכח שהוא עם זולתים מגשים את היכולת הגנטית לשפה, בכורתו בריתות עם זולתים אלו לזכור את השמות הנעלמים שנתנו ,

לקולות היוצאים מגרונם על צרכים, כיוון שפעולות אלו הופכות למכניות, וגם הודות ליכולת שלו להדחיק פעולות לא רצויות.

     היצירה האפי-גנטית הזו, היותה לא מקובעת, אין לה גבולות. עובדה זו שליצירה זו אין גבולות, מאפשר לאדם ליצור על-ידה קסמים. אבל יכולת זו, ליצור קסמים מלווה גם עם היכולת לשנות קסמים אלו, או לשנות יצירות ווירטואליות אלו, דבר שהוא לא יכול לעשות לאינפורמציה מקובעת, כמו ה-DNA .

     מחשבת התנ"ך, כפי שזה נמסר במשל 'עץ הדעת', היתה מודעת לעובדה שכלי זה הופך למסוכן, בהיותו חסר גבולות, לכן ניסה לרסנו, מיד הצביע על העובדה שנאסר על האדם לאכול מפרי 'עץ החיים'.

     העובדה שהמשל אסר מלאכול מפרי 'עץ החיים', למען לרסן את משאלות האדם לרצף, גרם לשאול הטרסי להחטיא את 'דעת', ברצותו קיום נצחי.

      שאול הטרסי מסמל את הפעולות הבלתי מרוסנות שמשל 'עץ הדעת' רצה לעצור, פעולות 'נחשיות'. אבל רצונו של שאול הטרסי מסמלות נטיות ארכיטיפיות אצל האדם, שמצד אחד מתכחש שהשפה

 אינה נתון, אלא פרי מעשיו, מתכחש שכלי זה יוצר רק יצירות ווירטואליות, שעליו לרסן את משאלותיו, כיוון שללא ריסון כלי זה , הופך למסוכן, מסוכן למושבו כדור הארץ השברירי.

      האדם כתוצאה מיכולתו 'להדחיק' דברים לא רצויים לו, לא מודע שהוא בסך הכל דייר משנה ביקום, שעליו לשמור על גבולות, גבולות צו חוקי הקיום.

      לאדם הוענקה מתת, מתת 'דעת', שהיא מועילה רק אם היא מודעת לתפקידה המצומצם, לשרת את הגוף ולא להפליג מעבר ליעודה.

       המתת 'דעת', אינפורמציה לא מקובעת, לא מודעת לגבולות בפן השניה הזו, האנרכית, מסוכנת, מסכנת, את מושבו הקטן השברירי של האדם.