אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 196 – המח הקיבוצי – י"א

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 196 – המח הקיבוצי, י"א   

    ברצוני לסטות קצת משרשרת הדיון הסדרתי ב'מח הקיבוצי', בגין מאמר שהופיע ב-Herald Tribune, בשבוע האחרון,העתק של מאמר מתוך המגזין של ה-' ,New-York Time Magazine, שכתב אותו חוקר לשון בשם Guy Deutcher. הוא מתמיחס לתיאוריה של אנטרופולוג בשנות  הארבעים של המאה הקודמת בשם Whorf  אשר חקר את השפות של ילידים בארה"ב, והגיע למסקנה שהשפה מעצבת  את החשיבה האנושית. תיאוריה שהיתה באופנה ואחר כך סתרו אותה. דויטצ'ר מנסה בספרו העומד להופיע בקרוב, להציל כמה מרעיונותיו של וורף זה.

     ברצוני דווקא להתיחס לדעותיו של וורף, שדויטצ'ר עושה להם טרנספורמציה. עלי קודם להזכיר מחדש את  דבריו של הרופא הפילוסוף גלן, שלו מיחסים גם את הקביעה במאה השניה של הספירה, שהמח ולא הלב הוא מרכז החשיבה. ובכן, גלן שחי כבר בתקופה של התפשטות הנצרות, קרא כנראה את כתבי הקודש, והגיע למסקנה נכונה, שקוסמולוגיות מעצבות שפות. דבריו הקצרים של גלן הופיעו בספר של חוקר בשם: Albrecht Dihle, ושם הספר הוא: The Theory of Will in Classical Antiquityאני כאן מרחיבה את ההתיחסות הקצרה של רופא זה, הוא רק טען שמושג 'רצון חופשי' הוא תוצאה מהקוסמולוגיה של פרק הבריאה בספר בראשית, כפי שאלהים ברא את העולם מרצונו החופשי, האדם או השפה העברית אימצה את מושג ה'רצון החופשי'. הוא הוסיף שהיוונים לא הכירו את המושג הזה. כפי שציינתי גלן לא מרחיב את הדיבור על נושא זה, ואני כאן מוסיפה מה שהוא הבין רק באינטואיציה מבלי לנמק את דבריו.

    ובכן, מה שגלן הבין, אלו היום העוסקים בשפה, לא מבינים. במחקרי בפילוסופית השפה, בעיקר הפילוסופיה הלשונית של התנ"ך הגעתי למסקנה, עוד טרם קראתי את ההתיחסות הקצרה של גלן למקור מושג 'רצון חופשי', שהשפה העברית עוצבה לפי הקוסמולוגיה בפרק א' של ספר בראשית, וכן על-ידי משל 'עץ הדעת'. מי שמכיר את השפה העברית, נוכח לדעת שהיא במקורה תוצר הקוסמולוגיה בפרק א' של ספר בראשית, לפיה האלוהות בראה את העולם ב'הגדים', בשפה. והקוסמולוגיה הזו היא כבר תולדה של משל 'עץ הדעת'. משל קצר  זה, והקוסמולוגיה שנוצרה על בסיסו, מהווים את ה'מח הקיבוצי' התנ"כי, ומח קיבוצי זה עיצב את השפה העברית.

     כך רק בשפה העברית לפנינו השורש 'נכר', שממנו נגזרים השם 'הכרה', הפועל 'לנכר', שוב השם 'נוכרי', המפועל 'להכיר'. מושגים אלו הם תולדה של משל 'עץ הדעת', הטוען שחוה ואדם ירכשו את היכולת 'להבדיל, רכשו את 'דעת'. השפה שחוה ואדם רכשו מקבלת לגיטימציה מכך שהאלוהות בוראת את העולם ב'הגדים', בראה אותו על-ידי כך שהאמצעי, השפה, הבדילה דבר מדבר, ניכרה דבר מדבר.  אם ככה שפה היא לגיטימית, וברור מכך שאם האלהים באמצעותה יוצר את העולם שגם האדם יכול ליצור את עולמו, והוא יכול ליצור אותו באמצעות היכולת 'להבדיל', ל'נכר' דבר מדבר. והרי למען ליצור יש צורך ב'רצון חופשי', והרי האלוהות כבר השתמשה ברצון חופשי בבראה את העולם, היא לא היתה כפופה לחוקים דטרמיניסטיים. כל מחשבת התנ"ך בהמשך עוצבה על-ידי עקרונות ראשוניים אלו, שהפכו ל'מח הקיבוצי' ש העברים.

      ובכן השפה היא תולדה של ה'מח הקיבוצי', ולא כפי שחשב וורף, שהשפה מעצבת את המחשבה, אלא הקוסמולוגיה או 'המח הקיבוצי', הוא שמעצב את הבנת האדם את עולמו. ברור שאחרי שהשפה המשרתת את העקרונות הראשוניים, בהמשך מעצבת את התרבות. אבל שפה היא שלב שני, לא ראשוני, היא תמיד מסתמכת על העקרונות הראשוניים המהווים את הקוסמולוגיה.

    גיא דויטצ'ר שהוא במוצאו ישראלי , לא השכיל להגיע להבנתו האינטואיטיבת של גלן. הוא תוצר המחשבה המערבית, שמאז שהשליח פאול שלל את משל 'עץ הדעת', העולם המערבי לא השכיל לחזור למשל זה, לא השכיל להיווכח שהשליח הזה נתן פירוש מסולף לו, למען ליצור את התיאולוגיה ששללה את המסר של התנ"ך. העולם המערבי, ובתוכם גם היהודים שבו, לא השכילו להבין שמשל זה הוא מקור הפילוסופיה הלשונית. זוהי הסיבה שעד היום במערב, למרות מדע האינפורמציה, לא השכילו לבסס את פילוסופית השפה, שבעל משל זה השכיל לעשות.

    עד כמה כל המחשבה התנ"כית נגזרת מהקוסמולוגיה שלה אנו יכולים לראות מכך, שבדבר הרביעי מתוך עשרת הדברות  האדם מצווה ליצור את עולמו:'כי ששת ימים עשה יהוה את השמים ואת הארץ …' לא שמו לב למצווה חשובה זו שהאדם מצווה ליצור את עולמו כדוגמת האלוהות אשר בראה את העולם. חשיבות דבר רביעי זה מתברר רק, אם יודעים שלפי ההשקפה היוונית יצירה היתה פריבילגיה של האלים בלבד, ויצירה אנושית לא היתה לגיטימית.

     שוב רק מהשוואות נוכל לאמת דברים אלו, כך עשה גם גלן, הוא השווה את הקוסמולוגיה התנ"כית עם הקוסמולוגיה היוונית. ובכן, היוונים האמינו בנצחיות העולם, ואם כך, הרי אין צורך ליצור אותו, ואם אין צורך ליצור את העולם או את עולמו של האדם, אין צורך במושג 'רצון חופשי'. בכלל אין צורך ליצור דבר, הרי הכל קיים מקדמת דנא. כך, שאפילו אריסטו לא רואה מקום ליצירה, הכל בעולמו נע מכח לפועל וחלילה. אבל נוסף לכך שהיוונים, או אולי כתוצאה מכך האלים שלהם, ראו ביצירה של האדם הסגת הגבול שלהם, יצירה היתה לא לגיטימית. ראינו שדעה זו מבוטאת בטראגדיה של איסכילוס, 'פרומתיאוס', שבה חצי-אל זה נענש על כי סיפק לבני אדם את יכולת ה'אש', אמצעי המאפשר יצירה.

      ברור שעקרונות אלו שהפכו ל'מח הקיבוצי' היווני, לא יצרו את המושג 'רצון חופשי', כיוון שבעולם נצחי אין צורך בו. אפילו אם רק נתיחס למושג זה, ברור שהשפה היא תולדה של קוסמולוגיה ראשיתית, וזו מעצבת את השפה.

      ברור שהיוונים הפעלתניים עשו שימוש ברצון חופשי, אחרת הרי הם לא היו מסוגלים ליצור. אבל השפה שלהם לא נתנה ביטוי לצורת תפקודה, שהרי בלי רצון חופשי היא לא יכולה לפעל. אבל כפי שראינו מהקוסמולוגיה היוונית נגזר גם שיצירה היא הסגת גבול האלים.

    ואם יצירה היא הסגת גבול האלים, רצון חופשי הוא מיותר. ואם בהקשר התנ"כי הצדיק תמיד נשכר גם אם הוא מעומת עם מכשולים, הרי אצל היוונים היה תמיד פחד של הצלחה, כי היא נראתה הסגת גבול האלים, היא סוכמה במושג 'הובריס'. עשייה בסופו של דבר בעולם היווני נענש. דבר זה מסביר מדוע באתונה כל המנהיגים, המצביאים המצליחים גורשו מהעיר.

     אם כך לא יפלא עצתו של סוקראטס לאלקיביאדס בדיאלוג המשתה, שאל עליו לעסוק בפוליטיקה, אלא לדאג רק לנפשו. 

     למרות שמחשבת התנ"ך לא פיתחה מדע, כיוון שהסתפקה בכך שהעולם הוא לשוני, שהעולם הלשוני הוא 'עולם בתוך עולם', בתוך העולם הדטרמיניסטי. ואם כך מספיק להתרכז ביצירת עולם חברתי קיומי משופר, עולם שלו הטיפו הנביאים. מחשבת התנ"ך התרכזה ביצירת המוסר הקיומי, מוסר אנושי יחידי.

     אבל המערב למרות המרד של הנצרות בעקרונותיו, הושפע מהקוסמולוגיה התנ"כית, ביחוד אנו מוצאים השפעה כזו על תיאולוגית קלווין. קוסמולוגיה תנ"כית זו איפשרה את התפתחות מדע האבולוציה, התפתחות ולא סטטיות יוונית, היא איפשרה את התפתחות מדע האינפורמציה.

     בניגוד המחשבה הדינמית הזו של התנ"ך שאלוהות שלה היא 'אהיה אשר אהיה', אלוהות שהיא חלק מהעולם הדינמי, היוונים נטו לסטטיות, פרמנידס, הם נטו למרחביות, גיאומטריה של אאוקלידס. האלוהות של אריסטו 'המניע הבלתי מונע' בסך הכל מנענע עולם נצחי, לא יוצר אותו. חשוב לחזור על דברים אלו, כיוון שיהודים כחלק מהעולם המערבי לא מודעים לשוני זה בין מחשבת התנ"ך, תולדה של הקוסמולוגיה שלה, לבין המחשבה היוונית שהיא תולדה של הקוסמולוגיה שלה על נצחיות העולם, קוסמולוגיה שלפיה ליצור היא פריבילגיה של האלים בלבד, יצירה היא לא לגיטימית.

     בהשפעת העולם המערבי הנוצרי יהודים אפילו לא מתיחסים לפילוסופיה הלשונית של התנ"ך, אף הם מתעלמים מחשיבות משל 'עץ הדעת'. יהודים במערב, דוגמת דויטשר הנ"ל, לא מודעים לכך שהעולם המערבי, בעיקר בהשפעת קלווין שחזר לרוב עקרונות התנ"ך, הוא שונה תכלית שינוי מהעולם היווני.

    הבנה אינטואיטיבית דוגמת הרופא גלן, מצביעה על אבחנה, שיהודים ולא יהודים לא מבינים, שקוסמולוגיה מעצבת את מחשבת האדם, ששפה היא תולדה שלה בלבד.

     

 

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: