אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 33 – הכתב

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 33 – הכתב

     מאחר שראינו שההכרה, הזכרון האנושי, הרכש של האדם אינם משכפילים את עצמם, האדם חיפש דרכים לקבע את הכרתו, לא לסמוך על זכרון הקהילה בלבד, לאט לאט הוא המציא את הכתב. האם הכתב הוא המצאה אנושית, או קיים ביקום. עובדה, שהישויות על כדור הארץ שלנו הם פרי ה-DNA שהוא אותיות. מסתבר שלמען שכפול, האינפורמציה היקומית מתמצתת את עצמה באותיות. אם ככה הרי הכתב האנושי הוא רק גלוי מה שבנמצא בטבע. השפה של בני אדם שהיא ישות נעלמת, צריכה להתמצת באותיות, למען להיהפך למוחשית יותר.

      העברים לא המציאו את הכתב, הרי הם יצאו מאור כשדים מרכז שומרי, אכדי, שהכתב היה כבר ידוע שם, כן עברו בין הכנענים, הפיניקים, שאף הם היו כבר בעלי כתב, יותר מאוחר ישבו במצרים בעלת כתב. למרות שהעברים ישבו מאות שנים במצרים, הם הביאו אתם לשם כתב כנעני-פיניקי, לא השתמשו בכתב המצרי ההיארוגרפיק.

        מה שמענין אצל העברים שהם ראו את הכתב ככתב אלהי. בספר שמות פרק 32 פסוק 15, נאמר:'ויפן וירד משה מן ההר ושני לחת העדת בידו לחת כתבים משני עבריהם מזה ומזה הם כתבים. והלחת מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלחת.' העברים קדשו את הכתב, זה אולי מסביר מדוע הכתבים הקדומים נשמרו כיוון שהם היו מקודשים.

      דברים אלו ראויים לציון, שהעברים קדשו את הכתב, אם אנו נתיחס ליחס היוונים לכתב. בכלל היוונים לא המציאו את הכתב לבדם, הם לקחו אותו מהפיניקים רק במאה ה-8. מאחר שהכתב לא היה שורשי אצל היוונים היה להם יחס אמביוולנטי אליו, כפי שהיה להם יחס אמביוולנטי לשפה ככלי יצירה. בדיאלוג פיידרוס, של אפלטון יש ויכוח על חשיבות הכתב. בדיאלוג זה מסופר על אל מצרי בשם טוט אשר בין שאר המצאותיו המציא גם את הכתב. הוא הביא את המצאותו לפני המלך של אותם ימים בשם תמוז. אבל המלך לא היה מרוצה מהמצאה זו, וטען שהיא תביא ליותר נזק מאשר תועלת. מה שסוקראטס הדובר העיקרי בדיאלוג זה רוצה להגיד לנו שהכתב הוא מלאכותי, הדברים צריכים להיות כתובים בנשמה. אנחנו שוב חוזרים להשקפתו של סוקראטס שהמידע הוא פנימי, מתוכנת, ולא תוצר של תכנות חיצונית, במקרה זה על-ידי הכתב. כל בעלי הנטיות המיסטיות או אורגניות לא רוצים בשפה היוצרת וודאי לא בכתב. לא רק סוקראטס התיחס בשלילה לכתב אלא בתקופה החדשה גם רוסו, גם לוי שטראוס. דרידה מתיחס לנושא זה בספריו מבלי להבין מדוע יש יחס שלילי לכתב אצל היוונים, ואצל אחרים בתקופה החדשה.

      התנ"ך שאימץ את השפה ככלי יצירה בידי אלהים בבריאתו את העולם, התיחס גם לכתב כאמצעי אלהי. ואנחנו רואים שהאינפורמציה היקומית בבואה לשכפל את הישויות על כדור הארץ משתמשת באותיות- DNA . התנ"ך בדבר הראשון מעשרת הדברות אוסר לעשות פסל ומסכה מאלהים. אבל התנ"ך לכל אורכו מקבע את שם האלוהות באותיות: 'יהוה', 'אהיה אשר אהיה', 'אלהים', האותיות אינן פסולות, כפי שהשפה עצמה אינה פסולה, הן חלק מהבריאה.

       סוקראטס רצה במשהו לא נברא, רצה קיום כחלק מהנצחיות, ראה את גופו כבית סוהר. הנטיה היוונית התבטאה בפסוקו של אנכסימנד שההבדלות מהכוליות היא חטא, שהכוליות מנכסת לעצמה בחזרה את המתבדלים ממנה, שההתבדלות היא מעין מרד בכוליות. המצב האידיאלי הוא הכוליות הנצחית, לא הבריאה.

     לפי ההשקפה הקיומית התנ"כית בריאת העולם נעשית בשמחה על-ידי האלוהות, היא חיובית, והאדם רשאי להנות מהאפשרויות בעולם הנגלה, הוא רק לא צריך לרצות להיות אל, להתחרות אתו. איסור עשיית פסל ומסכה הוא נגד נטיתו של האדם להשתלט בצורה כזו על אליו,למען לקבל יותר ממה שהוקצב לו. התנ"ך כולו מבוסס על האמונה שעל האדם להסתפק בקצוב שקיבל, כיוון שהבריאה לא תיתכן ברצף, בנצחיות, ביותר ממה שכל הברויים קבלו.

      כל האמצעים שממנו העולם מורכב לגיטימיים, והאדם רשאי לעשות בהם שימוש, כמו בשפה היוצרת, כל עוד הוא יודע את גבולותיו, לא רוצה לשנות סדרי עולם, כמו בכתב שגם הוא חלק מהבריאה. האדם שלא יכול לשכפל את הרכש שלו בצורה גנטית, יכול להשאיר אותו לדורות מקיבוע בכתב.

       על נושאים אלו אפשר לקרא בספרי: 'קוסמולוגיה ושפה', 'בראשית היה הדבר – האומנם?', 'האדם בורא עולמו'. על הכתב אפשר יהיה לקרא בספרי שיופיע בקרוב, בשם: 'התנ"ך כמשל'.  

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ענת פרי  On 2 במאי 2008 at 9:16

    לומר שהדנא הוא אותיות זה תיאור פיגורטיבי.

    הדנא אינו זקוק לתודעה כדי לפעול, ההשפעה שלו על החומר ועל פעולת היצירה אינה זקוקה לתודעה, ואילו לאותיות יש משמעות רק כאשר ישנה תודעה מתווכת שמבינה את ההגאים שהן מסמלות ויכולה לתרגם אותן להגאים ולהשתמש או ליצור בהן. ללא תודעה שמתרגמת את ההגאים שהאותיות מיצגות האותיות דומות לכסף שיצא מן המחזור, כי הכתב הוא רק סמל. הדנא הוא לא סמל אלא חומר שמסוגל לפעול בעצמו.

    כשלא מבחינים בין השניים הניתוח מקבל אופי מיסטי.

  • מודי תולשששש  On 2 במאי 2008 at 15:53

    יש עוד הבדל חשוב בין DNA וכתב: הכתב מבטא רק חלק ממה שנאמר, ובאותה מידה מה שנאמר במטא רק חלק ממה שנהגה, נחשב או הובן. באופן זה, קיום הכתב יוצר הבדל בין העולם האמיתי לבין "העולם שניתן לתאר בכתב".

    ברגע שחושבים שאין הבדל בין שני העולמות, מאבדים את האמת, ונראה לי שזה מה שהטריד את סוקרטס.

  • חיים  On 2 במאי 2008 at 16:25

    סוקרטס? איזה סוקרטס. זה מכתבי קסנופון או אפלטון? ובאיזה דיאלוג בדיוק? פשוט חובבנות עילגת

  • רבקה  On 3 במאי 2008 at 10:56

    לחרטא ברטא, הדיאלוג הוא פהידרוס, הזכרתי אותו בשעור, דבריו של סוקראטס נראים כל כך חשובים, שדרידה הקדיש להם כמה ספרים. דבריו של סוקראטס חשובים כיוון שהם תמצית ההשקפה היוונית, שלא קיבלה את העולם הנגלה עם כל אפשרויותיו. רבקה

  • רבקה  On 3 במאי 2008 at 11:05

    למודי, אני מקבלת את מה שהתנ"ך מלמד אותנו, את העולם הנגלה. אין לי יומרות להבין דברים מעבר לזה. היוונים סוקראטס ואפלטון, ראו את העולם הנגלה כלא ממשי, רצו עולם אידיאות. תאור עולם האידיאות בסוף הדיאלוג 'פיידו', או תיאור העולם החלופי בסוף ספר הרפובליקה, במיתוס של 'אר', נראים לי פחות מאשר העולם הנגלה שבתנ"ך. רבקה

  • רבקה  On 3 במאי 2008 at 11:11

    לענת, אני מסכימה איתך שיש הבדל בין ה-DNA לבין הכתב האנושי. אני תמיד מדגישה שהגוף שלנו הוא מתוכנת, ולכן כדבריך אינו זקוק להכרה. מה שרציתי להגיד רק שהאדם לא המציא את הכתב, הוא נמצא ביקום כחלק מהאינפורמציה. עם כל היתר שאת אומרת אני מסכימה. רבקה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: