אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 39 – מדעים ד'

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 39 – מדעים ד'

     אין דבר יותר מגוחך מאשר לראות את האדם כמיקרוקוסמוס המכיל את הכל, הרי אנו בגופינו מקושרים לכל היסודות על כדור הארץ וגם ליסודות ביקום, כך אנו מקושרים גם ליסוד האינפורמציה. אם כך, אם הגוף שלנו מקושר ליסודות על כדור הארץ כמו אוויר ומים, לאור ביקום, באותה מדה הוא מקושר גם ליסוד האינפורמציה. הגוף מעבד את היסודות עושה להם טרנספורמציה לצרכיו. המוח שלנו, העינים שלנו הופכים את הפוטונים לאור, האונות הקדמיות המקושרות לאינפורמציה בסיוע המח הופכים אותה לשפה, כלי יצירה.

       הגוף האנושי פתוח לקלט את היסודות ביקום, המוח שלנו אף הוא פתוח לקלט את היסודות ביקום. ברור שיש צורך במנגנון ההופך את האדם המקושר ליסודות בחוץ לישות עצמאית. אבל האדם הנתקל בשרירותיות הקיום, בכך שאין לו שליטה על חוקי הקיום, מתגעגע להיות חלק מהטבע, להיות אורגני. ראינו את הוגי הדעות והמשוררים החשובים ביותר הרוצים להיות מתוכנתים כמו הטבע. לא רק אפלטון רצה להיות אורגני, אוטוכטוני, חלק גדול מההוגים והמשוררים הגרמניים אף הם רצו להיות אורגניים, מתוכנתים. וראה זה פלא, היהודי שפינוזה הפך את האדם חלק מהטבע הדטרמיניסטי, טבע שהוא כינה אותו אלהים. לפי שפינוזה האדם הוא אופן של הטבע או אלהים, בכך הוא לא שונה מפלוטינוס שאף הוא ראה את הבריאה כאמנציה מאלהים, מהטבע. איינשטין שראה את עצמו כתלמיד של שפינוזה, מבחינה פילוסופית, אמר שאלהים אינו משחק בקוביה, ז.א. שהעולם דטרמיניסטי, לכן לא הכיר בתורת הקוונטים בכך שבעולם מקרוסקופי זה הדברים מתנהגים בצורה שרירותית. לכן איינשטין גם לא הבין שנוסחתו אנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור ברבוע פירושה, שהאנרגיה כלואה בנוסחה, באינפורמציה.

       קשה לאדם להשלים עם העובדה שהוא קצוב, שהאוטונומיה שהוענקה לו היא מוגבלת, לא מאפשרת לו שליטה על חוקי הקיום, שהוא בסך הכל חלק משרשרת דורות, לא נצחי. ביחוד קשה לאדם האחריות על מעשיו.

       עכשיו עלינו לשאול איך קרה שכל הישויות הן פרי אינפורמציה, אבל הן מתוכנתות. איך קרה שלאדם הוענקה אוטונומיה והוא הוצא משרשרת הישויות ויכול ליצור, יכול להתבונן. הישויות ביקום הן אלמות, מתוכנתות, לא מסוגלות להתבונן על עצמן ועל הסביבה. מה קרה שלאדם הוענקה אוטונומיה מוגבלת ליצור ולהתבונן? אנחנו אמצנו את תורת האבולוציה, לפי חוקיה דברים משתנים, מינים מתפתחים, משתכללים. ואם כך הרי אל לנו לתמה שבסולם האבולוציוני התרחש שכלול ולאדם הוענקה אוטונומיה מוגבלת.

       אבל כפי שכבר הזכרנו פעמים רבות, יוצאי מצרים שהיו רבי תרבות, לפחות מנהיגיה, הבינו באינטואיציה מתוך השוואת תרבויות שהעברים בנדודיהם רכשו, שלאדם הוענקה מתת  נוספת, 'דעת', ממקור חיצוני. מה שהתגלה ליוצאי מצרים מהתבוננות בתרבויות שונות, לא התגלה לבני אדם בדורינו, למרות התפתחות מדע האינפורמציה.    

       האם יש ליחס את העיוורון הזה, שאחרי שלושת אלפים שנה, עדיין האדם או הוגים בתחום השפה, לא אמצו את ההבנה במשל 'עץ הדעת', לכך, שהשליח פאולוס בהטעיה ניטרל משל זה, בטענה שרכישת 'דעת' הכניס את המוות לעולם, כיוון שהוא רצה בנצחיות, כיוון שהוא התקשה למלא אחרי חוקי ההלכה. כנראה יותר נכון להגיד שהשליח פאולוס ביטא את סירובו הארכיטיפי של האדם להשלים עם המוות, עם האחריות ש'דעת' מטילה עליו. הרי הפילוסוף אפלטון לא הושפע מהשליח פאולוס ורצה להיות חלק מהטבע, רצה אורגניות.

      ברור שהאדם שהאבולוציה בקפיצה העניקה לו אוטונומיה, יכולת יצירה, באופן פרגמטי יודע את עליונותו על הסביבה, עושה שימוש במתת שהוענקה לו, השפה, אבל האדם ממשיך לחלום על עולם משוכלל יותר, עולם שאין בו מוות, שאין בו אחריות. גם שפינוזה בדומה לשליח פאולוס, לא רצה לשאת בחוקי ההלכה, יצר עולם דטרמיניסטי, שלל מהאדם רצון חופשי, רצה להיות חלק מהטבע, מהאלוהות הנצחית. האדם לא משלים עד היום הזה עם עולם נגלה בלבד, כפי שראתה את זה פילוסופית התנ"ך, לא משלים שהוא בגופו סופני אבל הוא חלק בשרשרת הדורות. עובדה זו גורמת לכך שבצורה תיאורטית האדם מתנכל לכלי השפה שהוענקה לו המעלה אותו בסולם האבולוציוני.

       בשעור הבא נראה איך התמודדו שני אישים עם השפה, היידיגר וויטגנשטין.

       על הנושאים האלו אפשר לקרא בספרי: 'קוסמולוגיה ושפה', 'בראשית היה הדבר – האומנם?', 'האדם בורא את עולמו'. כן אפשר יהיה לקרא על נושאים אלו בספרי העומד להופיע בקרוב בשם 'התנ"ך כמשל'.

 

 

 

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • חייש  On 16 במאי 2008 at 10:19

    וכפרסומת בלבד. את מזנה את הפלטפורמה הזאת, ולמעשה אין בין מה שאת כותבת לבין "בלוג", מאומה.

    אם כבר זאת מערכת בלוגים שמפעילה סלקציה בכניסה, אולי עדיף שהסלקציה תימשך גם לאחר הסינון הראשוני, עם התקדמות חיי הבלוג.

  • מגיבה  On 17 במאי 2008 at 1:12

    את עושה דברים נפלאים באתר שלך, מרתק הפוסט הזה וצריך להתעמק בו ולהבינו לא מקריאה ראשונה
    אחרי קריאה שניה של החומר בפוסט הזה בכל זאת נותרה לי שאלה ואשמח לקבל עליה תשובה
    את כותבת "שהאדם לא משלים שהוא בגופו סופני אבל הוא חלק בשרשרת הדורות. עובדה זו גורמת לכך שבצורה תיאורטית האדם מתנכל לכלי השפה שהוענקה לו המעלה אותו בסולם האבולוציוני."

    איך באה אצל האדם לידי ביטוי ההתנכלות לשפה ?

  • רבקה  On 17 במאי 2008 at 11:00

    לחייש, בסך הכל אני מנסה לעורר קןראים שיתעניינו בנושאים שאני עוסקת בהם, שהם חדשים, שאף אחד לא עסק בהם קודם. אבל בבלוג אי אפשר להרחיב, להביא מראה מקומות, לכן אני מפנה את הקורא המעונין בנושא לספרים שלי ששם אני מרחיבה את הדיבור על נושאים אלו. רבקה

  • רבקה  On 17 במאי 2008 at 11:07

    לשלום, בשעורים קודמים הזכרתי שהיוונים לא התיחסו לשפה ככלי יצירה, ראו את האדם בסך הכל כחקיין, כך ראה אותם אריסטו ואפלטון. הם רצו להיות אורגניים, הטבע הוא מתוכנת, אין לו שפה פעילה, יוצרת. כן הזכרתי את השליח פאול, אשר ביטל את האכילה מעץ הדעת, ביטל למעשה את השפה. למרות כל זה האדם גם כאשר הוא מתנכל לשפה, נשאר ישות לשונית, מדבר ויוצר, זהו פרדוכס אנושי. זוהי תשובתי בקיצור.רבקה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: