אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 56 – המשלים הפילוסופיים של התנ"ך, משלהבריאה א'

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 56 –  המשלים הפילוסופיים של התנ"ך, משל הבריאה, א'

     למעשה היינו צריכים להתחיל עם משל הבריאה, אבל במשל זה רק נאמר שהאדם נברא בצלם אלהים ולא מפורט מה משמעות היות האדם בצלם אלהים. רק במשל 'עץ הדעת' לפנינו הפירוט. בהקשר פילוסופית השפה משל 'עץ הדעת' הוא יותר חשוב. אבל משל הבריאה הוא חשוב לגבי בריאת העולם, כיוון שקוסמולוגיה במשל זה שונה מקוסמולוגיות אחרות, כיוון שבו אנו מוצאים אינטואיציה שהעולם נברא ב'הגדים', 'שפה', 'אינפורמציה' המתרכבת עם אנרגיה, פעולה. אינטואיציה זו מקבלת היום אישוש ממדע האינפורמציה שאף היא רואה את העולם פרי אינפורמציה המתרכבת עם אנרגיה.

     הקוסמולוגיה במשל הבריאה שונה מהקוסמולוגיה המצרית והקוסמולוגיה היוונית היותר מאוחרת, שרצו בעולם נצחי. בקוסמולוגיה במשל זה נאמר שהעולם 'נברא', הוא לא נצחי, קביעה התואמת את מדע 'הנפץ' הראשיתי. מה שחשוב בקביעה זו שלפני הבריאה היה 'אין', או 'רצף', שקיום פירושו חלוקת הרצף. בהקשר לרצף חשוב להתעכב כאן על השאיפה המיסטית האנושית ל'כוליות', 'רצף'. המיסטיקונים השונים לא מודעים לכך שב'כוליות', ב'רצף' אין קיום. מספיק כאן להזכיר את המיסטיקון הסיני לאוטשה, שרצה לחזור למצב בלתי מחולק ל'טאו'.

       אבל גם כאשר מחלקים את ה'אין' בבריאה, ה'אין' נשאר חלק מהבריאה, מהקיום, כיוון שלקיום משמעות רק לצד ה'אין', כפי ש'טוב' קיים רק אם בצדו 'רע'. קביעה זו חשובה בהקשר של ה'אפס' שהתפתח בהדרגתיות במושג הודי מעורפל, דרך התיווך הערבי בימי הבינים, בהמשך התפתח על בסיס ה'אין' בפילוסופיה התנ"כית. חשוב לציין את העובדה הזו, שהיוונים שלא רצו ב'אין', גם לא הכירו את ה'אפס', שהוא היום הבסיס של כל המדע.

      כפי שכבר הדגשנו בהקשר למשל 'עץ הדעת', התנ"ך אינו מרחיב הסבר על עקרונותיו, הוא ממחיז אותם. התנ"ך לא אומר לנו שלפני הבריאה היה 'אין', היה 'רצף'. פילוסופית התנ"ך מתחילה בפעולה, 'בריאה', 'הבדלה', ומיד מעניקה לפעולה שם: 'בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ'. ה'פעולה' שהיא 'אנרגיה', נכלאת מיד בשם 'שמים', 'ארץ'.

היה צורך באלפי שנים עד אשר אינשטין יצר את הנוסחה: אנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור בריבוע. אינשטין לא פירש את העיקרון שלו בצורה פילוסופית, שהאנרגיה כלואה בנוסחה, באינפורמציה, בשפה. הישויות ביקום הן אנרגיה כלואה באינפורמציה. הגוף הביאולוגי של האדם כולא אנרגיה מבחוץ לפי קוד ה- DNA , קוד שהוא אינפורמציה, אלגוריתם.

      את הנוסחה של אינשטין, הכליאה של האנרגיה בנוסחה, באינפורמציה, בשפה, אפשר גם  לפרק. ומה קורה כאשר מפרקים את החיבור הזה? נוצר תוהו ובוהו. משל הבריאה ממשיך ואומר כך: 'והארץ היתה תהו ובהו…', 'תהו ובהו' פירושו העדר הבדלה, לכן רצף ללא אינפורמציה. מגדירים היום גם את האנטרופיה כמצב ללא אינפורמציה.

     אבל העובדה שבעל משל זה הגיע למסקנות התואמות את הממצאים המדעיים של היום, מצביע על כך שהוא היה בעל אינטואיציה בלתי רגילה, אינטואיציה שהסתמכה על הכרויות עם תרבויות שונות, אינטואיציה שהתבססה על התבוננות. בעל המשל יכול היה להגיע למסקנותיו רק כיוון שפילוסופית השפה היתה נהירה לו. ואם פילוסופית השפה היתה נהירה לו, הוא הבין שברצף אין קיום, שהקיום הוא פעילות מתמדת, הוא הבין שפעולה יכולה להיהפך לישות רק אם היא מקבלת שם.   

     מה שמדהים במשל זה הוא הוד הבורא. אנחנו נוכל לעמוד על חד-פעמיות זו של תיאור הבורא והבריאה רק בהמשך כאשר נשוה את משל הבריאה הזה עם סיפורי בריאה אחרים. סיפור בריאה כזה, וראית הבורא בצורה מופשטת כזו יכול היה להתהוות על-ידי אדם מתבונן על פלאי הקיום, על התהוות מאין, וכליון הנברא, והתחדשות מחודשת.

      כאשר יחיד מגיע לדרגה של מתבונן בקיום, רואה איך דברים צצים מאין, הוא יכול להסיק על ראשית התהוות. הרי למתבונן ברור שהדברים אינם נצחיים. ואם הישויות לא נצחיות מתהוות ונעלמות, גם הקיום התהווה באותה צורה, יצא מהאין. הקיום מצטייר למתבונן כפלא, לכן לא יפלא שהבורא אחרי שהוא בורא כל שלב ושלב מכריז 'כי טוב'.

       אבל את משל הבריאה אפשר להעריך אם אנו מודעים לעובדה שהוא נוצר כראקציה לתרבות המצרית. המשלים הפילוסופיים של התנ"ך אינם מציינים את העובדה שהם ראקציה לכל ההשקפה המצרית, שפולחן המוות הגיע אצלה לממדים שהחיים הקיומים התגמדו. פולחן המוות המצרי נוצר מהרצון לעבור מקיום לא מספק, לקיום חלופי, לעולם חלופי. נטיה זו ליחס לעולם החלופי תכונות נעלות על אלו של קיום בעולם הנגלה, הוא ארכיטיפי, כיוון שעד היום אלו המאמינים בעולם חלופי אחרי המוות, מחוקקים לעולם זה חוקים לפי משאלותיהם.

      שיר התהילה של בעל משל הבריאה לקיום בעולם הנגלה מקבל משמעות רק על בסיס הראקציה הזו לאמונות המצריות. ההכרזות של הבורא אחרי כל שלב של בריאה 'כי טוב', מובן רק אם מעמידים כנגד עולם קיומי טוב זה, את האמונה שהעולם הוא לא מושלם.

    בעל המשל יכול היה ליצור שיר תהילה על הקיום, שיר תהילה על הבורא של הקיום הזה, רק כיוון שהוא התבסס על ירושה של העברים הנוודים שבמשך נדודיהם התנתקו ממסורות קודמות, ובעל משל הבריאה השלים את מלאכת ההנתקות מהתרבות המצרית, ויצר פילוסופיה מנוגדת למשאלות האנושיות. בעל המשל היה מודע למהפכה הגדולה שהוא חולל, את הרגשתו זו הוא ביטא במשפט (שמות ל"ג 16 ): 'ובמה יודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלא בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה'.

     על העקרונות הנוספים של המלש בשעור הבא.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • nachum  ביום 25 ביוני 2008 בשעה 9:48

    it is very intersting.there is a mistake in the hebrew in the last line.do you check your text and do you like that the the readers will say if there will be a mistake?

  • צבי  ביום 25 ביוני 2008 בשעה 11:47

    כמי שעוקב בעיון אחר רשימותייך, ד"ר שכטר, הן מאלפות [הגם שלעיתים חסר הקורא מידע חיוני להבנה מושלמת].
    שתי משאלות לי אלייך:
    א] האחת – חלק מהתרבויות הקדומות עסקו במיתוסי בריאה. חלקן פסחו עליהם, בבכרן להתמקד במיתוסים אודות בריית האדם. היש ייחוד במיתוס הבריאה היהודי, על פי התנ"ך, בהשוואה לתרבויות של אותה התקופה, וקודם לכן?
    ב] השניה – השוואה למיתוס הנורי אודות "הפגם בבריאה ותיקונו" [אגרות פאולוס…];

  • רבקה  ביום 27 ביוני 2008 בשעה 8:20

    לנחום, תודה על הערתך, אין לי התנגדות שהקוראים ישימו לב לשגיאות ויעירו לי על כך. בדרך כלל אני עוברת על הרשימה כמה פעמים, אבל תמיד יש אפשרות לשגות.רבקה

  • רבקה  ביום 27 ביוני 2008 בשעה 8:26

    לצבי, חבל שהערותיך יצאו מטושטשות, כך שאני לא יכולה להתיחס איליהן.אולי תנסה לכתב אותן מחדש ואז אולי אוכל לענות עליהן.רבקה

  • רבקה  ביום 29 ביוני 2008 בשעה 8:39

    לצבי, בינתים הטכסט שלך יותר ברור. לגבי המיתוס של הבריאה התנ"כי, הוא בלי ספק הרבה יותר מופשט ממיתוסים של תקופתו. אני משווה את המיתוס הזה למיתוס המזופוטמי, בריאת העולם על-ידי האל מרדוך, בלי ספק שמיתוס הבריאה התנ"כי עולה עליו. במצרים היו מיתוסים שונים, אני מתיחסת לפעמים למיתוס על האל פתה שנאמר עליו שברא דברים בהבל פיו, אולי במיתוס זה יש דמיון למיתוס הבריאה התנ"כי, אבל מיתוס מצרי זה לא זכה לפירוט כמו מיתוס הבריאה התנ"כי. לגבי הערתך השניה, אינני יודעת למה אתה מתכוון. רבקה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: