אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 58 – המשלים הפילוסופיים של התנ"ך,משל הבריאה ג'

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 58 – המשלים הפילוסופיים של התנ"ך, משל הבריאה ג'

    עלינו שוב להתיחס לעובדה שכבר הזכרנו בשעור הקודם שבעל המשל קובע שהאדם נברא בצלם אלהים. קביעה זו צריכה להיות הצופן להבנת המשל כולו. קביעה זו מסבירה מיהו בעל המשל. ברור מקביעה זו שבעל המשל הוא אדם שהגיע למסקנה שבידו כלי יצירה נעלם, השפה, ומהתבוננות באופן שכלי זה יוצר דברים יש מאין, הוא הסיק על כל חוקיו.

      בעל המשל גם הגיע למסקנה שהאדם הוצא משרשרת הישויות המתוכנתות, כיוון שבהבדל מהן הוא בעל יכולת של תכנות, של יצירה. בעל המשל מתוך התבוננות הגיע גם למסקנה שאומנם האדם שהוצא משרשרת הישויות המתוכנתות, אבל התכנות שלו מוגבל לעולמו הוא, הוא לא ברא את העולם. אם כך האדם היוצר, המתכנת הוא בעל אוטונומיה מוגבלת וקיימת ישות שבדומה לו, אבל נעלה עליו, שבאותו כלי, השפה, בראה את היקום.

     יש להניח שלבעל משל הבריאה היה מידע של מיתוס מצרי לפיו האל פתה ברא את העולם בהבל פיו. מיתוס זה במצרים לא זכה לפתוח, נדחה כיוון שהמצרים רצו בעולם נצחי. אבל בעל משל הבריאה שהיה רב תרבותי, ניסה על בסיס נסיונות קודמים שונים להסביר את בריאת העולם, מהתבוננות רחבה יותר הגיע למסקנות מרחיקות לכת לגבי אופן פעולות כלי השפה. את כל מסקנותיו לגבי אופן פעולות השפה הוא השליך לעולמות עליונים.

     אבל בעל המשל פעל גם כתוצאה מראקציה שלו לכל התרבות המצרית, שלא היתה מוכנה להתמודד עם הקיום כפי שהוא הסיק מהסתכלותו, אלא יצרה לעצמה קיום של משאלות. האדם החושב זקוק תמיד לטריגרים למען לחולל מהפכות מחשבתיות.

     מאחר שבעל המשל הגיע למסקנות מהסתכלויותיו על אופן פעולות השפה המנוגדות להשקפה המצרית, הוא ראה צורך בקוסמולוגיה תואמת את מסקנותיו. כך בעל המשל השליך ממסקנותיו על אופן פעולות כלי השפה שבידיו על עולמות עליונים, והקוסמולוגיה שהוא יצר מתואמת לחוקי השפה, לחוקי האינפורמציה.

      ברור היה לבעל המשל שהעולם נברא על-ידי ישות שהשתמשה באותו כלי נעלם, אינפורמציה או שפה, ובראה את הישויות ביקום ללא מאבקים, בהבדל למה שמסופר בקוסמולוגיה המזופוטמית, במיתוס אנומה אליש, שבה בריאת העולם היא כוחנית על-ידי האל מרדוך, שבמאבק עם האלה תיאמת, ובביתור גופה, יצר את העולם. מהסתכלות בעל המשל הבין שהאינפורמציה היקומית יוצרת ללא מאבקים, על-ידי התרכבות עם אנרגיה.

    התפתחות מדע האינפורמציה במאה ה-20 יכולה להאיר את ההבדל בין מיתוס מרדוך הכוחני לבין משל הבריאה התנ"כי.  Von Neumann, המתמטיקאי היהודי ההונגרי, שנחשב על-ידי רבים כהגאון, אמר שמדע האינפורמציה החליפה מילים כמו 'כח', 'אנרגיה', 'עבודה' במלים כמו 'קודים', 'שדר', 'סיסמה', כך בהבדל מהבריאה הכוחנית של מרדוך, במשל הבריאה התנ"כי לפנינו בריאה 'אינפורמטיבית' .

      הזכרנו כבר שבעל המשל ראה את היווצרות הקיום מתוך ה'אין', מסקנה כזו תואמת את אופן פעולת השפה הנעלמת היוצרת דברים יש מאין, בהתרכבות עם אנרגיה. ראינו שההבדלה, פעולה מצד הבורא, פעולה שהיא אנרגיה, מיד נספחה אליה שם, וכך נוצרו הישויות הראשונות. את התוהו ששרר לא היה צורך לבתר בכוח, כפי שעשה מרדוך, הפעולה של ההבדלה נעשתה ללא מאבק, הבריאה כולה התבצעה בדרכי שלום על-ידי הגדים: 'ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור', ההגד, פעולה, בתוספת שם, אינפורמציה יוצר את הישות.

      ושוב אנו רואים שדברים קיימים רק בשונות. ל'אור' משמעות רק אם לצדו 'חושך'. 'וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל אלהים בין האור ובין החשך'. במציאות 'חושך' הוא בסך הכל העדר אור, הוא לא ישות. אולי אפשר מכך להסיק על ההבדל בין 'טוב' ל'רע', שרע הוא 'אין', בהבדל ממנו 'טוב' הוא קיום. ראינו באמת שאלהים אחרי שהוא בורא את האור מכריז: 'וירא אלהים את האור כי טוב..'. הכרזות אלהים 'כי טוב', הן תמיד על בריאה, יצירת ישות.

       ובאמת ראינו במקרה משל קין והבל שכאשר הגיבור הרג את אחיו, הוא גרם להיווצרות 'אין', הבל לא התקיים  יותר. פעולה רעה גורמת ל'אין', הורסת את הקיום שהוא 'טוב'. לפי משל הבריאה היצירה היא טובה, לא הרצף שהוא 'אין'.

       בעל משל הבריאה ממשיך בהשלכותיו על היקום מתוך נסיונותיו מהתבוננות על היצירה הלשונית. ברור לבעל המשל שיצירה אפשרית רק בגבולות, גבולות של מרחב, אבל גם גבולות של 'משך'. היצירות אינן נצחיות, כיוון, כפי שראינו נצחיות פירושו 'אין', לכן גם משך קיום הישות מוגבלת. מכאן בעל המשל מיד מכניס את מודד הזמן. לפיו הזמן הוא לא ישות אלא מודד את משך פעילות הישות. כך אנו רואים מההמשך: 'ויבדל אלהים בין האור ובין החשך. ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי ערב ויהי בקר יום אחד'.

     הארת האור מוגבל למשך 'יום'. מושג 'יום' הוא מודד של פעילות האור, העדר פעילות האור, 'חושך' נקרא 'לילה'.

     בעל המשל קוצב גם את פעילות האלוהות, הדברים נוצרים בהדרגתיות, כל דרגה של פעילות נמדדת במודד הזמן. ברור שהדורות לא הבינו שהכינויים 'יום אחד', 'יום שני', הן מטפורות ולא צריך להבין אותם מילולית. אנחנו יכולים להסביר את המטפורה 'יום' כמליוני שנים.

      ושוב נוכל לעמד על ההבדלים המחשבתיים בין מחשבת התנ"ך לבין המחשבה היוונית הקלאסית. אלהים ממשיך ובורא: 'ויעש אלהים את שני המארת הגדלים את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה ואת הכוכבים'. היוונים חשבו את גרמי השמים כנצחיים, כאן הם ישויות נבראות. שוב אין צורך להדגיש שמה שנאמר במשל זה תואם את הממצאים המדעיים של היום.

     אולי כאן המקום לפרש את הפסוק: 'ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה. ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אתו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות'. גם המנוחה היא חלק מההשקפה שקיום אפשרי רק עם הפסקות, פעילות רצופה נעשית מכנית. לבעל המשל היה ברור שיש לעשות הפסקות בפעילות, הוא השליך את מסקנתו זו לעולמות עליונים. גם האלהות לא בוראת ברציפות, היא בוראת עם הפסקות.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • רונן  ביום 29 ביוני 2008 בשעה 10:12

    די, פשוט משעמם ושגרתי

  • רבקה  ביום 1 ביולי 2008 בשעה 8:11

    לרונן, אף אחד לא מכריח אותך לקרא אם אתה לא מוצא בדברים ענין. רבקה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: