אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 70 – רצון חופשי

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 70 – רצון חופשי

      לכולנו נדמה ש'רצון חופשי' הוא מובן מאליו. הילד הקטן כבר מכריז שזה רצונו. אבל האדם נמצא במלחמה עם מושג זה, כפי שהוא נמצא במלחמה עם מושג השפה ככלי יצירה. הסיבה לכך היא שלאדם אין שליטה על חוקי הקיום, על ההתרחשויות השרירותיות, ואזי הוא מכריז על מרד נגד הכלי שהוענק לו, הוא רוצה להיות כאיתני הטבע, כמו פאוסט, גיבורו הבדיוני של גיתה. אבל האדם במלחמה כבר מקדמת דנא עם הכלי שהוענק לו, הוא רוצה להיות מתוכנת, חלק מהטבע.

     האדם מקדמת דנא בהתבוננותו בגרמי השמים רצה להדמות להם, חשב שהם נצחיים, התקנא בסדר המופתי שלהם, הוא עדיין לא ידע על החורים השחורים ביקום הבולעים ישויות, הוא עדיין לא ידע שכוכבים מתים, שמטאורים מפציצים גרמי שמים. האדם אף פעם לא נתן לעצמו דין וחשבון שעצם יכולתו להתבונן בגרמי שמים, שמודעותו מעלה אותו על הישויות האלמות ביקום, הוא לא נתן לעצמו דין וחשבון שהשרירותיות שהכלי שהוענק לו הופך את חייו למשמעותיים, שחיים מתוכנתים הם מאד משעממים.

        ה'נחש', הפן האפל של כלי השפה, לפי המטפורה של בעל משל 'עץ הדעת', משלה את האדם על אפשרויות בלתי אפשריים, ולמעשה כלי השפה בסך הכל מאפשר לאדם להתבונן, לרכוש זהות, לרכוש שם, לשפר את חייו. אבל האדם בהסתת ה'נחש', רוצה להדמות לאלוהות, לשנות סדרי עולם. רצון חופשי הוא מוגבל לאפשרויות קיומיות, לא יכול להעניק לאדם ריבונות.

      רצון חופשי הוא בשרות כלי השפה. כלי זה לא יכול לפעל בלי רצון חופשי. אבל מאחר שרצון חופשי הוא מוגבל לא יכול למלא את משאלותיו של האדם, הוא לא מודע לו, או שולל אותו. אין פלא יותר גדול מאשר העובדה שמושג רצון חופשי בכלל לא היה קיים במחשבה היוונית שיהודים כל כך סגדו לה. הרי היוונים האמינו בעולם נצחי, ראו את עצמם חסרי זכות ליצור את עולמם. יצירה בכלל נחשבה בעיניהם פררוגטיבה של האלים, אלים אולימפיים שאף הם לא בראו את העולם, אבל התקנאו ביצורי אנוש ולא רצו שהם יהיו מתחרים שלהם. מספיק לקרא את הטראגדיה של איסכילוס, פרומתיאוס. חצי אל זה נענש על כי העניק לבני אדם אמצעי כמו אש, למען להקל על קיומם.

     ובכן, יהודים שסגדו למחשבה היוונית, לא היו מודעים לפילוסופיה הלשונית שלהם, הטמונה במשלים הפילוסופיים בתנ"ך, לא ידעו שהיוונים היו חסרים את מושג רצון חופשי. לפי החוקר   Albrecht Dihle- The Theory of Will in Classical Antiquity הוא  מספר לנו את העובדה שהיוונים לא הכירו את מושג 'רצון חופשי', רק במאה השניה לספירה, הרופא, הפילוסוף, גלן שם לב לכך, שמושג זה נכנס לנצרות מהתנ"ך, מפרק הבריאה, ששם אלהים בורא את העולם מרצונו החופשי, בורא עולם יש מאין.

       כאשר יהודים עסקו בפילוסופיה הם עסקו בפילוסופיה היוונית, בכלל לא היו מודעים לפילוסופיה הלשונית המהווה את הקוד של התנ"ך. מסיבה זו הוגים כמו פילון האלכסנדרוני רצה בסינתזה בין מחשבת התנ"ך לבין פילוסופית אפלטון, הוא לא הבין את ההבדל המהותי בין מחשבת התנ"ך להשקפה האורגנית של פילוסוף זה. אפילו הרמב"ם ניסה להסביר דברים בתנ"ך לפי פילוסופית אריסטו, ושוב אין ניגוד גדול יותר בין מחשבת התנ"ך לבין ההשקפה הפילוסופית של אריסטו שראה את העולם נצחי, לא נברא כמו בתנ"ך, האלוהות שלו, ה'מניע הבלתי מונע', בסך הכל היה לו תפקיד להניע את העולם הנצחי, הוא לא ברא אותו.

       לשיא של העדר הבנה של הניגוד בין מחשבת התנ"ך לבין המחשבה הגרמנית כמובן אנו מוצאים בעת החדשה, להוציא מהשורה הזו במידה מסוימת של הבנה את רוזנצוויג ואת בובר.

      למען להבין את ההבדל הגדול בין המחשבה הגרמנית ומחשבת התנ"ך מספיק לחזור ללותר שיהודים משום מה, ראו אותו כמזדהה עם התנ"ך כיוון שהוא תרגם אותו לגרמנית. אבל אי הבנת הפילוסופיה הלשונית התנ"כית, גרם לכך שיהודים לא שמו לב לכך שרפורמטור זה אפס את כל ההשקפה התנ"כית, לא רק בגלל ספרי השטנה שלו נגד היהודים, אלא כיוון שהוא ביטל מעשים טובים כבר בתחילת הרפורמציה, ובהמשך שלל 'רצון חופשי'. מחשבתו של לותר נעשתה הקוד התרבותי של גרמניה, של מחשבתה.

     ובכן, אם אמרנו שהיוונים לא הכירו את מושג 'רצון חופשי', הרי לותר הכיר אותו. אבל רפורמטור זה לא רצה בו, כיוון שהוא האמין ב'כוח' כהאמצעי היחידי של האדם. ברור הוא שכבר ב-1517, לותר יצא נגד מעשים טובים. אם כך, הרי אין צורך ביכולת ההבדלה שניתנה לאדם לפי משל 'עץ הדעת'. אבל לותר המשיך בהתנגדותו לכל המערכת המחשבתית, המוסרית של התנ"ך. לשיא התנגדותו של לותר לכל המערכת התנ"כית אנו מוצאים בספרו: Von unfreien Willen . ספר זה 'על העדר רצון חופשי', הוא ספר תשובה לספרו של ארזמוס, שבשם הכנסיה הקאתולית כתב בזכות ה'רצון החופשי'. הכנסיה הקאתולית כמוסר ארצי הבינה שללא רצון חופשי אי אפשר לדרוש מהמאמינים ציות לחוקים.

       לותר תמיד הכריז שהוא ממשיכו של השליח פאול שביטל את החוקים, רק שהוא בהבדל מהשליח, שציפה שינוי בסדרי עולם, לא האמין כבר ששינוי כזה עתיד להתחולל בהקדם. לכן, לותר הסיק מסקנה, שמאחר שישוע בסופו של דבר לא הביא לשינוי סדרי עולם, השטן הוא השליט על העולם הנגלה, עד אחרית הימים כאשר ישוע ינצח אותו. לכן קבע בסוף ספרו הנ"ל שהשטן הוא נסיך העולם.

      בצורה פלאית, היהודים שלא הבינו את הפילוסופיה הלשונית של מורשתם, לא הבינו את הסכנה בהכרזותיו אלו של לותר. אבל לא רק היהודים התעלמו מהדברים המסוכנים האלו של לותר, גם ממשיכיו התעלמו מכך, ורק כאשר התיאולוגיה של רפורמטור זה התגשמה ברייך השלישי, תומס מאן עמד על שורשי רייך אלף השנה בתורת לותר.

       אנו דנים פה ב'רצון חופשי', לא בתיאולוגית לותר. אבל העובדה ששלילת יכולת זו, הובילה למה שהיא הובילה, יכול להצביע על חשיבות מושג זה שבלעדיו יכולת ההבדלה של האדם בין טוב לרע מתבטלת. ואם מבטלים 'רצון חופשי', את יכולת ההבדלה בין טוב לרע, אזי מה שנשאר הוא אמצעי הכוח, נשאר ה'רע'.

      על פילוסופית התנ"ך אפשר לקרא בספרי 'התנ"ך כמשל', העומד להופיע החודש. על הבדלי ההשקפות הנוצרית והתנ"כית, אפשר לקרא בספרי 'קוסמולוגיה ושפה', 'בראשית היה הדבר – האומנם?', 'האדם בורא את עולמו', ועל לותר אפשר לקרא בספרי 'אושוויץ כממלכת פאוסט', ובספרי 'השורשים התיאולוגיים של הרייך השלישי'.

 

 

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • חומסקי  On 30 ביולי 2008 at 16:09

    מאה אחוז שטחיות והרבה מאוד ברברת

  • רבקה  On 31 ביולי 2008 at 9:02

    לחומסקי, חוצפה היא תמיד פרי טפשוט, כפי שרוע הוא תוצאה של טפשוט. אני מציעה לך לקרא את ספרי 'אושוויץ כממלכת פאוסט', אולי תחכים. רבקה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: