אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 74 – קדושת חיים

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 74 – קדושת חיים

     הזכרנו בשעור הקודם את הספר של שני חוקרים בשם:The Anthropic Cosmological Principle –by John D. Barrow & Frank J. Tipler, שהוא אחד מיני רבים על נושא זה, הטוען שהתנאים על כדור הארץ נוצרו למען לאפשר את הופעת האדם. הספר מזכיר דעות בתרבויות קדומות על הנושא הזה, והזכרנו את העובדה שהספר אינו מזכיר את העובדה שלמעשה כבר בפרק הבריאה של ספר בראשית נאמר שהעולם נברא למען האדם.

   שני חוקרים אלו הם מתחום מדעי הטבע, האחד באסטרונומיה והשני במתמטיקה ופיזיקה. ברור שחוקרים אלו מעונינים לבסס את התורה שלהם על בסיס מדעי, ללא התיחסות ליחודו של האדם כיצור לשוני. לכן הם לא מתיחסים לפן המיחד את האדם בתוך היקום, ואי אפשר לשאל אנשי מדע אלו מה מצדיק את התיאוריה שלהם, אם לא מזכירים את העובדה במה נבדל האדם מהישויות האחרות ביקום, ואם הוא לא נבדל מהן אזי מה חשיבות הטענה שביקום, על כדור הארץ שלנו נוצרו תנאים להופעתו. הופעתו של האדם חשובה רק אם הוא הוצא משרשרת הישויות ביקום ולכן הוא בכלל מסוגל להתבונן על סביבתו, למשל, ליצור מדע. הרי אם האדם לא הוצא משרשרת הישויות האילמות ביקום, אזי יכולתו ליצור מדע או דברים אחרים נשללת ממנו.

     החידוש במחקר זה הוא בכך שהוא בא מתחום המדע, כיוון שלפחות חלק מהדתות המערביות כבר בעבר חשבו שהאדם הוא מרכז הבריאה. אבל אם אלו שהושפעו מהתנ"ך חשבו את האדם מרכז הבריאה, לא כל הדתות חשבו כך. ראינו שבמיתוס 'אנומה אליש' האדם נברא למען לשרת את האלים, ראינו גם שפילוסופים חשובים כאפלטון רצה להיות חלק מהטבע, כך גם הוגים גרמניים.

     לשאלות אלו יש משמעות רק בהקשר לעובדה שהאדם הוא יצור לשוני, ואנו מניחים שהוא הוצא משרשרת הישויות ביקום. אם האדם אינו ישות לשונית עם כל מה שמשתמע מכך, לכל דיון כזה אין משמעות. אם האדם לא אכל מעץ הדעת, לא מסוגל להבדיל, גם  אינו מסוגל להבדיל בין טוב לרע, אין חשיבות אם נוצרו תנאים המאפשרים את הופעתו, כיוון שבמקרה כזה הוא ישות כמו ישויות אחרות ביקום. אם אנו לא מתיחסים לאדם רק כיוון שהוא ישות לשונית היכול להבדיל בין טוב לרע, גם ההסברים של תורת האבולוציה אין להם משמעות.

   החיות לא שואלות את השאלות שהאדם שואל, כיוון שרק השפה מאפשרת לו לשאל. אבל עובדה היא שגם אלו הרוצים להיות מעבר לטוב ולרע, מוותרים על היכולת להבדיל, כמו שפינוזה או ניטשה, בסופו של דבר משמעות קיומם מעסיק אותם, את זה אפשר גם להגיד על כל אלו שרוצים להיות חלק מהטבע.

     לכן אין לנו ברירה אלא לחזור למשל 'עץ הדעת', ליכולתו של האדם להבדיל, בהמשך להבדיל בין טוב לרע, ליכולתו להתבונן על סביבתו, להיות מודע. בלי יכולת להבדיל בין טוב לרע, או להבדיל, כל השאלות על משמעות הקיום נמוגות. מספיק לנו לקחת את דוגמת פאוסט, גיבורו הבדיוני של גיתה, אשר מרד בכל הערכים, רצה רק לפעל, בסוף ימיו פעל בצורה מכנית, הפך לאוטומט, איבד כל משמעות ומשום מה נזכר עם מותו, שהוא יכול להמלט מקיום ללא משמעות לממלכת הנשים המיטיבות שיצילו אותו מחייו המכניים.

   ניטשה שרצה להיות מעבר לטוב ולרע, בספרו EcceHomo, לפני התמוטטותו הנפשית, רצה להיות אל הטבע דיוניזוס, רצה להיות חלק מהטבע, לבסוף נמלך בדעתו והוסיף גם שהוא הצלוב. כנראה במצב שבו היה הבין שלהיות חלק מהטבע פירושו קיום ללא משמעות, לכן הוסיף גם את הצלוב. האדם הוא ישות פרדוכסלית, לא נותן לעצמו דין וחשבון מה משמעות משאלותיו.

    עולמינו הוא עולם השפה שהוענקה לנו ורק בהקשר לכלי זה יש משמעות לתהיות. בלי כלי זה תהיות בכלל לא קיימות. לכן הבה נחזור למשל 'עץ הדעת', ליכולת להבדיל בין טוב לרע, יכולת המעניקה לנו מודעות. אבל מודעות לא מספיקה, אנחנו רוצים גם משמעות. אם אין משמעות הרי גם אין טעם לטוב ולרע. לכן כדי שלהבדלה בין טוב לרע תהיה משמעות יש צורך בפרמטר. ובכן השמש במקרה של ההבדלה בין טוב לרע לא יכולה לשמש אותנו כפרמטר. השמש וגרמי השמים אדישים לגבי ההבדלה בין טוב לרע. שוב עלינו לחזור לעצמינו, החיים שלנו, רק הם יכולים לשמש אותנו כפרמטר.

    ובכן, אם רק החיים שלנו יכולים לשמש אותנו כפרמטר לטוב ולרע, עלינו להעניק להם קדושה, קדושת החיים. ובאמת מחשבת התנ"ך מיד אחרי משל 'עץ הדעת', הוסיפה משל נוסף, משל 'קין והבל'. במשל נוסף זה מיד מוסבר לנו שההבדלה בין טוב לרע משמעותה קדושת חיים. טוב הוא שמירה על חיים, רע הוא שלילת חיים, רע הוא הריגה. קין ההורג את אחיו בחר ברע ועל כך נענש.

     גם אם ערך 'קדושת חיים', הוא תרומת מחשבת התנ"ך, האדם מקדמת דנא תמיד רצה יותר חיים, רצה נצחיות. כל המערכות הערכיות נוצרו למען להצדיק תביעה מחוקי הקיום ליותר חיים. כבר בקינות השומריות האם המקוננת, רואה במוות אי צדק, וטענתה היא שהנפטר, במקרה זה הרועה דומוזי, תרם למשפחתו, לקהילה. האם המקוננת יוצרת ערך, שרות למשפחה וקהילה, שבשמו היא רואה במוות אי צדק. גם בשביל האם השכולה החיים הם ערך, פרמטר לטוב ולרע, גם אם היא לא מגדירה את זה בצורה מופשטת.

      גם אם האדם במשאלותיו מתעלם מכלי השפה שהוענק לו, רוצה להיות חלק מהטבע מחוסר כלי זה, הטבע האילם, מתעלם מהכלי המאפשר לו התבוננות והצגת שאלות על הקיום, בחייו הפרגמטיים הוא נוהג כאילו קיים ערך 'קדושת החיים'. הזכרנו כבר שמחשבת התנ"ך למעשה קיבעה, קידשה, את תחושותיו האינטואיטיביות של האדם במשך הדורות, התעלמה ממשאלות, המנוגדות לאפשרויות קיומיות של האדם הלשוני. למרות שהאדם בצורה אינטואיטיבית, פרגמטית, יודע מה הן אפשרויותיו, הוא חוזר למשאלות, נותן להן בכורה, למרות שהוא יודע שהן בלתי אפשריות.

    אנחנו יכולים לראות את הדואליות של מחשבת האדם. ביצירות הגדולות של העבר, כמו באפוס של גילגמש, וגם באפוסים של הומר, מצד אחד המחברים מפארים מעשי גבורה, אבל בסכום הם מלגלגים על הגיבורים עם ערכיהם המוטעים. מחבר אפוס גילגמש מלגלג על גיבורו, הומר שלכאורה יצר אפוס על גבורת אכילס ההורג טרויינים, בחלק השני באודיסיאה, הגיבור השני, אודיסאוס היורד לשאול ופוגש את הגיבור אכילס ומקלס אותו על מעשי גבורתו, הגיבור עונה לו שהיה מעדיף להיות שכיר יום בעולם הנגלה במקום להיות גיבור בשאול. ובכן, המשוררים הגדולים הזכורים בגלל סיפוריהם על גבורה, למעשה מעדיפים את החיים, או מבינים שרק קדושת החיים חשובים, שמירה עליהם.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: