אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 77 – גן-העדן המוחזר

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 77 –  גן- העדן המוחזר

     (שם הפרק הזה מזכיר את יצירתו של מילטון, 'גן-העדן המוחזר', אצלו במשמעות שונה.)

      מושג 'גן-עדן' הפך אצל בני אדם לסמל געגועים לקיום ללא עול. לכן היה חשוב לנו להצביע על העובדה שבעל משל 'עץ הדעת' מזהיר מפורשות שקיום אדם בגן- עדן היה קיום חיתי, האדם טרם היה מודע, הוא היה ערום ולא התבושש, כפי שהחיות לא מתבוששות, כיוון שאף הן עירומות. קודם, לפני שנמשיך עלינו לציין שמצב חיתי הוא לא אידיאל. עובדה שחיות נמצאות בבריחה מתמדת מפני סכנות, גם אם ההשערה שהן לא מודעות למוות, האינסטינקטים שלהם לקיום מזהירות אותן על סכנות לקיומן. דבר שני, החיות האוכלות מן המוכן, בעתות של בצורות, פגעי טבע הן מושמדות, בהבדל מהאדם שיכול ליצור לעצמו מיסתור, שיכול ליצור בצורה מלאכותית מזון, על-ידי ריתום נהרות.

     אבל בעל המשל לא מזהיר את האדם מאיומים אלו על חיי החיות, הוא מדגיש את העדר המודעות אצל החיות. האדם נבדל מהחיות בכך שבאמצעות הכלי שהוא רוכש, הוא נעשה מודע, עולה בכך על כל הברויים האילמים ביקום. אמנם בעל המשל מזהיר את האדם מאשליות, מצביע על כך שעולמו הלשוני לא בנמצא כל עוד הוא לא יוצר אותו בעמל. בשביל היתרונות שהאדם רוכש הוא צריך לעמל. חשוב ביותר להדגיש עובדה זו, שהתנ"ך אימץ עבודה כהכרחית לקיום, בעוד שתרבויות אחרות ניסו להשתחרר מעול העבודה.  

     ובכן לא הצורך לעבד מטריד את האדם, מטריד אותו המודעות למוות. משום מה נראה לאדם שבגן-עדן למוות אין אחיזה, וגם בנידון בעל המשל מבשר שהזוג הראשון רק לא היה מודע למוות, כיוון שעדיין לא רכשו 'דעת' המאפשר מודעות, כפי שלא היה מודע לעירום, בדומה לחיות. בעל המשל מצביע על העובדה שהחיות והזוג הראשון בגן-עדן טרם אכלו מעץ החיים, לכן הם היו מוותיים, גם אם לא היו מודעים לכך.

      דברים אלו חשובים, כיוון שבעל המשל היה מודע לגעגועים של האדם לנצחיות, געגועים כאלו הם חלק מהאדם הלשוני שלא משלים עם משך קיומו הקצוב. היוונים לא המציאו את הגעגועים האלו, גם לא השליחים פאול ויוחנן. כבר גילגמש השומרי רצה להיות נצחי וחיפש  את האלקסיר, סם החיים. מבחינת המשאלות האנושיות דבר לא השתנה מאז השומרים עד ימינו. לכן בעל המשל מדבר לאדם כיצור לשוני של כל הדורות. אולי הוא רוצה להסביר גם, אם זה לא נאמר מפורשות, שבנצח אין קיום, שלמען קיום קיצוב משך הקיום הכרחי, מוות הכרחי.

     ובכן, בעל המשל לא בא להסביר לפילוסופים היווניים המהוללים את חוקי הקיום, הוא מסביר לבני דורו, על סמך מה שהוא למד על געגועי שוא. נשאלת השאלה איך בעל המשל יכול היה להגיע למסקנות אלו, בעוד שחכמי הדורות, לא הסיקו מסקנות דומות? ברור שבעל המשל השלים עם חוקי הקיום הקוצבים, בהבינו שקיום לא יתכן אחרת. שהקיום משמעותו התחדשות.

 

    העברים הנוודים שבנדודיהם הכירו תרבויות מפותחות, הגיעו למסקנותיהם בראותם שאשליות לא מתגשמות. יוצאי מצרים אלו למדו מהמשגים של התרבויות שנקרו בדרכם, נווד שהוא רב-תרבותי יש לו פרספקטיבה, רואה את היחסיות של הדברים, דבר שחסר ליושבי קבע, לעמים אוטוכטוניים.

     יוצאי מצרים צאצאי הנוודים, המעוקרים, שירשו תרבות של אבותיהם בכתובים, מרדו בכל עקרונות התרבות המצרית, רצו להשתחרר לא רק מהתרבות של שליטיהם, רצו גם להינתק מהם. כדי לבצע משימה כזו היו צריכים קודם גיבוש פילוסופיה חדשה, שאפשר להיאחז בה, המאפשרת את ההינתקות. לשם מטרה כזו היה צורך לנתץ אשליות של הסביבה, היה צורך להצביע על המשגים. לפיכך מדינה אינה אורגנית, אפשר ליצור אותה, ערכים אינם אורגניים, אפשר ליצור אותם. לפי בעל המשל רק חיות הן אורגניות כיוון שהן חסרות מודעות.

     מכאן מובן שחכמים כמו אפלטון ואריסטו שלא היו זקוקים ליצור מדינה חדשה, כיוון שהיא היתה מובנת מאליה, התגעגעו לגן-עדן משלהם, למצב אורגני ללא אחריות, ללא צורך לעמל, מצב שבו לא יוצרים דברים חדשים, מחקים רק דברים קיימים, אפשר לחלום על עצירת הזמן, כפי שחלם על כך אריסטו במושג Nunc Stans , הרי ממילא כבר הכל קיים.

     אם יהודים או עברים רב-תרבותיים יצרו את פילוסופית השפה בצורה גאונית, שעד היום הוגים לא משתווים להם, אחרי דורות רבים, שוב יהודים רב-תרבותיים, כמו השליחים פאול ויוחנן מושפעים מהתרבות היוונית התכנלו לירושתם. הם בעיקר התכנלו לירושתם, כיוון שבינתיים, במשך הדורות היתה נסיגה מההשקפה המכוננת הראשיתית, היא הפכה להלכה. החוקר יחזקאל קאופמן הוא היחידי המדבר על הנסיגה מהמורשת הראשיתית. קאופמן לא היה הוגה דעות, אבל הבין שהיהדות התרחקה מירושתה הראשיתית.

     אמנם שני השליחים פאול ויוחנן רצו להשתחרר מההלכה שהכבידה עליהם, כיוון שהיו רב-תרבותיים, הבינו שהמקור של התרבות ביהודה מושרש בפילוסופיה מנוגדת לפילוסופיה היוונית, ולמען להשתחרר מעול ההלכה, יש צורך לתקוף את המקור, את הפילוסופיה הלשונית. שני שליחים אלו המתוחכמים, לא היו מרוצים גם מהחכמה היוונית, לכן ניסו לעשות סינקרטיזם בין שתי התרבויות, רצו לספק לעולם היווני הטראגי בשורה חדשה, גן-עדן מוחזר, מבוסס על פרשנות מעוותת של הפילוסופיה הלשונית התנ"כית. לשם מטרה כזו היה צורך לנטרל את המודעות. על כל זה בשעור הבא.  

     בינתים אלו הרוצים משנה יותר מורחבת על נושאים אלו אפשר לשם כך לקרא בספרי: 'התנ"ך כמשל' (ספר העומד להופיע החודש), 'קוסמולוגיה ושפה', 'בראשית היה הדבר – האומנם?', 'האדם בורא עולמו'.

   

 

 

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: