Tאוניברסיטה ווירטואלית 83 – קלווין א'

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 82 – לותר ד'

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 82 – לותר ד'

      כל עסוקינו בתיאולוגית לותר מטרתה היא אחת, להצביע על כך שהאנטישמיות המודרנית, המלחמה ביהודים נסבה על אידיאולוגיה דתית, על ההנחה שיהודים כיורשי התנ"ך מיצגים השקפת עולם מנוגדת להשקפתו של רפורמטור זה. לותר הכיר את מחשבת התנ"ך הרי הוא תרגם אותו לגרמנית, הוא הבין אותה יותר טוב מיהודים, אשר כבר מזמן לא היו מודעים לירושתם המחשבתית הראשיתית, כיוון שבמשך הדורות הם סטו מעקרונותיה. נזכיר כאן את יחזקאל קאופמן, חוקר המקרא, שהבין שיהדות נסוגה מעקרונותיה הראשוניים אחרי הבית הראשון. לותר, למשל, ידע שבתנ"ך מחשבה היא מעשה, וראינו שלותר לא רצה במעשים טובים כמובילים לגאולה.

    יהודים לא היו מודעים לעובדה שהם התרחקו מהעקרונות הראשוניים של התנ"ך מהפילוסופיה הלשונית שלה, בעוד שלותר הניח שהם מיצגים עקרונות מנוגדים לעקרונותיו. הוא היה מעונין בהשארות הנפש, את תרומתו של ישוע ראה בכך שהוא גאל את הנפש, ולותר הסתפק בתרומה זו שלו, את הגוף של הנוצרי הוא השאיר לשלטונו של השטן. יהדות מאוחרת, בניגוד מה שלותר סבר, אף היא האמינה בהמשך בהשארות הנפש, ולא דגלה יותר בעקרונות התנ"ך שראו רק עולם נגלה, ללא אמונה בעולם חלופי. יהדות מאוחרת חזרה לאמונה בהשארות הנפש בעולם חלופי.

     בשביל לותר היהודים יצגו את ההשקפה התנ"כית על עולם נגלה בלבד, העדר עולם חלופי שהוא רצה בו, כיוון שפחד המוות העסיק אותו ביותר. לותר כפי שכבר הזכרנו לא עסק בשפה, למרות שטען שהוא ממשיכו של השליח פאולוס אשר ביטל את משל עץ הדעת, בצורה זו ביטל את השפה. לותר הסתפק בשלילת כל פעולות השפה, הבדלה בין טוב לרע, ויותר מאוחר שלל את הרצון החופשי, שבלעדיו השפה נעשית משותקת. ובכן, לותר בצורה אינטואיטיבית לחם בכל מה שמחשבת התנ"ך יצגה, פילוסופית השפה. הוא הניח שיהודים עדיין הם נושאי מסר מחשבה זו. בדבר אחד באמת יהודים נבדלו מתלמידי לותר, הם אומנם לא היו מודעים כבר לפילוסופית השפה, אבל הם המשיכו להבדיל בין טוב לרע, הם המשיכו להאמין במעשים טובים.

     אנחנו רואים שכל מתנגדי יהדות חזרו ותקפו את פילוסופית השפה. פאולוס עדיין לא העמיד נגד כלי השפה את כלי הכח, בדומה ללותר, כיוון שהוא האמין בשינוי סדרי עולם.  אבל לותר שכבר לא האמין באפוקליפסה, שינוי סדרי עולם על-ידי ישוע, הבין שאם מבטלים את השפה, כלי הכח נשאר בלבד בידי האדם, והשטן הוא השולט על כלי זה ועל מאגיה. מה שהשליח פאולוס לא הבין, תלמידו לותר הבין שקיימות שתי אפשרויות או שלרשות האדם עומד כלי השפה, כלי המבדיל בין טוב לרע, או כלי הכח, הוא בחר באחרון.

      ובכן, המלחמה ביהודים סבבה תמיד על עקרונות התנ"ך, עקרונות שהיו מבוססים על כלי השפה, כלי המאפשר לאד לבדיל בין טוב לרע, המאפשר לו זהות, התבוננות, המאפשר לו ליצור מערכת מוסרית, בכלל ליצור את מוסדותיו. לותר שאימץ את כלי הכח רצה בעולם אורגני, גם אם הוא לא פיתח פילוסופיה אורגנית, ממשיכיו עשו כך. פילוסופיה אורגנית נמצאת במאבק עם העולם הלשוני הווירטואלי, עולם עם ערכים.

      גם היוונים הקלאסיים, כמו אפלטון אימץ השקפה אורגנית. הרפובליקה שלו היתה צריכה להיות אורגנית, שונה מאתונה הדמוקראטית. הכתות השונות, בני אדם, היו צריכים להיות אוטוכטוניים, תוצר של מתכות שונות. היוונים הקלאסיים לא הכירו את מחשבת התנ"ך, לכן לא לחמו בה. בתקופה ההלניסטית כבר נוצרה איבה בין היהודים לבין היוונים, גם אם שני הצדדים לא היו מודעים לגמרי לעקרונות הקוטביים שהם יצגו.

     עד כמה שיהודים הלניסטיים כבר לא הבינו את עקרונות התנ"ך יכולים לראות מכתביו של פילון האלכסנדרוני, יהודי הלניסטי, שרצה לעשות מיזוג בין השקפת התנ"ך לבין תורת אפלטון, מבלי להבין ששתי השקפות אלו הן מנוגדות. אבל אין להלין על פילון ההלניסטי, הרמב"ם, בו יהודים מתפארים עד היום רצה להסביר את עקרונות התנ"ך לפי עקרונותיו של אריסטו. הוא לא הבין שאלוהי התנ"ך, ההשגחה, אשר בראה עולם קוטבית ל'מניע הראשון' של אריסטו, אלוהות שלא בראה עולם, רק המניעה אותו. השקפתו של אריסטו היא מכנית לגמרי, אריסטו האמין בעולם נצחי, לא בעולם נברא. 

     ואם הרמב"ם לא הבין את ההבדלים האלו, אנשי הקבלה בכלל שינו לגמרי את העקרונות של התנ"ך.יש רק להזכיר את חיים וויטאל, תלמידו של האר"י אשר כתב ספר בשם : 'עץ חיים'. כבר השם מצביע על כך שהוא לא קיבל את האיסור ממשל  עץ הדעת שאל לאדם לאכל מפרי עץ החיים, למען לא יהיה זהה לאלהים, לא יהיה נצחי. אנשי הקבלה כולם אימצו את עץ החיים. חיים וויטאל לא הסתפק בכך, הוא יצר קוסמולוגיה חדשה גנוסטית, לפיה אלהים בבוראו את העולם הצטמצם, ובחלל שנשאר, בדמותו של האדם הקדמון, חדר האור, שהכלים בחלל זה לא הכילו אותו, הכלים נשברו. על היהודי לאסוף את השברים, למען גאולה. בקוסמולוגיה זו של חיים וויטאל אין זכר לקוסמולוגיה בפרק א' של ספר בראשית בו אלהים ברא עולם מושלם.

      נשאלת השאלה איך אנשי קבלה אלו נשארו בתוככי יהדות, בעוד שתלמידי פאולוס השליח נפרדו ממנה. הסיבה לכך שאנשי הקבלה לא יצאו נגד ההלכה, נגד המצוות, דבר שאותו עשה השליח פאולוס.

     ולמען נבין את הפער בין ההשקפה הלשונית התנ"ך, לבין עולמו של לותר הכוחני, עלינו לקרא את ספרו :Von unfreien Willen (על העדר רצון חופשי), שנכתב על-ידו כתשובה לספרון של ארסמוס מרוטרדם, שכתב בשם הכנסיה הקאתולית ספר על 'רצון חופשי'. הכנסיה הקאתולית כמוסד הבינה שאי אפשר לדרוש מהמאמינים מעשים טובים, אם הם נעדרים רצון חופשי.

     ובכן, לו היה לותר מסתפק רק בהכרזה זו שאין רצון חופשי, לא היה מקום לדיון כאן, אלא שלותר המליך בסוף ספר זה את השטן על העולם הנגלה. תיאולוגיה זו של לותר הומחזה על-ידי גיתה בדרמה שלו 'פאוסט', דרמה, מיתוס, שהשתלט על הגרמנים ונעשה בסיס הרייך השלישי. גיתה בהבדל מלותר גם הבין שיש לצאת במפורש נגד השפה, אם מאמצים את השטן, מפיסטו, כהאל הבלעדי. לכן הוא יצא נגד הכרזתו של השליח יוחנן ש'בראשית היה הדבר'.

       הפרוטסטנטים בעולם המערבי לא עמדו על סטיות אלו של לותר וראו זהות בינו לבין קלווין, שתורתו היא ההיפך מזו של רפורמטור זה. קלווין חזר לעקרונות התנ"ך. רק בסוף המאה ה-19 מקס וובר מהתוצאות של התיאולוגיות השונות, השפעתן על ההתפתחות החברתית מדינית של ארצות שם הן השפיעו, הבין את ההבדל. אבל הסבריו מצביעים שלא הבין את העקרונות שגרמו להבדל. רק תומס מאן במלחמת העולם השניה, בהיותו בארה"ב בגלות, נתן הרצאה בשם : 'Deutschland und die Deutschen, בו הצביע על הקשר בין השטן של לותר לבין הרייך השלישי. גם בספרו המאוחר 'ד"ר פאוסטוס' הוא מדבר על הקשר הזה בין השקפתו של לותר לבין הרייך השלישי.

       כמובן שגם תומס מאן לא הצביע על כך שביטול השפה ככלי יצירה, החלפתו בכלי הכח הוא הגורם השלילי, יחד עם המלכתו של מפיסטו, הביאו לתוצאות השליליות של הרייך השלישי.

    עלינו כאן להדגיש, גם אם רוב ההוגים לא מודעים לכך, שהמלחמה בעולמינו מתנהלת בין עיקרון המאמץ את השפה בסיס המוסר האנושי, לבין הכח, השולל אותו.

 

 

 

 

 

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 81 – לותר ג'

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 81 – לותר ג'

      הזכרנו בהקשר הקוד התרבותי של התנ"ך את יוצאי מצרים, אלו שחברו את המשלים שנעשו תשתית מחשבת התנ"ך. מחברי המשלים שהסיקו ממשגים של קודמיהם, אמצו את כלי השפה, כלי המוציא את האדם משורת הישויות האלמות ביקום, כלי המאפשר השקפה קיומית, מבוססת על ההנחה שהאדם באמצעות הכלי שהוענק לו מסוגל ליצור את עולמו, לשפר אותו.

    הזכרנו בהקשר למהפכה שלותר חולל, שגם הוא למד מנסיונו האישי וגם מכך שההבטחות של השליחים פאולוס ויוחנן, לא התגשמו. אלא בהבדל מיוצאי מצרים מחברי המשלים שיצרו השקפה קיומית מאוזנת, לותר הסיק מסקנות קיצוניות ממה שלמד. לותר בצורה הגיונית, יותר מאינטואיציה מאשר מודעות מפורשת, הסיק ממעשה השליח פאולוס שראה את עצמו כממשיכו, שביטול האכילה מעץ הדעת, עובדה זו, ביטול כלי השפה, משאיר את האדם רק עם כלי הכח.

     ואם מוותרים על מתת כלי השפה, מוותרים גם על היכולות שהיא מאפשרת, הבדלה בין טוב לרע. אמצעי הכח לא מאפשר הבדלה בין מעשים טובים ורעים, לכן כבר בהתחלה לותר בתשעים וחמש התיזות שלו ביטל מעשים טובים כמובילים לגאולה. בהבדל ממורו, השליח פאולוס שהאמין שסדרי עולם ישתנו ולכן לא יהיה צורך להבדיל בין טוב לרע, לותר לא האמין יותר בשינוי אפוקליפטי.

    אנחנו דנים בתיאולוגיה של לותר רק בגלל התוצאות הרות עולם שהקוד התרבותי שלו חולל בהמשך, לא רק לגבי השמדת חלק ארי של יהודים ברייך השלישי, אלא גם למען להוכיח את אפסות ההשקפה הכוחנית שהוא יצר כהקוד של הגרמנים, ואלו אימצו אותו.

    התיאולוגיה הכוחנית הקיצונית של לותר, שנדון בה בהמשך, שנכשלה מכל הבחינות, צריכה ללמד את האנושות שהיא צריכה לברך על המתת שהאבולוציה העניקה לה, מתת השפה ולא לשאוף לסגת לשלב הכוחני. כלי השפה יעיל יותר לקיום האנושי מאשר כלי הכח שבאפשרותו רק להרוס.

     השקפתו הקיצונית של לותר למעשה הובילה אותו, בלי להיות מודע לכך, להשקפתו של קליקלס, בדיאלוג של אפלטון, גורגיאס, שהציע מוסר אורגני, כוחני, שהיוונים לא אמצו אותו. בהבדל מהקוד הגרמני שלא הכיר בענוה, היוונים יצרו את מושג 'ההובריס', שמנע קיצוניות נוסח לותר. הם גם בהבדל ממנו לא אימצו את המוירה השרירותית, כוחנית, המקבילה לשטן, שאותו הוא אימץ.  אפשר להגיד על לותר שהוא נעשה הגנוסטיקאי הקיצוני ביותר.

     הבחירה של לותר עוררה מיד מלחמות עקובות מדם, כבר מיד אחרי הרפורמציה  האכרים התמרדו ובפקודת לותר לנסיכי גרמניה דוכאו ביד ברזל. בכלל כתוצאה מהרפורמציה החלו מלחמות הדת, ומלחמת שלושים השנה היתה ההרסנית ביותר, כמעט השמידה את גרמניה. המלחמות לא פסקו גם בהמשך, מלחמות פרידריך הגדול, ושתי מלחמות האולם.

      התיאולוגיה של לותר גם מנעה את איחודה של גרמניה עד המאה ה-19, כיוון שהיא נשארה מפורדת לנסיכויות אורגניות, לכן היתה פחות מסוכנת. רק אחרי האיחוד על-ידי ביסמרק, גרמניה נעשתה מסוכנת לעולם. מפליאה העובדה שהעולם המערבי הפרוטסטנטי לא הבחין בהבדל המהותי בין התיאולוגיה של לותר וזו של קלווין, שרק בסוף המאה ה-19 מקס וובר עמד על ההבדל, וגם הוא בצורה גרמנית לא הבין בדיוק מהן הסיבות האמיתיות להבדל. בתיאולוגית קלווין נדון בהמשך, וניוחך שקלווין בהבדל מלותר חזר לערכי התנ"ך.

     לותר הבין שרק הירושה התנ"כית עומדת בדרכו, ולכן החל במלחמה נגד היהודים, אלו יורשי מחשבת התנ"ך שכבר מזמן לא הבינו את הפילוסופיה הלשונית של ירושתם. מאחר שהם לא הבינו את ירושתם, הם, היהודים, גם לא היו ערים לסכנה האורבת להם מהתיאולוגיה של לותר. האחרון הבין את מחשבת התנ"ך, אשר לא האמינה בעולם חלופי, האמינה רק בעולם נגלה, והוא שפחד מהמוות רצה את השארות הנפש, שכביכול ישוע הבטיח. לותר לא הבין שבינתים יהדות חזרה אף היא לאמונה בעולם חלופי, חזרה לאמונה בהשארות הנפש.

     בצורה פרדוכסלית היהודים שלא הבינו את ירושתם ועליה נרדפו, ניסו להזדהות עם השליטים הכוחניים, כדרכו של העולם, שהחלש מזדהה עם נוגשו, עם החזק, השליט. הם פתחו שנאה עצמית, מספיק אם נזכיר כאן את היהודי אוטו וויניגר עם השנאה העצמית שלו שהשפיע אפילו על וויטגנשטין. אפילו איינשטין שהזדמן לאוניברסיטאות גרמניות הבין את התופעה של השנאה העצמית של התלמידים היהודיים בהן, טען שהם הפנימו את השנאה של הגרמנים מסביבם.

     אחד מספרי השטנה של לותר נגד היהודים נקרא :Von den Juden und ihren Lugen    

(היהודים ושקריהם), ספר זה אומץ על-ידי אנשי הרייך השלישי. ברור שכל התיאולוגיה של לותר מנוגדת לכל העקרונות של התנ"ך, הוא הבין את זה, ולכן גם הבין ויעץ להשמיד את היהודים שכביכול הם המתנגדים הרעיוניים שלו.

      אם אמרנו שלותר הבין את ההבדל בין התיאולוגיה שלו לבין מחשבת התנ"ך אנו לא מדייקים. לותר אף פעם לא מזכיר את השפה כהאמצעי המנוגד לאמצעי שהוא בחר בו, אמצעי הכח. רק גיתה שהמחיז את התיאולוגיה של לותר בדרמה שלו 'פאוסט', שנעסוק בה בהמשך, הבין שיש לצאת נגד כלי השפה, דבר שלותר לא עשה, למרות שהוא התנכל לכל צורת תפקוד כלי זה.

      לותר בצורה אינטואיטיבית מבטא את המרד של הגרמנים נגד השלטת הנצרות עליהם, שאף היא היתה כבר תוצר של מרד נגד עקרונות התנ"ך, אבל היא לא הקצינה כמו רפורמטור זה, את זה נראה כאשר נדון בספרו החשוב ביותר שלו: Von unfreien Willen

(על העדר רצון חופשי), שאותו כתב כתשובה לספרו של ארסמוס מרוטרדם בשבח ה'רצון החופשי'. ארסמוס ביטא את ההשקפה של הכנסיה הקאתולית, שבהמשך הזמן הבינה שאי אפשר לדרוש מעשים טובים אם לא מאמצים את ה'רצון החופשי'.

     אם אנו מיחסים כביכול ללותר את השמדת החלק הארי של היהודים, אנו לא מדייקים, כיוון שלקח זמן עד אשר עקרונותיו הבשילו, עד אשר נוצר מיתוס פאוסט המרדן הכל יכול, הכורת ברית עם השטן, מפיסטו, מיתוס שהשתלט על גרמניה. ברייך השלישי הגרמנים החלו להאמין שבסיוע המאגיה של מפיסטו הם באמת ישתלטו על העולם.

 

 

 

 

 

 

 

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 81 – לותר ג'

      הזכרנו בהקשר הקוד התרבותי של התנ"ך את יוצאי מצרים, אלו שחברו את המשלים שנעשו תשתית מחשבת התנ"ך. מחברי המשלים שהסיקו ממשגים של קודמיהם, אמצו את כלי השפה, כלי המוציא את האדם משורת הישויות האלמות ביקום, כלי המאפשר השקפה קיומית, מבוססת על ההנחה שהאדם באמצעות הכלי שהוענק לו מסוגל ליצור את עולמו, לשפר אותו.

    הזכרנו בהקשר למהפכה שלותר חולל, שגם הוא למד מנסיונו האישי וגם מכך שההבטחות של השליחים פאולוס ויוחנן, לא התגשמו. אלא בהבדל מיוצאי מצרים מחברי המשלים שיצרו השקפה קיומית מאוזנת, לותר הסיק מסקנות קיצוניות ממה שלמד. לותר בצורה הגיונית, יותר מאינטואיציה מאשר מודעות מפורשת, הסיק ממעשה השליח פאולוס שראה את עצמו כממשיכו, שביטול האכילה מעץ הדעת, עובדה זו, ביטול כלי השפה, משאיר את האדם רק עם כלי הכח.

     ואם מוותרים על מתת כלי השפה, מוותרים גם על היכולות שהיא מאפשרת, הבדלה בין טוב לרע. אמצעי הכח לא מאפשר הבדלה בין מעשים טובים ורעים, לכן כבר בהתחלה לותר בתשעים וחמש התיזות שלו ביטל מעשים טובים כמובילים לגאולה. בהבדל ממורו, השליח פאולוס שהאמין שסדרי עולם ישתנו ולכן לא יהיה צורך להבדיל בין טוב לרע, לותר לא האמין יותר בשינוי אפוקליפטי.

    אנחנו דנים בתיאולוגיה של לותר רק בגלל התוצאות הרות עולם שהקוד התרבותי שלו חולל בהמשך, לא רק לגבי השמדת חלק ארי של יהודים ברייך השלישי, אלא גם למען להוכיח את אפסות ההשקפה הכוחנית שהוא יצר כהקוד של הגרמנים, ואלו אימצו אותו.

    התיאולוגיה הכוחנית הקיצונית של לותר, שנדון בה בהמשך, שנכשלה מכל הבחינות, צריכה ללמד את האנושות שהיא צריכה לברך על המתת שהאבולוציה העניקה לה, מתת השפה ולא לשאוף לסגת לשלב הכוחני. כלי השפה יעיל יותר לקיום האנושי מאשר כלי הכח שבאפשרותו רק להרוס.

     השקפתו הקיצונית של לותר למעשה הובילה אותו, בלי להיות מודע לכך, להשקפתו של קליקלס, בדיאלוג של אפלטון, גורגיאס, שהציע מוסר אורגני, כוחני, שהיוונים לא אמצו אותו. בהבדל מהקוד הגרמני שלא הכיר בענוה, היוונים יצרו את מושג 'ההובריס', שמנע קיצוניות נוסח לותר. הם גם בהבדל ממנו לא אימצו את המוירה השרירותית, כוחנית, המקבילה לשטן, שאותו הוא אימץ.  אפשר להגיד על לותר שהוא נעשה הגנוסטיקאי הקיצוני ביותר.

     הבחירה של לותר עוררה מיד מלחמות עקובות מדם, כבר מיד אחרי הרפורמציה  האכרים התמרדו ובפקודת לותר לנסיכי גרמניה דוכאו ביד ברזל. בכלל כתוצאה מהרפורמציה החלו מלחמות הדת, ומלחמת שלושים השנה היתה ההרסנית ביותר, כמעט השמידה את גרמניה. המלחמות לא פסקו גם בהמשך, מלחמות פרידריך הגדול, ושתי מלחמות האולם.

      התיאולוגיה של לותר גם מנעה את איחודה של גרמניה עד המאה ה-19, כיוון שהיא נשארה מפורדת לנסיכויות אורגניות, לכן היתה פחות מסוכנת. רק אחרי האיחוד על-ידי ביסמרק, גרמניה נעשתה מסוכנת לעולם. מפליאה העובדה שהעולם המערבי הפרוטסטנטי לא הבחין בהבדל המהותי בין התיאולוגיה של לותר וזו של קלווין, שרק בסוף המאה ה-19 מקס וובר עמד על ההבדל, וגם הוא בצורה גרמנית לא הבין בדיוק מהן הסיבות האמיתיות להבדל. בתיאולוגית קלווין נדון בהמשך, וניוחך שקלווין בהבדל מלותר חזר לערכי התנ"ך.

     לותר הבין שרק הירושה התנ"כית עומדת בדרכו, ולכן החל במלחמה נגד היהודים, אלו יורשי מחשבת התנ"ך שכבר מזמן לא הבינו את הפילוסופיה הלשונית של ירושתם. מאחר שהם לא הבינו את ירושתם, הם, היהודים, גם לא היו ערים לסכנה האורבת להם מהתיאולוגיה של לותר. האחרון הבין את מחשבת התנ"ך, אשר לא האמינה בעולם חלופי, האמינה רק בעולם נגלה, והוא שפחד מהמוות רצה את השארות הנפש, שכביכול ישוע הבטיח. לותר לא הבין שבינתים יהדות חזרה אף היא לאמונה בעולם חלופי, חזרה לאמונה בהשארות הנפש.

     בצורה פרדוכסלית היהודים שלא הבינו את ירושתם ועליה נרדפו, ניסו להזדהות עם השליטים הכוחניים, כדרכו של העולם, שהחלש מזדהה עם נוגשו, עם החזק, השליט. הם פתחו שנאה עצמית, מספיק אם נזכיר כאן את היהודי אוטו וויניגר עם השנאה העצמית שלו שהשפיע אפילו על וויטגנשטין. אפילו איינשטין שהזדמן לאוניברסיטאות גרמניות הבין את התופעה של השנאה העצמית של התלמידים היהודיים בהן, טען שהם הפנימו את השנאה של הגרמנים מסביבם.

     אחד מספרי השטנה של לותר נגד היהודים נקרא :Von den Juden und ihren Lugen    

(היהודים ושקריהם), ספר זה אומץ על-ידי אנשי הרייך השלישי. ברור שכל התיאולוגיה של לותר מנוגדת לכל העקרונות של התנ"ך, הוא הבין את זה, ולכן גם הבין ויעץ להשמיד את היהודים שכביכול הם המתנגדים הרעיוניים שלו.

      אם אמרנו שלותר הבין את ההבדל בין התיאולוגיה שלו לבין מחשבת התנ"ך אנו לא מדייקים. לותר אף פעם לא מזכיר את השפה כהאמצעי המנוגד לאמצעי שהוא בחר בו, אמצעי הכח. רק גיתה שהמחיז את התיאולוגיה של לותר בדרמה שלו 'פאוסט', שנעסוק בה בהמשך, הבין שיש לצאת נגד כלי השפה, דבר שלותר לא עשה, למרות שהוא התנכל לכל צורת תפקוד כלי זה.

      לותר בצורה אינטואיטיבית מבטא את המרד של הגרמנים נגד השלטת הנצרות עליהם, שאף היא היתה כבר תוצר של מרד נגד עקרונות התנ"ך, אבל היא לא הקצינה כמו רפורמטור זה, את זה נראה כאשר נדון בספרו החשוב ביותר שלו: Von unfreien Willen

(על העדר רצון חופשי), שאותו כתב כתשובה לספרו של ארסמוס מרוטרדם בשבח ה'רצון החופשי'. ארסמוס ביטא את ההשקפה של הכנסיה הקאתולית, שבהמשך הזמן הבינה שאי אפשר לדרוש מעשים טובים אם לא מאמצים את ה'רצון החופשי'.

     אם אנו מיחסים כביכול ללותר את השמדת החלק הארי של היהודים, אנו לא מדייקים, כיוון שלקח זמן עד אשר עקרונותיו הבשילו, עד אשר נוצר מיתוס פאוסט המרדן הכל יכול, הכורת ברית עם השטן, מפיסטו, מיתוס שהשתלט על גרמניה. ברייך השלישי הגרמנים החלו להאמין שבסיוע המאגיה של מפיסטו הם באמת ישתלטו על העולם.

 

 

 

 

 

 

 

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 81 – לותר ג'

      הזכרנו בהקשר הקוד התרבותי של התנ"ך את יוצאי מצרים, אלו שחברו את המשלים שנעשו תשתית מחשבת התנ"ך. מחברי המשלים שהסיקו ממשגים של קודמיהם, אמצו את כלי השפה, כלי המוציא את האדם משורת הישויות האלמות ביקום, כלי המאפשר השקפה קיומית, מבוססת על ההנחה שהאדם באמצעות הכלי שהוענק לו מסוגל ליצור את עולמו, לשפר אותו.

    הזכרנו בהקשר למהפכה שלותר חולל, שגם הוא למד מנסיונו האישי וגם מכך שההבטחות של השליחים פאולוס ויוחנן, לא התגשמו. אלא בהבדל מיוצאי מצרים מחברי המשלים שיצרו השקפה קיומית מאוזנת, לותר הסיק מסקנות קיצוניות ממה שלמד. לותר בצורה הגיונית, יותר מאינטואיציה מאשר מודעות מפורשת, הסיק ממעשה השליח פאולוס שראה את עצמו כממשיכו, שביטול האכילה מעץ הדעת, עובדה זו, ביטול כלי השפה, משאיר את האדם רק עם כלי הכח.

     ואם מוותרים על מתת כלי השפה, מוותרים גם על היכולות שהיא מאפשרת, הבדלה בין טוב לרע. אמצעי הכח לא מאפשר הבדלה בין מעשים טובים ורעים, לכן כבר בהתחלה לותר בתשעים וחמש התיזות שלו ביטל מעשים טובים כמובילים לגאולה. בהבדל ממורו, השליח פאולוס שהאמין שסדרי עולם ישתנו ולכן לא יהיה צורך להבדיל בין טוב לרע, לותר לא האמין יותר בשינוי אפוקליפטי.

    אנחנו דנים בתיאולוגיה של לותר רק בגלל התוצאות הרות עולם שהקוד התרבותי שלו חולל בהמשך, לא רק לגבי השמדת חלק ארי של יהודים ברייך השלישי, אלא גם למען להוכיח את אפסות ההשקפה הכוחנית שהוא יצר כהקוד של הגרמנים, ואלו אימצו אותו.

    התיאולוגיה הכוחנית הקיצונית של לותר, שנדון בה בהמשך, שנכשלה מכל הבחינות, צריכה ללמד את האנושות שהיא צריכה לברך על המתת שהאבולוציה העניקה לה, מתת השפה ולא לשאוף לסגת לשלב הכוחני. כלי השפה יעיל יותר לקיום האנושי מאשר כלי הכח שבאפשרותו רק להרוס.

     השקפתו הקיצונית של לותר למעשה הובילה אותו, בלי להיות מודע לכך, להשקפתו של קליקלס, בדיאלוג של אפלטון, גורגיאס, שהציע מוסר אורגני, כוחני, שהיוונים לא אמצו אותו. בהבדל מהקוד הגרמני שלא הכיר בענוה, היוונים יצרו את מושג 'ההובריס', שמנע קיצוניות נוסח לותר. הם גם בהבדל ממנו לא אימצו את המוירה השרירותית, כוחנית, המקבילה לשטן, שאותו הוא אימץ.  אפשר להגיד על לותר שהוא נעשה הגנוסטיקאי הקיצוני ביותר.

     הבחירה של לותר עוררה מיד מלחמות עקובות מדם, כבר מיד אחרי הרפורמציה  האכרים התמרדו ובפקודת לותר לנסיכי גרמניה דוכאו ביד ברזל. בכלל כתוצאה מהרפורמציה החלו מלחמות הדת, ומלחמת שלושים השנה היתה ההרסנית ביותר, כמעט השמידה את גרמניה. המלחמות לא פסקו גם בהמשך, מלחמות פרידריך הגדול, ושתי מלחמות האולם.

      התיאולוגיה של לותר גם מנעה את איחודה של גרמניה עד המאה ה-19, כיוון שהיא נשארה מפורדת לנסיכויות אורגניות, לכן היתה פחות מסוכנת. רק אחרי האיחוד על-ידי ביסמרק, גרמניה נעשתה מסוכנת לעולם. מפליאה העובדה שהעולם המערבי הפרוטסטנטי לא הבחין בהבדל המהותי בין התיאולוגיה של לותר וזו של קלווין, שרק בסוף המאה ה-19 מקס וובר עמד על ההבדל, וגם הוא בצורה גרמנית לא הבין בדיוק מהן הסיבות האמיתיות להבדל. בתיאולוגית קלווין נדון בהמשך, וניוחך שקלווין בהבדל מלותר חזר לערכי התנ"ך.

     לותר הבין שרק הירושה התנ"כית עומדת בדרכו, ולכן החל במלחמה נגד היהודים, אלו יורשי מחשבת התנ"ך שכבר מזמן לא הבינו את הפילוסופיה הלשונית של ירושתם. מאחר שהם לא הבינו את ירושתם, הם, היהודים, גם לא היו ערים לסכנה האורבת להם מהתיאולוגיה של לותר. האחרון הבין את מחשבת התנ"ך, אשר לא האמינה בעולם חלופי, האמינה רק בעולם נגלה, והוא שפחד מהמוות רצה את השארות הנפש, שכביכול ישוע הבטיח. לותר לא הבין שבינתים יהדות חזרה אף היא לאמונה בעולם חלופי, חזרה לאמונה בהשארות הנפש.

     בצורה פרדוכסלית היהודים שלא הבינו את ירושתם ועליה נרדפו, ניסו להזדהות עם השליטים הכוחניים, כדרכו של העולם, שהחלש מזדהה עם נוגשו, עם החזק, השליט. הם פתחו שנאה עצמית, מספיק אם נזכיר כאן את היהודי אוטו וויניגר עם השנאה העצמית שלו שהשפיע אפילו על וויטגנשטין. אפילו איינשטין שהזדמן לאוניברסיטאות גרמניות הבין את התופעה של השנאה העצמית של התלמידים היהודיים בהן, טען שהם הפנימו את השנאה של הגרמנים מסביבם.

     אחד מספרי השטנה של לותר נגד היהודים נקרא :Von den Juden und ihren Lugen    

(היהודים ושקריהם), ספר זה אומץ על-ידי אנשי הרייך השלישי. ברור שכל התיאולוגיה של לותר מנוגדת לכל העקרונות של התנ"ך, הוא הבין את זה, ולכן גם הבין ויעץ להשמיד את היהודים שכביכול הם המתנגדים הרעיוניים שלו.

      אם אמרנו שלותר הבין את ההבדל בין התיאולוגיה שלו לבין מחשבת התנ"ך אנו לא מדייקים. לותר אף פעם לא מזכיר את השפה כהאמצעי המנוגד לאמצעי שהוא בחר בו, אמצעי הכח. רק גיתה שהמחיז את התיאולוגיה של לותר בדרמה שלו 'פאוסט', שנעסוק בה בהמשך, הבין שיש לצאת נגד כלי השפה, דבר שלותר לא עשה, למרות שהוא התנכל לכל צורת תפקוד כלי זה.

      לותר בצורה אינטואיטיבית מבטא את המרד של הגרמנים נגד השלטת הנצרות עליהם, שאף היא היתה כבר תוצר של מרד נגד עקרונות התנ"ך, אבל היא לא הקצינה כמו רפורמטור זה, את זה נראה כאשר נדון בספרו החשוב ביותר שלו: Von unfreien Willen

(על העדר רצון חופשי), שאותו כתב כתשובה לספרו של ארסמוס מרוטרדם בשבח ה'רצון החופשי'. ארסמוס ביטא את ההשקפה של הכנסיה הקאתולית, שבהמשך הזמן הבינה שאי אפשר לדרוש מעשים טובים אם לא מאמצים את ה'רצון החופשי'.

     אם אנו מיחסים כביכול ללותר את השמדת החלק הארי של היהודים, אנו לא מדייקים, כיוון שלקח זמן עד אשר עקרונותיו הבשילו, עד אשר נוצר מיתוס פאוסט המרדן הכל יכול, הכורת ברית עם השטן, מפיסטו, מיתוס שהשתלט על גרמניה. ברייך השלישי הגרמנים החלו להאמין שבסיוע המאגיה של מפיסטו הם באמת ישתלטו על העולם.

 

 

 

 

 

 

 

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 81 – לותר ג'

      הזכרנו בהקשר הקוד התרבותי של התנ"ך את יוצאי מצרים, אלו שחברו את המשלים שנעשו תשתית מחשבת התנ"ך. מחברי המשלים שהסיקו ממשגים של קודמיהם, אמצו את כלי השפה, כלי המוציא את האדם משורת הישויות האלמות ביקום, כלי המאפשר השקפה קיומית, מבוססת על ההנחה שהאדם באמצעות הכלי שהוענק לו מסוגל ליצור את עולמו, לשפר אותו.

    הזכרנו בהקשר למהפכה שלותר חולל, שגם הוא למד מנסיונו האישי וגם מכך שההבטחות של השליחים פאולוס ויוחנן, לא התגשמו. אלא בהבדל מיוצאי מצרים מחברי המשלים שיצרו השקפה קיומית מאוזנת, לותר הסיק מסקנות קיצוניות ממה שלמד. לותר בצורה הגיונית, יותר מאינטואיציה מאשר מודעות מפורשת, הסיק ממעשה השליח פאולוס שראה את עצמו כממשיכו, שביטול האכילה מעץ הדעת, עובדה זו, ביטול כלי השפה, משאיר את האדם רק עם כלי הכח.

     ואם מוותרים על מתת כלי השפה, מוותרים גם על היכולות שהיא מאפשרת, הבדלה בין טוב לרע. אמצעי הכח לא מאפשר הבדלה בין מעשים טובים ורעים, לכן כבר בהתחלה לותר בתשעים וחמש התיזות שלו ביטל מעשים טובים כמובילים לגאולה. בהבדל ממורו, השליח פאולוס שהאמין שסדרי עולם ישתנו ולכן לא יהיה צורך להבדיל בין טוב לרע, לותר לא האמין יותר בשינוי אפוקליפטי.

    אנחנו דנים בתיאולוגיה של לותר רק בגלל התוצאות הרות עולם שהקוד התרבותי שלו חולל בהמשך, לא רק לגבי השמדת חלק ארי של יהודים ברייך השלישי, אלא גם למען להוכיח את אפסות ההשקפה הכוחנית שהוא יצר כהקוד של הגרמנים, ואלו אימצו אותו.

    התיאולוגיה הכוחנית הקיצונית של לותר, שנדון בה בהמשך, שנכשלה מכל הבחינות, צריכה ללמד את האנושות שהיא צריכה לברך על המתת שהאבולוציה העניקה לה, מתת השפה ולא לשאוף לסגת לשלב הכוחני. כלי השפה יעיל יותר לקיום האנושי מאשר כלי הכח שבאפשרותו רק להרוס.

     השקפתו הקיצונית של לותר למעשה הובילה אותו, בלי להיות מודע לכך, להשקפתו של קליקלס, בדיאלוג של אפלטון, גורגיאס, שהציע מוסר אורגני, כוחני, שהיוונים לא אמצו אותו. בהבדל מהקוד הגרמני שלא הכיר בענוה, היוונים יצרו את מושג 'ההובריס', שמנע קיצוניות נוסח לותר. הם גם בהבדל ממנו לא אימצו את המוירה השרירותית, כוחנית, המקבילה לשטן, שאותו הוא אימץ.  אפשר להגיד על לותר שהוא נעשה הגנוסטיקאי הקיצוני ביותר.

     הבחירה של לותר עוררה מיד מלחמות עקובות מדם, כבר מיד אחרי הרפורמציה  האכרים התמרדו ובפקודת לותר לנסיכי גרמניה דוכאו ביד ברזל. בכלל כתוצאה מהרפורמציה החלו מלחמות הדת, ומלחמת שלושים השנה היתה ההרסנית ביותר, כמעט השמידה את גרמניה. המלחמות לא פסקו גם בהמשך, מלחמות פרידריך הגדול, ושתי מלחמות האולם.

      התיאולוגיה של לותר גם מנעה את איחודה של גרמניה עד המאה ה-19, כיוון שהיא נשארה מפורדת לנסיכויות אורגניות, לכן היתה פחות מסוכנת. רק אחרי האיחוד על-ידי ביסמרק, גרמניה נעשתה מסוכנת לעולם. מפליאה העובדה שהעולם המערבי הפרוטסטנטי לא הבחין בהבדל המהותי בין התיאולוגיה של לותר וזו של קלווין, שרק בסוף המאה ה-19 מקס וובר עמד על ההבדל, וגם הוא בצורה גרמנית לא הבין בדיוק מהן הסיבות האמיתיות להבדל. בתיאולוגית קלווין נדון בהמשך, וניוחך שקלווין בהבדל מלותר חזר לערכי התנ"ך.

     לותר הבין שרק הירושה התנ"כית עומדת בדרכו, ולכן החל במלחמה נגד היהודים, אלו יורשי מחשבת התנ"ך שכבר מזמן לא הבינו את הפילוסופיה הלשונית של ירושתם. מאחר שהם לא הבינו את ירושתם, הם, היהודים, גם לא היו ערים לסכנה האורבת להם מהתיאולוגיה של לותר. האחרון הבין את מחשבת התנ"ך, אשר לא האמינה בעולם חלופי, האמינה רק בעולם נגלה, והוא שפחד מהמוות רצה את השארות הנפש, שכביכול ישוע הבטיח. לותר לא הבין שבינתים יהדות חזרה אף היא לאמונה בעולם חלופי, חזרה לאמונה בהשארות הנפש.

     בצורה פרדוכסלית היהודים שלא הבינו את ירושתם ועליה נרדפו, ניסו להזדהות עם השליטים הכוחניים, כדרכו של העולם, שהחלש מזדהה עם נוגשו, עם החזק, השליט. הם פתחו שנאה עצמית, מספיק אם נזכיר כאן את היהודי אוטו וויניגר עם השנאה העצמית שלו שהשפיע אפילו על וויטגנשטין. אפילו איינשטין שהזדמן לאוניברסיטאות גרמניות הבין את התופעה של השנאה העצמית של התלמידים היהודיים בהן, טען שהם הפנימו את השנאה של הגרמנים מסביבם.

     אחד מספרי השטנה של לותר נגד היהודים נקרא :Von den Juden und ihren Lugen    

(היהודים ושקריהם), ספר זה אומץ על-ידי אנשי הרייך השלישי. ברור שכל התיאולוגיה של לותר מנוגדת לכל העקרונות של התנ"ך, הוא הבין את זה, ולכן גם הבין ויעץ להשמיד את היהודים שכביכול הם המתנגדים הרעיוניים שלו.

      אם אמרנו שלותר הבין את ההבדל בין התיאולוגיה שלו לבין מחשבת התנ"ך אנו לא מדייקים. לותר אף פעם לא מזכיר את השפה כהאמצעי המנוגד לאמצעי שהוא בחר בו, אמצעי הכח. רק גיתה שהמחיז את התיאולוגיה של לותר בדרמה שלו 'פאוסט', שנעסוק בה בהמשך, הבין שיש לצאת נגד כלי השפה, דבר שלותר לא עשה, למרות שהוא התנכל לכל צורת תפקוד כלי זה.

      לותר בצורה אינטואיטיבית מבטא את המרד של הגרמנים נגד השלטת הנצרות עליהם, שאף היא היתה כבר תוצר של מרד נגד עקרונות התנ"ך, אבל היא לא הקצינה כמו רפורמטור זה, את זה נראה כאשר נדון בספרו החשוב ביותר שלו: Von unfreien Willen

(על העדר רצון חופשי), שאותו כתב כתשובה לספרו של ארסמוס מרוטרדם בשבח ה'רצון החופשי'. ארסמוס ביטא את ההשקפה של הכנסיה הקאתולית, שבהמשך הזמן הבינה שאי אפשר לדרוש מעשים טובים אם לא מאמצים את ה'רצון החופשי'.

     אם אנו מיחסים כביכול ללותר את השמדת החלק הארי של היהודים, אנו לא מדייקים, כיוון שלקח זמן עד אשר עקרונותיו הבשילו, עד אשר נוצר מיתוס פאוסט המרדן הכל יכול, הכורת ברית עם השטן, מפיסטו, מיתוס שהשתלט על גרמניה. ברייך השלישי הגרמנים החלו להאמין שבסיוע המאגיה של מפיסטו הם באמת ישתלטו על העולם.

 

 

 

 

 

 

 

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 80 – לותר ב'

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 80 – לותר ב'

      עלינו לדעת שלותר הגיע למסקנות לא רק מכך שנוכח לדעת שההבטחות של השליחים לא התגשמו. לותר סבל מפחדים, ביחוד מפחד המוות, כן סבל מדכאונות. הוא נכנס למנזר וחשב שעל-ידי סיגופים ישתחרר מפחדיו. הסיגופים לא הועילו לו, מכאן הסיק שמעשים טובים לא מועילים. זו היתה הסיבה שהוא פרסם את 95 התיזות שלו בשנת 1517 , ותלה אותן על דלת הכנסיה בוויטנברג.

     אבל ללותר היו גם תחושות קיפוח מצד הכנסיה הקאתולית שדרשה תרומות ממאמיניה ובשמם הבטיחה גאולה. הכנסיה הקאתולית נראתה בעיני לותר מוסד זר העושק את המאמינים הגרמניים. ביחוד יצא זעמו של לותר נגד הכנסיה אחרי שהוא ביקר ברומא וראה את השחיתות של הכמורה.

     עלינו לדעת שבתחילה לא היתה ללותר תורה סדורה, היא התפתחה בשלבים. אבל כבר ב-95 התיזות אפשר להבחין לאן פניו מועדות. הרי אם אין מעשים טובים מועילים, אין צורך בהם לגאולה, אזי מתבטל הצווי להבדיל בין טוב לרע. כמובן שלותר לא חשב על כך כאשר פרסם את התיזות שלו, אבל מסקנותיו לאט לאט הובילו אותו לשלילת המערכות המוסריות. אפשר להגיד שניטשה שרצה להיות מעבר לטוב ולרע, רק חזר על דברי לותר.

     בניגוד ללותר ניטשה כבר לא פחד שהכנסיה הקאתולית תחרים אותו, תעלה אותו על המוקד, הרי אחרי הרפורמציה היא אבדה את כוחה לעשות כן, דבר שלותר פחד ממנו. לכן לותר פסח על שתי הסעיפים, הוא יצר תיאולוגיה חדשה והתימר שהוא ממשיכו של השליח פאולוס, הוא תרגם את התנ"ך לגרמנית, טען שבכל הוא מסתמך על כתבי הקודש.

    אבל כבר הזכרנו את העובדה שלותר פירש את המהפכה המחשבתית של רבו בצורה הגיונית. הרי אם סדרי עולם לא השתנו, הברירה היחידה מביטול האכילה מעץ הדעת היא, ביטול כלי השפה, וכך האדם חזר לכלי הקודם, כלי הכח. ואם האדם חוזר לשלב מוקדם ותר, מעשים טובים ורעים מתבטלת הוא חוזר לגן-עדן, למצב החיתי. ברור שלותר לא נתן לעצמו דין וחשבון ששלילת המעשים הטובים פירושו גם ביטול ההבדלה בין טוב לרע, שפירושו יתור רצון חופשי. הרי רצון חופשי מאפשר להבדיל בין טוב לרע, ואם לא מבדילים, אין צורך בו. לותר הגיע למסקנות אלו רק בשלבים מאוחרים.

     כאן לפנינו ההבדל העיקרי בין השליח פאולוס לבין לותר. פאולוס אמנם ביטל את האכילה מעץ הדעת, ביטל את ההבדלה בין טוב לרע, אבל הוא קיווה שסדרי עולם ישתנו ולכן לא יהיה צורך בהבדלה כזו, אשליה שלא היתה כבר לתלמידו לותר. התלמיד כבר לא השתעשע באשליות שוא, הוא הבין שבעולם הקיומי אמצעי הכח שליט, ומיצג אמצעי זה הוא השטן.

     למרות מסקנות  הגיוניות אלו של לותר, הוא לא וויתר על תרומת ישוע, כתב ספר בשם:Von der Freiheit eines Christenmenschen,(החופש של האדם הנוצרי), בו הוא טען שהאדם הנוצרי המאמין, נפשו היא משוחררת, בגין קורבנו של ישוע, ומעשיו אינם מכתימים אותה. ובכן, לותר לא וויתר על יתרונות, האדם הנוצרי המאמין נפשו נשארת טהורה, גם אם מעשיו הם רעים. גם ניטשה שגינה את הנצרות, לא וויתר על ישוע הגואל את הנפש, בספרו Ecce Homo, ספר שכתב אותו לפני התמוטטותו הנפשית, הוא ראה את עצמו גם כדיוניזוס, אל הטבע הכוחני, אבל גם כהצלוב, ישוע.

      בני אדם גם כאשר רוצים להיות חלק מהטבע הכוחני, לא מוותרים על יתרונותיהם, תוצאות היותם לשוניים, כך היוונים, כך הגרמנים.

     לפני שנמשיך עם לותר עלינו להביא דוגמא של עכשיו, הופעת ספר חדש בשם 'נוטות החסד' של יהודי בשם ליטל. ספר זה נעשה רב מכר. דבר זה מפליא וגם לא. הזכרנו כבר את העובדה שהאדם מזדהה עם החזק, הרוצח. במקרה ספר זה הרוצח השתתף בכל מעשי הזוועה של הרייך השלישי. יהודים שלא התנסו במחנות הסגר, יהודים גם בישראל, לא היו מוכנים להקשיב לסיפוריהם של הניצולים, הם לא רצו להזדהות עם הקורבנות, הפחיתו בערכם, גם בעיניהם הניצולים נעשו נחותים. הם נהגו בניצולים כפי קביעתה של דליה רביקוביץ בשיר 'בובה שבורה'. דליה שנפגעה בילדותה הבינה שהיא בובה שבורה, ואת הבובה השבורה מורידים למדף נמוך בחנוך הצעצועים. אבל במקרה של ספר זה, כאן המספר הוא חלק מהרוצחים, החזקים, אתו קל יותר להזדהות, זו הסיבה שספר זה נעשה רב מכר ומועדף גם על יהודים וישראלים.

      יהודים תמיד רצו לצאת ממצבם הקורבני, הם רצו להזדהות עם הגרמנים הכוחניים, לכן התעלמו מכל התיאוריות שלהם שהיו מכוונות נגדם, אפילו שבתחילה דברים אלו לא היו כל כך מסוכנים, גרמניה היתה מפורדת וכוחה היה דל. עלינו כאן להזכיר את הגאון היהודי הגדול ביותר את היינה שהבין את תמצית האידיאולוגיה הגרמנית עוד טרם היא התגשמה. הינה יכול היה להגיע למסקנה חכמה זו כיוון שישב בצרפת ויכול היה להשוות תרבויות שונות, היה רב תרבותי, ישב במקום ששם עדיין לא רדפו יהודים.

      הלא כל הדיון כאן הוא נסיון להבין מדוע היהודים לא היו ערים לסכנות שארבו להם מצד רפורמטור זה ומתלמידיו. עלינו גם לצער שיהודים לא הבינו את ההבדל בין הפילוסופיה הלשונית התנ"כית לבין אידיאולוגיות קוטביות לה.

     יהודים לא הבינו שתרבות המאליהה כוחנות בהמשך תהפך אותם להקורבנות שלה, כחסרי כוח, תקריב אותם לאל החדש שלהם, השטן, מפיסטו, למען שיתרצה להם, יהפוך אותם לעם שליטים.  אבל הסיבה העיקרית לדיון בנושא זה הוא שלאידיאולוגיות השפעה רבה גם כאשר האדם מתעלם מהעובדה שהוא יכול לרקום אותן רק כיוון שהוא ישות לשונית, למרות שהוא מתכחש לצווי כלי זה השפה, והוא חושב שכח כאמצעי הוא עדיף, שבסיוע שלו אפשר להשיג את המירב.

       אולי יהודים לא מבינים עד היום מדוע יצא בהמשך לותר נגד היהודים, למרות שהוא תרגם את התנ"ך וטען בצורה שקרית שהוא כולו מסתמכך על כתבי הקודש. הרי לותר היה כולו התפעלות מיכולת הכח, מזה וממונה עליו, השטן. והנה היהודים, גם אם לא הבינו את פילוסופית השפה שבתנ"ך בכל זאת ראו את עצמם כנושאים את המסר שלהם. לותר לא רצה בהם, לא רצה בשפה המכתיבה לאדם לנהג בצורה אתית, היה לא טוב במחשבה שהאדם הנוצרי השתחרר מעול המוסר, יכול היה לעשות הכל העולה על רוחו, נוסף שבפנימיותו  נפשו נשארה טהורה, והנה היהודים המחוצפים נושאים אתם כתבים האומרים את ההפך, יש להשמידם.

      על דברים אלו אפשר לקרא  בהרחבה בספרי: 'האויב הקוסמי', 'אושוויץ כממלכת פאוסט'. ספרים אלו נמצאים רק בספריות, כן אפשר לקרא בספרי 'השורשים התיאולוגיים של הרייך השלישי', שנמצאים עדיין בחנויות. בשעור הבא נמשיך על לותר. 

 

 

 

 

 

 

 

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 79 – לותר

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 79 – לותר

     מאז ראשית הנצרות מבחינה טכנולוגית העולם התקדם ללא שעור. לאנשים נדמה שאין שוב מקום לדון ברעיונות, שאבד עליהם הכלח. במציאות, בעולמינו הקיומי דבר לא השתנה. הטכנולוגיה התפתחה כיוון שהיא אגירה של מידע. אבל לא כך בעולמינו הקיומי, אנחנו מעומתים עם אותן בעיות שהעסיקו את האדם מקדמת דנא, כיוון שאין לו שליטה על משך קיומו, אין לו שליטה על שרירותיות הקיום. אנחנו עדים לכך שוב ושוב, שלאדם אין שום שליטה למרות הטכנולוגיה המתקדמת על אסונות טבע.

      מבחינה רעיונית הדברים היו יכולים להשתנות אם האדם היה מוכן ללמוד מקורות היסטוריות, ממשגים של העבר, אם היה מוכן לוותר על ציפיות שוא. אבל אנחנו עדים לכך שהאדם לא מוותר על ציפיות שוא, אינו מוכן להשלים עם עובדות קיומיות, אינו מוכן להשלים שאיננו ריבון ואינו יכול לשנות סדרי עולם. לכן עלינו לעסוק באותם רעיונות, אותן ציפיות שהיו לבני אדם בעת העתיקה.

    אבל משגה הוא לומר שהאדם לא למד דבר מקורותיו, אם היה כך, לא היה מקום לדון מה השתנה בעת החדשה. דברים השתנו, אבל הפתרונות לא השתפרו. דברים אלו אמורים ביחוד בתורת לותר שחוללה את המהפכה הדתית, לותר שמרד בכנסיה הקאתולית, שיצר תיאולוגיה חדשה. ברור שהתיאולוגיה החדשה של לותר היא פרי מסקנותיו שההבטחות של השליחים של הנצרות הראשיתית לא התגשמו, לכן הוא מציע פתרונות חדשים, בעודו טוען שהוא למעשה ממשיך את תורת השליח פאולוס, טענה שקרית, למען לא יוכרז כמין.

     ובכן, לותר למד שבמשך אלף חמש מאות שנה ההבטחות של השליח שבשמו כביכול הוא מדבר, לא התגשמו, סדרי עולם לא השתנו. מעובדות אלו הוא הסיק שהאל שבשמו הדברים היו צריכים להשתנות, ישוע, נכשל, ולכן יש צורך באל חדש. מבחינה זו לותר לא הסיק מסקנות שונות מתרבויות אחרות, שאף הן היו מנתצות פסלי אלים שהכזיבו. אמנם לותר לא עשה כך, והסברנו מדוע, כיוון שהוא פחד שאם יטען טענה כזו יוכרז על-ידי הכנסיה הקאתולית כמין, יועלה על המוקד, כמו מינים קודמים. לכן לותר טען שהוא ממשיכו של השליח פאולוס, למרות שהוא המליך אלוהות חדשה, את יריבו של ישוע, את השטן.

    לפני שנמשיך במעשיו של לותר, עלינו לברר מדוע הצליחה הנצרות הראשיתית להשתלט על העולם, כאשר היא העלתה יישות, אלוהות שהיא קורבן, אלוהות שנצלבה. הרי האדם לא מזדהה עם חסרי אונים, הוא מזדהה עם חזקים, אלו המתימרים שבכוחם לשנות דברים. ובכן, חסידי האל החדש לא הזדהו עם חולשתו, עם העובדה שהוא נצלב, היה חסר אונים, הם הזדהו אתו כיוון שהשליחים הבטיחו בשמו שהוא יוכל לשנות סדרי עולם, שהוא ריבון.

     ואם השליחים הראשונים בהבדל מהגנוסטיקאים המאוחרים יותר לא טענו שהאל התנ"כי שהתימר שהוא ברא עולם מושלם, למעשה נכשל, עולמו לא מושלם. במציאות השליח פאולוס וגם השליח יוחנן היו גנוסטיקאים ראשונים, שמבלי להגיד שהאל נכשל, טענו שהוא רוצה לשנות את עולמו על-ידי הקרבת בנו, שיבצע שינוי כזה בסיוע שלו.

      אם דברים אלו נראים מופרכים, מספיק אם נסתכל על קורות האדם במאה העשרים, כאשר פסליהם של האלים החדשים, לנין וסטלין נופצו, כיוון שההבטחות בשמם לא התגשמו. המרכסיסטים שבדומה למורם, מרכס, התימרו שהם מדעיים, לא נהגו אחרת מאשר אנשי המיא, והאיצטקים, שהיו מנתצים את פסלי האלים שהכזיבו. אבל לא רק הם, גם היוונים המהוללים והרומאים המהוללים, נתצו את פסלי אליהם, ואימצו את אלוהות הנצרות.

     ואפילו הפסיכולוג המהולל יונג, בספרו 'תשובה לאיוב', טען שאלוהים נכשל לפי דרמה זו, ולכן היה צורך באלוהות חדשה, בישוע שישנה סדרי עולם. יונג היה גם מוכן לאמץ את התורות הנאציות, עם האלים החדשים שלהם. היותו פסיכולוג מהולל בעיני העולם, דבר לא מנע ממנו לחזור על דברי הגנוסטיקאים מלפני אלפים שנה. אנחנו נראה בהמשך כאשר נדון בתורת לותר, שלמעשה הוא היה אחד הגנוסטיקאים הקיצוניים ביותר.

     לנו כיהודים יש ענין מיוחד בתיאולוגית לותר, כיוון שעקרונותיו נעשו הקוד התרבותי של המחשבה הגרמנית, עקרונות שנעשו תשתית הרייך השלישי. אבל יש ענין בתורת לותר גם לעולם המערבי, בגלל השינויים שהוא חולל בו. אולי כדאי בהקשר כאן להזכיר את העובדה, שאנשי המערב, בדומה לחסידיו של השליח פאולוס לא התעמקו בתורתו, וראו זהות בין תורת לותר לבין תורת קלווין, ששונות זו מזו. על נושא זה נדון בהמשך.

     אבל לנו יש ענין גם בתיאולוגית לותר, למרות שאמרנו שיומרתו היא שהוא ממשיכו של השליח פאולוס, והוא למעשה שלל את רוב דבריו, את הבטחותיו. אבל בדבר אחד לותר באמת המשיך את תורתו של פאולוס, את בסיס תורתו. לותר אימץ מבלי להכריז על כך את שלילת עקרונות משל 'עץ הדעת', כרבו. אנו לא מוצאים אצל לותר התיחסות לשפה, אבל לותר שלל את ה'רצון החופשי', בספרו המפורסם ביותר, 'העדר רצון חופשי', ובלי רצון חופשי השפה היא משותקת, לפחות היא משותקת בפן היצירתי שלה. הרי אי אפשר ליצור אם האדם חסר רצון חופשי, אם הוא לא יכול להבדיל בין טוב לרע. אנחנו נראה בהמשך שגיתה שהמחיז את תיאולוגית לותר בדרמה שלו 'פאוסט', הבין ששלילת משל 'עץ הדעת' פירושו שלילת השפה. בנושא זה נעסוק בהמשך השעורים.

      קשה יהיה לאנשים להבין שלמרות יומרותיו של לותר שהוא ממשיכו של השליח פאולוס, הוא למעשה החזיר את המחשבה המערבית למצב טרם הנצרות, דבר זה בא לידי ביטוי בעיקר ביצירתו של המשורר גיתה, בדרמה שלו 'פאוסט'. באופן מיוחד יהיה קשה ליהודים להבין דברים אלו, כיוון שלותר תרגם את התנ"ך לגרמנית. יהודים תמיד נאחזו בעובדה זו, התעלמו שבהמשך לותר ריקן את כל העקרונות של מחשבת התנ"ך. יהודים התעלמו מספרי השטנה של לותר נגד היהודים. אבל לא רק היהודים לא התעמקו בעקרונותיו של לותר, גם חסידיו נאחזו יותר בהכרזותיו שהוא ממשיכו של פאולוס, ולא שמו לב לכך שלמעשה הוא יצר תיאולוגיה חדשה, ולכן ראו בתורתו ובתורת קלווין שהיא הפוכה ממנה זהות.

      לותר למעשה הבין נכונה את בשורתו של השליח פאולוס, הוא הבין מה שרבו לא הבין, שאם מבטלים את משל 'עץ הדעת', ועקרונותיו הלשוניים, למעשה מה שנשאר לאדם הוא אמצעי הכח שהיה לאדם טרם אכל מפרי העץ. השינוי שהשליח הבטיח שלא יכול היה להתגשם, למעשה מצביע על נסיגה לשלב קדום יותר, נכנה זאת למצב בגן עדן, כאשר אדם היה דומה לחיות. ואם כך, לפי לותר, יש להמליך ישות ממונה על הכח, את השטן.

        על נושאים אלו אפשר לקרא בספרי 'אושוויץ כממלכת פאוסט', לצערי ספר זה אזל ולא נמצא בחנויות, הוא נמצא רק בספריות. אבל אפשר לקרא בתקציר  הנושא בספרי 'השורשים התיאולוגיים של הרייך השלישי', שנמצא בחנויות, אפשר גם להזמין ספר זה מהוצאת 'משרד הביטחון'.

      בשעור הבא נרחיב יותר על תיאולוגית לותר, ומשמעותו לגבי התפתחות המחשבה הגרמנית.