אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 80 – לותר ב'

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 80 – לותר ב'

      עלינו לדעת שלותר הגיע למסקנות לא רק מכך שנוכח לדעת שההבטחות של השליחים לא התגשמו. לותר סבל מפחדים, ביחוד מפחד המוות, כן סבל מדכאונות. הוא נכנס למנזר וחשב שעל-ידי סיגופים ישתחרר מפחדיו. הסיגופים לא הועילו לו, מכאן הסיק שמעשים טובים לא מועילים. זו היתה הסיבה שהוא פרסם את 95 התיזות שלו בשנת 1517 , ותלה אותן על דלת הכנסיה בוויטנברג.

     אבל ללותר היו גם תחושות קיפוח מצד הכנסיה הקאתולית שדרשה תרומות ממאמיניה ובשמם הבטיחה גאולה. הכנסיה הקאתולית נראתה בעיני לותר מוסד זר העושק את המאמינים הגרמניים. ביחוד יצא זעמו של לותר נגד הכנסיה אחרי שהוא ביקר ברומא וראה את השחיתות של הכמורה.

     עלינו לדעת שבתחילה לא היתה ללותר תורה סדורה, היא התפתחה בשלבים. אבל כבר ב-95 התיזות אפשר להבחין לאן פניו מועדות. הרי אם אין מעשים טובים מועילים, אין צורך בהם לגאולה, אזי מתבטל הצווי להבדיל בין טוב לרע. כמובן שלותר לא חשב על כך כאשר פרסם את התיזות שלו, אבל מסקנותיו לאט לאט הובילו אותו לשלילת המערכות המוסריות. אפשר להגיד שניטשה שרצה להיות מעבר לטוב ולרע, רק חזר על דברי לותר.

     בניגוד ללותר ניטשה כבר לא פחד שהכנסיה הקאתולית תחרים אותו, תעלה אותו על המוקד, הרי אחרי הרפורמציה היא אבדה את כוחה לעשות כן, דבר שלותר פחד ממנו. לכן לותר פסח על שתי הסעיפים, הוא יצר תיאולוגיה חדשה והתימר שהוא ממשיכו של השליח פאולוס, הוא תרגם את התנ"ך לגרמנית, טען שבכל הוא מסתמך על כתבי הקודש.

    אבל כבר הזכרנו את העובדה שלותר פירש את המהפכה המחשבתית של רבו בצורה הגיונית. הרי אם סדרי עולם לא השתנו, הברירה היחידה מביטול האכילה מעץ הדעת היא, ביטול כלי השפה, וכך האדם חזר לכלי הקודם, כלי הכח. ואם האדם חוזר לשלב מוקדם ותר, מעשים טובים ורעים מתבטלת הוא חוזר לגן-עדן, למצב החיתי. ברור שלותר לא נתן לעצמו דין וחשבון ששלילת המעשים הטובים פירושו גם ביטול ההבדלה בין טוב לרע, שפירושו יתור רצון חופשי. הרי רצון חופשי מאפשר להבדיל בין טוב לרע, ואם לא מבדילים, אין צורך בו. לותר הגיע למסקנות אלו רק בשלבים מאוחרים.

     כאן לפנינו ההבדל העיקרי בין השליח פאולוס לבין לותר. פאולוס אמנם ביטל את האכילה מעץ הדעת, ביטל את ההבדלה בין טוב לרע, אבל הוא קיווה שסדרי עולם ישתנו ולכן לא יהיה צורך בהבדלה כזו, אשליה שלא היתה כבר לתלמידו לותר. התלמיד כבר לא השתעשע באשליות שוא, הוא הבין שבעולם הקיומי אמצעי הכח שליט, ומיצג אמצעי זה הוא השטן.

     למרות מסקנות  הגיוניות אלו של לותר, הוא לא וויתר על תרומת ישוע, כתב ספר בשם:Von der Freiheit eines Christenmenschen,(החופש של האדם הנוצרי), בו הוא טען שהאדם הנוצרי המאמין, נפשו היא משוחררת, בגין קורבנו של ישוע, ומעשיו אינם מכתימים אותה. ובכן, לותר לא וויתר על יתרונות, האדם הנוצרי המאמין נפשו נשארת טהורה, גם אם מעשיו הם רעים. גם ניטשה שגינה את הנצרות, לא וויתר על ישוע הגואל את הנפש, בספרו Ecce Homo, ספר שכתב אותו לפני התמוטטותו הנפשית, הוא ראה את עצמו גם כדיוניזוס, אל הטבע הכוחני, אבל גם כהצלוב, ישוע.

      בני אדם גם כאשר רוצים להיות חלק מהטבע הכוחני, לא מוותרים על יתרונותיהם, תוצאות היותם לשוניים, כך היוונים, כך הגרמנים.

     לפני שנמשיך עם לותר עלינו להביא דוגמא של עכשיו, הופעת ספר חדש בשם 'נוטות החסד' של יהודי בשם ליטל. ספר זה נעשה רב מכר. דבר זה מפליא וגם לא. הזכרנו כבר את העובדה שהאדם מזדהה עם החזק, הרוצח. במקרה ספר זה הרוצח השתתף בכל מעשי הזוועה של הרייך השלישי. יהודים שלא התנסו במחנות הסגר, יהודים גם בישראל, לא היו מוכנים להקשיב לסיפוריהם של הניצולים, הם לא רצו להזדהות עם הקורבנות, הפחיתו בערכם, גם בעיניהם הניצולים נעשו נחותים. הם נהגו בניצולים כפי קביעתה של דליה רביקוביץ בשיר 'בובה שבורה'. דליה שנפגעה בילדותה הבינה שהיא בובה שבורה, ואת הבובה השבורה מורידים למדף נמוך בחנוך הצעצועים. אבל במקרה של ספר זה, כאן המספר הוא חלק מהרוצחים, החזקים, אתו קל יותר להזדהות, זו הסיבה שספר זה נעשה רב מכר ומועדף גם על יהודים וישראלים.

      יהודים תמיד רצו לצאת ממצבם הקורבני, הם רצו להזדהות עם הגרמנים הכוחניים, לכן התעלמו מכל התיאוריות שלהם שהיו מכוונות נגדם, אפילו שבתחילה דברים אלו לא היו כל כך מסוכנים, גרמניה היתה מפורדת וכוחה היה דל. עלינו כאן להזכיר את הגאון היהודי הגדול ביותר את היינה שהבין את תמצית האידיאולוגיה הגרמנית עוד טרם היא התגשמה. הינה יכול היה להגיע למסקנה חכמה זו כיוון שישב בצרפת ויכול היה להשוות תרבויות שונות, היה רב תרבותי, ישב במקום ששם עדיין לא רדפו יהודים.

      הלא כל הדיון כאן הוא נסיון להבין מדוע היהודים לא היו ערים לסכנות שארבו להם מצד רפורמטור זה ומתלמידיו. עלינו גם לצער שיהודים לא הבינו את ההבדל בין הפילוסופיה הלשונית התנ"כית לבין אידיאולוגיות קוטביות לה.

     יהודים לא הבינו שתרבות המאליהה כוחנות בהמשך תהפך אותם להקורבנות שלה, כחסרי כוח, תקריב אותם לאל החדש שלהם, השטן, מפיסטו, למען שיתרצה להם, יהפוך אותם לעם שליטים.  אבל הסיבה העיקרית לדיון בנושא זה הוא שלאידיאולוגיות השפעה רבה גם כאשר האדם מתעלם מהעובדה שהוא יכול לרקום אותן רק כיוון שהוא ישות לשונית, למרות שהוא מתכחש לצווי כלי זה השפה, והוא חושב שכח כאמצעי הוא עדיף, שבסיוע שלו אפשר להשיג את המירב.

       אולי יהודים לא מבינים עד היום מדוע יצא בהמשך לותר נגד היהודים, למרות שהוא תרגם את התנ"ך וטען בצורה שקרית שהוא כולו מסתמכך על כתבי הקודש. הרי לותר היה כולו התפעלות מיכולת הכח, מזה וממונה עליו, השטן. והנה היהודים, גם אם לא הבינו את פילוסופית השפה שבתנ"ך בכל זאת ראו את עצמם כנושאים את המסר שלהם. לותר לא רצה בהם, לא רצה בשפה המכתיבה לאדם לנהג בצורה אתית, היה לא טוב במחשבה שהאדם הנוצרי השתחרר מעול המוסר, יכול היה לעשות הכל העולה על רוחו, נוסף שבפנימיותו  נפשו נשארה טהורה, והנה היהודים המחוצפים נושאים אתם כתבים האומרים את ההפך, יש להשמידם.

      על דברים אלו אפשר לקרא  בהרחבה בספרי: 'האויב הקוסמי', 'אושוויץ כממלכת פאוסט'. ספרים אלו נמצאים רק בספריות, כן אפשר לקרא בספרי 'השורשים התיאולוגיים של הרייך השלישי', שנמצאים עדיין בחנויות. בשעור הבא נמשיך על לותר. 

 

 

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: