אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 87 – פאוסט

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 87 – פאוסט

      כדי להמחיש את ההבדל בין הירושה הנומינליסטית- קלוויניסטית של העולם האנגלו-סקסי, בין הירושה הלותרנית, עלינו להתיחס לדרמת פאוסט, יצירתו של גיתה. למעשה גיתה המחיז את התיאולוגיה של לותר, העניק לה צורה מושלמת של קוסמולוגיה חדשה שבה האדם, פאוסט, מורד בכל הירושה הנוצרית, בכלל מורד בעולם לא מושלם. אם אמרנו שלותר יצר תיאולוגיה גנוסטית קיצונית, גיתה השלים את המלאכה.

      אנחנו לא מכירים אדם מורד נוסח פאוסט, בספרות העולמית. היוונים לא היו מעיזים ליצור אדם מורד הכורת ברית עם המוירה, מקבילה לשטן, למפיסטו. כבר הזכרנו שאצל היוונים היה קיים מושג ההובריס, מושג נעדר מהתרבות הלותרנית.

      אבל כאן אנו רוצים להצביע על עובדה שמרד האדם בבריאה, היא מרד  נגד כלי השפה. פאוסט אינו מורד נגד הטבע, ההיפך הוא רוצה להיות כאיתני הטבע. פאוסט מורד נגד העולם הלשוני עם הגבלותיו. משום מה לאדם המורד נראה כאילו בטבע אין הגבלות, כאילו בטבע יש רצף, משך קיום הישויות לא קצוב. המורד עושה אידיאליזציה של הטבע הכל יכול, הנצחי. אנו היום יודעים ממדע האינפורמציה שגרמי השמים אינם נצחיים, שחוקי האינפורמציה חלים על הטבע.

      ברור שהשקפה הרואה את הטבע בצורה אידיאלית כזו נמצא באופן טבעי במאבק עם ההשקפה הפילוסופית הלשונית התנ"כית, שלפני התפתחות מדע האינפורמציה הבינה שהיקום כולו הוא פרי אינפורמציה. המורד, פאוסט, שאינו רוצה בהגבלות, רוצה להדמות לאיתני הטבע, בהכרח צריך לצאת נגד השפה, האינפורמציה, המגבילה אותו. אם לותר ניטרל את השפה, מבלי להזכירה, גיתה משלים מה שלותר החסיר, יוצא בצורה מפורשת נגד כלי השפה.

       מאחר שאנו לא יכולים כאן להתיחס לכל הדרמה, נסתפק בקטעים הנוגעים לדיונינו. לכן נתחיל בציטוט שלילת השפה בדרמה זו. וכך אומר גיתה (שורות 1220 והלאה): 'להוט אני לפתח את ספר הספרים…….כתוב פה כך: "בראשית היה המאמר!" וכבר נעצר אני! מי לי עזרי בצר? לא את המאמר נפשי מכל בוחרת, שומה עלי זאת לתרגם אחרת, אם רוח אל תורני הנכון. אכתב : "בראשית היה הרעיון," אך שקל שוב השורה הראשונה; ….היוצר הכל הוא הרעיון, המח? מוטב יהא כתוב: "בראשית היה הכח!"…איני סבור שזה הוא סוף דבר. עצה מצאתי, היא על כל תכסה – כך יכתב: "בראשית היה המעשה!"  

     גיתה בשלילה זו של ה'מאמר' כראשית, כדברי השליח יוחנן, שולל לא רק את השפה, הוא שולל גם את ישוע. ראינו כאשר דנו בתיאולוגית יוחנן שהוא ראה את 'הדבר', את 'המאמר' מגולם בישוע. ובאמת גיתה בפרולוג לדרמה זו, מתעלם מישוע, הופך את מפיסטו, השטן, כבנו האהוב של האלוהות הזקנה חסרת הכח.

      גיתה הבין מה שאחרים לא הבינו, שאפילו קביעתו של השליח יוחנן 'בראשית היה הדבר' קושר את הנצרות לפילוסופיה הלשונית התנ"כית, שהוא בצורה מובהקת מורד בה. אנחנו רואים שהוויכוח בין בעלי ההשקפה הלותרנית האורגנית לבין המסורת הנוצרית-יהודית היא על תפקיד השפה היוצרת. שלילת השפה היוצרת מבדיל גם את הלותרניות מההשקפה הנומינליסטית- קלוויניסטית.

      אין לנו ברירה אלא לסטות ולשאול את השאלה התמוהה, מדוע יהודים לא הבינו שמיתוס פאוסט שבהמשך השתלט על גרמניה ונעשה תשתית הרייך השלישי, הכריז מלחמת השמד נגדם. למרות שיהודים כבר מזמן לא הבינו את ירושתם הפילוסופית הלשונית, בעיני הסביבה הם היו יורשי פילוסופיה לשונית זו, המגבילה את 'פאוסט' הרוצה לבלע את העולם מלעשות כך, לכן הם, היהודים הנם האויב שיש להשמידם.

       היהודים נעשו 'האויב הקוסמי', מגלמי כלי השפה האשמה בכל ההגבלות, מונעת דרור מהגיבור פאוסט המורד. הלותרנים או הגרמנים רצו להיפטר מכל הירושה הנוצרית שהיתה קשורה למחשבה התנ"כית. הגרמנים רצו להיאחז בחזרה בירושה היוונית האורגנית, כפי שהם פרשו אותה. נראה את זה בעיקר אצל ניטשה בהמשך.

     אבל אם אנו חוזרים לציטוט  לעיל מפאוסט, אנו עדים לכך שגיתה הבין שאם שוללים את השפה אזי הכלי היחיד הנותר הוא כלי הכח כמעשה, משוחרר מהגבלות האינפורמציה או השפה. פאוסט הוא המורד האוטנטי נגד הנצרות, ניטשה עם  כל מרדנותו, עם גיבורו זרטוסטרא מתגמד מול גיבור זה של גיתה.

     מה שגיתה לא הבין ומדע האינפורמציה של היום מלמד, שביקום האנרגיה או כח, לפי גיתה, שבויה באינפורמציה. לכן כח או אנרגיה ללא אינפורמציה היא כאוס. ראינו כבר שהנוסחה של אינשטין, אנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור ברבוע, או מסה או חומר היא אנרגיה שבויה באינפורמציה. אם מתירים את החיבור הזה בין אנרגיה לבין אינפורמציה, לפנינו פצצה אטומית או כאוס. המסר הזה של גיתה בדרמה זו שהראשית היא כח כמעשה, יכול היה להוביל רק לכאוס, זה מה שקרה ברייך השלישי שמיתוס פאוסט השתלט עליו.

      עד היום הזה אנשים, ביחוד יהודים שאינם מרוצים ממורשתם, רוצים להיות אנשי העולם הגדול, מתפעלים מהגיבור המורד הזה של גיתה, פאוסט, מבלי להבין שמרד כזה מוביל לכאוס. אמנם גיתה בסוף היצירה, לפני מותו, חזר בו, ורצה להציל את נפשו של גיבורו ולהעלותה לממלכת הנשים המיטיבות. גיתה ידע שסוף זה נוגד את ההתחלה, לכן ביקש שסוף זה ליצירה יתפרסם רק אחרי מותו. אבל גיתה גם במקרה זה הלך בעקבות לותר, שגם הוא רצה להציל את נפש המאמין הנוצרי. במקרה של גיתה פאוסט כבר לא היה אפילו מאמין נוצרי.

     הלותרניות היא הביטוי הקיצוני ביותר למרד האדם בשפה המגבילה או באינפורמציה המגבילה את האנרגיה. היוונים שהגרמנים רצו להזדהות אתם אף פעם לא הקצינו בדומה ללותרנים. העובדה שעד היום אנשים לא מבינים עד כמה המסר של יצירת פאוסט הוא מסוכן, מוביל לכאוס, היא תוצאה של אי ידיעת חוקי הקיום, אי השלמה אתם. האדם במרדנותו עורג לכאוס, אבל האדם הפרגמטי נעצר תמיד לפני פי פחת, הגרמנים לא נעצרו.

   מעטים האנשים הקוראים את פאוסט שקוראים גם את החלק השני של הדרמה. בחלק שני זה הגיבור פאוסט עמל, מבצע עבודה מכנית, בסביבתו אנשים שהוא הוריד אותם לדרגת עבדים. פאוסט המורד בחלק השני של הדרמה פחות מאושר מאשר בתחילתו, עולמו לגמרי ריק מתוכן. עולם ללא שפה הוא עולם מכני ללא תוכן. גיתה כנראה הרגיש שאימוץ מרד מוחלט, ביטול השפה, משאיר את האדם בריקנות גמורה, לכן הדביק את הסוף המלאכותי ליצירתו, בו נפשו של גיבורו נמלטת ממיטיבו מפיסטו, ועולה לעולמן של נשים מיטיבות.          

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: