אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 89 – המח, הקוסם הגדול

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 89 – המח, הקוסם הגדול

       הזכרנו כבר בשעורים קודמים שרק במאה ה-2 לספירה הרופא הפילוסוף גלן קבע שהמח הוא מרכז החשיבה של האדם. מחקר המח היום מתפתח לבקרים. אבל ברור הוא כבר שהמח מורכב בשכבות שונות עתיקות יותר וחדשות יותר. האונות הקדמיות הן המאוחרות ביותר, והן המפותחות ביותר אצל האדם. אונות קדמיות אלו מקשרות אותנו עם האינפורמציה היקומית. אבל עלינו להדגיש שהמח מקושר לכל היסודות ביקום.

      נשאלת השאלה מה תפקיד המח. אפשר להגדיר אותו כמעבדה. המח הקולט את כל היסודות ביקום בצורה פלאית, בקסם עושה להם טרנספורמציה לצרכיו של האדם. אפשר להגיד על המח שהוא הקוסם הגדול ביותר ביקום. עובדה שהאינפורמציה הנקלטת במח עוברת בו טרנספורמציה והופכת לשפה האנושית. ובכן, אינפורמציה ללא טרנספורמציה ביקום, יוצרת ישויות אלמות, ישויות חסרות זהות, חסרות יכולת התבוננות.

      ובכן הקוסם הגדול, המח הצורך את רוב הדם בגופינו, החדל לפעל ברגע שלא מסופק לו יסוד זה, עושה קסמים שלא בנמצא ביקום. האדם עד היום הזה אינו אסיר תודה לקוסם שלו, המח על המתת שהוא מעניק לו. האדם מראשיתו מורד בקוסם שלו, מורד בו שהמתת שלו לא מעניקה לו יכולת שלטון על חוקי הקיום, לא מעניקה לו שליטה על משך חייו.

       הקוסם הגדול, המח המעניק לאדם את כל יתרונותיו על ישויות אחרות, יכולת קומוניקציה, יכולת התבוננות, מודעות, בעיקר יכולת יצירה. אבל פאוסט המורד אינו מרוצה מהמתת, הוא רוצה יותר. משום מה פאוסט המורד חושב שאם הוא יהיה חלק מהטבע חלקו ביקום ישתפר, הוא יגבר על מוות, ישלוט בחוקי הקיום, ישתחרר מחובות, ביחוד חובות לזולת, לא יצטרך לשאת ולתת אתו.

     ובכן, האם משאלות אלו של האדם אם תתגשמנה יצעידו את האדם למצב עדיף? במציאות כל משאלותיו אלו של האדם יגרמו לנסיגה שלו, לאיבוד יתרונותיו. האדם כחלק מהטבע יהפך לישות מחוסרת הכרה, מחוסרת מודעות, הוא יהפך לישות אילמת כמו הישויות האחרות ביקום.

      כל מה שהקוסם, המח, מעניק לאדם, הוא יציאה מהעולם האילם, יציאה מהעולם הדטרמיניסטי, הוא הופך בקסם את האדם לישות היכולה ליצור לעצמה את עולמה בתוך היקום האין-סופי. ישות זו שהקוסם יוצר יכולה להתבונן על העולם האילם, לחקות את חוקיו, ובצורה זו ליצור כלים, מיכשור מתוחכם ביותר, ליצור לעצמו מיסתור. בזכות הקוסם המח, האדם יכול ליצור לעצמו את ה'ליוויתן' הגדול, מדינה עם חוקים וערכים, יצירותיו הוא. שוב, הלוויתן הוא עולם בתוך העולם, בתוך היקום. ישות זו מאפשרת לאדם לקבל תמיכה, משוב, שאכן הוא ישות עם מודעות, עם שם, אוטונומי בגבולות. הפלא הגדול או הקסם הגדול שהקוסם, המח מעניק לאדם שהוא משמר את פעולותיו השמיות, שהוא גנזך השומר את פעולותיו, בצורה זו המאפשר לאדם ליצור את עצמו כסיפור. מודעות לא מספיקה למען שהאדם ירגיש שהוא ישות אוטונומית, האדם זקוק לסיפור למען להיות ישות מודעת עם עצמיות.

       אנחנו יכולים להעריך את הזכרון שהקוסם המוח משמר בגנזך שלו, רק אם תוקפת אותנו מחלת האלצהימר המוחקת אותו, אזי האדם מאבד את זהותו. השם של האדם צריך תמיד להיות מגובה בסיפור, בסיפור משפחתי. הסיפור הוא אשר מעניק לאדם את משמעות חייו. אדם ללא שם, אדם ללא סיפור ערב, הוא ישות חלולה.

       לאדם הבנה אינטואיטיבית לחשיבות שמו וסיפורו. מודעות זו דוחפת את האדם ליצירת סיפורו הוא, ליצירת סיפורים אחרים. האדם שלא צלח ליצור את עצמו כסיפור, מזדהה עם סיפור של גיבור, מזדהה גם עם סיפורים על אלים. העובדה שהאדם נוהה אחרי הגיבור המעיז להתגרות בחוקי הקיום היא תוצאה שהאדם רוצה להיות חלק מסיפורו של הגיבור. אחרת אין להבין את התופעה שאנשים מרצונם החופשי נספחים לכובשים הגדולים.

        אבל לא רק האדם הפרטי יוצר את עצמו כסיפור למען לרכוש עצמיות, גם הקהילה, הלוויתן, יוצר מיתוסים של אלים, מזדהה אתם, והוא מצפה מהם להגנה, למשוב, מצפה שהם יהיו בעלי בריתו נגד הקבוצות האחרות. הקהילה זקוקה למיתוס של אלים למען הרגשת היחד, למען להזדהות עם גדולתם, למען לקבל מהם הגנה וערבות.

       בסיועה  הקוסם, המח, האדם משמר את הזכרונות, בסיועה הקוסם המח, האדם יוצר לעצמו מסגרות עם סדרים, אבל בסיועה שלו האדם גם משתלט על עולמות עליונים, על אלים, למען יהיו לו תומכים, ערבים.   

      אנחנו רואים שהקוסם המוח, מאפשר לאדם לא רק ליצור את ה'ליוויתן' שמעניק לו את זהותו, את האוטונומיה החלקית, הוא גם מאפשר לו לאכלס את היקום עם ישויות שאף הן יאשרו את זהותו. הקוסם, המח מאפשר לאדם ליצור עולמות ווירטואליים, המוציאים אותו מעולמו שקטן עליו. האדם המודע רוצה תמיד אני יותר גדול, גופו תמיד קטן עליו. זוהי הסיבה שהוא מזדהה עם גיבורים, זוהי הסיבה שהוא מזדהה עם הישויות העליונות שלהם כוחות בלתי מוגבלים. גם אם משך קיומו של האדם מוגבל, הוא בסיוע העולמות הווירטואליים הופך לישות רבת ממדים שיש לו בעלי ברית כל-יכולים.

     מספיק אם נקרא את החלק השני של יצירת פאוסט, בו הגיבור רוצה להיות כאיתני הטבע, ולהיווכח שמשאלתו ניתנה לו בסוף ימיו, אבל הוא איבד את כל זכויותיו האנושיות, הוא הפך לישות מכנית עמלה ללא ממדים שהקוסם, המוח, בסיוע הכלי שהוא מעניק לאדם, כלי השפה, מספק.   

       ראינו שהיוונים לא היו מודעים שהם בעלי רצון חופשי. הם לא היו מודעים לעובדה זו כיוון שהם גם לא היו מודעים שבידם כלי יצירה, השפה. לא רק שהיוונים לא היו מודעים לכלי השפה ככלי יצירה, ראינו שהם גם לא ידעו על המח, כפי אחרים בתקופתם לא היו מודעים לאיבר זה. אבל העברים, בתנ"ך גם אם לא היו מודעים למח כמרכז המחשבה, הבינו שהם מקושרים ליסוד האינפורמציה המאפשר להם ליצור. הזכרנו כבר את העובדה שאריסטו בספרו 'פואטיקה' מדבר על האדם כחקין, לא כיוצר. הרי אריסטו האמין שהעולם הוא נצחי, הוא לא נברא, לכן גם לא היה עליו ליצור דברים חדשים, היה רק צורך לחקות דברים קיימים. מבחינה זו אריסטו דמה לרבו אפלטון שאף הוא ראה את האדם כמחקה את האידיאות הנצחיות. למרות כל זה, היוונים יצרו הרבה, כיוון שבאופן פרגמטי, אינטואיטיבי הם הבינו שהם יכולים ליצור דברים חדשים. מבחינה זו היוונים כמו האדם מאז שהוא הפך לישות לשונית, באינטואיציה הבין שהוא יכול ליצור, גם אם הוא לא היה מודע לכך לגמרי. מבחינה זו התנ"ך הוא הראשון שנעשה מודע לכך שהאדם קשור ליסוד האינפורמציה ויכול ליצור.

       האדם בכל מצבו נשאר ישות לשונית, אבל הוא יכול לבחר להיות ישות יוצרת או ישות הרוצה לקבל זהות בהרס, במלחמות, בגבורה הרסנית. ראינו שהפאוסטים יצאו למלחמות הרס, אחרי שהתנכרו למתת השפה שקיבלו מהאבולוציה. אבל עוד טרם הפאוסטים, היו מדינות אגרסיביות בעבר, כדאי כאן להזכיר בעיקר את האשורים הקשורים לתנ"ך, שנהלו מלחמות השמד, ולא נשאר מהם זכר, כיוון שהם לא יצרו דברים חדשים. ביוון אנחנו יכולים לראות את ההבדל בין ספרטה ואתונה. ספרטה רצתה זהות במלחמה, בגבורה, לא נשאר ממנה דבר, בהבדל ממנה אתונה שיצרה השאירה ירושה עשירה.

      כאן אי אפשר לדון בכל מכלול הבעיה. אבל האדם צריך להיות אסיר תודה לקוסם הגדול שלו המח, המאפשר לו ליצור, להיהפך לישות עם סיפור. ההולך לפי צווי הקוסם, המח ויוצר, עדיף על המורד בו, הלוחם ההורס. המתים לא יכולים להעיד על גבורת הרוצח, הבל אינו יכול להעיד על גדולת קין.

 

 

 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: