אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 91 -עולם בתוך עולם – זהות

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 91 – עולם בתוך עולם – זהות

     לילוד לוקח זמן להנתק מאמו, אפשר להגדיר את זה בצורה אחרת, הילוד מנכר את עצמו מאמו יחד עם השפה. לוקח לילוד זמן עד אשר הוא יכול להכריז על עצמו כ'אני'. הזכרנו כבר שרק בעברית קיים השורש 'נכר' שממנו נגזרים המלים 'לנכר', 'הכרה', 'נוכרי', כיוון שהשפה העברית, בכלל שפה, נגזרת מהקוד התרבותי שלה, העברית אם כך, נגזרת מהפילו

סופיה הלשונית שלה. אם מושגים אלו נגזרים בעברית מהפילוסופיה הלשונית שלה, מושגים אלו   הם טבעיים לה, כיוון שהשפה מעצם מהותה היא תולדה מהיכולת 'לנכר', 'להבדיל', דבר מדבר. אבל למושג alienation, יש משמעות שלילית בתרבות המערבית. הסיבה לכך היא הרצון להיות חלק מהכוליות, מהטבע, לא להיות זר. הרי להיות 'נוכרי' או 'זר' יש לו משמעות

שלילית אצל האדם, כן ראינו שלהיות 'אורגני' מועדף על האדם.

      האדם רוכש 'זהות' כאשר הוא מכריז על עצמו כ'אני', שפירושו שהוא מובדל מהזולת. אבל המלה, ככל המלים, היא רכוש קיבוצי, רכוש של הקהילה, היא לא רכוש של היחיד. כך גם לגבי הזהות. האדם רוכש 'זהות' כאשר האחרים, הקהילה מכירה בו כישות עצמאית. אנחנו רואים איך מושגים נגזרים אחד ממשנהו.

      אבל 'הזהות' זקוקה ליותר מאשר מודעות ל'אני', היא זקוקה לסיפור, שהנו סך הכל של המעשים של היחיד. אם אמרנו שהשפה הקהילתית יוצרת עולם בתוך עולם, בתוך היקום, כך היחיד יוצר 'זהות', עולם של היחיד בתוך העולם הלשוני, הקהילתי, בתוך העולם מחוץ לעולם הקהילתי, היקום. אפשר להגיד שה'זהות' היא עולם שלישי, כיוון שהיחיד אחרי שהוא הפנים את כל הרכש שלו מהקהילה, יכול להנתק ממנה, לפחות למשך מוגבל.

      הסיבה שהאדם יכול לראות את עצמו כ'מונדה', כ'מיקרוקוסמוס' היא שאחרי שהוא הפנים את הרכש שלו מהקהילה, הפנים אותו, הוא יכול להנתק ממנה. אזי הוא יכול להכריז על עצמו 'כעולם' עצמאי. הזכרנו את לייבניץ שטבע את המושג 'מונדה', הזכרנו גם את קאנט שאף הוא ראה את עצמו כ'מיקרוקוסמוס', המכיל כבר את הכל. לכן אפשר להגיד ש'זהות' מאפשרת בהמשך לאדם ליצור עולם עצמאי בתוך העולם הקהילתי הלשוני, שהנו עולם מופרד מהיקום.

      אבל כל המושגים האלו שיצרנו הם שרירותיים, כיוון שבמציאות הקהילה הלשונית אינה מנותקת מהעולם מחוצה לה, העולם או ה'זהות' של היחיד, אינה מנותקת מהקהילה. הכל שזור בכול. השפה השרירותית מאפשרת לאדם את כל המשחקים האלו. היא מאפשרת לא רק ליצור את הקהילה הלשונית, היא מאפשרת לאדם גם ליצור לעצמו עולמות חלופיים לעולם הנגלה, לשם נודדת הנשמה אחרי המוות כאשר השתחחרה מהגוף המותיץ

      השפה מאפשרת לאדם לרצות דבר והיפוכו, היא מאפשרת לו להתבונן על העולם מחוץ לקהילה הלשונית, ולרצות להיות לא נפרד מעולם חיצוני זה, להיות אורגני, חלק מהכוליות. ה'זהות' מפרידה את האדם מהזולת, אבל הוא יכול גם לרכוש לעצמו זהות של הזולת. הזהות היא מאד זינלה,  האדם יכול לרכוש לעצמו זהות של גיבורים, גם של אלים.

     ראינו שהנוצרי הקאתולי על-ידי טכס המיסה יכול על-ידי אכילת לחם הקודש ושתית היין להיהפך לישוע הגואל, להצלב אתו ולהגאל יחד אתו, וליהפך לנצחי. אלו הנספחים לכובש הגדול רואים את עצמם זהים אתו, הצלחותיו הם הצלחות של הנספח, כישלונותיו הם הכשלון שלו. הנספחים לצבאו של נפוליאון רכשו את זהותו.

      כאשר דקרט הכריז cogito ergo sum, הוא ראה את ה'אני' שלו כמולדת, לא כרכש של השפה. על מושג זה התנהל וויכוח בין דקרט לבין הובס שטען נגד חברו שמחשבה היא לשונית, לכן היא קהילתית, ואם כך, בטחון במושג הוא פרי הסכם עם האחרים, לכן היחיד בטוח בקיומו של מושג רק אם האחרים מאשרים אותו. הובס שהיתה לו רק השקפה לשונית אינטואיטיבית חלקית, לא הסביר את כל התהליך של וודאואות. אמנם בספרו 'בהמות' הובס אומר שמלך הוא מלך רק אם האחרים מאמינים במלכותו. צ"רלס הראשון הוצא להורג בזמן מלחמת האזרחים באנגליה, ובכן כאשר הנתינים הכריזו שאינו מלך, אפשר היה להוציאו להורג.

 בספר 'מחשבות', של דקרט, המורכב מהנחות הפילוסוף ותשובות האחרים, שהשתתפו בוויכוח זה, הובס רק אמר שבשביל מחשבה האדם זקוק לשפה. אבל למען ודאואות האדם זקוק לא רק לשפה, אלא לערבויות מהאחרים שמה שהוא חושב אכן כך הוא. למרות שדקרט לא הסכים עם הובס, הוא הבין שלמען להיות בטוח בודאות מסוימת יש צורך בערבות של מישהו, הוא בחר באלהים כערב, לא הסתפק בערבות של חבריו.

      למעשה דקרט בעל ההובריס לא רצה להודות בכך שהוא מזדקק לערבות האחרים למסקנותיו, הוא רצה רק באלהים כערב, לכן אמר שהוא בטוח בודאות שלו כיוון שאלהים אינו מהתל בו. כמו דקרט גם לייבניץ וגם קאנט לא רצו להיות חייבים לזולתים למסקנות שלהם, לכן מרוב הובריס התכחשו לעובדה שהם הפנימו את הרכש שלהם מהקהילה והכריזו עליו כרכושם הם.

      השפה מעצם מהותה היא קהילתית, לכן כל מושגינו הם קהילתיים. מכאן שאנשים מקהילות שונות, שלהן קודים תרבותיים שונים, חושבים בצורה אחרת. הקוד התרבותי יוצר כבר את המושגים הלשוניים, כך ראינו שהשפה העברית שהקוד התרבותי שלה התבסס על השקפה שהעולם נברא בשפה, מכילה מושגים שאנו לא מוצאים בשפות אחרות. כך ראינו שהשפה היוונית הקלאסית לא הכילה את המושג 'רצון חופשי', כיוון שהקוד התרבותי היווני הניח שהעולם הוא נצחי, ואם כך אין צורך ליצור דברים חדשים, יש רק לחקות דברים שכבר בנמצא.

      אבל כאן אנו דנים ב'זהות' של היחיד. ובכן ה'זהות' תלויה לא רק בשפה, היא תלויה בערבות של האחרים בקהילה. למשל, קהילה יכולה לשלול זהות אדם, להכריז עליו כעבד מחוסר זהות. ברייך השלישי נשלל משוכני מחנות שם וזהות, הם היו רק מספרים. היחיד רוכש זהות אם הוא שותף באמנה קהילתית.

      אפשר לראות שמדינות אינן מוכנות להעניק ליחידים שנספחים אליהן מבחוץ אזרחות. הרי 'אזרחות' היא זהות שהקהילה מעניקה ליחידיה. ה'אזרחות', כמו גם 'זהות' מקנה ליחיד גם זכויות. אפשר להביא דוגמה מחברות היררכיות שבהן רק מי שעומד בראש הפירמידה לדבריו תוקף. בחברה של קסטות לאלו בקסטות הנמוכות אין זהות, לדבריהם אין תוקף.

       כאשר אפלטון הציע דגם למדינה אורגנית, במקום המדינה הדמוקראטית של אתונה, זכויות הוענקו לאלו שנוצרו ממתכות אצילות, אפלטון לא רצה שלהמון או לאלו שנוצרו ממתכות נחותות יהיו  בעלי זהויות  שוות לאלו מקסטות עליונות.

    פלאי הדבר, האדם עם יכולת לשונית בורא לעצמו קהילה למען יוכל בה לעשות שימוש במתת השפה שהוענקה לו. אבל כל מוסד שנוצר בצורה וולוטרית, בהמשך יכול לשלול מהיחיד את זכויותיו, המוסד הופך ל-usurpator  , הוא מעניק זכויות או שולל זכויות מהיחיד. הקהילה מעניה זכויות ליחידים הממלאים חובות שהיא קובעת אותן, כמועילים לה. כך גם לגבי מושגים, אם אלו לא תואמים את הקוד, הם לא מתקבלים. בצורה פרדוקסלית האדם תמיד יוצר לעצמו שופטים לזכויותיו.

        אנחנו רואים שחברות עם נטיות אורגניות מעניקות חשיבות להוגים השוללים את הקהילה, טוענים שהרכש שרכשו הוא שהם. בהבדל מחברה שלה קוד נומינליסטית,  מאמצת הוגים המבטאים את עקרונותיה. אם החברה הלותרנית הכריזה על קאנט כהפילוסוף הגדול ביותר, היא יכלה לעשות את זה כייוון שהאדן כאדם רוצה חהמלט מחובות לקהילה, מחובות לזולת.

        היהודים העריצו ומעריצים את התרבות הגרמנית, כייון שהפילוסופיה הלשונית בתנ"ך לא ידועה להם, והם משתוקקים  להתרבות הפילוסופית הגרמנית, האורגנית  הם גם אשר הפיצו אותה בעולם, כיוון שהם רצו להשתחרר מ'ההלכה'.   

    

 

 

 

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: