Monthly Archives: נובמבר 2008

האוניברסיטה הווירטואלית – שעור 102 – העולם הלשוני העוגן היחיד

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 102 – העולם הלשוני, העוגן היחידי

      בשעור זה אני אחזור על כמה רעיונות שכבר כתבתי עליהם, אבל הם לא הודגשו דיו, לכן קוראים של שעורי חוזרים על ספקות אנושיות. אחד הקוראים פקפק בטענתי שהפילוסוף הובס תרם רבות לגבי ההתפתחות הדמוקראטית המערבית, טען שדבריו של פילוסוף זה היו נכונים לגבי תקופתו בלבד. ובכן, בדרך כלל אני מתיחסת לרעיונות הדומיננטיים של הוגה. במשנת הובס סתירות רבות. אבל הוא הדגיש שהאדם יוצר את המדינה, הלוויתן לפי הגדרתו, האדם גם יוצר את ערכיו. ובכן רעיונות אלו של הובס תקפות עד היום, כיוון שעד היום קיימות אסכולות אורגניות הסבורות שמוסדות וערכים הם אורגניים, מולדים. בהמשך ארחיב על נושא חשוב זה.

      קורא שני מפקפק בקיום 'רצון חופשי'. ובכן, 'רצון חופשי' הוא ערך לשוני, חלק מהשפה, בלעדיו היא לא יכולה לפעל, הוא לא קיים ביקום. מעשה הקסמים החשוב ביותר של המח הקוסם הוא שהוא ניתק חלקית את האינפורמציה הנקלטת באמצעות האונות הקדמיות, ממקורה.

בהמשך אבר מתוחכם זה, המח הקוסם, הפך את האינפורמציה הדטרמיניסטית, לשפה עם 'רצון חופשי'. יחודו של האדם שהוא בעל שפה עם 'רצון חופשי', יכולת המאפשרת לו ליצור, ליצור עולמות ווירטואליים, ליצור חלומות, ליצור געגועים, ריצודי אור.  יצירות לשוניות אלו אין להן תוקף ביקום, הן לא מוחלטות, אבל חיינו הלשוניים, חיינו האנושיים יתכנו רק אם אנו משחקים, נוהגים לפי כללי המשחק שיצרנו, אם אנו מעיפים בועות צבעוניות, יוצרים חלומות וגעגועים למרחב האינסופי. ואם לאו אנו נסוגים לדרגת חיות, או שאנו נעשים חלק מהיקום האילם הדטרמיניסטי.

       האדם יוצר את המערכות שלו לא רק למען להסדיר את חייו החברתיים, הוא יוצר אותם למען לתת משמעות לחייו. אם לא מקדשים את ערך 'קדושת החיים', ערך לשוני, מותר להמית אנשים בתאי גזים.

       את ספרי 'ואשוויץ כממלכת פוסט', פרסמתי כבר בשנת 1986 . ספר זה רוצה להצביע על האידיאולוגיה הגרמנית שהובילה לרייך השלישי. מקור האידיאולוגיה הזו היא בתיאולוגיה של לוותר שבין שאר הדברים, שאינני יכולה כאן לפרט, שלל את הרצון החופשי. עובדה זו, שלילת הרצון החופשי הוביל אותו למסקנה שלמעשה השטן הוא השליט של העולם הנגלה. כל היהודים שמלאי הערצה לתרבות הגרמנית המתיימרת להיות 'רוחניות צרופה', ונעשו חסידים של האידיאולוגיה הגרמנית, לא הבינו שהם ברבות הימים יהיו הקורבנות שלה. הם לא הבינו ש' רוחניות צרופה', היא התגלמות החור השחור', הבולע הכול והופך את הכול לאין', 'רוחניות צרופה'.

       הספר 'ואשוויץ כממלכת פאוסט' מבוסס על ההנחה שהמיתוס של הגיבור הבדיוני פאוסט נעשה תשתית הרייך השלישי. אנסה להסביר מדוע. גיבור זה, פאוסט שולל את כל המערכת הלשונית האנושית, רוצה נצחיות, אהבה בלתי מוגבלת, כוח בלתי מוגבל, כל זה כתוצאה מברית עם אותו שליט, השטן, שלוותר המליך, שהוא 'בלתי מוגבלות', 'אין'.                                                                                                                                            השטן או מפיסטו, ממונה על מאגיה והוא משאיל אותה לגיבורו שחתם אתו הסכם, למען השגת מאווייו. פאוסט רוצה להדמות לאיתני הטבע'. ברור שלאיתני הטבע אין רצון חופשי, הם דתרמיניסטיים, אין להם צורך ברצון חופשי. ברור שלאיתני הטבע גם אין צורך בכל המערכת הלשונית הווירטואלית.

        אני רוצה מקוצר המצע להתרכז בסופו של הגיבור פאוסט, כאשר הוא השיג את מאווייו. ובכן, פאוסט בחלק השני של היצירה, בסופה, פועל כאיתני הטבע, האנשים מסביבו, המסייעים לו , משועבדים לו, הוא מפעיל אותם על-ידי נתינת פקודות להם. חייו ריקים לגמרי.

      ומדוע חייו של פאוסט ריקים לגמרי ללא נחמה, כיוון שהוא ערער את כל המערכת הלשונית האנושית. מצבו של פאוסט המורד הגדול ביותר בערכים לשוניים אנושיים, גרועה יותר אחרי המרד שלו, מאשר חייו טרם המרד. חייו של פאוסט באמת דומים לאיתני הטבע ללא משמעות, ללא נחמה.

      באמת בממלכתו של פאוסט, ממלכת העבדים שלו, ממלכה שאין בה ערכים לשוניים, אין בה קדושת חיים אפשר להשמיד אנשים בתאי גזים. אין לי הסבר מדוע יהודים עד היום מתפעלים מהיצירה 'פאוסט', מדוע הם עד היום חסידי 'הרוחניות הצרופה הגרמנית',  שהביאה להשמדת ששה מלונים מבני עמם.  באותה מידה אין לי הסבר מדוע יהודים לא פיתחו את פילוסופית השפה שבמשלים התנ"כיים, מדוע התרכזו רק בהלכה'. מאחר שיהודים וויתרו על הפילוסופיה הלשונית שלהם, שרק על בסיסה אפשר ליצור מוסר אנושי, הם איבדו את עליונותם המוסרית על תרבויות אחרות. הזנחה זו הפכה את היהודים למיעוט בזוי, שהם לא השתחררו ממנו עד היום, אפילו לא במדינת ישראל.

     'רצון חופשי' הכרחי למרקם החברתי האנושי למען שהאדם יהיה אחראי למעשיו, הגרמנים ששללו 'רצון חופשי' לא היו אחראיים למעשיהם. המרקם הלשוני החברתי הוא שבריר מאד, עובדה שפאוסט והפאוסטים הצליחו לערער אותו. מרקם לשוני זה קיים רק אם בני אדם ערבים לו. אינני פוסלת, גם אם אני אגנוסטית, אין לי הוכחה לכאן או כאן, שהמרקם יש לו ערבות אלוהית. פיזיקאים היום חוזרים לעיקרון האנטרופיה, לפי עיקרון זה ביקום או לפחות על כדור הארץ שלנו התפתחו תנאים, למען יתאפשרו בו חיים אנושיים. חוזרים על מה שנאמר בפרק א' של ספר בראשית, במשל הבריאה.

      אפשר ללמד על גורל האדם רק מההיסטוריה האנושית, חכמי מחברי משלי התנ"ך הגיעו למסקנותיהם מהכרת היסטורית האדם עד לתקופתם, דבר לא השתנה מאז. המדע לא יכול לתת מענה לגורל האדם, לא יכול לעצור פגעי טבע. האדם יכול באמצעיו הלשוניים לשפר במידת מה את חייו, את חיי זולתו, לתת להם משמעות.

        העולם הלשוני הווירטואלי קיים רק אם אנו מתחזקים אותו, מקימים את חוקיו. לעולם ווירטואלי לשוני זה אין תוקף ביקום, אבל יש לו תוקף לגבי חיינו הקצרים עלי אדמות. אנחנו יכולים ליפות את חיינו, לתת להם משמעות, לטוות חלומות, געגועים, אין לנו שליטה על היקום. מההיסטוריה אנו יודעים שמשאלות אפוקליפטיות לא התגשמו ולא יכולים להתגשם.

      עלינו להסתפק במה שנאמר בפרק א' של ספר בראשית, פרק הבריאה, שאלהים ברא את העולם בשמחה, ברא אותו לאדם. אין לנו ברירה אלא לאמץ דברים אלו כיוון שהם עולים על דבריו של לותר שהשטן שליט על העולם, הם עולים על זלזולו של פאוסט במרקם הלשוני. המוסיקה הכביכול שמימית הגרמנית לא יכולה לכפר על המעשים התופתיים של עם זה.

    במדינת יהודה, אחרי חורבן הבית הראשון, אחרי הטראומה שהכיבוש גרם, העברים, הגולים שחזרו לארצם צימצמו את ההשקפה התנ"כית להלכה ולפולחן בבית המקדש. הנבואה הושתקה ואתה הפילוסופיה הלשונית. מה שקרה במציאות ביהודה, שהעדר פילוסופיה, גרם לכך שאומצה הפילוסופיה היוונית, המתיוונים דרדרו את מצב האומה, ההתאוששות בזמן המכבים היה קצר ימים, והתיוונות חזרה, אפילו בשושלת החשמונאית.

      ללא פילוסופיה שתתמך בהלכה, יהודים חיפשו עוגנים בפילוסופיה היוונית הדומיננטית,

יש רק להזכיר את פילון האלכסנדרוני שניסה לעשות סינתזה בין ההשקפה התנ"כית לבין השקפתו של אפלטון. אפילו הרמב"ם שכינס את ההלכה, השלים אותה באמצו את הפילוסופיה הקוטבית של אריסטו. כך יהודי ספרד, או שהושפעו מהפילוסופיה היוונית או מהמחשבה הגנוסטית שאת עקבותיה אנו מוצאים בכתבים הקבליים.

      יהדות גרמניה וגם יהדות מזרח אירופה בלא הבינם את הפילוסופיה במשלים הפילוסופיים הלשוניים התנ"כיים, אימצו בהתלהבות את האידיאולוגיה הגרמנית הקוטבית לירושתם. מיעוטים תמיד מזדהים עם השליטים, עם מחשבה דומיננטית, כך קרה ליהודים. הם אפילו לא הבינו שהנומינליסטים האנגליים ירשו את ירושתם, התבססו על המחשבה התנ"כית. אוקם, הובס, ניוטון, ולוק קרובים יותר לתנ"ך, מאשר יהודים שנאחזו בהלכה בלבד, והשלימו אותה עם פילוסופיות קוטביות למחשבת התנ"ך.

      הקלוויניסטים והנומינליסטים הם אבות הדמוקראטיה המערבית, בעיקר הובס, ולא הלותרנים, הפאוסטים.    

 

  

 

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 102 – העולם הלשוני, העוגן היחידי

      בשעור זה אני אחזור על כמה רעיונות שכבר כתבתי עליהם, אבל הם לא הודגשו דיו, לכן קוראים של שעורי חוזרים על ספקות אנושיות. אחד הקוראים פקפק בטענתי שהפילוסוף הובס תרם רבות לגבי ההתפתחות הדמוקראטית המערבית, טען שדבריו של פילוסוף זה היו נכונים לגבי תקופתו בלבד. ובכן, בדרך כלל אני מתיחסת לרעיונות הדומיננטיים של הוגה. במשנת הובס סתירות רבות. אבל הוא הדגיש שהאדם יוצר את המדינה, הלוויתן לפי הגדרתו, האדם גם יוצר את ערכיו. ובכן רעיונות אלו של הובס תקפות עד היום, כיוון שעד היום קיימות אסכולות אורגניות הסבורות שמוסדות וערכים הם אורגניים, מולדים. בהמשך ארחיב על נושא חשוב זה.

      קורא שני מפקפק בקיום 'רצון חופשי'. ובכן, 'רצון חופשי' הוא ערך לשוני, חלק מהשפה, בלעדיו היא לא יכולה לפעל, הוא לא קיים ביקום. מעשה הקסמים החשוב ביותר של המח הקוסם הוא שהוא ניתק חלקית את האינפורמציה הנקלטת באמצעות האונות הקדמיות, ממקורה.

בהמשך אבר מתוחכם זה, המח הקוסם, הפך את האינפורמציה הדטרמיניסטית, לשפה עם 'רצון חופשי'. יחודו של האדם שהוא בעל שפה עם 'רצון חופשי', יכולת המאפשרת לו ליצור, ליצור עולמות ווירטואליים, ליצור חלומות, ליצור געגועים, ריצודי אור.  יצירות לשוניות אלו אין להן תוקף ביקום, הן לא מוחלטות, אבל חיינו הלשוניים, חיינו האנושיים יתכנו רק אם אנו משחקים, נוהגים לפי כללי המשחק שיצרנו, אם אנו מעיפים בועות צבעוניות, יוצרים חלומות וגעגועים למרחב האינסופי. ואם לאו אנו נסוגים לדרגת חיות, או שאנו נעשים חלק מהיקום האילם הדטרמיניסטי.

       האדם יוצר את המערכות שלו לא רק למען להסדיר את חייו החברתיים, הוא יוצר אותם למען לתת משמעות לחייו. אם לא מקדשים את ערך 'קדושת החיים', ערך לשוני, מותר להמית אנשים בתאי גזים.

       את ספרי 'ואשוויץ כממלכת פוסט', פרסמתי כבר בשנת 1986 . ספר זה רוצה להצביע על האידיאולוגיה הגרמנית שהובילה לרייך השלישי. מקור האידיאולוגיה הזו היא בתיאולוגיה של לוותר שבין שאר הדברים, שאינני יכולה כאן לפרט, שלל את הרצון החופשי. עובדה זו, שלילת הרצון החופשי הוביל אותו למסקנה שלמעשה השטן הוא השליט של העולם הנגלה. כל היהודים שמלאי הערצה לתרבות הגרמנית המתיימרת להיות 'רוחניות צרופה', ונעשו חסידים של האידיאולוגיה הגרמנית, לא הבינו שהם ברבות הימים יהיו הקורבנות שלה. הם לא הבינו ש' רוחניות צרופה', היא התגלמות החור השחור', הבולע הכול והופך את הכול לאין', 'רוחניות צרופה'.

       הספר 'ואשוויץ כממלכת פאוסט' מבוסס על ההנחה שהמיתוס של הגיבור הבדיוני פאוסט נעשה תשתית הרייך השלישי. אנסה להסביר מדוע. גיבור זה, פאוסט שולל את כל המערכת הלשונית האנושית, רוצה נצחיות, אהבה בלתי מוגבלת, כוח בלתי מוגבל, כל זה כתוצאה מברית עם אותו שליט, השטן, שלוותר המליך, שהוא 'בלתי מוגבלות', 'אין'.                                                                                                                                            השטן או מפיסטו, ממונה על מאגיה והוא משאיל אותה לגיבורו שחתם אתו הסכם, למען השגת מאווייו. פאוסט רוצה להדמות לאיתני הטבע'. ברור שלאיתני הטבע אין רצון חופשי, הם דתרמיניסטיים, אין להם צורך ברצון חופשי. ברור שלאיתני הטבע גם אין צורך בכל המערכת הלשונית הווירטואלית.

        אני רוצה מקוצר המצע להתרכז בסופו של הגיבור פאוסט, כאשר הוא השיג את מאווייו. ובכן, פאוסט בחלק השני של היצירה, בסופה, פועל כאיתני הטבע, האנשים מסביבו, המסייעים לו , משועבדים לו, הוא מפעיל אותם על-ידי נתינת פקודות להם. חייו ריקים לגמרי.

      ומדוע חייו של פאוסט ריקים לגמרי ללא נחמה, כיוון שהוא ערער את כל המערכת הלשונית האנושית. מצבו של פאוסט המורד הגדול ביותר בערכים לשוניים אנושיים, גרועה יותר אחרי המרד שלו, מאשר חייו טרם המרד. חייו של פאוסט באמת דומים לאיתני הטבע ללא משמעות, ללא נחמה.

      באמת בממלכתו של פאוסט, ממלכת העבדים שלו, ממלכה שאין בה ערכים לשוניים, אין בה קדושת חיים אפשר להשמיד אנשים בתאי גזים. אין לי הסבר מדוע יהודים עד היום מתפעלים מהיצירה 'פאוסט', מדוע הם עד היום חסידי 'הרוחניות הצרופה הגרמנית',  שהביאה להשמדת ששה מלונים מבני עמם.  באותה מידה אין לי הסבר מדוע יהודים לא פיתחו את פילוסופית השפה שבמשלים התנ"כיים, מדוע התרכזו רק בהלכה'. מאחר שיהודים וויתרו על הפילוסופיה הלשונית שלהם, שרק על בסיסה אפשר ליצור מוסר אנושי, הם איבדו את עליונותם המוסרית על תרבויות אחרות. הזנחה זו הפכה את היהודים למיעוט בזוי, שהם לא השתחררו ממנו עד היום, אפילו לא במדינת ישראל.

     'רצון חופשי' הכרחי למרקם החברתי האנושי למען שהאדם יהיה אחראי למעשיו, הגרמנים ששללו 'רצון חופשי' לא היו אחראיים למעשיהם. המרקם הלשוני החברתי הוא שבריר מאד, עובדה שפאוסט והפאוסטים הצליחו לערער אותו. מרקם לשוני זה קיים רק אם בני אדם ערבים לו. אינני פוסלת, גם אם אני אגנוסטית, אין לי הוכחה לכאן או כאן, שהמרקם יש לו ערבות אלוהית. פיזיקאים היום חוזרים לעיקרון האנטרופיה, לפי עיקרון זה ביקום או לפחות על כדור הארץ שלנו התפתחו תנאים, למען יתאפשרו בו חיים אנושיים. חוזרים על מה שנאמר בפרק א' של ספר בראשית, במשל הבריאה.

      אפשר ללמד על גורל האדם רק מההיסטוריה האנושית, חכמי מחברי משלי התנ"ך הגיעו למסקנותיהם מהכרת היסטורית האדם עד לתקופתם, דבר לא השתנה מאז. המדע לא יכול לתת מענה לגורל האדם, לא יכול לעצור פגעי טבע. האדם יכול באמצעיו הלשוניים לשפר במידת מה את חייו, את חיי זולתו, לתת להם משמעות.

        העולם הלשוני הווירטואלי קיים רק אם אנו מתחזקים אותו, מקימים את חוקיו. לעולם ווירטואלי לשוני זה אין תוקף ביקום, אבל יש לו תוקף לגבי חיינו הקצרים עלי אדמות. אנחנו יכולים ליפות את חיינו, לתת להם משמעות, לטוות חלומות, געגועים, אין לנו שליטה על היקום. מההיסטוריה אנו יודעים שמשאלות אפוקליפטיות לא התגשמו ולא יכולים להתגשם.

      עלינו להסתפק במה שנאמר בפרק א' של ספר בראשית, פרק הבריאה, שאלהים ברא את העולם בשמחה, ברא אותו לאדם. אין לנו ברירה אלא לאמץ דברים אלו כיוון שהם עולים על דבריו של לותר שהשטן שליט על העולם, הם עולים על זלזולו של פאוסט במרקם הלשוני. המוסיקה הכביכול שמימית הגרמנית לא יכולה לכפר על המעשים התופתיים של עם זה.

    במדינת יהודה, אחרי חורבן הבית הראשון, אחרי הטראומה שהכיבוש גרם, העברים, הגולים שחזרו לארצם צימצמו את ההשקפה התנ"כית להלכה ולפולחן בבית המקדש. הנבואה הושתקה ואתה הפילוסופיה הלשונית. מה שקרה במציאות ביהודה, שהעדר פילוסופיה, גרם לכך שאומצה הפילוסופיה היוונית, המתיוונים דרדרו את מצב האומה, ההתאוששות בזמן המכבים היה קצר ימים, והתיוונות חזרה, אפילו בשושלת החשמונאית.

      ללא פילוסופיה שתתמך בהלכה, יהודים חיפשו עוגנים בפילוסופיה היוונית הדומיננטית,

יש רק להזכיר את פילון האלכסנדרוני שניסה לעשות סינתזה בין ההשקפה התנ"כית לבין השקפתו של אפלטון. אפילו הרמב"ם שכינס את ההלכה, השלים אותה באמצו את הפילוסופיה הקוטבית של אריסטו. כך יהודי ספרד, או שהושפעו מהפילוסופיה היוונית או מהמחשבה הגנוסטית שאת עקבותיה אנו מוצאים בכתבים הקבליים.

      יהדות גרמניה וגם יהדות מזרח אירופה בלא הבינם את הפילוסופיה במשלים הפילוסופיים הלשוניים התנ"כיים, אימצו בהתלהבות את האידיאולוגיה הגרמנית הקוטבית לירושתם. מיעוטים תמיד מזדהים עם השליטים, עם מחשבה דומיננטית, כך קרה ליהודים. הם אפילו לא הבינו שהנומינליסטים האנגליים ירשו את ירושתם, התבססו על המחשבה התנ"כית. אוקם, הובס, ניוטון, ולוק קרובים יותר לתנ"ך, מאשר יהודים שנאחזו בהלכה בלבד, והשלימו אותה עם פילוסופיות קוטביות למחשבת התנ"ך.

      הקלוויניסטים והנומינליסטים הם אבות הדמוקראטיה המערבית, בעיקר הובס, ולא הלותרנים, הפאוסטים.    

 

  

 

מודעות פרסומת

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 101 – המח הקוסם יוצר חוקים חדשים ביקום

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 101 – המח הקוסם יוצר חוקים שונים ביקום

      לפני שנמשיך בדיונינו על היווצרות הקהילות, עלינו כאן לברר את העובדות שבעולם הלשוני האנושי קיימים חוקים שונים, מאשר בעולם האילם הפיזיקלי. עלינו להצביע על העובדה שאף בעולם הקוונטים קיימים חוקים שונים מאשר בפיזיקה המסורתית. בעולם הקוונטים קיימת שרירותיות, בהבדל מהדטרמיניזם בעולם הפיזיקה המסורתית. עובדה זו שבעולם הקוונטים קיימת שרירותיות, מנע מאיינשטין לאמץ את הממצאים החדשים בתחום זה. איינשטין רצה בעולם דטרמיניסטי.

       ואם בעולם הקוונטים קיימת שרירותיות, בעולם הלשוני האנושי השרירותיות היא אשר מאפשרת את היצירה, כיוון שבעולם דטרמיניסטי אין מקום לדברים חדשים. המח הקוסם בהינתקו החלקית מהאינפורמציה היקומית, ע"י הטרנספורמציה שלו ליסוד זה, יצר את הרצון החופשי המאפשר לאדם את היצירה, המאפשר לאדם את השרירותיות.

       הפילוסופים המסורתיים, אלו שקבלו את התאר 'פילוסופים מג'וריים', בהבדל מפילוסופים שקבלו תאר 'פילוסופים מינוריים', הפילוסופים הנומינליסטיים, תמיד יצאו מחוקי הטבע ורצו להבין את העולם הלשוני של האדם מחוקים אלו, התעלמו מהעובדה שהעולם הלשוני האנושי הוא שרירותי וחוקיו שונים. פילוסופים אלו התעלמו מההיסטוריה האנושית למען להבין איך האדם נוהג. את חוקי השפה אפשר ללמד רק מהתנהגות אנושית, האופן שבו הם משתמשים בכלי השפה, אפשר ללמד על חוקים אלו מהתנהגות האדם במשך ההיסטוריה. פילוסופים אלו גם התעלמו מהעובדות שמאחר שהעולם הלשוני האנושי הוא שרירותי, ווירטואלי, לכן גם רוב היצירות האנושיות כמו מוסדות, חוקים, הם ווירטואליים, הם לא אורגניים. הם התעלמו מכך שיצירות ווירטואליות אלו זקוקות לערבות הדדית, כיוון שהן לא מוחשיות, לא קיימות מחוץ לעולם הווירטואלי שבני אדם יצרו על כדור הארץ הקטן שלנו.

       בהבדל מפילוסופים אלו שרצו להבין את העולם האנושי הלשוני מחוקי הטבע, אלו המכונים פילוסופים נומינליסטיים, ניסו להבין את עולמו של האדם מהתנהגותו. לסוג זה שייך גם מחבר משל 'עץ הדעת', שיצר את הפילוסופיה הלשונית, שהסיק את מסקנותיו מהסתכלות על התנהגות האדם הלשוני, מידיעת ההיסטוריה האנושית. כתוצאה מהסתכלות זו מחבר משל זה הבין איך האדם מגיע למודעות, איך הוא יוצר את השפה עצמה, למרות שהוא עדיין לא ידע על תפקוד המח, כמרכז המחשבה האנושית.     

       גם הפילוסופים הנומינליסטים היותר מאוחרים, נצמדו יותר לעולם האנושי הקיים עם חוקיו השונים. כך כבר אוקם הנומינליסט, בהתנגדו לפילוסופיה היוונית, הביא דוגמאות מהתנ"ך, בטענה שלו שהעולם אינו נצחי כפי שהפילוסופים היווניים חשבו, הוא אמר שלפי התנ"ך אלהים יוצר העולם יכול גם להרוס אותו, הביא את דוגמת המבול, שבו מסופר שאלהים רצה להרוס את העולם. הובס בהשפעת התנ"ך, טען שמדינה היא לא אורגנית, אלא יצירה אנושית, הוא ראה את האדם כיוצר בדומה לטבע היוצר, לכן הוא יכול ליצור מדינה בשתוף פעולה עם האחרים.

        הפילוסופים שרצו להבין את עולמו של האדם מחוקי הטבע, רצו להיות  חלק מהעולם האורגני, ראו את העולם הזה  כדטרמיניסטי, התעלמו מהעולם הלשוני הקיים לפי חוקים שרירותיים. העולם הלשוני האנושי נגוז תחת חוקים דטרמיניסטיים, יחודו של האדם נגוז אם רואים אותו כחלק מהטבע. ובאמת אפשר להבין את העולם האנושי רק אם מתיחסים לחוקים השרירותיים שהשפה יצרה, חוקים המאפשרים את היצירות הלשוניות הווירטואליות.

      עלינו כאן להזכיר מחדש, דברים שכבר הזכרנו בשעורים קודמים, שפילוסופים כמו אפלטון ואריסטו שלא אימצו את השפה ככלי יצירה,  ראו ביצירות האנושיות חקוי לדברים קיימים. עובדה זו מצביעה על כך שפילוסופית השפה לא היתה נהירה להם, לכן גם מושג כמו 'רצון חופשי' לא היה ידוע להם. גם הפילוסופים הגרמניים שרצו להיות אורגניים, דטרמיניסטיים, למרות שהכירו את הירושה הפילוסופית הלשונית התנ"כית, התעלמו מכך שלכל היצירה האנושית הלשונית  חוקים שונים מאשר חוקי הטבע, לכן קאנט בהשמצתו את המוסר התנ"כי יכול היה להגיד שמוסר זה הוא חיצוני, פרגמטי נופל ממוסר פנימי, שהוא העדיף. רק שמוסר פנימי מתוכנת משותף לאדם ולחיה. המוסר האנושי הוא פרי השפה הפועלת על-ידי משא ומתן חיצוני.

       הרצון אפילו של איינשטין בעולם דטרמיניסטי, אי רצונו להשלים עם העולם הקוונטי השרירותי, הוביל אותו להכריז שסיפורי התנ"ך הם ילדותיים. איינשטין רצה להיות חלקם מהיקום האין-סופי, הדטרמיניסטי, האילם, הוא זלזל בעולם האנושי הלשוני השרירותי.

       כפי שכבר הדגשנו כמה פעמים, המח הקוסם האנושי הוא שלב מפותח יותר בסולם האבולוציוני, הוא משליט חוקים מפותחים יותר לעולם האנושי הלשוני. על איינשטין העולם הדטרמיניסטי היה עדיף על העולם האנושי, בעיניו העולם הפיזיקלי המסורתי היה עדיף על העולם הקוואנטי, עם חוקיו השרירותיים. זכותו היתה לחשוב כך. אבל במציאות העולם האנושי עם חוקיו השונים קיים, ואנחנו צריכים לדון בו ובחוקיו השונים. עלינו לדון איך עולם אנושי זה עם חוקיו השונים פועל.

       עלינו לציין את העובדה הפרדוכסלית שאיינשטין וכל ההוגים האחרים שרצו להיות אורגניים, דטרמיניסטים יכלו להביע את העדפותיהם כיוון שהם היו יצורים לשוניים עם רצון חופשי. הרי גרמי השמיים הדטרמיניסטיים אינם מודעים לעצמם, אינם מביעים העדפות להיות שונים ממה שהם.

       הקדמה זו חשובה, כיוון שהאדם אינו מודע לפרדוכסים המחשבתיים שלו, אינו מודע או אינו רוצה להיות מודע לכך שהוא יכול להתפלסף, כיוון שהוא בעל רצון חופשי, כיוון שביכולת זו שהשפה מספקת, היא מאפשרת לו להיות שרירותי בהעדפותיו.

       מחשבתו של האדם היא פרדוכסלית, אדם יכול לרצות דבר והיפוכו, הוא כיול לכרות את הענף שעליו הוא יושב, הוא מנסה לאפס את כלי השפה ככלי יצירה, המאפשרת לו את כל המשחקים האלו.

       אולי האדם רוצה לשחק במחבואים כמו ההחלקיים בווקום ריק, ששם הם מופיעים ונעלמים, לפי המידע המדעי של היום. בהבדל מהחלקיקים במרחב הריק המשחקים במחבואים, גרמי השמים הם יותר יציבים, אבל גם הם יכולים להבלע בחורים השחורים ולהיעלם.

      ובאמת, גם בעולם האנושי ממלכות גדולות נעלמו, וכפי שהזכרנו אנו יודעים רק על ממלכות שהשאירו את לשונם ויצירותיהם בכתב. גם האדם הפרטי היודע שגופו כלה, בכל זאת רוצה להשאיר את רכש מוחו הקוסם בכתב. כך אפילו אפלטון שבדיאלוג שלו פיידרוס זלזל בחשיבות הכתב, בסופו של דבר אנו יודעים עליו כיוון שהגיגיו נשמרו בכתביו.

     אנו כאן דנים בעולם הווירטואלי הלשוני האנושי שלו חוקים משלו, שונים המחוקים הפיזיקליים, שלו צרכים משלו, עולם שמשחק במחבואים, קיים ולא קיים כמו החלקיקים במרחב הריק המתהווים ומתפרקים. האדם דומה לריצודי האור על פני הים, ממלכות נוצרות ונעלמות כאילו לא היו. אם משהו נשאר מממלכות אלו הוא הרכש של מוחם הקוסם של יחידיה מקובע בכתב.

 

 

 

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 101 – המח הקוסם יוצר חוקים שונים ביקום

      לפני שנמשיך בדיונינו על היווצרות הקהילות, עלינו כאן לברר את העובדות שבעולם הלשוני האנושי קיימים חוקים שונים, מאשר בעולם האילם הפיזיקלי. עלינו להצביע על העובדה שאף בעולם הקוונטים קיימים חוקים שונים מאשר בפיזיקה המסורתית. בעולם הקוונטים קיימת שרירותיות, בהבדל מהדטרמיניזם בעולם הפיזיקה המסורתית. עובדה זו שבעולם הקוונטים קיימת שרירותיות, מנע מאיינשטין לאמץ את הממצאים החדשים בתחום זה. איינשטין רצה בעולם דטרמיניסטי.

       ואם בעולם הקוונטים קיימת שרירותיות, בעולם הלשוני האנושי השרירותיות היא אשר מאפשרת את היצירה, כיוון שבעולם דטרמיניסטי אין מקום לדברים חדשים. המח הקוסם בהינתקו החלקית מהאינפורמציה היקומית, ע"י הטרנספורמציה שלו ליסוד זה, יצר את הרצון החופשי המאפשר לאדם את היצירה, המאפשר לאדם את השרירותיות.

       הפילוסופים המסורתיים, אלו שקבלו את התאר 'פילוסופים מג'וריים', בהבדל מפילוסופים שקבלו תאר 'פילוסופים מינוריים', הפילוסופים הנומינליסטיים, תמיד יצאו מחוקי הטבע ורצו להבין את העולם הלשוני של האדם מחוקים אלו, התעלמו מהעובדה שהעולם הלשוני האנושי הוא שרירותי וחוקיו שונים. פילוסופים אלו התעלמו מההיסטוריה האנושית למען להבין איך האדם נוהג. את חוקי השפה אפשר ללמד רק מהתנהגות אנושית, האופן שבו הם משתמשים בכלי השפה, אפשר ללמד על חוקים אלו מהתנהגות האדם במשך ההיסטוריה. פילוסופים אלו גם התעלמו מהעובדות שמאחר שהעולם הלשוני האנושי הוא שרירותי, ווירטואלי, לכן גם רוב היצירות האנושיות כמו מוסדות, חוקים, הם ווירטואליים, הם לא אורגניים. הם התעלמו מכך שיצירות ווירטואליות אלו זקוקות לערבות הדדית, כיוון שהן לא מוחשיות, לא קיימות מחוץ לעולם הווירטואלי שבני אדם יצרו על כדור הארץ הקטן שלנו.

       בהבדל מפילוסופים אלו שרצו להבין את העולם האנושי הלשוני מחוקי הטבע, אלו המכונים פילוסופים נומינליסטיים, ניסו להבין את עולמו של האדם מהתנהגותו. לסוג זה שייך גם מחבר משל 'עץ הדעת', שיצר את הפילוסופיה הלשונית, שהסיק את מסקנותיו מהסתכלות על התנהגות האדם הלשוני, מידיעת ההיסטוריה האנושית. כתוצאה מהסתכלות זו מחבר משל זה הבין איך האדם מגיע למודעות, איך הוא יוצר את השפה עצמה, למרות שהוא עדיין לא ידע על תפקוד המח, כמרכז המחשבה האנושית.     

       גם הפילוסופים הנומינליסטים היותר מאוחרים, נצמדו יותר לעולם האנושי הקיים עם חוקיו השונים. כך כבר אוקם הנומינליסט, בהתנגדו לפילוסופיה היוונית, הביא דוגמאות מהתנ"ך, בטענה שלו שהעולם אינו נצחי כפי שהפילוסופים היווניים חשבו, הוא אמר שלפי התנ"ך אלהים יוצר העולם יכול גם להרוס אותו, הביא את דוגמת המבול, שבו מסופר שאלהים רצה להרוס את העולם. הובס בהשפעת התנ"ך, טען שמדינה היא לא אורגנית, אלא יצירה אנושית, הוא ראה את האדם כיוצר בדומה לטבע היוצר, לכן הוא יכול ליצור מדינה בשתוף פעולה עם האחרים.

        הפילוסופים שרצו להבין את עולמו של האדם מחוקי הטבע, רצו להיות  חלק מהעולם האורגני, ראו את העולם הזה  כדטרמיניסטי, התעלמו מהעולם הלשוני הקיים לפי חוקים שרירותיים. העולם הלשוני האנושי נגוז תחת חוקים דטרמיניסטיים, יחודו של האדם נגוז אם רואים אותו כחלק מהטבע. ובאמת אפשר להבין את העולם האנושי רק אם מתיחסים לחוקים השרירותיים שהשפה יצרה, חוקים המאפשרים את היצירות הלשוניות הווירטואליות.

      עלינו כאן להזכיר מחדש, דברים שכבר הזכרנו בשעורים קודמים, שפילוסופים כמו אפלטון ואריסטו שלא אימצו את השפה ככלי יצירה,  ראו ביצירות האנושיות חקוי לדברים קיימים. עובדה זו מצביעה על כך שפילוסופית השפה לא היתה נהירה להם, לכן גם מושג כמו 'רצון חופשי' לא היה ידוע להם. גם הפילוסופים הגרמניים שרצו להיות אורגניים, דטרמיניסטיים, למרות שהכירו את הירושה הפילוסופית הלשונית התנ"כית, התעלמו מכך שלכל היצירה האנושית הלשונית  חוקים שונים מאשר חוקי הטבע, לכן קאנט בהשמצתו את המוסר התנ"כי יכול היה להגיד שמוסר זה הוא חיצוני, פרגמטי נופל ממוסר פנימי, שהוא העדיף. רק שמוסר פנימי מתוכנת משותף לאדם ולחיה. המוסר האנושי הוא פרי השפה הפועלת על-ידי משא ומתן חיצוני.

       הרצון אפילו של איינשטין בעולם דטרמיניסטי, אי רצונו להשלים עם העולם הקוונטי השרירותי, הוביל אותו להכריז שסיפורי התנ"ך הם ילדותיים. איינשטין רצה להיות חלקם מהיקום האין-סופי, הדטרמיניסטי, האילם, הוא זלזל בעולם האנושי הלשוני השרירותי.

       כפי שכבר הדגשנו כמה פעמים, המח הקוסם האנושי הוא שלב מפותח יותר בסולם האבולוציוני, הוא משליט חוקים מפותחים יותר לעולם האנושי הלשוני. על איינשטין העולם הדטרמיניסטי היה עדיף על העולם האנושי, בעיניו העולם הפיזיקלי המסורתי היה עדיף על העולם הקוואנטי, עם חוקיו השרירותיים. זכותו היתה לחשוב כך. אבל במציאות העולם האנושי עם חוקיו השונים קיים, ואנחנו צריכים לדון בו ובחוקיו השונים. עלינו לדון איך עולם אנושי זה עם חוקיו השונים פועל.

       עלינו לציין את העובדה הפרדוכסלית שאיינשטין וכל ההוגים האחרים שרצו להיות אורגניים, דטרמיניסטים יכלו להביע את העדפותיהם כיוון שהם היו יצורים לשוניים עם רצון חופשי. הרי גרמי השמיים הדטרמיניסטיים אינם מודעים לעצמם, אינם מביעים העדפות להיות שונים ממה שהם.

       הקדמה זו חשובה, כיוון שהאדם אינו מודע לפרדוכסים המחשבתיים שלו, אינו מודע או אינו רוצה להיות מודע לכך שהוא יכול להתפלסף, כיוון שהוא בעל רצון חופשי, כיוון שביכולת זו שהשפה מספקת, היא מאפשרת לו להיות שרירותי בהעדפותיו.

       מחשבתו של האדם היא פרדוכסלית, אדם יכול לרצות דבר והיפוכו, הוא כיול לכרות את הענף שעליו הוא יושב, הוא מנסה לאפס את כלי השפה ככלי יצירה, המאפשרת לו את כל המשחקים האלו.

       אולי האדם רוצה לשחק במחבואים כמו ההחלקיים בווקום ריק, ששם הם מופיעים ונעלמים, לפי המידע המדעי של היום. בהבדל מהחלקיקים במרחב הריק המשחקים במחבואים, גרמי השמים הם יותר יציבים, אבל גם הם יכולים להבלע בחורים השחורים ולהיעלם.

      ובאמת, גם בעולם האנושי ממלכות גדולות נעלמו, וכפי שהזכרנו אנו יודעים רק על ממלכות שהשאירו את לשונם ויצירותיהם בכתב. גם האדם הפרטי היודע שגופו כלה, בכל זאת רוצה להשאיר את רכש מוחו הקוסם בכתב. כך אפילו אפלטון שבדיאלוג שלו פיידרוס זלזל בחשיבות הכתב, בסופו של דבר אנו יודעים עליו כיוון שהגיגיו נשמרו בכתביו.

     אנו כאן דנים בעולם הווירטואלי הלשוני האנושי שלו חוקים משלו, שונים המחוקים הפיזיקליים, שלו צרכים משלו, עולם שמשחק במחבואים, קיים ולא קיים כמו החלקיקים במרחב הריק המתהווים ומתפרקים. האדם דומה לריצודי האור על פני הים, ממלכות נוצרות ונעלמות כאילו לא היו. אם משהו נשאר מממלכות אלו הוא הרכש של מוחם הקוסם של יחידיה מקובע בכתב.

 

 

 

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 100 -המח הקוסם, שרת הגוף

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 100 –  המח הקוסם, שרת הגוף

      לפי מיתולוגית הבריאה המזופוטמית, אנומה אליש, האדם נוצר למען לשרת את האלים. אבל האבולוציה מלמדת אותנו שהישויות על כדור הארץ מנכסות לעצמן אברים המשרתים אותן בקיומן, אברים המקושרים ליסודות ביקום.

      המח בפעולותיו יכול לשמש אותנו כדגם להתארגנויות הישויות על כדור הארץ, הוא  אבר המשרת את הגוף בכך שהוא מקושר ליסודות ביקום, מעבד אותם לצרכיו, אבל יש לו עוד תפקידים.

      אנו כאן לא נדבר איך  כדור הארץ שלנו התפתח בצורה מקרית, והוא שונה מגרמי שמים אחרים בכך שהוא אפשר התפתחות חיים עליו (עד היום אנו לא יודעים על גרמי שמים אחרים שמאפשרים חיים).

      התחלנו בכך שאמרנו שהמח כאבר יכול לשמש דגם להתארגנויות של ישויות חיות על כדור הארץ שלנו. ובכן, למען שישות תתפתח היא זקוקה ליסודות מחיה. את המלאכה הזו עושים האברים שלה אשר מקושרים ליסודות ביקום, המספקים לה אותה, אברים שמשפרים את תנאי קיומה. כן  זקוקה הישות לאוטונומיה מסוימת כדי לשכפל את עצמה. המח האנושי אף הוא אבר, המקושר ליסודות ביקום, אולם בהבדל מאברים אחרים הוא אבר מתוחכם ביותר, עושה טרנספורמציה ליסודות שהוא מקושר אליהם למען ישרתו את הגוף, נוסף להיותו כלי המשרת את האבולוציה על כדור הארץ. למען לשרת את האבולוציה יחד עם שרותו את הגוף, המח נכס לעצמו שכבות שכבות, לצרכים השונים.

       לפני שנמשיך על תפקידיו של המח ככלי בשרות האבולוציה, עלינו לציין כאן שאפילו הצמחים קולטים את הפוטונים ועל-ידי פוטוסינתזה יחד עם יסודות שהם קולטים מהאדמה הופכים אותם למזון. כל הישויות על כדור הארץ שלנו מקושרים עם כל היסודות.

     ובכן, המח הקוסם הוא אבר מסופח לגוף הביאולוגי, כמו אברים אחרים, הלב, הריאות. כל האברים האלו מקושרים ליסודות ביקום, מעבדים אותם לצורכי הגוף, בצורה כזו מאפשרים לו קיום ושכפול עצמי. כפי שראינו האברים השונים צריכים לשרת את הגוף, כמו בני אדם, לפי המיתוס המזופוטמי צריכים לשרת את האלים. למרות שהמח הוא אבר כמו האברים האחרים, ראינו שהוא גם בשרות האבולוציה, כך בצורה פלאית נכס לעצמו במשך מליוני שנים של אבולוציה שכבות על שכבות, והרכש האחרון שלו, האונות הקדמיות, מעלות את הגוף האנושי לדרגה גבוהה יותר. השכבה הנוספת הזו, שנרכשה על-ידי המח הקוסם ממלאת תפקידים שונים, שישויות אחרות לא מסוגלות לבצע.

      המח אינו בלעדי לאדם, הוא אבר גם של ישויות אחרות שאצלן הוא פחות משוכלל. עובדה שרוב הישויות רואות, תרומת המח שלהן, רוב הישויות שומעות, תרומת המח שלהן. גם המוחות של הישויות האחרות סופגות יסודות ביקום, עושות להם טרנספורמציה למען לרכוש יכולות חדשות, יכולות המשפרות את הקיום שלהן. מה שמאפין את המח האנושי הוא, שבהבדל ממוחות של ישויות אחרות הוא נכס לעצמו במשך האבולוציה את האונות הקדמיות, המפותחות אצל האדם יותר מאשר אצל ישויות אחרות. שכבה מאוחרת זו שנספחה למח מקושרת לאינפורמציה היקומית, ואבר מתוחכם זה עושה טרנספורמציה לה, הופך אותה לשפת האדם.

      עלינו להזכיר פה שהישויות, כמו גם גרמי שמים, הם תוצר אינפורמציה. הישויות ביקום הן פרי אינפורמציה המתרכבת עם אנרגיה. ראינו כבר בשעורים קודמים מנוסחתו של איינשטין שחומר מורכב  מאנרגיה השווה למסה כפול מהירות האור ברבוע. כל החומר או מסה שאנו רואים מסביבינו היא אנרגיה שבויה, בנוסחה, שבויה באינפורמציה. את ההרכב הזה אפשר לפרק.

       אם כל הישויות הן פרי אינפורמציה השובה אנרגיה, מה המיוחד בכך שהאונות הקדמיות של האדם מקושרות לאינפורמציה? הישויות ביקום הן מתוכנתות. גם הישויות החיות על כדור הארץ גם הן מתוכנתות, אפילו כך הוא הגוף הביאולוגי שלנו, אבל עם קמצוץ של אוטונומיה. אבל המח הקוסם, ברוב תחכומו הצליח לנתק חלקית את הרכש החדש ממקורו, רכש שהאונות הקדמיות שבו מהאינפורמציה היקומית. המח הקוסם לא רק ניתק את הרכש החדש ממקורו, הוא בקסם, העניק לו רצון חופשי, הפך אותו לכלי יצירה, יצירה משוחררת מחוקים דטרמיניסטיים. הכלי החדש, השפה, קבלה אוטונומיה, זכות שהוציא אותה יחד עם הגוף שאותו היא משרתת מהעולם הדטרמיניסטי, האילם של היקום.

       השפה האנושית שהיא כלי יצירה, היא ישות חדשה ביקום, היא מתעלה על היקום האילם, ברוב תחכומה מנסה להשתלט עליו, ללא הועיל. כוחו של המח הקוסם קטן מכדי להעניק ליצירתו, השפה, שלטון שיהפוך סדרי עולם. אבל המח הקוסם באמצעות הרכש החדש יכול ליצור למענו עולם בתוך היקום, עולם בתוך העולם. אמנם העולם הזה הוא ווירטואלי, אבל בלעדיו לרכש החדש אין משמעות, הרי היקום הוא אילם, לא מבין את השפה הקולנית, לא מבין את היצירות הווירטואליות שלה, לא מבין ולא יכול למלא את הכמיהות של הישות הדואלית. המח הקוסם צריך למלא את משאלותיו הוא.

      כל הקסמים שהמח הקוסם מבצע מתאפשר כתוצאה מניתוק חלקי של האינפורמציה הנקלטת באונות הקדמיות, ממקורה. מעשה זה הוא הדבר הפלאי שהמח הקוסם ביצע. ברור שהישג זה הוא פרי של מליוני שנה של אבולוציה, יכול להיות שהוא פרי של מוטציה מקרית. האינפורמציה שנותקה ממקורה נעשתה שבוית המח הקוסם, אשר לא רק  הפך אותה לשפה, המעניקה לאדם מודעות, יכולת הסתכלות, ההופכת  לכלי יצירה, אבל שבויה זו של המח הקוסם היא מרדנית, רוצה להשתחרר ממיטיבה, משובה, רוצה להפליג, המח, מולידה, הוא קטן עליה, העולם הווירטואלי לא מספק אותה.

       ראינו שהאברים השונים בגוף צריכים לשרת את הגוף הביאולוגי, לאפשר לו קיום ושכפול. המח הקוסם אף הוא איבר שצריך לשרת את הגוף, לשפר את קיומו, אבל המעשה האחרון, נכוס האינפורמציה, שעבודה לגוף או למח עצמו, הפך את הרכש הזה, השפה, המסופחת לאדם, לישות אוטונומית, שהשתחררה בחלקה מחוקי הקיום הדטרמיניסטיים, ליסוד הרוצה בחופש מוחלט. המח הקוסם עם האינפורמציה השבויה, הפך לשולית הקוסם, הרוצה לכבוש את היקום, הרוצה לשנות אותו.

       האינפורמציה השבויה, מאחר שלה אוטונומיה חלקית,  יכולה ליצור דברים חדשים, לכן היא חושבת את עצמה ריבון, לכן התפקיד לשרת את הגוף לא נראה לה, היא מורדת לעתים בצורך לשרת את הגוף בלבד, היא רוצה עצמאות, היא רוצה להיות מנותקת מהגוף. אבל למעשה היא לא יכולה להנתק מהגוף, כיוון שהיא זקוקה לאנרגיה שלו. למרות הגבלה זו, הזדקקות לאנרגיה של הגוף, האינפורמציה השבויה במח מפליגה למרחבי היקום.

      האינפורמציה השבויה במח הקוסם, בהפלגותיה למרחבים מנסה לנכס לעצמה את היקום, הופכת אותו לטריטוריה שאותה היא מאכלסת. אכלוס זה של היקום הוא דמיוני בלבד, הוא ווירטואלי. איך בכל זאת האכלוס של היקום מקבל תוקף, איך בכל זאת יצירת עולם ווירטואלי בתוך עולם מקבל תוקף ? האינפורמציה השבויה במח הקוסם מגיסת את הקהילות האנושיות כערבות ליצירות הווירטואליות.

       האינפורמציה השבויה לא יכולה לפעל לבד, היא זקוקה לערבים, לתומכים ליצירותיה הווירטואליות. כך הישויות, בני אדם, בעלי הנכס של אינפורמציה שבויה, שפה, מוכרחים ליצור קהילות מבוססות על הסכמים. כל יחיד מתחיב להיות ערב ותומך של זולתו, מאחר שהאינפורמציה השבויה יוצרת בעיקר ישויות רפאיות הקיימות רק אם יש ערבים להן. מלה היא כבר ישות רפאית, לא מוחשית, ללא ערבים לקיומה היא נגוזה. עובדה ששפות של עמים שנכחדו, שפתם ויצירותיהם הווירטואליות נכחדו אתן, אלא אם העלו אותם בכתב וקהילות חדשות פיענחו אותו.

       כבר הכתב הוא המחשה של הישויות הווירטואליות, הנעלמות, הרפאיות. עמים שלא היה להם כתב לא נשאר מהם זכר, הם נגוזו. אדם בודד שלא רשם את סיפורו, כל הרכש שלו נגוז. האדם חרד ששמו ישכח, שסיפורו יגוז.

      האדם הביאולוגי יכול לשכפל את עצמו בצאצאים, אבל הרכש הלשוני הרפאי אינו משכפל את עצמו. כנראה שזהו העונש על היומרות, בכך האבולוציה מנעה מהאדם ישום משאלותיו, מנעה ממנו שהרכש הגנוב, האינפורמציה השבויה במח הקוסם תיצור עולמות בתוך העולם ברי קימא, תאכלס את היקום בישויות רפאיות.

  

 

 

 

 

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 100 –  המח הקוסם, שרת הגוף

      לפי מיתולוגית הבריאה המזופוטמית, אנומה אליש, האדם נוצר למען לשרת את האלים. אבל האבולוציה מלמדת אותנו שהישויות על כדור הארץ מנכסות לעצמן אברים המשרתים אותן בקיומן, אברים המקושרים ליסודות ביקום.

      המח בפעולותיו יכול לשמש אותנו כדגם להתארגנויות הישויות על כדור הארץ, הוא  אבר המשרת את הגוף בכך שהוא מקושר ליסודות ביקום, מעבד אותם לצרכיו, אבל יש לו עוד תפקידים.

      אנו כאן לא נדבר איך  כדור הארץ שלנו התפתח בצורה מקרית, והוא שונה מגרמי שמים אחרים בכך שהוא אפשר התפתחות חיים עליו (עד היום אנו לא יודעים על גרמי שמים אחרים שמאפשרים חיים).

      התחלנו בכך שאמרנו שהמח כאבר יכול לשמש דגם להתארגנויות של ישויות חיות על כדור הארץ שלנו. ובכן, למען שישות תתפתח היא זקוקה ליסודות מחיה. את המלאכה הזו עושים האברים שלה אשר מקושרים ליסודות ביקום, המספקים לה אותה, אברים שמשפרים את תנאי קיומה. כן  זקוקה הישות לאוטונומיה מסוימת כדי לשכפל את עצמה. המח האנושי אף הוא אבר, המקושר ליסודות ביקום, אולם בהבדל מאברים אחרים הוא אבר מתוחכם ביותר, עושה טרנספורמציה ליסודות שהוא מקושר אליהם למען ישרתו את הגוף, נוסף להיותו כלי המשרת את האבולוציה על כדור הארץ. למען לשרת את האבולוציה יחד עם שרותו את הגוף, המח נכס לעצמו שכבות שכבות, לצרכים השונים.

       לפני שנמשיך על תפקידיו של המח ככלי בשרות האבולוציה, עלינו לציין כאן שאפילו הצמחים קולטים את הפוטונים ועל-ידי פוטוסינתזה יחד עם יסודות שהם קולטים מהאדמה הופכים אותם למזון. כל הישויות על כדור הארץ שלנו מקושרים עם כל היסודות.

     ובכן, המח הקוסם הוא אבר מסופח לגוף הביאולוגי, כמו אברים אחרים, הלב, הריאות. כל האברים האלו מקושרים ליסודות ביקום, מעבדים אותם לצורכי הגוף, בצורה כזו מאפשרים לו קיום ושכפול עצמי. כפי שראינו האברים השונים צריכים לשרת את הגוף, כמו בני אדם, לפי המיתוס המזופוטמי צריכים לשרת את האלים. למרות שהמח הוא אבר כמו האברים האחרים, ראינו שהוא גם בשרות האבולוציה, כך בצורה פלאית נכס לעצמו במשך מליוני שנים של אבולוציה שכבות על שכבות, והרכש האחרון שלו, האונות הקדמיות, מעלות את הגוף האנושי לדרגה גבוהה יותר. השכבה הנוספת הזו, שנרכשה על-ידי המח הקוסם ממלאת תפקידים שונים, שישויות אחרות לא מסוגלות לבצע.

      המח אינו בלעדי לאדם, הוא אבר גם של ישויות אחרות שאצלן הוא פחות משוכלל. עובדה שרוב הישויות רואות, תרומת המח שלהן, רוב הישויות שומעות, תרומת המח שלהן. גם המוחות של הישויות האחרות סופגות יסודות ביקום, עושות להם טרנספורמציה למען לרכוש יכולות חדשות, יכולות המשפרות את הקיום שלהן. מה שמאפין את המח האנושי הוא, שבהבדל ממוחות של ישויות אחרות הוא נכס לעצמו במשך האבולוציה את האונות הקדמיות, המפותחות אצל האדם יותר מאשר אצל ישויות אחרות. שכבה מאוחרת זו שנספחה למח מקושרת לאינפורמציה היקומית, ואבר מתוחכם זה עושה טרנספורמציה לה, הופך אותה לשפת האדם.

      עלינו להזכיר פה שהישויות, כמו גם גרמי שמים, הם תוצר אינפורמציה. הישויות ביקום הן פרי אינפורמציה המתרכבת עם אנרגיה. ראינו כבר בשעורים קודמים מנוסחתו של איינשטין שחומר מורכב  מאנרגיה השווה למסה כפול מהירות האור ברבוע. כל החומר או מסה שאנו רואים מסביבינו היא אנרגיה שבויה, בנוסחה, שבויה באינפורמציה. את ההרכב הזה אפשר לפרק.

       אם כל הישויות הן פרי אינפורמציה השובה אנרגיה, מה המיוחד בכך שהאונות הקדמיות של האדם מקושרות לאינפורמציה? הישויות ביקום הן מתוכנתות. גם הישויות החיות על כדור הארץ גם הן מתוכנתות, אפילו כך הוא הגוף הביאולוגי שלנו, אבל עם קמצוץ של אוטונומיה. אבל המח הקוסם, ברוב תחכומו הצליח לנתק חלקית את הרכש החדש ממקורו, רכש שהאונות הקדמיות שבו מהאינפורמציה היקומית. המח הקוסם לא רק ניתק את הרכש החדש ממקורו, הוא בקסם, העניק לו רצון חופשי, הפך אותו לכלי יצירה, יצירה משוחררת מחוקים דטרמיניסטיים. הכלי החדש, השפה, קבלה אוטונומיה, זכות שהוציא אותה יחד עם הגוף שאותו היא משרתת מהעולם הדטרמיניסטי, האילם של היקום.

       השפה האנושית שהיא כלי יצירה, היא ישות חדשה ביקום, היא מתעלה על היקום האילם, ברוב תחכומה מנסה להשתלט עליו, ללא הועיל. כוחו של המח הקוסם קטן מכדי להעניק ליצירתו, השפה, שלטון שיהפוך סדרי עולם. אבל המח הקוסם באמצעות הרכש החדש יכול ליצור למענו עולם בתוך היקום, עולם בתוך העולם. אמנם העולם הזה הוא ווירטואלי, אבל בלעדיו לרכש החדש אין משמעות, הרי היקום הוא אילם, לא מבין את השפה הקולנית, לא מבין את היצירות הווירטואליות שלה, לא מבין ולא יכול למלא את הכמיהות של הישות הדואלית. המח הקוסם צריך למלא את משאלותיו הוא.

      כל הקסמים שהמח הקוסם מבצע מתאפשר כתוצאה מניתוק חלקי של האינפורמציה הנקלטת באונות הקדמיות, ממקורה. מעשה זה הוא הדבר הפלאי שהמח הקוסם ביצע. ברור שהישג זה הוא פרי של מליוני שנה של אבולוציה, יכול להיות שהוא פרי של מוטציה מקרית. האינפורמציה שנותקה ממקורה נעשתה שבוית המח הקוסם, אשר לא רק  הפך אותה לשפה, המעניקה לאדם מודעות, יכולת הסתכלות, ההופכת  לכלי יצירה, אבל שבויה זו של המח הקוסם היא מרדנית, רוצה להשתחרר ממיטיבה, משובה, רוצה להפליג, המח, מולידה, הוא קטן עליה, העולם הווירטואלי לא מספק אותה.

       ראינו שהאברים השונים בגוף צריכים לשרת את הגוף הביאולוגי, לאפשר לו קיום ושכפול. המח הקוסם אף הוא איבר שצריך לשרת את הגוף, לשפר את קיומו, אבל המעשה האחרון, נכוס האינפורמציה, שעבודה לגוף או למח עצמו, הפך את הרכש הזה, השפה, המסופחת לאדם, לישות אוטונומית, שהשתחררה בחלקה מחוקי הקיום הדטרמיניסטיים, ליסוד הרוצה בחופש מוחלט. המח הקוסם עם האינפורמציה השבויה, הפך לשולית הקוסם, הרוצה לכבוש את היקום, הרוצה לשנות אותו.

       האינפורמציה השבויה, מאחר שלה אוטונומיה חלקית,  יכולה ליצור דברים חדשים, לכן היא חושבת את עצמה ריבון, לכן התפקיד לשרת את הגוף לא נראה לה, היא מורדת לעתים בצורך לשרת את הגוף בלבד, היא רוצה עצמאות, היא רוצה להיות מנותקת מהגוף. אבל למעשה היא לא יכולה להנתק מהגוף, כיוון שהיא זקוקה לאנרגיה שלו. למרות הגבלה זו, הזדקקות לאנרגיה של הגוף, האינפורמציה השבויה במח מפליגה למרחבי היקום.

      האינפורמציה השבויה במח הקוסם, בהפלגותיה למרחבים מנסה לנכס לעצמה את היקום, הופכת אותו לטריטוריה שאותה היא מאכלסת. אכלוס זה של היקום הוא דמיוני בלבד, הוא ווירטואלי. איך בכל זאת האכלוס של היקום מקבל תוקף, איך בכל זאת יצירת עולם ווירטואלי בתוך עולם מקבל תוקף ? האינפורמציה השבויה במח הקוסם מגיסת את הקהילות האנושיות כערבות ליצירות הווירטואליות.

       האינפורמציה השבויה לא יכולה לפעל לבד, היא זקוקה לערבים, לתומכים ליצירותיה הווירטואליות. כך הישויות, בני אדם, בעלי הנכס של אינפורמציה שבויה, שפה, מוכרחים ליצור קהילות מבוססות על הסכמים. כל יחיד מתחיב להיות ערב ותומך של זולתו, מאחר שהאינפורמציה השבויה יוצרת בעיקר ישויות רפאיות הקיימות רק אם יש ערבים להן. מלה היא כבר ישות רפאית, לא מוחשית, ללא ערבים לקיומה היא נגוזה. עובדה ששפות של עמים שנכחדו, שפתם ויצירותיהם הווירטואליות נכחדו אתן, אלא אם העלו אותם בכתב וקהילות חדשות פיענחו אותו.

       כבר הכתב הוא המחשה של הישויות הווירטואליות, הנעלמות, הרפאיות. עמים שלא היה להם כתב לא נשאר מהם זכר, הם נגוזו. אדם בודד שלא רשם את סיפורו, כל הרכש שלו נגוז. האדם חרד ששמו ישכח, שסיפורו יגוז.

      האדם הביאולוגי יכול לשכפל את עצמו בצאצאים, אבל הרכש הלשוני הרפאי אינו משכפל את עצמו. כנראה שזהו העונש על היומרות, בכך האבולוציה מנעה מהאדם ישום משאלותיו, מנעה ממנו שהרכש הגנוב, האינפורמציה השבויה במח הקוסם תיצור עולמות בתוך העולם ברי קימא, תאכלס את היקום בישויות רפאיות.

  

 

 

 

 

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 100 –  המח הקוסם, שרת הגוף

      לפי מיתולוגית הבריאה המזופוטמית, אנומה אליש, האדם נוצר למען לשרת את האלים. אבל האבולוציה מלמדת אותנו שהישויות על כדור הארץ מנכסות לעצמן אברים המשרתים אותן בקיומן, אברים המקושרים ליסודות ביקום.

      המח בפעולותיו יכול לשמש אותנו כדגם להתארגנויות הישויות על כדור הארץ, הוא  אבר המשרת את הגוף בכך שהוא מקושר ליסודות ביקום, מעבד אותם לצרכיו, אבל יש לו עוד תפקידים.

      אנו כאן לא נדבר איך  כדור הארץ שלנו התפתח בצורה מקרית, והוא שונה מגרמי שמים אחרים בכך שהוא אפשר התפתחות חיים עליו (עד היום אנו לא יודעים על גרמי שמים אחרים שמאפשרים חיים).

      התחלנו בכך שאמרנו שהמח כאבר יכול לשמש דגם להתארגנויות של ישויות חיות על כדור הארץ שלנו. ובכן, למען שישות תתפתח היא זקוקה ליסודות מחיה. את המלאכה הזו עושים האברים שלה אשר מקושרים ליסודות ביקום, המספקים לה אותה, אברים שמשפרים את תנאי קיומה. כן  זקוקה הישות לאוטונומיה מסוימת כדי לשכפל את עצמה. המח האנושי אף הוא אבר, המקושר ליסודות ביקום, אולם בהבדל מאברים אחרים הוא אבר מתוחכם ביותר, עושה טרנספורמציה ליסודות שהוא מקושר אליהם למען ישרתו את הגוף, נוסף להיותו כלי המשרת את האבולוציה על כדור הארץ. למען לשרת את האבולוציה יחד עם שרותו את הגוף, המח נכס לעצמו שכבות שכבות, לצרכים השונים.

       לפני שנמשיך על תפקידיו של המח ככלי בשרות האבולוציה, עלינו לציין כאן שאפילו הצמחים קולטים את הפוטונים ועל-ידי פוטוסינתזה יחד עם יסודות שהם קולטים מהאדמה הופכים אותם למזון. כל הישויות על כדור הארץ שלנו מקושרים עם כל היסודות.

     ובכן, המח הקוסם הוא אבר מסופח לגוף הביאולוגי, כמו אברים אחרים, הלב, הריאות. כל האברים האלו מקושרים ליסודות ביקום, מעבדים אותם לצורכי הגוף, בצורה כזו מאפשרים לו קיום ושכפול עצמי. כפי שראינו האברים השונים צריכים לשרת את הגוף, כמו בני אדם, לפי המיתוס המזופוטמי צריכים לשרת את האלים. למרות שהמח הוא אבר כמו האברים האחרים, ראינו שהוא גם בשרות האבולוציה, כך בצורה פלאית נכס לעצמו במשך מליוני שנים של אבולוציה שכבות על שכבות, והרכש האחרון שלו, האונות הקדמיות, מעלות את הגוף האנושי לדרגה גבוהה יותר. השכבה הנוספת הזו, שנרכשה על-ידי המח הקוסם ממלאת תפקידים שונים, שישויות אחרות לא מסוגלות לבצע.

      המח אינו בלעדי לאדם, הוא אבר גם של ישויות אחרות שאצלן הוא פחות משוכלל. עובדה שרוב הישויות רואות, תרומת המח שלהן, רוב הישויות שומעות, תרומת המח שלהן. גם המוחות של הישויות האחרות סופגות יסודות ביקום, עושות להם טרנספורמציה למען לרכוש יכולות חדשות, יכולות המשפרות את הקיום שלהן. מה שמאפין את המח האנושי הוא, שבהבדל ממוחות של ישויות אחרות הוא נכס לעצמו במשך האבולוציה את האונות הקדמיות, המפותחות אצל האדם יותר מאשר אצל ישויות אחרות. שכבה מאוחרת זו שנספחה למח מקושרת לאינפורמציה היקומית, ואבר מתוחכם זה עושה טרנספורמציה לה, הופך אותה לשפת האדם.

      עלינו להזכיר פה שהישויות, כמו גם גרמי שמים, הם תוצר אינפורמציה. הישויות ביקום הן פרי אינפורמציה המתרכבת עם אנרגיה. ראינו כבר בשעורים קודמים מנוסחתו של איינשטין שחומר מורכב  מאנרגיה השווה למסה כפול מהירות האור ברבוע. כל החומר או מסה שאנו רואים מסביבינו היא אנרגיה שבויה, בנוסחה, שבויה באינפורמציה. את ההרכב הזה אפשר לפרק.

       אם כל הישויות הן פרי אינפורמציה השובה אנרגיה, מה המיוחד בכך שהאונות הקדמיות של האדם מקושרות לאינפורמציה? הישויות ביקום הן מתוכנתות. גם הישויות החיות על כדור הארץ גם הן מתוכנתות, אפילו כך הוא הגוף הביאולוגי שלנו, אבל עם קמצוץ של אוטונומיה. אבל המח הקוסם, ברוב תחכומו הצליח לנתק חלקית את הרכש החדש ממקורו, רכש שהאונות הקדמיות שבו מהאינפורמציה היקומית. המח הקוסם לא רק ניתק את הרכש החדש ממקורו, הוא בקסם, העניק לו רצון חופשי, הפך אותו לכלי יצירה, יצירה משוחררת מחוקים דטרמיניסטיים. הכלי החדש, השפה, קבלה אוטונומיה, זכות שהוציא אותה יחד עם הגוף שאותו היא משרתת מהעולם הדטרמיניסטי, האילם של היקום.

       השפה האנושית שהיא כלי יצירה, היא ישות חדשה ביקום, היא מתעלה על היקום האילם, ברוב תחכומה מנסה להשתלט עליו, ללא הועיל. כוחו של המח הקוסם קטן מכדי להעניק ליצירתו, השפה, שלטון שיהפוך סדרי עולם. אבל המח הקוסם באמצעות הרכש החדש יכול ליצור למענו עולם בתוך היקום, עולם בתוך העולם. אמנם העולם הזה הוא ווירטואלי, אבל בלעדיו לרכש החדש אין משמעות, הרי היקום הוא אילם, לא מבין את השפה הקולנית, לא מבין את היצירות הווירטואליות שלה, לא מבין ולא יכול למלא את הכמיהות של הישות הדואלית. המח הקוסם צריך למלא את משאלותיו הוא.

      כל הקסמים שהמח הקוסם מבצע מתאפשר כתוצאה מניתוק חלקי של האינפורמציה הנקלטת באונות הקדמיות, ממקורה. מעשה זה הוא הדבר הפלאי שהמח הקוסם ביצע. ברור שהישג זה הוא פרי של מליוני שנה של אבולוציה, יכול להיות שהוא פרי של מוטציה מקרית. האינפורמציה שנותקה ממקורה נעשתה שבוית המח הקוסם, אשר לא רק  הפך אותה לשפה, המעניקה לאדם מודעות, יכולת הסתכלות, ההופכת  לכלי יצירה, אבל שבויה זו של המח הקוסם היא מרדנית, רוצה להשתחרר ממיטיבה, משובה, רוצה להפליג, המח, מולידה, הוא קטן עליה, העולם הווירטואלי לא מספק אותה.

       ראינו שהאברים השונים בגוף צריכים לשרת את הגוף הביאולוגי, לאפשר לו קיום ושכפול. המח הקוסם אף הוא איבר שצריך לשרת את הגוף, לשפר את קיומו, אבל המעשה האחרון, נכוס האינפורמציה, שעבודה לגוף או למח עצמו, הפך את הרכש הזה, השפה, המסופחת לאדם, לישות אוטונומית, שהשתחררה בחלקה מחוקי הקיום הדטרמיניסטיים, ליסוד הרוצה בחופש מוחלט. המח הקוסם עם האינפורמציה השבויה, הפך לשולית הקוסם, הרוצה לכבוש את היקום, הרוצה לשנות אותו.

       האינפורמציה השבויה, מאחר שלה אוטונומיה חלקית,  יכולה ליצור דברים חדשים, לכן היא חושבת את עצמה ריבון, לכן התפקיד לשרת את הגוף לא נראה לה, היא מורדת לעתים בצורך לשרת את הגוף בלבד, היא רוצה עצמאות, היא רוצה להיות מנותקת מהגוף. אבל למעשה היא לא יכולה להנתק מהגוף, כיוון שהיא זקוקה לאנרגיה שלו. למרות הגבלה זו, הזדקקות לאנרגיה של הגוף, האינפורמציה השבויה במח מפליגה למרחבי היקום.

      האינפורמציה השבויה במח הקוסם, בהפלגותיה למרחבים מנסה לנכס לעצמה את היקום, הופכת אותו לטריטוריה שאותה היא מאכלסת. אכלוס זה של היקום הוא דמיוני בלבד, הוא ווירטואלי. איך בכל זאת האכלוס של היקום מקבל תוקף, איך בכל זאת יצירת עולם ווירטואלי בתוך עולם מקבל תוקף ? האינפורמציה השבויה במח הקוסם מגיסת את הקהילות האנושיות כערבות ליצירות הווירטואליות.

       האינפורמציה השבויה לא יכולה לפעל לבד, היא זקוקה לערבים, לתומכים ליצירותיה הווירטואליות. כך הישויות, בני אדם, בעלי הנכס של אינפורמציה שבויה, שפה, מוכרחים ליצור קהילות מבוססות על הסכמים. כל יחיד מתחיב להיות ערב ותומך של זולתו, מאחר שהאינפורמציה השבויה יוצרת בעיקר ישויות רפאיות הקיימות רק אם יש ערבים להן. מלה היא כבר ישות רפאית, לא מוחשית, ללא ערבים לקיומה היא נגוזה. עובדה ששפות של עמים שנכחדו, שפתם ויצירותיהם הווירטואליות נכחדו אתן, אלא אם העלו אותם בכתב וקהילות חדשות פיענחו אותו.

       כבר הכתב הוא המחשה של הישויות הווירטואליות, הנעלמות, הרפאיות. עמים שלא היה להם כתב לא נשאר מהם זכר, הם נגוזו. אדם בודד שלא רשם את סיפורו, כל הרכש שלו נגוז. האדם חרד ששמו ישכח, שסיפורו יגוז.

      האדם הביאולוגי יכול לשכפל את עצמו בצאצאים, אבל הרכש הלשוני הרפאי אינו משכפל את עצמו. כנראה שזהו העונש על היומרות, בכך האבולוציה מנעה מהאדם ישום משאלותיו, מנעה ממנו שהרכש הגנוב, האינפורמציה השבויה במח הקוסם תיצור עולמות בתוך העולם ברי קימא, תאכלס את היקום בישויות רפאיות.

  

 

 

 

 

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 100 –  המח הקוסם, שרת הגוף

      לפי מיתולוגית הבריאה המזופוטמית, אנומה אליש, האדם נוצר למען לשרת את האלים. אבל האבולוציה מלמדת אותנו שהישויות על כדור הארץ מנכסות לעצמן אברים המשרתים אותן בקיומן, אברים המקושרים ליסודות ביקום.

      המח בפעולותיו יכול לשמש אותנו כדגם להתארגנויות הישויות על כדור הארץ, הוא  אבר המשרת את הגוף בכך שהוא מקושר ליסודות ביקום, מעבד אותם לצרכיו, אבל יש לו עוד תפקידים.

      אנו כאן לא נדבר איך  כדור הארץ שלנו התפתח בצורה מקרית, והוא שונה מגרמי שמים אחרים בכך שהוא אפשר התפתחות חיים עליו (עד היום אנו לא יודעים על גרמי שמים אחרים שמאפשרים חיים).

      התחלנו בכך שאמרנו שהמח כאבר יכול לשמש דגם להתארגנויות של ישויות חיות על כדור הארץ שלנו. ובכן, למען שישות תתפתח היא זקוקה ליסודות מחיה. את המלאכה הזו עושים האברים שלה אשר מקושרים ליסודות ביקום, המספקים לה אותה, אברים שמשפרים את תנאי קיומה. כן  זקוקה הישות לאוטונומיה מסוימת כדי לשכפל את עצמה. המח האנושי אף הוא אבר, המקושר ליסודות ביקום, אולם בהבדל מאברים אחרים הוא אבר מתוחכם ביותר, עושה טרנספורמציה ליסודות שהוא מקושר אליהם למען ישרתו את הגוף, נוסף להיותו כלי המשרת את האבולוציה על כדור הארץ. למען לשרת את האבולוציה יחד עם שרותו את הגוף, המח נכס לעצמו שכבות שכבות, לצרכים השונים.

       לפני שנמשיך על תפקידיו של המח ככלי בשרות האבולוציה, עלינו לציין כאן שאפילו הצמחים קולטים את הפוטונים ועל-ידי פוטוסינתזה יחד עם יסודות שהם קולטים מהאדמה הופכים אותם למזון. כל הישויות על כדור הארץ שלנו מקושרים עם כל היסודות.

     ובכן, המח הקוסם הוא אבר מסופח לגוף הביאולוגי, כמו אברים אחרים, הלב, הריאות. כל האברים האלו מקושרים ליסודות ביקום, מעבדים אותם לצורכי הגוף, בצורה כזו מאפשרים לו קיום ושכפול עצמי. כפי שראינו האברים השונים צריכים לשרת את הגוף, כמו בני אדם, לפי המיתוס המזופוטמי צריכים לשרת את האלים. למרות שהמח הוא אבר כמו האברים האחרים, ראינו שהוא גם בשרות האבולוציה, כך בצורה פלאית נכס לעצמו במשך מליוני שנים של אבולוציה שכבות על שכבות, והרכש האחרון שלו, האונות הקדמיות, מעלות את הגוף האנושי לדרגה גבוהה יותר. השכבה הנוספת הזו, שנרכשה על-ידי המח הקוסם ממלאת תפקידים שונים, שישויות אחרות לא מסוגלות לבצע.

      המח אינו בלעדי לאדם, הוא אבר גם של ישויות אחרות שאצלן הוא פחות משוכלל. עובדה שרוב הישויות רואות, תרומת המח שלהן, רוב הישויות שומעות, תרומת המח שלהן. גם המוחות של הישויות האחרות סופגות יסודות ביקום, עושות להם טרנספורמציה למען לרכוש יכולות חדשות, יכולות המשפרות את הקיום שלהן. מה שמאפין את המח האנושי הוא, שבהבדל ממוחות של ישויות אחרות הוא נכס לעצמו במשך האבולוציה את האונות הקדמיות, המפותחות אצל האדם יותר מאשר אצל ישויות אחרות. שכבה מאוחרת זו שנספחה למח מקושרת לאינפורמציה היקומית, ואבר מתוחכם זה עושה טרנספורמציה לה, הופך אותה לשפת האדם.

      עלינו להזכיר פה שהישויות, כמו גם גרמי שמים, הם תוצר אינפורמציה. הישויות ביקום הן פרי אינפורמציה המתרכבת עם אנרגיה. ראינו כבר בשעורים קודמים מנוסחתו של איינשטין שחומר מורכב  מאנרגיה השווה למסה כפול מהירות האור ברבוע. כל החומר או מסה שאנו רואים מסביבינו היא אנרגיה שבויה, בנוסחה, שבויה באינפורמציה. את ההרכב הזה אפשר לפרק.

       אם כל הישויות הן פרי אינפורמציה השובה אנרגיה, מה המיוחד בכך שהאונות הקדמיות של האדם מקושרות לאינפורמציה? הישויות ביקום הן מתוכנתות. גם הישויות החיות על כדור הארץ גם הן מתוכנתות, אפילו כך הוא הגוף הביאולוגי שלנו, אבל עם קמצוץ של אוטונומיה. אבל המח הקוסם, ברוב תחכומו הצליח לנתק חלקית את הרכש החדש ממקורו, רכש שהאונות הקדמיות שבו מהאינפורמציה היקומית. המח הקוסם לא רק ניתק את הרכש החדש ממקורו, הוא בקסם, העניק לו רצון חופשי, הפך אותו לכלי יצירה, יצירה משוחררת מחוקים דטרמיניסטיים. הכלי החדש, השפה, קבלה אוטונומיה, זכות שהוציא אותה יחד עם הגוף שאותו היא משרתת מהעולם הדטרמיניסטי, האילם של היקום.

       השפה האנושית שהיא כלי יצירה, היא ישות חדשה ביקום, היא מתעלה על היקום האילם, ברוב תחכומה מנסה להשתלט עליו, ללא הועיל. כוחו של המח הקוסם קטן מכדי להעניק ליצירתו, השפה, שלטון שיהפוך סדרי עולם. אבל המח הקוסם באמצעות הרכש החדש יכול ליצור למענו עולם בתוך היקום, עולם בתוך העולם. אמנם העולם הזה הוא ווירטואלי, אבל בלעדיו לרכש החדש אין משמעות, הרי היקום הוא אילם, לא מבין את השפה הקולנית, לא מבין את היצירות הווירטואליות שלה, לא מבין ולא יכול למלא את הכמיהות של הישות הדואלית. המח הקוסם צריך למלא את משאלותיו הוא.

      כל הקסמים שהמח הקוסם מבצע מתאפשר כתוצאה מניתוק חלקי של האינפורמציה הנקלטת באונות הקדמיות, ממקורה. מעשה זה הוא הדבר הפלאי שהמח הקוסם ביצע. ברור שהישג זה הוא פרי של מליוני שנה של אבולוציה, יכול להיות שהוא פרי של מוטציה מקרית. האינפורמציה שנותקה ממקורה נעשתה שבוית המח הקוסם, אשר לא רק  הפך אותה לשפה, המעניקה לאדם מודעות, יכולת הסתכלות, ההופכת  לכלי יצירה, אבל שבויה זו של המח הקוסם היא מרדנית, רוצה להשתחרר ממיטיבה, משובה, רוצה להפליג, המח, מולידה, הוא קטן עליה, העולם הווירטואלי לא מספק אותה.

       ראינו שהאברים השונים בגוף צריכים לשרת את הגוף הביאולוגי, לאפשר לו קיום ושכפול. המח הקוסם אף הוא איבר שצריך לשרת את הגוף, לשפר את קיומו, אבל המעשה האחרון, נכוס האינפורמציה, שעבודה לגוף או למח עצמו, הפך את הרכש הזה, השפה, המסופחת לאדם, לישות אוטונומית, שהשתחררה בחלקה מחוקי הקיום הדטרמיניסטיים, ליסוד הרוצה בחופש מוחלט. המח הקוסם עם האינפורמציה השבויה, הפך לשולית הקוסם, הרוצה לכבוש את היקום, הרוצה לשנות אותו.

       האינפורמציה השבויה, מאחר שלה אוטונומיה חלקית,  יכולה ליצור דברים חדשים, לכן היא חושבת את עצמה ריבון, לכן התפקיד לשרת את הגוף לא נראה לה, היא מורדת לעתים בצורך לשרת את הגוף בלבד, היא רוצה עצמאות, היא רוצה להיות מנותקת מהגוף. אבל למעשה היא לא יכולה להנתק מהגוף, כיוון שהיא זקוקה לאנרגיה שלו. למרות הגבלה זו, הזדקקות לאנרגיה של הגוף, האינפורמציה השבויה במח מפליגה למרחבי היקום.

      האינפורמציה השבויה במח הקוסם, בהפלגותיה למרחבים מנסה לנכס לעצמה את היקום, הופכת אותו לטריטוריה שאותה היא מאכלסת. אכלוס זה של היקום הוא דמיוני בלבד, הוא ווירטואלי. איך בכל זאת האכלוס של היקום מקבל תוקף, איך בכל זאת יצירת עולם ווירטואלי בתוך עולם מקבל תוקף ? האינפורמציה השבויה במח הקוסם מגיסת את הקהילות האנושיות כערבות ליצירות הווירטואליות.

       האינפורמציה השבויה לא יכולה לפעל לבד, היא זקוקה לערבים, לתומכים ליצירותיה הווירטואליות. כך הישויות, בני אדם, בעלי הנכס של אינפורמציה שבויה, שפה, מוכרחים ליצור קהילות מבוססות על הסכמים. כל יחיד מתחיב להיות ערב ותומך של זולתו, מאחר שהאינפורמציה השבויה יוצרת בעיקר ישויות רפאיות הקיימות רק אם יש ערבים להן. מלה היא כבר ישות רפאית, לא מוחשית, ללא ערבים לקיומה היא נגוזה. עובדה ששפות של עמים שנכחדו, שפתם ויצירותיהם הווירטואליות נכחדו אתן, אלא אם העלו אותם בכתב וקהילות חדשות פיענחו אותו.

       כבר הכתב הוא המחשה של הישויות הווירטואליות, הנעלמות, הרפאיות. עמים שלא היה להם כתב לא נשאר מהם זכר, הם נגוזו. אדם בודד שלא רשם את סיפורו, כל הרכש שלו נגוז. האדם חרד ששמו ישכח, שסיפורו יגוז.

      האדם הביאולוגי יכול לשכפל את עצמו בצאצאים, אבל הרכש הלשוני הרפאי אינו משכפל את עצמו. כנראה שזהו העונש על היומרות, בכך האבולוציה מנעה מהאדם ישום משאלותיו, מנעה ממנו שהרכש הגנוב, האינפורמציה השבויה במח הקוסם תיצור עולמות בתוך העולם ברי קימא, תאכלס את היקום בישויות רפאיות.

  

 

 

 

 

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 99 – הובס ,ספרו 'בהמות'

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 99 – הובס – ספרו 'בהמות'.

     למרות שהובס לא הבין את משמעות הפילוסופיה הלשונית, הוא בצורה אינטואיטיבית הבין איך השפה פועלת. כבר הזכרנו את ויכוחו של הובס עם דקרט, כאשר הוא העיר לאחרון שהאדם חושב בשפה.

      בספר זה 'בהמות', שוב שם עברי. הובס דן במלחמות הדתיות שהתנהלו באנגליה. הוא מצביע על כך שלמעשה למלים יש השפעה עצומה על אנשים, הוא מתכוון לכך שמלים שהתנתקו ממקורם, נכסו לעצמם קיום עצמאי, הן מסוכנות, אין להן משמעות אמיתית, הן שגרמו למלחמות הדת.  כאן מתגלה אופיו הנומינליסטי של הובס המתנגד לנטיה הראליסטית של האדם להעניק למילים קיום עצמאי.

      הובס כמו בכל קביעותיו, ניחן באינטואיציה, הבין שהאדם בורא את עולמו במילים מחוברות למהויות, ומילים מנותקות מהן, המנכסות לעצמן קיום עצמאי, הן מילים מסוכנות. כפי שציינו הוא הבין שהמילים שהתנתקו ממהויות חיוביות הן בעוכרי התמוטטות כל מוסדות

המדינה.

          אבל אנו רוצים כאן לדון באמירה אחת חשובה ביותר של הובס, המצביע על הבנתו האינטואיטיבית איך נוצרים מעמדות בחברה אנושית. הוא בניגוד להשערתו של אפלטון אשר לפחות קוה לתת למעמדות במדינתו ביסוס אורגני, לכן המציא את המשל השקרי (לפי עדותו הוא) שמעמדות שונים נוצרים באדמה ממתכות שונות, מעמדות עליונים נוצרים ממתכות אצילות. אפלטון ידע שלא כך הדבר, אבל עובדה היא שגם המחוקק ההודי 'מנו', חשב שמעמדות נוצרות על-ידי גלגולים.

      נראה קודם איך מסביר הובס את היווצרות המעמדות: 'הכח של התקיפים אין לו בסיס אלא רק בדעות ובאמונות של האנשים'. לפנינו הובס הנומינליסט, שמבין שאם אנשים לא מאמינים שהמלך הוא מלך, אפשר להוציאו להורג, כפי שקרה למלך אנגליה בתקופתו. דבר זה שונה לגמרי ממה שחשבו הפרעונים. קיים מיתוס של האל 'רה' אשר הסתיר את שמו תחת עורו, למען שלא יגזלו ממנו את מעמדו. האלה איזיס בעורמה הצליחה להוציא ממנו את שמו וכך היא השתלטה עליו. מיתוס זה של האל 'רה' סימל את האמונה המצרית שלשם יש כח מאגי, שהוא כבר מכיל את סמכויותיו של הפרעונים, ואלו לא תלויים בדעות ואמונות האנשים, למען לשמור על הנכס, המעמד, הסמכות, לא גילו את שמם, כדי שהוא לא יגזל מהם.

       הובס ברוב החכמתו הבין שסמכות מלך או בעל מעמד גבה תלוי באמונת האנשים בסמכויותיו, הם יכולים כתוצאה ממצב מסוים לחדול להאמין במלך כמלך. ברור שהובס יכול היה להגיע להבנה זו כיוון שבתקופתו סדרי חברה התערערו.

      אבל אנחנו יכולים ללמוד מהמשלים התנ"כיים, כמו עשרת הדברות, שבדבר השלישי נאסר לשאת את שם האלוהות לשוא. מחברי או מחבר המשל הכיר את התרבות המצרית, את האמונה של תושביה שהשם הוא מאגי, שהוא אמצעי להשגת דברים. לכן בעל המשל אסר להשתמש בשם האלוהות למטרות מאגיות. בעל המשל היה נומינליסט, הבין שאמונה כזו היא אמונת שווא. כמו במקרה של האל 'רה', גם הפרעונים, חשבו ששמם כבר מכיל את הסמכויות שלהם, היו בטוחים בשלטונם מבלי שנתיניהם יאשרו אותו. הובס מבלי להכיר את האמונות המצריות חולק על אמונות אלו, ומוכיח שלשם אין כוחות מאגיים, המלך הוא מלך רק אם האנשים מאמינים במלכותו, בעלי השררה הם בעלי כוחות אם מאמינים בהם האנשים ככאלה. 

    הובס האמין שכל המרקם החברתי, הוא יצירה קיבוצית של אנשים. לכן הובס גם האמין שהאדם יכול ליצור בצורה מלאכותית את מדינתו באמצעות הסכמים. כך הוא הציע ליצור את ה'לוויתן', את המדינה המלאכותית מבוססת על הסכם.

      עד היום אף אחד לא מתיחס להובס כאחד הפילוסופים שהכניסו לעולם המערבי את המושגים שהאדם יוצר את מוסדותיו, את ערכיו, שהם לא נוצרו על-ידי חסדי אלוהים. הרי צ'רלס הראשון האמין שהוא מלך בחסד אלוהי. הכנסיה הקאתולית האמינה שהיא קיימת בחסד אלוהי. אמנם לותר ערער את הסמכות של הכנסיה הקאתולית, אבל הוא לא אמר שמוסדות וערכים הם יצירה אנושית. אפילו אצל קלווין אנו לא מוצאים דעות כאלו.

      אם לותר לא אמר מפורשות שמוסדות וערכים הם יצירות אנושיות, חסידיו פיתחו השקפה אורגנית לפיה מוסדות וערכים הם אורגניים, לא יצירה אנושית. ראינו שקאנט חשב שמוסר הוא מולד, דטרמיניסטי, הוא התנגד למוסר התנ"כי שנראה היה בעיניו מלאכותי ולכן פחות. ראינו גם שהגל חשב שהמדינה קודמת לאדם והאחרון צריך לקבל את מרותה ללא עוררין.

       בדרך כלל מתיחסים ללוק כחדשן, אבל במציאות הובס בכמה משפטי מפתח פתח תקופה חדשה, החזיר לאדם את הסמכות ליצור את עולמו. אמנם הובס הושפע מהפילוסופיה הלשונית התנ"כית, אבל גם אם כך, הוא שחרר פילוסופיה זו מהגוון האלוהי. בלי ספק שהובס היה פילוסוף חילוני.

     הובס שחי בתקופה של מלחמות סרק התיחס בזלזול לאדם, דבר שהיה בעוכריו, כיוון שתמיד מזכירים את הדעות השליליות שלו על האדם, כמו המשפט: 'האדם הוא זאב לאדם'. אפשר לנחש שגם שם הספר 'בהמות' נבחר על-ידי הובס למען לאפין את בני דורו במלחמות השוא שלהם כ'בהמות'.

      יש לראות סתירה בין יחסו של הובס לאדם, זלזולו בו מצד אחד, ומצד שני הענקת זכות לו ליצור את עולמו. הדורות לא ראו בחידושיו של הובס מהפכה מחשבתית. אנו יכולים לעמד על גדולת מהפכתו, אם נשווה את דעותיו לדעות היוונים, שראו ביצירה אנושית הסגת גבול האלים, שרק להם זכות יצירה. אמנם במשל עשרת הדברות, בדבר הרביעי, האדם מצווה ליצור את עולמו, אלא שבתנ"ך אלהים נוכח בכל, בעוד שאצל הובס הוא נעדר לגמרי.

     לא בכדי ראו בהובס פילוסוף חומרני, ובאמת אם אנו משווים את דעותיו לאלו של התנ"ך, אנו חשים באיזה חסר אצלו, נעדר אצלו איזה מימד המרומם את האדם. בתנ"ך יש הוד לקיום האנושי, אפילו אם קיים בו רק עולם נגלה. בתנ"ך יש לאדם משמעות יקומית, הוא בשיח עם עולמות עליונים.  

 

 

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 98 – ה'לוויתן' של הובס

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 98 – 'הלוויתן' של הובס

      בשעורים האחרונים עסקנו במחשבה הלותרנית שהפכה למחשבה אורגנית, והיא הובילה אותנו עד לתורת ניטשה, אשר השאיר בכתובים את ספרו 'הרצון לכח'. ובכן, מחשבה אורגנית מוכרחה לסגת לשלב שלרשות בני אדם עומד רק כלי הכח. הוגי המחשבה האורגנית רצו לסגת לשלב הנמוך יותר של סולם האבולוציה, שלב טרם הלשון, מאחר שכלי זה נראה היה בעיניהם כתובעני מדי, כתובע מהם להתנהג לפי כלליו, התנהגות מוסרית. ניטשה הוביל את זרם המחשבה הזה בחזרה למצב החיתי, מצב  של שימוש בכח בלבד.

     אם היתה המחשבה הלותרנית האורגנית מנצחת, אזי העולם היה כולו הופך לרייך השלישי עם המוסר הכוחני שלו.

      למזלו של העולם המערבי הזרם הלותרני האורגני לא צלח, כך שהעולם המערבי לא נשחת לגמרי, אם  גם נשחת חלקית על כך שאפשר את היווצרות הרייך השלישי. העולם שבתחילה לא התנגד להיווצרות משטר זה, לא נמלט מהאשמה על מעשי הרייך השלישי, כתוצאה מכך הוא איבד יחד אתו יומרות  לעליונות מוסרית.

       למרות כל זה עלינו לחזור לדבריו של הובס, לספרו הלוויתן, מאוחר יותר נחזור גם לספרו 'בהמות'. אולי הנומינליסטים הצילו את המערב משקיעה מוחלטת יחד עם העולם הלותרני. כבר שם הספר של הובס 'לוויתן' מלמד שהוא הושפע מהמחשבה התנ"כית. בספר זה בהקדמה שלו הוא אומר: 'הטבע (אומנות שדרכה אלהים יצר ושליט על העולם) הנו אומנות בידיו של האדם, כמו ביתר הדברים, כך גם בחקוי זה (למעשי אלהים) , על כן הוא יכול ליצור חיה (גוף) מלאכותית'. כאן הובס במלים אחרות חוזר על הפסוק במשל הבריאה, האומר שהאדם נוצר בדמותו של אלהים, אם הוא נוצר בדמותו של אלהים הוא בדומה לו, ע"י חקוי, יכול ליצור חיה או גוף מלאכותי, את המדינה.

        רק למען להצביע על השוני, המדינה המלאכותית של הובס שונה לגמרי מהמדינה של הגל, אשר לפי פילוסוף לותרני-אורגני זה, היא ישות קיימת, שהאדם הנכנס לתוכה  משועבד לחוקיה. הובס יוצר מדינה על-ידי אנשים, במדינה זו שנוצרת בצורה מלאכותית, לא אורגנית, לאדם זכויות  בה, כיוון שהוא יצר אותה, לכן היא צריכה לשרת אותו, לא הוא את המדינה. המדינה, כמו השפה, לפי הובס הם כלים אשר צריכים לשרת את האדם.

       הובס מושפע מפילוסופית השפה התנכ"ית, אבל בהבדל ממחברי המשלים הפילוסופיים של התנ"ך הוא לא הבין לגמרי את מהות השפה. מאחר שהוא לא הבין לאשורו את פילוסופית השפה, דבריו לעתים מגומגמים, לא לגמרי ברורים. אבל הובס נותן לאדם את הזכות ליצור את עולמו, פריבילגיה שאנו לא מוצאים בתרבויות אחרות, גם אם בני אדם בצורה פרגמטית עושים שימוש בכלי השפה שהוענקה להם. הובס מבין שבידי האדם כלי העושה אותו ריבון בצורה מוגבלת, ליצור את עולמו. הוא הראשון, אחרי התנ"ך שהבין שהאדם יצא משורת הישויות המתוכנות, שבידיו אוטונומיה מוגבלת ליצור לעצמו מוסדות שישרתו אותו.

      כל הבנתו של הובס היא אינטואיטיבית בלבד. הוא לא הבין את כל הכללים של פילוסופית השפה. למרות הבנתו החלקית בלבד, הוא מציע ליצור מדינה שאותה הוא מכנה 'לוויתן', ומפרט איך על מדינה זו לפעול. מדינתו של הובס אינה דמוקראטית לפי המושגים העכשוויים. לפיו האנשים יוצרים לעצמם מדינה, למען לצאת ממצב מלחמתי, מלחמה הכל בכל.

      ועתה לפנינו להסביר כמה מעקרונותיו של הובס, שהיו תולדה  ממה שהוא למד מקורות תקופתו. בתקופתו של הובס באירופה התחוללו מלחמות דת, לא רק באנגליה הן התחוללו,    אלא בכל אירופה. מלחמת שלושים השנה כמעט הרסה את כל גרמניה. גם מלחמות הדת באנגליה היו ארוכות, לבסוף הוציאו להורג את המלך, צ'רלס ה-1 . מאחר שהובס נולד בתקופה של במלחמות דת, נדמה היה לו שהאדם מראשיתו היה נתון במלחמות. נכון להניח שהאדם הלשוני במשך קיומו נמצא במאבקים, כיוון שהשפה בנויה על הבדלים, ואלו שהגורל התנכל להם נאבקים להשיג מצב טוב יותר. מלחמות ממשיות מתחוללות בשלבים מאוחרים יותר. דבר זה לא חשוב לגבי הצעותיו של הובס, כיוון שהוא הציע לאדם כאדם לוותר על כמה מזכויותיו למען להכנס למדינה שתשרת אותו, שתהיה בנויה פחות או יותר על שוויון. אבל אלו שבחרו במנהיג שינהל את המדינה, צריכים לקבל את מרותו.

     אבל אנו מוצאים אצל הובס סתירה מהותית להשקפתו הוא. הוא לא קיבל את העיקרון של 'רצון חופש', והרי למען שבני אדם יצרו מדינה הם זקוקים ל'רצון חופשי'. למרות שהוא לא קיבל את העיקרון, נראה שהוא תיקון את עצמו בהמשך, אבל כדי להבין איך יכול היה הובס בכלל להתעלם מהצורך ב'רצון חופשי' למען ליצור את המדינה שלו, עלינו לדעת שבתקופתו התנהל וויכוח בין הרפורמיסטים לבין הקתולים על עיקרון ה'רצון החופשי'. מאחר שהרפורמיסטים התבדלו מהקתולים, הם לא קיבלו את הרצון החופשי כעיקרון, למען להצביע על שוני מהם. למרות כך בחלק ה-שני של הספר, פרק 21 הוא אומר: '… אדם חופשי הוא זה….שבכוחו ושכלו יכול,  אם הוא לא מנוע מכך, לעשות בהתאם לרצונו'. 

     באינטואיציה הובס הבין שלמען שהאדם יוכל לעשות דבר, עליו להפעיל את רצונו החופשי. למרות מודעות זו, לאורך הפרק הזה הוא מסתבך בפרשנות שלו.

      אם כל הבלבולים שלו, אפשר להגיד על הובס שהוא הראשון אשר הבין שלאדם ניתנה האפשרות ליצור את עולמו, הוא לא דטרמיניסטי, לא מתוכנת, אינו חייב להיות במלחמה מתמדת, הוא יכול ליצור לעצמו עם שותפים, מדינה. בהבדל מבעלי השקפה אורגנית, שרצו לסגת למצב אבולוציוני קודם, מצב כוחני, הובס הבין שהאדם יצא מהשלב הכוחני, וביכולתו באמצעות כלי השפה, שהוענק לו, לשפר את חייו.

       הובס בניגוד לבעלי השקפה אורגנית לא חיפש פתרונות כוחניים, אלא חיפש פתרונות מבוססים על הסכמים ווויתורים.

       ועד כמה שאנשים מסתיגים מהובס, הם צריכים לדעת שהוא הראשון שהבין שלאדם יכולת יצירה. רוב אלו העוסקים בפילוסופית השפה, עד היום, אינם מודעים לעובדה זו שכלי השפה בעיקרו הוא כלי יצירה.