אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 101 – המח הקוסם יוצר חוקים חדשים ביקום

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 101 – המח הקוסם יוצר חוקים שונים ביקום

      לפני שנמשיך בדיונינו על היווצרות הקהילות, עלינו כאן לברר את העובדות שבעולם הלשוני האנושי קיימים חוקים שונים, מאשר בעולם האילם הפיזיקלי. עלינו להצביע על העובדה שאף בעולם הקוונטים קיימים חוקים שונים מאשר בפיזיקה המסורתית. בעולם הקוונטים קיימת שרירותיות, בהבדל מהדטרמיניזם בעולם הפיזיקה המסורתית. עובדה זו שבעולם הקוונטים קיימת שרירותיות, מנע מאיינשטין לאמץ את הממצאים החדשים בתחום זה. איינשטין רצה בעולם דטרמיניסטי.

       ואם בעולם הקוונטים קיימת שרירותיות, בעולם הלשוני האנושי השרירותיות היא אשר מאפשרת את היצירה, כיוון שבעולם דטרמיניסטי אין מקום לדברים חדשים. המח הקוסם בהינתקו החלקית מהאינפורמציה היקומית, ע"י הטרנספורמציה שלו ליסוד זה, יצר את הרצון החופשי המאפשר לאדם את היצירה, המאפשר לאדם את השרירותיות.

       הפילוסופים המסורתיים, אלו שקבלו את התאר 'פילוסופים מג'וריים', בהבדל מפילוסופים שקבלו תאר 'פילוסופים מינוריים', הפילוסופים הנומינליסטיים, תמיד יצאו מחוקי הטבע ורצו להבין את העולם הלשוני של האדם מחוקים אלו, התעלמו מהעובדה שהעולם הלשוני האנושי הוא שרירותי וחוקיו שונים. פילוסופים אלו התעלמו מההיסטוריה האנושית למען להבין איך האדם נוהג. את חוקי השפה אפשר ללמד רק מהתנהגות אנושית, האופן שבו הם משתמשים בכלי השפה, אפשר ללמד על חוקים אלו מהתנהגות האדם במשך ההיסטוריה. פילוסופים אלו גם התעלמו מהעובדות שמאחר שהעולם הלשוני האנושי הוא שרירותי, ווירטואלי, לכן גם רוב היצירות האנושיות כמו מוסדות, חוקים, הם ווירטואליים, הם לא אורגניים. הם התעלמו מכך שיצירות ווירטואליות אלו זקוקות לערבות הדדית, כיוון שהן לא מוחשיות, לא קיימות מחוץ לעולם הווירטואלי שבני אדם יצרו על כדור הארץ הקטן שלנו.

       בהבדל מפילוסופים אלו שרצו להבין את העולם האנושי הלשוני מחוקי הטבע, אלו המכונים פילוסופים נומינליסטיים, ניסו להבין את עולמו של האדם מהתנהגותו. לסוג זה שייך גם מחבר משל 'עץ הדעת', שיצר את הפילוסופיה הלשונית, שהסיק את מסקנותיו מהסתכלות על התנהגות האדם הלשוני, מידיעת ההיסטוריה האנושית. כתוצאה מהסתכלות זו מחבר משל זה הבין איך האדם מגיע למודעות, איך הוא יוצר את השפה עצמה, למרות שהוא עדיין לא ידע על תפקוד המח, כמרכז המחשבה האנושית.     

       גם הפילוסופים הנומינליסטים היותר מאוחרים, נצמדו יותר לעולם האנושי הקיים עם חוקיו השונים. כך כבר אוקם הנומינליסט, בהתנגדו לפילוסופיה היוונית, הביא דוגמאות מהתנ"ך, בטענה שלו שהעולם אינו נצחי כפי שהפילוסופים היווניים חשבו, הוא אמר שלפי התנ"ך אלהים יוצר העולם יכול גם להרוס אותו, הביא את דוגמת המבול, שבו מסופר שאלהים רצה להרוס את העולם. הובס בהשפעת התנ"ך, טען שמדינה היא לא אורגנית, אלא יצירה אנושית, הוא ראה את האדם כיוצר בדומה לטבע היוצר, לכן הוא יכול ליצור מדינה בשתוף פעולה עם האחרים.

        הפילוסופים שרצו להבין את עולמו של האדם מחוקי הטבע, רצו להיות  חלק מהעולם האורגני, ראו את העולם הזה  כדטרמיניסטי, התעלמו מהעולם הלשוני הקיים לפי חוקים שרירותיים. העולם הלשוני האנושי נגוז תחת חוקים דטרמיניסטיים, יחודו של האדם נגוז אם רואים אותו כחלק מהטבע. ובאמת אפשר להבין את העולם האנושי רק אם מתיחסים לחוקים השרירותיים שהשפה יצרה, חוקים המאפשרים את היצירות הלשוניות הווירטואליות.

      עלינו כאן להזכיר מחדש, דברים שכבר הזכרנו בשעורים קודמים, שפילוסופים כמו אפלטון ואריסטו שלא אימצו את השפה ככלי יצירה,  ראו ביצירות האנושיות חקוי לדברים קיימים. עובדה זו מצביעה על כך שפילוסופית השפה לא היתה נהירה להם, לכן גם מושג כמו 'רצון חופשי' לא היה ידוע להם. גם הפילוסופים הגרמניים שרצו להיות אורגניים, דטרמיניסטיים, למרות שהכירו את הירושה הפילוסופית הלשונית התנ"כית, התעלמו מכך שלכל היצירה האנושית הלשונית  חוקים שונים מאשר חוקי הטבע, לכן קאנט בהשמצתו את המוסר התנ"כי יכול היה להגיד שמוסר זה הוא חיצוני, פרגמטי נופל ממוסר פנימי, שהוא העדיף. רק שמוסר פנימי מתוכנת משותף לאדם ולחיה. המוסר האנושי הוא פרי השפה הפועלת על-ידי משא ומתן חיצוני.

       הרצון אפילו של איינשטין בעולם דטרמיניסטי, אי רצונו להשלים עם העולם הקוונטי השרירותי, הוביל אותו להכריז שסיפורי התנ"ך הם ילדותיים. איינשטין רצה להיות חלקם מהיקום האין-סופי, הדטרמיניסטי, האילם, הוא זלזל בעולם האנושי הלשוני השרירותי.

       כפי שכבר הדגשנו כמה פעמים, המח הקוסם האנושי הוא שלב מפותח יותר בסולם האבולוציוני, הוא משליט חוקים מפותחים יותר לעולם האנושי הלשוני. על איינשטין העולם הדטרמיניסטי היה עדיף על העולם האנושי, בעיניו העולם הפיזיקלי המסורתי היה עדיף על העולם הקוואנטי, עם חוקיו השרירותיים. זכותו היתה לחשוב כך. אבל במציאות העולם האנושי עם חוקיו השונים קיים, ואנחנו צריכים לדון בו ובחוקיו השונים. עלינו לדון איך עולם אנושי זה עם חוקיו השונים פועל.

       עלינו לציין את העובדה הפרדוכסלית שאיינשטין וכל ההוגים האחרים שרצו להיות אורגניים, דטרמיניסטים יכלו להביע את העדפותיהם כיוון שהם היו יצורים לשוניים עם רצון חופשי. הרי גרמי השמיים הדטרמיניסטיים אינם מודעים לעצמם, אינם מביעים העדפות להיות שונים ממה שהם.

       הקדמה זו חשובה, כיוון שהאדם אינו מודע לפרדוכסים המחשבתיים שלו, אינו מודע או אינו רוצה להיות מודע לכך שהוא יכול להתפלסף, כיוון שהוא בעל רצון חופשי, כיוון שביכולת זו שהשפה מספקת, היא מאפשרת לו להיות שרירותי בהעדפותיו.

       מחשבתו של האדם היא פרדוכסלית, אדם יכול לרצות דבר והיפוכו, הוא כיול לכרות את הענף שעליו הוא יושב, הוא מנסה לאפס את כלי השפה ככלי יצירה, המאפשרת לו את כל המשחקים האלו.

       אולי האדם רוצה לשחק במחבואים כמו ההחלקיים בווקום ריק, ששם הם מופיעים ונעלמים, לפי המידע המדעי של היום. בהבדל מהחלקיקים במרחב הריק המשחקים במחבואים, גרמי השמים הם יותר יציבים, אבל גם הם יכולים להבלע בחורים השחורים ולהיעלם.

      ובאמת, גם בעולם האנושי ממלכות גדולות נעלמו, וכפי שהזכרנו אנו יודעים רק על ממלכות שהשאירו את לשונם ויצירותיהם בכתב. גם האדם הפרטי היודע שגופו כלה, בכל זאת רוצה להשאיר את רכש מוחו הקוסם בכתב. כך אפילו אפלטון שבדיאלוג שלו פיידרוס זלזל בחשיבות הכתב, בסופו של דבר אנו יודעים עליו כיוון שהגיגיו נשמרו בכתביו.

     אנו כאן דנים בעולם הווירטואלי הלשוני האנושי שלו חוקים משלו, שונים המחוקים הפיזיקליים, שלו צרכים משלו, עולם שמשחק במחבואים, קיים ולא קיים כמו החלקיקים במרחב הריק המתהווים ומתפרקים. האדם דומה לריצודי האור על פני הים, ממלכות נוצרות ונעלמות כאילו לא היו. אם משהו נשאר מממלכות אלו הוא הרכש של מוחם הקוסם של יחידיה מקובע בכתב.

 

 

 

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 101 – המח הקוסם יוצר חוקים שונים ביקום

      לפני שנמשיך בדיונינו על היווצרות הקהילות, עלינו כאן לברר את העובדות שבעולם הלשוני האנושי קיימים חוקים שונים, מאשר בעולם האילם הפיזיקלי. עלינו להצביע על העובדה שאף בעולם הקוונטים קיימים חוקים שונים מאשר בפיזיקה המסורתית. בעולם הקוונטים קיימת שרירותיות, בהבדל מהדטרמיניזם בעולם הפיזיקה המסורתית. עובדה זו שבעולם הקוונטים קיימת שרירותיות, מנע מאיינשטין לאמץ את הממצאים החדשים בתחום זה. איינשטין רצה בעולם דטרמיניסטי.

       ואם בעולם הקוונטים קיימת שרירותיות, בעולם הלשוני האנושי השרירותיות היא אשר מאפשרת את היצירה, כיוון שבעולם דטרמיניסטי אין מקום לדברים חדשים. המח הקוסם בהינתקו החלקית מהאינפורמציה היקומית, ע"י הטרנספורמציה שלו ליסוד זה, יצר את הרצון החופשי המאפשר לאדם את היצירה, המאפשר לאדם את השרירותיות.

       הפילוסופים המסורתיים, אלו שקבלו את התאר 'פילוסופים מג'וריים', בהבדל מפילוסופים שקבלו תאר 'פילוסופים מינוריים', הפילוסופים הנומינליסטיים, תמיד יצאו מחוקי הטבע ורצו להבין את העולם הלשוני של האדם מחוקים אלו, התעלמו מהעובדה שהעולם הלשוני האנושי הוא שרירותי וחוקיו שונים. פילוסופים אלו התעלמו מההיסטוריה האנושית למען להבין איך האדם נוהג. את חוקי השפה אפשר ללמד רק מהתנהגות אנושית, האופן שבו הם משתמשים בכלי השפה, אפשר ללמד על חוקים אלו מהתנהגות האדם במשך ההיסטוריה. פילוסופים אלו גם התעלמו מהעובדות שמאחר שהעולם הלשוני האנושי הוא שרירותי, ווירטואלי, לכן גם רוב היצירות האנושיות כמו מוסדות, חוקים, הם ווירטואליים, הם לא אורגניים. הם התעלמו מכך שיצירות ווירטואליות אלו זקוקות לערבות הדדית, כיוון שהן לא מוחשיות, לא קיימות מחוץ לעולם הווירטואלי שבני אדם יצרו על כדור הארץ הקטן שלנו.

       בהבדל מפילוסופים אלו שרצו להבין את העולם האנושי הלשוני מחוקי הטבע, אלו המכונים פילוסופים נומינליסטיים, ניסו להבין את עולמו של האדם מהתנהגותו. לסוג זה שייך גם מחבר משל 'עץ הדעת', שיצר את הפילוסופיה הלשונית, שהסיק את מסקנותיו מהסתכלות על התנהגות האדם הלשוני, מידיעת ההיסטוריה האנושית. כתוצאה מהסתכלות זו מחבר משל זה הבין איך האדם מגיע למודעות, איך הוא יוצר את השפה עצמה, למרות שהוא עדיין לא ידע על תפקוד המח, כמרכז המחשבה האנושית.     

       גם הפילוסופים הנומינליסטים היותר מאוחרים, נצמדו יותר לעולם האנושי הקיים עם חוקיו השונים. כך כבר אוקם הנומינליסט, בהתנגדו לפילוסופיה היוונית, הביא דוגמאות מהתנ"ך, בטענה שלו שהעולם אינו נצחי כפי שהפילוסופים היווניים חשבו, הוא אמר שלפי התנ"ך אלהים יוצר העולם יכול גם להרוס אותו, הביא את דוגמת המבול, שבו מסופר שאלהים רצה להרוס את העולם. הובס בהשפעת התנ"ך, טען שמדינה היא לא אורגנית, אלא יצירה אנושית, הוא ראה את האדם כיוצר בדומה לטבע היוצר, לכן הוא יכול ליצור מדינה בשתוף פעולה עם האחרים.

        הפילוסופים שרצו להבין את עולמו של האדם מחוקי הטבע, רצו להיות  חלק מהעולם האורגני, ראו את העולם הזה  כדטרמיניסטי, התעלמו מהעולם הלשוני הקיים לפי חוקים שרירותיים. העולם הלשוני האנושי נגוז תחת חוקים דטרמיניסטיים, יחודו של האדם נגוז אם רואים אותו כחלק מהטבע. ובאמת אפשר להבין את העולם האנושי רק אם מתיחסים לחוקים השרירותיים שהשפה יצרה, חוקים המאפשרים את היצירות הלשוניות הווירטואליות.

      עלינו כאן להזכיר מחדש, דברים שכבר הזכרנו בשעורים קודמים, שפילוסופים כמו אפלטון ואריסטו שלא אימצו את השפה ככלי יצירה,  ראו ביצירות האנושיות חקוי לדברים קיימים. עובדה זו מצביעה על כך שפילוסופית השפה לא היתה נהירה להם, לכן גם מושג כמו 'רצון חופשי' לא היה ידוע להם. גם הפילוסופים הגרמניים שרצו להיות אורגניים, דטרמיניסטיים, למרות שהכירו את הירושה הפילוסופית הלשונית התנ"כית, התעלמו מכך שלכל היצירה האנושית הלשונית  חוקים שונים מאשר חוקי הטבע, לכן קאנט בהשמצתו את המוסר התנ"כי יכול היה להגיד שמוסר זה הוא חיצוני, פרגמטי נופל ממוסר פנימי, שהוא העדיף. רק שמוסר פנימי מתוכנת משותף לאדם ולחיה. המוסר האנושי הוא פרי השפה הפועלת על-ידי משא ומתן חיצוני.

       הרצון אפילו של איינשטין בעולם דטרמיניסטי, אי רצונו להשלים עם העולם הקוונטי השרירותי, הוביל אותו להכריז שסיפורי התנ"ך הם ילדותיים. איינשטין רצה להיות חלקם מהיקום האין-סופי, הדטרמיניסטי, האילם, הוא זלזל בעולם האנושי הלשוני השרירותי.

       כפי שכבר הדגשנו כמה פעמים, המח הקוסם האנושי הוא שלב מפותח יותר בסולם האבולוציוני, הוא משליט חוקים מפותחים יותר לעולם האנושי הלשוני. על איינשטין העולם הדטרמיניסטי היה עדיף על העולם האנושי, בעיניו העולם הפיזיקלי המסורתי היה עדיף על העולם הקוואנטי, עם חוקיו השרירותיים. זכותו היתה לחשוב כך. אבל במציאות העולם האנושי עם חוקיו השונים קיים, ואנחנו צריכים לדון בו ובחוקיו השונים. עלינו לדון איך עולם אנושי זה עם חוקיו השונים פועל.

       עלינו לציין את העובדה הפרדוכסלית שאיינשטין וכל ההוגים האחרים שרצו להיות אורגניים, דטרמיניסטים יכלו להביע את העדפותיהם כיוון שהם היו יצורים לשוניים עם רצון חופשי. הרי גרמי השמיים הדטרמיניסטיים אינם מודעים לעצמם, אינם מביעים העדפות להיות שונים ממה שהם.

       הקדמה זו חשובה, כיוון שהאדם אינו מודע לפרדוכסים המחשבתיים שלו, אינו מודע או אינו רוצה להיות מודע לכך שהוא יכול להתפלסף, כיוון שהוא בעל רצון חופשי, כיוון שביכולת זו שהשפה מספקת, היא מאפשרת לו להיות שרירותי בהעדפותיו.

       מחשבתו של האדם היא פרדוכסלית, אדם יכול לרצות דבר והיפוכו, הוא כיול לכרות את הענף שעליו הוא יושב, הוא מנסה לאפס את כלי השפה ככלי יצירה, המאפשרת לו את כל המשחקים האלו.

       אולי האדם רוצה לשחק במחבואים כמו ההחלקיים בווקום ריק, ששם הם מופיעים ונעלמים, לפי המידע המדעי של היום. בהבדל מהחלקיקים במרחב הריק המשחקים במחבואים, גרמי השמים הם יותר יציבים, אבל גם הם יכולים להבלע בחורים השחורים ולהיעלם.

      ובאמת, גם בעולם האנושי ממלכות גדולות נעלמו, וכפי שהזכרנו אנו יודעים רק על ממלכות שהשאירו את לשונם ויצירותיהם בכתב. גם האדם הפרטי היודע שגופו כלה, בכל זאת רוצה להשאיר את רכש מוחו הקוסם בכתב. כך אפילו אפלטון שבדיאלוג שלו פיידרוס זלזל בחשיבות הכתב, בסופו של דבר אנו יודעים עליו כיוון שהגיגיו נשמרו בכתביו.

     אנו כאן דנים בעולם הווירטואלי הלשוני האנושי שלו חוקים משלו, שונים המחוקים הפיזיקליים, שלו צרכים משלו, עולם שמשחק במחבואים, קיים ולא קיים כמו החלקיקים במרחב הריק המתהווים ומתפרקים. האדם דומה לריצודי האור על פני הים, ממלכות נוצרות ונעלמות כאילו לא היו. אם משהו נשאר מממלכות אלו הוא הרכש של מוחם הקוסם של יחידיה מקובע בכתב.

 

 

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שנוזל  On 27 בנובמבר 2008 at 0:20

    בעיית חופש הרצון היא בסך הכול בלבול מילולי שאני לא רואה מאחוריו שום תובנה גדולה, חוץ מעניין פילוסופי לגבי האופן בו השפה מצליחה לבלבל אותנו.

    אין שום סתירה בין היכולת שלנו לבחור לכתוב או להגיד דברים כאלה או אחרים, לבין היכולת העקרונית של מישהו שיודע את כל העובדות הפיזיקליות עלינו לחזות באופן דטרמיניסטי את המצב הפיזיקלי העתידי בו הגוף שלנו ימצא. ואי-הוודאות של הקוואנטית לא מוסיפה לנו יכולת בחירה, אלא רק מגבילה את התחזית הפיזיקלית.

    ביומיום אנחנו יכולים לשאול שאלות כמו 'האם הפגיעה בי של הסלע המתדרדר בלתי-נמנעת?' כשהתשובה תהיה חיובית או שלילית בהתאם למצב בשטח – מהירות נפילת הסלע, יכולת הריצה שלנו, וכדומה. לשאלה במקרה הזה יש תיפקוד בחיים שלנו כסוכנים (agents) שיש להם יכולת לעשות פעולה בעולם – לבחור בין שני תרחישים: פגיעה מול אי-פגיעה. אבל כששואלים את השאלה 'האם ~העתיד~ הוא בלתי נמנע?' (כלומר, האם העמדה הדטרמיניסטית נכונה או לא), השאלה לכאורה נראית בעלת משמעות כמו בתקרית הסלע, אבל היא למעשה לא שואלת כלום כי היא לא מנגידה שום אירוע מול שום אירוע אחר. זו אמירה חסרת אינפורמציה לכאן או לכאן.

  • רבקה  On 28 בנובמבר 2008 at 17:19

    לשנוזל, אני עונה על ספקותיך לגבי עיקרון 'רצון חופשי', בשעור הבא. רבקה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: