אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 109 – הקוסמולוגיה של לותר בשליטת השטן
אנו מדלגים על כמה קוסמולוגיות, שאולי נחזור עליהן בהמשך, למען לעסוק בקוסמולוגיות המעצבות עד היום את העולם המערבי.
ראינו שהקוסמולוגיה הקאתולית, שהתבססה על המסרים של השליחים פאולוס ויוחנן, מסגרה את ההבטחות האפוקליפטיות של שני השליחים האלו, על שינוי סדרי עולם, בטכס המיסה. הסדר זה התקיים בעולם הנוצרי במשך מאות שנים, גם אם מדי פעם בפעם היו התפרצויות של מאמינים שרצו לחזור למקור, להבטחות הממשיות.
תחת חופת טכס 'המיסה', הכנסיה הקאתולית הלכה והסתאבה, כיוון שכל פיקוח עליה הוסר, כיוון שהיא שלטה בשם 'מלכות שמים'. האדם של יום יום, רוצה גאולה, אם לא ממשית לפחות גאולה טכסית. הכנסיה הקאתולית באמצעות המנגנון ההיררכי שהיא הקימה, נטלה לעצמה שליטה על חיי המאמינים שלה, נטלה לעצמה שוט של עונשים, היא יכלה למנע מהמאמינים חיים בגן עדן, יכלה לשלח אותם לגיהנום. המאמינים התמימים פחדו מהשוט ונכנעו לכנסיה. כך הכמורה יכלה לעשות כרצונה, היא נשחתה לגמרי בזכות שלטונה על פחדי מאמיניה.
לותר לא היה הראשון שמרד בכנסיה, קדמו לו וויקליף האנגלי, והוס הצ'כי, ורבים אחרים פחות ידועים. יתרונו של לותר עליהם התאפשר הודות לנסיכי גרמניה שתמכו בו. הוויכוח בין לותר לבין הכנסיה החל על בסיס כספי. הכנסיה הקאתולית במרמה תבעה מס בשם 'אינדולגנציות'. למשלמים את המס הובטחה גאולה. ברור שהצלחת הרפורמציה של לותר התבססה על העובדה שנסיכי גרמניה לא רצו שהכספים יזרמו לכנסיה ברומה, לכן תמכו בו.
לותר לא מרד סתם. לאיש זה היו פחדים נוראים, פחדים מהשטן המסית. הוא ניסה להשתחרר מפחדיו על-ידי כניסתו למנזר וקיום סיגופים שונים, אלא שאלו לא הועילו לו. מתוך נסיונו האישי, לותר הבין שסיגופים, מעשים טובים לא מועילים. נוסף לכך לותר נשלח לרומה למשימה מסוימת ושם נתקל בשחיתות הכמורה.
העילה למרדו של לותר היתה הופעת שליחי הכנסיה שתבעו מהמאמינים מיסי אינדולגנציה. לא כאן המקום להכנס לכל הפרטים מקוצר היריעה. לותר פרסם את 95 התיזות שלו בשנת 1517, תלה אותן על דלת הכנסיה בוויטנברג. התיזות הצביעו על כך שמעשים טובים אינם מובילים לגאולה.
95 התיזות לא היו יכולות לבסס עדיין את הרפורמציה. לותר המשיך בכתיבת כתבים תיאולוגיים, בהם הוא הקצין יותר ויותר, ואלו ביססו את המרד שלו. כפי שהזכרנו כבר לותר נתמך על-ידי נסיכי גרמניה שהיו מעונינים יותר בנכוס הכספים של הכנסיה, בנכוס הרכוש שלה, מאשר בטעונים תיאולוגיים. אם הנסיכים לא היו תומכים בלותר, הוא היה מועלה על המוקד כמו הוס לפניו.
כאן עלינו להיכנס לרעיונות לותר, שלא רק עצבו קוסמולוגיה שונה מזו של הנצרות הראשיתית, אלא שרעיונות שלו נעשו הקוד התרבותי של גרמניה וכמה מדינות סקנדינביות.
מה שקורה בדרך כלל שאנשים לא מתעמקים ברעיונות תיאולוגיים, גם לא מבינים אותם. אלו שרצו ברפורמציה הסתפקו בהכרזותיו של לותר שהוא מסתמך על כתבי הקודש, שאותם תרגם לגרמנית, שהוא ממשיכו של השליח פאולוס. אף אחד לא בדק האם באמת לותר הוא ממשיכו של פאולוס, לא שמו לב לכך שהוא הקצין מעבר למשנת שליח זה.
שוב קשה להכנס בבלוג קצר על כל מכלול ההבדלים בין משנת פאולוס לזו של לותר, אנו נסתפק רק בדברים הדומיננטיים בתורת לותר. צדק לותר בהכרזתו שמעשים טובים לא מובילים לגאולה, הרי גם פאולוס רצה לבטל את ההלכה. אבל כאן אנו נכנסים להבדל בין המסר של פאולוס לזה של לותר. פאולוס באמת האמין ששינוי סדרי עולם קרבים. אם כך, הרי אין צורך בחוקים מחמירים של ההלכה, אין צורך במעשים טובים. לותר כבר לא האמין בהבטחות אפוקליפטיות. הרי מאז פאולוס והבטחותיו עברו אלף חמש מאות שנה, ודבר לא התרחש. גם הבטחתו של פאולוס על ביאה מחודשת של ישוע לא התממשה. לכן לותר הסיק מעובדות אלו מסקנות הגיוניות ביותר שהוא לא היה מודע להם לגמרי, כיוון שלא הבין את הפילוסופיה הלשונית של התנ"ך. אבל באינטואיציה הבין שאם השליח פאולוס ביטל את משל 'עץ הדעת', את ההבדלה בין טוב לרע, אזי מה שנשאר, במקום כלי השפה, יש לחזור לכלי הכח.
אם אנו רוצים הוכחה לכך שלותר באינטואיציה הבין שאם מבטלים את ההבדלה בין טוב לרע אזי במקום כלי השפה חוזרים לכלי הכח, אנו לומדים מכך שהוא כתב ספר בשם 'העדר רצון חופשי'. שוב אנו לא יכולים כאן לפרט את כל המהלך הזה. נזכיר רק דברים עיקריים. ארסמוס מרוטרדם, כתב ספרון בעדוד הכנסיה הקאתולית, בשם 'קיום רצון חופשי'. הכנסיה הקאתולית הסיקה שאם תובעים מהמאמינים מעשים טובים, אזי יש להשלים עם קיום רצון חופשי. וכאן אנו יכולים לראות את ההגיון האינטואיטיבי של לותר. ראינו שהוא שלל מעשים טובים כמובילים לגאולה. הרי הוא יכול היה להצדיק את זה רק על בסיס שאין רצון חופשי.
אבל לא רק צידוק שלילת מעשים טובים הובילו את לותר לצאת נגד רצון חופשי. הזכרנו שהוא הבין שאם מבטלים את ההבדלה בין טוב לרע, את כלי השפה המבדילה, אזי מה שנשאר הוא כלי הכח. ברור שלמען הפעלת כח אין צורך ב'רצון חופשי'. אבל לותר לא הסתפק בכך, אם באמת חוזרים לכח, אזי מבטלים גם את כל צוויו של ישוע היהודי, אזי מבטלים גם את שלטונו. אם מבטלים את שלטונו של ישוע, דוחקים אותו לאחרית הימים, אזי השליט הוא השטן. שוב אנו רואים את ההקצנה של לותר, את ההבדל בינו לבין השליח פאולוס. ברור שפאולוס אף פעם לא טען שהגיע זמן שלטונו של השטן.
וכך כותב לותר בספרו: Von unfreien Willen (עמ' 285 ) '…מכאן על התבונה גם להכיר בעובדה שאין רצון חופשי….אנו מאמינים שהשטן הינו נסיך הארץ והוא אורב לממלכת ישוע בכל כוחותיו…'.
מה שמפליא שהפרוטסטנטים בעולם המערבי, קבלו את הצהרותיו של לותר שהוא מסתמך על כתבי הקודש, שהוא ממשיכו של השליח פאולוס. ברור שהאנשים לא קראו את כתביו של לותר או לא הבינו מה שכתוב בהם. קודם כל עלינו לציין שביטול מעשים טובים, מצביע על כך שלותר ביטל את הבסיס של מחשבת התנ"ך, הרי התנ"ך בנוי כולו על מעשים טובים, על הבדלה בין טוב לרע. כאן עלינו לציין שיהודים טובים לא הבינו את העובדה הזו שלותר שמט את בסיס מחשבת התנ"ך, ציינו תמיד שהוא תרגם אותו לגרמנית, ראו בכך זכות שלו.
אבל יותר גרוע מעיוורון היהודים, הפרוטסטנטים לא שמו לב לכך שלותר שהתימר להיות ממשיכו של השליח פאולוס למעשה שמט את בסיס הבטחותיו האפוקליפטיות. בדרך אגב עלינו לציין, שמרכס היהודי המומר החזיר את הציפיות האפוקליפטיות שלותר זנח. אבל יותר גרוע מזניחת הציפיות האפוקליפטיות על-ידי לותר, היא העובדה שהוא המליך את השטן. עד כמה עוורונם של המאמינים מגיע אנו יכולים לראות שרק אחרי שקם הרייך השלישי, העיז הסופר תומס מאן להצביע על העובדה שהמלכת השטן על-ידי לותר איפשר את קמום הרייך השלישי. תומס מאן כתב את הדברים האלו בנאום שנשא בארה"ב בשנת 1945, בשם 'גרמניה והגרמנים'. גם ספרו 'ד"ר פאוסטוס עוסק בנושא זה.
ובכן, לותר יצר קוסמולוגיה חדשה לגמרי, קוסמולוגיה שבה השליט של העולם הנגלה הוא השטן. אבל עלינו לציין, שלותר לא השלים את הקוסמולוגיה שלו, המשורר גיתה המחיז את התיאולוגיה של לותר, הוא נתן צורה סופית לקוסמולוגיה זו בדרמה שלו 'פאוסט'.
הקוסמולוגיה של לותר עצבה את מחשבת גרמניה, לא רק את מחשבתו של גיתה, אלא גם את הפילוסופים שלה. הם כולם היו ממשיכיו בגוונים שונים. השלטת השטן אפשר את קמום הרייך השלישי, שמיתוס פאוסט הכורת ברית עם נסיך העולם הנגלה, השתלט עליו. לקח ארבע מאות שנה, להכיר בעובדה זו, על-ידי תומס מאן, שקוסמולוגיה שבה השליט הוא השטן, מפיסטו, מצדיקה שלטון כוחני ללא מעצורים.
אוניברסיטה ווירטואלית - פלוסופית השפה 