האוניברסיטה הווירטואלית – שעור 105 – הקוסמולוגיה התנ"כית הלשונית

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 105 – קוסמולוגיה תנ"כית לשונית

     ראינו שהמח הקוסם באמצעות כלי השפה  יוצר עולם בתוך עולם,  כיוון שלשפה אין משמעות מחוץ לקהילה האנושית, ליצירות הלשוניות אין משמעות מחוץ להן. הקהלה מאפשרת את גשום היכולת הלשונית של האדם, כיוון שהשפה היא יצירה קהילתית, נוסף לכך הקהילה גם ערבה לקיום היצירה הלשונית שהיא ישות נעלמת, רפאית. אבל האדם לא מסתפק בקהילה הלשונית הערבה לרכש הלשוני, הוא רוצה גם שליטה על חוקי הקיום שלא נעתרים לו. לשם כך האדם הלשוני מאניש את חוקי הקיום, מושיב אותם בעולמות עליונים, מנסה לבוא אתם בדברים, מנסה לשחד אותם על-ידי קורבנות  למען שיתרצו לו.

        ברור שהאדם יוצר את העולמות העליונים באמצעות כלי השפה, באמצעות יצירה ספרותית, קוסמולוגיה. היצירות האלו שונות מתרבות לתרבות, הן כבר פרי התבוננות במהלך הקיום בכלל, ובפרט הקיום האנושי. למרות שהעולם הלשוני הוא שרירותי, לא דטרמיניסטי, האדם מודע לכך שהוא תחת שליטה של חוקי הקיום הדטרמיניסטיים. לכן אליו שהוא מאכלס בהם את העולמות העליונים, הם גוזרי גזרות. נראה את זה כאשר נדון בקוסמולוגיה השומרית וקוסמולוגיות אחרות.

      מבחינה זו הקוסמולוגיה התנ"כית היא שונה, כיוון שהאלוהות בה כאילו יוצאת מהעולם הדטרמיניסטי, משאירה אותו מאחוריה כאילו אין לה בו ענין, והיא באה בדברים עם יצירתה, האדם שאותו בראה בדמותו. האלוהות בקוסמולוגיה התנ"כית היא כאילו חלק מהעולם הלשוני, באה בדברים עם הישות, האדם שנברא על-ידה בדמותה, נוהגת אתו לפי חוקי השפה השרירותיים, לא לפי חוקים דטרמיניסטיים. אלוהות זו לא גוזרת גזרות אלא כורתת בריתות עם האדם, מוכנה להעניש אותו, אבל מוכנה גם לחזור בה אם הוא ממלא את תנאי הברית.

      הקוסמולוגיה התנ"כית הלשונית מתחילה בפרק א' של ספר בראשית, בו האלוהות בוראת העולם, כאילו מכינה את התנאים בו להופעתו של האדם. בפרק הבריאה עדיין לא מסופר איך האלוהות תנהג באדם בהמשך. אפשר לראות כחלק מהקוסמולוגיה התנ"כית את כל ההתגלויות של האלוהות לגיבורי התנ"ך מאברהם ועד משה. אבל אנו נצטמצם בעקרונות וחוקים שאלוהות זו מציבה לאדם, למען יהיה שתוף פעולה בינה לבין האדם, בינה לבין הקבוצה שהיא בחרה למטרה זו.

      עשרת הדברות מכילות את התנאים שהאלוהות מציבה לקבוצה שהיא בחרה בו, העברים, למען גשום הברית. העקרונות במשל עשרת הדברות הן בשביל האדם הלשוני, אלו לא עקרונות היקום. האלוהות בעשרת הדברות לא מבטיחה לאדם חיי נצח, השכר לקיום החוקים הוא אריכות ימים בעולם הנגלה. חשוב לציין את העובדה הזו, למען נבין בהמשך במה הקוסמולוגיה הנוצרית נבדלה מהקוסמולוגיה התנ"כית.

      אם הדגשנו שעקרונות אלו במשל עשרת הדברות שונות ממה שהקוסמולוגיה הנוצרית הבטיחה, עלינו לציין את העובדה שקוסמולוגיה זו שונה גם מקוסמולוגיות האחרות בכך, שהן לא הבדילו בין העולם האנושי הלשוני, לבין העולם היקומי עם חוקיו הדטרמיניסטיים. לכן בהבדל מהאלוהות התנ"כית שהיא חלק מהעולם הלשוני האנושי, היא לא גוזרת גזרות שרירותיות על האדם המקיים את עקרונות הברית, המסתפק בקיום בעולם נגלה בלבד. אלים בקוסמולוגיות אחרות גוזרים גזרות ולא חוזרים בהם, גם אם האדם משנה את דרכו. לפי עקרונות הקוסמולוגיה התנ"כית, התאפשרו תמיד נבואות נחמה, התאפשרו תמיד תקומות חדשות, לפחות לקהילה העברית. לא כך לפי קוסמולוגיות אחרות.                

     הקוסמולוגיה התנ"כית היא פרי אותם מוחות קוסמים שהגיעו למסקנותיהם מתוך הסתכלות בעולמם של בני אדם במשך הדורות, היווכחותם שהם שולטים בכלי נעלם, שפה, שבאמצעותה הם יוצרים את עולמם. אישים אלו עדיין לא ידעו על המח, האבר שהוא מרכז החשיבה, שפטו את הדברים מהשפה, היצירה של אבר זה. הם הגיעו למסקנה  שעולם לשוני זה הוא ווירטואלי, שברירי, זקוק לערבים, לערב עליון, שיבטיח שעולם זה שהם יוצרים הוא לא חזיון שוא נמוג. כך נוצרה הקוסמולוגיה התנ"כית לפיה ישות עליונה בראה את העולם באמצעות אותו כלי שהיא העניקה לאדם.      

      הקוסמולוגיה התנ"כית היא היצירה הקסומה ביותר של המח הקוסם, שמחברי המשלים הפילוסופיים, הלשוניים, הסיקו באינטואיציה, מהיצירה שלו, השפה. הם יצרו את העולם העליון לפי חוקי השפה. האלוהות היא חלק מהעולם הלשוני, גם אם היא חלק מהיקום שאותו בראה, ואין לה ענין בו. אלוהות זו שהיא חלק מהעולם הלשוני האנושי,  ערבה גם ליצירותיו של הישות שאותה בראה, גם לעולמו שהוא יצר בתוך היקום. רק מחברי המשלים הפילוסופיים הלשוניים של התנ"ך יכלו ליצור קוסמולוגיה קסומה כזו, הנותנת משמעות לקיום האנושי, המקדשת את קיום האדם.  

     בעל המשל הקוסמולוגי הזה, של עשרת הדברות, מנסה להזהיר את האדם מלהשתמש במאגיה, בשם האלוהות למטרה זו, למען לגבר על חוקי הקיום (הדבר השלישי מתוך עשרת הדברות). הבריאה נועדה לשמירת קדושת החיים, והיכולת ליצור נועדה לשפר את הקיום המקודש הזה. כל המסרים שאנו מוצאים במשל 'עץ הדעת' ממומשים בקוסמולוגיה זו. אל לו לאדם לרצות להיות ריבון בשימוש נלוז במאגיה, באמצעות שם האלוהות, היצירה צריכה כולה להיות מסביב לקדושת חיים, למטרה זו עולמו של האדם נועד.

      הקוסמולוגיה במשל עשרת הדברות, שהתחברה על-ידי יוצר הקוסמולוגיה במשל הבריאה, מלמדת שהעולם הנגלה שנברא בשמחה, הוא העולם היחידי, אין עולם חלופי. המקיים את חוקי הקיום המוכתבים לאדם, זוכה רק לאריכות ימים, בעולם הנגלה.   

      הקוסמולוגיה במשלים הפילוסופיים הלשוניים של התנ"ך שונה לגמרי מקוסמולוגיות אחרות, בכך שכאן בקוסמולוגיה תנ"כית  האדם הוא נזר הבריאה, העולם נברא למענו, הוא בעל יכולת יצירה, בכך הוא דומה לאלהות, מחוץ לעובדה שאינו  נצחי כמוהו. אבל למען למלא את היעוד שקוסמולוגיה זו יעדה לאדם, הוא צריך להשמע לחוקי הקיום, להכיר בגבולות, כיוון שהבריאה כולה מתקיימת רק בשמירה על גבולות.

      לאדם, נזר הבריאה לא רק שניתן לו כלי יצירה, השפה, האינפורמציה, שהיא גם בסיס הבריאה, הוא רשאי להשתמש בכלי זה ליצור את עולמו, בשיפור תנאי חייו. אגרסיה, רצח, ושימוש במאגיה כוחנית נאסר בקוסמולוגיה זו. הרי האלוהות בראה עולם בשמחה למען האדם, בדרכי שלום.

      האלוהות מעניקה את השגחתה ואת העדפתה לאלו המקיימים את חוקי הקיום, אלו נעשים נבחריה, כיוון שהם  מקימים את מטרת הבריאה. אלוהות זו אינה זקוקה לקורבנות, לה שליחים, הנביאים המזכירים לנבחרים את מטרת הבריאה. אלוהות זו מתגלית לא רק למשה בסנה הבוער וגם בהמשך, היא מתגלית גם לנביאים, שהם דובריה.

      למען ניווכח בהוד קוסמולוגיה זו נביא את התגלות האלוהות לנושאי דברה, הנביא ישעיהו: (ישעיהו פרק ו' 1) 'בשנת מות המלך עזיהו ואראה את אדני ישב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל. שרפים עמדים ממעל לו שש כנפים שש כנפים לאחד בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף. וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש יהוה צבאות מלא כל הארץ כבודו. וינעו אמות הספים מקול הקורא והבית ימלא עשן. ואמר אוי לי כי נדמיתי כי איש טמא שפתים אנכי ובתוך עם טמא שפתים אנכי ישב כי את המלך יהוה צבאות ראו עיני. ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה במלקחים לקח מעל המזבח. ויגע על פי ויאמר הנה נגע זה על שפתיך וסר עונך וחטאתך תכפר. ואשמע את קול אדני אמר את מי אשלח ומי ילך לנו ואמר הנני שלחני. ויאמר לך ואמרת לעם הזה שמעו שמוע ואל תבינו וראו ראו ואל תדעו. השמן לב העם הזה ואוזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעינו ובאזני ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו. ואמר עד מתי אדני ויאמר עד אשר אם שאו ערים מאין יושב ובתים מאין אדם והאדמה תשאה שממה. ורחק יהוה את האדם ורבה העזובה בקרב הארץ. ועוד בה עשיריה ושבה והיתה לבער כאלה וכאלון אשר בשלכת מצבת בם זרע קדש מצבתה.'

     מחזון זה של ישעיהו אנו לומדים שהשגחה ניתנת לעם הנבחר רק אם הוא ממלא את חוקי הקיום, ואם לאו, ההשגחה מוסרת ממנו. סוף החזון מצביע שאחרי העונש הנורא, השארית תפרח מחדש.                                                                                                            מחזון זה אנו עדים להוד ההשגחה, השופטת את נבחריה בחומרה. אלו צריכים למלא את יעוד הבריאה, שמירה על חוקי הקיום. הערבות ניתנת לעולם הלשוני השברירי, אם הנבחרים  עומדים בתנאי הברית בינם לבין האלוהות.

      לאדם הלשוני ערבות הקהילה להיות עולמו הרפאי תקף, לא מספיק, הוא זקוק לערב עליון שאתו הוא כורת ברית. אנו נראה בהמשך שאפילו הפילוסוף דקרט טען שהוא בטוח במה שהוא רואה, כיוון שאלוהות מיטיבה ערבה לכך. דקרט לא הסתפק בערבות בני מינו.

    

                                                                    

 

 

 

 

 

 

 

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 105 – קוסמולוגיה תנ"כית לשונית

     ראינו שהמח הקוסם באמצעות כלי השפה  יוצר עולם בתוך עולם,  כיוון שלשפה אין משמעות מחוץ לקהילה האנושית, ליצירות הלשוניות אין משמעות מחוץ להן. הקהלה מאפשרת את גשום היכולת הלשונית של האדם, כיוון שהשפה היא יצירה קהילתית, נוסף לכך הקהילה גם ערבה לקיום היצירה הלשונית שהיא ישות נעלמת, רפאית. אבל האדם לא מסתפק בקהילה הלשונית הערבה לרכש הלשוני, הוא רוצה גם שליטה על חוקי הקיום שלא נעתרים לו. לשם כך האדם הלשוני מאניש את חוקי הקיום, מושיב אותם בעולמות עליונים, מנסה לבוא אתם בדברים, מנסה לשחד אותם על-ידי קורבנות  למען שיתרצו לו.

        ברור שהאדם יוצר את העולמות העליונים באמצעות כלי השפה, באמצעות יצירה ספרותית, קוסמולוגיה. היצירות האלו שונות מתרבות לתרבות, הן כבר פרי התבוננות במהלך הקיום בכלל, ובפרט הקיום האנושי. למרות שהעולם הלשוני הוא שרירותי, לא דטרמיניסטי, האדם מודע לכך שהוא תחת שליטה של חוקי הקיום הדטרמיניסטיים. לכן אליו שהוא מאכלס בהם את העולמות העליונים, הם גוזרי גזרות. נראה את זה כאשר נדון בקוסמולוגיה השומרית וקוסמולוגיות אחרות.

      מבחינה זו הקוסמולוגיה התנ"כית היא שונה, כיוון שהאלוהות בה כאילו יוצאת מהעולם הדטרמיניסטי, משאירה אותו מאחוריה כאילו אין לה בו ענין, והיא באה בדברים עם יצירתה, האדם שאותו בראה בדמותו. האלוהות בקוסמולוגיה התנ"כית היא כאילו חלק מהעולם הלשוני, באה בדברים עם הישות, האדם שנברא על-ידה בדמותה, נוהגת אתו לפי חוקי השפה השרירותיים, לא לפי חוקים דטרמיניסטיים. אלוהות זו לא גוזרת גזרות אלא כורתת בריתות עם האדם, מוכנה להעניש אותו, אבל מוכנה גם לחזור בה אם הוא ממלא את תנאי הברית.

      הקוסמולוגיה התנ"כית הלשונית מתחילה בפרק א' של ספר בראשית, בו האלוהות בוראת העולם, כאילו מכינה את התנאים בו להופעתו של האדם. בפרק הבריאה עדיין לא מסופר איך האלוהות תנהג באדם בהמשך. אפשר לראות כחלק מהקוסמולוגיה התנ"כית את כל ההתגלויות של האלוהות לגיבורי התנ"ך מאברהם ועד משה. אבל אנו נצטמצם בעקרונות וחוקים שאלוהות זו מציבה לאדם, למען יהיה שתוף פעולה בינה לבין האדם, בינה לבין הקבוצה שהיא בחרה למטרה זו.

      עשרת הדברות מכילות את התנאים שהאלוהות מציבה לקבוצה שהיא בחרה בו, העברים, למען גשום הברית. העקרונות במשל עשרת הדברות הן בשביל האדם הלשוני, אלו לא עקרונות היקום. האלוהות בעשרת הדברות לא מבטיחה לאדם חיי נצח, השכר לקיום החוקים הוא אריכות ימים בעולם הנגלה. חשוב לציין את העובדה הזו, למען נבין בהמשך במה הקוסמולוגיה הנוצרית נבדלה מהקוסמולוגיה התנ"כית.

      אם הדגשנו שעקרונות אלו במשל עשרת הדברות שונות ממה שהקוסמולוגיה הנוצרית הבטיחה, עלינו לציין את העובדה שקוסמולוגיה זו שונה גם מקוסמולוגיות האחרות בכך, שהן לא הבדילו בין העולם האנושי הלשוני, לבין העולם היקומי עם חוקיו הדטרמיניסטיים. לכן בהבדל מהאלוהות התנ"כית שהיא חלק מהעולם הלשוני האנושי, היא לא גוזרת גזרות שרירותיות על האדם המקיים את עקרונות הברית, המסתפק בקיום בעולם נגלה בלבד. אלים בקוסמולוגיות אחרות גוזרים גזרות ולא חוזרים בהם, גם אם האדם משנה את דרכו. לפי עקרונות הקוסמולוגיה התנ"כית, התאפשרו תמיד נבואות נחמה, התאפשרו תמיד תקומות חדשות, לפחות לקהילה העברית. לא כך לפי קוסמולוגיות אחרות.                

     הקוסמולוגיה התנ"כית היא פרי אותם מוחות קוסמים שהגיעו למסקנותיהם מתוך הסתכלות בעולמם של בני אדם במשך הדורות, היווכחותם שהם שולטים בכלי נעלם, שפה, שבאמצעותה הם יוצרים את עולמם. אישים אלו עדיין לא ידעו על המח, האבר שהוא מרכז החשיבה, שפטו את הדברים מהשפה, היצירה של אבר זה. הם הגיעו למסקנה  שעולם לשוני זה הוא ווירטואלי, שברירי, זקוק לערבים, לערב עליון, שיבטיח שעולם זה שהם יוצרים הוא לא חזיון שוא נמוג. כך נוצרה הקוסמולוגיה התנ"כית לפיה ישות עליונה בראה את העולם באמצעות אותו כלי שהיא העניקה לאדם.      

      הקוסמולוגיה התנ"כית היא היצירה הקסומה ביותר של המח הקוסם, שמחברי המשלים הפילוסופיים, הלשוניים, הסיקו באינטואיציה, מהיצירה שלו, השפה. הם יצרו את העולם העליון לפי חוקי השפה. האלוהות היא חלק מהעולם הלשוני, גם אם היא חלק מהיקום שאותו בראה, ואין לה ענין בו. אלוהות זו שהיא חלק מהעולם הלשוני האנושי,  ערבה גם ליצירותיו של הישות שאותה בראה, גם לעולמו שהוא יצר בתוך היקום. רק מחברי המשלים הפילוסופיים הלשוניים של התנ"ך יכלו ליצור קוסמולוגיה קסומה כזו, הנותנת משמעות לקיום האנושי, המקדשת את קיום האדם.  

     בעל המשל הקוסמולוגי הזה, של עשרת הדברות, מנסה להזהיר את האדם מלהשתמש במאגיה, בשם האלוהות למטרה זו, למען לגבר על חוקי הקיום (הדבר השלישי מתוך עשרת הדברות). הבריאה נועדה לשמירת קדושת החיים, והיכולת ליצור נועדה לשפר את הקיום המקודש הזה. כל המסרים שאנו מוצאים במשל 'עץ הדעת' ממומשים בקוסמולוגיה זו. אל לו לאדם לרצות להיות ריבון בשימוש נלוז במאגיה, באמצעות שם האלוהות, היצירה צריכה כולה להיות מסביב לקדושת חיים, למטרה זו עולמו של האדם נועד.

      הקוסמולוגיה במשל עשרת הדברות, שהתחברה על-ידי יוצר הקוסמולוגיה במשל הבריאה, מלמדת שהעולם הנגלה שנברא בשמחה, הוא העולם היחידי, אין עולם חלופי. המקיים את חוקי הקיום המוכתבים לאדם, זוכה רק לאריכות ימים, בעולם הנגלה.   

      הקוסמולוגיה במשלים הפילוסופיים הלשוניים של התנ"ך שונה לגמרי מקוסמולוגיות אחרות, בכך שכאן בקוסמולוגיה תנ"כית  האדם הוא נזר הבריאה, העולם נברא למענו, הוא בעל יכולת יצירה, בכך הוא דומה לאלהות, מחוץ לעובדה שאינו  נצחי כמוהו. אבל למען למלא את היעוד שקוסמולוגיה זו יעדה לאדם, הוא צריך להשמע לחוקי הקיום, להכיר בגבולות, כיוון שהבריאה כולה מתקיימת רק בשמירה על גבולות.

      לאדם, נזר הבריאה לא רק שניתן לו כלי יצירה, השפה, האינפורמציה, שהיא גם בסיס הבריאה, הוא רשאי להשתמש בכלי זה ליצור את עולמו, בשיפור תנאי חייו. אגרסיה, רצח, ושימוש במאגיה כוחנית נאסר בקוסמולוגיה זו. הרי האלוהות בראה עולם בשמחה למען האדם, בדרכי שלום.

      האלוהות מעניקה את השגחתה ואת העדפתה לאלו המקיימים את חוקי הקיום, אלו נעשים נבחריה, כיוון שהם  מקימים את מטרת הבריאה. אלוהות זו אינה זקוקה לקורבנות, לה שליחים, הנביאים המזכירים לנבחרים את מטרת הבריאה. אלוהות זו מתגלית לא רק למשה בסנה הבוער וגם בהמשך, היא מתגלית גם לנביאים, שהם דובריה.

      למען ניווכח בהוד קוסמולוגיה זו נביא את התגלות האלוהות לנושאי דברה, הנביא ישעיהו: (ישעיהו פרק ו' 1) 'בשנת מות המלך עזיהו ואראה את אדני ישב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל. שרפים עמדים ממעל לו שש כנפים שש כנפים לאחד בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף. וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש יהוה צבאות מלא כל הארץ כבודו. וינעו אמות הספים מקול הקורא והבית ימלא עשן. ואמר אוי לי כי נדמיתי כי איש טמא שפתים אנכי ובתוך עם טמא שפתים אנכי ישב כי את המלך יהוה צבאות ראו עיני. ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה במלקחים לקח מעל המזבח. ויגע על פי ויאמר הנה נגע זה על שפתיך וסר עונך וחטאתך תכפר. ואשמע את קול אדני אמר את מי אשלח ומי ילך לנו ואמר הנני שלחני. ויאמר לך ואמרת לעם הזה שמעו שמוע ואל תבינו וראו ראו ואל תדעו. השמן לב העם הזה ואוזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעינו ובאזני ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו. ואמר עד מתי אדני ויאמר עד אשר אם שאו ערים מאין יושב ובתים מאין אדם והאדמה תשאה שממה. ורחק יהוה את האדם ורבה העזובה בקרב הארץ. ועוד בה עשיריה ושבה והיתה לבער כאלה וכאלון אשר בשלכת מצבת בם זרע קדש מצבתה.'

     מחזון זה של ישעיהו אנו לומדים שהשגחה ניתנת לעם הנבחר רק אם הוא ממלא את חוקי הקיום, ואם לאו, ההשגחה מוסרת ממנו. סוף החזון מצביע שאחרי העונש הנורא, השארית תפרח מחדש.                                                                                                            מחזון זה אנו עדים להוד ההשגחה, השופטת את נבחריה בחומרה. אלו צריכים למלא את יעוד הבריאה, שמירה על חוקי הקיום. הערבות ניתנת לעולם הלשוני השברירי, אם הנבחרים  עומדים בתנאי הברית בינם לבין האלוהות.

      לאדם הלשוני ערבות הקהילה להיות עולמו הרפאי תקף, לא מספיק, הוא זקוק לערב עליון שאתו הוא כורת ברית. אנו נראה בהמשך שאפילו הפילוסוף דקרט טען שהוא בטוח במה שהוא רואה, כיוון שאלוהות מיטיבה ערבה לכך. דקרט לא הסתפק בערבות בני מינו.

    

                                                                    

 

 

 

 

 

 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: