אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 106 -הקוסמולוגיה השומרית

האוניברסיטה הווירטואלית – שעור 106 – הקוסמולוגי השומרית

     למעשה היינו צריכים להתחיל עם הקוסמולוגיה השומרית, שמבחינה כרונולוגית קדמה לקוסמולוגיות אחרות, גם לקוסמולוגיה התנ"כית. שמחה נח קרמר, שעשה עבודה רבה בפיענוח לוחות בכתב יתדות, שהתגלו במעמקי האדמה על-ידי ארכיאולוגים, מכנה את ספרו, שתורגם גם לעברית, בשם: 'ההסטוריה מתחילה בשומר'. בכלל תולדות העם השומרי היא פלאית מכמות היצירה של עם זה בתחומים שונים, באופן מיוחד יש להזכיר את שכלול הכתב היתדי שלהם, שבלעדיו תרבות זו היתה נעלמת. רק במאה העשרים הגילויים של החרסים במעמקי האדמה על-ידי הארכיאולוגים, חרסים שעליהם נכתבו היצירות השומריות, פענוח הכתב שלהם, גילה את עולמם המופלא של עם זה.

      לפי הממצאים השומרים לא היו אוטוכנוניים בדרום מזופוטמה, הם באו בנדודיהם למקום זה, ששם כבר היתה תרבות לא כתובה שעליה הן הוסיפו את תגליותיהם. עלינו לציין כאן שהעובדה שהשומרים לא היו אוטוכטוניים, באו לדרום מזופוטמיה ממקום אחר אפשר להם הפשטה. עם היושב במקום רואה את הדברים כנצחיים, כאורגניים, בעוד שעם שיש לא כבר פרספקטיבה של דברים שונים, הוא תמיד יותר מופשט, חדשני בהמצאותיו.

     העברים כנראה הכירו את הירושה השומרית, על אברהם נאמר שהוא יצא מאור כשדים. בימיו של אברהם הממלכה או הממלכות, השומריות נכבשו על ידי הכשדים, אבל אלו אימצו את התרבות השומרית, את הכתב, את הדת שלהם, את המימצאים המדעיים שלהם. בכלל התרבות השומרית שמשה כיסוד לתרבויות המזופוטמיות המאוחרת, כמו את הכשדים, הבבלים, האשורים. השפה השומרית נעשתה שפה מקודשת של הדת השומרית, שאותה למדו העמים השונים שכבשו את ערי שומר. השפה השומרית כמו השפה הרומית בימי הבינים שמשה כשפת הדת.

       בלי ספק שהתרבות של העברים התאפשרה, כיוון שהם התבססו כבר על תרבויות עתיקות כמו זו השומרית, הבבלית, הכנענית והמצרית. לכן התרבות התנ"כית על הבסיס הזה יכלה ליצור את התרבות המופשטת ביותר, תרבות מבוססת על פילוסופית השפה.  

       לא נכנס על כל התרומות של התרבות השומרית לאנושות, נתרכז ביחסם לעולמות עליונים, ליחסם לתושבי עולמות עליונים אלו, לאלים שלהם. מבלי להבין את משמעות השפה, תפקידה ביצירת העולם, ביצירת העולם האנושי, השומרים בצורה אינטואיטיבית יצרו עולמות עליונים ואכסנו בהם את חוקי הקיום המאונשים. בצורה אינטואיטיבית השומרים הבינו שאין להם שליטה על חוקי הקיום, לכן אינשו אותם, שבו אותם והושיבו אותם בעולמות עליונים, במקדשים, למען שיוכלו לבוא בדברים אתם, לשחדם למען יתרצו לאדם.

      למרות שאלו היו הכוונות של השומרים ביוצרם את הקוסמולוגיה שלהם, הם מדברים על האלים כ'גוזרי גורלות', במשמעות שמה שהם קובעים בצורה דטרמיניסטית אין לשנות. כאן מתבקשת ההשואה לקוסמולוגיה היותר מאוחרת של העברים, שלפיה האלוהות יצאה מהיקום הדטמיניסטי האילם, שאותו בראה, מעונינת רק בעולמו הלשוני של האדם. בהמשך כורתת בריתות אתו, לא דטרמיניסטית, מוכנה להעניק השגחה לאלו הממלאים את עקרונות הקיום בעולם הלשוני, כן הם משלימים עם חוקי הקיום, חוקים המאפשרים את הבריאה. למרות שהאלוהות בתנ"ך מעונינת ביותר בעולמו של האדם, שלמענו בראה את היקום, היא אינה מוותרת על כך שקיים יקום דטרמיניסטי, שהאדם מחוץ לעולמו הלשוני, נתון תחת חוקיו. כך האדם הוא בן תמותה, לא נצחי, אם הוא מקיים את עקרונות האלוהות הוא זוכה לאריכות ימים בעולם הנגלה, בעולם הלשוני. העקרונות האלוהיים תקפים רק בעולם הנגלה, אינם תקפים ביקום הדטרמיניסטי האילם.

       אצל השומרים אנו לא מוצאים הפרדה כזו בין העולם הלשוני של האדם, בעולם הנגלה, לבין היקום הדטרמיניסטי האילם. האלים השומריים מצטיירים להם כגוזרי גזרות דטרמיניסטיות, האלים מיצגים בעיקר את היקום הדטרמיניסטי, הם אינם מכירים בעולם הלשוני שהוא עולם בתוך היקום עם חוקים אחרים, חוקים שרירותיים, לא דטרמיניסטיים.

       בקינת האלה נינגל, אילת העיר אור, אנו יכולים לעמד על הקוסמולוגיה השומרית, השונה מהקוסמולוגיה התנ"כית. עלינו לציין שקינה זו של האלה נינגל היא יצירת מופת, מבחינה ספרותית עולה על הטראגדיות היווניות.

     אנו כאן מעונינים לראות איך מתבטאת הקוסמולוגיה השומרית בקינה מופלאה זו. וכך נשמעת קינתה של נינגל על חורבן עירה אור:

ביום ההוא, כאשר הסערה הלזו השחיתה כל,

כאשר אל מול פני הגבירה חרבה עירה,

ביום ההוא, כאשר הסערה הלזו מחתה כל,

כאשר גזרו כי חרוב תחרב עירי,

כאשר גזרו כי חרוב תחרב אור,

כאשר צוו כי יהרג עמה –

ביום ההוא, רחוק לא רחקתי אנכי מעירי,

זנוח לא זנחתי אנכי את ארצי.

אנכי, לפני אנו ירדה עיני מים,

אנכי,בכבודי, לפני אנלל הפלתי תחנה:

'אל תחרב עירי!' כה אמרתי להם,

'אל תחרב אור!' כה אמרתי להם,

'אל יאבד עמה!' כה אמרתי להם.

אנו לא שב מדברו,

אנלל לא השקיט לבבי לאמר: 'טוב הדבר, לו יהי!'

למועד השני, במפחרת במקום הנורא מכל המקומות,

כאשר ישבו האננה לחרץ משפטם,

כרעתי ברך, פרשתי כפים,

אנכי, לפני אנו ירדה עיני מים,

אנכי בכבודי לפני אנלל הפלתי תחנה:

'אל תחרב עירי!' כה אמרתי להם'

'אך תחרב אור!' כה אמרתי להם.

……

אנלל לא השקיט לבבי לאמר: 'טוב הדבר, לו יהי!'

כי חרוב תחרב עירי – כה צוו,

כי חרוב תחרב אור – כה צווי,

……

אנלל – מוצא שפתיו לא ישנה!'

    הגזרה של האלים על חורבן העיר אור, מזכירה נבואות זעם של נביאים על חורבן יהודה. אבל יש כאן הבדל מהותי. גזרות שנגזרו על יהודה נגזרו כיוון שהעברים חטאו, לא קיימו את עקרונות הברית אתם. כאן בקינת נינגל לא נאמר שאור חטאה לכן נגזרה עליה חורבן, הגזרה היא שרירותית. המשפט :'אנלל מוצא שפתיו לא ישנה' מצביע על ההבדל המהותי בין אלוהות זו לבין אלוהי ישראל. בכל נבואות הזעם של הנביאים תמיד יש נחמה בסוף, העם שחטא קיבל את עונשו, בהמשך הוא ישתקם. שוב, בקינה זו של נינגל אין 'נחמה', אין הבטחה של השתקמות. האלים באספתם, במפחרת, שלהם החליטו בצורה דטרמיניסטית, ללא אפשרות של שינוי. 

      הקינות השומריות מזכירות את הטראגדיות היווניות ששם הגורל גוזר גזרות, ואין תקומה לגיבור. יש אמנם הבדל בין המוירה היוונית, שהיא גוזרת גזרות בצורה שרירותית, כאן בקינת נינגל האלים גוזרים גזרות באספות שלהם, אבל הגזרות הן שרירותיות, באותה מידה כמו גזרותיה של מוירה. אין כאן הצדקה לגזרה, לא נאמר שאור הפרה את תנאי הברית שלה עם האלים. כמו במקרה של מוירה היוונית שהיא התגלמות חוקי הקיום הדטרמיניסטיים, כך גם במקרה האלים השומריים הם מיצגים את חוקי הקיום הדטרמיניסטיים.

      כפי שציינו בהבדל מקוסמולוגית התנ"ך שבה האלוהות משאירה מאחוריה את היקום הדטרמיניסטי האילם, נעשית חלק מעולמו הלשוני של האדם. כאן לפי הקוסמולוגיה השומרית אין הפרדה כזו בין העולם הלשוני, עולם בתוך היקום הדטרמיניסטי האילם, לבין העולם האנושי הלשוני שהאלוהות מתפקדת בה כ'השגחה', נוהגת לפי כללי השפה.

      אנחנו עכשיו יכולים להבין שאברהם שיצא מאור כשדים מרד בהשקפת עולמה, החל ביצירת עולם מופשט, עולם לשוני בתוך היקום הדטרמיניסטי האילם. כך במקרה חורבן סדום אברהם יכול היה להידבר עם האלוהות, לבקש ממנה לשנות את גזרת חורבן עיר זו, אם אנשיה יחזרו בתשובה.

 

 

 

 

האוניברסיטה הווירטואלית – שעור 106 – הקוסמולוגי השומרית

     למעשה היינו צריכים להתחיל עם הקוסמולוגיה השומרית, שמבחינה כרונולוגית קדמה לקוסמולוגיות אחרות, גם לקוסמולוגיה התנ"כית. שמחה נח קרמר, שעשה עבודה רבה בפיענוח לוחות בכתב יתדות, שהתגלו במעמקי האדמה על-ידי ארכיאולוגים, מכנה את ספרו, שתורגם גם לעברית, בשם: 'ההסטוריה מתחילה בשומר'. בכלל תולדות העם השומרי היא פלאית מכמות היצירה של עם זה בתחומים שונים, באופן מיוחד יש להזכיר את שכלול הכתב היתדי שלהם, שבלעדיו תרבות זו היתה נעלמת. רק במאה העשרים הגילויים של החרסים במעמקי האדמה על-ידי הארכיאולוגים, חרסים שעליהם נכתבו היצירות השומריות, פענוח הכתב שלהם, גילה את עולמם המופלא של עם זה.

      לפי הממצאים השומרים לא היו אוטוכנוניים בדרום מזופוטמה, הם באו בנדודיהם למקום זה, ששם כבר היתה תרבות לא כתובה שעליה הן הוסיפו את תגליותיהם. עלינו לציין כאן שהעובדה שהשומרים לא היו אוטוכטוניים, באו לדרום מזופוטמיה ממקום אחר אפשר להם הפשטה. עם היושב במקום רואה את הדברים כנצחיים, כאורגניים, בעוד שעם שיש לא כבר פרספקטיבה של דברים שונים, הוא תמיד יותר מופשט, חדשני בהמצאותיו.

     העברים כנראה הכירו את הירושה השומרית, על אברהם נאמר שהוא יצא מאור כשדים. בימיו של אברהם הממלכה או הממלכות, השומריות נכבשו על ידי הכשדים, אבל אלו אימצו את התרבות השומרית, את הכתב, את הדת שלהם, את המימצאים המדעיים שלהם. בכלל התרבות השומרית שמשה כיסוד לתרבויות המזופוטמיות המאוחרת, כמו את הכשדים, הבבלים, האשורים. השפה השומרית נעשתה שפה מקודשת של הדת השומרית, שאותה למדו העמים השונים שכבשו את ערי שומר. השפה השומרית כמו השפה הרומית בימי הבינים שמשה כשפת הדת.

       בלי ספק שהתרבות של העברים התאפשרה, כיוון שהם התבססו כבר על תרבויות עתיקות כמו זו השומרית, הבבלית, הכנענית והמצרית. לכן התרבות התנ"כית על הבסיס הזה יכלה ליצור את התרבות המופשטת ביותר, תרבות מבוססת על פילוסופית השפה.  

       לא נכנס על כל התרומות של התרבות השומרית לאנושות, נתרכז ביחסם לעולמות עליונים, ליחסם לתושבי עולמות עליונים אלו, לאלים שלהם. מבלי להבין את משמעות השפה, תפקידה ביצירת העולם, ביצירת העולם האנושי, השומרים בצורה אינטואיטיבית יצרו עולמות עליונים ואכסנו בהם את חוקי הקיום המאונשים. בצורה אינטואיטיבית השומרים הבינו שאין להם שליטה על חוקי הקיום, לכן אינשו אותם, שבו אותם והושיבו אותם בעולמות עליונים, במקדשים, למען שיוכלו לבוא בדברים אתם, לשחדם למען יתרצו לאדם.

      למרות שאלו היו הכוונות של השומרים ביוצרם את הקוסמולוגיה שלהם, הם מדברים על האלים כ'גוזרי גורלות', במשמעות שמה שהם קובעים בצורה דטרמיניסטית אין לשנות. כאן מתבקשת ההשואה לקוסמולוגיה היותר מאוחרת של העברים, שלפיה האלוהות יצאה מהיקום הדטמיניסטי האילם, שאותו בראה, מעונינת רק בעולמו הלשוני של האדם. בהמשך כורתת בריתות אתו, לא דטרמיניסטית, מוכנה להעניק השגחה לאלו הממלאים את עקרונות הקיום בעולם הלשוני, כן הם משלימים עם חוקי הקיום, חוקים המאפשרים את הבריאה. למרות שהאלוהות בתנ"ך מעונינת ביותר בעולמו של האדם, שלמענו בראה את היקום, היא אינה מוותרת על כך שקיים יקום דטרמיניסטי, שהאדם מחוץ לעולמו הלשוני, נתון תחת חוקיו. כך האדם הוא בן תמותה, לא נצחי, אם הוא מקיים את עקרונות האלוהות הוא זוכה לאריכות ימים בעולם הנגלה, בעולם הלשוני. העקרונות האלוהיים תקפים רק בעולם הנגלה, אינם תקפים ביקום הדטרמיניסטי האילם.

       אצל השומרים אנו לא מוצאים הפרדה כזו בין העולם הלשוני של האדם, בעולם הנגלה, לבין היקום הדטרמיניסטי האילם. האלים השומריים מצטיירים להם כגוזרי גזרות דטרמיניסטיות, האלים מיצגים בעיקר את היקום הדטרמיניסטי, הם אינם מכירים בעולם הלשוני שהוא עולם בתוך היקום עם חוקים אחרים, חוקים שרירותיים, לא דטרמיניסטיים.

       בקינת האלה נינגל, אילת העיר אור, אנו יכולים לעמד על הקוסמולוגיה השומרית, השונה מהקוסמולוגיה התנ"כית. עלינו לציין שקינה זו של האלה נינגל היא יצירת מופת, מבחינה ספרותית עולה על הטראגדיות היווניות.

     אנו כאן מעונינים לראות איך מתבטאת הקוסמולוגיה השומרית בקינה מופלאה זו. וכך נשמעת קינתה של נינגל על חורבן עירה אור:

ביום ההוא, כאשר הסערה הלזו השחיתה כל,

כאשר אל מול פני הגבירה חרבה עירה,

ביום ההוא, כאשר הסערה הלזו מחתה כל,

כאשר גזרו כי חרוב תחרב עירי,

כאשר גזרו כי חרוב תחרב אור,

כאשר צוו כי יהרג עמה –

ביום ההוא, רחוק לא רחקתי אנכי מעירי,

זנוח לא זנחתי אנכי את ארצי.

אנכי, לפני אנו ירדה עיני מים,

אנכי,בכבודי, לפני אנלל הפלתי תחנה:

'אל תחרב עירי!' כה אמרתי להם,

'אל תחרב אור!' כה אמרתי להם,

'אל יאבד עמה!' כה אמרתי להם.

אנו לא שב מדברו,

אנלל לא השקיט לבבי לאמר: 'טוב הדבר, לו יהי!'

למועד השני, במפחרת במקום הנורא מכל המקומות,

כאשר ישבו האננה לחרץ משפטם,

כרעתי ברך, פרשתי כפים,

אנכי, לפני אנו ירדה עיני מים,

אנכי בכבודי לפני אנלל הפלתי תחנה:

'אל תחרב עירי!' כה אמרתי להם'

'אך תחרב אור!' כה אמרתי להם.

……

אנלל לא השקיט לבבי לאמר: 'טוב הדבר, לו יהי!'

כי חרוב תחרב עירי – כה צוו,

כי חרוב תחרב אור – כה צווי,

……

אנלל – מוצא שפתיו לא ישנה!'

    הגזרה של האלים על חורבן העיר אור, מזכירה נבואות זעם של נביאים על חורבן יהודה. אבל יש כאן הבדל מהותי. גזרות שנגזרו על יהודה נגזרו כיוון שהעברים חטאו, לא קיימו את עקרונות הברית אתם. כאן בקינת נינגל לא נאמר שאור חטאה לכן נגזרה עליה חורבן, הגזרה היא שרירותית. המשפט :'אנלל מוצא שפתיו לא ישנה' מצביע על ההבדל המהותי בין אלוהות זו לבין אלוהי ישראל. בכל נבואות הזעם של הנביאים תמיד יש נחמה בסוף, העם שחטא קיבל את עונשו, בהמשך הוא ישתקם. שוב, בקינה זו של נינגל אין 'נחמה', אין הבטחה של השתקמות. האלים באספתם, במפחרת, שלהם החליטו בצורה דטרמיניסטית, ללא אפשרות של שינוי. 

      הקינות השומריות מזכירות את הטראגדיות היווניות ששם הגורל גוזר גזרות, ואין תקומה לגיבור. יש אמנם הבדל בין המוירה היוונית, שהיא גוזרת גזרות בצורה שרירותית, כאן בקינת נינגל האלים גוזרים גזרות באספות שלהם, אבל הגזרות הן שרירותיות, באותה מידה כמו גזרותיה של מוירה. אין כאן הצדקה לגזרה, לא נאמר שאור הפרה את תנאי הברית שלה עם האלים. כמו במקרה של מוירה היוונית שהיא התגלמות חוקי הקיום הדטרמיניסטיים, כך גם במקרה האלים השומריים הם מיצגים את חוקי הקיום הדטרמיניסטיים.

      כפי שציינו בהבדל מקוסמולוגית התנ"ך שבה האלוהות משאירה מאחוריה את היקום הדטרמיניסטי האילם, נעשית חלק מעולמו הלשוני של האדם. כאן לפי הקוסמולוגיה השומרית אין הפרדה כזו בין העולם הלשוני, עולם בתוך היקום הדטרמיניסטי האילם, לבין העולם האנושי הלשוני שהאלוהות מתפקדת בה כ'השגחה', נוהגת לפי כללי השפה.

      אנחנו עכשיו יכולים להבין שאברהם שיצא מאור כשדים מרד בהשקפת עולמה, החל ביצירת עולם מופשט, עולם לשוני בתוך היקום הדטרמיניסטי האילם. כך במקרה חורבן סדום אברהם יכול היה להידבר עם האלוהות, לבקש ממנה לשנות את גזרת חורבן עיר זו, אם אנשיה יחזרו בתשובה.

 

 

 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: