אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 107 – הקוסמולוגיה הנוצרית

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 107 – הקוסמולוגיה הנוצרית

     שוב אנו מדלגים על רצף כרונולוגיה שנמלא אותו בהמשך, ואנו נדון עכשיו בקוסמולוגיה הנוצרית שאמנם התבססה על הקוסמולוגיה התנ"כית בכוון אפוקליפטי, למטרת שנוי סדרי  עולם. ברור שהיו כבר ביהדות של בית שני ציפיות אפוקליפטיות, שנוי סדרי עולם, כפי שאנו מוצאים בחזון דניאל, ששם כבר יש התערבות אלוהית בסדרי עולם, משפט של החיות האגרסיביות, ותיגמול הצדיקים. אבל עדיין אין בספר דניאל שום רמז לכך שסדרי הבריאה, שאלהים ברא בשמחה, ישתנו.

     הרושם הוא שבבית השני כבר הפילוסופיה הלשונית נשכחה, כפי שהנבואה הושתקה, במקומה ההלכה נעשתה דומיננטית, ליד פולחן בבית המקדש. הכהונה גברה על הנבואה, אהרון גבר על משה.

     אבל יהודים בעולם ההלניסטי שהיו רב תרבותיים, כאשר בחנו את ירושתם, את המחשבה התנ"כית, הבינו שהיא מבוססת על המשלים הפילוסופיים הלשוניים. יהודים אלו, במקרה נדון בשליחים פאולוס ויוחנן, הכירו את הפילוסופיה היוונית, שנדון בה בהמשך, פילוסופיה שראתה את העולם נצחי, שלא ראתה את העולם פרי שפה, שלא הכירה אפילו את מושג 'רצון חופשי', ההכרחי ליצירה לשונית. פילוסופיה יוונית זו ראתה ביצירה אנושית הסגת גבולות האלים, כפי שזה בא לידי ביטוי בטראגדית איסכילוס 'פרומתיאוס'.

       השליח פאולוס שראה את עצמו יהודי, בהשפעת הפילוסופיה היוונית שהאמינה בעולם נצחי, לא היה מוכן לאמץ את האמונה התנ"כית ב'עולם נגלה' בלבד, עולם מושלם, הוא גם לא היה מוכן לאמץ את ה'הלכה', שהכבידה עליו.

      פאולוס המתוחכם הבין שפילוסופית השפה מבוטאת על-ידי משל 'האכילה מעץ הדעת', שמשל זה הוא מקור האמונה ב'עולם נגלה' בלבד. פאולוס ברוב תחכומו נתן פרשנות חדשה למשל 'עץ הדעת', פרשנות שלא הופרכה עד היום הזה, לא על-ידי העולם הנוצרי, גם לא על-ידי היהודים שלא עסקו יותר במשל זה. כפי שכבר ציינו משל 'עץ הדעת' ניתן בלשון מטפורית, לשון שאפשר לפרש אותה בצורות שונות. במשל 'עץ הדעת', (בראשית פרק ב',17)  נאמר: 'ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות'. ברור שאפשר לאמץ פסוק זה בצורה מילולית ולא מטפורית. הרי חוה ואדם אוכלים מפרי העץ ולא מתים, זה מצביע על כך שהכוונה במשל ניתנת בצורה מטפורית שהאכילה תאפשר לזוג הראשון את המודעות למוות, כפי שהאכילה מאפשרת להם להיות מודעים להיותם עירומים, דבר שהיו קודם בגן עדן, רק שלא היו מודעים לכך. המודעות היא תוצר האכילה מפרי העץ, כך גם המודעות למוות הוא פרי המודעות, הרי גם בגן-עדן חוה ואדם טרם אכלו מפרי 'עץ החיים', לכן היו מוותיים, כפי שגם החיות מוותיות מבלי שאכלו מפרי 'עץ הדעת'.

       אבל את המשל הזה אפשר לפרש מילולית שהאכילה מפרי העץ גורמת את המוות, וזו הפרשנות  שפאולוס נתן לפסוק זה. כך הוא אומר באגרת אל הרומיים" (פרק ה' 12 ): 'לכן כאשר על-ידי אדם אחד בא החטא לעולם והמות בעקב החטא וכן עבר המות על כל בני אדם מפני אשר כלם חטאו'.אף אחד במשך הדורות לא הצביע על הפרשנות המוטעית הזו של השליח פאולוס. ובהמשך אומר פאולוס (17): כי אם בפשע האחד מלך המות על-ידי האחד אף כי מקבלי שפעת החסד ומתנת הצדקה ימלכו בחיים על-ידי ישוע המשיח'. ברור שכאן לא נוכל להכנס לכל מכלול טענותיו של פאולוס שעל-ידי המשיח ישוע הנצחיות של האדם מוחזרת, והוא גם משחרר את האדם מעול ההלכה.

      הקוסמולוגיה החדשה שהשליח פאולוס מציג באגרת זו היא, שצליבת ישוע הוא הקורבן של האלוהות, למען שינוי סדרי עולם, ששובשו בגין החטא של האדם הראשון. בקוסמולוגיה החדשה הנצחיות מוחזרת, ההלכה מבוטלת. הקורבן הקוסמי של ישוע, לפי השליח פאולוס, מחזיר את העולם למצב 'גן-עדן'. אף אחד לא שם לב לכך שאדם בגן עדן היה חיה בין החיות, ערום מחוסר מודעות. הפרשנות המוטעית של השליח פאולוס נעשתה הקוסמולוגיה החדשה.

       אבל הקוסמולוגיה החדשה של הנצרות קבלה חיזוק גם מהבשורה של השליח יוחנן. גם שליח זה הבין שהפילוסופיה התנ"כית היא פילוסופיה לשונית. לכן הוא יצר קוסמולוגיה מבוססת על 'הדבר', השפה, שהתגלמה בישוע. ברור שיש הבדל בין הקוסמולוגיה של השליח פאולוס לזו של יוחנן, אבל לפי שניהם העולם נגאל על-ידי ישוע, והנצחיות מוחזרת לעולם.  וכך מתחיל יוחנן את בשורתו (פרק א', 1): 'בראשית היה הדבר והדבר היה את האלהים והוא הדבר היה אלהים. הוא היה מראש את האלהים……… (14)והדבר לבש בשר וישכן בתוכנו ואת כבודו ראינו ככבוד בן יחיד לאביו מלא חסד ואמת……..(18) את האלהים לא ראה אדם מעולם והבן היחיד בחיק האב הוא הגיד תכונתו'.

      ובכן, יוחנן כמו פאולוס לפניו הבין שהפילוסופיה התנ"כית מבוססת על שפה יוצרת. הפרשנות של יוחנן שונה מזו של השליח פאולוס, הוא הופך את ה'דבר', שבפרק א' של ספר בראשית, ששם הוא  כלי בידי האלהים בבריאת העולם, לאלוהות, אלוהות בשר ודם, ישוע. שוב אף אחד לא שם לב לכך לפרשנות מוטעית זו שהכלי, ה'דבר', השפה, הפכה אצל יוחנן מאמצעי לאלוהות ריבונית. ברור שאף אחד לא שם לב לכך, שאם ה'דבר' הוא האלוהות, ישוע שהתגלם בבשר, אזי הכלי הוא ריבון ויכול לשנות סדרי עולם.

        הבאנו גם את הפסוק בו יוחנן אומר דבר תמוה שאת אלהים אף אחד לא ראה לכן היה צורך בהתגלמות ה'דבר' בישוע בשר ודם, שהחליף את האלוהות הנעלמת. האלוהות הנעלמת שאף אחד לא ראה אותה הוחלפה על-ידי הבן בשר ודם שהוא גם התגלמות ה'דבר', השפה היוצרת. האלוהות החדשה שכהתגלמות הדבר נעשתה ריבונית יכולה לשנות את סדרי העולם, שהאלוהות הנעלמת בראה.

       מענין לראות ששני השליחים האלו, פאולוס ויוחנן שהיו רב תרבותיים, עגנו את עצמם במשלים הלשוניים, נתנו להם פרשנות חדשה, בצורה כזו יצרו קוסמולוגיה חדשה שלפיה סדרי העולם הישן של האלוהות הנעלמת, הוחלפו בסדרים חדשים, נצחיים. לא עוד קיום מוגבל בעולם הנגלה בלבד, לא עוד צורך בהלכה מגבילה.

      שני שליחים אלו התעלמו לגמרי מדמותו של ישוע היהודי, אשר לא יכול היה לבטל את ההלכה, לכן אנו מוצאים בבשורת מתי פרק ה', בדרשה על ההר, שישוע מאמץ את ההלכה, ואומר שהוא רק בא להוסיף עליה. דברים אלו נמחקו אצל שני השליחים האלו. למרות התעלמות מהחוק היהודי של ישוע, שני השליחים השאירו את התנ"ך כמקור מקודש, שנתן כביכול ערבות לפרשנות המסולפת שלהם. כך הקוסמולוגיה עם ערבות התנ"ך קיבלה חיזוק גם ממושג ה'השגחה'. מושג שלא היה ידוע בעולם ההלניסטי.

      אנחנו רואים שהקוסמולוגיה הלשונית התנ"כית שהתבססה על בריאת העולם על-ידי האלוהות באמצעות כלי השפה, וכלי זה הוענק גם לאדם למען שיפור חייו בעולם נגלה בלבד, נדחתה על-ידי היהודים ההלניסטיים, הם גם התעלמו מההלכה. יוחנן נתן פרשנות מסולפת לאמצעי, השפה, בבריאת העולם, הכלי הפך לריבון. הכלי, השפה, ה'דבר' עבר על-ידי יוחנן טרנספורמציה, הוא לא שימש יותר להטבת חיי אדם בעולם הנגלה, הוא הפך לאלוהות שמטרתה היתה שינוי סדרי עולם. וכך אומר יוחנן בהמשך (פרק ג', 16): כי כן אהב אלהים את העולם עד אשר נתן בעדו את בנו את יחידו וכל המאמין בו לא יאבד כי בו ימצא חיי עולם. כי לא שלח אלהים את בנו אל העולם להרשיעו בהשפטו כי אם למען יושע בו העולם'.

      ובכן, לפי הקוסמולוגיה החדשה הזו, העולם התנ"כי הדינמי, שבו האדם בורא את עולמו לבקרים, הפך לעולם נצחי שאין בו שינויים  כיוון שהוא נצחי, אין בו גם צורך להבדיל בין טוב לרע, כיוון שהמשפט בו התבטל. השליחים האלו שביקשו שינוי סדרי עולם, למעשה יצרו 'אין', במקום קדושת החיים הם יצרו 'קדושת המוות'.       

     אנחנו יודעים מההיסטוריה שבנצרות הראשיתית רבים מהמאמינים הקריבו את עצמם על מזבח אמונתם. אבל הכנסיה הקאתולית ברוב תחכומה, ורצונה בחיים, הפכה את הקוסמולוגיה החדשה המוותית, לטכס המיסה. בצורה כזו שחררה את המאמינים מהצורך להקריב את עצמם על מזבח אמונתם. המאמינים בצורה ווירטואלית, על-ידי טכס המיסה הזדהו עם ישוע המוקרב, מתו יחד אתו, ויחד אתו קמו לתחיה וזכו לחיי עולם.

      השפה הנעלמת, הווירטואלית, מאפשרת לאדם לנכר את מאוויו, תסכוליו, בטכס, בצורה כזו לעבר קתרזיס, שחרור ממועקות, ולהמשיך לחיות את חייו הקיומיים בגבולות. הכנסיה הקאתולית ברוב תחכומה מסגרה את כל הקוסמולוגיה המוותית, הרי בנצח אין חיים, בצורה כזו היא אפשרה את קיום הדת החדשה.

     אפשר להתעמק בנושאים אלו בספרי: 'קוסמולוגיה ושפה', 'האדם בורא את עולמו', 'בראשית היה הדבר – האומנם?',  'התנ"ך כמשל', שהופיע זה עתה. 

 

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גלית  On 5 בינואר 2009 at 0:11

    זה האתר ההזוי ביותר ברשימות. איך אפשר להבין בכלל מה כתוב פה?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: