אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 113 – עולמות אישיים

         אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 113 – עולמות אישיים

      דיברנו על עולמות שקהילות יוצרות לעצמן בתוך היקום, הן יוצרות עולמות לשוניים בתוך העולם הדטרמיניסטי האילם. אבל האדם אינו מסתפק תמיד בעולם הקהילתי, הוא יוצר לעצמו עולם פנימי משלו.

       לפני שנמשיך לדון על הצורך בעולם אישי, עלינו להקדים ולהגיד שקיימות דעות שונות לגבי העולם האישי הפנימי. למשל, נועם חומסקי חושב שהעולם הלשוני הפנימי קדם לעולם הלשוני החיצוני. ברצוני להביא את דבריו של יהודי רוסי חוקר לשונות, בשם:Lev Vygotsky                    

שנולד בשנת 1896 ומת צעיר בשנת 1934, רק לאחרונה בשנת 1986 תרגמו את ספרו לאנגלית, בשם: Thought and Language. וויגוטסקי טוען את ההפך ממה שאומר חומסקי, הוא טוען שהעולם הלשוני הפנימי שלנו הוא הפנמת עולם לשוני חיצוני.

       כל אדם מתבונן יכול להגיע למסקנה דומה לזו של וויגוטסקי, אנו מביאים רק את דבריו, כדי להזים את דבריו של חומסקי, אשר השתלט על מחקר השפה, כך שכל דבר שהוא אומר מתקבל. וויגוטסקי נחשב לעילוי בזמנו, רק קוצר חייו מנע מחקרים נוספים שלו.

       שוב עלינו להזכיר מה שכבר טענו, שחומסקי מושפע מהמחשבה הגרמנית, מהרדר, מליבניץ, מקאנט. ובכן לפי ליבניץ האדם הוא מונדה המכיל כבר את כל המידע. קאנט חשב בדומה לו, במינוח שונה. אם כל המידע הוא בתוכינו, גם העולם הלשוני הפנימי הוא כבר בתוכינו, כפי שטוען את זה חומסקי. אבל הגרמנים לא חדשו, הם רק נתנו ביטוי לנטיה ארכיטיפית אנושית, שהכל בתוכינו. הרי כבר אפלטון בספרו 'הרפובליקה', טוען שכל המידע שלנו נמצא כבר בנפש של האדם. מה שמציין הוגים אלו הרואים את המידע פנימי, שלהם או נטיות מיסטיות, או נטיות אורגניות.

      קשה לדעת עם וויגוטסקי היהודי היה מושפע מהמשלים הפילוסופיים התנ"כיים, שראו את השפה כרכש חיצוני. אבל גם אם הוא הגיע למסקנה זו לבדו, יש לייחס לו התבוננות ולא הבעת משאלות לב. הרי אלו שטוענים שהכל המידע הוא פנימי מביעים רצון לא להיות תלויים בזולתים, בקהילה, בגנזך הלשוני שלה, שהיחידים תורמים לו. חומסקי רואה גם את מקור השפה בגן לשוני, ביטוי להשקפתו האורגנית ההרדרית.

       חשוב היה להביא את שתי ההשקפות הקוטביות האלו, למען להבין את העולם הלשוני הפנימי של האדם. לפי השקפתינו הלשונית, יכולת זו נרכשת מבחוץ,  ממקור  האינפורמציה היקומית. כפי שכבר ציינו המח מקושר ליסודות ביקום ועושה להם טרנספורמציה. יכולת השפה לא שונה מיכולת הראיה, מיכולת השמיעה, האחרונים האלו הם תוצאה של קליטת המח יסודות מבחוץ, את הפוטונים, ההופכים במח לראיה, גלי הקול, ההופכים לשמיעה. כך גם השפה שהיא חלק מיסוד האינפורמציה שהמח הפך אותה לשפה.

      אבל גם את זה הדגשנו כבר, שהשפה היא קהילתית. יש צורך לפחות בשני אנשים שיסכימו ביניהם לתת סימול לקול מסוים, המבטא הסתכלות מסוימת. כך חוה ואדם הסולדים מגופם העירום, נותנים לתחושה זו סימול, מלה, 'בושה'. אבל למען ששפה תתפתח, יש צורך בקהילה. עובדה היא אם קהילה נכחדת, קהילה שלא המציאה את הכתב, השפה נכחדת אתה.

      מאחר שהשפה היא ישות נעלמת האדם יכול להפנים אותה וליצור לעצמו עולם פנימי. האדם נמצא במאבק מתמיד עם הזולתים, כן הוא נמצא במאבק עם חוקי הקיום, עם ההגבלות שהם מטילים עליו. האדם יכול ליצור לעצמו בעולם פנימי מקום ששם הוא מתגבר על כל המכשלות, שם הוא מתגבר על עלבונות, שם הוא יכול להכתיר את עצמו למלך, הוא יכול להיות אל.

      מאחר שגם זהות היא נזילה, אנו נתיחס לזה בהמשך, האדם יכול ליטול את זהותו של גיבור, את זהותה של אלוהות. להיות אדם-אל, היא משאלה שכיחה. ראינו שניטשה לפני התמוטטותו, בספרו Ecce Homo  ראה את עצמו גם כדיוניזוס, אל הטבע היווני, וגם כהצלוב, ישוע.

     להגיד שהאדם מפנים את העולם החיצוני אינו מדויק, יותר נכון להגיד שהאדם מפנים את השפה, מלים, ויוצר לעצמו עולם פנימי, שבו הוא יכול לשאל זהויות לפי רצונו. ידוע שחולי נפש רבים רואים את עצמם כ'נפוליאון', או גיבורים אחרים. ההבדל בין חולי נפש לאדם הרגיל, שחולי נפש כבר לא מסוגלים להסתיר את עולמם הפנימי, עולם האשליות שלהם. האדם של יום יום בונה לעצמו עולם פנימי לפי משאלותיו, אבל יודע שהוא לא צריך לגלות אותו לאחרים. עולם פנימי של האדם של יום יום נשאר מוסתר.

      ברור שאם לאדם מספיק אנרגיה, מספיק דחף הוא יכול לממש את עולמו הפנימי בעולם האנושי החיצוני. אבל לרוב האנשים אין אנרגיה מספיקה, אין דחף מספיק לממש את עולמם הפנימי, אבל עולם פנימי זה שהם יוצרים לעצמם הוא נחמה. בעולם פנימי אדם לא רק יכול לקחת זהויות של גיבורים רצויים, יכול לקחת זהות של אלים, אבל האדם גם יכול בעולמו הפנימי לנצח את אויביו, להתנקם במעליביו.

     לא בכדי, כפי שראינו, הוגים רבים טוענים שכל המידע שלהם הוא תוצר נפשם. בספרו של הסופר היפאני :Yukio Mishima  , בשם: Spring Snow , חבר של הגיבור קיוקי בשם הונדה אומר, כמה נעים זה לחשוב שהאדם יכול לכופף את חוקי העולם החיצון לפי משאלותיו הפנימיות. סופר יפני זה היה מושפע מבודהיזם, כן מהמחשבה ההודית. כך הוא מביא את דבריו של המחוקק ההודי Manu, שהאמין בגלגול נשמות. כמובן לפי אמונה זו האדם אינו צריך לשנות סדרי חברה, כיוון שאלו הן תוצאה של גלגול נשמות, גלגול הקובע סדרי חברה. ראינו שגם סוקראטס בדיאלוג פיידו הביא לפני תלמידיו לפני מותו אמונות על גלגול נשמות.

     האדם תמיד רוצה לברח מאחריות, ממאבקים עם אחרים, מהצורך לשנות סדרי חברה לפי קריטריון עיקרון הצדק. אבל גם כאשר הוא אינו רוצה למלא אחרי עיקרון זה, הוא לא מוותר עליו, כיוון שללא עיקרון הצדק האדם לא יכול לצפות לתמורה. לכן הוא יכול לקסום לעצמו עולמות פנימיים, לטעון שהדברים הם פרי גלגולי נשמות, או לחשוב כמו הגיבור בספרו של משימה שאפשר להתעלם מהמערכות החברתיות החיצוניות, אפשר בהתעלמות זו לכפות על העולם את המשאלות האישיות.

       האדם יוצר לעצמו עולמות פנימיים כאשר אין בכוחו לכפות את רצונו על החברה האנושית, על חוקי החברה האנושית. האדם אינו משלים עם אי צדק שנעשה לו. אנו רואים במקרה של סוקראטס שנידון למוות על-ידי בני עירו אתונה, הוא חשב שנעשה לו עוול, ואזי הוא המציא לעצמו לפי האמונה האורפית עולמות חלופיים, ששם צדק מתבצע לא על-ידי חברה אנושית, אלא על-ידי חוקים נעלמים, באמצעות גלגולי נשמה, ולא נאמר מי עומד מאחורי חוקים אלו הממונה על הצדק הזה. אם רק סוקראטס היה קוסם לעצמו אמונה בגלגולי נשמה ששם צדקתו תפוצה, אזי היינו חושבים שזו המצאה שלו. אבל אנו ראינו לעיל שסופר יפאני מביא חוקה של מחוקק בשם 'מנו', שאף היא מבוססת על אמונה בגלגול נשמה, והצדק המתבצע בצורה עצמאית, מבלי שנאמר מי ממונה על צדק זה.

      אנחנו יכולים לראות גם מיצירתו של דנטה המשורר האיטלקי, שיצר את היצירה הגדולה שלו 'הקומדיה האלהית', ששם כבר לפי אמונות נוצריות, קיים גן-עדן, קיים גיהנום, ששם כל אויביו מפירנצה עירו שהגלו אותו מעירו, נענשים.

      הדגם הזה שהאדם יוצר לעצמו של עולם פנימי, לעתים הוא מקבל ביטוי  בספרות, והוא חוזר בתרבויות שונות. האדם זקוק שאיזה גורם דטרמיניסטי שיפצה אותו על העוולות שנעשו לו, על העלבונות, הוא מוכרח להאמין ב'צדק', אחרת אין משמעות לחייו. אם ככה אחד הגורמים העיקריים לכך שהאדם יוצר לעצמו עולמות פנימיים הוא שהוא מצפה שצדק יעשה לו.

      אפילו אם אנו בודקים את התהוותם של העולמות הפנימיים של האדם מבחינה פסיכולוגית פשוטה, ברור שהם יצירות בשלבים מאוחרים של האדם, לא מולדים, כפי שחושב חומסקי ואחרים, אלו הם עולמות הנחוצים לאדם כדי לתקן את העולם הלא מושלם, כדי למצא נחמה, כדי להשיג צדק. הרי לילוד עדין לא יכולות להיות טענות נגד אי צדק.

      הרי אחד ממפעלות האדם המערבי בעיקר, הוא יצירת גן-עדן וגיהנום, שבהם צדק שלא הושלם בעולם הנגלה, מושלם בם.

       בלי ספק שהעולמות הפרטיים הפנימיים של האדם, נוצרים למטרות שונות מעולמות שקהילה יוצרת. גם עולמות שקהילות יוצרות, הסדרים החברתיים מבוססים בדרך כלל על צדק מסוים. אבל בעולמות האישיים, האדם רוצה לפצות את עצמו על עוולות חברתיות, עוולות קיומיות.

 

 

 

 

         אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 113 – עולמות אישיים

      דיברנו על עולמות שקהילות יוצרות לעצמן בתוך היקום, הן יוצרות עולמות לשוניים בתוך העולם הדטרמיניסטי האילם. אבל האדם אינו מסתפק תמיד בעולם הקהילתי, הוא יוצר לעצמו עולם פנימי משלו.

       לפני שנמשיך לדון על הצורך בעולם אישי, עלינו להקדים ולהגיד שקיימות דעות שונות לגבי העולם האישי הפנימי. למשל, נועם חומסקי חושב שהעולם הלשוני הפנימי קדם לעולם הלשוני החיצוני. ברצוני להביא את דבריו של יהודי רוסי חוקר לשונות, בשם:Lev Vygotsky                    

שנולד בשנת 1896 ומת צעיר בשנת 1934, רק לאחרונה בשנת 1986 תרגמו את ספרו לאנגלית, בשם: Thought and Language. וויגוטסקי טוען את ההפך ממה שאומר חומסקי, הוא טוען שהעולם הלשוני הפנימי שלנו הוא הפנמת עולם לשוני חיצוני.

       כל אדם מתבונן יכול להגיע למסקנה דומה לזו של וויגוטסקי, אנו מביאים רק את דבריו, כדי להזים את דבריו של חומסקי, אשר השתלט על מחקר השפה, כך שכל דבר שהוא אומר מתקבל. וויגוטסקי נחשב לעילוי בזמנו, רק קוצר חייו מנע מחקרים נוספים שלו.

       שוב עלינו להזכיר מה שכבר טענו, שחומסקי מושפע מהמחשבה הגרמנית, מהרדר, מליבניץ, מקאנט. ובכן לפי ליבניץ האדם הוא מונדה המכיל כבר את כל המידע. קאנט חשב בדומה לו, במינוח שונה. אם כל המידע הוא בתוכינו, גם העולם הלשוני הפנימי הוא כבר בתוכינו, כפי שטוען את זה חומסקי. אבל הגרמנים לא חדשו, הם רק נתנו ביטוי לנטיה ארכיטיפית אנושית, שהכל בתוכינו. הרי כבר אפלטון בספרו 'הרפובליקה', טוען שכל המידע שלנו נמצא כבר בנפש של האדם. מה שמציין הוגים אלו הרואים את המידע פנימי, שלהם או נטיות מיסטיות, או נטיות אורגניות.

      קשה לדעת עם וויגוטסקי היהודי היה מושפע מהמשלים הפילוסופיים התנ"כיים, שראו את השפה כרכש חיצוני. אבל גם אם הוא הגיע למסקנה זו לבדו, יש לייחס לו התבוננות ולא הבעת משאלות לב. הרי אלו שטוענים שהכל המידע הוא פנימי מביעים רצון לא להיות תלויים בזולתים, בקהילה, בגנזך הלשוני שלה, שהיחידים תורמים לו. חומסקי רואה גם את מקור השפה בגן לשוני, ביטוי להשקפתו האורגנית ההרדרית.

       חשוב היה להביא את שתי ההשקפות הקוטביות האלו, למען להבין את העולם הלשוני הפנימי של האדם. לפי השקפתינו הלשונית, יכולת זו נרכשת מבחוץ,  ממקור  האינפורמציה היקומית. כפי שכבר ציינו המח מקושר ליסודות ביקום ועושה להם טרנספורמציה. יכולת השפה לא שונה מיכולת הראיה, מיכולת השמיעה, האחרונים האלו הם תוצאה של קליטת המח יסודות מבחוץ, את הפוטונים, ההופכים במח לראיה, גלי הקול, ההופכים לשמיעה. כך גם השפה שהיא חלק מיסוד האינפורמציה שהמח הפך אותה לשפה.

      אבל גם את זה הדגשנו כבר, שהשפה היא קהילתית. יש צורך לפחות בשני אנשים שיסכימו ביניהם לתת סימול לקול מסוים, המבטא הסתכלות מסוימת. כך חוה ואדם הסולדים מגופם העירום, נותנים לתחושה זו סימול, מלה, 'בושה'. אבל למען ששפה תתפתח, יש צורך בקהילה. עובדה היא אם קהילה נכחדת, קהילה שלא המציאה את הכתב, השפה נכחדת אתה.

      מאחר שהשפה היא ישות נעלמת האדם יכול להפנים אותה וליצור לעצמו עולם פנימי. האדם נמצא במאבק מתמיד עם הזולתים, כן הוא נמצא במאבק עם חוקי הקיום, עם ההגבלות שהם מטילים עליו. האדם יכול ליצור לעצמו בעולם פנימי מקום ששם הוא מתגבר על כל המכשלות, שם הוא מתגבר על עלבונות, שם הוא יכול להכתיר את עצמו למלך, הוא יכול להיות אל.

      מאחר שגם זהות היא נזילה, אנו נתיחס לזה בהמשך, האדם יכול ליטול את זהותו של גיבור, את זהותה של אלוהות. להיות אדם-אל, היא משאלה שכיחה. ראינו שניטשה לפני התמוטטותו, בספרו Ecce Homo  ראה את עצמו גם כדיוניזוס, אל הטבע היווני, וגם כהצלוב, ישוע.

     להגיד שהאדם מפנים את העולם החיצוני אינו מדויק, יותר נכון להגיד שהאדם מפנים את השפה, מלים, ויוצר לעצמו עולם פנימי, שבו הוא יכול לשאל זהויות לפי רצונו. ידוע שחולי נפש רבים רואים את עצמם כ'נפוליאון', או גיבורים אחרים. ההבדל בין חולי נפש לאדם הרגיל, שחולי נפש כבר לא מסוגלים להסתיר את עולמם הפנימי, עולם האשליות שלהם. האדם של יום יום בונה לעצמו עולם פנימי לפי משאלותיו, אבל יודע שהוא לא צריך לגלות אותו לאחרים. עולם פנימי של האדם של יום יום נשאר מוסתר.

      ברור שאם לאדם מספיק אנרגיה, מספיק דחף הוא יכול לממש את עולמו הפנימי בעולם האנושי החיצוני. אבל לרוב האנשים אין אנרגיה מספיקה, אין דחף מספיק לממש את עולמם הפנימי, אבל עולם פנימי זה שהם יוצרים לעצמם הוא נחמה. בעולם פנימי אדם לא רק יכול לקחת זהויות של גיבורים רצויים, יכול לקחת זהות של אלים, אבל האדם גם יכול בעולמו הפנימי לנצח את אויביו, להתנקם במעליביו.

     לא בכדי, כפי שראינו, הוגים רבים טוענים שכל המידע שלהם הוא תוצר נפשם. בספרו של הסופר היפאני :Yukio Mishima  , בשם: Spring Snow , חבר של הגיבור קיוקי בשם הונדה אומר, כמה נעים זה לחשוב שהאדם יכול לכופף את חוקי העולם החיצון לפי משאלותיו הפנימיות. סופר יפני זה היה מושפע מבודהיזם, כן מהמחשבה ההודית. כך הוא מביא את דבריו של המחוקק ההודי Manu, שהאמין בגלגול נשמות. כמובן לפי אמונה זו האדם אינו צריך לשנות סדרי חברה, כיוון שאלו הן תוצאה של גלגול נשמות, גלגול הקובע סדרי חברה. ראינו שגם סוקראטס בדיאלוג פיידו הביא לפני תלמידיו לפני מותו אמונות על גלגול נשמות.

     האדם תמיד רוצה לברח מאחריות, ממאבקים עם אחרים, מהצורך לשנות סדרי חברה לפי קריטריון עיקרון הצדק. אבל גם כאשר הוא אינו רוצה למלא אחרי עיקרון זה, הוא לא מוותר עליו, כיוון שללא עיקרון הצדק האדם לא יכול לצפות לתמורה. לכן הוא יכול לקסום לעצמו עולמות פנימיים, לטעון שהדברים הם פרי גלגולי נשמות, או לחשוב כמו הגיבור בספרו של משימה שאפשר להתעלם מהמערכות החברתיות החיצוניות, אפשר בהתעלמות זו לכפות על העולם את המשאלות האישיות.

       האדם יוצר לעצמו עולמות פנימיים כאשר אין בכוחו לכפות את רצונו על החברה האנושית, על חוקי החברה האנושית. האדם אינו משלים עם אי צדק שנעשה לו. אנו רואים במקרה של סוקראטס שנידון למוות על-ידי בני עירו אתונה, הוא חשב שנעשה לו עוול, ואזי הוא המציא לעצמו לפי האמונה האורפית עולמות חלופיים, ששם צדק מתבצע לא על-ידי חברה אנושית, אלא על-ידי חוקים נעלמים, באמצעות גלגולי נשמה, ולא נאמר מי עומד מאחורי חוקים אלו הממונה על הצדק הזה. אם רק סוקראטס היה קוסם לעצמו אמונה בגלגולי נשמה ששם צדקתו תפוצה, אזי היינו חושבים שזו המצאה שלו. אבל אנו ראינו לעיל שסופר יפאני מביא חוקה של מחוקק בשם 'מנו', שאף היא מבוססת על אמונה בגלגול נשמה, והצדק המתבצע בצורה עצמאית, מבלי שנאמר מי ממונה על צדק זה.

      אנחנו יכולים לראות גם מיצירתו של דנטה המשורר האיטלקי, שיצר את היצירה הגדולה שלו 'הקומדיה האלהית', ששם כבר לפי אמונות נוצריות, קיים גן-עדן, קיים גיהנום, ששם כל אויביו מפירנצה עירו שהגלו אותו מעירו, נענשים.

      הדגם הזה שהאדם יוצר לעצמו של עולם פנימי, לעתים הוא מקבל ביטוי  בספרות, והוא חוזר בתרבויות שונות. האדם זקוק שאיזה גורם דטרמיניסטי שיפצה אותו על העוולות שנעשו לו, על העלבונות, הוא מוכרח להאמין ב'צדק', אחרת אין משמעות לחייו. אם ככה אחד הגורמים העיקריים לכך שהאדם יוצר לעצמו עולמות פנימיים הוא שהוא מצפה שצדק יעשה לו.

      אפילו אם אנו בודקים את התהוותם של העולמות הפנימיים של האדם מבחינה פסיכולוגית פשוטה, ברור שהם יצירות בשלבים מאוחרים של האדם, לא מולדים, כפי שחושב חומסקי ואחרים, אלו הם עולמות הנחוצים לאדם כדי לתקן את העולם הלא מושלם, כדי למצא נחמה, כדי להשיג צדק. הרי לילוד עדין לא יכולות להיות טענות נגד אי צדק.

      הרי אחד ממפעלות האדם המערבי בעיקר, הוא יצירת גן-עדן וגיהנום, שבהם צדק שלא הושלם בעולם הנגלה, מושלם בם.

       בלי ספק שהעולמות הפרטיים הפנימיים של האדם, נוצרים למטרות שונות מעולמות שקהילה יוצרת. גם עולמות שקהילות יוצרות, הסדרים החברתיים מבוססים בדרך כלל על צדק מסוים. אבל בעולמות האישיים, האדם רוצה לפצות את עצמו על עוולות חברתיות, עוולות קיומיות.

 

 

 

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: