אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 119 -העולם הלשוני מבוסס על אמון

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 119 –  העולם הלשוני מבוסס על אמון

       לרוב האנשים לא מזדקרת העובדה שכל עולמם הלשוני מבוסס על אימון. למען להמחיש את העובדה הזו עלינו להתיחס למשבר הכלכלי הפוקד את העולם. בבת אחת מתברר לאנושות שכל המערכת הפיננצית מבוססת על אמון, ברגע שהאימון מתערער כל המערכת הזו קורסת. הכסף הוא מיסגור רכוש בפיסת ניר, כך אגרות החוב, כך המניות. שטרות כסף הם גם מיסגור עבודה שהאדם מבצע. אם המערכת הזו מבוססת על אימון הדדי, על ערבות ממשלתית, ברגע שהאמון הזה בסמלים אלו מתערער מתהווה אבלנג', מפולת שלג.

      דוגמה זו חשובה כי היא רלוונטית היום. אבל דוגמה זו יכולה לשמש אותנו בכל יתר האמונות ביצירות לשוניות נעלמות. דוגמה שניה חשובה היא מוסדות דת. אמנם במקרה של מוסדות דת, שהאמון בהם מתערער לא מרגישים בכך מיד, כמו כאשר אמון במוסדות פיננציים מתערער. אבל מההיסטוריה אנו יודעים שדתות שורשיות נעלמו כאשר האמון בהם התערער. האמון במוסדות דת מתרחש לא רק כאשר עם הערב להם נכלה, האימון במוסדות דת מתערער גם כאשר דת חדשה לאט לאט חודרת לשכבות רחבות. כך אמון באלים האולימפיים נגוז, כאשר אמון בדתות חדשות חדרו לעולם ההלניסטי, כך האימון באלי הרומאים נגוז, כאשר הנצרות חדרה לשכבות רחבות בחברה הרומאית.

       מוסד הדת עם אליו הוא ישות נעלמת ותקף רק אם קהילה מאמינה בו. הזכרנו כבר שמרכסיזם כהשקפת עולם, כדת שבק חיים כאשר קהילות חדלו להאמין באידיאלים שלה, באליה, במקרה זה אלים בשר ודם, אלו שייצגו את העקרונות שלה. כמו במקרה של שטרות כסף כאשר אלו שהמחזיקים בהם לא יכולום לקבל את השקעותיהם בהם, המוסדות שערבו להם, האמון בהם מתערער, הם קורסים. כך אם דתות, אידיאולוגיות, אשר לא מצליחות לממש את ההבטחות שהאמינים תלו בהם, אם העלמות האמונה בהם, הם קורסים.

       אחרי דוגמאות אלו קל יהיה יותר להסביר שכל המערכות הלשוניות מבוססות על אמון. כבר המלה הראשון שהאדם טובע, צריכה לקבל ערבות מהזולת, מהקהילה שהיא תקפה, שהיא מיצגת תחושה מסוימת, מיצגת עצם בסביבה, שהיא מיצגת כמות עבודה.

      חוה ואדם אחרי אוכלם מפרי העץ, נעשים מודעים, 'מתבוששים' מפני עירום גופם. ברור במקרה זה ששני יחידים היו צריכים להסכים שמצב כזה הוא מביש. הרי באפריקה עירום אינו נחשב לגורם לבושה. כך אנו רואים שגם שם שניתן לתחושה מסוימת זקוק להסכמת שנים שאכן הסימול לה תקף, אבל הסימול צריך גם לקבל ערבות, אימון מהקהילה לתחושה  שהיא שלילית. או חיובית.

       קיימת עוד תופעה, השפה האנושית, מעוצבת על-ידי קוד תרבותי ראשוני. קשה לקבע מה קודם למה, השפה או הקוד התרבותי. ברור שהקוד התרבותי מתהוה כבר כשלב נוסף בהתפתחות האדם הלשוני, בדרך כלל קוד תרבותי הוא תוצר של יצירה שנעשית מקודשת, היא בהמשך הופכת את עקרונותיה לאלגוריתמים המעצבים את השפה, את התרבות המסוימת. כך למשל יצירותיו של הומרוס נעשו הקוד התרבותי של יוון הקלאסית, הערכים של יצירה זו הפכו לאלגוריתמים שעיצבו את התרבות ואת השפה היוונית.

       השפה בהמשך כוללת כבר את העקרונות של הקוד התרבותי הראשון. אבל, לא הזכרנו שיצירה הופכת ליצירה מקודשת, לקוד תרבותי על-ידי אימון הקהילה בה. כך המשלים הפילוסופיים הלשוניים של התנ"ך הפכו לקוד התרבותי של העברים, הם העניקו להם את אמונם בהם.

        בצורה פרדוכסלית אנו יכולים לראות שהעברים שחזרו מגלות בבל, חדלו להאמין בעקרונות של המשלים הפילוסופיים הלשוניים, חדלו להאמין בתופעת הנבואה, שהיתה הביטוי של הפילוסופיה הלשונית הזו, הצטמצמו בהלכה, בחלק המשפטי של הקוד, וזנחו את העקרונות האחרים של המשלים.

      התרחשויות תרבותית זו בארץ יהודה נגרמה מכך שטראומת חורבון בית ראשון ערער את האמונה בפילוסופיה הלשונית וגם במיצגה הנבואה. העדר אימון השכיח מהעברים את הפילוסופיה הלשונית שלהם, דבר שגרם לכך שזהותם נפגמה, יושבי יהודה הפכו לעדה דתית, במקום להיות ישות תרבותית שפילוסופיה ערבה לזהותה.

       הקוד התרבותי דומה ל-DNA , אבל יש הבדל ביניהם, בעוד שה-DNA הוא דטרמיניסטי, מתוכנת, נקבע על-ידי חוקי הקיום, חוקי הביאולוגיה, הקוד התרבותי הוא תוצר של הסכם קיבוצי, אמונה קיבוצית בו, והוא ישות מתכנתת. ה-DNA יוצר דברים מוחשיים, בעוד שהקוד התרבותי יוצר דברים לשוניים נעלמים, כמו מוסדות, ערכים, יצירות ספרותיות, כל אלו קיימים רק אם הקהילה מאמינה בהם, אם היא ערבה להם.

      ראינו כבר שהשפה היא אוטונומית בצורה חלקית. אוטונומיה זו של השפה מאפשרת לה לצאת משרשרת חוקי הקיום, משרשרת חוקי הביאולוגיה על כדור הארץ שלנו. האוטונומיה החלקית הזו מצעידה את האדם לשלב גבוה יותר בסולם האבולוציוני, האדם יכול לתכנת, הוא יכול ליצור דברים שלא קיימים ביקום, אבל רוב הדברים שהאדם יוצר הם ווירטואליים, לא מוחשיים, לכן הם זקוקים להשלמה על ידי הקהילות, זקוקים לאמון הקהילות בהם. כבר השפה עצמה שהיא יצירה, תלויה לתקפותה בקהילה, תלויה באמון הקהילה בה. כך זה בהמשך עם כל יתר היצירות הלשוניות שהן ווירטואליות קיימות רק אם הקהילה מאמינה בהם.

      אנחנו צריכים להוציא מהיצירות הנעלמות הווירטואליות של השפה את היצירות המוחשיות, כמו כלים, מיכשור. אדם לבד יכול לבנות לעצמו בית, יכול ליצור לעצמו כלים, מיכשור מכל סוג, הוא לא זקוק לכך לאמון הקהילה.

     דיונינו הוא ביצירות נעלמות ווירטואליות שתוקפם תלוי בקהילה מאמינה. לסוג זה שייך, למשל, גם זהותו של האדם. אדם לבד במדבר, על הר קרח, אין לו זהות. היחיד רוכש זהות ממשוב של אחרים. אבל לא רק זהות תלויה במשוב מאחרים, יחיד רוכש תאר 'יפה' ממשוב של אחרים. כל התארים של היחיד תלויים במשוב, או באמונה של אחרים שאכן הוא בעל תאר מסוים.

      התארים של האדם הם חלק מזהותו, אבל היא לא מולדת, היא נרכשת ממשוב של אחרים, מאמונתם שהוא ראוי לזהות מסוימת. מאחר שהזהות נרכשת ממשוב של אחרים, מאמונתם, היא מאד נזילה ומכניסה את האדם לאי וודאות תמידית. היחיד צריך כל ימי חייו לעשות מאמצים בלתי פוסקים למען לזכות בזהות רצויה.

      גם אצל החיות המפותחות קיימת היררכיה שהחיה רוכשת את מעמדה בה באמצעות הצגת כח. ושוב, כאן ההבדל בין בני אדם לחיות, האדם רוכש את זהותו לא רק בהפעלת כח, למרות שלעתים קרובות האדם נסוג להיררכיה חיתית כוחנית.

      האדם יכול לרכוש את זהותו המועדפת על ידי יצירה. אבל שוב, היצירה צריכה לקבל את אמון הקהילה בה כראויה. אומן יוצר נלחם כל ימי חייו שיצירתו תרכוש את האמון של הקהילה בה.

      אפילו הפרעונים שיצרו את הפירמידות היו זקוקים לאמון נתיניהם שאכן יצירתם מעניקה להם רואואיות. מלכים שרצו לזכות בראואיות תמיד בנו מקדשים, יצאו לכיבושים, כל הפעולות האלו היו מכוונות למען לזכות באמונה שהם ראויים יותר מאחרים. הפירמידות, הארמונות הטריטוריות הכבושות לא יכלו להעניק למושלים אלו אמונה בראואיות, הם היו צריכים להפוך את כל הרכש שלהם לערכים לשוניים כמו 'ראואיות', והרי מושג זה מבוסס על אמונה.

     כל מעשיו של האדם, מחוץ לסיפוק צרכיו הביאולוגיים, מכוונים לרכוש משוב חיובי מאחרים, אמונה של אחרים בהיותו ראוי. אבל, כפי שכבר ציינו, ה'זהות' היא נזילה ביותר, כיוון שהיא נזקקת למשוב מאחרים. זוהי הסיבה שהאדם נסוג כל הזמן ל'היררכיה' החיתית,הנרכשת על-ידי כח, דבר יותר מוחשי, פחות נזיל, יותר עמיד. 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: