וניברסיטה ווירטואלית – שעור 123 – הדחף לריבונות

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 123 – הדחף לריבונות

     כבר הזכרנו שהדחף החזק ביותר של האדם הוא רצונו לריבונות. מה פירוש ריבונות? ובכן, האדם המודע אינו מרוצה מהקיצוב שחוקי הקיום קוצבים לו, אינו מרוצה ממשך קיומו הקצר, הוא אינו מרוצה שאין לו שליטה על ההתרחשויות. ברור שהמרד האנושי מתאפשר רק כיוון שהוא יצור לשוני, שהוא מודע לכך שימיו ספורים. החיה אינה מורדת, כיוון שהיא מחוסרת שפה, מחוסרת מודעות.

       ובכן, איך מנסה האדם לפתור את הבעיות האלו? השפה מלמדת את האדם את עיקרון החליפין. לכן אנחנו רואים מקדמת דנא שהאדם מקריב קורבנות לישויות שהוא מדמה שהוא תלוי בהם, חוקי הקיום, ישויות נעלמות, רוצה לשחד אותם, למען יתרצו לו. אבל קודם עלינו לציין את העובדה שהאדם יכול לדמות שקיימות ישויות נעלמות השולטים על קיומו, רק כיוון שהאדם מודע שברשותו כלי, כלי השפה, שהיא ישות נעלמת, הנספחת לגופו, לכן הוא יכול לדמות שקיימות גם ישויות נעלמות מסוג זה בעולמות עליונים. בהמשך הוא נעשה מודע שבאמצעות כלי נעלם זה הוא יכול ליצור, יכול לשאת ולתת, שהוא יכול באמצעות הכלי לבצע חליפין, והוא מדמה שהוא יכול להשליך את כל היכולות האלו לעולמות נעלמים, לשאת ולתת עם אותן ישויות נעלמות, כפי שהוא עושה בעולם הנגלה עם הזולתים.

      האדם שמודע לכל האפשרויות האלו, גם אם הוא מודע לכך רק בצורה אינטואיטיבית, משליך את ידיעותיו  לעולמות עליונים. קודם הוא משליך לעולמות עליונים את האפשרות שקיימות ישויות נעלמות, בדומה לישות השפה, שנית הוא משליך את היכולות שהוא צובר מכלי השפה, את המשא ומתן, את החליפין לעולמות עליונים. ובכן, אם באמצעות חליפין האדם עלי אדמות יכול להשיג דברים, אזי הוא מניח שאפשר לבצע חליפין עם הישויות העליונות, להקריב להם קורבנות, למען לקבל מהישויות העליונות תמורה.

      למרות שלאדם אין מודעות מלאה על מהות הכלי שברשותו, כלי השפה, האינטואיציה שלו מובילה אותו להסיק מסקנות מיכולת הכלי לא רק לגבי העולם הנגלה, אלא גם לגבי עולמות חלופיים, עליונים או תחתונים. זוהי הסיבה שהאדם מקדמת דנה מקריב קורבנות למען שהישויות הנעלמות יעתרו למשאלותיו.

      אבל לאדם עוד דרכים להשיג מהישויות הנעלמות את משאלותיו. האדם כבר בשלב מוקדם מבין שהוא יכול לתבע מהנעלמים דברים בשם 'משהו', המשהו הזה הוא מערכת ערכית. ליד הקורבנות האדם יוצר לעצמו מערכת ערכית שבשמה הוא תובע לעצמו זכויות מהנעלמים. הזכרנו כבר את הקינות השומריות של האמהות שיצרו את המערכת הערכית הקדומה שבשמה דרשו מהנעלמים יותר קיום לצאצאיהן. כך האמהות בקינות השומריות טענו נגד הנעלמים שקצרו את חייו של הרועה דומוזי, רועה אשר דאג למשפחתו, דאג לסביבה שלו, לכן זכותו היתה לקיום רב יותר.

      אמנם המערכות הערכיות נוצרות גם למען להסדיר חיי קהילה, אבל המטרה העיקרית היא תמיד שבשמה אפשר לתבע מחוקי הקיום, מהנעלמים יותר קיום, יותר מזון, יותר שליטה על התרחשויות שרירותיות. אפילו במזמורי תהלים אנו עדים לכך, שרוב המזמורים מצדיקים את תביעותיהם להגנה מהנעלם, מהאלוהות בשם מערכת ערכית שהם קיימו. אפילו אם אנו לוקחים כדגם את משל איוב, אנו נוכחים לדעת שהוא מקריב קורבנות למען שהאלוהות בתמורה תשמור על רכושו, על צאצאיו. איוב בשיחותיו עם רעיו מדגיש שהוא תמיד נהג בהתאם למערכת ערכית, לכן נעשה לו אי צדק באסונות שפקדו אותו.

       השטן בפתיחת הדרמה איוב צוחק לאדם המדמה שבהקרבת קורבנות הוא ישחד את האלוהות, ואם היא לא נענית לדרישותיו הוא מורד בה. זוהי טענתו של השטן שהוא שוטח לפני האלוהות, וזו מאפשרת לו לנסות את הגיבור איוב, האם ימרוד אם משאלותיו לא התמלאו. רק בסוף היצירה, בתשובת אלהים לאיוב השקפת התנ"ך לגבי התנהגות אנושית מוסברת, האלוהות מבהירה לגיבור שעליו לקבל את גורלו, ויתרונו היחיד על ברויים אחרים שהוא יכול להתחיל את חייו מחדש. עיקרון ההתחדשות, ההתחלות החדשות, הן עקרונות התנ"ך, ליד עיקרון אחר, שהאדם צריך להשלים עם חוקי הקיום, עם היותו מוותי, עליו להשלים עם העובדה שקיים רק עולם נגלה, בתנ"ך אין לנו שום איזכור לעולמות חלופיים, הרי אלהים ברא עולם מושלם.

       לכן בתנ"ך אין לנו דרישה מגיבוריה לריבונות, רוב הבקשות הן בקשות של ישויות המודעות לכך שהן ישויות נבראות, שעליהם להשלים עם חוקי הקיום, ולעשות שימוש ביכולת התחדשות, ביכולת להתחיל דברים מחדש, במזמורי תהלים הבקשות הן תמיד בקשות להגנה, בקשות שבורא העולם ישמר על צדק. אבל בתרבויות אחרות שלא השלימו עם עולם נגלה בלבד, אנו עדים לכך שהגיבורים רוצים ריבונות, למען לתקן את העולם שאינו לפי רוחם. בתקופה יותר מאוחרת פרחו תנועות גנוסטיות שהיו תולדה של המחשבה היוונית, תנועות אלו סברו שהעולם הוא פגום, ראו את האלוהות כישות שלילית, דמורג, שברא עולם לא מושלם רצו באלוהות נסתרת, מושלמת יותר. כבר אצל סוקראטס בדיאלוג פיידו ראינו שהוא רוצה ללכת לעולם חלופי ששם שולטים אלים מושלמים יותר, מכאן מהשקפה זו הדרך הובילה להשקפות  הגנוסטיות.

        אמנם סוקראטס לא טען שהוא יכול לשנות את סדרי העולם, אבל הניח שסדרים אחרים קיימים, ולמען לזכות בחסדי הנעלמים האחרים האלו, הוא קבע שהאדם צריך לדאג לטהרת נשמתו. אנו יכולים לראות למה סוקראטס התכוון, בדיאלוג המשתה הוא יעץ לתלמידו אלקיבידס במקום לעסוק במדיניות לעסוק בטיהור נשמתו. טיהור הנשמה אף היא סוג של הקרבה למען שהמקריב יזכה בחסדי הנעלמים.

      אבל רצון לריבונות, ליותר קיצבה בא לידי ביטוי בצורות שונות, לא רק בשיחוד על-ידי קורבנות למען לשנות את הגזרות, אבל גם הפעלת כוחנות למען לשנות את הסדרים, למען להשיג את היותר.

      הכובשים הגדולים העתיקו את הרצון לריבונות על חוקי הקיום, לריבונות על הזולתים, על הטריטוריה שלהם. העתקים כאלו displacement , שכיח ביותר. קין לא מרוצה מהעובדה שאלהים העדיף את אחיו הבל, הוא רוצה בבכורה, בריבונות, חושב שעל-ידי הריגת אחיו ישיג אותה. קין לא יכול למרד באלהות שהעדיפה את אחיו, הוא מעתיק את האשמה של ההעדפה על אחיו הבל, סובר שאם יהרג אותו הבכורה, הריבונות תוחזר אליו.

      אבל הנצרות היא התגלמות השאיפה לריבונות. שני שליחי הנצרות, פאולוס ויוחנן שביססו השקפה דתית זו, שניהם בצורות שונות רצו לשנות סדרי עולם, המוות, הקצבה המוגבלת של משך חיים לא נראתה בעיניהם. פאולוס רצה שהאלוהות בעצמה על-ידי הקרבת בנה תשנה סדרי עולם. לשם כך הוא ניטרל את משל 'עץ הדעת', שהאכילה מפרי העץ איפשר לאדם מודעות על מוות. הוא התעלם מההסבר הזה של המשל, וטען שהמוות הוא עונש על כך שחוה ואדם בהפרם את האיסור לאכל מהפרי  גרמו לגזרת המוות של האדם. כתוצאה ממצב זה אלהים נמלך בדעתו, הקריב את בנו ישוע, למען להחזיר את המצב טרם המוות, את מצב גן-עדן.

       השליח יוחנן ניסה בצורה אחרת להשיג ריבונות, שינוי סדרי עולם. הוא בדומה לפאולוס השתמש למטרה זו בתנ"ך כבסיס לטיעוניו. לשם כך הוא עשה שימוש במה שנאמר בפרק א'  במשל הבריאה, של ספר בראשית, ששם נאמר שהאלוהות בראה את העולם בהגדים, שינה מה שנאמר שם, הפך את ה'דבר', השפה שהיתה שם אמצעי לשפה ריבונית שהתגלמה בישוע. בצורה כזו הוא רצה שהאל החדש הזה, ישוע התגלמות ה'דבר', השפה ישנה סדרי עולם.

       אבל סדרי עולם לא השתנו, פאולוס הבטיח ביאה מחודשת של ישוע שבעתיד ישנה סדרי העולם. אבל החסידים, הכנסיה הקאתולית הפכו את ההבטחה לשינוי סדרי עולם לטכס המיסה, שבאמצעותה האדם על-ידי אכילת לחם הקודש, גופו של ישוע, שתית היין, דמו של הגואל, המאמין מוקרב יחד אתו ונגאל אתו. אבל זה לא הספיק לחסידי השליחים, הם העתיקו את הרצון לריבונות, לכיבוש העולם, ריבונות על העולם.

      לאדם תמיד מוצאים שונים ומשונים, אם הוא לא יכול לשנות סדרי עולם, לא יכול להיות ריבון, הוא מעתיק את משאלתו בריבונות על הזולת, על-ידי כך שהוא הורג את הזולת. לא רק קין מצא פתרון כזה בהריגת אחיו, כפי שכבר הזכרנו פעמים רבות, שהגל בספרו 'פינומנולוגיה של הרוח', טוען שלמען שהאדם יגיע לזהות, לריבונות, הוא צריך להרוג את הזולת. קין רק סלל דרכים לקיינים רבים, ההרג נמשך.

      לאדם מתברר מהר מאד שאין לו ריבונות על העולם, לא יכול לשנות סדרי עולם, אבל קיימת אצלו יכולת 'ההעת', אם לא ריבונות על הקיום, יש אפשרות של ריבונות על הזולת, על-ידי כיבוש הטריטוריה שלו, על-ידי שעבוד הזולת, על-ידי סילוק המתחרה על ריבונות, הריגתו.

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 123 – הדחף לריבונות

     כבר הזכרנו שהדחף החזק ביותר של האדם הוא רצונו לריבונות. מה פירוש ריבונות? ובכן, האדם המודע אינו מרוצה מהקיצוב שחוקי הקיום קוצבים לו, אינו מרוצה ממשך קיומו הקצר, הוא אינו מרוצה שאין לו שליטה על ההתרחשויות. ברור שהמרד האנושי מתאפשר רק כיוון שהוא יצור לשוני, שהוא מודע לכך שימיו ספורים. החיה אינה מורדת, כיוון שהיא מחוסרת שפה, מחוסרת מודעות.

       ובכן, איך מנסה האדם לפתור את הבעיות האלו? השפה מלמדת את האדם את עיקרון החליפין. לכן אנחנו רואים מקדמת דנא שהאדם מקריב קורבנות לישויות שהוא מדמה שהוא תלוי בהם, חוקי הקיום, ישויות נעלמות, רוצה לשחד אותם, למען יתרצו לו. אבל קודם עלינו לציין את העובדה שהאדם יכול לדמות שקיימות ישויות נעלמות השולטים על קיומו, רק כיוון שהאדם מודע שברשותו כלי, כלי השפה, שהיא ישות נעלמת, הנספחת לגופו, לכן הוא יכול לדמות שקיימות גם ישויות נעלמות מסוג זה בעולמות עליונים. בהמשך הוא נעשה מודע שבאמצעות כלי נעלם זה הוא יכול ליצור, יכול לשאת ולתת, שהוא יכול באמצעות הכלי לבצע חליפין, והוא מדמה שהוא יכול להשליך את כל היכולות האלו לעולמות נעלמים, לשאת ולתת עם אותן ישויות נעלמות, כפי שהוא עושה בעולם הנגלה עם הזולתים.

      האדם שמודע לכל האפשרויות האלו, גם אם הוא מודע לכך רק בצורה אינטואיטיבית, משליך את ידיעותיו  לעולמות עליונים. קודם הוא משליך לעולמות עליונים את האפשרות שקיימות ישויות נעלמות, בדומה לישות השפה, שנית הוא משליך את היכולות שהוא צובר מכלי השפה, את המשא ומתן, את החליפין לעולמות עליונים. ובכן, אם באמצעות חליפין האדם עלי אדמות יכול להשיג דברים, אזי הוא מניח שאפשר לבצע חליפין עם הישויות העליונות, להקריב להם קורבנות, למען לקבל מהישויות העליונות תמורה.

      למרות שלאדם אין מודעות מלאה על מהות הכלי שברשותו, כלי השפה, האינטואיציה שלו מובילה אותו להסיק מסקנות מיכולת הכלי לא רק לגבי העולם הנגלה, אלא גם לגבי עולמות חלופיים, עליונים או תחתונים. זוהי הסיבה שהאדם מקדמת דנה מקריב קורבנות למען שהישויות הנעלמות יעתרו למשאלותיו.

      אבל לאדם עוד דרכים להשיג מהישויות הנעלמות את משאלותיו. האדם כבר בשלב מוקדם מבין שהוא יכול לתבע מהנעלמים דברים בשם 'משהו', המשהו הזה הוא מערכת ערכית. ליד הקורבנות האדם יוצר לעצמו מערכת ערכית שבשמה הוא תובע לעצמו זכויות מהנעלמים. הזכרנו כבר את הקינות השומריות של האמהות שיצרו את המערכת הערכית הקדומה שבשמה דרשו מהנעלמים יותר קיום לצאצאיהן. כך האמהות בקינות השומריות טענו נגד הנעלמים שקצרו את חייו של הרועה דומוזי, רועה אשר דאג למשפחתו, דאג לסביבה שלו, לכן זכותו היתה לקיום רב יותר.

      אמנם המערכות הערכיות נוצרות גם למען להסדיר חיי קהילה, אבל המטרה העיקרית היא תמיד שבשמה אפשר לתבע מחוקי הקיום, מהנעלמים יותר קיום, יותר מזון, יותר שליטה על התרחשויות שרירותיות. אפילו במזמורי תהלים אנו עדים לכך, שרוב המזמורים מצדיקים את תביעותיהם להגנה מהנעלם, מהאלוהות בשם מערכת ערכית שהם קיימו. אפילו אם אנו לוקחים כדגם את משל איוב, אנו נוכחים לדעת שהוא מקריב קורבנות למען שהאלוהות בתמורה תשמור על רכושו, על צאצאיו. איוב בשיחותיו עם רעיו מדגיש שהוא תמיד נהג בהתאם למערכת ערכית, לכן נעשה לו אי צדק באסונות שפקדו אותו.

       השטן בפתיחת הדרמה איוב צוחק לאדם המדמה שבהקרבת קורבנות הוא ישחד את האלוהות, ואם היא לא נענית לדרישותיו הוא מורד בה. זוהי טענתו של השטן שהוא שוטח לפני האלוהות, וזו מאפשרת לו לנסות את הגיבור איוב, האם ימרוד אם משאלותיו לא התמלאו. רק בסוף היצירה, בתשובת אלהים לאיוב השקפת התנ"ך לגבי התנהגות אנושית מוסברת, האלוהות מבהירה לגיבור שעליו לקבל את גורלו, ויתרונו היחיד על ברויים אחרים שהוא יכול להתחיל את חייו מחדש. עיקרון ההתחדשות, ההתחלות החדשות, הן עקרונות התנ"ך, ליד עיקרון אחר, שהאדם צריך להשלים עם חוקי הקיום, עם היותו מוותי, עליו להשלים עם העובדה שקיים רק עולם נגלה, בתנ"ך אין לנו שום איזכור לעולמות חלופיים, הרי אלהים ברא עולם מושלם.

       לכן בתנ"ך אין לנו דרישה מגיבוריה לריבונות, רוב הבקשות הן בקשות של ישויות המודעות לכך שהן ישויות נבראות, שעליהם להשלים עם חוקי הקיום, ולעשות שימוש ביכולת התחדשות, ביכולת להתחיל דברים מחדש, במזמורי תהלים הבקשות הן תמיד בקשות להגנה, בקשות שבורא העולם ישמר על צדק. אבל בתרבויות אחרות שלא השלימו עם עולם נגלה בלבד, אנו עדים לכך שהגיבורים רוצים ריבונות, למען לתקן את העולם שאינו לפי רוחם. בתקופה יותר מאוחרת פרחו תנועות גנוסטיות שהיו תולדה של המחשבה היוונית, תנועות אלו סברו שהעולם הוא פגום, ראו את האלוהות כישות שלילית, דמורג, שברא עולם לא מושלם רצו באלוהות נסתרת, מושלמת יותר. כבר אצל סוקראטס בדיאלוג פיידו ראינו שהוא רוצה ללכת לעולם חלופי ששם שולטים אלים מושלמים יותר, מכאן מהשקפה זו הדרך הובילה להשקפות  הגנוסטיות.

        אמנם סוקראטס לא טען שהוא יכול לשנות את סדרי העולם, אבל הניח שסדרים אחרים קיימים, ולמען לזכות בחסדי הנעלמים האחרים האלו, הוא קבע שהאדם צריך לדאג לטהרת נשמתו. אנו יכולים לראות למה סוקראטס התכוון, בדיאלוג המשתה הוא יעץ לתלמידו אלקיבידס במקום לעסוק במדיניות לעסוק בטיהור נשמתו. טיהור הנשמה אף היא סוג של הקרבה למען שהמקריב יזכה בחסדי הנעלמים.

      אבל רצון לריבונות, ליותר קיצבה בא לידי ביטוי בצורות שונות, לא רק בשיחוד על-ידי קורבנות למען לשנות את הגזרות, אבל גם הפעלת כוחנות למען לשנות את הסדרים, למען להשיג את היותר.

      הכובשים הגדולים העתיקו את הרצון לריבונות על חוקי הקיום, לריבונות על הזולתים, על הטריטוריה שלהם. העתקים כאלו displacement , שכיח ביותר. קין לא מרוצה מהעובדה שאלהים העדיף את אחיו הבל, הוא רוצה בבכורה, בריבונות, חושב שעל-ידי הריגת אחיו ישיג אותה. קין לא יכול למרד באלהות שהעדיפה את אחיו, הוא מעתיק את האשמה של ההעדפה על אחיו הבל, סובר שאם יהרג אותו הבכורה, הריבונות תוחזר אליו.

      אבל הנצרות היא התגלמות השאיפה לריבונות. שני שליחי הנצרות, פאולוס ויוחנן שביססו השקפה דתית זו, שניהם בצורות שונות רצו לשנות סדרי עולם, המוות, הקצבה המוגבלת של משך חיים לא נראתה בעיניהם. פאולוס רצה שהאלוהות בעצמה על-ידי הקרבת בנה תשנה סדרי עולם. לשם כך הוא ניטרל את משל 'עץ הדעת', שהאכילה מפרי העץ איפשר לאדם מודעות על מוות. הוא התעלם מההסבר הזה של המשל, וטען שהמוות הוא עונש על כך שחוה ואדם בהפרם את האיסור לאכל מהפרי  גרמו לגזרת המוות של האדם. כתוצאה ממצב זה אלהים נמלך בדעתו, הקריב את בנו ישוע, למען להחזיר את המצב טרם המוות, את מצב גן-עדן.

       השליח יוחנן ניסה בצורה אחרת להשיג ריבונות, שינוי סדרי עולם. הוא בדומה לפאולוס השתמש למטרה זו בתנ"ך כבסיס לטיעוניו. לשם כך הוא עשה שימוש במה שנאמר בפרק א'  במשל הבריאה, של ספר בראשית, ששם נאמר שהאלוהות בראה את העולם בהגדים, שינה מה שנאמר שם, הפך את ה'דבר', השפה שהיתה שם אמצעי לשפה ריבונית שהתגלמה בישוע. בצורה כזו הוא רצה שהאל החדש הזה, ישוע התגלמות ה'דבר', השפה ישנה סדרי עולם.

       אבל סדרי עולם לא השתנו, פאולוס הבטיח ביאה מחודשת של ישוע שבעתיד ישנה סדרי העולם. אבל החסידים, הכנסיה הקאתולית הפכו את ההבטחה לשינוי סדרי עולם לטכס המיסה, שבאמצעותה האדם על-ידי אכילת לחם הקודש, גופו של ישוע, שתית היין, דמו של הגואל, המאמין מוקרב יחד אתו ונגאל אתו. אבל זה לא הספיק לחסידי השליחים, הם העתיקו את הרצון לריבונות, לכיבוש העולם, ריבונות על העולם.

      לאדם תמיד מוצאים שונים ומשונים, אם הוא לא יכול לשנות סדרי עולם, לא יכול להיות ריבון, הוא מעתיק את משאלתו בריבונות על הזולת, על-ידי כך שהוא הורג את הזולת. לא רק קין מצא פתרון כזה בהריגת אחיו, כפי שכבר הזכרנו פעמים רבות, שהגל בספרו 'פינומנולוגיה של הרוח', טוען שלמען שהאדם יגיע לזהות, לריבונות, הוא צריך להרוג את הזולת. קין רק סלל דרכים לקיינים רבים, ההרג נמשך.

      לאדם מתברר מהר מאד שאין לו ריבונות על העולם, לא יכול לשנות סדרי עולם, אבל קיימת אצלו יכולת 'ההעת', אם לא ריבונות על הקיום, יש אפשרות של ריבונות על הזולת, על-ידי כיבוש הטריטוריה שלו, על-ידי שעבוד הזולת, על-ידי סילוק המתחרה על ריבונות, הריגתו.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: