אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 125 – גנוסטיקה יהודית

          אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 125 – גנוסטיקה יהודית

        הפזורה היהודית בעולם ההלניסטי עברה טלטלה רוחנית גדולה אחרי חורבן בית שני. כל עוד היה קיים בית המקדש, הוא שימש איזה עוגן רוחני לפזורה היהודית. עם החורבן, יהודים אלו שההשפעה היוונית היתה גדולה עליהם, עברו משבר והאשימו את האלוהות במצבם. הנצרות עם שני שליחיה, פאול ויוחנן מסמלים את ראשית המרד בהשקפה היהודית, אלו שבאו אחריהם הקצינו עוד יותר במרד שלהם.

      עלינו לדעת עובדה אחת, היוונים לא הכירו את התרבות העברית. אומנם היה קיים תרגום השבעים ליוונית, אבל תרגום זה שימש את הקהילות היהודיות. לכן יש לראות בהתפתחות הגנוסטיקה מרד יהודי נגד אלוהי התנ"ך נגד ההשגחה שהפקירה את מאמיניה. היהודים ההלניסטיים לא היו צריכים לחפש טיעונים נגד אלוהי התנ"ך ששם אלוהות זו בראה עולם מושלם. הרי היוונים מראשיתם האמינו שהעולם נשלט ע"י ישות עוינת לאדם, המוירה. לפי אפלטון בדיאלוג טימאוס העולם הנגלה נוצר ע"י אלים נחותים, דמורגים. והרי אפלטון ראה אלים אלו כחסרים מבחינה מוסרית.

      כבר הזכרנו כמה פעמים שסוקראטס בדיאלוג פיידו טען שהוא הולך לעולם חלופי ששם שולטים אלים צודקים יותר. הדמורגים בוראי העולם הנגלה בדיאלוג טימאוס הם אלים נחותים, והעולם שהם בראו נופל מדגם העולם של האידיאות הנצחיות. לכן יהודים שחיו בעולם ההלניסטי מצאו תימוכין בתרבות היוונית, כאשר החלו למרד באלוהי התנ"ך שברא  כביכול עולם מושלם. הרי אלוהות זו נכשלה, עובדה שהמרכז שלה, המקדש נחרב. מצבם של היהודים בין היוונים הורע, ויהודים החלו להאשים את האלוהות. ראינו את הניצנים למרד זה כבר אצל השליחים פאולוס ויוחנן, אבל הם עדיין לא הורידו את אלוהי התנ"ך לדרגת דמורג נחות, שברא עולם חסר. השליח פאולוס האשים את חוה ואדם בקלקלת העולם, כיוון שהפרו את האיסור לאכל מפרי 'עץ הדעת'. פאולוס אפילו רצה שהאלוהות תימלך בדעתה ותשנה סדרי עולם. השליח יוחנן טען שהאלוהות התנ"כית לא נראתה, לכן ישוע הבן שהתגלם בבשר, והופיע לפני מאמיניו תפש את מקום אביו.

      השליחים פאולוס ויוחנן שהחלו במרד, האליהו את ישוע שהיה צריך להביא את הגאולה. אבל תנועות גנוסטיות שנוצרו מסביב לבתי הכנסת היהודיים בפזורה ההלניסטית לא כולם אימצו את ישוע כגואל. הם הסתפקו בהורדת מעמדו של אלוהי התנ"ך לדרגת דמורג שברא עולם חסר, ויצרו לעצמם אלוהות נסתרת. כנראה גנוסטיקאים יהודיים אלו לא כולם אימצו את ההלכה, התרחקו מיהדות.

     אבל ההשקפה הגנוסטית בהמשך השפיע על המחשבה היהודית המיסטית, קבלית, השפעה זו  ניכרת בכל הספרות הקבלית. אנחנו עדים לכך שאנשי הקבלה אימצו את 'עץ החיים', לא את 'עץ הדעת'. הם בהבדל מהגנוסטיקאים היהודיים הקיצוניים שהתנכרו גם להלכה, אימצו את ההלכה, ליד כל מיני ספקולציות, קוסמולוגיות שונות מאלו שבנמצא בתנ"ך.

       אבל הדוגמה המובהקת לחדירת גנוסטיקה ליהדות אנו מוצאים בספרו של חיים וויטאל, תלמידו של האר"י שאותו כבר הזכרנו כמה פעמים. את ההשפעה הקיצונית של הגנוסטיקה על תורתו זה של חיים וויטאל אנו מוצאים בספרו 'עץ החיים'. כבר השם צריך ללמד אותנו שיש אצלו מרד נגד מה שמסופר במשל 'עץ הדעת', שנאסר על האדם לאכל מעץ החיים, למען לא יהפך לנצחי, למען לא ימרוד באלוהות, ינסה להשתוות לה, לפי עצת הנחש.

       הפלא הוא שיהדות לא התריעה נגד סטיה זו של חיים וויטאל, למעשה הוא רק המשיך מה שהיה כבר מקובל בתנועה הקבלית, להעדיף את 'עץ החיים', על 'עץ הדעת'. אנשי הקבלה כמו היהדות המאוחרת חזרה להאמין בעולם חלופי, חזרה להאמין בנצחיות.

      אבל פרט זה לא דיו למען מהפכה שלמה בהשקפה היהודית. חיים וויטאל יצר קוסמולוגיה חדשה, קוסמולוגיה קטסטרופלית, מנוגדת לגמרי לקוסמולוגיה של משל הבריאה, בפרק א' של ספר בראשית. ובכן, לפי קוסמולוגיה חדשה זו האלוהות שמלאה את הכל, הצטמצמה, למען להשאיר מקום לעולמו של האדם, מכאן מושג 'הצמצום האלוהי'.  כאשר בחלק המיועד לאדם, האור היה צריך למלא את החלל, הוא היה צריך להקלט בכלים מיועדים לו, אבל הכלים המיועדים לא הכילו את קרני האור, והם נשברו , והאור שהיה מיועד לאדם התפזר. קטסטרופה שמימית זו היתה צריכה להסביר את מצבם העגום של יהודים אחרי גירוש ספרד.

      חיים וויטאל לא הסתפק ביצירת קוסמולוגיה קטסטרופלית, אלא הבריאה לפיו לא היתה יותר תוצר של 'דעת' כמו במשל 'עץ הדעת', אלא בריאה ע"י הזדווגויות. ספר זה של חיים וויטאל מגיע לדרגה פונוגרפית בתיאור של התהוות באמצעות הזדווגויות. בצורה חדשה זו של בריאה שוב אנו מוצאים השפעה מובהקת גנוסטית, השפעה מובהקת ניאו-אפלטונית. אמנם פלוטינוס הנציג המובהק של הניאו-אפלטוניות דיבר על אמנציות, ולא הזדווגויות. אבל בהקשר לביטול 'דעת', תפקיד 'עץ הדעת', נשארת רק יצירה אורגנית.

      המענין בספר 'עץ חיים' של חיים וויטאל, היא התופעה שאחרי כמה פסוקים יש תמיד הכרזה 'זה סוד'. מעטים האנשים העוסקים בקבלה קראו את הספר, לפי עדות אנשים שעסקו באר"י ותלמידו, דבר זה מוזר כיוון  שבמציאות ספר זה  הוא קל לקריאה. ההכרזה של המחבר אחרי כמה פסוקים תמיד 'זה סוד', מעוררת את השאלה איזה סוד התגלה לתלמיד זה של האר"י.

       כנראה שחיים וויטאל מנסה ללמד אותנו שהקוסמולוגיה הקטסטרופלית שלו היא פרי סוד שהתגלה לו. במציאות ספקולציות גנוסטיות כאלו היו רווחות בעולם ההלניסטי המאוחר. אבל מה שמבפליא שספקולציות מרדניות אלו התקבלו ככשרות ביהדות, והסיבה לכך, כפי שכבר הזכרנו שכל עוד יהודים מילאו אחרי חוקי ההלכה כל הספקולציות שלהם התקבלו.

      אבל במציאות תורת חיים וויטאל הוליכו להופעת משיח השקר שבתאי צבי. הרי לפי הקוסמולוגיה הקטסטרופלית הזו על האדם ללקט בחזרה את האור שהתפזר, למען שהעולם יחזור למצבו התקין. במציאות למען למלא משימה זו היה צורך בגואל, במנהיג, ושבתאי צבי נבחר לתפקיד זה.                                                          

           יהדות במשך הזמן השתקמה מהקטסטרופה השבתאית, אבל הקבלה גם אם השפעתה עומעמה, נשארה ליד ההלכה. האם הקטסטרופה השבתאית אחרי זמן רב הובילה לציונות, לגאולה קיומית? קשה לדעת. יכול להיות שההתעוררות הציונית הושפעה יותר מתנועות לאומיות באירופה. אבל החזרה לתנ"ך כפשוטו, להשקפתו הקיומית, מנע מיהודים אחרי השואה לחזור לציפיות על-טבעיות. יהדות מאוחרת זו לא הסתפקה יותר במסגור הגאולה בטכס סדר פסח, אלא חזרה לדגם גאולה קיומית שהתרחשה עם יציאת מצרים.

     למרות חזרה זו במידת מה להשקפה קיומית, בהקשר לכך יש להזכיר את תרומתו של בובר, יהדות עדיין לא חזרה להשקפה הפילוסופית הלשונית שהזינה את הגאולה הקיומית בזמן יציאת מצרים. ללא חזרה לפילוסופיה הלשונית שאפשרה את ההשקפה הקיומית של התנ"ך, יהדות של היום, ציונות של היום, עדיין חסרה זהות פילוסופית שתשמש בסיס לקיומה.

    יהדות לא התאוששה מבחינה אידיאולוגית אחרי חורבן בית ראשון, כיוון שהיא השתיקה את הפילוסופיה הלשונית יחד אתה את הנבואה שהתבססה עליה. הסיבה לכך היתה שיהדות אחרי חורבן בית ראשון האשימה את הנבואה במחדל, לא הבינה שאפילו התקומה החלקית התאפשרה הודות לה, בזמן שעמים אחרים כתוצאה מההשתלטות המדינות האגרסיביות עליהם, נעלמו כלא היו. כל הסטיות המאחרות מההשקפה הקיומית הראשיתית, כל ההצטמצמות בהלכה, לא איפשרו תקומה ממשית שהיא בלתי אפשרית ללא אידיאולוגיה תומכת. תרבות של עם זקוקה לקוד תרבותי תומך, הקוד התרבותי של ראשית עולם התנ"ך היא הפילוסופיה הלשונית שחכמי יוצאי מצרים ביטאו אותה במשלים הפילוסופיים.

    פילוסופיה לשונית זו היא היא אשר איפשרה הפיכת ציבור משועבד, העברים, לעם משוחרר עם אידיאולוגיה, שיחדה אותו מסביבתו. פילוסופיה זו גם כאשר היא עומעמה איפשרה לחוזרים מגלות בבל להשתקם, כאשר עמים חזקים יותר נעלמו ממפת ההיסטוריה. גם בצורתה המעומעמת ההשקפה הפילוסופית במשלים, מקרינה על הסרבנים להזדהות אתה, לסוטים ממנה, להשתקם.

    אם מדינת ישראל לא תטפח בחזרה את העקרונות הפילוסופיים שיצרו את עולם התנ"ך, היא לא תשיג זהות יחודית שתזין את עולמה הרוחני. בלי עולם רוחני נתמך על-ידי קוד תרבותי, קוד פילוסופי, קשה לעם לשרוד.

    מדינת אגרסיביות מראשית ההיסטוריה האנושית נעלמו, כיוון שלא היתה להם תשתית אידיאולוגית.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: