אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 127 -פשר הסתירבין העדר טראגדיה בתנ"ך,מול מציאות השואה

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 127 – פשר הסתירה על העדר טראגדיה בתנ"ך, מול מציאות לשואה

     דיברנו על כך שמחשבת התנ"ך לא נתנה מקום לטראגדיה מהסיבה שהאלוהות בראה עולם טוב שבו אין מקום לתופעה 'צדיק ורע' לו. אבל משל 'איוב' יכול להסביר לנו איך התנ"ך תרץ את קורות אסונות גיבור זה.

      פרשנים בדרך כלל רואים בתשובת אלהים לאיוב בסוף היצירה תוספת מלאכותית ליצירה, והדבר הוא ההפוך. תשובת אלהים לאיוב הוא המסר של יצירה זו. גם הפרולוג עם השטן הוא מסר היצירה. בהקשר זה כדאי להזכיר לפני שנדון ביצירה, את 'מפיסטו' ביצירת גיתה 'פאוסט', שהיה צריך לחקות את 'השטן' ביצירת איוב. כמובן שגיתה לא הבין את תפקיד השטן ביצירת איוב, שמקטרג על האדם, שבהמשך נבין מדוע, נוסף לכך ששד או שליח זה בתנ"ך הוא ישות ללא סמכויות, לא דומה בכלל ל'מפיסטו' ביצירת גיתה.

     נתחיל בקטרוג השטן על האדם. השטן בקטרוגו רוצה להגיד שהאדם מקריב קורבנות למען לשחד את האלוהות שתמנע התרחשויות לא רצויות לו. איוב המקריב קורבנות חושב שבאמצעותם הוא ימנע שיקרו לו אסונות.

      כבר בקיטרוג זה של השטן אנו מבחינים שמחברי או מחברות היצירה רצו להביע התנגדות להקרבת קורבנות, ברוח הנביאים, שאף הם התנגדו לקורבנות. הקיטרוג הוא  נגד הנסיון לשחד את האלוהות. הקורבנות למעשה אינם מונעים את האסונות, כיוון שלפי רוח היצירה האדם צריך להשלים עם ההתרחשויות השרירותיות של הקיום.

      חכמים יחסו את יצירת משל איוב למשה. הרי משה אינו טוען נגד האלוהות, שאיפשר את שיעבודם של בני ישיראל במצרים. הוא מקבל את העובדות, ומנסה לשנות אותן. זוהי גם רוח התשובה של אלהים לאיוב, עליו לקבל את האסונות ולהתחיל מחדש. ביצירה זו ההדגשה היא שלאדם ניתנה האפשרות להתחיל מחדש. הדגשנו, שכבר הצווי לאברהם 'לך לך מארצך' מצביע על כך שהאדם הוא בעל אוטונומיה מוגבלת, בעל רצון מוגבל, הוא תמיד יכול להתחיל מחדש. כך גם נהג משה, הוא לא התלונן על מה שקרה לעברים שהם שועבדו, הוא החליט לגאל אותם ולהתחיל מחדש.

      ומה הקשר בין העדר טראגדיה במחשבת התנ"ך לבין השואה? ברור שלעם ישראל קרה האסון הגדול ביותר, אבל לפי רוח התנ"ך העם יכול להתחיל מחדש, לתקן את המצב בדומה לאיוב שהתחיל מחדש. שורדי השואה באמת הקימו את המדינה, בנו בתים ילדו צאצאים. עד היום לא העריכו את גבורתם של השורדים שבלעדי תרומתם ספק אם המדינה היתה מתפתחת.

      ההשקפה הקיומית התנ"כית אינה מבטיחה משאלות. לפי משל 'עץ הדעת' האדם בגן העדן היה בסך הכל חיה בין החיות. חוה ואדם בגן העדן היו ערומים ולא התבוששו, רק אחרי אוכלם מפרי עץ הדעת הם התבוששו בעירומם, התנ"ך בשני משפטים מצביע על ההבדל במצב אדם וחוה בגן-עדן לבין מצבם אחרי אוכלם מפרי עץ הדעת, שעל-ידו נעשו מודעים. בעל המשל ממשיך ואומר שמודעות פירושו אחריות, פירושו עמל רב. אבל יתרונו של האדם כיצור מודע שהוא יכול ליצור, ליצור חיים ואלו מקודשים. בחלק השלישי של המשל חלק 'קין והבל', בעל המשל מדגיש ששלילת חייו של הזולת, חיים מקודשים, הוא החטא הגדול ביותר.

      למרות משל מופלא זה, הקיינים של הדורות ממשיכים להשמיד את ההבלים, מבלי להבין שעל-ידי מעשיהם הם מבזים גם את מתת חייהם, הופכים את החיים לזילים. פאוסט שלא רצה בחובות הקיום, חובות חברתיות, היה מוכן למשכן את נפשו תמורת משאלות, בסוף חייו הוא הפך לישות חסרה כל אנושיות, ישות מכנית.

       הפאוסטים של הרייך השלישי איבדו את צלם האדם בגין מעשיהם. בסופו של דבר הניצולים שהשתקמו ושיקמו את המדינה הם האיובים שידעו לעשות שימוש במסר התנ"כי שיתרונו של האדם כאשר פוקדים אותו אסונות הוא להתחיל מחדש, להשתקם.

     לפסיכולוג יונג יש ספר בשם: 'תשובה לאיוב'. בספר זה הוא רוצה להוכיח שאלהים לפי יצירה זו של איוב נכשל מבחינה מוסרית, לכן היה מקום להופעת הבן, ישוע, שיחליף את מקומו. אם באמת אנשי הרייך השלישי הם צאצאי האל החדש 'ישוע', מעשיהם מגואלי הדם לא מצביעים על רמה מוסרית.  

      יונג עצמו היה חסיד הרייך השלישי, כנראה ראה בו התגלמות המוסר העליון, שאלוהי איוב נכשל בו.

      ברור שהשואה היא הדבר השטני ביותר בתולדות האדם, שטני במובן המאוחר. בתנ"ך השטן הוא רק מזיק, מקטרג. אבל דמות השטן לבשה צורה שונה כבר בנצרות הקדומה, הוא הועמד נגד המושיע, ישוע. בהמשך השטן אצל לותר הפך נסיך העולם הנגלה, כיוון שישוע לא מלא אחרי הבטחתו לגאל את העולם. אצל לותר השטן מיצג את הכח, שלטון כוחני. שטן זה הפך אצל גיתה, שהמחיז את התיאולוגיה של לותר למפיסטו, הוא לא רק שולט באמצעות כח, הוא פועל באמצעות מאגיה.

       דמותו של מפיסטו כבעל הכח, כבעל מאגיה, קסם לאנשי הרייך השלישי, ומיתוס זה הישטלת עליהם באמצעות יצירת 'פאוסט' של גיתה. אנשי הרייך השלישי רצו להשמיד את אויביהם, את היהודים שהצטירו בעיניהם כ'האיוב הקוסמי', באמצעים מאגיים, בגאז, כפי שפאוסט בסיוע מפיסטו השמיד את אויבי הקיסר באמצעים מאגיים.

       בסופו של דבר 'מפיסטו' התגלמות הכח, התגלמות המאגיה, סייע לאנשי הרייך השלישי רק להשמיד את היהודים הלא מוגנים. היהודים 'האויב הקוסמי', לפי אנשי הרייך השלישי, היו חסרי אונים במציאות. אבל המאגיה של מפיסטו לא סייע לאנשי הרייך השלישי שרצו ב'רייך אלף שנה', להשיג את משאלותיהם. הרייך שלהם התקיים רק שתים עשרה שנה. ברור שעובדות אלו לא מנחמות, אבל עיקרון ההתחדשות איפשר לשורדים לנצח את הפאוסטים.

     כאשר אנו מדברים על טראגדיה אנו חושבים על הספרות הטראגית היוונית. הטראגדיה היוונית היתה תוצר ההשקפה שגורל שולט על חיי אדם ואין בכוחו לפעול נגדו. הם גם האמינו בישות, המוירה, המכשילה את האדם. למעשה כמו במקרה של השומרים, גם היוונים האליהו את חוקי הקיום השרירותיים, המוירה גלמה למעשה את חוקי הקיום האלו. דבר זה קרה כיוון שלא השומרים וגם לא היוונים נתנו מקום לאדם בעל האוטונומיה החלקית, בעל הרצון המוגבל, ליצור לעצמו עולם לשוני ששם הוא יכול להפעיל את רצונו החופשי, להתחיל מחדש.

      אנחנו רואים שעקרונות מוטבעים בקוד תרבותי, הופכים לאלגוריתמים, המכוונים את מעשי האדם לטוב ולרע. העקרונות היווניים כללו אמונה בעולם נצחי, ברור שבעולם נצחי אין מקום למעשי אדם, הוא לא יכול לשנות דבר. כתוצאה מאמונה זו היוונים גם קיבלו את חוקי הקיום השרירותיים כגוזרי גורל. בהבדל מההשקפה היוונית העולם התנ"כי הניח שהעולם הוא לשוני, כך גם עולמו של האדם, ואם הוא לשוני הרי כלי זה, שפה, מעניקה לאדם גם אוטונומיה ורצון חופשי מוגבלים.

      אם לאדם אוטונומיה מוגבלת, רצון חופשי מוגבל, וגם העולם הוא לשוני, בהקשר כזה האדם מסוגל לשנות דברים. אנחנו רואים שעיקרון ההתחלות החדשות קשור להשקפה הפילוסופית הלשונית. ברור שגם בהקשר כזה קורים אסונות, קורות שואות, קין אגרסיבי תמיד יכול להרג הבל לא מוגן.

      ברור שאילו שהושמדו לא יכלו להתחדש, אבל קבוצה, שורדים של קבוצה יכולים. נינגל בקינה שלה על אור, על סירוב האלים לבטל את חורבנה, לא יכלה להבטיח לעמה תקומה, לא כך הנביאים, אחרי אזהרות שלהם, הם תמיד הוסיפו נחמות, יחזקאל הבטיח שהעצמות היבשות ישתקמו, יהוו חיל גדול.

      ההיסטוריה מלמדת אותנו שממלכות אדירות נעלמו. העברים שאף פעם לא הקימו אימפריות שרדו, הודות לפילוסופיה הלשונית, שהם עד היום הזה מתעלמים ממנה, לא מודעים לה, לא רוצים בה.    

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: