אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 128 – האדם יוצר דת

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 128 – אדם יוצר דת

      הפילוסוף האיטלקי וויקו אמר ששלושה דברים מאפינים את האדם, קבורת מתים, נישואים, ודת. שלושת האפיונים האלו של האדם הם תוצאה של היות האדם ישות לשונית, דבר שוויקו לא הוסיף לאפיון של  האדם שלו. בשעור זה אנו רוצים לעסוק ב'דת', אבל למען להבין יצירה זו של האדם עלינו בקיצור להתיחס גם לשתי היצירות האחרות שלו, קבורה ונשואים.

      מחפירות ארכיאולוגיות של ימי קדם מתברר שהאדם קבר את מתיו והוא הניח בקבר אמצעים למחיתו של הנפטר. נשאלת השאלה מדוע הניח האדם דברים למחיתו של הנפטר? ובכן, ברור שהאדם הלשוני מראשיתו הבין שהגוף כלה, אבל הניח שאותה ישות נעלמת, השפה שהוא במשך הדורות כינה 'נפש', שורדת. ברור היה לאדם הקדמון מהסתכלות שהגוף כלה, אבל הוא לא ראה שהישות הנעלמת אותה שפה שהוא כינה 'נפש', כלה, לכן הניח שהיא שורדת באיזה מקום, ולמענה הניח צרכים להמשך קיומה.

      ומדוע האדם מקיים נשואים כפי שאפין וויקו את האדם? שוב, האדם מקיים נשואים כיוון שהוא ישות לשונית. בהבדל ממה שהביאולוג ריצ'רד דוקין בספרו 'הגן האנוכי' סבור, שהאדם רוצה רק בפזור הגנים שלו, האדם הלשוני רוצה לשמר את שמו בזיכרון הקהילה. אם האדם בדומה לחיה רוצה רק בהמשך קיום הגנים שלו, אזי אין לו צורך בנשואים, כפי שאין צורך כזה לחיות. אבל האדם הלשוני הרואה שהגוף כלה, מניח כמו במקרה של קבורת מתים, שהישות הנעלמת, ה'נפש', שורדת. בשמירת השם האדם הלשוני מצביע כל כך שהוא בעל השקפה קיומית, ורוצה שה'נפש', ה'שם', ישרוד אחריו בזכרון הקהלתי, בצאצאיו הביאולוגיים. נשואים מבטיחים לזכר שצאצאיו ימשיכו לשאת את שמו הנעלם.

      ועתה אנו מגיעים לאפיון השלישי של וויקו, האדם יוצר דת. ושוב כמו בשני המקרים הקודמים האדם יוצר דת כיוון שהוא ישות לשונית. האדם של יום יום, האדם הפרגמטי בעל ההתבוננות, נוכח לדעת שבידיו כלי, כלי השפה, שהיא ישות נעלמת, וכלי זה מאפשר לו ליצור דברים, ערכים, מוסדות וכלים. האדם הפרגמטי המתבונן מגיע למסקנה שהכלי הזה שבידיו, כלי נעלם עושה פלאים. לעתים האדם מיחס לשפה יכולות מאגיות.

      מאחר שהאדם המתבונן בכלי שבידיו על היכולות הטמונות בו, הוא גם מזדהה עם הכלי. אנו יכולים לראות ממשל 'עץ הדעת', שחוה ואדם אחרי אוכלם מפרי העץ, נעשים מודעים, מתבוששים בגופם, מכסים אותו. טרם אוכלם מהפרי בגן-עדן הם היו ערומים ולא התבוששו בכך. אנחנו רואים שהאדם במודע או לא במודע, מזדהה עם היסוד שנספח אליו כתוצאה מהאכילה מפרי העץ, עם 'דעת' שהוא רכש, עם השפה. ראינו שהוא קובר את מתיו ומניח שאותו יסוד נעלם שנספח אליו שורד באיזה מקום, גם כאשר האדם בעל השקפה קיומית הופך את היסוד הנעלם, את השפה לשם, הוא רוצה בהמשכו, בצאצאיו.

      ובכן, האדם הלשוני המתבונן העומד על פלאי היכולות של הכלי שבידיו, מתחיל לחשוב שביקום קיימים ישויות מסוג זה, מסוג כלי השפה הנעלמת, שהן ישויות נעלמות, והם הם אשר ממונים על העולם. בהמשך הוא מייחס לישויות הנעלמות האלו אופי פעולות שהוא חווה

 מפעולותיו הוא כישות לשונית, יכולות שהשפה מאפשרת לו, משא ומתן, חליפין. אחרי שהאדם מגיע למסקנות אלו בצורה מודעות או מודעת חלקית, הוא משליך את כל נסיונותיו כיצור לשוני על הישויות הנעלמות.

      כפי שמחפירות וממצאים ארכיאולוגיים מתברר שהאדם קובר את מתיו ומשאיר חפצים להמשך מחיתו, למחית הישות הנעלמת שהאדם מניח שהיא שורדת את הגוף הכלה, כך חפירות ארכיאולוגיות מצביעות על כך שהאדם מקדמת דנא מקריב קורבנות, לישויות הנעלמות.

      קורבנות הם פרי הנחה של האדם שלמען לקבל דבר מהישויות הנעלמות, על האדם המבקש מישויות אלו דבר, עליו לתת להם תמורה, הקורבנות הן התמורה, הן החליפין לבקשותיו של האדם.

      ובכן, האדם הלשוני יוצר עולם לשוני עליון שבו הוא מושיב ישויות נעלמות, האחראיים על סדרי העולם, ומיחס להם תכונות לשוניות או התנהגות לשונית. ברור שהאדם לא יכול לבוא בשיח עם הישויות הנעלמות האלו, למרות זה הוא פונה אליהם בשפה. מספיק לקרא את מזמורי תהילים כדי להיווכח שהאדם מנסה לשוחח עם הישות או הישויות העליונות הנעלמות, לתנות לפניהם את אסונותיו, לבקש מהם הגנה, לבקש מהם משפט צדק יקומי.

      הדת היא אותו עולם לשוני עליון שהאדם הלשוני יוצר לעצמו למען יהיו לו בעלי ברית מחוץ לעולמו הנגלה, שיהיו לו בעלי ברית שישפטו בינו לבין הזוממים נגדו. התנ"ך כולו מבוסס על שיח כזה בין הישות העליונה, האלוהות והאדם, כיוון שהתנ"ך כולו מבוסס על השקפה לשונית. אבל התנ"ך הוא כבר תוצאה של התפתחות אנושית של אלפי שנה, ומחברי המשלים הלשוניים הפילוסופיים של התנ"ך למדו כבר את חכמתם מההיסטוריה שקדמה להיווצרות תרבות התנ"ך.

      ההשקפה הדתית של התנ"ך היא כבר שיא השיאים של התבוננות אנושית, אנחנו דנים כאן קודם בהיווצרות ראשונית של דת. אבל כפי שיש ללמד דברים ממצב מפותח על מצב פחות מפותח, כפי שיש ללמד על העולם מאופן פעולת האדם הלשוני, ולא ההיפך ללמד על האדם מחוקי הקיום הפחות מפותחים, כך מחשבת התנ"ך יכולה ללמד אותנו איך נוצרת דת, שהיא נוצרת כיוון שהאדם הוא ישות לשונית, גם אם הוא לא מודע לכך, כפי שמחברי המשלים הלשוניים הפילוסופיים של התנ"ך כן היו מודעים.

     הזכרנו את העובדה שהאדם משוחח עם הישויות או הישות הנעלמת, אבל בהבדל משיח עם הזולת הנוכח, הישות הנעלמת אינה נוכחת. עובדה זו גורמת לאדם ליצור פסלים הצריכים לסמל את הישויות הנעלמות, או לממש אותם בם. עם גשום הישויות הנעלמות בפסלים האדם מושיב אותם במקדשים, למען יוכל לשאת ולתת אתם בנוכחותם.

       שוב אנו לומדים מעקרונות התנ"ך, מעשרת הדיברות, שההשקפה הפילוסופית הלשונית שלו אסרה גשום האלוהות בתמונות ובפסלים. אבל בהשקפות פחות מפותחות פסל ותמונה היתה הכרחית לאדם לעמן ירגיש בנוכחות הישות שהוא פונה אליה. אנו יכולים בהקשר זה להזכיר שוב את השליח יוחנן, שטוען בבשורתו בפרק א' שמאחר שאף אחד לא ראה את האלוהות, יש לאמץ את ישוע שהוא התגלמות שלו בבשר.

      מדבריו של השליח יוחנן אנו יכולים להבין מדוע הקדמונים גשמו את הישויות הנעלמות בפסלים, כיוון שקשה היה להם להתיחס אליהם ללא נוכחות מוחשית שלהם.

      עלינו כאן להוסיף עוד נדבך להיווצרות דת. ברור שדת אינה תוצר אדם יחיד. דת היא תוצר קהילה, כפי ששפה היא תוצר קהילה. למען שהשקפה מסוימת על ישויות נעלמות תתקבל, יש צורך בהסכמה כללית של קהילה. אנחנו שוב יכולים לקחת דוגמה מהתנ"ך. בני ישראל היוצאים ממצרים, מתחת הר סיני, באי נוכחות משה שעלה על ההר, מתחילים לפקפק בהשקפה החדשה שהוא הביא להם, יוצרים את עגל הזהב המוחשי, במקום אלוהות נעלמת. פולחן עגל זהב היה כנראה מקובל על העברים בשיעבודם במצרים, פולחן כזה היה תוצר השפעה מצרית.

      משה מצליח בהמשך לקבל את הסכמת העברים להשקפתו החדשה. דתות אחרות כנראה נוצרו בפחות מודעות מדת העברים. אבל גם במקרים של דתות אחרות וודאי היו יחידים שהביאו השקפה חדשה, אבל היו צריכים לקבל את הסכמת הקהילות להצעותיהן.

     אנחנו יכולים לראות ממקרה הנצרות, שלקח לשליחים זמן רב לשכנע קהילות להסכים להשקפותיהן החדשות. ההשקפה החדשה היתה צריכה להתמודד עם השקפות ישנות והמאבק ארך מאות שנים.

      אנו יכולים להיווכח מההיסטוריה שהנצרות הצליחה במשך הרבה שנים של מאבק למוטט את ההשקפות הדתיות הקודמות, ואלו נעלמו, כאשר קהילות חדלו להאמין בהן.

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: