אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 130 – דת 2. הפיכת מחשבת התנ"ך לתיאולוגיה נוצרית

אוניברסיטה ווירטואלית  – שעור 130 –  דת 2. הפיכת מחשבת התנ"ך לתיאולוגיה הנוצרית

     משפטו של השליח יוחנן 'בראשית היה הדבר', הפך בתקופתינו לסמל תורת האינפורמציה. אפילו הידיגר כאשר עשה מפנה במחשבתו, חזר לפסוק זה של השליח. אבל כל אלו המשמיעים פסוק זה אינם מודעים לעובדה למקור הפסוק שהוא לקוח בפרק א' של ספר בראשית, שבו האלוהות בוראת את העולם בהגדים, בשפה.

      אבל שליח זה, יוחנן, עשה טרנספורמציה לנאמר במשל הבריאה, הוא הפך את הכלי שבידי האלוהות, כלי הבריאה שלו, לריבון, לאלוהות. כלי הבריאה במשל הבריאה התגלם בדמותו של ישוע, הכלי הפך לראשית, לאלוהות.

      מספיק לקרא את הפרק הראשון של בשורת השליח יוחנן למען לעמד על המהפכה המחשבתית שהוא חולל. כפי שנאמר לעיל פרק זה מתחיל בפסוק המצוטט ביותר בימינו 'בראשית היה הדבר', אבל לפסוק זה בבשורה זו יש המשך 'והדבר היה את האלהים והוא הדבר היה אלהים'. ובכן כבר בפסוק ראשון זה יוחנן מודיע ש'הדבר' הנו אלהים, הכלי במשל הבריאה הפך לאלהים.

      לפני שנדון בהמשך הפרק עלינו לנסות להבין מדוע יוחנן הפך את הכלי לאלהים. ובכן, אם מחברי המשלים הלשוניים של התנ"ך הגיעו למסקנה שהעולם הוא פרי שפה המתרכבת עם אנרגיה, הם גם הסיקו שכלי יוצר זה אינו לגמרי אוטונומי, הוא פועל לפי חוקי הקיום ואין באפשרותו לשנות אותם. מחבר משל 'עץ הדעת', הזים את הפן הנחשי של הכלי שהתימר להיות ריבון, והצביע על העובדה שרוכשי הכלי, חוה ואדם, הם מוותיים, הם ישויות נבראות, לכן זוהי יומרת שוא של הכלי להתימר להיות ריבון, יומרה מצדו לטעון שאלו שנבראו באמצעותו זהים עם אלהים. במציאות כלי זה לא מסוגל להעניק לרוכשים אותה נצחיות, הוא לא מסוגל לשנות חוקי קיום. 

      אבל שליחי הנצרות לא השלימו עם קביעה זו, לכן השליח פאולוס ניטרל את המשל הזה, שהצביע על כך שהאדם הוא מוותי, ורצה בהתערבות ההשגחה שתשנה את גזר דין המוות של האדם. אם פאולוס רצה בהתערבות אלהית לשינוי סדרי עולם, ביטול המוות, יוחנן התחכם וסתר את אזהרות בעל משל 'עץ הדעת', טען שהכלי הוא ריבון. יומרות הכלי, שהוא מעניק לחוה ואדם אלוהיות, שבעל משל זה שלל ממנו, מבוטל על-ידי יוחנן, והוא טוען שהכלי הוא ריבון, הוא התגלם בישוע, שנראה בהמשך שהוא האל הנוכח.

       יוחנן בדרך אחרת רצה את אותו הדבר כמו השליח פאולוס, שינוי סדרי עולם, ביטול המוות, הוא רצה להשיג את הדבר הזה בהופכו את הכלי לריבון, לישוע, לאל הנוכח שהתגשם בבשר, עובר דרך היסורים –  via Delarosa, הממרקת אותו מבשרו וה'דבר' 'השפה', 'הנפש' נגאלת, קמה לתחיה.  ואם 'הדבר' הוא ריבון, הוא יכול לשנות סדרי עולם, הוא לא מוגבל על-ידי חוקי הקיום.

       הפרק הראשון הזה של בשורת יוחנן, הוא יותר מהפכני מאשר ה'אגרת אל הרומיים' של השליח פאולוס. יוחנן כבר לא הזדקק לאלוהות שהיא תשנה סדרי עולם, הוא פשוט הפך את הכלי, כלי הבריאה לריבון לאלוהות. והוא אומר בפסוק ראשון זה ש'הדבר' היה את האלהים והוא הדבר היה אלהים'.

      בצורה מהפכנית, מבלי להגיד את הדבר הזה מפורשות, יוחנן מאליל את האדם, ישוע מיצג אותו, הרי האדם הוא 'הדבר', הרי הוא לשוני, לכן הוא ריבוני. אבל למען להיהפך מהיותו בשר ודם לנגאל, הוא צריך לעבר את כל ה-via delorosa , בדומה לישוע להיצלב אתו, לקום לתחיה נצחית.

     ואיך מתרץ יוחנן את מסקנותיו המרחיקות האלו, שישוע הוא האלוהות, כך הוא אומר בפסוק 18, בפרק א' זה: ' את האלהים לא ראה אדם מעולם והבן היחיד בחיק האב הוא הגיד תכונתו'. האלוהות, לפי דבריו אלו של יוחנן, האלוהות שהיא 'הדבר', שאותה לא ראה אף אחד היתה צריכה להתגלות בישוע בשר ודם. ואם ככה, ישוע הוא התגלמות האלהות הוא נצחי, ובדומה לו גם בני אדם נצחיים, הרי ישוע גם מגלם אותם. אבל למען השגת הנצחיות ישוע ובני האדם שהם בדומה לו 'הדבר', צריכים לעבור את כל המסלול של היסורים למען השגת הגאולה.

       עלינו להניח שהשליח יוחנן לא הבין את מסקנותיו מרחיקות הלכת שלו, הוא לא הבין למרות שהאינטואיציה הוליכה אותו למסקנות אלו. הרי השפה, ה'דבר', הוא ישות נעלמת. ברגע שהוא גלם את 'הדבר' בישוע, הפך אותו לישות 'נעלמת', כישות נעלמת הוא לא מת עם בשרו, 'הדבר' שבו, השפה הנעלמת שורדת, היא נצחית. למעשה יוחנן חזר לאינטואיציה הראשונית של האדם הלשוני שקבר את מתיו והניח שהחלק הנעלם שורד, לכן צייד את גופת המת עם מזון, יוחנן חוזר לאותה מסקנה בצורה מתוחכמת.

      אם כך, לפי יוחנן, מאחר שהאדם הוא התגלמות השפה, ה'דבר', הוא אומנם עובר את דרך היסורים אבל לבסוף נגאל, הישות הנעלמת שלו, השפה, שורדת, היא נצחית. ישוע התגלמות 'הדבר', מייצג את האדם, הוא יחד אתו עובר את כל הסבל, את הצליבה, אבל 'הדבר', הישות הנעלמת בו נגאלת, היא נצחית.

       ברור שיוחנן לא היה יכול להגיע למסקנות מתוחכמות אלו מבלי להיאחז למשלים הלשוניים של התנ"ך, אבל שאיפתו לנצחיות גרמו לו להפוך את מסקנות המשלים, ובצורה זו להגיע למטרתו, להפוך את האדם לנצחי.

       יוחנן היה הרבה יותר מתוחכם מהשליח פאולוס שרצה בשינוי סדרי עולם ממשיים, יוחנן לא הצטרך לשינוי סדרי עולם, הוא קיבל את דרך היסודים של האדם, של ישוע, אבל הם בדרך זו ממרקים את עצמם מגופם, הופכים לישויות נעלמות, ל'דבר', וזוכים לנצחיות. ואם כך אין צורך בשינוי סדרי עולם, הרי האדם כ'הדבר', השפה הנעלמת, הוא נצחי.

        מסקנות אלו של השליח יוחנן מזכירים את דבריו של סוקראטס בדיאלוג פיידו, שבו לפני מותו הוא מספר לתלמידיו אמונה אורפית, שלפיה האדם עובר גלגולים. הוא עצמו רואה את גופו כבית-סוהר, עם המוות הוא משתחרר ממנו, ועובר לעולמות חלופיים, שם הנשמות ממורקות, ואם לא אזי הם נולדים מחדש, למען להימרק. לעצמו סוקראטס רואה תהליך של מירוק שבסופו הוא ידור עם האלים.

       בשני המקרים, מקרה סוקראטס ומקרה השליח יוחנן, למען נצחיות האדם צריך לעבר מירוק, הוא צריך לעבר via delorosa ואזי הנפש מטוהרת, הופכת לנצחית. ההבדל שהשליח יוחנן השתמש במינוח תנ"כי, ב'דבר', או השפה, שהיא ה'ראשית' או שהיא הנשמה, והיא נצחית אחרי שחרורה מהגוף, מהבשר.

       אנחנו רואים שבני אדם חוזרים לארכיטיפים ראשוניים, חוזרים לאמונה שהחלק הנעלם, שהוא השפה, שורדת את הגוף. רק בתנ"ך אנו מוצאים הנתקות מאמונה זו. בתנ"ך הרוח, הנשמה, השפה הנעלמת, כלה יחד עם הגוף. ההסתפקות בעולם הנגלה בלבד בתנ"ך לא נשא חן בעיני היהודים ההלניסטיים שהתחנכו גם על התרבות היוונית. אבל גם העברים בבית השני לא השלימו יותר עם הקביעה של התנ"ך שקיים רק עולם נגלה, שהנפש, ה'דבר', כלה יחד עם הגוף, ונצחיות ישנה רק בשרשרת הדורות.

      אנחנו רואים שבשורתו של השליח יוחנן, גם בשורתו של השליח פאולוס, התקבלו על העולם. הבשורות של שני השליחים נעשו תשתית הדת החדשה. כאן בבשורות אלו האדם שאין לו שליטה על שרירותיות הקיום, שצריך בחייו לצעוד ב- via dolorosa   , מתנחם יחד עם האל הנוכח ישוע הסובל, והנגאל, שהיסורים ממרקים אותו מגופו ומטהרים את נשמתו, את 'הדבר', הנצחי.

      האדם לא ממציא הסברים חדשים, הוא רק עוטה את בשורתו בלבוש חדש, מתוחכם פחות או יותר. הרי לרשותו של האדם עומד כלי השפה, והוא מעומת עם חוקי הקיום. כלי השפה הנעלמת מאפשרת לאדם ליצור לעצמו פתרונות ווירטואליים מסוגים שונים, אבל הפתרונות למרות הגוונים השונים דומים זה לזה.

     מבחינה זו התנ"ך סטה מהפתרונות המקובלים, הוא הסתפק בעולם נגלה בלבד, הוא הסתפק בכך שכלי השפה צריך לשרת את הגוף בעולם הנגלה, אין לישות שכלי זה יוצר, 'מודעות', 'נשמה', 'הכרה', קיום עצמאי.

       בצורה פרדוכסלית אנחנו רואים שחלוקת הפילוסופיה בימי הבינים ל'נומינליסטית' ול'ראליסטית, נכונה לגבי פתרונות האדם לקיומו. הנומינליסטים בדומה לתנ"ך לא ראו, לא רואים קיום עצמאי לישות הנעלמת, לשפה, בעוד הראליסטים רואים ב'שפה, ישות העומדת בפני עצמה, ישות זו היא גם הנשמה היכולה להתקיים בלי הגוף, היא נצחית.    

      השליחים, הבשורות של הברית החדשה, יצרו את מיתוס האדם-האל, ישוע, המגלם את האדם הנלחם בכליון, הרוצה נצחיות, שאף הוא, בהזדהותו עם מושיעו הופך לאדם-אל, העובר אתו את צליבתו, יחד אתו נושע.  

      המיתוס של האדם-האל, ישוע, האל הנוכח, לפי יוחנן, מעניק לאדם עוגן להיאחז בו, דרכו להשיג את משאלותיו, נצחיות. רעיונות, עקרונות צריכים להתגשם בישויות ממשיות, למען שהאדם יכול להזדהות אתן, קשה להזדהות עם אלוהות נעלמת, שלפי דברי יוחנן אף אחד לא ראה, אבל עם אל, אל-אדם, בשר ודם אפשר להזדהות, ביחוד עם אל-אדם זה למרות יסוריו נגאל, זוכה לנצחיות. הנצרות יצרה מיתוס של אדם-אל, מיתוס החסר בתנ"ך, מכאן הצלחתו, ביחוד שאדם-אל זה קם לתחיה ונגאל.

      ראה ספרי: 'האדם האל', 'בראשית היה ה'דבר', – האומנם?' 

 

 

 

 

  

אוניברסיטה ווירטואלית  – שעור 130 –  דת 2. הפיכת מחשבת התנ"ך לתיאולוגיה הנוצרית

     משפטו של השליח יוחנן 'בראשית היה הדבר', הפך בתקופתינו לסמל תורת האינפורמציה. אפילו הידיגר כאשר עשה מפנה במחשבתו, חזר לפסוק זה של השליח. אבל כל אלו המשמיעים פסוק זה אינם מודעים לעובדה למקור הפסוק שהוא לקוח בפרק א' של ספר בראשית, שבו האלוהות בוראת את העולם בהגדים, בשפה.

      אבל שליח זה, יוחנן, עשה טרנספורמציה לנאמר במשל הבריאה, הוא הפך את הכלי שבידי האלוהות, כלי הבריאה שלו, לריבון, לאלוהות. כלי הבריאה במשל הבריאה התגלם בדמותו של ישוע, הכלי הפך לראשית, לאלוהות.

      מספיק לקרא את הפרק הראשון של בשורת השליח יוחנן למען לעמד על המהפכה המחשבתית שהוא חולל. כפי שנאמר לעיל פרק זה מתחיל בפסוק המצוטט ביותר בימינו 'בראשית היה הדבר', אבל לפסוק זה בבשורה זו יש המשך 'והדבר היה את האלהים והוא הדבר היה אלהים'. ובכן כבר בפסוק ראשון זה יוחנן מודיע ש'הדבר' הנו אלהים, הכלי במשל הבריאה הפך לאלהים.

      לפני שנדון בהמשך הפרק עלינו לנסות להבין מדוע יוחנן הפך את הכלי לאלהים. ובכן, אם מחברי המשלים הלשוניים של התנ"ך הגיעו למסקנה שהעולם הוא פרי שפה המתרכבת עם אנרגיה, הם גם הסיקו שכלי יוצר זה אינו לגמרי אוטונומי, הוא פועל לפי חוקי הקיום ואין באפשרותו לשנות אותם. מחבר משל 'עץ הדעת', הזים את הפן הנחשי של הכלי שהתימר להיות ריבון, והצביע על העובדה שרוכשי הכלי, חוה ואדם, הם מוותיים, הם ישויות נבראות, לכן זוהי יומרת שוא של הכלי להתימר להיות ריבון, יומרה מצדו לטעון שאלו שנבראו באמצעותו זהים עם אלהים. במציאות כלי זה לא מסוגל להעניק לרוכשים אותה נצחיות, הוא לא מסוגל לשנות חוקי קיום. 

      אבל שליחי הנצרות לא השלימו עם קביעה זו, לכן השליח פאולוס ניטרל את המשל הזה, שהצביע על כך שהאדם הוא מוותי, ורצה בהתערבות ההשגחה שתשנה את גזר דין המוות של האדם. אם פאולוס רצה בהתערבות אלהית לשינוי סדרי עולם, ביטול המוות, יוחנן התחכם וסתר את אזהרות בעל משל 'עץ הדעת', טען שהכלי הוא ריבון. יומרות הכלי, שהוא מעניק לחוה ואדם אלוהיות, שבעל משל זה שלל ממנו, מבוטל על-ידי יוחנן, והוא טוען שהכלי הוא ריבון, הוא התגלם בישוע, שנראה בהמשך שהוא האל הנוכח.

       יוחנן בדרך אחרת רצה את אותו הדבר כמו השליח פאולוס, שינוי סדרי עולם, ביטול המוות, הוא רצה להשיג את הדבר הזה בהופכו את הכלי לריבון, לישוע, לאל הנוכח שהתגשם בבשר, עובר דרך היסורים –  via Delarosa, הממרקת אותו מבשרו וה'דבר' 'השפה', 'הנפש' נגאלת, קמה לתחיה.  ואם 'הדבר' הוא ריבון, הוא יכול לשנות סדרי עולם, הוא לא מוגבל על-ידי חוקי הקיום.

       הפרק הראשון הזה של בשורת יוחנן, הוא יותר מהפכני מאשר ה'אגרת אל הרומיים' של השליח פאולוס. יוחנן כבר לא הזדקק לאלוהות שהיא תשנה סדרי עולם, הוא פשוט הפך את הכלי, כלי הבריאה לריבון לאלוהות. והוא אומר בפסוק ראשון זה ש'הדבר' היה את האלהים והוא הדבר היה אלהים'.

      בצורה מהפכנית, מבלי להגיד את הדבר הזה מפורשות, יוחנן מאליל את האדם, ישוע מיצג אותו, הרי האדם הוא 'הדבר', הרי הוא לשוני, לכן הוא ריבוני. אבל למען להיהפך מהיותו בשר ודם לנגאל, הוא צריך לעבר את כל ה-via delorosa , בדומה לישוע להיצלב אתו, לקום לתחיה נצחית.

     ואיך מתרץ יוחנן את מסקנותיו המרחיקות האלו, שישוע הוא האלוהות, כך הוא אומר בפסוק 18, בפרק א' זה: ' את האלהים לא ראה אדם מעולם והבן היחיד בחיק האב הוא הגיד תכונתו'. האלוהות, לפי דבריו אלו של יוחנן, האלוהות שהיא 'הדבר', שאותה לא ראה אף אחד היתה צריכה להתגלות בישוע בשר ודם. ואם ככה, ישוע הוא התגלמות האלהות הוא נצחי, ובדומה לו גם בני אדם נצחיים, הרי ישוע גם מגלם אותם. אבל למען השגת הנצחיות ישוע ובני האדם שהם בדומה לו 'הדבר', צריכים לעבור את כל המסלול של היסורים למען השגת הגאולה.

       עלינו להניח שהשליח יוחנן לא הבין את מסקנותיו מרחיקות הלכת שלו, הוא לא הבין למרות שהאינטואיציה הוליכה אותו למסקנות אלו. הרי השפה, ה'דבר', הוא ישות נעלמת. ברגע שהוא גלם את 'הדבר' בישוע, הפך אותו לישות 'נעלמת', כישות נעלמת הוא לא מת עם בשרו, 'הדבר' שבו, השפה הנעלמת שורדת, היא נצחית. למעשה יוחנן חזר לאינטואיציה הראשונית של האדם הלשוני שקבר את מתיו והניח שהחלק הנעלם שורד, לכן צייד את גופת המת עם מזון, יוחנן חוזר לאותה מסקנה בצורה מתוחכמת.

      אם כך, לפי יוחנן, מאחר שהאדם הוא התגלמות השפה, ה'דבר', הוא אומנם עובר את דרך היסורים אבל לבסוף נגאל, הישות הנעלמת שלו, השפה, שורדת, היא נצחית. ישוע התגלמות 'הדבר', מייצג את האדם, הוא יחד אתו עובר את כל הסבל, את הצליבה, אבל 'הדבר', הישות הנעלמת בו נגאלת, היא נצחית.

       ברור שיוחנן לא היה יכול להגיע למסקנות מתוחכמות אלו מבלי להיאחז למשלים הלשוניים של התנ"ך, אבל שאיפתו לנצחיות גרמו לו להפוך את מסקנות המשלים, ובצורה זו להגיע למטרתו, להפוך את האדם לנצחי.

       יוחנן היה הרבה יותר מתוחכם מהשליח פאולוס שרצה בשינוי סדרי עולם ממשיים, יוחנן לא הצטרך לשינוי סדרי עולם, הוא קיבל את דרך היסודים של האדם, של ישוע, אבל הם בדרך זו ממרקים את עצמם מגופם, הופכים לישויות נעלמות, ל'דבר', וזוכים לנצחיות. ואם כך אין צורך בשינוי סדרי עולם, הרי האדם כ'הדבר', השפה הנעלמת, הוא נצחי.

        מסקנות אלו של השליח יוחנן מזכירים את דבריו של סוקראטס בדיאלוג פיידו, שבו לפני מותו הוא מספר לתלמידיו אמונה אורפית, שלפיה האדם עובר גלגולים. הוא עצמו רואה את גופו כבית-סוהר, עם המוות הוא משתחרר ממנו, ועובר לעולמות חלופיים, שם הנשמות ממורקות, ואם לא אזי הם נולדים מחדש, למען להימרק. לעצמו סוקראטס רואה תהליך של מירוק שבסופו הוא ידור עם האלים.

       בשני המקרים, מקרה סוקראטס ומקרה השליח יוחנן, למען נצחיות האדם צריך לעבר מירוק, הוא צריך לעבר via delorosa ואזי הנפש מטוהרת, הופכת לנצחית. ההבדל שהשליח יוחנן השתמש במינוח תנ"כי, ב'דבר', או השפה, שהיא ה'ראשית' או שהיא הנשמה, והיא נצחית אחרי שחרורה מהגוף, מהבשר.

       אנחנו רואים שבני אדם חוזרים לארכיטיפים ראשוניים, חוזרים לאמונה שהחלק הנעלם, שהוא השפה, שורדת את הגוף. רק בתנ"ך אנו מוצאים הנתקות מאמונה זו. בתנ"ך הרוח, הנשמה, השפה הנעלמת, כלה יחד עם הגוף. ההסתפקות בעולם הנגלה בלבד בתנ"ך לא נשא חן בעיני היהודים ההלניסטיים שהתחנכו גם על התרבות היוונית. אבל גם העברים בבית השני לא השלימו יותר עם הקביעה של התנ"ך שקיים רק עולם נגלה, שהנפש, ה'דבר', כלה יחד עם הגוף, ונצחיות ישנה רק בשרשרת הדורות.

      אנחנו רואים שבשורתו של השליח יוחנן, גם בשורתו של השליח פאולוס, התקבלו על העולם. הבשורות של שני השליחים נעשו תשתית הדת החדשה. כאן בבשורות אלו האדם שאין לו שליטה על שרירותיות הקיום, שצריך בחייו לצעוד ב- via dolorosa   , מתנחם יחד עם האל הנוכח ישוע הסובל, והנגאל, שהיסורים ממרקים אותו מגופו ומטהרים את נשמתו, את 'הדבר', הנצחי.

      האדם לא ממציא הסברים חדשים, הוא רק עוטה את בשורתו בלבוש חדש, מתוחכם פחות או יותר. הרי לרשותו של האדם עומד כלי השפה, והוא מעומת עם חוקי הקיום. כלי השפה הנעלמת מאפשרת לאדם ליצור לעצמו פתרונות ווירטואליים מסוגים שונים, אבל הפתרונות למרות הגוונים השונים דומים זה לזה.

     מבחינה זו התנ"ך סטה מהפתרונות המקובלים, הוא הסתפק בעולם נגלה בלבד, הוא הסתפק בכך שכלי השפה צריך לשרת את הגוף בעולם הנגלה, אין לישות שכלי זה יוצר, 'מודעות', 'נשמה', 'הכרה', קיום עצמאי.

       בצורה פרדוכסלית אנחנו רואים שחלוקת הפילוסופיה בימי הבינים ל'נומינליסטית' ול'ראליסטית, נכונה לגבי פתרונות האדם לקיומו. הנומינליסטים בדומה לתנ"ך לא ראו, לא רואים קיום עצמאי לישות הנעלמת, לשפה, בעוד הראליסטים רואים ב'שפה, ישות העומדת בפני עצמה, ישות זו היא גם הנשמה היכולה להתקיים בלי הגוף, היא נצחית.    

      השליחים, הבשורות של הברית החדשה, יצרו את מיתוס האדם-האל, ישוע, המגלם את האדם הנלחם בכליון, הרוצה נצחיות, שאף הוא, בהזדהותו עם מושיעו הופך לאדם-אל, העובר אתו את צליבתו, יחד אתו נושע.  

      המיתוס של האדם-האל, ישוע, האל הנוכח, לפי יוחנן, מעניק לאדם עוגן להיאחז בו, דרכו להשיג את משאלותיו, נצחיות. רעיונות, עקרונות צריכים להתגשם בישויות ממשיות, למען שהאדם יכול להזדהות אתן, קשה להזדהות עם אלוהות נעלמת, שלפי דברי יוחנן אף אחד לא ראה, אבל עם אל, אל-אדם, בשר ודם אפשר להזדהות, ביחוד עם אל-אדם זה למרות יסוריו נגאל, זוכה לנצחיות. הנצרות יצרה מיתוס של אדם-אל, מיתוס החסר בתנ"ך, מכאן הצלחתו, ביחוד שאדם-אל זה קם לתחיה ונגאל.

      ראה ספרי: 'האדם האל', 'בראשית היה ה'דבר', – האומנם?' 

 

 

 

 

  

אוניברסיטה ווירטואלית  – שעור 130 –  דת 2. הפיכת מחשבת התנ"ך לתיאולוגיה הנוצרית

     משפטו של השליח יוחנן 'בראשית היה הדבר', הפך בתקופתינו לסמל תורת האינפורמציה. אפילו הידיגר כאשר עשה מפנה במחשבתו, חזר לפסוק זה של השליח. אבל כל אלו המשמיעים פסוק זה אינם מודעים לעובדה למקור הפסוק שהוא לקוח בפרק א' של ספר בראשית, שבו האלוהות בוראת את העולם בהגדים, בשפה.

      אבל שליח זה, יוחנן, עשה טרנספורמציה לנאמר במשל הבריאה, הוא הפך את הכלי שבידי האלוהות, כלי הבריאה שלו, לריבון, לאלוהות. כלי הבריאה במשל הבריאה התגלם בדמותו של ישוע, הכלי הפך לראשית, לאלוהות.

      מספיק לקרא את הפרק הראשון של בשורת השליח יוחנן למען לעמד על המהפכה המחשבתית שהוא חולל. כפי שנאמר לעיל פרק זה מתחיל בפסוק המצוטט ביותר בימינו 'בראשית היה הדבר', אבל לפסוק זה בבשורה זו יש המשך 'והדבר היה את האלהים והוא הדבר היה אלהים'. ובכן כבר בפסוק ראשון זה יוחנן מודיע ש'הדבר' הנו אלהים, הכלי במשל הבריאה הפך לאלהים.

      לפני שנדון בהמשך הפרק עלינו לנסות להבין מדוע יוחנן הפך את הכלי לאלהים. ובכן, אם מחברי המשלים הלשוניים של התנ"ך הגיעו למסקנה שהעולם הוא פרי שפה המתרכבת עם אנרגיה, הם גם הסיקו שכלי יוצר זה אינו לגמרי אוטונומי, הוא פועל לפי חוקי הקיום ואין באפשרותו לשנות אותם. מחבר משל 'עץ הדעת', הזים את הפן הנחשי של הכלי שהתימר להיות ריבון, והצביע על העובדה שרוכשי הכלי, חוה ואדם, הם מוותיים, הם ישויות נבראות, לכן זוהי יומרת שוא של הכלי להתימר להיות ריבון, יומרה מצדו לטעון שאלו שנבראו באמצעותו זהים עם אלהים. במציאות כלי זה לא מסוגל להעניק לרוכשים אותה נצחיות, הוא לא מסוגל לשנות חוקי קיום. 

      אבל שליחי הנצרות לא השלימו עם קביעה זו, לכן השליח פאולוס ניטרל את המשל הזה, שהצביע על כך שהאדם הוא מוותי, ורצה בהתערבות ההשגחה שתשנה את גזר דין המוות של האדם. אם פאולוס רצה בהתערבות אלהית לשינוי סדרי עולם, ביטול המוות, יוחנן התחכם וסתר את אזהרות בעל משל 'עץ הדעת', טען שהכלי הוא ריבון. יומרות הכלי, שהוא מעניק לחוה ואדם אלוהיות, שבעל משל זה שלל ממנו, מבוטל על-ידי יוחנן, והוא טוען שהכלי הוא ריבון, הוא התגלם בישוע, שנראה בהמשך שהוא האל הנוכח.

       יוחנן בדרך אחרת רצה את אותו הדבר כמו השליח פאולוס, שינוי סדרי עולם, ביטול המוות, הוא רצה להשיג את הדבר הזה בהופכו את הכלי לריבון, לישוע, לאל הנוכח שהתגשם בבשר, עובר דרך היסורים –  via Delarosa, הממרקת אותו מבשרו וה'דבר' 'השפה', 'הנפש' נגאלת, קמה לתחיה.  ואם 'הדבר' הוא ריבון, הוא יכול לשנות סדרי עולם, הוא לא מוגבל על-ידי חוקי הקיום.

       הפרק הראשון הזה של בשורת יוחנן, הוא יותר מהפכני מאשר ה'אגרת אל הרומיים' של השליח פאולוס. יוחנן כבר לא הזדקק לאלוהות שהיא תשנה סדרי עולם, הוא פשוט הפך את הכלי, כלי הבריאה לריבון לאלוהות. והוא אומר בפסוק ראשון זה ש'הדבר' היה את האלהים והוא הדבר היה אלהים'.

      בצורה מהפכנית, מבלי להגיד את הדבר הזה מפורשות, יוחנן מאליל את האדם, ישוע מיצג אותו, הרי האדם הוא 'הדבר', הרי הוא לשוני, לכן הוא ריבוני. אבל למען להיהפך מהיותו בשר ודם לנגאל, הוא צריך לעבר את כל ה-via delorosa , בדומה לישוע להיצלב אתו, לקום לתחיה נצחית.

     ואיך מתרץ יוחנן את מסקנותיו המרחיקות האלו, שישוע הוא האלוהות, כך הוא אומר בפסוק 18, בפרק א' זה: ' את האלהים לא ראה אדם מעולם והבן היחיד בחיק האב הוא הגיד תכונתו'. האלוהות, לפי דבריו אלו של יוחנן, האלוהות שהיא 'הדבר', שאותה לא ראה אף אחד היתה צריכה להתגלות בישוע בשר ודם. ואם ככה, ישוע הוא התגלמות האלהות הוא נצחי, ובדומה לו גם בני אדם נצחיים, הרי ישוע גם מגלם אותם. אבל למען השגת הנצחיות ישוע ובני האדם שהם בדומה לו 'הדבר', צריכים לעבור את כל המסלול של היסורים למען השגת הגאולה.

       עלינו להניח שהשליח יוחנן לא הבין את מסקנותיו מרחיקות הלכת שלו, הוא לא הבין למרות שהאינטואיציה הוליכה אותו למסקנות אלו. הרי השפה, ה'דבר', הוא ישות נעלמת. ברגע שהוא גלם את 'הדבר' בישוע, הפך אותו לישות 'נעלמת', כישות נעלמת הוא לא מת עם בשרו, 'הדבר' שבו, השפה הנעלמת שורדת, היא נצחית. למעשה יוחנן חזר לאינטואיציה הראשונית של האדם הלשוני שקבר את מתיו והניח שהחלק הנעלם שורד, לכן צייד את גופת המת עם מזון, יוחנן חוזר לאותה מסקנה בצורה מתוחכמת.

      אם כך, לפי יוחנן, מאחר שהאדם הוא התגלמות השפה, ה'דבר', הוא אומנם עובר את דרך היסורים אבל לבסוף נגאל, הישות הנעלמת שלו, השפה, שורדת, היא נצחית. ישוע התגלמות 'הדבר', מייצג את האדם, הוא יחד אתו עובר את כל הסבל, את הצליבה, אבל 'הדבר', הישות הנעלמת בו נגאלת, היא נצחית.

       ברור שיוחנן לא היה יכול להגיע למסקנות מתוחכמות אלו מבלי להיאחז למשלים הלשוניים של התנ"ך, אבל שאיפתו לנצחיות גרמו לו להפוך את מסקנות המשלים, ובצורה זו להגיע למטרתו, להפוך את האדם לנצחי.

       יוחנן היה הרבה יותר מתוחכם מהשליח פאולוס שרצה בשינוי סדרי עולם ממשיים, יוחנן לא הצטרך לשינוי סדרי עולם, הוא קיבל את דרך היסודים של האדם, של ישוע, אבל הם בדרך זו ממרקים את עצמם מגופם, הופכים לישויות נעלמות, ל'דבר', וזוכים לנצחיות. ואם כך אין צורך בשינוי סדרי עולם, הרי האדם כ'הדבר', השפה הנעלמת, הוא נצחי.

        מסקנות אלו של השליח יוחנן מזכירים את דבריו של סוקראטס בדיאלוג פיידו, שבו לפני מותו הוא מספר לתלמידיו אמונה אורפית, שלפיה האדם עובר גלגולים. הוא עצמו רואה את גופו כבית-סוהר, עם המוות הוא משתחרר ממנו, ועובר לעולמות חלופיים, שם הנשמות ממורקות, ואם לא אזי הם נולדים מחדש, למען להימרק. לעצמו סוקראטס רואה תהליך של מירוק שבסופו הוא ידור עם האלים.

       בשני המקרים, מקרה סוקראטס ומקרה השליח יוחנן, למען נצחיות האדם צריך לעבר מירוק, הוא צריך לעבר via delorosa ואזי הנפש מטוהרת, הופכת לנצחית. ההבדל שהשליח יוחנן השתמש במינוח תנ"כי, ב'דבר', או השפה, שהיא ה'ראשית' או שהיא הנשמה, והיא נצחית אחרי שחרורה מהגוף, מהבשר.

       אנחנו רואים שבני אדם חוזרים לארכיטיפים ראשוניים, חוזרים לאמונה שהחלק הנעלם, שהוא השפה, שורדת את הגוף. רק בתנ"ך אנו מוצאים הנתקות מאמונה זו. בתנ"ך הרוח, הנשמה, השפה הנעלמת, כלה יחד עם הגוף. ההסתפקות בעולם הנגלה בלבד בתנ"ך לא נשא חן בעיני היהודים ההלניסטיים שהתחנכו גם על התרבות היוונית. אבל גם העברים בבית השני לא השלימו יותר עם הקביעה של התנ"ך שקיים רק עולם נגלה, שהנפש, ה'דבר', כלה יחד עם הגוף, ונצחיות ישנה רק בשרשרת הדורות.

      אנחנו רואים שבשורתו של השליח יוחנן, גם בשורתו של השליח פאולוס, התקבלו על העולם. הבשורות של שני השליחים נעשו תשתית הדת החדשה. כאן בבשורות אלו האדם שאין לו שליטה על שרירותיות הקיום, שצריך בחייו לצעוד ב- via dolorosa   , מתנחם יחד עם האל הנוכח ישוע הסובל, והנגאל, שהיסורים ממרקים אותו מגופו ומטהרים את נשמתו, את 'הדבר', הנצחי.

      האדם לא ממציא הסברים חדשים, הוא רק עוטה את בשורתו בלבוש חדש, מתוחכם פחות או יותר. הרי לרשותו של האדם עומד כלי השפה, והוא מעומת עם חוקי הקיום. כלי השפה הנעלמת מאפשרת לאדם ליצור לעצמו פתרונות ווירטואליים מסוגים שונים, אבל הפתרונות למרות הגוונים השונים דומים זה לזה.

     מבחינה זו התנ"ך סטה מהפתרונות המקובלים, הוא הסתפק בעולם נגלה בלבד, הוא הסתפק בכך שכלי השפה צריך לשרת את הגוף בעולם הנגלה, אין לישות שכלי זה יוצר, 'מודעות', 'נשמה', 'הכרה', קיום עצמאי.

       בצורה פרדוכסלית אנחנו רואים שחלוקת הפילוסופיה בימי הבינים ל'נומינליסטית' ול'ראליסטית, נכונה לגבי פתרונות האדם לקיומו. הנומינליסטים בדומה לתנ"ך לא ראו, לא רואים קיום עצמאי לישות הנעלמת, לשפה, בעוד הראליסטים רואים ב'שפה, ישות העומדת בפני עצמה, ישות זו היא גם הנשמה היכולה להתקיים בלי הגוף, היא נצחית.    

      השליחים, הבשורות של הברית החדשה, יצרו את מיתוס האדם-האל, ישוע, המגלם את האדם הנלחם בכליון, הרוצה נצחיות, שאף הוא, בהזדהותו עם מושיעו הופך לאדם-אל, העובר אתו את צליבתו, יחד אתו נושע.  

      המיתוס של האדם-האל, ישוע, האל הנוכח, לפי יוחנן, מעניק לאדם עוגן להיאחז בו, דרכו להשיג את משאלותיו, נצחיות. רעיונות, עקרונות צריכים להתגשם בישויות ממשיות, למען שהאדם יכול להזדהות אתן, קשה להזדהות עם אלוהות נעלמת, שלפי דברי יוחנן אף אחד לא ראה, אבל עם אל, אל-אדם, בשר ודם אפשר להזדהות, ביחוד עם אל-אדם זה למרות יסוריו נגאל, זוכה לנצחיות. הנצרות יצרה מיתוס של אדם-אל, מיתוס החסר בתנ"ך, מכאן הצלחתו, ביחוד שאדם-אל זה קם לתחיה ונגאל.

      ראה ספרי: 'האדם האל', 'בראשית היה ה'דבר', – האומנם?' 

 

 

 

 

  

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: