וניברסיטה ווירטואלית – שעור 132 – דת 4 – דת השטן

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 132 – דת 4 – דת השטן

    לגרמנים לקח שלוש מאות שנה למען לבדוק את תיאולוגית לותר, להגיע למסקנה שהיא היא הכניסה את פולחן השטן, פולחן שהתגלם ברייך השלישי. האיש שהיה מוכן להתמודד עם הירושה התיאולוגית של לותר היה תומס מאן, הסופר והוגה, שכתוצאה מההתרחשויות הפוליטיות בארצו, בסוף מלחמת העולם השניה, כתב מאמר Deutschland und die Deutchen  שבו האשים את לותר בהמלכת השטן, וכן כתב את ספרו 'ד"ר פאוסטוס על אותו נושא. תומס מאן האשים לא רק את לותר שהכניס את פולחן השטן, הוא העיז גם לצאת נגד גיתה שהמחיז את התיאולוגיה של לותר ביצירתו 'פאוסט', שיצר דת, מיתוס, שהשתלט על גרמניה, שהוביל לרייך השלישי.

      נשאלת השאלה מדוע לקח לעולם המערבי, הפרוטסטנטי כל כך הרבה זמן לעמד על היסודות השליליים בתיאולוגית לותר, מדוע הם לא הבדילו בין תורת לותר לזו של קלווין. הסיבה היא פשוטה, היא קורית במשך כל ההיסטוריה האנושית, שחוקרים לא חוזרים ובודקים מקורות, מעתיקים אחד מהשני פרשנויות פסולות, נאחזים בסיסמאות ולא בודקים מה כתוב.

      לחוקרים במשך מאות בשנים, היה יותר נוח להאחז בהכרזותיו של לותר שהוא מתבסס על כתבי הקודש, שהוא ממשיכו של השליח פאולוס, הרי הוא תרגם אפילו את התנ"ך, ויהודים טובים התיחסו לעובדה זו, ולא בדקו את ספרי השטנה שלו נגד היהודים. אחרי שפרסמתי מסות וספרים  על ספרי השטנה של לותר נגד היהודים, על התיאולוגיה השטנית שלו, פגשתי את דב סדן, חוקר היידיש וספרות עברית, והוא אמר לי שהיה בכוונתו לכתב על לותר, אבל אחרי שקרא את דברי לא יפרסם את דעתו החיובית עליו, על כי תרגם לגרמנית את התנ"ך.

     ובכן, כבר תשעים וחמש התיזות של לותר בשנת 1517 הזימו את טענתו שהוא מסתמך על כתבי הקודש, הם הצביעו על כך שהוא שולל אותם. ברור ששלילת המעשים הטובים כמובילים לגאולה בתיזות אלו, שוללים את עקרונות התנ"ך על מעשים טובים, אבל הם גם שוללים את עקרונות הברית החדשה, ביחוד את דרשת ישוע על ההר, בספר מתי ה', שבו הוא טוען שלא בא לשלול את עקרונות התורה, הוא בא להוסיף עליהם. בברית החדשה אין שלילה ממשית של מעשים טובים.

      אבל הטעיה זו של לותר את חסידיו, כבר בתיזות אלו, היא כאין ואפס לעומת התיאולוגיה שהוא פיתח בהמשך. כאן לא נוכל להתיחס למכלול התיאולוגיה שלו, ונצטמצם בספרו החשוב ביותר לפי כל הדעות, ספר בשם 'העדר רצון חופשי'.

      אבל טרם נעסוק ברעיונות המהפכניים של לותר בספר זה עלינו להקדים שלותר הגיע למסקנה, בביקורו ברומא, שהכנסיה הקאתולית מוליכה את המאמינים שולל, על טענות שוא שלה, שהיא התגלמות מלכות שמים, הוא גם האשים אותה שהיא מושחתת. אבל הסתכלות זו של לותר בכנסיה ברומא ניזונה מנסיון אישי שלו. לותר בצעירותו נכנס למנזר, התמסר לסיגופים, רצה להשתחרר מהסיוטים שהיו פוקדים אותו. הוא נוכח לדעת שהסיגופים אינם משחררים אותו מהסיוטים.

      כל המסקנות מהתיאולוגיה של לותר, שעלינו לציין, לא נאמרו על-ידו באופן מפורש, הרי הוא פחד שיוכרז כמין על ידי הכנסיה הקאתולית, ויועלה על המוקד, כמו למשל, הוס, שהעיז לצאת נגד הכנסיה. לכן הוא טען כל הזמן שתורתו מבוססת על כתבי הקודש, שהוא ממשיכו של השליח פאולוס. אבל פאולוס האמין בשינוי סדרי עולם, אם לא מיד אזי ישתנו עם הופעתו השניה בעתיד של המושיע. אבל לותר למעשה, הגיע למסקנה הפוכה מזו של פאולוס, שכל ההבטחות שלו בשם ישוע על שינוי סדרי עולם לא התגשמו. ואם הם לא התגשמו, אזי האל ישוע הוא לא שליט על העולם. ברור שלותר לא יכול היה להכריז דברי אפיקורסות כאלו, גם יכול להיות שהוא לא היה מודע לגמרי למסקנותיו. אבל מי שקורא את כתביו, ולא מסתמך על הכרזותיו, לא מסתמך על פרשנויות שגויות או פרשנויות מגמתיות, מוכרח להגיע למסקנה פשוטה שלותר החל לכפור בכל הבשורות בשמו של ישוע, שהוא הגיע למסקנה שהוא בכלל לא שליט על העולם. ואם לותר הגיע למסקנות כאלו, היה עליו למצא אלוהות חדשה.

       אנחנו יכולים לראות את המעגליות של המחשבה. השליח יוחנן טען בפרק הראשון של בשורתו שאת האלהים אף אחד לא ראה, לכן יש לאמץ את ישוע שהוא התגלם בבשר, שהוא 'הדבר'. עכשיו לותר הגיע למסקנה דומה, אבל הפוכה, שישוע שהומלך על-ידי יוחנן ופאולוס למעשה לא שליט, ההבטחות בשמו של שינוי סדרי עולם לא התגשמו אלף חמש מאות שנה אחריו, ואם כך יש לחפש אלוהות חדשה.

       קיימת תופעה אנושית, שמאמינים מאוכזבים מנתצים את פסלי האלים שהכזיבו, כך קרה אצל המיא והאיצטקים, ואפילו בימינו, מאוכזבי המרכסיזם, ניתצו את פסליהם של לנין וסטלין. את אותו הדבר עשה לותר, מבלי להודות בכך בצורה פומבית.

      המלכת האלוהות החדשה נעשתה על-ידי לותר בספרו שהזכרנו לעיל 'העדר רצון חופשי'. ספר זה בא כמענה על ספר שכתב ארסמוס בשם 'רצון חופשי', ארסמוס דיבר בשם הכנסיה הקאתולית שלותר החל למרוד בה. ובכן, לותר יצא בשצף קצף נגד הספרון של ארסמוס, וטען שרצון חופשי בכלל לא קיים, הרי שם ספרו כבר כולל את שלילתו. הויכוח סביב רצון חופשי התנהל בעולם הנוצרי, הרי אם סדרי עולם ישתנו, כפי שהשליחים פאולוס ויוחנן הבטיחו אין צורך ברצון חופשי.

     כבר הזכרנו שרק הרופא הפילוסוף גלן שם לב לכך שבתיאולוגיה הנוצרית המסתמכת על התנ"ך ישנו עיקרון רצון חופשי. ובהקשר לעובדה זו הוא טען שהיוונים בכלל לא הכירו את העיקרון הזה. הכנסיה הקאתולית שהפכה למוסד, שאימצה בחזרה עקרונות תנ"כיים, אימצה בחזרה את עיקרון הרצון החופשי. לותר במרדו בכנסיה, ובמסקנותיו שסדרי עולם לא השתנו, וכן במרדו במחשבת התנ"ך, שלל את הרצון החופשי. ואנו נבין שבאותו ספר, שבו הוא שלל את הרצון החופשי, הוא גם המליך את השטן כהנסיך השולט על העולם הנגלה, שליט באמצעות כלי הכח. ברור שבממלכתו של השטן אין צורך ברצון חופשי.

          ובכן, לותר יסד דת חדשה, דת השטן, וחסידיו לא שמו לב לעובדה זו, כיוון שהם נאחזו בהכרזותיו המטעות שהוא מסתמך על כתבי הקודש, שהוא ממשיכו של השליח פאולוס. להכיר בעובדה שלותר יצר דת חדשה, דת השטן, היה מסוכן בעולם המערבי הנוצרי, לכן התעלמו מהעובדה הזו לא רק חסידיו בזמנו, אלא חסידיו בעולם המערבי במשך שלוש מאות שנה.

      אבל עלינו להוסיף, שטענותיו של לותר בספר 'העדר רצון חופשי', שהשטן הוא נסיך העולם הנגלה, לא הספיקו ליצירת קוד תרבותי חדש, קוד דתי, טענותיו של רפורמטור זה היו חלקיים בלבד. לכן היה צורך שמישהו ימחיז את תיאולוגית לותר, ואת זה עשה המשורר גיתה, בדרמה שלו 'פאוסט'. כפי שכבר צויין. 'ד"ר פאוסטוס היה דמות היסטורית בימיו של לותר, הוא היה אלכימאי, ורבים ממתנגדי של הרפורמטור השוו אותו אליו.

     גיתה לקח את הסיפורים שהיו נפוצים על ד"ר פאוסטו ההיסטורי, ויצר מהם את יצירתו. מענין ביותר להצביע על העובדה, שבפרולוג של דרמה זו, אלהים הוא דמות מגוחכת, שרואה את מפיסטו, השטן, כהבן האהוב עליו, מקומו של ישוע נפקד לגמרי בפרולוג זה.

      גיתה במודע או לא במודע, הוסיף לדבריו של לותר שהמליך את השטן על העולם הנגלה, שגיבורו כורת אתו ברית למען השגת משאלות לא מוגבלות, משאלות שלמעשה היו חלק מהבשורות של השליחים שהבטיחו שינוי סדרי עולם. הרי הבטחות אלו של השליחים לא התגשמו, ועתה הגיבור פאוסט כורת ברית עם מפיסטו, השטן, אבל תמורת מילוי משאלותיו הוא מוכן למשכן את נפשו בידי האל החדש.

      אבל גיתה לא הסתפק בתוספת זו לתורת לותר, הוא הבין שאם האל החדש מפיסטו הוא שליט העולם, שליט והאמצעי שלו הוא כח, אזי אין צורך בשפה, אין צורך בעובדה 'שבראשית היה הדבר', שבראשית היתה השפה שהתגלמה בישוע. הוא שלל את הפסוק הזה מבשורתו של יוחנן, ובמקום 'הדבר', טען שבראית היה הכח והמעשה.

      הדת החדשה שביצירתה החל לותר הושלמה על-ידי גיתה, ומיתוס חדש זה, מיתוס פאוסט הכל יכול בסיוע מפיסטו השתלט על גרמניה והוביל לקמום הרייך השלישי. רק התוצאות הרות האסונות של רייך זה איפשר לתומס מאן להבין מה הוביל לרייך אלף השנה.

      אבל תומס מאן הגיע למסקנותיו רק עם התמוטטות הרייך השלישי. אבל אם קוראים את כתביו של לותר בעיון, לא נאחזים בהטעיות שלו, יכולים להגיע כבר מהם למסקנות מאוחרות אלו של תומס מאן.

     הבעיה של האנושות, לא רק לגבי אי הבנתם את בשורת לותר, היא שהם מתעלמים מהאמת, נאחזים בסיסמאות מטעות, כיוון שזה נוח להם יותר, רצוי יותר. רק כאשר רואים את התוצאות, יחידים לפחות הולכים ובודקים את הסיבות, כפי שעשה את זה תומס מאן באחור, שאפשר היה לעשות קודם.

       למעשה כבר לותר שלל את הנצרות, מבלי להודות בכך, דבר זה בולט יותר בדרמת אפוסט, שבו מקומו של ישוע נפקד. ניטשה במפורש יצא נגד הנצרות, רצה את האל דיוניזוס, אל הטבע. שלילת הנצרות היתה צריכה לשחרר את העולם הגרמני מההגבלות המוסריות שלה, שירשה ממחשבת התנ"ך. בגרמניה לא הודו בכך שהם החליפו את הנצרות בדת השטן.

       על נושאים אלו אפשר לקרא בספרי: 'אויב קוסמי', 'אושוויץ כממלכת פאוסט' 'השורשים התיאולוגיים של הרייך השלישי' ובדרמה 'מפיסטו צחק, הה, הה'.

 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: