וניברסיטה ווירטואלית – שעור 134 – דת ו', מרכסיזם כדת

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 134 – דת ו', מרכסיזם כדת

     מרכס וודאי היה צוחק על הגדרה כזו 'מרכסיזם כדת', הרי הוא כינה את הדתות כאופיום להמונים. אבל במציאות אידיאולוגיה אפוקליפטית שלו הפכה לדת. מספיק לקרא את ספרה של נדז'דה מנדלשטם 'תקווה באין תקווה', ספר המתאר את המצב בברית המועצות אחרי המהפכה של 1917, כדי להיווכח שתושבי מדינה זו השלימו עם הטיהורים של סטלין, כיוון שהאמינו שבאמת ההיסטוריה, המדע מובילים לגאולה. ההבטחות האפוקליפטיות של מרכס, כמו בימי הנצרות הקדומה, הבטחות האפוקליפטיות של השליח פאולוס, שגרמו לציפיות של שינוי סדרי עולם, וגורמים לציפיות עד היום הזה, אף ההבטחות אלו של מרכס גרמו לתושבי ברית המועצות לצפות שה'מדע', 'ההיסטוריה' כמניעים יגשימו בקרוב את הגאולה. לכן מבחינה מעשית הציפיות האלו גרמו להם לשיתוק, השלימו עם כל מעשי סטלין בחושבם שהם נחוצים למען התגשמות ההבטחות.   

      אבל מי שעובדות אלו המתוארות בספרה של נדז'דה מנדלשטם, נראות הזויות, עליו  לקרא את הכתבים המוקדמים של מרכס, כדי להיווכח בדמיון בין הבטחותיו לבין אלו של  קודמו, השליח פאולוס. כבר הצבענו על כך ששליח זה יצא נגד משל 'עץ הדעת', יצא נגד עיקרון ההבדלה בו, נגד ה'ניכור'. ובכן מי שקורא את מסתו של מרכס 'השאלה היהודית', נוכח לדעת שאף הוא יצא נגד 'הניכור', נגד הניכור במחשבה היהודית. מרכס לא התיחס למשל 'עץ הדעת', הוא התיחס למחשבה היהודית בכללותה, ראה ב'ניכור' שורש הרע. למעשה מרכס אימץ את מושג 'הניכור' מהגל, שאצלו הוא שימש למטרות אחרות. יש לשער שגם הגל לקח את מושג ה'ניכור' מהתנ"ך, מבלי להודות בכך, ועשה בו שימוש להשקפתו המיסטית. הגל ראה בניכור אמצעי לזהות הפרט, אבל טען בספרו 'הפנומנולוגיה של הרוח', שעל האדם בהמשך לוותר עליו, להתאחד עם המדינה.

       מאחר שהגל רצה שהיחיד יוותר על הניכור בהמשך ויתאחד עם המדינה, עובדה זו מצביעה על כך שגם הוא ראה ב'ניכור' דבר שלילי, על זה אפשר להיווכח אצלו מטיעונים אחרים בכתביו, שלא כאן המקום להרחיב על כך.

      אבל לא מספיק לקרא את המסה 'על השאלה היהודית' בלבד, יש לקרא גם את יתר הכתבים המוקדמים של מרכס, שאף אחד לא טרח לקרא אותם, שבאמת התפרסמו רק הרבה יותר מאוחר. בכתבים אלו אנו רואים מהן המשאלות של מרכס. ובכן בכתבים בשם Okonomische Philosophische Maanuskripte, מרכס אומר שקומוניזם הנו ביטול הרכוש, הוא ביטול ה'ניכור'. הקומוניזם הוא נטורליזם, הנו ביטול מאבק האדם בטבע. במקום אחר בכתבים אלו מרכס יוצא נגד חיים הכרתיים, הוא לוקח את דוגמת החיות המאוחדות עם הטבע. למעשה מרכס רוצה בחיים אורגניים, איחוד עם הטבע. אנחנו רואים שמבחינה זו מרכס אימץ את האידיאולוגיה האורגנית הגרמנית.

      מרכס אומר בספר אחר בשם  : 'ביקורת על הפילוסופית  המשפט של הגל' , שתפקידה של 'ההיסטוריה', להביא לביטול האמונה בעולם הבא, עליה ליצור את האמת על העולם הנגלה. כאן מרכס נותן ל'היסטוריה' תפקיד על-טבעי של מניע, שיביא לשינוי, בדומה לפאולוס שהפקיד את התפקיד הזה להשגחה, שעליה לשנות סדרי עולם. ומה מרכס רוצה מההיסטוריה, שהיא תגלה את האמת על העולם הנגלה, כמובן לפיו, האמת היא שעל האדם להיות חלק מהטבע, לא להבדל ממנו. ובכן, מלכות שמים בעיני מרכס הוא ביטול הניכור בין האדם לטבע, הפיכתו של האדם ליצור בדומה לחיה, חלק מהטבע.

       ב'קאפיטאל', שגם אותו קראו מתי מעט, מרכס מדבר על המדע כמוביל לפיתרון האנושי עלי אדמות, למעשה אין שום מדעיות בספר זה, כיוון שמדע לא יכול להוביל  למלכות שמים עלי אדמה. במקרה של מרכס כמו במקרה של לותר החסידים נאחזו בסיסמאות, כמו 'מדעי', 'היסטוריה',  ולא קראו את הכתבים עצמם, אולי קראו את 'המנפסט' שלו בלבד המלא בהבטחות אפוקליפטיות. אם היו קוראים את הכתבים עצמם היו מבינים שהחזון של מרכס הוא מעין מיסטיקה אורגנית, לא תורה מדעית שלא תיתכן בלי 'ניכור'. אחדות עם הטבע אינו שונה מאחדות עם הכוליות של מיסטיקונים, אינו שונה מהאחדות עם המדינה שהגל הטיף לה.   

        'הקאפיטאל' עוסק בעיקר בכסף, התגלמות ה'ניכר', השלילי. ההרגשה היא שאם הכסף יבוטל האנושות תחזור לאיחוד עם הטבע, שממנו גורשה על-ידי 'הניכור'. אנחנו יכולים לראות עד כמה המחשבה האנושית היא דלה, אותן הפתרונות במינוח חדש. אם בעיני פאולוס האכילה מעץ הדעת, שהעניקה לחוה ואדם את יכולת 'ההבדלה', גרמה לגירוש מגן העדן, בעיני מרכס 'הכסף', החטא הקדמון, תוצר ה'ניכור', הביא לגירוש האדם מהטבע.

       עד כאן השווינו את מרכס לשליח פאולוס, אבל מרכס היה גם חלק מהמחשבה הגרמנית האורגנית, המחשבה הפאוסטית הכוחנית. הוא לא הסתפק בכך שההיסטוריה כמניע תוביל לפתרון העולם האנושי, הוא הציע לחסידיו לסייע לה במהפכות כוחניות. במקרה זה מרכס מזכיר את חיים וויטאל, שאף הוא בספרו 'עץ החיים' חשב שלאדם תפקיד בתיקון העולם, שבבריאתו קרתה קטסטרופה, שהכלים שבחלל שאלהים הצטמצם ממנו, הכלים שהיו צריכים להכיל את קרני האור שברו אותם ועל האדם  לאסוף את שברי האור שהתפזרו, למען תיקון העולם. שוב אנו רואים עד כמה יש חזרות על אותן פתרונות במינוח חדש. החסידים של מרכס, הפאוסטיים היו צריכים להשתמש ב'כח', כדי לסייע למניע החדש, 'ההיסטוריה' בתיקון העולם. אבל כאן אנו מוצאים כבר את ההבדל בין מרכס, לבין השליח פאולוס, לבין חיים וויטאל. מרכס יעד לחסידיו תפקיד שונה, תפקיד כוחני, לכן המעשים של סטלין היו בהתאם לאידיאולוגיה שלו.

     ובכן הדת של מרכס היתה תערובת של שאריות מחשבה אפוקליפטית יהודית, יחד עם עקרונות פאוסטיים כוחניים. העובדה הזו שאנשים היו צריכים בכוחנות לסייע להיסטוריה כמניע להביא לשינוי סדרי עולם, מסביר מה שנדז'דה מנדלשטם אומרת בספרה 'תקווה באין תקווה', שהשימוש בכח על-ידי סטלין נראה היה בעיני חסידי מרכס כדבר לגיטימי, כיוון שרק בכח הגאולה המדעית, ההיסטורית תתגשם.

      עובדות אלו גם מסבירות את ההאשמות נגד יחידים כאילו הם מונעים את התגשמות הגאולה. שוב דברים אלו מזכירים לנו את מעשי האינקוויזציה הנוצרית שהיו צריכים למצא כל הזמן אשמים בכך שמלכות שמיים לא התגשמה. ובצורה יותר טראגית לעם היהודי, היטלר בספרו Mein Kampf, מדבר על היהודים כה'חטא הקדמון', המונעים קימום ממלכת ה'אדונים', 'ממלכת אלף השנה', ואם ישמידו אותם הציפיות תתגשמנה.

       כמה זה טראגי שאלו הרוצים לכפות על הקיום פתרונות בלתי אפשריים, במינוחים שונים מציעים את אותם הדברים. ברור שיש הבדל בין האידיאולוגיה הגרמנית הלותרנית הטהורה לבין המרכסיזם, אבל יסודות מסוימים דומים. ולא רק שהמרכסיזם דומה ללותרניות, היא דומה גם לראשית הנצרות. בכל המקרים אלו המציעים פתרונות אפוקליפטיים שלא יכולות להתגשם, צריכים תמיד למצא אשמים שהאפוקליפסה לא מתגשמת.

      נשאלת השאלה מדוע האפוקליפסה המרכסיסטית האריכה רק זמן קצר, בניגוד לאפוקליפסה הנוצרית שאף היא לא התגשמה. לותר, כפי שכבר הזכרנו הבין שהיא כבר לא תתגשם. למרות כל זה היא האריכה ימים. ובכן, פאולוס החכם שראה שהבטחותיו לא מתגשמות המציא את 'הביאה המחודשת של הגואל', ביאה שתביא להתגשמות ההבטחות.

     למרכסיזם שרצה אפוקליפסה קיומית בעולם הנגלה, לא היו פתרונות מסוג זה. המאמינים אחרי כמה זמן נוכחו לדעת שההבטחות לא מתגשמות, לא יכולות להתגשם, לכן ברוב זעם הם ניתצו את פסליהם של לנין וסטלין.

  

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שנוזל  On 22 ביוני 2009 at 19:28

    לא קשור דווקא לפוסט הזה, אלא לדיון קודם ביננו. הנה כמה דברים מעניינים שאומר פרופ' חיים סומפולינסקי ללונדון את קירשנבאום על הממצאים האחרונים בתחום חקר המוח:

  • רבקה  On 23 ביוני 2009 at 8:07

    לשנוזל, ניסיתי למצא את דבריו של סומבולינסקי ולא הצלחתי. אינני מזהה אותו משאר האנשים שהשתתפו בראיון ההוא שבמקרה שמעתי אותו. הוויכוח על רצון חופשי הוא עתיק , אינני יודעת אם חקר המח יכול להוסיף על כך משהו. נראה לי שלפילוסופית השפה יש הסברים סבירים לגבי 'רצון חופשי', שהוא חלק מהשפה היוצרת, אם לא היה קיים רצון חופשי אזי לא היינו יכולים ליצור. ברור שהרצון החופשי הוא חלקי בלבד, כיוון שאין לנו שליטה על ההתרחשויות ביקום, אין לנו שליטה על משך קיומינו. רבקה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: