אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 141 – חידת מחשבת התנ"ך ב'

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור – 141 – חידת מחשבת התנ"ך ב'

אם אנו מדברים על חידת מחשבת התנ"ך אנו יכולים להגיע למסקנה כזו רק אם אנו משווים  אותה לתרבויות קדומות, לתרבויות יותר מאוחרות, ואפילו לתרבויות בעת החדשה. הזכרנו כבר את דברי ניוטון שחקר את התנ"ך נוסף לממצאיו במדעי הטבע, שאמר שלקדמונים התגלו דברים שבני תקופתו חסרים. ניוטון הבין שיש הבדל בין מחשבת התנ"ך לבין המחשבה המערבית בתקופתו, יש להעיר שדווקא הנומינליסטים האנגליים היו הכי קרובים למחשבת התנ"ך, למרות שלא הבינו לגמרי את יחודו.

     ומדוע גם אלו שראו את היחוד של מחשבת התנ"ך לא הבינו את הסיבות ליחוד זה. התשובה היא פשוטה, שמחשבת התנ"ך נוצרה על-ידי שבטים מנותקים מטריטוריה, שבטים נוודים בארצות בעלות תרבות גבוהה. שבטים נוודים שניתקו את עצמם מתרבויות מפותחות,  ראו את יחסיות במפעלות האדם, הם אספו מיתוסים של תרבויות אלו ונותנו להם פרשנות חדשה. לכן יושבי קבע לא מבינים את ההסברים המופשטים שלהם.

    בתקופת התנ"ך עד לסוף בית שני, לא היתה התיחסות של עמים אחרים ליחוד תרבות התנ"ך, פשוט התרבויות מסביב לא הכירו אותה. אפשר להגיד שאפילו בני יהודה כבר לא הבינו את ראשית תרבותם, כיוון שהיו יושבי קבע והעדיפו את המסורת הכוהנית על המסורת הנבואית המופשטת, הצטמצמו בהלכה. והנה קרה פלא, דווקא יהודים בפזורה, שוב יהודים מנוכרים, שהיו דו-תרבותיים, יוונית ועברית, עמדו על היחוד של מחשבת התנ"ך כאשר השוו אותה לתרבות היוונית הקוטבית. אבל יהודים אלו לא היו מעונינים ביחוד זה שהטיל עליהם חובות מיותרות, הם רצו להיות חלק מהתרבות הדומיננטית היוונית, והם נתנו פרשנות עוינת למחשבה היחודית התנ"כית.

      אנו מדברים כאן על שליחי הנצרות, השליח פאולוס והשליח יוחנן, שגם להם היתה ראיה יחסית של תרבויות, הם התבוננו על הירושה התנ"כית מזוית חדשה, שבני יהודה יושבי הקבע כבר חסרו אותה. הם הבינו דבר, שבני יהודה יושבי הקבע כבר לא ראו, שיש הבדל מהותי בין ההשקפה התנ"כית והיוונית. הם הבינו שמקור ההבדל הזה במשלים הלשוניים. הם הבינו שמשלים אלו לא מאפשרים אמונה בנצחיות האדם, בנצחיות העולם, בהבדל ממחשבת יוון שהיתה מבוססת על אמונה בנצחיות העולם.

    אם המלחמה במשלים הלשוניים היתה מסתימת עם שליחי הנצרות, לא היה מקום לדון בבעיה זו כאן. אבל לותר וחסידיו המשיכו ביתר שאת את המלחמה בהשקפה הלשונית התנ"כית, ושוב יהודים בארצות המערב לא הבינו את שורש ההתקפה על הירושה התנ"כית, כיוון שהם לא רצו לראות שפילוסופית השפה שמקורה במשלים מוקדמים אלו, מבדילה את ירושתם התרבותית מהנטיות הטבעיות של תרבויות של יושבי קבע, שרוצים להיות נצחיים. הם לא הבינו את ההבדל המהותי בין ירושתם, שאותה כבר לא הבינו, לא רצו להבין, כיוון שרצו להיות חלק מהתרבות הדומיננטית, התרבות הגרמנית.

    אבל אם יהודים לא רצו לראות את ההבדל בין ירושתם התרבותית לבין ההשקפה הדומיננטית, אלה האחרונים רצו להצביע על ההבדל, ורצו לעשות דה-לגיטימציה לה. יהודים שרצו להתבולל בתרבות השלטת, לא היו מסוגלים לגונן על ירושתם, לא ראו את הסכנה האורבת להם מההשקפה הקוטבית. יהודי יחיד שעמד על הסכנה מהתרבות הגרמנית על העולם המערבי, היה היינה, אבל אף הוא לא עמד על ההבדל הקוטבי בין ירושת אבותיו לבין האידיאולוגיה הגרמנית.

     אם אנו רוצים להבין את חידת מחשבת התנ"ך, על ההפשטה העילאית שלה, אנו צריכים לקחת בחשבון, שאבות העברים, שיצאו ממרכזים תרבותיים ברמה גבוהה, עשו שימוש בכל המיתוסים שנתקלו בהם, כטריגרים למחשבה חדשה מופשטת. אם נניח שאברהם היה דמות היסטורית, יצא מאור כשדים מרכז תרבותי שומרי ברמה גבוהה, אזי עלינו להסיק, שהוא השתמש באמונות השומרים באלים רבים, בהשקפה שאלו הם ישויות קשורות לטריטוריה,  כטריגר ליצור אלוהות מופשטת יחידה, לא קשורה לטריטוריה. הוא יכול היה לעשות את זה כיוון שהוא ביציאתו השתחרר מכפיה של מוסדות משמרים.

    אבל אברהם הנווד, שעבר בכמה ארצות תרבותיות, נוכח לדעת שהשוני בין תרבות לתרבות נובעת מכך שכל קבוצה יוצרת לא רק את שפתה, אלא גם את ערכיה ומוסדותיה. שוב מהתבוננות הוא יכול היה להגיע שלאדם הלשוני יש צורך בצדק. ואם לאדם הלשוני יש צורך בצדק, אזי בורא העולם הוא יוצר צדק זה.

     קשה לדעת אם לאברהם היתה כבר השקפה שלאדם כלי שפה יוצרת, ואם כך הישות הנעלמת הממונה על העולם אף היא יוצרת באמצעות כלי זה, היא יוצרת בדומה לאדם ערכים ומוסדות. בהקשר כאן עלינו להזכיר את השיח המפורסם של אברהם עם אלהים בפרק י"ח על אנשי סדום. אלהים רוצה להשמיד את אנשי סדום שנשחתו, ואברהם מנסה להצילם בזכות כמה צדיקים:…חללה לך מעשת כדבר הזה להמית צדיק אם רשע והיה כצדיק כרשע חללה לך השפט כל הארץ לא יעשה משפט….'. שוב אנו רק יכולים לעמד על ההבדל בין השקפת אברהם על האלוהות לבין ההשקפה השומרית, אם אנו משווים דברים אלו בשיח אברהם עם אלהים עם קינת האלה נינגל, על חורבן עירה אור. שם בקינה זו נאמר לאלה נינגל, שבאספת האלים הוחלט להשמיד את העיר ומה שהוחלט, אין לשנות, גורל העיר נחרץ, ללא סיבה מצד תושביה, לא נאמר שהם חטאו, הגזרה היא ללא סיבה. האלים מוסיפים ואומרים לנינגל שלשום עיר לא ניתנה משך בלתי מוגבל.

     מה שמסתבר משיח אברהם עם אלהים שהוא מבטל את עיקרון הגורל השומרי, עיקרון שמסתבר מתשובות האלים לאלה נינגל, אילת העיר אור. אלהים מוכן לשיח ושיג, לשנות את החלטתו, אם ימצאו מספר זעום של צדיקים בעיר. העובדה שאלהים מוכן לוותר על גזרותיו שונה לגמרי ממה שאנו מוצאים בקינת נינגל, ששם האלים מסבירים לאלה שמה שהוחלט, זה יתבצע. ברור מהשואת מה שנאמר בקינת נינגל לשיח של אברהם עם אלהים, שאברהם עשה שימוש באמונה השומרית בגורליות, כטריגר למוסר מופשט משלו, לפיו האלוהות אינה שרירותית, העולם לא נמצא תחת חוק הגורל. אמונה בגורל היא חלק מרוב התרבויות, ביטול אמונה כזו אפשרית רק על-ידי אדם משוחרר ממוסכמות, ממוסדות משמרים. רק נווד חופשי יכול היה להגיע לרמה מוסרית כזו.

    אנו מוגבלים באפשרויות להרחיב את הדיבור על שני סוגי השיחות, במסגרת מצומצמת זו, שיחת נינגל אלת אור, ושיחת אברהם על סדום.  אבל אפילו מקיצור התיאור אפשר לעמד על ההבדל התהומי בין ההשקפה השומרית על גורליות בחיים שאי אפשר להמלט ממנה, לבין ההשקפה של אברהם, שהאלוהות פועלת לפי צדק יקומי משוחרר מעיקרון הגורליות. גם במקרה זה אנו רואים שהאמונה הזו בגורליות שימשה את אברהם כטריגר ליצור צדק לא שרירותי.

      עלינו כאן להזכיר את עקדת יצחק שכבר דיברנו עליה, אבל היא מתבקשת לאיזכור כאן כדי להצביע איך הדמות הזו, אברהם, שניסה על-ידי המשל הזה לבטל קובנות אדם, שהיה רווח בארצות ששם עבר, ביחוד במושבות הפיניקים או הכנענים היו מקריבים קורבנות אדם  לאל מולך. ברור ממשל העקדה, שאברהם רצה להצביע על כך שהאלוהות אינה רוצה בקורבנות אדם. מכל זה אנו רואים שכל הדגמים התרבותיים שאברהם נתקל בהם, שימשו אותו כטריגרים ליצירת ערכים חדשים. ברור שרק אדם משוחרר מכפיה של מוסדות משמרים יכול היה לעשות מהפכות כאלו, רק נווד חופשי ללא אילוצים חברתיים יכול להיות מחדש או מהפכן מחשבתי.

    מאחר שאנו רואים שמחשבה מופשטת נוסח אבות העברים, אפשרית רק אם האדם משוחרר ממוסדות משמרים, הוא בעל השקפה על יחסיות ערכי האדם ומוסדותיו, לא יפלא שמחשבה מסוג זה לא מובנת ליושבי קבע.

     את משל 'עץ הדעת' יש ליחס לתקופה זו של נדודי האבות, כיוון שמשל זה מכיל יסודות מיתיים עתיקים, ששוב שמשו את בעל המשל כטריגרים למחשבה חדשה. שהיא לא מובנת ליושבי קבע עד היום הזה, שכל אלו העוסקים בפילוסופית השפה לא הגיעו לרמת בעל משל זה. נדון בהמשך בהרחבה במשל זה, שהיה מהפכני לתקופתו, הוא גם מהפכני לתקופתינו, למרות התפתחות מדע האינפורמציה היום, לרמות שבהבדל מבעל משל 'עץ הדעת' האדם יודע שהמח הוא מרכז החשיבה.          

 

מודעות פרסומת
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: