אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 142 – חידת מחשבת התנ"ך ג'

 

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 142 – חידת מחשבת התנ"ך ג'

     בספר בראשית תחילת תולדות העברים מתחילה עם אברהם, לכן הזכרנו כמה מאפיינים של מחשבת איש זה, כפי שזה מסופר בספר זה. על משל 'עץ הדעת' ועל מחברו אנו לא מוצאים איזכור בספר בראשית. אבל אם אנו בודקים משל מופלא זה המכיל כבר את כל פילוסופית השפה, אנו מוצאים בו שרידים של מיתוסים עתיקים שוודאי היו רווחים בארצות ששם האבות נדדו. אבל כמו במקרה שמסופר על אברהם בשיח שלו עם אלהים על סדום, שאנו יכולים לראות רק את המהפכה המחשבתית שלו אם אנו משווים שיח זה לקינת נינגל על חורבן אור, שכבר הסברנו, כך במקרה משל 'עץ הדעת' אנו צריכים לבודד את המיתוסים השונים שמשל זה מגיב עלים.

.    מדוע אנו צריכים ליחס את התחברות משל זה לתקופת האבות הנודדים? הסיבה לכך היא שקיימים בו רבדים עתיקים, שאין אנו מוצאים במשלים מהשלב השני של התהוות תרבות התנ"ך שלב יציאת מצרים.

     במשל זה לפנינו בריאת עולם שונה מזו שאנו מוצאים בפרק א' של ספר בראשית. וכך זה נכתב במשל זה: (בראשית פרק ב' 4) 'אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות יהוה אלהים ארץ ושמים. וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי המטיר יהוה אלהים על הארץ ואדם אין לעבד את האדמה..' מיתוס בריאה זה הוא עתיק יותר מאשר משל בריאת העולם בפרק א' של ספר בראשית. הוא ממשיך ואומר שאלהים ברא את האדם מהאדמה. גם בריאה זו של האדם מהאדמה שונה ממה שמסופר בפרק א' של ספר בראשית, ששם נאמר שאלהים ברא את האדם זכר ונקבה, בהגד, כפי שברא את כל היתר,וגם נאמר שאלהים ברא את האדם בדמותו.

      אנו מקדימים דברים אלו רק למען להצביע על ההבדל בין שני המשלים, משל הבריאה בפרק א' של ספר בראשית, והבריאה במשל 'עץ הדעת'. כוונתינו היא להצביע על קדמותו של משל זה שהוא מכיל מיתוסים עתיקים שרווחו בזמן האבות, אבל מטרת בעל המשל הוא לא להצביע איך נוצר העולם, איך נוצר האדם, מטרתו היא אחרת. ושוב אנו צריכים להצביע על העובדה שבעל המשל השתמש במיתוס שרווח בזמנו, על 'גן-עדן', מקום אידיאלי שונה מהמצב בזמנו. מיתוסים על תור זהב קדמון, רווחו בתרבויות שונות.

     ובכן, בעל המשל מטרתו היא להצביע על כך שבגן-עדן, האדם היה בסך הכל חיה בין החיות. בעל המשל רוצה לנתץ את האמונה שבגן-עדן מצבו של האדם היה אידיאלי, הוא רוצה להצביע על כך שהאדם עלה בדרגה בסולם ההתפתחות רק כאשר הוא אכל מפרי 'עץ הדעת', יצא מהגן בו היה חיה בין החיות.

     לכן אנו יכולים להסיק מהמסופר, שהבריאה השונה במשל זה ממשל הבריאה בפרק א' של ספר בראשית היא משנית למטרת המספר, מטרתו האמיתית היא להזים את המיתוס העתיק שהיה מקום אידיאלי, שהיה 'גן-עדן' אידיאלי.

      אנחנו רואים שבעל המשל משתמש במיתוסים קדומים כטריגרים למהפכה המחשבתית שלו. ומשל זה כמו המשלים היותר מאוחרים לא מזכירים את התרבויות שהמיתוסים שלהם שמשו טריגרים לבעלי המשלים.

     שריד אחר של מיתוס קדום אנו מוצאים ברמז על ה'נחש', כחיה המסמלת חכמה, ידע. כאן בעל המשל שוב עושה טרנספורמציה למיתוס הקדום, הופך את ה'נחש' מהמיתוס הקודם לפן האפל של השפה, פן המורד נגד הבריאה, פן הרוצה להיות ריבון. הנחש במשל כאן מסית את חוה לאכל מפרי 'עץ הדעת', ומבטיח שהיא תיהפך לדומה או זהה עם אלהים. הנחש הקדום הוא ישות מורדת בבריאה, ובעל המשל מנטרל אותו. אומנם חוה ואדם אוכלים מפרי 'עץ הדעת', אבל הם רוכשים רק יכולת להבדיל, להבדיל בין טוב לרע, אבל הרכש בשלב הראשון מאפשר לחוה ואדם להבדיל את עצמם בשם 'דעת' שרכשו, מהגוף.

      וכאן לפנינו היכולת המינימליסטית של בעל המשל, אם הוא אמר בחלק גן-עדן שחוה ואדם היו עירומים ולא התבוששו, רמז להיותם דומים לחיות, כאן אחרי הרכש החדש, חוה ואדם המבדילים בין 'דעת' לבין גופם, מתבישים בעירומם. כך בעל המשל רומז על כך שחוה ואדם עלו בדרגה על מצבם הקודם בגן-עדן ששם היו חיות בין החיות, עכשיו הם רכשו 'מודעות'. בעל המשל אינו מתפלסף כפי שוודאי פילוסופים יווניים היו מתפלספים על עליה בדרגה האבולוציונית של חוה ואדם, שנעשו בעלי 'מודעות', הוא בצורה מינימליסטית מטפורית מוסר לנו תאור של מהפכה במצבו של האדם שרכש 'דעת' והפך למודע.

      עד היום אלו העוסקים בפילוסופית השפה, לא הגיעו לדרגת בעל המשל בתיאור איך האדם רוכש 'מודעות'. ההבדלה היא היכולת שחוה ואדם רוכשים מפרי העץ, וממה שהמדע של האינפורמציה יודע היום, האינפורמציה היקומית בוראת באמצעות הבדלה, בהתרכבה עם אנרגיה. אבל עד היום האדם לא הסיק את המסקנה שהוא רוכש 'מודעות' על-ידי היכולת להיבדל, קודם היבדלות 'דעת' מהגוף, בהמשך היבדלות מהסביבה.

      יש לשער שגם המטפורה 'עץ הדעת' הוא מיתוס עתיק שבעל המשל עשה לו טרנספורמציה. אנחנו יודעים מאפוס גילגמש שהוא מחפש צמח שיאפשר לא נצחיות, כך וודאי היה גם מיתוס על 'עץ דעת'.

      אבל שוב בעל המשל עושה טרנספורמציה למיתוס עתיק שהיה קיים, מגיע לאינטואיציה הגבוהה ביותר, בהבינו ש'דעת' היא חיצונית לאדם, שהיא אינה אימננטית, אחרת היתה צריכה להיות עם חוה ואדם כבר בגן-עדן, בעל המשל מבין שהאדם הופך בעל 'דעת' בהתחברו למקור חיצוני.

     הזכרנו כבר כמה פעמים את העובדה שבימי התנ"ך, בימי אבות העברים לא ידעו עדיין על המח כמרכז החשיבה, כפי שתרבויות אחרות לא ידעו על כך, הם וודאי לא ידעו על האונות הקדמיות שנוספו לאדם בשלב אבולוציוני מאוחר יותר, ושבאונות קדמיות אלו קיימות קולטנים  המחוברים לאינפורמציה היקומית.

     בלי כל הידיעות האלו בעל המשל מתוך אנלוגיות, מתוך הסתכלות על מפעלות האדם מגיע להבנה האינטואיטיבית הזו שה'דעת' נרכש ממקור חיצוני.

       ושוב בעל המשל רוצה להזים את כל האשליות האנושיות הכלולות במיתוסים קדומים, רוצה להזים את הבטחות ה'נחש', חוה ואדם לא הופכים זהים עם אלהים, הם אינם יכולים לאכל מפרי 'עץ החיים'. אבל לא רק את זה מזים בעל המשל, הוא מסביר שהיכולות שחוה ואדם רכשו, חובות בצדן. חיים הם עמל, יצירת חיים חדשים על ידי האם היא סבל.

     במשל זה המחבר גם רוצה להצביע על האפסות של מלכים קטנים בזמנו עד היום הזה, שהם בני אלהים, שהם אלים בעצמם. לכן הוא מדגיש כל הזמן שהאדם נוצר מהאדמה ואליה ישוב.

      לפני שנמשיך ונדבר על כל הפרטים במשל מופלא זה, עלינו לציין עוד עובדה, לפי מיתוס מצרי, האלה איזיס היא בעלת הלשון, שוב בעל המשל משתמש במיתוס עתיק שהאשה היא מקור השפה. עובדה היא שאת הקינות השומריות הראשוניות יצרו נשים. בכלל יש לראות בקינות ראשית השפה, האם המשמיעה זעקה על מות בפרי בטנה, המוות הוא הטראומה המזרזת את היווצרות השפה.    

     רק מי שמכיר את ההיסטוריה שקדמה להופעת אבות העברים, מי שמכיר חלק מהמיתוסים שרווחו באותה תקופה, יכול לראות איך בעל המשל משתמש בהם כטריגרים ליצירתו האינטואיטיבית המופלאה.

      אנחנו ראינו שבשלב הראשון חוה ואדם באמצעות הפרי שרכשו, באמעות 'דעת', נעשים מודעים, השלב השני העיקרי לפי בעל המשל הוא יכולתם ליצור חיים במודעות, בהבדל מהחיות שמולידים מתוך דחף ביאולוגי. חוה ואדם רואים ביצירת חיים מודעים, את השגם הראשון. בפרק ד' 1 נאמר: והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין..' בדרך כלל רואים בפעל 'ידע' משגל בלבד, אבל כאן במשל זה פעל זה משמעותו יצירה, אדם יוצר חיים. כך גם חוה האומרת: 'ותאמר קניתי איש את יהוה', כוונתה במלה 'קניתי', 'יצרתי'.

     אנו רואים שבעל המשל השולל את כל המיתוסים שרווחו בזמנו, הם משמשים אותו כטריגרים בלבד, רואה ביצירת חיים את המתת הגדולה ביותר של האדם.

     עלינו להבין, אם אנו משייכים משל זה לתקופת האבות, שנוודים מנותקים מטריטוריה משלהם, ראו את יצירת החיים כהמתת הגדולה ביותר, לא במלחמות על טריטוריה, רכישתם, כפי שנראה בהמשך בקשר לאברהם, אלא יצירת חיים, וקידוש החיים, כפי שנראה בחלק השלישי של המשל, קין והבל. 

     אנחנו נראה בהמשך, כאשר נשוה את המסרים במשל זה לתורתו של הפילוסוף הגל, ביצירתו המונומנטלית 'הפנומנולוגיה של הרוח'. שמשל זה מכיל יותר הבנה איך האדם הופך למודע, מאשר מה שאנו מוצאים  בספרו זה של הפילוסוף הגרמני, הוא מכיל את המוסר האנושי הנעלה ביותר 'קידוש החיים', החסר אצל הגל.

                                  

 

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 142 – חידת מחשבת התנ"ך ג'

     בספר בראשית תחילת תולדות העברים מתחילה עם אברהם, לכן הזכרנו כמה מאפיינים של מחשבת איש זה, כפי שזה מסופר בספר זה. על משל 'עץ הדעת' ועל מחברו אנו לא מוצאים איזכור בספר בראשית. אבל אם אנו בודקים משל מופלא זה המכיל כבר את כל פילוסופית השפה, אנו מוצאים בו שרידים של מיתוסים עתיקים שוודאי היו רווחים בארצות ששם האבות נדדו. אבל כמו במקרה שמסופר על אברהם בשיח שלו עם אלהים על סדום, שאנו יכולים לראות רק את המהפכה המחשבתית שלו אם אנו משווים שיח זה לקינת נינגל על חורבן אור, שכבר הסברנו, כך במקרה משל 'עץ הדעת' אנו צריכים לבודד את המיתוסים השונים שמשל זה מגיב עלים.

.    מדוע אנו צריכים ליחס את התחברות משל זה לתקופת האבות הנודדים? הסיבה לכך היא שקיימים בו רבדים עתיקים, שאין אנו מוצאים במשלים מהשלב השני של התהוות תרבות התנ"ך שלב יציאת מצרים.

     במשל זה לפנינו בריאת עולם שונה מזו שאנו מוצאים בפרק א' של ספר בראשית. וכך זה נכתב במשל זה: (בראשית פרק ב' 4) 'אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות יהוה אלהים ארץ ושמים. וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי המטיר יהוה אלהים על הארץ ואדם אין לעבד את האדמה..' מיתוס בריאה זה הוא עתיק יותר מאשר משל בריאת העולם בפרק א' של ספר בראשית. הוא ממשיך ואומר שאלהים ברא את האדם מהאדמה. גם בריאה זו של האדם מהאדמה שונה ממה שמסופר בפרק א' של ספר בראשית, ששם נאמר שאלהים ברא את האדם זכר ונקבה, בהגד, כפי שברא את כל היתר,וגם נאמר שאלהים ברא את האדם בדמותו.

      אנו מקדימים דברים אלו רק למען להצביע על ההבדל בין שני המשלים, משל הבריאה בפרק א' של ספר בראשית, והבריאה במשל 'עץ הדעת'. כוונתינו היא להצביע על קדמותו של משל זה שהוא מכיל מיתוסים עתיקים שרווחו בזמן האבות, אבל מטרת בעל המשל הוא לא להצביע איך נוצר העולם, איך נוצר האדם, מטרתו היא אחרת. ושוב אנו צריכים להצביע על העובדה שבעל המשל השתמש במיתוס שרווח בזמנו, על 'גן-עדן', מקום אידיאלי שונה מהמצב בזמנו. מיתוסים על תור זהב קדמון, רווחו בתרבויות שונות.

     ובכן, בעל המשל מטרתו היא להצביע על כך שבגן-עדן, האדם היה בסך הכל חיה בין החיות. בעל המשל רוצה לנתץ את האמונה שבגן-עדן מצבו של האדם היה אידיאלי, הוא רוצה להצביע על כך שהאדם עלה בדרגה בסולם ההתפתחות רק כאשר הוא אכל מפרי 'עץ הדעת', יצא מהגן בו היה חיה בין החיות.

     לכן אנו יכולים להסיק מהמסופר, שהבריאה השונה במשל זה ממשל הבריאה בפרק א' של ספר בראשית היא משנית למטרת המספר, מטרתו האמיתית היא להזים את המיתוס העתיק שהיה מקום אידיאלי, שהיה 'גן-עדן' אידיאלי.

      אנחנו רואים שבעל המשל משתמש במיתוסים קדומים כטריגרים למהפכה המחשבתית שלו. ומשל זה כמו המשלים היותר מאוחרים לא מזכירים את התרבויות שהמיתוסים שלהם שמשו טריגרים לבעלי המשלים.

     שריד אחר של מיתוס קדום אנו מוצאים ברמז על ה'נחש', כחיה המסמלת חכמה, ידע. כאן בעל המשל שוב עושה טרנספורמציה למיתוס הקדום, הופך את ה'נחש' מהמיתוס הקודם לפן האפל של השפה, פן המורד נגד הבריאה, פן הרוצה להיות ריבון. הנחש במשל כאן מסית את חוה לאכל מפרי 'עץ הדעת', ומבטיח שהיא תיהפך לדומה או זהה עם אלהים. הנחש הקדום הוא ישות מורדת בבריאה, ובעל המשל מנטרל אותו. אומנם חוה ואדם אוכלים מפרי 'עץ הדעת', אבל הם רוכשים רק יכולת להבדיל, להבדיל בין טוב לרע, אבל הרכש בשלב הראשון מאפשר לחוה ואדם להבדיל את עצמם בשם 'דעת' שרכשו, מהגוף.

      וכאן לפנינו היכולת המינימליסטית של בעל המשל, אם הוא אמר בחלק גן-עדן שחוה ואדם היו עירומים ולא התבוששו, רמז להיותם דומים לחיות, כאן אחרי הרכש החדש, חוה ואדם המבדילים בין 'דעת' לבין גופם, מתבישים בעירומם. כך בעל המשל רומז על כך שחוה ואדם עלו בדרגה על מצבם הקודם בגן-עדן ששם היו חיות בין החיות, עכשיו הם רכשו 'מודעות'. בעל המשל אינו מתפלסף כפי שוודאי פילוסופים יווניים היו מתפלספים על עליה בדרגה האבולוציונית של חוה ואדם, שנעשו בעלי 'מודעות', הוא בצורה מינימליסטית מטפורית מוסר לנו תאור של מהפכה במצבו של האדם שרכש 'דעת' והפך למודע.

      עד היום אלו העוסקים בפילוסופית השפה, לא הגיעו לדרגת בעל המשל בתיאור איך האדם רוכש 'מודעות'. ההבדלה היא היכולת שחוה ואדם רוכשים מפרי העץ, וממה שהמדע של האינפורמציה יודע היום, האינפורמציה היקומית בוראת באמצעות הבדלה, בהתרכבה עם אנרגיה. אבל עד היום האדם לא הסיק את המסקנה שהוא רוכש 'מודעות' על-ידי היכולת להיבדל, קודם היבדלות 'דעת' מהגוף, בהמשך היבדלות מהסביבה.

      יש לשער שגם המטפורה 'עץ הדעת' הוא מיתוס עתיק שבעל המשל עשה לו טרנספורמציה. אנחנו יודעים מאפוס גילגמש שהוא מחפש צמח שיאפשר לא נצחיות, כך וודאי היה גם מיתוס על 'עץ דעת'.

      אבל שוב בעל המשל עושה טרנספורמציה למיתוס עתיק שהיה קיים, מגיע לאינטואיציה הגבוהה ביותר, בהבינו ש'דעת' היא חיצונית לאדם, שהיא אינה אימננטית, אחרת היתה צריכה להיות עם חוה ואדם כבר בגן-עדן, בעל המשל מבין שהאדם הופך בעל 'דעת' בהתחברו למקור חיצוני.

     הזכרנו כבר כמה פעמים את העובדה שבימי התנ"ך, בימי אבות העברים לא ידעו עדיין על המח כמרכז החשיבה, כפי שתרבויות אחרות לא ידעו על כך, הם וודאי לא ידעו על האונות הקדמיות שנוספו לאדם בשלב אבולוציוני מאוחר יותר, ושבאונות קדמיות אלו קיימות קולטנים  המחוברים לאינפורמציה היקומית.

     בלי כל הידיעות האלו בעל המשל מתוך אנלוגיות, מתוך הסתכלות על מפעלות האדם מגיע להבנה האינטואיטיבית הזו שה'דעת' נרכש ממקור חיצוני.

       ושוב בעל המשל רוצה להזים את כל האשליות האנושיות הכלולות במיתוסים קדומים, רוצה להזים את הבטחות ה'נחש', חוה ואדם לא הופכים זהים עם אלהים, הם אינם יכולים לאכל מפרי 'עץ החיים'. אבל לא רק את זה מזים בעל המשל, הוא מסביר שהיכולות שחוה ואדם רכשו, חובות בצדן. חיים הם עמל, יצירת חיים חדשים על ידי האם היא סבל.

     במשל זה המחבר גם רוצה להצביע על האפסות של מלכים קטנים בזמנו עד היום הזה, שהם בני אלהים, שהם אלים בעצמם. לכן הוא מדגיש כל הזמן שהאדם נוצר מהאדמה ואליה ישוב.

      לפני שנמשיך ונדבר על כל הפרטים במשל מופלא זה, עלינו לציין עוד עובדה, לפי מיתוס מצרי, האלה איזיס היא בעלת הלשון, שוב בעל המשל משתמש במיתוס עתיק שהאשה היא מקור השפה. עובדה היא שאת הקינות השומריות הראשוניות יצרו נשים. בכלל יש לראות בקינות ראשית השפה, האם המשמיעה זעקה על מות בפרי בטנה, המוות הוא הטראומה המזרזת את היווצרות השפה.    

     רק מי שמכיר את ההיסטוריה שקדמה להופעת אבות העברים, מי שמכיר חלק מהמיתוסים שרווחו באותה תקופה, יכול לראות איך בעל המשל משתמש בהם כטריגרים ליצירתו האינטואיטיבית המופלאה.

      אנחנו ראינו שבשלב הראשון חוה ואדם באמצעות הפרי שרכשו, באמעות 'דעת', נעשים מודעים, השלב השני העיקרי לפי בעל המשל הוא יכולתם ליצור חיים במודעות, בהבדל מהחיות שמולידים מתוך דחף ביאולוגי. חוה ואדם רואים ביצירת חיים מודעים, את השגם הראשון. בפרק ד' 1 נאמר: והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין..' בדרך כלל רואים בפעל 'ידע' משגל בלבד, אבל כאן במשל זה פעל זה משמעותו יצירה, אדם יוצר חיים. כך גם חוה האומרת: 'ותאמר קניתי איש את יהוה', כוונתה במלה 'קניתי', 'יצרתי'.

     אנו רואים שבעל המשל השולל את כל המיתוסים שרווחו בזמנו, הם משמשים אותו כטריגרים בלבד, רואה ביצירת חיים את המתת הגדולה ביותר של האדם.

     עלינו להבין, אם אנו משייכים משל זה לתקופת האבות, שנוודים מנותקים מטריטוריה משלהם, ראו את יצירת החיים כהמתת הגדולה ביותר, לא במלחמות על טריטוריה, רכישתם, כפי שנראה בהמשך בקשר לאברהם, אלא יצירת חיים, וקידוש החיים, כפי שנראה בחלק השלישי של המשל, קין והבל. 

     אנחנו נראה בהמשך, כאשר נשוה את המסרים במשל זה לתורתו של הפילוסוף הגל, ביצירתו המונומנטלית 'הפנומנולוגיה של הרוח'. שמשל זה מכיל יותר הבנה איך האדם הופך למודע, מאשר מה שאנו מוצאים  בספרו זה של הפילוסוף הגרמני, הוא מכיל את המוסר האנושי הנעלה ביותר 'קידוש החיים', החסר אצל הגל.

                                  

 

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 142 – חידת מחשבת התנ"ך ג'

     בספר בראשית תחילת תולדות העברים מתחילה עם אברהם, לכן הזכרנו כמה מאפיינים של מחשבת איש זה, כפי שזה מסופר בספר זה. על משל 'עץ הדעת' ועל מחברו אנו לא מוצאים איזכור בספר בראשית. אבל אם אנו בודקים משל מופלא זה המכיל כבר את כל פילוסופית השפה, אנו מוצאים בו שרידים של מיתוסים עתיקים שוודאי היו רווחים בארצות ששם האבות נדדו. אבל כמו במקרה שמסופר על אברהם בשיח שלו עם אלהים על סדום, שאנו יכולים לראות רק את המהפכה המחשבתית שלו אם אנו משווים שיח זה לקינת נינגל על חורבן אור, שכבר הסברנו, כך במקרה משל 'עץ הדעת' אנו צריכים לבודד את המיתוסים השונים שמשל זה מגיב עלים.

.    מדוע אנו צריכים ליחס את התחברות משל זה לתקופת האבות הנודדים? הסיבה לכך היא שקיימים בו רבדים עתיקים, שאין אנו מוצאים במשלים מהשלב השני של התהוות תרבות התנ"ך שלב יציאת מצרים.

     במשל זה לפנינו בריאת עולם שונה מזו שאנו מוצאים בפרק א' של ספר בראשית. וכך זה נכתב במשל זה: (בראשית פרק ב' 4) 'אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות יהוה אלהים ארץ ושמים. וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי המטיר יהוה אלהים על הארץ ואדם אין לעבד את האדמה..' מיתוס בריאה זה הוא עתיק יותר מאשר משל בריאת העולם בפרק א' של ספר בראשית. הוא ממשיך ואומר שאלהים ברא את האדם מהאדמה. גם בריאה זו של האדם מהאדמה שונה ממה שמסופר בפרק א' של ספר בראשית, ששם נאמר שאלהים ברא את האדם זכר ונקבה, בהגד, כפי שברא את כל היתר,וגם נאמר שאלהים ברא את האדם בדמותו.

      אנו מקדימים דברים אלו רק למען להצביע על ההבדל בין שני המשלים, משל הבריאה בפרק א' של ספר בראשית, והבריאה במשל 'עץ הדעת'. כוונתינו היא להצביע על קדמותו של משל זה שהוא מכיל מיתוסים עתיקים שרווחו בזמן האבות, אבל מטרת בעל המשל הוא לא להצביע איך נוצר העולם, איך נוצר האדם, מטרתו היא אחרת. ושוב אנו צריכים להצביע על העובדה שבעל המשל השתמש במיתוס שרווח בזמנו, על 'גן-עדן', מקום אידיאלי שונה מהמצב בזמנו. מיתוסים על תור זהב קדמון, רווחו בתרבויות שונות.

     ובכן, בעל המשל מטרתו היא להצביע על כך שבגן-עדן, האדם היה בסך הכל חיה בין החיות. בעל המשל רוצה לנתץ את האמונה שבגן-עדן מצבו של האדם היה אידיאלי, הוא רוצה להצביע על כך שהאדם עלה בדרגה בסולם ההתפתחות רק כאשר הוא אכל מפרי 'עץ הדעת', יצא מהגן בו היה חיה בין החיות.

     לכן אנו יכולים להסיק מהמסופר, שהבריאה השונה במשל זה ממשל הבריאה בפרק א' של ספר בראשית היא משנית למטרת המספר, מטרתו האמיתית היא להזים את המיתוס העתיק שהיה מקום אידיאלי, שהיה 'גן-עדן' אידיאלי.

      אנחנו רואים שבעל המשל משתמש במיתוסים קדומים כטריגרים למהפכה המחשבתית שלו. ומשל זה כמו המשלים היותר מאוחרים לא מזכירים את התרבויות שהמיתוסים שלהם שמשו טריגרים לבעלי המשלים.

     שריד אחר של מיתוס קדום אנו מוצאים ברמז על ה'נחש', כחיה המסמלת חכמה, ידע. כאן בעל המשל שוב עושה טרנספורמציה למיתוס הקדום, הופך את ה'נחש' מהמיתוס הקודם לפן האפל של השפה, פן המורד נגד הבריאה, פן הרוצה להיות ריבון. הנחש במשל כאן מסית את חוה לאכל מפרי 'עץ הדעת', ומבטיח שהיא תיהפך לדומה או זהה עם אלהים. הנחש הקדום הוא ישות מורדת בבריאה, ובעל המשל מנטרל אותו. אומנם חוה ואדם אוכלים מפרי 'עץ הדעת', אבל הם רוכשים רק יכולת להבדיל, להבדיל בין טוב לרע, אבל הרכש בשלב הראשון מאפשר לחוה ואדם להבדיל את עצמם בשם 'דעת' שרכשו, מהגוף.

      וכאן לפנינו היכולת המינימליסטית של בעל המשל, אם הוא אמר בחלק גן-עדן שחוה ואדם היו עירומים ולא התבוששו, רמז להיותם דומים לחיות, כאן אחרי הרכש החדש, חוה ואדם המבדילים בין 'דעת' לבין גופם, מתבישים בעירומם. כך בעל המשל רומז על כך שחוה ואדם עלו בדרגה על מצבם הקודם בגן-עדן ששם היו חיות בין החיות, עכשיו הם רכשו 'מודעות'. בעל המשל אינו מתפלסף כפי שוודאי פילוסופים יווניים היו מתפלספים על עליה בדרגה האבולוציונית של חוה ואדם, שנעשו בעלי 'מודעות', הוא בצורה מינימליסטית מטפורית מוסר לנו תאור של מהפכה במצבו של האדם שרכש 'דעת' והפך למודע.

      עד היום אלו העוסקים בפילוסופית השפה, לא הגיעו לדרגת בעל המשל בתיאור איך האדם רוכש 'מודעות'. ההבדלה היא היכולת שחוה ואדם רוכשים מפרי העץ, וממה שהמדע של האינפורמציה יודע היום, האינפורמציה היקומית בוראת באמצעות הבדלה, בהתרכבה עם אנרגיה. אבל עד היום האדם לא הסיק את המסקנה שהוא רוכש 'מודעות' על-ידי היכולת להיבדל, קודם היבדלות 'דעת' מהגוף, בהמשך היבדלות מהסביבה.

      יש לשער שגם המטפורה 'עץ הדעת' הוא מיתוס עתיק שבעל המשל עשה לו טרנספורמציה. אנחנו יודעים מאפוס גילגמש שהוא מחפש צמח שיאפשר לא נצחיות, כך וודאי היה גם מיתוס על 'עץ דעת'.

      אבל שוב בעל המשל עושה טרנספורמציה למיתוס עתיק שהיה קיים, מגיע לאינטואיציה הגבוהה ביותר, בהבינו ש'דעת' היא חיצונית לאדם, שהיא אינה אימננטית, אחרת היתה צריכה להיות עם חוה ואדם כבר בגן-עדן, בעל המשל מבין שהאדם הופך בעל 'דעת' בהתחברו למקור חיצוני.

     הזכרנו כבר כמה פעמים את העובדה שבימי התנ"ך, בימי אבות העברים לא ידעו עדיין על המח כמרכז החשיבה, כפי שתרבויות אחרות לא ידעו על כך, הם וודאי לא ידעו על האונות הקדמיות שנוספו לאדם בשלב אבולוציוני מאוחר יותר, ושבאונות קדמיות אלו קיימות קולטנים  המחוברים לאינפורמציה היקומית.

     בלי כל הידיעות האלו בעל המשל מתוך אנלוגיות, מתוך הסתכלות על מפעלות האדם מגיע להבנה האינטואיטיבית הזו שה'דעת' נרכש ממקור חיצוני.

       ושוב בעל המשל רוצה להזים את כל האשליות האנושיות הכלולות במיתוסים קדומים, רוצה להזים את הבטחות ה'נחש', חוה ואדם לא הופכים זהים עם אלהים, הם אינם יכולים לאכל מפרי 'עץ החיים'. אבל לא רק את זה מזים בעל המשל, הוא מסביר שהיכולות שחוה ואדם רכשו, חובות בצדן. חיים הם עמל, יצירת חיים חדשים על ידי האם היא סבל.

     במשל זה המחבר גם רוצה להצביע על האפסות של מלכים קטנים בזמנו עד היום הזה, שהם בני אלהים, שהם אלים בעצמם. לכן הוא מדגיש כל הזמן שהאדם נוצר מהאדמה ואליה ישוב.

      לפני שנמשיך ונדבר על כל הפרטים במשל מופלא זה, עלינו לציין עוד עובדה, לפי מיתוס מצרי, האלה איזיס היא בעלת הלשון, שוב בעל המשל משתמש במיתוס עתיק שהאשה היא מקור השפה. עובדה היא שאת הקינות השומריות הראשוניות יצרו נשים. בכלל יש לראות בקינות ראשית השפה, האם המשמיעה זעקה על מות בפרי בטנה, המוות הוא הטראומה המזרזת את היווצרות השפה.    

     רק מי שמכיר את ההיסטוריה שקדמה להופעת אבות העברים, מי שמכיר חלק מהמיתוסים שרווחו באותה תקופה, יכול לראות איך בעל המשל משתמש בהם כטריגרים ליצירתו האינטואיטיבית המופלאה.

      אנחנו ראינו שבשלב הראשון חוה ואדם באמצעות הפרי שרכשו, באמעות 'דעת', נעשים מודעים, השלב השני העיקרי לפי בעל המשל הוא יכולתם ליצור חיים במודעות, בהבדל מהחיות שמולידים מתוך דחף ביאולוגי. חוה ואדם רואים ביצירת חיים מודעים, את השגם הראשון. בפרק ד' 1 נאמר: והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין..' בדרך כלל רואים בפעל 'ידע' משגל בלבד, אבל כאן במשל זה פעל זה משמעותו יצירה, אדם יוצר חיים. כך גם חוה האומרת: 'ותאמר קניתי איש את יהוה', כוונתה במלה 'קניתי', 'יצרתי'.

     אנו רואים שבעל המשל השולל את כל המיתוסים שרווחו בזמנו, הם משמשים אותו כטריגרים בלבד, רואה ביצירת חיים את המתת הגדולה ביותר של האדם.

     עלינו להבין, אם אנו משייכים משל זה לתקופת האבות, שנוודים מנותקים מטריטוריה משלהם, ראו את יצירת החיים כהמתת הגדולה ביותר, לא במלחמות על טריטוריה, רכישתם, כפי שנראה בהמשך בקשר לאברהם, אלא יצירת חיים, וקידוש החיים, כפי שנראה בחלק השלישי של המשל, קין והבל. 

     אנחנו נראה בהמשך, כאשר נשוה את המסרים במשל זה לתורתו של הפילוסוף הגל, ביצירתו המונומנטלית 'הפנומנולוגיה של הרוח'. שמשל זה מכיל יותר הבנה איך האדם הופך למודע, מאשר מה שאנו מוצאים  בספרו זה של הפילוסוף הגרמני, הוא מכיל את המוסר האנושי הנעלה ביותר 'קידוש החיים', החסר אצל הגל.

                                  

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רותי  On 16 באוגוסט 2009 at 10:39

    אוף. את בטח חושבת שאת יודעת לכתוב.

  • רבקה  On 17 באוגוסט 2009 at 8:24

    רותי, יש לך הסתיגויות על העובדה שאני יודעת לכתב? רבקה

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 13 בנובמבר 2009 at 14:41

    הטקסט חוזר על עצמו כמה פעמים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: