אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 143 – שלילת אמונות טפלות על-ידי האבות

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 143 – שלילת אמונות טפלות על-ידי האבות

      אנו רוצים להפסיק את הרצף של דיון במשל 'עץ הדעת', למען להתיחס לתופעה של המקובל אליאור חן, כתבה שהופיע עליו השבוע בטלויזיה. הקבלה קבלה לגיטימציה בישראל על-ידי גרשון שלום, והיא בזכותו קבלה מעמד כאילו היא מיצגת את מחשבת ישראל, מטעמים אישיים שלו, וגם מטעמים לאומיים, שהוא רצה להצביע על העובדה שיהדות בניגוד לטענת הגרמנים היא גם מיסטיקה. לאט לאט ההשקפות ה'קיומיות', של מחשבת התנ"ך, זו של בובר, ושל הפרשן המקראי יחזקאל קאופמן נדחו, ובזכות סגנונו המעולה של שולם, 'הקבלה' נעשתה דומיננטית, תפשה את  המקום הראשון.

    אבל יחודיות מחשבת התנ"ך היא בזכות המשלים של האבות, בספר בראשית, בזכות משל יציאת מצרים בספר שמות, בזכות הנבואה. מחשבת התנ"ך מראשיתה הלכה נגד הנטיות הטבעיות של האדם, המעדיף אשליות. המשלים הראשוניים, משלב האבות, המשלים בשלב השני של יוצאי מצרים, מטרתם היתה לאפס את האמונות הטפלות של התרבויות שהעברים עברו בארצותיהם. בדומה לתקופתינו כאשר שבי ציון יסדו את הקיבוצים ואת הקבוצות, הלכו נגד הנטיות הטבעיות של האדם, רצו באדם חדש, כך כל המשלים של האבות רצו באדם חדש, משוחרר מאמונות טפלות של תרבויות, שלמרות שהיו בדרגה גבוהה השלימו עם משאלות בני אדם.

      אבל בני ישראל אחרי כיבוש הארץ נעשו יושבי קבע, בניגוד להיות האבות נוודים, ובזכות זו יכלו לפתח מחשבה חדשה מהפכנית, והעברים יושבי הקבע אף הם העדיפו את המסורת הכוהנית על המסורת הנבואית שנבנתה על משלי האבות, על מחשבתם המהפכנית. ביחוד דבר זה קרה אחרי טראומת חורבן בית ראשון, השבים רצו לקבע את המסורת, השתיקו את הנבואה, צמצמו אותה להלכה, וגם העדיפו את הכהונה. ברור שבתקופת בית שני בשוליים התפתחו ספקולציות מיסטיות למיניהן, ביניהן  היו אלו שהצמיחו גם את הנצרות.

      הגולים בארצות נוצריות ובארצות מוסלמיות בעתות של קטסטרופות העדיפו מחשבה מיסטית שאפשרה להם הפלגות מעבר לחיים קיומיים. העובדה שכתבים מיסטיים אלו חרגו מעקרונות ראשוניים, כדוגמת ספרו של חיים וויטאל, תלמידו של האר"י, שהקוסמולוגיה שלו בספר 'עץ חיים" סותרת לגמרי את הקוסמולוגיה בספר בראשית פרק א', למרות כך, אישים אלו נשארו ביהדות, בהבדל מהנוצרים, כיוון שהם אמצו את ההלכה, בעוד שהנוצרים שללו אותה. ליהדות המאוחרת 'ההלכה' נעשתה העיקר, וכל מי שאימץ אותה נחשב ליהודי המקיים מצוות, יהודי טוב.

    מי שמעיין בספריו של חיים וויטאל גם בספרו 'עץ החיים', וגם ספרו 'ספר ההחזיונות' –  'יומניו של ר' חיים ויטאל', יכול להיווכח שהם מלאים עם אמונות טפלות, ביחוד הספר השני מלא עם רעיונות מאגיים. למרות כך אף אחד לא חלק על חיים וויטאל, גם לא היום. לכן אין להתפלא שאדם כמו אליאור חן, הוא תופעה לגיטימית אצל אלו המאמצים את הקבלה, את המיסטיקה היהודית.

     מה שלמדנו מהכתבה על אליאור חן שהוא אימץ את מאגיות השמות. קודם עלינו כאן שוב להזכיר שכבר המצרים יחסו לשמות כוחות מאגיים. לכן האלים שלהם, וגם הפרעונים היו מסתירים את שמותיהם, למען שלא יגזל מהם הכח המאגי. נחזור ונזכיר את הדיבר השלישי מתוך עשרת הדיברות. וכך נאמר שם:'לא תשא את שם יהוה אלהיך לשוא כי לא ינקה יהוה את אשר ישא את שמו לשוא', ובכן יוצאי מצרים שוללים את המנהג המצרי להשתמש בשם האלוהות למטרות 'מאגיות'. בדיבר זה כמו במשלים האחרים לא נאמר שאיסור זה בא לאפס את המנהג המצרי להשתמש בשמות האלים למטרות מאגיות. המשלים התנ"כיים אף פעם לא מזכירים את מקורות האמונות הטפלות שהם שוללים.

     למרות איסור זה אנחנו רואים שהקבלה המעשית חזרה לשימוש בשמות האלוהות והמלאכים למטרות מאגיות. וראה פלא, אף אחד לא מחא נגד כתבים אלו. לכן גם אפשר להבין ששרלטנים כמו אליאור חן,  החל לעשות שימוש בשמות למטרותיו הנילוזות.

      מאגיה היא חלק ממחשבת האדם. הסיבה לכך היא שהאדם נוכח לדעת שברשותו כלי נעלם, השפה, שבאמצעותה הוא יכול ליצור דברים, מכך הוא מסיק שכלי זה הוא מאגי, יכול גם לגשם משאלות, הוא גם ריבון, יכול לשנות סדרי עולם. ומאחר שעולם השפה הוא ישות נעלמת פלאית, אנשים שרלטנים יכולים להתימר שלהם שליטה על הכלי, שבאמצעותו הם יכולים למלא משאלות. הם יכולים להתימר שהם בני אלים, התגלמות אלים. הרי הקיום הוא חידה, ובעלי עוז יהכולים להשפיע על תמימים.

     אם אנו שוללים את אליאור חן, ותמהים שדבריו התקבלו לפחות על קובץ של תמימים, וגם שיטותיו הסאדיסטיות, עלינו להיזכר שאירופה הנאורה, בין שתי מלחמות העולם, האליה שני אנשים סדיסטיים, היטלר וסטאלין. בחגיגה זאת השתתפו כל האינטלקטואלים האירופיים, ואפילו יהודים טובים. סטלין נעשה 'שמש העמים', היטלר נעשה ה'מושיע'. המשלים של אבות העברים לא התקבלו על עמים נאורים, כביכול. הם לא אמצו את נבואתו של ישעיהו : 'הדבר אשר חזה ישעיהו בן אמוץ על יהודה וירושלים. והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית יהוה בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגויים. והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר יהוה אל בית אלהי יעקס ויורנו מדרכיו ונלכה בארחתיו כי מציון תצא תורה ודבר יהוה מירושלים. ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים וכתתו חרבותם לאתים וחנינותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה'.   

     נגד אליאור חן אפשר רק לטעון שהוא אימץ את כל האמונות הטפלות שאבות העברים ניסו לנטרל, שהוא חזר למאגיה, מבחינה זו הוא חלק מקהילת האינטלקטואלים האירופיים שגם להם האכזריות של שני מנהיגים לעיל לא הפריעו. 

     לבעל משל 'עץ הדעת', יש כמה עקרונות, 'דעת' המאפשרת לאדם קודם זהות, אחר-כך מאפשרת לו ליצור במודעות חיים. לפיו מתת החיים הוא הערך העליון, והוודאי היחידי, לכן 'דעת', מקדשת את החיים, לא ערכים מנותקים מחיים קיומיים. לפי משל זה קין הוא החוטא הנצחי, כיוון שהרג את אחיו הבל, על ערך מופשט של 'בחירה'. לא כך חשבו הגרמנים הנאורים המיסטיקונים, לפיהם ערכים מופשטים עדיפים, למענם היו צריכים להשמיד את היהודים. צאצאי אבות העברים שקידשו את החיים כבר לא הבינו את המוסר העילאי של אבותיהם. ביניהם כל אלו המאמצים 'קבלה' עם כל האמונות הטפלות, הרי לפי תורה זו מותר להקריב את הגוף למען מושגים מופשטים.

     ואם ככה אפשר לחזור למשל 'עץ הדעת', ובמה הוא נבדל מתורתו הנשגבה של הפילוסוף המהולל הגל. פילוסוף זה אימץ את ה'ניכור' של משל זה, למען 'זהות'. רק שבהבדל ממסר המשל, שזהות היא עדיפה על חיים ללא זהות 'בגן-עדן', שמטרת 'דעת' הוא קידוש החיים, הגל טוען בספרו המהולל 'פנומנולוגיה של הרוח', שכבר הוזכר, שלמען השגת זהות יש להרוג את הזולת. ובכן, את המסר הרוחני הזה של פילוסוף מהולל זה היהודים קנו, ראו בזה שיא 'הרוחניות' ההגלינית. אבל פילוסוף מהולל זה לא נשאר עם ה'ניכור' התנ"כי, לפי שאיפותיו הרוחניות, האדם צריך לוותר על ניכורו, ולחזור לכוליות. ולמען הכוליות צריך להקריב הרבה קורבנות, לכן הגיבור של הגל היה פרידריך הגדול, שניהל מלחמות עם כל שכניו, הקריב למען הכוליות גופות רבים.

       אלו שתקפו את משל 'עץ הדעת', כמו השליח פאולוס, בהבטיחו נצחיות אם ישללו 'דעת', המאפשרת רק דאגה לגוף, או השליח יוחנן, שהפך את 'דעת' לריבון בדמותו של ישוע, שיביא גאולה לעולם, הבטחותיהם התבדו. גם כל הרוחניות הצרופה הגרמנית, ששללה את המוסר העליון של משל 'עץ הדעת', קדושת חיים, בשם מוסר אימננטי, מתוכנת כמו אצל החיות, נוסח קאנט, נוסח הגל, הובילו לקטסטרופה מוסרית ברייך השלישי.

     על האדם להיות  צנוע, כמו בעל משל 'עץ הדעת', לדעת את גבולות יכולתיו. לא להתפתות על-ידי ה'נחש', עם הבטחותיו. גם ה'קבלה' הביאה רק אסונות ליהדות אין לה יותר תובנות מאשר לבעל 'עץ הדעת'. יומרותיו של חיים וויטאל בספרו 'עץ חיים', המכריז בכל משפט שני 'זה סוד', כאילו הוא בעל הסוד, הובילו אותו למאגיה. אליאור חן הוא תלמיד טוב של בעל סוד זה.

מודעות פרסומת
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: