אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 151 – הדואליות של האדם

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 151- הדואליות של האדם

      דיברנו באחד השעורים על פרדוכסליות מחשבת האדם. הסיבה לפרדוכסליות זו היא שהאדם הוא ישות דואלית, הוא גוף ביאולוגי מתוכנת, שנוסף לו ישות נעלמת מארגנת, מתכנתת, שהיא חלק מהאינפורמציה היקומית שאף שם יסוד נעלם זה מארגן, יוצר את הישויות בהתרכבו עם אנרגיה.

      שני היסודות האלו המהווים את האדם הם במאבק מתמיד, מאבק שגורם לפרדוכסליות מחשבת האדם. עלינו לציין שגם החיות המפותחות הן לפחות חלקית דואליות, אבל האינפורמציה שהאדם מקושר אליה דרך האונות הקדמיות שהן קולטנים, מתיחדת בכך שהיא נכסה לעצמה אוטונומיה מוגבלת, דבר המאפשר לה ליצור.

     קשה לדעת מאין ניכס לעצמו המוח הקוסם את האוטונומיה הזו, המאפשרת לאבר זה להשתחרר חלקית מדטרמיניזם השליט ביקום. האוטונומיה הזו, מאפשרת לאדם ליצור את עולמו הלשוני, עולם בתוך עולם עם חוקים משלו.

     למרות יחוד זה של האדם הלשוני, הוא גם ישות ביאולוגית, וחלק זה לא תמיד נשמע לאינפורמציה השרירותית שהנה כלי פעולה, שבמציאות הנה ישות נעלמת, לא מוחשית, בעוד שהגוף הביאולוגי הוא גינזך הכח, האנרגיה, שמאפשרת את פעילות החלק הלשוני. החלק הלשוני, ההכרה, תובעת לעצמה הגמוניה על הגוף, לעתים היא מצליחה בכך, לעתים הדחפים של הגוף מורדים בה.

      מה שפרויד מכנה תת-ההכרה, היא למעשה הדחפים הביאולוגים שלא תמיד נשמעים להכרה הרוצה לרסן אותם. למרות שהשפה היא כלי הבא להחליף את כלי הכח נחלת כל הישויות על כדור הארץ שלנו, האדם על פי רוב נסוג לכלי הכח היותר מוחשי. כלי הכח הוא מוחשי, כלי השפה הנעלמת לעומתו מתגמד.

      הפילוסופיה הלשונית התנ"כית היא במלחמה מתמדת עם האידיאולוגיות האורגניות למיניהן, המעדיפות את כלי הכח על השפה הנעלמת, למרות שגם אלו עם אידיאולוגיה אורגנית נשארים ישויות לשוניות, בידם כלי השפה המגביר את הכוחנות, נותן לאמצעי זה משנה תקיפות, שחסר לחיות המפותחות.

      הרי החיות מחוסרות כלי השפה ובעלי כלי הכח, משתמשים בכלי זה רק להשגת מזון, מין וטריטוריה מוגבלת, האדם המעדיף את כלי הכח על כלי השפה, רוצה לכבוש באמצעות כלי זה את העולם, רוצה לכפות עליו את משאלותיו, משתמש בכלי זה להרס.

      ההתנכרות של האדם לכלי השפה, למרות שהוא נשאר ישות לשונית, היא תוצאה  של אכזבתו מכלי זה שאינו מאפשר לו שליטה על שרירותיות הקיום, על קיצוב משך קיומו. כך האדם סבור שאם הוא יסוג לכלי הכח הוא יצליח לכפות על הקיום את משאלותיו. ברור שבמציאות  כלי הכח אף הוא לא צולח לשלוט על חוקי הקיום, לשנות אותם.

      מאחר שהאדם חסר אונים מול חוקי הקיום, הוא מעתיק את רצונות שלטונו על הזולת. האלימות האנושית נגד הזולת צריכה להצביע על יכולות שליטת האדם על דברים. קין הרוצח את הבל, אינו יכול להלחם באלוהות שהעדיפה את אחיו, הוא יכול להפעיל את זעמו נגד אחיו בלבד. כך אנשי הרייך השלישי שרצו שלטון עולמי לא יכלו לכל מתנגדיהם, הם הפנו את זעמם נגד היהודים הלא מוגנים.

     הזעם האנושי נגד חוקי הקיום הוא תוצאה שהאדם גם כאשר אינו מכיר בשפה ככלי שבא להחליף את כלי הכח, בכל זאת דרך כלי זה הוא נעשה בעל מודעות שמשך קיומו מוגבל. השפה בפן השני שלה היא גם ספקית האשליות. האדם אינו מבין שהאשליות שהשפה מספקת מאפשרות לו רק יצירת דברים ווירטואליים. גם אם השפה סיפקה לאנשי הרייך השלישי את האשליה שהם יכולים לכבוש את העולם, שהם גזע עליון, במציאות דברים אלו לא התאפשרו, כך זה עם כל האשליות, הן לא ברי ביצוע. האדם יכול רק ליצור לעצמו עולמות ווירטואליים שבהם הוא יכול לממש משאלות אלו, כמו עולם חלופי למתים, ששם האדם משליט את חוקיו שאותם אי אפשר להשליט בעולם הנגלה. אבל לאדם שום הוכחה שבעולם החלופי משאלותיו מתגשמות.

      גם לגבי אמצעי הכח לאדם אשליות. הכח כאמצעי הוא מוגבל ביותר, הוא מסוגל לספק רק צרכים בסיסיים. אנו רואים את זה אצל החיות. כאשר האדם משלה את עצמו שבאמצעות כח הוא ישיג יותר, הוא מיד מעומת עם חוקי הקיום העוצרים אותו. כח כאמצעי בידי האדם יכול רק להרוס, לא יכול ליצור.

      הרי ביקום האינפורמציה יוצרת בהתרכבה עם אנרגיה. כל אחד מהיסודות האלו לבד לא יכול ליצור. כך בחיי אדם כח שאינו מופעל על-ידי אלגוריתם לשוני, לא יכול ליצור. הכובש הכוחני האגרסיבי יכול רק להרס. אין תיאור טוב יותר לכובש האגרסיבי מאשר במשל של ישעיהו פרק י"ד, על מלך בבל הכובש. הנביא מתאר אותו: 'איך נפלת משמים הילל בן שחר נגדעת לארץ חולש על גויים. ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה ממעל לכוכבי אל ארים כסאי ואשב בהר מועד בירכתי צפון. אעלה על במתי עב אדמה לעליון. אך אל שאול תורד אל ירכתי בור'.

      גם בחזון דניאל הכובשים הגדולים ההופכים לחיות, מכלים זו את זו. למרות נבואות  אלו לא פסקו בעולם כובשים גדולים המהרסים. הכובשים הגדולים אינם מסתפקים בתחליפים ווירטואליים שהאדם בעל השפה יכול ליצור לעצמו כנחמה. הכובשים הגדולים רוצים מוחשיות, חושבים שטריטוריות מוחשיות יותר מאשר יצירות ווירטואליות לשוניות. במציאות גם הכובש הגדול אחרי כיבושיו זקוק לקהילה שתכיר בהשגיו, הטריטוריה לא מעניקה לכובש את ההכרה, הרי היא ישות לא מודעת. הפירמידות של הפרעונים לא יכלו להעניק להם הכרה לגדולתם, בסופו של דבר הם הזדקקו לנתיניהם שיספקו להם את ההכרה.

      אנחנו רואים שהאדם הדואלי הרוצה מוחשיות, שלטון חוזר ליסוד הנעלם, השפה שתעניק לו הכרה. הבוז של האדם הכוחני לשפה המצביעה לו על גבולותיו, על היותו מוגבל במשך קיום, בסופו של דבר הוא רוצה את הכרתה.

      היוונים אשר רצו להיות אורגניים, העדיפו את אמצעי הכח, טפחו את גופם. אין דבר מנוגד יותר מאשר טיפוח הגוף אצל היוונים, בעוד אלו שאימצו את השפה רצו לכסות את הגוף. היוונים לא רק פארו את הגוף בפסלים, הם התעמלו עירומים, הגוף היה הערך העליון. אבל אותם יוונים שכה התפארו בגוף, בסופו של דבר רצו הכרה לשונית לאותו גוף. התחרויות הגופניות נועדו למען לזכות בהערכה לשונית. אפילו הספרטנים שטיפחו את הגוף, את יכולתיו, פתחו במלחמה הפלופונזית למען להשיג הגמוניה, מושג לשוני, לפי טוקידידס. הרי הם יכלו להסתפק בשלטון שלהם על סביבתם, בשעבוד כל שכניהם, אבל הם בסופו של דבר לא הסתפקו בזה, רצו הכרה לשונית על עליונותם.

      אנחנו יכולים לראות את הניגודים בין אלו שאימצו את השפה לבין אלו ששאפו לאורגניות בכך, שהראשונים, לפי משל 'עץ הדעת', התבישו בגוף. חוה ואדם אחרי שאכלו את פרי 'דעת', מיד נעשו מודעים על ההבדל בין הרכש החדש שלהם 'דעת', והגוף', התבישו בו וכיסו אותו, לעומתם היוונים ששאפו לאורגניות פארו את הגוף.

     למרות שלפי פילוסופית השפה התנ"כית, 'דעת', 'הכרה' עדיפים, התנ"ך לא הפריד בין 'דעת', לבין הגוף, בהבינו אינטואיטיבית ש'דעת' זקוק לאנרגיה של הגוף למען לפעל. בתנ"ך לפנינו גם העיקרון 'מחשבה כמעשה', למחשבה לא ניתן קיום עצמאי כפי שנתנו לה הראליסטים, אסכולה פילוסופית, התנ"ך הבין שמחשבה היא אלגוריתם המתגשם רק אם הוא מתרכב עם 'מעשה', אנרגיה.

      התנ"ך לא פיתח מדע, בהבינו ש'אינפורמציה', 'דעת' הם סוד הקיום, שהוא לא נמצא בחומר המתוכנת, כפי שחשבו היוונים.

 

 

                                                         

 

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 151- הדואליות של האדם

      דיברנו באחד השעורים על פרדוכסליות מחשבת האדם. הסיבה לפרדוכסליות זו היא שהאדם הוא ישות דואלית, הוא גוף ביאולוגי מתוכנת, שנוסף לו ישות נעלמת מארגנת, מתכנתת, שהיא חלק מהאינפורמציה היקומית שאף שם יסוד נעלם זה מארגן, יוצר את הישויות בהתרכבו עם אנרגיה.

      שני היסודות האלו המהווים את האדם הם במאבק מתמיד, מאבק שגורם לפרדוכסליות מחשבת האדם. עלינו לציין שגם החיות המפותחות הן לפחות חלקית דואליות, אבל האינפורמציה שהאדם מקושר אליה דרך האונות הקדמיות שהן קולטנים, מתיחדת בכך שהיא נכסה לעצמה אוטונומיה מוגבלת, דבר המאפשר לה ליצור.

     קשה לדעת מאין ניכס לעצמו המוח הקוסם את האוטונומיה הזו, המאפשרת לאבר זה להשתחרר חלקית מדטרמיניזם השליט ביקום. האוטונומיה הזו, מאפשרת לאדם ליצור את עולמו הלשוני, עולם בתוך עולם עם חוקים משלו.

     למרות יחוד זה של האדם הלשוני, הוא גם ישות ביאולוגית, וחלק זה לא תמיד נשמע לאינפורמציה השרירותית שהנה כלי פעולה, שבמציאות הנה ישות נעלמת, לא מוחשית, בעוד שהגוף הביאולוגי הוא גינזך הכח, האנרגיה, שמאפשרת את פעילות החלק הלשוני. החלק הלשוני, ההכרה, תובעת לעצמה הגמוניה על הגוף, לעתים היא מצליחה בכך, לעתים הדחפים של הגוף מורדים בה.

      מה שפרויד מכנה תת-ההכרה, היא למעשה הדחפים הביאולוגים שלא תמיד נשמעים להכרה הרוצה לרסן אותם. למרות שהשפה היא כלי הבא להחליף את כלי הכח נחלת כל הישויות על כדור הארץ שלנו, האדם על פי רוב נסוג לכלי הכח היותר מוחשי. כלי הכח הוא מוחשי, כלי השפה הנעלמת לעומתו מתגמד.

      הפילוסופיה הלשונית התנ"כית היא במלחמה מתמדת עם האידיאולוגיות האורגניות למיניהן, המעדיפות את כלי הכח על השפה הנעלמת, למרות שגם אלו עם אידיאולוגיה אורגנית נשארים ישויות לשוניות, בידם כלי השפה המגביר את הכוחנות, נותן לאמצעי זה משנה תקיפות, שחסר לחיות המפותחות.

      הרי החיות מחוסרות כלי השפה ובעלי כלי הכח, משתמשים בכלי זה רק להשגת מזון, מין וטריטוריה מוגבלת, האדם המעדיף את כלי הכח על כלי השפה, רוצה לכבוש באמצעות כלי זה את העולם, רוצה לכפות עליו את משאלותיו, משתמש בכלי זה להרס.

      ההתנכרות של האדם לכלי השפה, למרות שהוא נשאר ישות לשונית, היא תוצאה  של אכזבתו מכלי זה שאינו מאפשר לו שליטה על שרירותיות הקיום, על קיצוב משך קיומו. כך האדם סבור שאם הוא יסוג לכלי הכח הוא יצליח לכפות על הקיום את משאלותיו. ברור שבמציאות  כלי הכח אף הוא לא צולח לשלוט על חוקי הקיום, לשנות אותם.

      מאחר שהאדם חסר אונים מול חוקי הקיום, הוא מעתיק את רצונות שלטונו על הזולת. האלימות האנושית נגד הזולת צריכה להצביע על יכולות שליטת האדם על דברים. קין הרוצח את הבל, אינו יכול להלחם באלוהות שהעדיפה את אחיו, הוא יכול להפעיל את זעמו נגד אחיו בלבד. כך אנשי הרייך השלישי שרצו שלטון עולמי לא יכלו לכל מתנגדיהם, הם הפנו את זעמם נגד היהודים הלא מוגנים.

     הזעם האנושי נגד חוקי הקיום הוא תוצאה שהאדם גם כאשר אינו מכיר בשפה ככלי שבא להחליף את כלי הכח, בכל זאת דרך כלי זה הוא נעשה בעל מודעות שמשך קיומו מוגבל. השפה בפן השני שלה היא גם ספקית האשליות. האדם אינו מבין שהאשליות שהשפה מספקת מאפשרות לו רק יצירת דברים ווירטואליים. גם אם השפה סיפקה לאנשי הרייך השלישי את האשליה שהם יכולים לכבוש את העולם, שהם גזע עליון, במציאות דברים אלו לא התאפשרו, כך זה עם כל האשליות, הן לא ברי ביצוע. האדם יכול רק ליצור לעצמו עולמות ווירטואליים שבהם הוא יכול לממש משאלות אלו, כמו עולם חלופי למתים, ששם האדם משליט את חוקיו שאותם אי אפשר להשליט בעולם הנגלה. אבל לאדם שום הוכחה שבעולם החלופי משאלותיו מתגשמות.

      גם לגבי אמצעי הכח לאדם אשליות. הכח כאמצעי הוא מוגבל ביותר, הוא מסוגל לספק רק צרכים בסיסיים. אנו רואים את זה אצל החיות. כאשר האדם משלה את עצמו שבאמצעות כח הוא ישיג יותר, הוא מיד מעומת עם חוקי הקיום העוצרים אותו. כח כאמצעי בידי האדם יכול רק להרוס, לא יכול ליצור.

      הרי ביקום האינפורמציה יוצרת בהתרכבה עם אנרגיה. כל אחד מהיסודות האלו לבד לא יכול ליצור. כך בחיי אדם כח שאינו מופעל על-ידי אלגוריתם לשוני, לא יכול ליצור. הכובש הכוחני האגרסיבי יכול רק להרס. אין תיאור טוב יותר לכובש האגרסיבי מאשר במשל של ישעיהו פרק י"ד, על מלך בבל הכובש. הנביא מתאר אותו: 'איך נפלת משמים הילל בן שחר נגדעת לארץ חולש על גויים. ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה ממעל לכוכבי אל ארים כסאי ואשב בהר מועד בירכתי צפון. אעלה על במתי עב אדמה לעליון. אך אל שאול תורד אל ירכתי בור'.

      גם בחזון דניאל הכובשים הגדולים ההופכים לחיות, מכלים זו את זו. למרות נבואות  אלו לא פסקו בעולם כובשים גדולים המהרסים. הכובשים הגדולים אינם מסתפקים בתחליפים ווירטואליים שהאדם בעל השפה יכול ליצור לעצמו כנחמה. הכובשים הגדולים רוצים מוחשיות, חושבים שטריטוריות מוחשיות יותר מאשר יצירות ווירטואליות לשוניות. במציאות גם הכובש הגדול אחרי כיבושיו זקוק לקהילה שתכיר בהשגיו, הטריטוריה לא מעניקה לכובש את ההכרה, הרי היא ישות לא מודעת. הפירמידות של הפרעונים לא יכלו להעניק להם הכרה לגדולתם, בסופו של דבר הם הזדקקו לנתיניהם שיספקו להם את ההכרה.

      אנחנו רואים שהאדם הדואלי הרוצה מוחשיות, שלטון חוזר ליסוד הנעלם, השפה שתעניק לו הכרה. הבוז של האדם הכוחני לשפה המצביעה לו על גבולותיו, על היותו מוגבל במשך קיום, בסופו של דבר הוא רוצה את הכרתה.

      היוונים אשר רצו להיות אורגניים, העדיפו את אמצעי הכח, טפחו את גופם. אין דבר מנוגד יותר מאשר טיפוח הגוף אצל היוונים, בעוד אלו שאימצו את השפה רצו לכסות את הגוף. היוונים לא רק פארו את הגוף בפסלים, הם התעמלו עירומים, הגוף היה הערך העליון. אבל אותם יוונים שכה התפארו בגוף, בסופו של דבר רצו הכרה לשונית לאותו גוף. התחרויות הגופניות נועדו למען לזכות בהערכה לשונית. אפילו הספרטנים שטיפחו את הגוף, את יכולתיו, פתחו במלחמה הפלופונזית למען להשיג הגמוניה, מושג לשוני, לפי טוקידידס. הרי הם יכלו להסתפק בשלטון שלהם על סביבתם, בשעבוד כל שכניהם, אבל הם בסופו של דבר לא הסתפקו בזה, רצו הכרה לשונית על עליונותם.

      אנחנו יכולים לראות את הניגודים בין אלו שאימצו את השפה לבין אלו ששאפו לאורגניות בכך, שהראשונים, לפי משל 'עץ הדעת', התבישו בגוף. חוה ואדם אחרי שאכלו את פרי 'דעת', מיד נעשו מודעים על ההבדל בין הרכש החדש שלהם 'דעת', והגוף', התבישו בו וכיסו אותו, לעומתם היוונים ששאפו לאורגניות פארו את הגוף.

     למרות שלפי פילוסופית השפה התנ"כית, 'דעת', 'הכרה' עדיפים, התנ"ך לא הפריד בין 'דעת', לבין הגוף, בהבינו אינטואיטיבית ש'דעת' זקוק לאנרגיה של הגוף למען לפעל. בתנ"ך לפנינו גם העיקרון 'מחשבה כמעשה', למחשבה לא ניתן קיום עצמאי כפי שנתנו לה הראליסטים, אסכולה פילוסופית, התנ"ך הבין שמחשבה היא אלגוריתם המתגשם רק אם הוא מתרכב עם 'מעשה', אנרגיה.

      התנ"ך לא פיתח מדע, בהבינו ש'אינפורמציה', 'דעת' הם סוד הקיום, שהוא לא נמצא בחומר המתוכנת, כפי שחשבו היוונים.

 

 

                                                         

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: