אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 153 – זעם הגוף נגד המח הקוסם

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 153 – זעם הגוף נגד המח הקוסם

     השבוע שוב שמענו את זעם הגוף נגד המח הקוסם. הסופר הפורטוגלי, סרמגו, הכריז שטוב היה לו לא היה נוצר התנ"ך. סופר זה חסר השכלה כללית, וודאי לא קרא היסטוריה, וודאי לא ידוע לו שמשאלה כזו כשלו כבר הושמעה לפני מאות שנים , הזעם על האל שברא עולם לא מושלם, היו אלה הגנוסטיקאים. כדאי להזכיר כאן את אחד הגנוסטיקאים הקיצוניים, מרקיאון, במאה השניה של הספירה, שרצה להוציא את ההשפעה של התנ"ך על הברית החדשה, התכחש לגמרי לאלוהי התנ"ך, רצה רק בישוע. אבל גם מרקיאון לא היה הראשון הרי כבר השליח יוחנן אומר בפרק א' של בשורתו שאת אלוהים אף אחד לא ראה ולכן יש להאמין בישוע, האלוהות שהתגלתה בבשר.

     אבל בתקופה החדשה עלה על כולנה לותר שהמליך את השטן, הממונה על כוח, על מאגיה. ומדוע לא? הרי ההבטחות בשם האלים הקודמים, אלוהי התנ"ך, גם בשם בנו ישוע, לא התממשו, קסמיהם הכזיבו, על כן הוא ראה שיש  לאמץ את השטן הממונה על  הכוח, על המאגיה. החסידים לא הבינו את תורת רבם, חשבו שבידיו קסמים חדשים. האיכרים התמימים התמרדו, רצו גשום ההבטחות,  אבל צווי רבם, לותר,  לנסיכי גרמניה, בשם האלוהות החדשה , השטן, היה לדכא את המתמרדים ביד ברזל.

       החסידים תמיד ניסו לתרץ את מעשיו האכזריים של רבם, לא הבינו שהוא פועל בשם השטן המיצג את הכוח, נגד קסמי המוח שהכזיבו, המאכזבים.

     סרמגו במרדו בירושת התנ"ך והאלוהות שלה, חוזר על מרידות גנוסטיות ישנות, חדשות, רק שהשטן, שהומלך במקומם של אלוהי התנ"ך, ובנו ישוע, לא הצליח בכוחו, במאגיה שלו להגשים את חלומותיהם של אנשי הרייך השלישי, שהאמינו בו, היו אפילו מוכנים להקריב לו את כל היהודים כתמורה לסיוע שלו.

      אבל המאבק בין הגוף המתוכנת, לבין הנספחת אליו, 'דעת' עתיקת ימים, הרי 'דעת' מיד שהיא הבחינה בגוף העירום, התבישה בו, כסתה אותו, במשל 'עץ הדעת'. נקמת הגוף אף היא עתיקת ימים, הוא תמיד יכול לא לספק מכוחו לאותה 'דעת', מתנשאת, אותה 'דעת' קוסמת, ביחוד נקמת הגוף היא נגד אותו אבר משוכלל המח, יוצר ה'דעת', אם הוא מחליט לו להעניק לו מאונו, דם, אזי אותו איבר מת.

      המאבק בין הגוף לבין 'דעת', הוא מאבק שוא, שניהם לא יכולים לשנות סדרי עולם, רצונו של האדם ביותר מאשר מה שהוקצב לו לא מתממש.

       סרמגו לא הבין שהוא אחד משורת הגנוסטיקאים שאינם מרוצים מאלוהי התנ"ך, אבל סרמגו גם לא בקי בהיסטוריה האנושית, הוא מאשים את אלוהי התנ"ך, את המונותאיזם במלחמות. לו היה סרמגו מעיין קצת יותר בספרי היסטוריה של העת העתיקה, היה נוכח לדעת שלפני היווצרות התנ"ך עמים כילו זה את זה. היכן הם השומרים שתרמו כה רבות לאנושות? היכן הכשדים שכבשו את עריהם? היכן האמורים, שהמחוקק החכם שלהם חמורבי רצה גם לכבוש את העולם, ללא הועיל, עמו נעלם. היכן הבבלים הכל יכולים?, האשורים האכזריים שרצחו והגלו עמים, בסופו של דבר נבלעו על-ידי קורבנותיהם, לא נשאר מהם שריד. אפילו ספריתו של אשורבניפל, שהתגלתה בחפירות ארכיאולוגיות, עם כל ספרי הכשוף לא הועילו למלך זה. היכן החתים עם המרכבות שלהם? גם הם נבלעו בעמים שאותם כבשו והגלו. גם גורלם של הפרסים לא היה טוב יותר. האם יש להזכיר את היוונים שכל תרבותם נבלעה במאבק בין ספרטה לאתונה במלחמה הפלופונזית? גם ממלכות אלכסנדר הגדול, עם יורשיו הדיאדוכים נעלמו. והרומאים עם הנשרים שלהם, רצחנותם, נוצחו על-יד העבדים שאותם צלבו באלפים בוויאה אפיה.

      סרמגו מאשים את המונותאיזם בגרימת מלחמות הדת. שוב, הוא לא קרה בספרי היסטוריה. מלחמות הדת אחרי הרפורמציה של לותר, נוהלו בשם האל החדש ה'שטן'  שאותו המליך. חבל שחזון ישעיהו 'וכיתתו חורבותיהם לאתים' לא התממש. כנראה הגוף עם דחפיו ליותר מנצח את כל החזונות לעולם לשוני טוב יותר.

    הדה- לגיטימציה של התנ"ך הוא חלק ארכיטיפי של נפש האדם שאינו מרוצה מהמתת, 'שפה' שהאבולוציה, המח האנושי מעניקים לו. מחשבת התנ"ך הסתפקה בעולם נגלה בלבד. לעברים יוצאי מצרים הובטחה רק ארץ כנען, לא העולם כולו. כל אלו שמרדו ומורדים באלוהי התנ"ך, הם הם הנם גורמי המלחמות, כיוון שלא מסתפקים בעולם בגבולות, לא מסתפקים בעולם הנגלה בלבד.

     כבר השליח פאולוס זעם נגד 'דעת' המצביע על גבולות, המצביע שהאדם אינו יכול לאכל 'מעץ החיים'. פאולוס רצה בשינוי סדרי עולם, ביטול המוות, רצה בנצחיות. מאחר שמשאלותיו בשם ישוע שהתגלה בבשר לא התגשמו, חסידיו הפכו את מסר רבם לכיבוש העולם, הכנסיה הקאתולית ראתה את עצמה כ'מלכות שמים'. לותר מרד ביומרה זו של הכנסיה הקאתולית, האם הוא התכוון להסתפק בעולם נגלה בלבד? לא! חסידיו של לותר רצו בכיבוש העולם, בהשמדת שארית יורשי מחשבת התנ"ך, היהודים, שהעיזו לפקפק בבשורה של 'עם אדונים'.

     במציאות הכוח, תרומת הגוף, לא מצליח למלא יותר את משאלות האדם לנצחיות, לשליטה על העולם. הרייך השלישי נוצח על-ידי החורף הרוסי, אנשי הרייך השלישי לא חשבו על אויב כזה. בצורה פרדוכסלית המונגולים של ג'ינגיס -חאן נוצחו על-ידי , המגפה השחורה, שם בתוככי סין שאותה כבשו, גם הם לא התכוננו לאויב כזה, החידקים.

      בצורה פלאית, יורשי התנ"ך, למרות שהם כבר מזמן לא מבינים את מסר התנ"ך, הפילוסופיה הלשונית, שאותה השתיקו יחד עם הנבואה אחרי חורבן בית ראשון, שורדים את כל ההתקפות עליהם, כי הם נאחזים ב'דעת', בספרים מקודשים. כנראה 'דעת' הנעלמת יעילה יותר מ'כוח'. 'דעת' יוצרת דברים, גם אם הם רק ווירטואליים. כוח לא יוצר דבר.

     כפי שראינו האבולוציה העניקה לאדם נוסף לאמצעי הכח את אמצעי השפה למען רווחתו בעולם הנגלה. השפה לא יכולה לשנות את חוקי הקיום הקוצבים לאדם משך מוגבל, היא יכולה רק לאפשר לו ליצור תחליפים ווירטואליים. האדם המאוכזב מכלי זה שאינו ממלא את  משאלותיו, נסוג לכלי הכח וסבור שבאמצעות ישיג את מבוקשיו, מכאן המלחמות, הכובשים הגדולים של הדורות היו סבורים שיכפו על חוקי הקיום את רצונותיהם, לשוא. אפשר לחזור כאן על משלו של ישעיהו בפרק י"ד על מלך בבל, שרצה להיות 'הילל בן שחר'. הנביא מצביע איך מלך זה ירד לירכתי שאול.

      סרמגו כנראה לא מרוצה מהמתת 'דעת', שבעזרתו הוא יוצר עולמות ווירטואליים, הוא רוצה בכוח. גם קוסם אחר, אפלטון שהיה אחד הסופרים הגדולים, שעשה את המירב מהמתת שהאבולוציה העניקה לו, רצה 'אורגניות', רצה להיות חלק מהטבע הכוחני, הוא ורבו סוקראטס רצו בנערים עם גופות קשים, הוא רצה ממלכה דומה לממלכת ספרטה, מה שבמציאות נשאר מקסמיו של הוגה זה, הם היצירות הווירטואליות.

     בפרק א' סל ספר בראשית, אלהים בורא את העולם 'בהגדים', שאליהם הוא מצרף מעשים. אלהים בורא את האדם בדמותו, כפי שהוא ברא את העולם ללא מאבקים, כך הוא מצפה מהאדם שיברא את עולמו ללא מאבקים. האם סרמגו מעדיף על הקוסמולוגיה התנ"כית את הקוסמולוגיה ב'אנומה אליש', שלפיה האל מרדוק יוצר את העולם במאבק עם תיאמת? האם סרמגו מעדיף את הקוסמולוגיה של החתים, ששם האלים נלחמו זה בזה, המנוצחים הושלכו לשאול. האם סרמגו מעדיף את קרונוס היווני הבולע את צאצאיו?

    נאמר על סרמגו שהיה או עדיין הנו חסיד מרכס. יהודי מומר זה במסה שלו 'על השאלה היהודית', חוזר על דבריו של השליח פאולוס, הוא יוצא נגד 'ניכור', שרואה אותו כתרומת היהדות, תרומת התנ"ך. והרי פאולוס שקדם לו, אף הוא לא רצה ב'הבדלה', תרומת 'דעת', מ'עץ הדעת'. הרי 'ניכור' ו'הבדלה' הם זהים. ובכן מרכס חסיד האידיאולוגיה הפאוסטית, רצה באמצעי הכח, רצה אורגניות, ואנחנו יודעים מה היו תוצאות קסמיו, ברית המועצות הכוחנית.

     האם כל אלו המורדים במסר מחשבת התנ"ך, שהעולם הוא לשוני, שקיים רק עולם נגלה, שמשך קיומו של האדם קצוב, הביאו גאולה? נראה שבעקבות מרדם העולם שוקע למלחמות, להרס ולא לגאולה.           

    

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • nachum  On 1 בנובמבר 2009 at 12:05

    בפרק א' סל ספר בראשית,

  • רבקה  On 5 בנובמבר 2009 at 8:24

    נחום יקירי, אינני מבינה את ההערות שלך, רבקה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: