אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 155 – השפה כעוגן א'

האוניברסיטה הווירטואלית – שעור 155 – השפה כעוגן א'

    ראינו שעד היום הזה האדם לא משלים עם העובדה שעולמו האנושי הוא עולם לשוני. הסיבה לכך היא שהאדם נוכח לדעת שאין לו שליטה על משך חייו, אין לו שליטה על ההתרחשויות השרירותיות של חוקי הקיום. לכן האדם מדמה שהוא יכול להיות חלק מחוקי הקיום, ושואף להיות חלק מהעולם האורגני. שאיפה כזו אנו מוצאים בעיקר אצל הוגים, אלו שמודעים שאינם ריבונים על ההתרחשויות. האדם רוצה להיות ריבון.

      אבל האדם הפרגמטי, האדם של יום יום, לא מסיק מסקנות מרחיקות לכת כאלו, הוא עושה שימוש בכלי השפה העומד לרשותו. הוא עושה שימוש בכלי זה, גם אם הוא מאמין בגורל, גם אם הוא מאמין בדטרמיניזם. אבל גם ההוגה שרוצה כהתרסה על העדר היותו ריבון על ההתרחשויות, להיות אורגני, חלק מהטבע, בסופו של דבר בצורה פרדוכסלית עושה שימוש בכלי השפה כעוגן למשאלותיו.

     הסיבה לפרדוכסליות זו של האדם ביחסו לכלי שלו נובע, שהוא לא מבדיל שהוא הנו דואלי, מצד אחד הוא גוף ביאולוגי שחוקי הקיום חלים עליו, שעליהם אין לו שליטה, מצד שני הוא  בעל אוטונומיה חלקית כבעל שפה, שהוא יכול באמצעותה ליצור לעצמו את עולמו הקהילתי, את עולמו האישי שבו הוא משתמש בשפה כעוגן לכל משאלותיו, יוצר באמצעותה עולם בתוך העולם הדטרמיניסטי.

     אם האדם אינו מפליג בדרישותיו, פועל בצורה פרגמטית, הוא מגיע בצורה אינטואיטיבית למסקנה שהוא דואלי. הרי הזכרנו כבר פעמים רבות שכבר האדם הפרה-היסטורי קבר את מתיו בהניחו שאומנם הגוף כלה, אבל הישות הנעלמת שהוא לא עמד על טבעה, שורדת. אבל אנו רואים גם מתקופות קדומות שנשארו לנו כתבים ממנה, שהאדם אפילו אז בצורה אינטואיטיבית הבין יותר, שהחלק הנעלם שבו, ששוב לא הוגדר על-ידו, יכול להשאר בזכרון הקהילה.

     את האמונה הזו אנו מוצאים באפוס של גילגמש השומרי. גיבור זה נוכח לדעת שגופו עתיד לכלות, הוא מסיק מסקנה זו בראותו גופות צפות על פני הנהר. כתוצאה ממסקנה זו הוא רוצה לשמר את שמו. באפוס זה לא מסופר איך גילגמש הבין שהחלק הנעלם שהוא לא מגדיר אותו, יכול לשרוד בזכרון הקהילה, אם מעשיו יצדיקו את זה, לכן הוא יוצא להרפתקאות להצדיק את שימור שמו בקהילה.

     אם גילגמש בצורה אינטואיטיבית הבין שהישות הנעלמת הנספחת לגופו יכולה להשמר, מה שמפליא אותנו הוא שאלו המתכחשים לשפה, כאילו רוצים לוותר עליה ורוצים להיות אורגניים, ובצורה פרדוכסלית עושים בכלי זה שימוש למשאלותיהם לעתיד לבוא. הרי בתור חלק מהטבע האדם כביכול מוותר על החלק הנעלם הנספח לגופו, אבל הוגים אלו לא נותנים לעצמם  דין וחשבון מה משמעות שאיפתם להיות אורגניים.

     תופעה זו מתבלטת במקרה של סוקראטס ותלמידו אפלטון. האחרון רוצה להיות חלק מהטבע, המדינה שהוא מציעה במקום מדינת אתונה הדמוקראטית, צריכה להיות אורגנית, וראה זה פלא, אדם חושב זה אינו נותן לעצמו דין וחשבון, שמדינה אורגנית אי אפשר ליצור, מדינה אורגנית היא תולדה של חוקי הקיום, אם בכלל. האדם יכול ליצור רק מדינה מבוססת על הסכמים. את המחשבה הפרדוכסלית הזו אנו מוצאים לא רק אצל אפלטון, היא נחלת ההוגים האידיאליסטיים, ביחוד הגרמניים הלותרניים שכבר ידעו על השפה, התכחשו לה, ורצו בחיים אורגניים, מבלי להרגיש בפרדוכסליות רצון כזה, שבמדינה אורגנית, במדינה דטרמיניסטית האדם לא יכול ליצור, מדינה כזו צריכה להיות נתון של חוקי הטבע. האדם יכול ליצור רק ישויות מלאכותיות, או ישויות לשוניות מבוססות על הסכמים.

      אבל בינתיים נחזור לסוקראטס, היוצר בדיאלוג פיידו מיתוס על עולמות חלופיים, על גלגול נשמות. סוקראטס נידון למוות על-ידי עירו אתונה. לפני מותו הוא מנסה לשכנע את תלמידיו, את חסידיו, שהנפש היא נצחית. בתחילה הוא מנסה להוכיח את קיום נצחיות הנשמה בצורה לוגית, אבל צורה זו לא משכנעת אפילו אותו, ואזי הוא מעלה מיתוס אורפי על עולמות חלופיים, על גלגולי נשמה.

     סוקראטס יודע שעם הוצאתו להורג גופו יכלה, אבל מאין צצה אצלו הנשמה, הרי בטבע, לא  קיימת ישות מסוג  כזה? אבל סוקראטס כמו תלמידו אפלטון מחשבתם היא פרדוכסלית, רוצים דווקא להיות ישויות נעלמות, נשמות. אפלטון אפילו מאמין באידיאות נצחיות. הרי אידיאות כאלו הן לא מוחשיות, לא אורגניות. ההגיון המהולל של אפלטון לא עומד על האבסודיות של מחשבתו, כנראה פלפולים מחשבתיים לחוד ומשאלות לחוד. האדם כאדם מזדהה עם החלק הנעלם הנספח לגופו, באמצעותו הוא קוסם לעצמו עולמות בתוך העולם הדטרמיניסטי.

    האם ההוגים המהוללים נתנו לעצמם אי פעם דין וחשבון שהם קוסמים לעצמם 'עתידים', הרי אלו לא קיימים, הם משאלות אנושיות המבוססות על התרחשויות בעבר, הן מבוססות על השפה הנעלמת המאפשרת יצירת דברים ווירטואליים כמו 'עתיד', כמו עולם חלופי.

      סוקראטס שלא השלים עם הקיום שנראה היה בעיניו חסר, יצר לעצמו נשמה שדאג לעתידה. סוקראטס אפילו מיעץ לתלמידו אלקיביאדס, בדיאלוג 'המשתה', שלא יעסוק בעיניני מדינה, שידאג לנשמתו. אנו יודעים מההיסטוריה היוונית שאלקיביאדס היה מדינאי מושחת לגמרי, הרי זה לא סתר את עולמו הפגום של רבו סוקראטס. האם יפלא שאנשי אתונה דנו את סוקראטס למוות, זה שהתנכל לקיומם, ראה אותו פגום?

      אם נחזור למיתוס שאותו קוסם סוקראטס לפני מותו, הרי ברור שכל קסמיו מבוססים על אותו כלי שפה שהוא התכחש לו. הרי סוקראטס חשב שהאדם נולד אם ידיעה אימננטית, מולדת, שיש רק לילד אותה. בשביל ידיעה כזו אין צורך בשפה, אין צורך בשיח ושיג. אבל סוקראטס בצורה פרדוכסלית רוקם עתידים לנפשו, כנראה מיתוסים מסוג זה לא היו מולדים אף לפי דעתו.

      לפי המיתוס האורפי שסוקראטס קוסם לעצמו הוא מיעד לנשמתו קיום נעלה, הוא רואה אותה דרה בקרב האלים. לא כך נשמות של אויביו, שדנו אותו למיתה, הם נענשים על מעשיהם, מושלכים להדס.

       אנחנו רואים איך האדם שכל מחשבתו פרדוכסלית עושה שימוש בשפה, היא משמשת לו עוגן לכל משאלותיו. בדמיוני אני מנסה להשיח עם דמויות ולהקשות עליהם, כך בשיר שפרסמתיו בספרי 'קוסמולוגיה ושפה':

המפגש

בפלקה של אתונה

ראיתי את סוקראטס מהלך

ומתנדנד.

רצתי אחריו ועצרתיו.

רציתי להמשיך איתו את

את השיח מפיידו, טרם מותו.

האם דר אתה בקרבת האלים?

האם בני שיחך הם

חכמי העבר?

הזקן הביט בי בעיניים

ריקות.

זכרוני אבד לי,

איני זוכר דבר,

איני זוכר דבר,

ריק, ריק, ריק.

     האדם של יום יום בצורה אינטואיטיבית עושה שימוש פרגמטי בכלי העומד לרשותו, הוא גם יודע שאינו ריבון, אינו יכול לשנות את חוקי הקיום, מאמין בגורל, אבל כלי השפה משמשת אותו כעוגן למשאלותיו, בו בזמן הוא מוכן להלל כל אחד הקוסם בכלי שהוא מתכחש לו, אפשרויות בלתי אפשריים. סוקראטס זכה לתהלת עולם על קסמיו הלשוניים, אף אחד לא העמיד אותו על הפרדוכסים במחשבתו.

 

 

 

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: