אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 161 – השפה כפרמטר לשם התמצאות

אוניברסיטה ווירטואלית –  שעור 161 – השפה כפרמטר לשם התמצאות

    נראה לנו כטבעי שאנו יודעים היכן מזרח, מערב, צפון ודרום. אבל סימון זה הוא סימון לשוני. נתאר לעצמיינו יורדי ים בעבר, שאמנם יכלו לדעת היכן מזרח לפי פרמטר השמש העולה, אבל לא יכלו לדעת באיזה כיוונים נמצאות הארצות. הם הזדקקו לסימון מיקום הארצות על מפות לשוניות מקובעות בכתב. ובכן, האדם על כדור הארץ הקטן שלנו, למען להתמצא על הים או גם על היבשה זקוק לפרמטרים לשוניים מוסכמים.

      אבל אנחנו לא צריכים להרחיק ליורדי ים כדי להיוכח שבכל יציאתינו ממגורינו, לערים אחרות, אנו זקוקים למפות, למען לדעת איך להגיע למטרתינו. ברור שהאדם יכול גם למצא את דרכו לפי פרמטרים מוחשיים, אבל במקומות לא מוכרים האדם תמיד זקוק למפה למען להתמצא.

     ושוב, אנו לא צריכים להרחיק בחיפוש איך להגיע לערים מחוץ למגורינו. בתוך העיר שבה אנו חיים אנו צריכים לדעת שמות של רחובות למען להגיע למקום רצוי, אנו זקוקים לא רק לשמות של רחובות, אנו זקוקים למיספור של בתים.

     נמסר לנו שהרקליטוס הפילוסוף היווני שראה את הקיום כזרימה מתמדת, טען שהאדם לא נכנס אף פעם שנית לאותו נהר. כוונתו היתה שמימי הנהר זורמים ואנו עומדים כל הזמן לפני מים אחרים של אותו נהר. הרקליטוס לא היה מודע לתפקיד השפה למען לקבע נהר זורם בשם. אנו כולאים נהר תחת שם, לכן אנו יכולים תמיד להכנס לאותו הנהר, תחת חופת השם שהענקנו לו. אבל לא רק זה, הרי אנו צריכים לדעת לאיזה כיוון הנהר זורם, בלי הענקת שם לזרם של מים, לא היינו יכולים לדעת את כיוון זרימת המים בנהר, היכן הנהר מתחיל והיכן הוא נגמר.

     במקרה של שם נהר, הוא הפרמטר שלנו אם אנו רוצים למצא אותו, לא זרימת המים שבו.

     אנו מעניקים שמות לא רק לנהרות, לימים, להרים, אנו מעניקים שמות לקבוצות בתים, קובעים אם הם נכללים תחת שם 'כפר', או נכללים תחת שם 'עיר'.  השמות האלו לקבוצות בתים הם פרמטרים למען נוכל להגיע אליהם.

       שם המוענק לאדם, בהמשך מעניק לו גם את זהותו, גם שמות למקומות בהמשך הופכים לזהות אותו מקום. שם של נהר כולל בהמשך גם את זהותו, אם הוא נהר שוצף, נהר רגוע, אם הוא נהר הנוהג לעלות על גדותיו. וודאי ששמות של ערים כוללים גם את זהותן, את זהות תושביה.

      בכלל האדם לא יכול להתמצא בלי פרמטרים, הוא לא יכול לקבע מדידות, אורכים.  האדם זקוק למודדים מוסכמים תחת שמות, למשקולות מוסכמים תחת שמות. ואיך אנו יודעים מי גבוה ממי. שוב אנו זקוקים למדידה מוסכמת שאנו מעניקים לה שם של גובה או נמיכות.

    קביעות אלו נראות מובנות מאליהן, אבל אנו צריכים כאן להזכיר הוגים חשובים, שחשבו שכל המידע של האדם הוא מולד. כבר הזכרנו שסוקראטס חשב שהמידע הוא מולד ורק צריך לילד אותו. סוקראטס לא היה יחיד שחשב כך. ליבניץ חשב שהאדם הוא מונדה המכילה כבר    את כל המידע. גם קאנט חשב שמושג הזמן ומושג המרחב הם א-פריוריים. אין טעות גדולה מזו, הרי הזמן הוא מודד והוא לגמרי חיצוני. הוא מודד התרחשויות, מעשים חיצוניים של, האדם, התרחשויות בטבע.

      בימי קדם  הירח שימש  כפרמטר של למדידת הזמן, יותר מאוחר השמש שימשה כפרמטר למדידת הזמן. בכלל מודד הזמן אפשרי רק אם אין רציפות. אם היינו חיים לנצח, לא היה מקום למודד הזמן. מודד זה מודד את משך קיום האדם שהוענק לו על ידי חוקי הקיום. האדם נמצא בחרדה מתמדת מפני המוות, הוא לא מודע לכך, שהעובדה שהמוות עומד בשער, ממחיש לנו את קיומינו. במקרה זה המוות הוא פרמטר למודעות לחיים.

     רוב המושגים שלנו הם תולדה של פרמטרים, כך חושך הוא העדר אור השמש. כבר הזכרנו שאנו יכולים לדבר על אדם קטן כיוון שאנו מודדים אותו לפי הגובה של אדם גבוה.  אצל הפילוסוף לאוטשה הסיני אנו מוצאים בכתביו שאנו מודעים ליופי וכעור, כיוון שאנו מבדילים. טענתו היא שבטאו הבלתי מחולק לא קיים יופי וכעור. פילוסוף מהולל זה רק לא היה מודע לכך, שבטאו הבלתי מחולק אין חיים.

     אנו בכלל כולאים את העולם במילים, אחרת אנו לא יכולים לקלט אותו. הסופר כולא בספר קורות אדם, הוא כולא כל פעולה שלו במלה. בספרים הרבים שהאדם יוצר הוא כולא את כל היקום. מבחינה זו האדם לא שונה מחוקי הקיום, הרי אף הם כולאים את האנרגיה    בדגמים שהם אינפורמציה, בקודים, כך ההרכב של קוד ואנרגיה, הופך לישות.

     האינפורמציה היקומית יוצרת קודים, ובהם היא כולאת אנרגיה, הקודים הם אלגוריתמים המכוונים איך על הישויות שנוצרו מהרכב של אינפורמציה ואנרגיה, לנהוג. היקום כולו הוא התרכבות אינפורמציה באנרגיה.

    היום אנו יודעים שכל גוף ביאולוגי על כדור הארץ שלנו נוצר מקוד, ה-DNA , ההופך בהמשך לאלגוריתם המכוון את התפתחות הגוף. האותיות של ה-DNA ההופכות לאלגוריתם, מתרכבות עם אנרגיה, כך מתפתח הגוף. מכך אנו יכולים להסיק שכל הישויות ביקום הן תוצר של אינפורמציה המרוכזת בקודים.

    האדם יוצר קודים משפתו, שלא קיימים ביקום. הרי בצורה כזו המכשור המפותח נוצר. אבל האדם גם יוצר קודים לישויות נעלמות, כמו מוסדות, ערכים, שהם פרמטרים להתנהגות אנושית בחברה.

     האדם גם יוצר קוד תרבותי ההופך לפרמטר של קבוצת בני אדם. הקוד התרבותי הוא למעשה פרמטר, הוא מכתיב ליחידי החברה איך להתנהג. אם קבוצה לא היתה יוצרת את הקוד שלה, לא היו נוצרות חברות שונות. כבר השפה שקבוצה יוצרת מכתיבה ליחידים שלה איך לכנות דברים, איך לכלא במילים נתחים של הסביבה כדי לאפשר התיחסות אליהם.             

     יחודו של האדם שהאבולוציה העניקה לו אוטונומיה מוגבלת והוא יכול ליצור דברים לא קיימים ביקום. ברור שהאדם אינו רק חקיין כפי שחשב את זה אריסטו. הוא כתב בספרו פואטיקה שהאדם הוא הקיין הטוב ביותר. הוא רק שכח ששירה לא בנמצא ביקום, כך שהאדם לא מחקה דבר קיים, הוא יוצר דבר חדש, הוא שכח שטראגדיות כיצירות ספרותיות לא קיימות ביקום, הוא שכח שמוסדות וערכים לא קיימים ביקום, לכן האדם יוצר אותם.

     בעיקר יש לשים לב למתת הגדולה ביותר שהאבולוציה העניקה לאדם, האוטונומיה,  המאפשרת לו לכלא את כל היקום במילים, מאפשרת לו ליצור לעצמו פרמטרים למען להתמצא על כדור הארץ, גם ביקום.

     אנו באינטראקציה עם היקום שהוא חיצון לנו, זה צריך להזים את כל התורות של פילוסופים שסברו שהמידע הוא מולד. כפי שכבר הזכרנו בשעורים קודמים הילד הנולד מוחו עדיין לא מושלם, רק רכישת השפה גורמת למוח להתפתח. אומנם לילוד יכולת לשפה, אבל אף היא מתפתחת רק בקהילה, באינטראקציה עם הזולתים, היא איננה נתון אלא יצירה קהילתית.

     מחברי המשלים הפילוסופיים הלשוניים של התנ"ך הבינו שהאדם הוא שותף ביצירת העולם, לפחות יוצר את עולמו הלשוני בתוך העולם הדטרמיניסטי, האילם.  עובדה שבעשרת הדיברות, בדבר הרביעי, האדם מצווה לחקות את דרכי האל, אשר ברא את העולם בששה ימים, ואף עליו לעשות כך, לברא את עולמו.

     בעשרת הדיברות לא נאמר שעל האדם להקריב קורבנות לבורא העולם, נאמר לו שמטרת קיומו הוא יצירת עולמו לפי חוקי הקיום, היוצרים ישויות בגבולות, לכן גם על האדם להתרסן, לא לעבר גבולות. אמנם זה לא נאמר בעשרת הדיברות בצורה כזו, אבל זה מסתבר ממה שנאמר בו, שעל האדם לדעת שקיום אפשרי רק בגבולות. כל סטיה מגבולות משמעותה החזרת העולם לתוהו ובוהו שבו אין גבולות.

      עשרת הדיברות הוא פרמטר, קוד תרבותי, איך על האדם להתנהג למען לשמר את הבריאה. עשרת הדיברות הוא ה-DNA, האלגוריתם התרבותי איך על קבוצת אנשים להתנהג למען לקיים חברה, למען לתחזק את הבריאה.       

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: