אוניברסיטה ווירטואלית – שעור – 162 – יחודו של האדם ביקום שהוא מתכנת ולא מתוכנת

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 162 – יחודו של האדם ביקום שהוא מתכנת ולא מתוכנת 

     לאדם נתנה ביקום מתת האוטונומיה ליצור, לתכנת. אפשר ליחד מתת זו לאבולוציה או לכח עליון. האדם הוא חלק מחוקי הטבע, רק האוטונומיה החלקית שהוענקה לו ליצור מיחדת אותו ביקום מישויות אחרות.

     המדע החדש של האינפורמציה מלמדת אותנו שהישויות ביקום הם פרי התרכבות אינפורמציה עם אנרגיה, המדע הזה מלמד אותנו שהאינפורמציה היא אלגוריתם המעניק לתרכובת החדשה את צורתה. ובכן ביקום, הישויות הנוצרות מהרכב זה של שני יסודות הם מתוכנתים על-ידי חוקי הטבע. גם הגוף הביאולוגי שלנו למעשה הוא מתוכנת, הוא פרי ה-DNA שהוא אלגוריתם המכוון את התפתחות הגוף. אבל לגוף ביאולוגי זה, למח שלו, נוספו בשלב מסוים של האבולוציה אונות קדמיות המקושרות לאינפורמציה היקומית, שהמח הפלאי, האבר המפותח ביותר ביקום, הופך אותה לשפה, כפי שהוא הופך את הפוטונים לראיה.

      אמרנו שמה שמיחד את האדם מישויות אחרות ביקום שהוענקה לו אוטונומיה חלקית ליצור. נשאלת השאלה האם השפה מכילה בתוכה את האוטונומיה הזו, או שהיא איזו תוספת-על לשפה? קשה לענות על השאלה הזו כיוון שהשפה היא עצמה  כבר ישות נעלמת, יסוד נעלם כמו האינפורמציה עצמה ביקום. אבל עובדה היא שהאדם באמצעות השפה יכול ליצור דברים שלא בנמצא ביקום, דבר שישויות אחרות ביקום וגם הגוף הביאולוגי שלנו לא מסוגל לעשות. כוכבים אינם יכולים ליצור דברים שונים ממה שהם. הגוף שלנו לא יכול ליצור יותר מאשר דרך הגנים שלו גופות אחרות. בעוד שהשפה האנושית יוצרת מכשור, יוצרת מוסדות נעלמים, לא מוחשיים, ערכים, יצירות ספרות, וגם יוצרת את העתיד שלנו, שהוא  ישות לשונית, מבוסס על חוויות העבר, הוא אלגוריתם, שמתגשם בהמשך כאשר האדם מוסיף לו אנרגיה, פעולה.

    ברור שהאדם יוצר את העתיד כתוצאה מהתבוננות שלו שמחוצה לו יש רצף, כך שהוא מניח על-פי מסקנותיו שהוא יכול לתכנת  את משאלותיו  בשפה,  להשליך אותן לחלל, ובהמשך להגשים אותן בפעולות, אנרגיה.   

       הפן היצירתי של השפה בדרך כלל לא מוזכר על-ידי פילוסופי השפה, הם מזכירים יותר את הפן הקומוניקטיבי שלה . אבל הפן הקומוניקטיבי אינו מיחד את האדם, הרי גם לחיות יכולת קומוניקציה, אבל אין להן יכולת יצירה, שישנה לאדם, הם לא יכולים לתכנת את עתידם.

     דיברנו כבר בשעורים קודמים, שרק בפרק ב' של ספר בראשית במשל 'עץ הדעת', נאמר שחוה ואדם שרכשו את ה'דעת' ממקור חיצוני, מעץ הדעת, יכולים להבדיל בין טוב לרע. במציאות יכולת זו מתבטאת מיד בכך שהם מסוגלים להבדיל את ה'דעת' שהיא ההכרה, שרכשו מעץ הדעת, מהגוף שלהם, דבר העושה אותם מודעים שהם דואליים, דעת או הכרה, וגוף. בהמשך יכולת זו להבדיל, מאפשרת להם ליצור חיים, נאמר שאדם 'ידע' את חוה אשתו והיא ילדה את קין. חוה אף היא מודעת שהיא יצרה חיים אומרת 'קניתי איש את יהוה', 'קניתי', במובן יצרתי. לא עוד הולדה מתוך דחף ביאולוגי, כמו אצל החיות, אלא הולדה וילידה 'מודעת', במובן של יצירת חיים.

     אבל את משמעות ומטרת  רכישת 'דעת' אנו מקבלים רק מהחלק השלישי של משל 'עץ הדעת', מהחלק המספר על קין והבל. הרי נאמר שהרכש החדש מאפשר לחוה ואדם להבדיל בין טוב לרע, ואנו רואים שטרם הם יוכלו לעשות את ההבדלה הזו, הם צריכים להיהפך ל'מודעים', הם צריכים ליצור חיים, ורק בחלק השלישי, החלק על קין והבל, צאצאיהם של חוה ואדם, אנו נוכחים לדעת במקרה שהגיבור, קין בוחר ברע, הורג את אחיו. הוא עושה שימוש בהבדלה שהוריו רכשו מעץ הדעת, במקום לבחר בטוב הוא בוחר ברע. ואם בחירת קין ברע, העובדה שהוא הורג, הרי הפעולות הראשונות של חוה ואדם, המודעות היצירת חיים הן הטוב.  

       עלינו להבין את משל 'עץ הדעת' בכל שלביו. אומנם נאמר לחוה ואדם שהם יוכלו להבדיל בין טוב לרע, עם רכישת 'דעת'. אבל ממה שמסופר במשל, שני שלבים צריכים להקדים את הבחירה הזו, רכישת המודעות, מימוש יכולת היצירה, ורק בשלב השלישי של המשל נמסר ההסבר מה משמעות הבחירה, היכולת לבחר בין טוב לרע, כאשר קין בוחר ברע. אזי מתברר שלבחר בטוב פירושו קודם להיהפך למודע, לבחר בטוב הוא מימוש יכולת  היצירה, ובחירת ההרס, ההרג הוא הרע. אם כך, על האדם לרכוש קודם מודעות, טרם יוכל לבצע את שני השלבים האחרים. והמתת החשובה ביותר היא ה'יצירה', יצירת חיים. ובכן הרכש החדש, 'דעת', מטרתו להעניק לאדם יכולת יצירה, יכולת יצירה היא ה'טוב'. זה לא נאמר כך במשל, אבל ממה שקורה בחלק השלישי של המשל, קין בוחר ב'רע', הוא הורג, הוא הורס, בהבדל מיצירת חיים, שהוא הטוב.

      משל 'עץ הדעת' מוסר לנו את כל תורתו במינימום של מילים, מחבר משל זה הוא 'מינימליסט'. לא הזכרנו את החלק הראשון של משל 'עץ הדעת', חלק 'גן-עדן'. ובכן המחבר בשני משפטים מביע את ההבדל בין מצב אדם וחוה בגן עדן, ומצבם המודע כאשר אכלו מפרי עץ הדעת. בחלק הראשון נאמר שחוה ואדם היו ערומים ולא התבוששו. בחלק השני, חלק המודע, חוה ואדם מתבישים בעירומם. בשני משפטים המחבר מצביע על כך שבגן עדן חוה ואדם טרם אוכלם מפרי העץ היו חיות בין החיות, לכן הם לא התבוששו על עירומם, אחרי אוכלם מפרי העץ כאשר הם נעשים מודעים, הם מתבוששים בעירומם, נעשים מודעים לשניותם.  מודעות, היא פרי היכולת להבדיל, להבדיל במובן להתבונן, להתבונן על הסובב מבחוץ, במקרה של חוה ואדם הם מתבוננים על גופם מבחוץ, ובהמשך הן מסוגלים להתבונן על הסובב אותם. ההבדלה, ההתבוננות באמצעות הרכש החדש, 'דעת', מאפשר לחוה  ואדם ליצור בהמשך. אנו מבינים אם כך , שליצור הוא טוב, להרג, להרס, הוא הרע.

     שאלנו האם השפה מכילה כבר את האוטונומיה המאפשרת לאדם ליצור. נראה שהמודעות, היכולת להבדיל, להתבונן, מכילים את האוטונומיה החלקית המאפשרת את היצירה. את האוטונומיה אפשר גם לכנות 'רצון חופשי', או שהאוטונומיה מאפשרת את הבחירה, הבחירה שהיא מתבצעת על ידי 'רצון חופשי.

     הקדמנו ואמרנו שכל יחודו של האדם ביכולת לתכנת, ליצור. אם ככה האדם היה צריך לקדש את העבודה, דבר שאנו מוצאים בתנ"ך. וראה זה פלא, לא כל התרבויות אימצו את התכנות, את היצירה כמתת מבורך. היוונים ראו בביצוע מעשים, עבודה, דבר נחות. האזרחים החופשיים באתונה יעדו עבודה לעבדים, אפילו בעלי מלאכה היו נחותים. האתונאים ראו את מטרת האדם בחיים פוליטיים, בשיח. אולי השיח הפוליטי כלל יצירת מוסדות וערכים, דברים לא מוחשיים. אבל יצירת דברים מוחשיים נחשב לעסוק נחות.

      אבל לא רק היוונים ראו בעבודה דבר נחות.  המצרים הקדמונים היו מציידים את המתים בדרכם לעולם הבא בפסלונים של משרתים שיבצעו את העבודה שלהם בקיום החלופי.

      יש האומרים שהמדע היווני נעצר כיוון שהם לא ביצעו ניסויים, לא ביצעו עבודה הכרחית לבדיקת רעיונותיהם המדעיים. בהבדל מאנשי המדע היווניים, המדע החדש הוא פרי ניסויים. ערך עבודה נכנס לתרבות המערבית דרך קידוש העבודה במחשבת התנ"ך.

     ערכים אנושיים, כפי שכבר ראינו בשעורים קודמים, הם תולדה של קוד תרבותי ראשוני. הקוד התרבותי היווני סבר שהעולם הוא נצחי, לא נברא, כפי שאנו מוצאים בפרק א' של ספר בראשית שבו אלהים בורא את העולם. הקוד היווני גם סבר שיצירה אנושית היא הסגת גבול האלים. את ההשקפה הזו אנו יכולים ללמד מטראגדית פרומתיאוס, של איסכילוס, בו חצי-אל זה נענש על-ידי זאוס, כי העניק לאדם את יכולת שימוש באש למען ליצור. גם אלות הגורל מתנכלות לו. היוונים לא הצליחו להשתחרר מאיסורים אלו ליצור, זה מסביר את יחסם השלילי לעבודה.    

      הזכרנו כבר שלפי אפלטון ואריסטו האדם הוא הקיין של דברים קיימים, של אידיאות נצחיות, הוא לא יוצר דברים חדשים, הרי העולם לפי ההשקפה היוונית הוא נצחי, לכן גם אין מקום ליצירה חדשה.

     ראינו גם שהשליח פאולוס שבא עם מטען יווני לארץ יהודה, ניסה לנטרל את משל 'עץ הדעת', רצה לבטל את השפה ככלי יצירה. למרות המסורת היוונית, והמסורת הפאולינית, העולם המערבי בסופו של דבר הושפע מעקרונות התנ"ך, היום יצירה אינה פסולה. למרות כל זה, העולם המערבי עד היום לא מודה בכך שמתת השפה, יכולת התכנות באמצעותה, היא היא מיחדת את האדם ביקום.          

   

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • nachum  On 10 בינואר 2010 at 12:14

    המדע החדש של האינפורמציה מלמדת אותנו

  • עידו לם  On 10 בינואר 2010 at 22:06

    הם מתוכנתים לסיסמאות וקלישאות.

  • רבקה  On 12 בינואר 2010 at 10:50

    לנחום שלום, כמובן גם הפעם אתה צודק, צריך להיות כתוב 'המדע מלמד', רבקה

  • רבקה  On 12 בינואר 2010 at 10:54

    לעדו לם שלום, איני מבינה לאיזה סימולנים הנך מתכוון, שהם מתוכנתים, רבקה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: