אוניברסיטה ווירטואלית -שעור 163 – תכנות העתיד

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 163 – תכנות העתיד

     בשעור מספר 158 הזכרנו את יצירת העתיד, הקשור לשפה. אבל לא הרחבנו את הדיבור איך באמת האדם מתכנת את העתיד על-ידי השפה.

     ברור שתכנות העתיד קשור לשפה. אבל כאן אנו רוצים להרחיב את הדיבור על השלבים המובילים לתכנות העתיד. למען שהאדם יוכל להשתמש בשפה ככלי יצירה, הוא צריך קודם כל להיות 'מודע'. גם המודעות היא פרי השפה המבדילה, המנכרת. ראינו שלפי משל 'עץ הדעת' חוה ואדם אחרי שטעמו מפרי העץ מיד מבדילים את הנכס החדש שלהם 'דעת' או 'הכרה', מהגוף. נאמר שם שהם מתבוששים בעירום גופם. אבחנה זו שהגוף הוא עירום, היא תוצאה מיכולת בני ה'דעת' להסתכל על גופם כמנוכר, כנבדל מ'דעת'. בחלק הראשון של משל זה, החלק על 'גן עדן', נאמר שחוה ואדם בהיותם בגן היו עירומים ולא התבוששו.

     בעל המשל הוא מינימליסט, בשני משפטים הוא מציין הסתכלות פילוסופית שמעטים הגיעו אליה. הוא טוען שבגן-עדן, חוה ואדם עדיין לא היו מסוגלים להתבונן על גופם כמנוכר, כיוון שטרם אכלו מפרי העץ, טרם היו בעלי 'דעת', או 'הכרה'. עובדה היא שאחרי שאכלו מהפרי הם רכשו לעצמם את היכולת להתבונן ולנכר את גופם מ'דעת', מ'ההכרה', מהרכש החדש.

    ובכן, הרכש החדש 'דעת' מאפשר את ההבדלה, את הניכור, כך שאת השלב הראשון של מודעות האדם משיג על-ידי כך שהוא מסוגל להתבונן על גופו מבחוץ. יכולת זו להתבונן על הגוף מבחוץ מאפשר לחוה ואדם גם להתבונן על העולם כאילו הוא מופרד מהם. ההתבוננות היא תוצר יכולת לראות דברים כמופרדים מהמתבונן.

     עוד לפני שהאדם יוכל לתכנת את עתידו הוא צריך להיות בעל יכולת של יצירה. בעל המשל מספר לנו שאחרי שחוה ואדם נעשו מודעים, אדם 'ידע' את חוה אשתו, והיא ילדה את בנם, קין. ובכן, חוה ואדם יוצרים חיים במודעות, הם לא מולידים ויולדים כדחף ביאולוגי בלבד, כמו החיות, אלא הם יוצרים חיים במודעות.

     ואיך עובדה זו של התבוננות, ויצירת חיים מאפשרת לאדם לתכנת את עתידו? ובכן,  האדם המסוגל להתבונן נוכח קודם לדעת שמשך קיומו קצוב, נעשה מודע למוות. הוא מגיע למודעות על מוות לא ממוות שלו, הרי האדם לא חווה את מוות עצמו, אלא שהוא מבחין במוות הזולת. גילגמש השומרי  באפוס על שמו, נעשה מודע למוות כאשר הוא רואה גופות מתות על הנהר מחוץ לחומות עירו. נוסף לכך האדם רואה שמבחוץ לגופו קיימים דברים מתפתחים, הצמחים גדלים, העצים גדלים. מכך הוא מסיק שאף הוא יתפתח, שהילד הנולד יגדל. מסקנה זו מובילה אותו לרעיון שקיימת התפתחות של דברים. אבל אם הדברים בחוץ,   והילדים  גדלים, צומחים בצורה מתוכנתת, האדם שכבר רכש 'דעת', שפה, נעשה מודע שבידיו כלי המאפשר לו ליצור דברים שלא קיימים בחוץ. האדם הלשוני רוצה יותר מאשר מה שהעולם המתוכנת מספק לו. אם האדם היה מסתפק במה שחוקי הקיום מתכנתים למענו, הוא לא היה צריך לתכנת את עתידו. באמת אדם בתרבויות שהאמינה בדטרמיניזם לא תכנת עתידים לעצמו. באמת נינגל, אילת אור, לא תכנתה עתיד לעירה שנחרבה.

     ובכן, האדם המודע ליכולת היצירה שלו מחליט שהוא רוצה להמשך משך קיומו, דברים נוספים שלא בנמצא בטבע המתוכנת. השפה יוצרת נוסף לדברים מוחשיים כמו בתים,  כלים גם דברים לא מוחשיים, ערכים ומוסדות שהם לא מוחשיים. מכאן האדם מתוך חויותיו שקרו לו, יוצר דגם לשוני לא מוחשי על דברים שלא קיימים בטבע, אלגוריתם, וכך הוא  מתכנת את עתידו, שבהמשך הוא יוסיף לדגם שאותו תכנת עבודה, אנרגיה, בצורה כזו הוא יגשים את עתידו. 

    ובכן, האדם לא יכול ליצור עתיד בלי שקודם הוא נעשה 'מודע' באמצעות 'דעת', השפה, המנכרת. המודעות מאפשרת לו התבוננות על החוץ, על הטבע ואופן פעולתו, על כך שהדברים שם הם מתוכנתים, הוא צריך להיהפך מודע שבהבדל לדברים המתוכנתים, בידיו כלי שבאמצעותו הוא יכול לתכנת. יכול להיות שהאדם חש בדברים אלו מבלי להיות מודע לגמרי לכל השלבים המאפשרים לו ליצור, לתכנת.                                                                

       אנחנו צריכים לראות את תכנות העתיד הלא מוחשי, כמו את ציורו של הצייר מרגריט, שציר ארמון על סלע בחלל. האדם משליך דגם לשוני לחלל, בצורה כזו הוא מתכנת את עתידו שעדיין לא קיים. אנחנו צריכים לראות את תכנות העתיד כקסם של המח האנושי הקוסם. רק בתרבות התנ"כית אנו עדים לכך שלאבות מובטחת ארץ כנען. אנחנו לא מוצאים הבטחות לעתיד בתרבות השומרית שקדמה לתרבות התנ"כית. ההבטחות האלו התאפשרו כיוון שתרבות התנ"ך מראשיתה היתה תרבות לשונית.

     אנחנו צריכים ליחס את משל 'עץ הדעת' לתקופת האבות. על בסיס הבנה זו שהעולם  האנושי הוא פרי שפה, 'דעת', התאפשרו ההבטחות לאבות העברים. הבנה זו שעולמו של האדם הוא לשוני, איפשר גם לבעל משל 'עץ הדעת', בחלק הראשון של המשל, החלק על 'גן-עדן', לראות בשהות בגן לא  מצב אידיאלי, כפי שעמים אחרים ראו, אלא מצב חיתי. האבות הגיעו להבנה מופלאה  שעולמו של האדם הוא עולם לשוני, מאחר שהם נדדו בארצות בעלות רמה, כמו ארץ השומרים, ארץ החתים, ארץ הכנענים. מכל מה שהם ראו  כמתבוננים מבחוץ על מפעלות האדם, הגיעו להבנה עילאית זו .

     כנראה שהעברים שהתישבו במצרים הביאו אתם גם כתב, את כתב הפיניקי כנעני, עובדה שהם לא כתבו את מסקנותיהם בכתב ההיארוגליפים.

     מאחר שאבות העברים הגיעו להבנה עילאית זו שעולמו של האדם הוא לשוני, שבידיו של האדם כלי יצירה, השפה, הם היו מסוגלים לתכנת עתיד. הפילוסופיה הלשונית התנ"כית היא כולה עתידנית. פילוסופיה ראשונית זו של אבות העברים איפשרה בהמשך את השלב השני של תרבות התנ"ך, את ההשקפה שהעולם נברא בשפה, כפי שאנו מוצאים בפרק א' של ספר בראשית בו אלהים בורא את העולם בהגדים.

     שלב שני זה, ששוב הוא תוצר של רב תרבותיות, שאותה אפשר ליחס למשה שהיה בעל תרבות מצרית ועברית, וגם מדיינית. מסביב למשה וודאי היה גם חוג אנשים נוסף שאף הוא היה רב-תרבותי. חוג זה של אנשים רב תרבותיים, הגיעו למסקנה  שהעולם נברא בשפה, שעולמו של האדם הוא לשוני. מסקנה זו  איפשרה את שחרור העברים ממצרים, איפשר את חיבור  'עשרת הדיברות'.

      למרות שאנו מיחסים לאבות העברים מודעות שהאדם הוא יצור לשוני, שהשפה היא כלי יצירה, עלינו לדעת שגם אם תרבויות אחרות לא היו מודעות לגמרי לעובדות אלו, הם יצרו באמצעות השפה, הם ודאי גם תכנתו עתידים. צריך להדגיש שהאדם מאז שהוא הפך ליצור לשוני, מאז שהמח, האבר המשוכלל ביותר ביקום, עם תוספת האונות הקדמיות, קושר לאינפורמציה היקומית והפך אותה לשפה, כפי שהוא הפך את הפוטונים לראיה, האדם בצורה אינטואיטיבית יצר דברים באמצעות הכלי החדש שהוענק לו.

     אבות העברים רק הצטיינו ביתר מודעות מאשר עמים אחרים שהם עברו בקרבתם. את הסיבה להיות אבות העברים מודעים יותר מעמים אחרים היא עצם היותם 'נוודים', בצורה כזו הם יכלו להסתכל על תרבויות אחרות מבחוץ, הסתכלות כזו היא ראשית המודעות. עמים אוטוכטוניים רואים את עצמם כאורגניים, כילידי האדמה שעליה הם יושבים.

     גם על השומרים שיצרו את התרבות המופלאה שנעשתה תשתית התרבות המזופוטמית, ממקורות היסטוריים מסופר שהם לא היו אוטוכטוניים במזופוטמיה, הם באו מאיזה מקום אחר. בלי ספק שגם עובדה זו היות השומרים תלושים, איפשר להם ליצור את התרבות  המופלאה שלהם.

     לא כל הנוודים יוצרים תרבות גבוהה. אבל נוודים הנודדים בארצות תרבותיות, מסוגלים להתבונן עליהן מבחוץ, ראיה מבחוץ היא ראשית מודעות.

     תכנות העתיד הוא חלק מיכולת האדם הלשוני לתכנת באמצעות השפה דברים שלא קיימים בטבע, ביקום. לא רק העתיד הוא השלכת דגם לשוני, אלגוריתם, לחלל, כל היצירות הלא מוחשיות שהאדם מתכנת, כמו מוסדות, ערכים הוא השלכת דגמים לשוניים לחלל.

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: