אוניברסיטה ווירטואלית- שעור 164 – דטרמיניזם,גורל, מול תכנות עתיד

אוניברסיטה ווירטואלית –  שעור 164 – דטרמיניזם, גורל, מול תכנות עתיד

    האדם הנוכח לדעת שאין לו שליטה על משך חייו, שאין לו שליטה על התרחשויות, מתחיל להאמין בגורל, בדטרמיניזם. אין  פירוש הדבר שהאדם המאמין בגורל חדל לעשות שימוש בכלי השפה, הוא רק שוקע בתחושת אין אונים מול ההתרחשויות. האדם המאמין בגורל, בדטרמיניזם חדל לתכנת עתידים.

     אנחנו יכולים ללמד תוצאות אמונה בגורל במקרה של אכילס. לגיבור זה של הומרוס נובא שהוא ימות צעיר. אם כך, גיבור זה יוצא למלחמה, למלחמת הרג בטרוינים, למען לזכות בשם עולם.  הרי אכילס המודע שהגורל גזר עליו מוות בגיל צעיר, אין לו סיבה לתכנת עתיד לעצמו. אנחנו רואים דבר דומה באפוס של גילגמש. גם באפוס זה הגיבור נעשה מודע למוות, לחיים קצרים, לאין אונות מול גזרות הגורל. אזי גילגמש אף הוא בדומה לאכילס יוצא להרפתקאות מסוכנות, מנהל מלחמות סרק, למען לזכות בשם עולם.

     גילגמש מלך ארך, לא מתכנת עתידים לעירו, הוא דואג לכך שבגין מעשי גבורה הוא יזכה בשם עולם. אולי ערך 'גבורה' הוא תולדה של אמונה בגורל. לא מדובר כאן על גבורה לשם הצלת עיר, מדינה, גבורה של הגנה. מדובר כאן על גבורה בזכות מעשי מלחמות אגרסיביות, בזכות מעשי הרפתקאות מסוכנות. אולי ערך הגבורה הוא תולדה של נסיון למרוד בחוקי הקיום, להחליף אותם בצורה פרדוכסלית 'בשם עולם', ישות נעלמת הנמלטת מחוקי הקיום הגוזרים מוות. 

    אם אנו מנתחים את ערך גבורת הסרק, אנו נמצאים מול פרדוכס, גיבורים אלו כאילו מורדים בקיום הגופני שנמצא תחת גזרות הגורל, תחת גזרות החוקים הדטרמיניסטיים לחדול, למות. אבל הם נאחזים בתחליף לקיום הגופני ב'שם עולם', ישות נעלמת, הנמלטת מגזרות אלו של הגורל, של הדטרמיניזם. לכאורה אישים אלו אינם מתכנתים עתידים, אבל בצורה פרדוכסלית, אנו יכולים להגיד שהם מתכנתים לעצמם עתיד בצורת 'שם עולם', שימלט מגזרות הגורל, מגזרות החוקים הדטרמיניסטיים.   

    למרות שהאדם לא היה מודע למהות הכלי שבידיו, כלי השפה, למרות זה בצורה אינטואיטיבית הוא נאחז בו, ראה בו כלי המאפשר הימלטות מגזרות חוקי הקיום. מה שכבר הזכרנו בשעורים קודמים, שהאדם הפרה-היסטורי קבר את מתיו, הניח בצד הגופה חפצים לחיים אחרים, חיים בצורת ישות נעלמת, ישות לשונית, שהוא מכנה בכל הדורות בשם 'נפש'.

     גם ערך גבורה, כנראה נוצר כתוצאה  מהרגשה כזו שהאדם יכול להימלט מגזרות חוקי הקיום, בתור 'שם עולם', מושג דומה ל'נפש'. אבל תמורת זכות זו האדם צריך לבצע מעשי גבורה. ומה משמעות מעשי גבורה, לבצע מעשי הרג על במה, בשדה קרב. אם אנו מהרהרים על מהות ערך גבורה, ערך המצווה על גיבורים, הרוצים ב'שם עולם', לבצע הרג גופות של אחרים, אזי אנו מתקרבים לדבר פרדוכסלי נוסף, שגבורה זהה עם רצונות בעלי נטיות מיסטיות לסגף את גופם למען לזכות לקיום כנפש בעולם חלופי.

     הזכרנו כבר בשעורים קודמים שסוקראטס בדיאלוג 'המשתה' מייעץ לתלמידו אלקיביאדס לחדול מלעסוק בעניני מדינה ולדאג לנפשו. ומה פירוש עצה זו, שהתלמיד אלקיביאדס צריך לדאג לנפש שנמלטת מחוקי הקיום, של מוות. סוקראטס בעצמו בדיאלוג 'פיידו', אומר שעם מותו הוא  ישתחרר מגופו שהנו בית סוהר, וימשיך את קיומו כנפש. סוקראטס במדה רבה היה מיסטיקון, שסיגף את גופו והיה מוכן להקריב את גופו למען חיי נפש בעולם חלופי.

     ובכן, אנו כאן מעומתים עם הפרדוכסליות של הקיום האנושי, שלמרות שהאדם אינו מודע .לכלי שבידו, כלי השפה, בצורה אינטואיטיבית הוא מאמץ כלי זה כתחליף לחיים קיומיים, כיוון שהוא רוצה להמלט מחוקי הקיום הגוזרים מוות. לכאורה אדם כזה אינו מתכנת את עתידו הקיומי, אבל הוא מתכנת את עתידו הנצחי של ישותו הנעלמת, ישות פרי השפה, שהוא מכנה נפש, שהוא מכנה 'שם עולם'.

      אם רצינו לקבע שאדם המאמין בגורל, בחוקים דטרמיניסטיים, לא מתכנת עתיד, אנו לא דייקנו, אנו רואים שאדם כזה אינו מתכנת עתיד קיומי, אבל מתכנת עתיד 'נצחי', עתיד כ'ישות' נעלמת, הנמלטת מגזרות חוקי הקיום הגוזרים מוות.

     וכאן אנו צריכים להבדיל בין שני סוגי התכנותים. אם האדם מתכנת עתיד קיומי, למטרה זו הוא לא צריך להשמיד את הגוף, להשמיד את גופו של הזולת, בעוד מי שרוצה לתכנת עתיד נצחי, צריך לתת תמורה לרצון כזה, צריך לשלם תמורתו בגוף העצמי או הגוף של הזולת.

      אם ככה, הערך 'גבורה', הערך 'סיגופים', נוצרו מהרגשת האדם שאם הוא רוצה להמלט מגזרות חוקי הקיום, אם הוא רוצה חיים 'כנפש', רוצה ב'שם עולם', הוא צריך לתת תמורה לכך, בהקרבת גופו הוא או בהקרבת גופם של אחרים.

     קודם כל עלינו לציין שהאדם אינו נמלט מצווי השפה, שבעד כל בקשה יש לתת תמורה. האדם גם אם הוא לא מודע לצווי זה הרי בצורה אינטואיטיבית הוא נוהג לפיו. בסופו של דבר האדם אינו נמלט ממעגל השפה וצוויה.

      מי שקורא את קאנט, אני עוסקת בתורתו בספרי על האידיאולוגיה הגרמנית שהובילה לרייך השלישי, מי שקורא את 'Mein Kampf' של היטלר נוכח לדעת ששני האישים האלו טוענים שיהדות אינה דת, כיוון שהיא לא מדברת על נצחיות הנשמה. כמובן היטלר חזר רק על דבריו של קאנט. שניהם כמובן מתכוונים למחשבת התנ"ך, שבה קיים רק 'עולם נגלה', לא קיים בו עולם חלופי, שבו אין הבדלה בין נפש לגוף, כפי  שיש בו  את העיקרון 'מחשבה כמעשה', מחשבה צריכה להתבטא בדברים מוחשיים. התנ"ך לא הבדיל בין גוף לנפש, כפי שאין בו אמונה בעולם הבא. אבל יהדות מאוחרת חזרה לאמונה בעולם הבא.

      לגבי הגרמנים מעשי הגוף אינם מכתימים את הנפש, דבר זה כבר נאמר על-ידי לותר, האחרים חזרו על דבריו, דבר זה איפשר את מעשי הזועה ברייך השלישי, ומנהיגיה לפי האמונה הלותרנית, האמינו שנפשם נשארה טהורה וזכאית לחיי נצח.

      דוגמה אחרונה זו רק רוצה  להדגיש מה הסכנות באמונות כאלו השואפות לחיים נצחיים לנפש, ומקדשים את כל הזוועות נגד הגוף, ביחוד קידשו אנשי הרייך השלישי את כל הזועות נגד יהודים, ובכלל  נגד חיים קיומיים. בסופו של דבר קיום, לא רק של האדם, קיום ביקום של הישויות הוא תרכובת של אינפורמצהי עם אנרגיה, ליסודות בנפרד אין קיום. אם ככה גם לגבי האדם, קיומו הוא תרכובת של אינפורמציה, שפה הניזונה מהאנרגיה שהגוף מספק לה. עובדה היא שהאבר המפותח ביותר, המח, צורך את רוב האנרגיה שאותה מספק הגוף, רגע של אי סיפוק דם למח, אנרגיה, המח הקוסם מת. אותו דבר קיים לגבי הכריתנו, היא קיימת רק כל עוד הגוף מספק לה אנרגיה.

     התנ"ך בצורה אינטואיטיבית הבין ששני היסודות, גוף ונפש או גוף ורוח קיימים רק בהרכב, נצחיות שהאדם משתוקק לו היא נצחיות בשרשרת הדורות.

     ואם מחשבת התנ"ך ראתה קיום רק בהרכב גוף עם אינפורמציה, שפה, הוא דאג למיטב קיום הגוף. מחשבת התנ"ך לא העלתה את גבורת הסרק כערך, עדות לכך הן האזהרות נגד מלכים אגרסיביים. 

     לפי התנ"ך, כמובן הוא לא אומר את זה במובן המודרני, השפה היא אלגוריתם, המכוון את הגוף, את האנרגיה. כך, כפי שאמרנו לעיל, 'מחשבה כמעשה', מחשבה, אינפורמציה תפקידה להיות אלגוריתם המכוון את הפעולה שהיא אנרגיה. אנחנו יכולים לראות את הדבר .הזה גם בקשר ל-DNA , שהוא אלגוריתם המכוון את התפתחות הגוף הביאולוגי.

      ברור שבקשר לנצחיות הנשמה או נצחיות בשרשרת הדורות, כל אחד יכול לאמץ לפי טעמו אמונה. אבל אנו כאן דנים במושגים כמו 'גורל', דטרמיניזם'. ברור שאלו שמאמינים בגורל, בדטרמיניזם אינם מתכנתים 'עתיד קיומי', אבל בצורה פרדוכסלית הם מתכנתים קיום של ישות נעלמת, 'שם עולם', או 'נפש', בעולם חלופי, או עתיד כישות נעלמת שנשמרת בזכרון קהילה אנושית.   

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: