וניברסיטה ווירטואלית – שעור 165 – נכוס הנפש על-ידי הנדכאים

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 165 – נכוס הנפש על-ידי הנדכאים

      ראינו כבר שהשפה מאפשרת לאדם בריחות, הוא יכול ליצור לעצמו עולמות פנימיים ששם הוא ריבון. בעולם הפנימי הזה שהאדם בורא לעצמו הוא יוצר דמויות ווירטואליות, שאתם הוא מנהל שיחות, ששם הוא מנצח את אלו שהתאכזרו לו, ששם הוא עושה צדק שלא השיג בעולם הנגלה.

      אבל לאדם עוד אפשרויות להסדיר צדק שנשלל ממנו בעולם הנגלה. ידוע שיהודים בגולה שהיו שם מיעוט שנשללו מהם זכויות, נכסו לעצמם נשמה, ושללו אותה מרודפיהם, להם העניקו רק רוח. אפשר היה לחשוב שרק יהודים המציאו את האפשרויות האלו, מי שקרא את סולז'ניצין, נוכח לדעת שבגולג, האסירים אף הם נכסו לעצמם נפש, ושללו אותה מנוגשיהם.

     ברור שרק אנשים ברמה של מודעות מוסרית יכולים ליצור לעצמם עולמות פנימיים כאלו, ספק אם עבדים ללא ירושה תרבותית, ללא מודעות מוסרית, יכולים ליצור לעצמם מפלטים כאלו בהם הם משיגים פיצוי להשפלתם.

     לפחות יש לנו רק עדויות מאנשים שהיתה להם מודעות מוסרית ונרדפו, כך שהם יצרו לעצמם מפלטים פנימיים שבהם הם תקנו את הצדק שנשלל מהם. ברור שאנשי הגולג היו  ברובם אינטלקטואליים שנשללו מהם זכויות על-ידי שלטון עריץ, ברור שיהודים במחנות הסגר היו בעלי מסורת מוסרית שנשללו מהם זכויות על-ידי שלטון מושחת.

      שוב, יש לנו עדויות שכבר הוזכרו על-ידינו קודם, שאנשים כמו סוקראטס שנידון על-ידי  עירו אתונה ללא עוול, יצר לעצמו עולם חלופי ששם עשה לעצמו צדק בגלגולים שונים אחרי המוות, עד כדי כך הוא החשיב את עצמו, שראה את עצמו דר בין האלים.

      היזכרנו כבר את הפילוסוף הסטואי אפיקטטוס, שנשבה על-ידי הרומאים והיה עבד במדינתם, יצר לעצמו עולם ששם הוא בן חורין. אבל אצל סופרים אנו מוצאים את האפשרויות האלו, ליצור לעצמם עולמות ספרותיים חלופיים, שבהם הם משליטים צדק שנשלל מהם בחייהם, כך דנטה ביצירתו 'הקומדיה האלוהית' יצר עולמות ווירטואליים ספרותיים, שבהם הוא העניש את אויביו שהתנכלו לו, שהגלו אותו מעירו פירנצה, וזיכה את אוהביו. העולמות הספרותיים הווירטואליים האלו של דנטה וודאי ניחמו רבים שהיו במצבו ושהם בעצמם לא צלחו ליצור מפלטים פרטיים כאלו.

     אבל ברור שדנטה אינו יחיד שעשה חשבון נפש כזה לשונאיו. אנחנו יכולים אפילו לראות ביצירתו הגדולה של תומס מאן, 'ד"ר פאוסטוס', יצירה שאותה חיבר עם עליית היטלר לשלטון, עד התפוררות הרייך השלישי, שלטון, שכפה עליו גלות. הוא עשה משפט לשלטון הזה, עשה משפט לכל האידיאולוגיה הפאוסטית שהביאה להרס העולם בזמן מלחמת העולם השניה. 

     תומס מאן שבספריו קודמים כמו 'התבוננויות של אדם א-פוליטי', עדיין הזדהה עם האידיאולוגיה הגרמנית, הצדיק את הא-פוליטיות שלה,  עם עליית היטלר הוא שינה לגמרי את דעותיו. את השינוי הזה אנו מוצאים כבר בנאום שלו בארה"ב, בשנת  1945 , נאום בשם 'הגרמנים וגרמניה', נאום שבו הוא מצביע מה היו הרעיונות מאז לותר שהובילו לקימום הרייך השלישי. אבל רק בספרו זה 'ד"ר פאוסטוס', תומס מאן עושה משפט לכל האידיאולוגיה הגרמנית. כמובן שבספר מונומנטלי זה תומס מאן מוציא את עצמו מהאידיאולוגיה הגרמנית, שופט את כל המרקם הגרמני. אפשר להגיד שתומס מאן על-ידי משפט זה על כל האידיאולוגיה הגרמנית מציל את נפשו, מנכס לעצמו נפש שהוא שולל מאלו שהוקיעו אותו.

     מצער לראות שתומס מאן הצליח לעשות משפט שדה לאידיאולוגיה הגרמנית, הוא אפילו רואה במוסיקה הגרמנית דבר שלילי, בעוד  שיהודים לא הצליחו להשתחרר מהירושה הגרמנית הזו,  שאפילו אדם כמו יעקב גולומב, מהאוניברסיטה העברית, מוכן היום  לטהר את ניטשה ולראות בו אחד מאבות הציונות.

    אולי רק יהודי אחד, היינה מאה שנה לפני קמום הרייך השלישי, אף הוא כגולה מגרמניה, ביושבו בצרפת ראה את כל השלילה באידיאולוגיה הגרמנית, אידיאולוגיה שיהודים טובים הזדהו אתה ולא ראו את הסכנות לקיומם ממנה. היינה החכם, שהכיר טוב את המחשבה הגרמנית, בספרו 'דת ופילוסופיה באשכנז', הצביע על הסכנה למערב כולו מפילוסופי הטבע הגרמניים, גם מהפילוסופיה של קאנט שיהודים מעריצים אותו עד היום הזה.

      אם הזכרנו בראשית דברינו שיהודים נכסו לעצמם נפש והשאירו לנוגשיהם רק 'רוח', אזי מדובר ביהודים דתיים, שחיו בקהילה וקיבלו זה מזה היזון חיובי למסורתם, בעוד  יהודים מתבוללים הפנימו את השנאה של אדוניהם הגרמניים, והפנו אותה כלפי יהודים אחרים, דמות בולטת כזו היה אוטו וויניגר.

    יהודים מתבוללים בגרמניה יצאו מהקהילה היהודית התומכת ולכן אבדו את היכולת אפילו לפצות את עצמם בעולם פנימי ששם שפטו את משפיליהם. למען שאדם יוכל ליצור לעצמו  עולם פנימי או עולם ספרותי כמפלט מההשפלות, מאי הצדק שנגרם לו, הוא צריך להיות בעל מודעות, ולהיות בטוח שהצדק מאחוריו, הוא זקוק גם לקבוצה תומכת בו.

      אנחנו רואים שדניאל מצליח לעשות משפט לכל הכובשים האגרסיביים, להפוך אותם לחיות המכלות זו את זו, כיוון שהוא נתמך על-ידי קהילה שהיתה מודעת לעליונותה המוסרית, שהיתה בטוחה בצדק שלה. דניאל לא רק מנכס לעצמו ולעמו נפש והופך את האחרים לחיות המכלות זו את זו, אלא הוא בטוח שהצדק היקומי מאחוריו. דניאל עוד פעל בקהילה שהיתה מודעת לעליונותה המוסרית, מודעות זו הלכה ונחלשה בקהילה היהודית.  

     אנחנו רואים מדוע קבוצות כוחניות לא מצליחות לדכא לגמרי את אלו שהם כובשים, אם אלו בעלי מסורות מגובשת קודמת. במקרה כזה הנכבשים יוצרים לעצמם עולם פנימי ששם  הם דנים את כובשיהם,  בבוא הזמן עם החלשות השלטון האגרסיבי הם יכולים למוטט אותו.

      הדוגמה הטובה ביותר לדיונינו היא תופעת הנצרות, דת שהתקבלה על-ידי ההמון המדוכא באימפריה הרומית. קבוצה חדשה זו עם אידיאולוגיה אפוקליפטית לאט לאט פוררה את השלטון הרומי האגרסיבי מבפנים והשטלתה על אימפריה זו.

      אפשר להגיד שעמים לא הצליחו לנצח את האימפריה הרומית האגרסיבית, אבל העבדים עם אידיאולוגיה חדשה, הנוצרים, הצליחו למוטט אותה. אנחנו יכולים שוב לחזור למסקנותינו ששפה מנצחת כח. אבל עלינו להוסיף שהעובדה שמיעוט מדוכא מנכס לעצמו נפש, הוא מצליח בבוא העת לנצח את בעל הכח. ולא רק זה, יהודים שניכסו לעצמם נפש ושללו אותה ממדכאיהם, דבר זה איפשר להם לשרוד למרות כל הרדיפות.

     מענין לחזור למשל קין והבל, שהוא דגם ארכיטיפי להבנה שבעל הכח מנסה מקנאה לנבחר, במקרה זה הבל, שהועדף על-ידי אלהים, לחסל אותו, ולרשת את בחירתו. במקרה של הבל הוא לא שרד, לפי המשל, אבל קין לא זכה לנכס לעצמו את הנבחרות של אחיו. אבל אנו צריכים לראות את המשל הזה חוזר על עצמו בכל תולדות העברים. מנסים לרשת אותם כיוון שבספר מקודש, כמו התנ"ך, הם מתוארים כנבחרים. במידה רבה הזעם הגרמני נגד היהודים היה מבוסס על קנאה שהם העם הנבחר, הם חשבו שאם ישמידו אותם יוכלו לנכס לעצמם בחירה זו. הגרמנים עוד טרם יצאו להשמדה פיזית של היהודים, ניסו לעשות דה-לגליזציה לתנ"ך, למען לשלול מהיהודים את נבחרותם , לדאבונינו יהודים רבים אימצו דעות ממלומדים גרמניים אלו, בלא להבין את המטרה שלהם. השנאה ליהודים היא בלי ספק, בצורה לא מודעת, תוצאה של קנאה על היותם ה'עם הנבחר'. אנו רואים עד כמה ערכים לשוניים נחשבים כעוצמה, שבעלי כח רוצים לנכס לעצמם אותם.

     העובדה שאנשי הרייך השלישי הפכו את היהודים ל'אויב קוסמי', ובאמת החלו להאמין שאכן הם כאלו, אם ישמידו אותם יזכו ברייך אלף השנה. זו היתה האמונה המטורפת שלהם בסוף הרייך השלישי, לכן היריצו יהודים למשרפות אושוויץ, כאשר הם כבר נוצחו מכל הצדדים, בהאמינם באמונה מטורפת שלהם שאם ישמידו את היהודים, ה'אויב הקוסמי', יצילו את הרייך השלישי. דברים אלו נראים הזויים, אבל המלחמה בין עוצמה של ערכים לשוניים לכח היא היא ארכיטיפית.

     אל עלינו לשכח שגיבורים אגרסיביים מהמיתולוגיה האנושית, מההיסטוריה האנושית, היו מוכנים להקריב את גופם למען לזכות ב'שם עולם', ישות נעלמת, ישות לשונית. ובכן, גם כאשר האדם נסוג לכח, הוא מוכן לכל התלאות, להקריב את גופו, למען להיות ישות לשונית.

     עלינו לא לשכח שגם הנצרות וגם האיסלאם רוצים בחסול היורשים הלגיטימיים, היהודים, של הספר המקודש התנ"ך,  ולהיהפך  ליורשים הלגיטימיים שלו במקומם, הם מוכנים להחליף את הכח המוחשי שלהם במסמך לשוני.    

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • nachum  On 31 בינואר 2010 at 12:12

    דמויות ווירטואליות, שאתם הוא מנהל

  • רבקה  On 6 בפברואר 2010 at 9:24

    למחום שלום, תודה שאתה תמיד מזכיר לי את הטעויות, רבקה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: