אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 167 – קין – מלחמה בשפה ב'

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 167 – קין – מלחמה בשפה ב'

    האם יש סמליות בכך שהעברים הם צאצאי 'שם', בנו של נח? האם כבר גנאולוגיה זו בספר בראשית, פרק ה' רוצה להצביע על העובדה שצאצאי בן זה של נח הם התגלמות השפה, שם, שהם יהיו גם אלו שיראו שהעולם הוא פרי שפה, שעולם זה הנו יצירה של כלי השפה בידי אלהים בבריאת העולם? שיהיו מודעים לכך שאלוהות זו בוראת את האדם בדמותו, שכתוצאה מכך אף האדם הוא בעל שפה היכול לברא את עולמו? האם לא בכדי צאצאי 'שם', יצרו את משל 'עץ הדעת', על שלושת חלקיו, חלק גן-עדן, חלק האכילה, חלק קין והבל?

    האם הסמליות הזו היותם של העברים צאצאי 'שם', איפשר להם לנכס לעצמם את 'דעת', שפה, המאפשרת להם להבדיל בין טוב לרע, המאפשרת להם – 'מודעות', ויצירה? האם העובדה הזו שהעברים הם התגלמות 'שם', 'שפה', הפך אותם ל'הבל', 'הנבחר', שקין נלחם בו? האם 'האנטי-שמיות', 'אנטי-שם' היא המלחמה הנצחית של קין, של הקיינים, נגד השפה היוצרת, מתוך רצון להיות אורגניים, דטרמיניסטיים, אוטוכטוניים?

    אמנם קשה  לאשש את כל ההנחות האלו, אבל גלויי ה'אנטישמיות', מצביעים על הכיוון הסמלי הזה. הרי גם אלו הנלחמים בשפה ב'שם', הם שבויי השפה, ורואים בה את האשמה בהיותם מוגבלים במשך קיומם, בהיותם מוגבלים בפעולותיהם, הם רוצים דרור, דרור, להשתחרר מישות רפאית זו, רוצים להיות מוחשיים, כמו הטבע, רוצים להיות ריבוניים על חוקי הקיום, לכן הם נלחמים באלו המיצגים אותה, צאצאי 'שם'. הם 'אנטי-שם'.

      ברור שתופעה זו קיימת רק בתרבות המערבית, שספר התנ"ך נעשה מקודש בו, היוונים לא ידעו על 'שם', הם לא ידעו על 'הבל' הנבחר. אבל גם היוונים לא רצו בפנטום זה, השפה, הנעלמת  המצביעה על ארעיות קיומם, רצו להיות נצחיים.

     ובכן, מי גלה לעולם שבני שם אימצו כלי זה, השפה, רואים בו יוצר העולם. מי גילה לעולם ש'הבל' נבחר, למען לבשר לעולם את הנכס החשוב, הנכס שהוריו נכסו לעצמם מ'עץ הדעת'? הרי רק מי שהכיר את מחשבת התנ"ך, יכול היה לבשר לעולם שצאצאי 'שם', בניגוד לאחרים, סבורים שהעולם נברא באמצעי 'רפאי' זה, השפה.

      ובכן, בן סורר לצאצאי 'שם', השליח פאול, שהיה בעל תרבות יוונית, גם הכיר את הירושה של אבותיו, את מחשבת התנ"ך, היה זה שמרד בה, שהבין שאימוץ כלי זה מונע ממנו להיות נצחי, מצווה  לקבל עליו הגבלות, לשאת בעול מצוות. הוא ברוב חוכמתו התנכל לכלי, הכריז שיומרה זו שהשפה יוצרת את עולמו של האדם, שהוא אחראי לו, נוכס  בחטא, כפי שהוא למד מהפילוסוף אנכסימנדר, שטען שכל הבדלות מהכוליות הוא 'הובריס', שיומרה שהאדם יכול ליצור את עולמו, הוא חטא, הסגת גבול האלים, שרק הם יכולים ליצור, שהעולם הוא נצחי, ולכן מעניש את אלו המתבדלים ממנו, אוסף אותם בחזרה אל חיקו.

   אבל צאצא זה של 'שם', לא רצה לוותר על כמה יתרונות של מחשבה זו של אבותיו, הרי השקפה זו מאמינה בהשגחה, לא מאמינה במוירה המכשילה את האדם. הוא רצה לרתם השגחה זו שתשנה את העולם לפי משאלותיו, רצה שהיא תעניק לאדם נצחיות, תשחרר אותו מעול חובות, מצוות מגבילות. הרי הוא למד במקום הולדתו שפרומתיאוס נענש על-ידי האלים, בנותנו לבני אדם את ה'אש', למען ליצור, שיצירה היא פריביליגיה של האלים בלבד,  שיומרה של האדם שהוא יכול ליצור היא הובריס. חיפש בירושה של אבותיו ומצא בתנ"ך, שבני 'שם', חוה ואדם נכסו לעצמם את 'דעת', בניגוד לרצונו של האל, לכן  פנה אליו שיבטל את הרכש, יחזיר את האדם למצבו הקודם, מצב 'גן-עדן', טרם רכישת הנכס האסור, השפה, הרי נכס זה מכביד על האדם, קשה עליו לשאת את כל החובות שהוא דורש מאדם קטן.

    בן סורר זה מתוך צאצאי 'שם', החל במלחמה, במרד, נגד אלו מצאצאי אבותיו שראו את עצמם 'נבחרים', בכך שהם ממלאים אחרי תביעות הנכס, 'דעת', ה'שפה', שהם רכשו. 

      השליח פאול, שאול, המציא את ה'אנטי-שם', האנטישמיות, ברצותו להשתחרר ממעמסת הרכש, 'דעת', 'שפה', המונעת נצחיות האדם. את הצדקותיו למעשיו פאול סיכם ב'איגרת אל הרומיים',

     פאול, שאול התרסי, הבין שאי אפשר להשיג דבר מהאלוהות ללא תמורה, לכן הוא אימת את מקרה צליבת ישוע, כקורבן, שהאלוהות הקריבה את בנה זה למען להחזיר את העולם למצב 'גן-עדן'. היחידים שלא קיבלו את בשורתו, היו אחיו, בני שם, לכן הוא הכריז שהיורשים האמיתיים, הנבחרים האמיתיים של העתיד יהיו אלו שיאמצו את בשורתו. פאול, שאול התרסי,  שלל מהצאצאים הלגיטימיים של שם את הבכורה, את הנבחרות, והעניק אותן לחסידיו.

     שאול התרסי הבין 'שדעת', שחוה ואדם רכשו לעצמם, פועלת על-ידי הבדלה דבר מדבר, פועלת על ידי ניכור דבר מדבר, ניכור זה מאפשר לאדם לנכר את עצמו מגופו, להיהפך ל'מודע', מודע להיותו יצור נברא מוגבל. ניכור זה גם מאפשר לאדם את היצירה, יצירת חוקים שנואים שמכבידים על האדם הקטן. למען להוכיח את טענותיו, שאול התרסי פירש את המשל של 'עץ הדעת' שיתאים לטענותיו, טען שהעובדה שחוה ואדם הפרו איסור לא לאכל מפרי העץ, הכניסו את המוות לעולם. הוא התעלם מהעובדה שחוה ואדם בגן-עדן עדיין לא אכלו מ'עץ החיים', לכן היו מוותיים בדומה לחיות אחרות בגן.

     ובכן, הבנים הסוררים של צאצאי 'שם', יצרו את ה'אנטי-שם', ה'אנטישמיות'. השליח יוחנן ההלניסטי, בבשורתו הוסיף להחרים את הצאצאים הלגיטימיים של 'שם', רצה בפרשנות המוטעית שלו ל'שפה', ל'דבר', להוכיח שרק אלו שיקבלו אותה, שישוע הוא ה'דבר', שהוא האל הנוכח, מחליף את האלוהות הקודמת שאף אחד לא ראה אותה, יהיו ה'נבחרים' האמיתיים. ובכן המלחמה ב'שפה' של בני 'שם', המלחמה 'בבחירה' של בני 'שם'. נעשה על-ידי יורשים לא לגיטימיים, שאבו ב'בחירה' לעצמם, ובחיסולם של היורשים הלגיטימיים של 'בני שם'.

      כך נולדה הקהילה החדשה ששללה את הבכורה, את הנבחרות של היורשים הלגיטמיים, אלו שאימצו את 'דעת', את השפה. והמלחמה הזו נמשכת עד היום הזה. צאצאי או חסידי לותר, שהוא ראה את עצמו כיורשו של השליח פאול, אימצו את המלחמה הזו בבני 'שם', שרכשו את 'דעת'. חסידים אלו של לותר עוד יותר מהבנים הלא לגיטימיים של 'שם',  השתדלו עוד יותר  להוכיח שאלו שניכסו לעצמם את 'דעת', אינם  הנבחרים, לשם כך עשו 'דלגיטימציה', לכל מחשבת התנ"ך. הרי הם הקיינים החדשים רצו בבכורה, רצו לקחת אותה מ'הבל', רצו באפוס כל צווי 'דעת', רצו בביטול 'השפה', ישות 'רפאית', במקומה רצו מוחשיות, דטרמיניזם, רצו באל חדש הממונה על מאגיה, על כח, את מפיסטו.

     ואם לא די בחסידי לותר שעשו 'דלגיטימציה', למחשבת התנ"ך, קם יהודי נוסף, אומנם מומר, בן לא לגיטימי של 'שם', מרכס, אשר במסתו 'השאלה היהודית', בדומה לקודמו שאול התרסי, יצא נגד אותו 'ניכור', אותה 'הבדלה', שבני 'שם' נכסו לעצמם, והכריז שפעולה זו היא מקור קלקול העולם.

     בדומה לשאול התרסי, גם מרכס היה רב-תרבותי, קודם כל היה בעל תרבות לותרנית, עד כדי כך הזדהה אתה, שאביו היהודי כינה אותו במכתבו 'פאוסט'. אבל אף הוא הכיר את מורשת אבותיו שהתכחש לה, וגם הוא הגיע לאותה דעה ש'ניכור', יכולת שהשפה מאפשרת הוא פסול, יש לחזור לאורגניות, למצב טרם 'ניכור'.

     יהודים תלושים, עקורים, הרגישו ביתר שאת צורך במוחשיות, סברו שירושתם אשמה בהיותם מנוכרים, יצאו בשצף קצף נגד אותה 'דעת', שגרמה לכך. הם רצו בשינוי סדרי עולם, רצו בהסדר הטוב טרם 'דעת', הסדר שיחזיר להם שורשיות. המרד הזה נגד פנטום השפה התקבל על ידי חסידיהם, הרי כולם רוצים בשינוי סדרי עולם, רוצים בנצחיות, רוצים להיות ריבונים לשלט בחוקי הקיום השרירותיים. אבל ההבטחות של הבנים הסוררים של שם לא התגשמו, צריך למצא אשמים בכך, אלו העוצרים את התגשמות ההבטחות.

     גם המורדים ב'שם', ב'שפה', יודעים שתמורת כל בקשה, כל משאלה צריך לספק תמורה. הרי המורדים בכלי השפה עדיין שבויים שלה, מכירים את חוקיה מוכנים תמיד להקריב קורבנות לספק את הנעלמים למען יתרצו, יגשימו משאלות. ומי נראה כרצוי ביותר להיות הקורבן המוקרב, כמובן בני שם, אלו שהכניסו את הפנטום, את 'דעת', את ה'שפה', ההפכפכה, המבטיחה ולא מקיימת. יש להרג את 'הבל' הנבחר, הקיינים בטוחים שעם סילוקו יזכו בבכורה, יהפכו לנבחרים.   

     

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נעמה  On 14 בפברואר 2010 at 20:47

    שאובמה פתח במלחמה מיותרת באפגניסטן

  • רבקה  On 15 בפברואר 2010 at 7:45

    לנעמה, כל המלחמות מיותרות, חוץ ממלחמות הגנה, רבקה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: