אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 172 – מקור הצדק ד'

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 172 – מקור הצדק ד'

      האם יש משמעות ל'צדק' בהקשר הלותרניות? לותר התחיל את הרפורמציה שלו עם הצגת 95 התיזות שלו בשנת 1517 , בוויטנברג, תיזות נגד מעשים טובים המובילים לגאולת הנפש. לכאורה לותר יצא נגד האינדולגנציות, ביטול חטאים על-ידי הכנסיה הקאתולית, תמורת כסף. פעולה זו של לותר היתה לגיטימית לגמרי נגד הכנסיה שהושחתה במשך הדורות. אם לותר היה מסתפק במחאה זו נגד הכנסיה, הרי פעולתו היתה מוצדקת. אבל במציאות מחאה זו היתה אידיאולוגית או דתית. כוונתו של לותר היתה שהאדם הנוצרי נגאל לא על-ידי מעשים אלא על-ידי 'אמונה'. לכאורה לותר חזר לקביעתו של השליח פאול, שאף הוא העמיד את עיקרון האמונה במקום קיום מעשים מוסריים.

     לותר יכול היה לטעון שהוא חוזר לאמונתו של השליח פאול, וכאן לפנינו תחילת המפנה בכל התיאולוגיה של לותר, אשר בהבדל מהשליח פאול האמין שעל-ידי קורבן ישוע סדרי עולם ישתנו, ואזי אין צורך במעשים טובים או רעים, בעוד שלותר 1500 שנה אחריו לא האמין כבר בשינויים אפוקליפטיים בזמן  הקרוב, דחה אותם לאחרית הימים.

     ובכן, למה הוביל השוני הזה בין השקפותיהם של שני האישים האלו, השליח פאול, והרפורמטור לותר? אם ציפיה לשינוי אפוקליפטי בוטל, אזי מה שנשאר מתורתו של השליח פאול היתה שלילתו או ניטרול משל 'עץ הדעת', ניטרול יכולת האדם להבדיל בין טוב לרע, ניטרול השפה כאמצעי הבא להחליף את אמצעי הכח. אם סדרי עולם לא השתנו, ואמצעי השפה נוטרל, אזי האדם חזר או נשאר רק עם אמצעי הכח. כמובן שלותר בתחילת המרד שלו נגד הכנסיה לא טען טענה מהפכנית כזו, אבל התוצאה הלוגית של מעשיו, ביטול מעשים טובים, אמוצו את ה'אמונה', הפאולינית, ללא אימוצו את האמונה של השליח הזה, את הציפיה  האפוקליפטית, הוביל אותו למסקנה מרחיקת לכת, המלכתו של ה'שטן', יריבו של ישוע, שנכשל לגרימת שינוי סדרי עולם. ואם השטן הנו השליט של העולם הנגלה הרי האמצעי של שליט זה הוא אמצעי ה'כח', האמצעי שלו היא 'המגיה'.

      ברור שבהקשר לשלטון של השטן, צדק בוטל, הרי צדק הוא פרי השפה. אבל הפרוטסטנטים בעולם המערבי, נאחזו בהכרזותיו של לותר שהוא ממשיכו של השליח פאול, שהוא מאמץ את כתבי הקודש. הם לא קראו את ספריו, ביחוד לא את ספרו 'שעבוד הרצון החופשי', שבסוף ספרו המליך את השטן על העולם הנגלה, גם לא קראו את ספריו של הרפורמטור קלווין, שתורתו הפוכה מזו של הראשון, שהוא בהבדל ממנו, ראה את 'ההשגחה' הכל יכולה כשליטה בעולם.

     כאן אני יכולה לעסוק בתיאולוגית לותר וממשיכיו רק בקצור רב, אני עוסקת בהם בארבעת הספרים שלי על האידיאולוגיה הגרמנית שהובילה לרייך השלישי.

     ובכן, מאחר שלא התעמקו בספריו של לותר, העולם המערבי לא שם לב לכך שבגרמניה התפתחה אידיאולוגיה אורגנית, אידיאולוגיה שדגלה ב'כח' כאמצעי. ביחוד היהודים לא שמו לב לכך, הם נאחזו בעובדה שלותר תרגם את התנ"ך לגרמנית, והאמינו למלל של ממשיכיו, על 'רוחניות צרופה', על 'מוסר פנימי', העדיף על מוסר מבוסס על שפה מבדילה בין טוב לרע, מוסר מבוסס על הסכמים חברתיים. 

    אם אני חוזרת ומזכירה מחדש את היהודי הינה המומר, שאותו הזכרתי כבר כמה פעמים, הסיבה לכך היא לדאבוני, שאין שני לו בהבנתו את האידיאולוגיה הגרמנית, שבספרו 'פילוסופיה בגרמניה',  כבר מתריע על הסכנות הצפויות מהאידיאולוגיה האורגנית הגרמנית הזו למערב, מציין שקאנט המליך את עצמו במקומה של האלוהות.

     השני שעלי להזכירו, שהוא כבר באיחור עמד על הקשר בין לותר, השטן, מפיסטו, של גיתה, לבין הרייך השלישי, הוא תומס מאן. ברור שכל מה שתומס מאן אומר במאמר אחד בשם 'גרמניה והגרמנים' בשנת 1945 ובספרו 'ד"ר פאוסטוס', כבר לא יכול היה להועיל.

      למען נבין מה היו תוצאות השקפתו של לותר, עלינו להתעכב על דבריו של קאנט, שיהודים העריצו אותו, מעריצים אותו עד היום הזה.  אפשר להגיד שהתמכרות יהודים להשקפות קוטביות להשקפה התנ"כית, הפילוסופיה התנ"כית, ביחוד, התמכרותם למחשבה הגרמנית היא ה'עבודה הזרה' המודרנית של היהדות. אשר להערצת היהודים את קאנט אפשר ליחס אותה לכך, שלא קראו את דבריו היטב, הסתמכו על הכרזות, ואפשר שמרוב הערצה יהודים עוורו ולא ראו את הכתוב. עלי מקוצר המקום להתעכב על דבריו של קאנט בספרו:               

Die Religion innerhalb der Grenzen der blossen Vernunft

בספר זה קאנט יוצא נגד המוסר התנ"כי, מעלה את המוסר הפנימי. החוצפה של קאנט היא בלתי מוגבלת, אבל גם חוסר הבנתו את יחודו של האדם היא מוחלטת. הרי מוסר פנימי משותף לנו ולחיות, עדיפותו של האדם על החיה היא שפתו והיא 'חיצונית', היא קהילתית. אבות העברים, אברהם ואנשיו, הבינו מה שהיהודים היום לא מבינים, והרי לגויים אפשר לסלח שהם לא מבינים, כיוון שלא היו להם אבות חכמים כאברהם, כמשה, שראו את עולמו של האדם כלשוני, כחיצוני, שראו שהאלוהות יצאה מהכוליות ובראה את העולם בשפה, בהגדים, שראו שהאדם יוצר את עולמו באמצעי השפה, ולא ב'כח', שראו שיתרונו של האדם שהוא לא 'מתוכנת', אלא יכול 'לתכנת' את עולמו באמצעות כלי השפה, שמוסרו הוא פרי השפה המאפשרת לאדם ליצור אותו באמצעות הסכמים חברתיים, אמנות, בריתות.    

   האדם קאנט ב-Prologomena  שלו ברוב הובריס טוען שהאדם מחוקק לטבע, אפילו היוונים שהגרמנים ראו את עצמם כממשיכיהם, לא היו מעיזים להגיד דברי הבל כאלו. ליוונים היתה צניעות, ההובריס, היה מהם והלאה, ראו בו חטא. אבל קאנט ברוב גאוותו התעלם מהעובדה שאת שפתו, למד מהוריו וסביבתו, שאת ידיעותיו רכש מספרים של אחרים. אפילו את מהפכתו 'הקופרניקית', שאותה כביכול יצר, כתגובה לספקנותו של הפילוסוף האנגלי 'יום', הוא למד מספרים. האם כבר בהוולדו ידע על מהפכתו של קופרניקוס ? הרי על כך קרא בספרים.

  אם קאנט חקק לטבע את החוקים, הרי ראה את עצמו ריבון, ואוי לנו מריבון כזה, שאיכמן ראה את עצמו כתלמידו, שתלמידיו יצרו את הרייך השלישי. קאנט לא היה היחיד שתורתו הובילה לקימום הרייך השלישי, היו לו שותפים, ריבונים נוספים. בלי ספק דרמת גיתה, פאוסט, הוסיפה נדבך להתפתחות זו, פאוסט שכרת ברית עם 'מפיסטו', גלגולו של השטן של לותר, שביטל את ה'מאמר' של השליח יוחנן, ביטל את השפה כאמצעי ואימץ מעשה כוחני. הוסיפו לכך נדבכים הוגים כמו הגל, ביחוד הוסיף לממלכה החדשה ביטוי ניטשה עם עקרונו 'רצון לכח', עם עקרונו 'אדם עליון'.

     עלי לציין אפיון מיוחד של המחשבה הלותרנית, היא ביטלה את עיקרון הסגפנות, את העיקרון שתמורת מאוויים לנצחיות יש לתת תמורה, לפי כללי השפה. הלותרנים רצו שלטון עולמי, נצחיות, רייך אלף שנה ללא תמורה. פאוסט אפילו רימה את מיטיבו מפיסטו, מילט את נפשו שמשכן אותה תמורת  מענקיו, לעולמן של הנשים המיטיבות.

     אבל היטלר הקאתולי, הפרגמטי, בהבדל מהלותרנים שרצו במירב ללא תמורה, הבין את הצו של האדם הלשוני, שתמורת מאוויים יש להקריב קורבנות. ובכן, היטלר מצד אחד הפך את היהודים 'לאויב קוסמי', שיש להלחם בהם עד חורמה, אבל הוא ברוב זדונו, הפך את היהודים גם ל'תת אדם', שווים לחיות, שאפשר להקריבם לאל החדש, מפיסטו או השטן, שהריבונים, קאנט, גיתה הגל וניטשה העדיפו אותו, על אלוהי התנ"ך, שיצר אדם בדמותו, העניק לו את כלי השפה, למען שיוכל ליצור עולם מושתת על צדק, שברא עולם שבו לא היה מקום לאנשים העליונים שהאמצעי שלהם הוא 'מעשה כוחני', שהאמצעי שלהם היא 'מגיה'.

      מאחר שה'שואה' כבר התרחשה, שאי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה, דברים אלו מיועדים ל'עובדי עבודה זרה', בין היהודים היום, אשר לא מבינים שה'רוחניות הצרופה' של קאנט, שה'רוח' ההגלינית התגלמו ברייך השלישי. שה'ריבונים' האלו, נוסח קאנט עם היומרות שלהם, עם ההובריס שלהם, גשמו את הצדק האולטימטיבי שלהם במשרפות אושוויץ.   

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: