אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 174 – יצירת עולם לשוני בתוך העולם הדטרמיניסטי ע"י אברהם

 אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 174 – יצירת עולם לשוני בתוך עולם דטרמיניסטי ע"י אברהם. א'

      כל מחקר התנ"ך הלותרני התבסס על יסודות שגויים, ומחקר התנ"ך הישראלי

התבסס עליו בשגגה. ומדוע? מחקר התנ"ך הלותרני היה מגמתי, רצה לעשות דה-לגיטימציה לתנ"ך, מטעמים לותרניים תיאולוגיים. אבל מחקר התנ"ך הלותרני במאה ה-19 ובמאה שה-20, היה גם אנכרוניסטי, חסר את הגילויים הארכיאולוגיים של המאה ה-20, גילוי הכתבים השומריים ופענוח שלהם. החוקר שמואל נח קרמר שפענח את הלוחות מחימר שעליהם כתבו השומרים את יצירותיהם, מכנה את ספרו 'ההיסטוריה מתחילה בשומר'. ובאמת למען להבין את תרבות מזופוטמיה, לראות אותה מזוית חדשה, אפשר רק כתוצאה מהכרת התרבות השומרית המופלאה, שהיא מעין פלא תרבותי.

     ומדוע חשוב לדעת על התרבות השומרית למען להבין את תחילת התפתחות הפילוסופיה הלשונית של התנ"ך, הרי נאמר בפרק י"א  בספר בראשית שתרח אביו של אברהם יצא עם משפחתו מאור כשדים, אור מרכז תרבותי שומרי. ובהמשך, בפרק י"ב  נאמר לאברהם  בפסוק 1: 'ויאמר יהוה אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך…'

     לא התיחסו לפסוקים אלו  המקשרים את ראשית המחשבה התנ"כית עם שומר, יותר נכון לא הבינו את המסופר על אברהם שהוא טומן בחובו תעוד היסטורי, שקשר זה לשומר ממנו יצא אברהם עם אביו תרח מסביר את הצווי האלהי לו לצאת ממרכז תרבותי זה, למען לעשות מהפכה מחשבתית מדרגה עליונה, מהפכה שיצרה עולם לשוני בתוך העולם הדטרמיניסטי השומרי.

     אנחנו יכולים לעמד על המהפכה המחשבתית של אברהם, אם אנו משווים כתב יצוגי שומרי המכיל את עיקרי אמונתם, כמו הקינה המופלאה של האלה נינגל, קינה על חורבן עירה אור, על הגזרה שנגזרה עליה שהיא תחרב,  עם מה שמסופר על אברהם, במקרה של   סדום, השיח שלו עם אלהים, האם להשמיד את העיר או לאו. אנחנו נביא חלקים מיצירות אלו בהמשך, למען נבין שאברהם יצא מאור בצווי אלהי, למען יוכל ליצור השקפה לשונית פילוסופית, למען יוכל ליצור עולם לשוני בתוך העולם הדטרמיניסטי שהשומרים האמינו בו.

     אבל טרם נביא את הכתבים היצוגיים האלו, עלינו להקדים כמה דברים על שומר עצמה, שהיא תופעה פלאית, עם שיצר תרבות ברמה הגבוהה ביותר, שספרותה היא דגם ארכיטיפי לכל הספרות האנושית עד ימינו, שהקינות השומריות הן דגם של הספרות הטראגית, האפוס השומרי על גילגמש הוא דגם לכל האפוסים היותר מאוחרים.

     על השומרים מסופר שהם לא היו אוטוכטוניים במזופוטמיה, באו לשם ממקום לא ידוע. חשוב לציין את העובדה שהשומרים לא היו אוטוכטוניים, כיוון שבהמשך נצביע על כך שמהפכה תרבותית נוצרת בעיקר כתוצאה מהיות עם מנוכר מטריטוריה מסוימת, כיוון שהשפה מעצם מהותה פועלת כתוצאה מניכור ועם מנוכר יכול לעשות מהפכה מחשבתית אם הוא מנוכר. התרבות השומרית למרות שהמרכזים של עם זה נכבשו ע"י עמים אחרים, כפי שנאמר במקרה אברהם שיצא מאור כשדים, עובדה המצביעה על כך שאור כבר היתה  תחת שלטון כשדי. אבל עמי מזופוטמיה בהמשך התבססו על התרבות השומרית, השפה  השומרית נעשתה שפה מקודשת.

      למרות הקדמה זו על פלאיות התרבות השומרית, מה שמסופר על אברהם, שהוא עזב מרכז שומרי זה בצווי אלהי, צווי המרמז על כך שהוא היה צריך לבצע 'ניכור' נוסף, למען יוכל

 לעשות מהפכה מחשבתית נוספת, או דרגה שניה במחשבה האנושית. רק היציאה של אברהם מאור, הניכור שלו ממנה איפשר לו את המהפכה הגדולה ביותר בתולדות המחשבה האנושית, יצירת עולם בתוך עולם, יצירת עולם לשוני בתוך העולם הדטרמיניסטי, מהפכה שהשומרים לא יצרו.    

     עלינו להוסיף עוד עובדה חשובה, שהצווי האלוהי לאברהם לצאת מאור, מצביע גם על ההבנה שמהפכה מחשבתית אי אפשר לבצע במקום שבה תרבות שורשית, שרק יציאה מתרבות שורשית כזו, למקום חדש מאפשר לבצע אותה. אנחנו יכולים לקחת כדוגמה את מקרה אחנאתון, הפרעה המצרי שעשה מהפכה דתית במצרים, דת השמש, שעם מותו הכוהנים המצריים מיד ביטלו אותה. אנחנו יכולים לראות שגם משה הבין מה שאברהם הבין, שלעשות מהפכה מחשבתית אפשר רק במקום מחוץ למקום שבה קיימת תרבות שורשית. אם אברהם בצע מהפכה מחשבתית לשונית שלב א' משה הוסיף שלב ב' במהפכה המחשבתית, במהפכה הפילוסופיה הלשונית.

     עלינו גם להדגיש שמהפכה מחשבתית מתאפשרת רק כתוצאה מהתנכרות מדבר שורשי, כך צריך להבין את הצווי האלהי 'לך לך מארצך..'. צווי זה מכיל את תמצית פעולת השפה, הפועלת רק ע"י ניכור. אנחנו בהמשך נראה שהאדם בדרך כלל רוצה להיות אוטוכטוני, רוצה להיות אורגני, נטיה זו של האדם תסביר לנו בהמשך את האנשטישמיות, שהיא למעשה מהפכה אנטי לשונית. כאשר אנו הקדמנו ואמרנו שהלותרניות רצתה לעשות דה-לגיטימציה למחשבת התנ"ך התכוונו לכך שהיא רצתה להיות 'אורגנית', היא היתה במהותה אנטי-לשונית. אבל הלותרנים לא היו הראשונים שמרדו בשפה המנכרת, הם רק הקצינו נטיה זו והפנו את זעמם נגד יהודים שהצטירו בעיניהם כמיצגים השקפת עולם מנוגדת לנטיותיהם ה'אורגניות'.

     המהפכה המחשבתית הזו של אברהם אינה טבעית לאדם כאדם, הוא מעדיף להיות אורגני, דטרמיניסטי, למרות שהוא עושה שימוש בשפה שהאבולוציה העניקה לו. להיות דטרמיניסטי חוסך מאדם אחריות אישית, הוא נכנע לתכתיבי חוקי הקיום מבלי צורך להרהר על מהותם.

     אבל אברהם כנראה היה יוצא דופן, נדודיו איפשרו לו הסתכלות על הלכות בני אדם, כנווד שעבר בארצות תרבותיות, לא רק שהכיר את התרבות השומרית, הוא הכיר גם את התרבות החתית, הוא הכיר את התרבות הכנענית. אברהם כתוצאה מהסתכלות זו נוכח לדעת  שתרבות בני אדם אינה אורגנית היא יצירה לשונית. כבר השפה עצמה היא יצירה של קהילות אנושיות. יכול להיות שאברהם בנדודיו נוכח לדעת שגם אם קהילה נכחדת היא יכולה להתחדש. אם ככה, הרי הוא הסיק שאין גזרה דטרמיניסטית המונעת התחדשות.

     דבר חשוב יותר מכל התגלה לאברהם הנווד, שלכל קהילה אלוהות, מכאן הסיק את הדבר החשוב ביותר שהאלוהות אינה אורגנית, היא כלל אנושית, היא לא אוטוכטונית, היא ישות מפקחת על העולם כולו, גם אם קהילות נותנות לה גוון מקומי.

     רק אדם מנוכר, המסוגל להתבונן על יחסיות הדברים יכול להגיע להפשטה שמתחת לגוונים השונים מסתתרת אותה תופעה. ברור שאדם אוטוכטוני אורגני לא מסוגל לראות את היחסיות של הדברים, לא מסוגל לראות שמאחורי השוני מסתתרת אותה תופעה, כיוון שלאדם הפרטי נתן אותו כלי, כלי השפה, והוא מועמד מול אותה מציאות עם אותם חוקים, והוא מסביר אותם באותה צורה עם גוון מקומי.

     אבל אדם שיש לו ראיה יחסית יכול להסיק מסקנות מרחיקות לכת, כפי שהזכרנו, שהאלים השונים של הקהילות השונות למעשה הם אל אחד המפקח על העולם כולו. אבל הקדמנו ואמרנו שאברהם יצר עולם לשוני בתוך העולם הדטרמיניסטי. ושוב, רק נווד שרוכש הבנה יחסית יכול להגיע למסקנה מסוג זה. אברהם הבין שהאדם שהוענק לו כלי השפה שבאמצעותו הוא יוצר את עולמו, נבדל מהטבע הדטרמיניסטי, מחוסר האוטונומיה,  שכלי השפה מעניק אותה לאדם. אברהם הבין שהאדם שהוענק לו כלי השפה המעניקה לו אוטונומיה, מאפשר לו ליצור, כלי, למרות שהוא מעניק לו רק אוטונומיה מוגבלת, יכול ליצור לעצמו עולם לשוני עם חוקים שונים מאלו שבעולם המתוכנת, הדטרמיניסטי. כתוצאה מכך אדם כזה יכול לשאת ולתת עם זולתו, אדם כזה יכול לעשות חליפין, אדם כזה יכול ליצור דברים שלא בנמצא בטבע, אדם כזה יכול ליצור לעצמו מיכשור, יכול ליצור לעצמו בתים.

     הדבר החשוב ביותר שאברהם ובני לוויתו מצאו שיכולת המשא ומתן של האדם שהשפה מאפשרת, מבטלת את גזרת הגורל, את הדטרמיניזם. את זה נראה כאשר נשווה את קינת נינגל על חורבן אור שבה שליט גורל, דטרמיניזם, בעוד שבשיח של אברהם עם אלהים על גורל סדום אנו רואים שאברהם מנהל שיח עם אלהים, מנהל אתו משא ומתן המבטל גורליות.

     בהמשך גם נראה שמשל 'עץ הדעת', למעשה נוצר על-ידי אברהם ובני לוויתו, משל מבוסס על מיתוסים שונים שהם נתקלו בהם, ונתנו להם פרשנות חדשה, פרשנות שהיא בסיס הפילוסופיה הלשונית.