אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 175 – יצירת עולם לשוני בתוך העולם הדטרמיניסטי ע"י אברהם, ב'

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 175 – יצירת עולם לשוני בתוך העולם הדטרמיניסטי על -ידי אברהם, ב'

הזכרנו בשעור הקודם שעלינו להביא קטעים יצוגיים של שתי התרבויות, השומרית  לתנ"כית, למען נוכל לעמד על המהפכה המחשבתית שאותה חולל אברהם שיצא מאור כשדים.

וכך נאמר בקינה של נינגל, אלת אור באספת האלים:

ביום  ההוא, כאשר הסערה הלזו השחיתה כל,

כאשר אל מול פני הגבירה חרבה עירה,

ביום ההוא, כאשר הסערה הלזו מחתה כל,

כאשר גזרו כי חרוב תחרב עירי,

כאשר גזרו כי חרוב תחרב אור,

כאשר צוו כי יהרג עמה –

ביום ההוא, רחוק לא רחקתי אנכי מעירי,

…..

אנכי בכבדי, לפני אנלל הפלתי תחנה:

'אל תחרב עירי!' כה אמרתי להם,

'אל תחרב אור!' כה אמרתי להם,

'אל יאבד עמה!' כה אמרתי להם.

אנו לא שב מדברו,

אנליל לא השקיט לבבי לאמר:'טוב הדבר, לו יהי!'

למועד השני, במחפרת, במקום הנורא מכל המקומות,

אנכי בכבודי לפני אנלל הפלתי תחינה:

'אל תחרב עירי!' כה אמרתי להם,

…..

אנלל לא השקיט לבבי לאמר: 'טוב הדבר, לו יהי!'

כי חרוב תחרב עירי – כה צוו,

כי חרוב תחרב אור – כה צוו,

……

אנלל – מוצא שפתיו לא ישנה'.

(קטעים אלו מקינת ננגל לקוחים מהאנטולוגיה 'בימים הרחוקים ההם', עמ' 432 )

כאן בקינה זו לפנינו קוסמולוגיה עם אלים רבים. אבל בקשר לדיונינו כאן, עלינו להדגיש שהאלים האלו חורצים גורלות, אינם מוכנים לשנות אותם. כאילו האלים מיצגים את חוקי הקיום הדטרמיניסטיים.

עתה עלינו לפנות לקטע התנ"כי המייצג את עולמו של אברהם שצווה לעזוב את עירו אור, מרכז תרבותי שומרי. הצווי האלוהי לאברהם הוא למעשה 'להתנכר' לעיר הולדתו, לתרבותה. את המהפכה המחשבתית של אברהם אחרי 'התנכרותו' לעירו אור ולתרבותה אנו מוצאים בשיח שלו עם אלהים על גורל סדום:

ויאמר יהוה זעקת סדם ועמרה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד. ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה. ויפנו משם האנשים וילכו סדמה ואברהם עודנו עמד לפני   יהוה. ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע. אולי יש חמישים צדיקים בתוך העיר האף תספה צדיק עם רשע ולא תשא למקום למען חמשים הצדיקים אשר בקרבה. חללה לך מעשת כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע חללה לך השפט כל הארץ לא יעשה משפט. ויאמר יהוה אם אמצא בסדם חמשים צדיקים בתוך העיר ונשאתי לכל המקום בעבורם. …..

ויען ארברהם ויאמר הנה נא הואלתי לדבר אל אדני ואנכי עפר ואפר. אולי יחסרון חמשים    הצדיקים חמשה התשחית בחמשה את כל העיר ויאמר לא אשחית אם אמצא שם ארבעים וחמשה…….'

ובכן, בשיח זה של אברהם עם אלהים על גורל סדם, אנו נמצאים בקוסמולוגיה חדשה לגמרי, שונה מזו שמצאנו בקינת נינגל. שם ראינו ריבוי אלים, כאן לפנינו בפעם הראשונה מונותאיזם, אלוהות יחידה. אבל מונותאיזם עדיין לא מצביע על מהפכה מחשבתית. המהפכה המחשבתית מתבררת שהאלוהות הזו, אינה חורצת גורלות בצורה שרירותית, היא מוכנה לשנות את גזרתה אם אנשים ינהגו לפי כללי מוסר, במקרה זה, כללים לשוניים.

בקינת נינגל לא נאמר שאור, תושביה חטאו לכן העיר נחרבת, לכן העם בתוכה מושמד, הגזרה היא שרירותית לגמרי ללא סיבה, מלבד הסיבה הדטרמיניסטית השליטה ביקום, שלא מתחשבת בגורל האנשים, הם נתונים תחת חוקי כורח של היקום. חריצת גזר דין של האלים בקינה זו מזכירה את האמונה היותר מאוחרת של היוונים, שלפי אמונתם ה'מוירה', גוזרת גזרות שרירותיות.

ובכן, הצווי האלהי לאברהם 'לך לך מארצך..' הוא צווי להנתק מההשקפה השומרית על עולם דטרמיניסטי, היות האדם חלק מחוקי הקיום, למען ליצור עולם לשוני בתוך העולם הדטרמיניסטי, לנכר את עולמו של האדם מהחוקים הדטרמיניסטיים, ליצור מערכת חוקים לשונית.

אמנם האדם הביאולוגי נמצא תחת חוקי הקיום, תחת החוקים הדטרמיניסטיים, אבל לפי השיח הזה של אברהם עם אלוהים על גורל סדום, אנו עדים שלאדם הלשוני ניתנה אוטונומיה ליצור לעצמו עולם לשוני בתוך העולם הדטרמיניסטי, למשך קיומו שהוקצב לו. עולמו של האדם הוא דואלי, גופו הביאולוגי נמצא תחת חוקי הקיום הדטרמיניסטיים, אבל בפסק זמן קיומו שהוקצב לו, הוענק לו כלי, כלי השפה, כלי המעניק לו אוטונומיה מוגבלת, רצון חופשי מוגבל ליצור לעצמו עולם לשוני עם כללים מוסריים. ולא רק זה, האלוהות אף היא נוהגת לפי חוקי השפה, היא לא שרירותית.

הקוסמולוגיה הזו הנמצאת בשיח של אברהם עם האלוהות נעשית בהמשך הקוד התרבותי של העברים. כאן כבר לפנינו המודעות שהעולם האנושי, עולם בתוך עולם דטרמיניסטי מבוסס על שפה, למרות שבקטע זה דבר זה לא מוזכר. לכן עלינו להניח שמשל  'עץ הדעת' שייך לתקופה זו של האבות, משל הבא להסביר שלאדם הוענק כלי השפה, כלי המאפשר להבדיל בין טוב לרע. במשל זה נדון בשעור הבא.

אבל עלינו להניח שהשיח הזה של אברהם עם אלהים על גורל סדום, הוא כבר פרי התבוננות רבה שלו על מפעלות אדם. השקפה מהפכנית כזו לא נוצרת ללא תשתית מחשבתית. לכן יש להניח שמשל 'עץ הדעת' אפילו הקדים את השיח הזה של אברהם עם אלהים, כיוון שהוא כבר כולל את המודעות שהעולם הלשוני של האדם מבוסס על יכולת הבדלה בין טוב לרע, שהעולם הלשוני של האדם מבוסס על אוטונומיה מוגבלת, שבעולם הלשוני אין שיפוט שרירותי כמו בעולם השומרי, ששם האלים גזרו חורבן על העיר אור בלי לנמק את החלטתם.

עלינו להזכיר כאן מיתוס שרווח בעולם העתיק, מיתוס על המבול. חוקרים בעלי דעות קדומות על מחשבת התנ"ך שרצו לאחר אותה, לראות אותה תוצר השפעה של תרבויות אחרות, הצביעו על משל המבול, כאילו העברים שאלו את מושגיהם מאחרים. הם לא שמו לב שהעברים אומנם השתמשו במשלים קדומים אבל נתנו להם פרשנות מהפכנית. לפי משל המבול השומרי, האל אנליל גזר על המבול, כיוון שהאנשים הפריעו לו בשנתו. בפרשנות העברים למשל זה אנו עדים כבר למהפכה המחשבתית שהם חוללו. לפי משל המבול התנ"כי, אלהים גזר מבול כיוון שבני אדם נשחתו.

ברור שנימוק כזה למבול מצביע כבר על מודעות מוסרית לשונית. ולא רק זה, אלהים נחם על החלטתו, כרת ברית עם בני אדם שלא ישחית את העולם בעתיד, הקשת היתה צריכה להצביע על הברית הזו בין האדם לבין האלוהות. ברית כזו בין האלוהות לבין האדם כבר מצביע על כך שגם היא הנה חלק מהעולם הלשוני, כריתת ברית עם האדם, ברית שהיא חלק מפעולת השפה. קשה להניח שאנליל השומרי השרירותי היה כורת ברית עם האדם.

ברור שהעברים התבססו על תרבויות שבהם נתקלו, המהפכה היא בפרשנות החדשה שלהם למיתוסים ולקוסמולוגיות שרווחו בזמנם. יש לראות בכל המסופר על האבות כתעוד היסטורי על סמך הפרשנות שהעברים העניקו לקוסמולוגיות, למיתוסים שרווחו. תולדות העברים, תולדות האבות של העברים, היא המהפכה המחשבתית שלהם.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: