אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 178 – יצירת עולם לשוני בתוך העולם הווירטואלי ע"י אברהם, ה'

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 178 – יצירת עולם לשוני בתוך העולם הדטרמיניסטי, על-ידי אברהם, ה'

אברהם ובני דורו לא השלימו את ההשקפה הפילוסופית הלשונית, משה ובני דורו הוסיפו נדבך חשוב לנדבך הראשון. במקרה של משה ובני דורו אנו רואים תהליך דומה, אומנם המהפכה שלהם לא מתחילה עם הצווי 'לך לך מארצך…', היא מתחילה עם הצווי למשה  לרגלי הסנה הבוער, בהתגלות אלוהית, לגאל את העברים משעבודם במצרים. המהפכה הפילוסופית הלשונית, שלב שני, אף היא נוצרת  ביציאה ממקום ממוסד, שמרני, בריקנות המדבר, שלשם משה ברח. במדבר הריק קל יותר ליצור דבר חדש.

ובכן, אנו יכולים ליחס למשה ודורו את יצירת משל הבריאה בפרק א' של ספר בראשית, כיוון שמשל זה מוזכר בעשרת הדיברות, בדבר הרביעי. מכאן אנו יכולים להסיק ששני המשלים, משל הבריאה ומשל עשרת הדיברות נוצרו על-ידי אותו אדם, או על-ידי דור יוצאי מצרים.

ומדוע יש לראות בשני משלים אלו שלב שני של פילוסופית השפה? משל הבריאה כבר מסתמך על משל 'עץ הדעת' על ההנחה שהאדם בורא עולם לשוני בתוך העולם הדטרמיניסטי, שהאלוהות היא חלק מעולם לשוני זה. בשלב ראשון לא נאמר שהאלוהות בראה את היקום באמצעות כלי השפה, מדובר רק על כך שהאדם בורא את עולמו באמצעות כלי השפה, וישנה הנחה שהאלוהות היא חלק מעולם לשוני זה.

משה ויוצאי מצרים כבר מסתמכים על מסקנות אלו של האבות, מסקנות שנכתבו בכתב הכנעני-פיניקי, וכתבים אלו ירדו למצרים עם העברים. יוצאי מצרים, משה ובני דורו  מסיקים מהשלב הראשון, שאם האדם יוצר את עולמו באמצעות כלי השפה, אזי וודאי הוא שהאלוהות בראה את העולם כולו באמצעות כלי זה. ובאמת, במשל הבריאה אלהים יוצא מה'אין', ובורא את העולם בהגדים, בשפה. במשל זה יש כבר הבנה נוספת, שההגדים, השפה, האינפורמציה בוראת בתוספת פעולה, אנרגיה. את כל המסקנות האלו אנו עדיין לא מוצאים בשלב הראשון של יצירת פילוסופית השפה על-ידי  האבות.

אבל משה ובני דורו לא הסתפקו במסקנות אלו, הם מצביעים על כך שהבריאה היא בשלבים, בלי ספק שתורת האבולוציה יכלה להסתמך על מסקנות אלו של פרק הבריאה, הרי בהבדל ממסקנות אלו של משל זה שהבריאה התבצעה בשלבים, היוונים ראו את העולם כנצחי, בכלל לא האמינו בבריאה, לפי אריסטו, 'המניע הראשון', בסך הכל מנענע את העולם הנצחי. כפי שהדורות לא שמו לב לכך שמחשבת התנ"ך יצרה את הפילוסופיה הלשונית במשלים, כך גם לא שמו לב לכך שלפי משל הבריאה ההיווצרות של היקום נעשה בשלבים. אמנם המשל מתאר את הדברים בצורה מטפורית, שכל שלב  נברא ביום אחד, אבל יום מטפורי יכול גם לסמל תקופה. לכן  דרווין לא היה צריך להמציא היווצרות העולם בשלבים,   הוא היה צריך להסתמך על הנאמר במשל מטפורי זה.

אבל משל הבריאה לא מסתפק רק בכך שהוא מצביע על העובדה שהעולם נברא בשלבים, הוא מצביע גם על כך שבריאה תיתכן רק בהקצבת גבולות לכל יסוד. הבנה עילאית זו שבריאה אפשרית רק בגבולות סותרת את כל הפילוסופיות ששאפו לנצחיות, ששאפו  לרצף. כל ההשקפות על נצחיות מבוססות על ההנחה של רצף, וכאן במשל מופלא זה נאמר שבריאה תיתכן רק בגבולות, בשבירת הרצף. אנחנו נראה בהמשך שאפילו ה'שבת', מבוסס על עיקרון זה של שבירת רצף. אפילו יצירה צריכה גבולות, פעולה צריכה גבולות. עבודה רצופה נעשית מכנית, לא יצרנית.

אפילו הפעילות של המאורות הוא קצוב. יום הוא משך זריחת השמש, לילה הוא העדר זריחת השמש. למען להדגיש את הצורך הזה בגבולות של כל היסודות, גבולות לפעילויות, משל הבריאה מכניס את מודד הזמן. אם הדורות אף פעם לא הבינו את משמעות מושג הזמן, תמיד חוזרים לנאמר על-ידי אוגוסטינוס בווידויים שלו, בספר ה-11 , שהוא יודע מהוא זמן, אבל כאשר שואלים אותו על מהותו הוא אינו יודע.

ובכן, לפי משל הבריאה, הזמן הוא מודד, מודד את הפעילות. הזמן אינו מהות, הוא לא יוצר, הוא רק מודד את היצירה. אם היו חכמי הדורות מתעמקים בכל המסקנות העילאיות של משל זה, ולא רואים בו סיפור של ילדים, כפי שאפילו החכם הגדול במדע, איינשטין ראה בנאמר בתנ"ך, אזי היו מבינים את המסרים הפילוסופיים של משלים מטפוריים אלו.

הרי אם הזמן הוא מודד, אם הוא אינו מהות, הוא לא מוחלט, לכן אם מודדים התרחשויות ממקומות שונים, הזמן המודד משתנה. אנחנו יכולים לראות עד כמה מושגי זמן אינם מוחלטים. אם אנו בודקים את המושג 'יום' כפרק זמן, הרי 'יום', משתנה מעונה לעונה. בצפון כדור הארץ בימי קיץ 'יום' הוא 24 שעות.

לא חשבו על התופעה שפרק הבריאה מחלק פעילות, למשך של שבעה ימים. ברוב התרבויות פרקי הזמן נקבעו לפי גרמי שמים, אבל התנ"ך עם הפילוסופיה הלשונית, שראה את העולם תוצר השפה, יצר יחידות של פעילות באמצעות השפה, לכן הזמן בפרק הבריאה הוא לינארי ולא מעגלי. ולא רק זה, משל הבריאה הבין שפעילות לא מחולקת, רציפה, יוצרת פעילות מכנית, מכאן שבפרק הבריאה נקבע היום השביעי כיום שבת, הפסקת הפעילות, למען שלא יווצר רצף.

'שבת' אם כך הוא יום מנוחה לא רק למען להפסיק את רצף הפעילות, אלא גם למען שהאדם יתחיל מחדש. להתחיל מחדש קשור לעיקרון ההתחדשות התנ"כית.

מחבר משל הבריאה הבין שמושג 'זמן', הוא מושג לשוני, לכן הוא ביתר את רצף הפעילות האנושית על-ידי מודדים לשוניים. יחידה של שבעה ימים, היא יחידה לשונית, נמדדת במודד לשוני.

למרות שהתנ"ך יצר יחידות לשוניות, הוא לא ניתק את האדם מפרמטרים חיצוניים, כמו השמש וגרמי שמים, המקלים על האדם את המדידה של משך.

הקוסמולוגיה הכלולה במשל הבריאה, עולה מבחינת פילוסופית לא רק על הקוסמולוגיה ב'אנומה אליש' המזופוטמית, שנדון בה בהמשך, היא עולה בהבנתה את הבריאה על כל הקוסמולוגיות הפילוסופיות עד ימינו. הרי שום קוסמולוגיה בכל המשנות הפילוסופיות, החל מהתקופה היוונית עד ימינו לא תופשת את הבריאה כפרי אינפורמציה, היוצרת יש מאין. רק המדע העכשוי, תורת המפץ מאששת מה שנאמר במשל הבריאה. אנחנו גם לא מוצאים קוסמולוגיות בהן נאמר שבריאה אפשרית רק  מהתחברות הגד, שפה, עם פעולה, אינפורמציה עם אנרגיה. שבריאה אפשרית רק בביתור הרצף, שבריאה האפשרית רק בגבולות. בשום משנה פילוסופית לא נאמר שהזמן הוא רק מודד הפעילות, לא נאמר שגם פעילות צריכה ביתור, לא צריכה להיות רצופה.

בשום משנה פילוסופית לא נאמר שקביעת הפילוסופיה הלשונית התנ"כית הסבורה שהעולם הוא לשוני, מנתק את עולמו הלשוני של האדם מדטרמיניזם, מאפשר לו רצון חופשי, מאפשר לו ליצור. עד היום קיים וויכוח אם קיים רצון חופשי או לאו.

הקביעה במשל הבריאה שהאדם נברא בצלם אלוהים פירושו שכפי שהאלוהות בראה את העולם יש מאין באמצעות הגדים, האדם שנברא בצלמו, אף הוא יכול ליצור את עולמו יש מאין, כיוון שהוא בדומה לאלוהות הוא בעל רצון חופשי. ללא רצון חופשי הרי האדם לא היה יכול ליצור את שפתו, את ערכיו, את  מוסדותיו, את המיכשור שלו, את בתיו.

כל המדע החדש מבוסס על הזמן הלינארי, ולא על זמן מעגלי של המחשבה היוונית. מדע האינפורמציה החדש מאשש את התפיסה במשל הבריאה שהעולם הוא פרי הגד, שפה, אינפורמציה. כל ההתפתחויות האלו המבוססות על התפיסה הפילוסופית הלשונית הביאו לראקציות האנושיות, לרצון לאורגניות. אנחנו צריכים לראות את  התנועות השואפות בזמן החדש לאידיאולוגיות אורגניות, שלהן שורשים ארכיטיפיים, אנושיים, להיות דטרמיניסטיות. התנועה הלותרנית האורגנית מצאה את ביטויה ברייך השלישי, והתנועה המרכסיטית, שאף היא שאפה להיות אורגנית, מצא את ביטויה בברית המועצות.

למרות הכשלונות של התנועות האורגניות, עד היום יש התעלמות מתרומת המשלים הפילוסופיים הלשוניים של התנ"ך, אפילו הזכרנו את דבריו של איינשטין, שאמר, לפי ציטוטים של דבריו בעתונות, שהתנ"ך מכיל סיפורים ילדותיים. לא בכדי איינשטין לא הסיק מסקנות מממצאיו המדעיים, לא הסיק מסקנות פילוסופיות מנוסחתו שאנרגיה שווה מסה כפול אור בריבוע, שהיא למעשה מצביעה על היות האנרגיה כלואה באינפורמציה ולכן אפשר לפרק את החיבור הזה. איינשטין רצה בדטרמיניזם. הוא אמר שאלהים לא משחק בקוביה, זאת אומרת שהעולם הוא דטרמיניסטי, לכן התנגד לתורת הקוואנטים, תורה המצביעה שבעולם הקוואנטים שוררת שרירותיות. איינשטין וודאי לא השלים עם העובדה שהעולם הלשוני, ביקום הדטרמיניסטי, אפשר לו את החופש ליצור, את החופש לכרות את הענף שעליו ישב, השפה היוצרת, שאיפשר לו את פעילותו, באמצעות כלי השפה, כלי שרירותי, לא דטרמיניסטי, כלי המעניק לאדם רצון חופשי מוגבל, כלי שאיפשר לא את דברי ההבל שהתנ"ך כולו הוא סיפורי ילדים.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: