אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 181 – עולם האדם מתת המח הקוסם, ב'

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 181 – עולם האדם מתת המח הקוסם, ב'

במשך אלפי שנים האדם לא היה מודע לקיום המח, וודאי שלא היה מודע לכך שאיבר זה הנו מרכז פעילותו, כפי שכבר הזכרנו פעמים רבות, רק במאה ה-2 לספירה, הרופא הפילוסוף גלן נתן למח את הבכורה, במקום הלב שנחשב קודם מרכז החשיבה. אבל היום עם הידיעה על מחלת האלצהיימר המודעות למפעלות המח נעשה מרכזי.

היום ידוע שמחלת האלזהיימר גוזלת מהאדם את אפיוניו האנושיים, האדם מאבד את הכרת זהותו, מאבד את זכרונו, מאבד את כושר היצירה שלו.

אם אמרנו שהאדם במשך אלפי שנים של היסטוריה לא היה מודע למח המאפשר לא את יחודו, בעיקר בגלל התוספת המאוחרת של האונות הקדמיות שמפותחות אצלו יותר מאשר אצל חיות, מכך עליונותו עליהן, הרי זה מופרך, האדם עשה שימוש בשפה, תרומת המח, גם אם הוא לא היה מודע איך כלי זה מעניק לו את אפיונו האנושי. היו ספקולציות לגבי חשיבות כלי השפה המעניק שמות. ראו בשמות מהות מאגית המכיל כבר את כל הפוטנציות של האדם, מבלי להבין שהשם זקוק להשלמה על-ידי אנרגיה למען יהיה אפקטיבי. גם לא הבינו שכלי זה, השפה, מעניקה לאדם את אנושיותו, את יחודו.

מחשבת התנ"ך באינטואיציה עילאית הבינה יותר מאשר תרבויות אחרות איך כלי השפה פועל,  שכלי זה מעניק לאדם את זהותו, את אנושיותו. מחשבת התנ"ך באינטואיציה ידעה שכלי השפה מאפשר לאדם ליצור את עולמו האנושי.  אבל, כפי שכבר הזכרנו, גם מחשבת התנ"ך לא ידעה על קיום המח, יוצר השפה.

וראה זה פלא דווקא מחלת האלצהיימר היא היא אשר מצביעה על כך שעם התנוונות איבר קוסם זה האדם מאבד את אנושיותו. למרות ידיעות מובהקות אלו לגבי תפקיד המח בהענקת אנושיותינו, מתקיימת ליד המימצאים האלו תורה, שהשפה היא פרי גן ביאולוגי, שהדקדוק הלשוני הוא מולד, תורתו של נעם חומסקי, תורה שהופכת את השפה לדטרמיניסטית, ללא אוטונומיה. למרות שאיש זה נחשב ללשונאי החשוב ביותר של תקופתינו, אנשים לא מודעים לכך שהוא מסיג את האדם לשלב אבולוציוני קודם, לשלב דטרמיניסטי. הרי הוא חסיד האידיאולוגיה הגרמנית האורגנית, שביטלה את הרצון החופשי, שרק הוא מאפשר לשפה לפעל, ליצור, אידיאולוגיה שרצתה להיות  מעבר לטוב ולרע, ביטול הערכים הלשוניים, רצתה בערכים אורגניים, רצון לסגת לאמצעי בשלב קודם, אמצעי המשותף לאדם ולחיה, אמצעי הכח.

וראה זה פלא, שלושה יהודים יצאו נגד ההשקפה הפילוסופית הלשונית התנ"כית, שהעניקה לכלי השפה אוטונומיה חלקית, רצון חופשי. היו אלו השליח פאול, בתקופה החדשה מרכס חזר על דבריו, היום מושל בכפה נעם חומסקי ההופך את השפה לישות אורגנית. כפי שבזמנם קשה היה לצאת נגד תיאולוגית פאול שכבשה את העולם, כפי שאי אפשר היה לצאת נגד משנת מרכס שיצא נגד ה'ניכור', רצה אורגניות, כך היום אי אפשר לצאת נגד משנת נעם חומסקי, וראה זה פלא כל אלו כתוצאה במרדם בירושה התנ"כית, לבסוף, ביודעים או ללא יודעין הפכו לאנטי- יהודיים, 'אנטי-שמיים', 'אנטי-שפה', במובן התנ"כי. כיוון ששללו את יחוד השפה כמהות אוטונומית, בעלת רצון חופשי, לבסוף שללו את נושאי השפה, את היהודים, אלו שאימצו את  הכלי המאפיין את אנושיותו של האדם.

ההצלחה של מורדים אלו בירושת אבותיהם היא לא מקרית, הרי האדם רוצה להיות אורגני, גם היוונים שלא הכירו את הפילוסופיה התנ"כית רצו להיות אורגניים, דטרמיניסטיים, הגרמנים שכבר הכירו את מחשבת התנ"ך רצו להיות אורגניים.

לראות בכלי הנעלם, השפה מקור בלעדי של אנושיותו של האדם, מפחידה אותו, הוא רוצה במשהו יותר מוחשי, הוא רוצה להיות חלק מהעולם האורגני המוחשי. לא רק היקום האינסופי מפחיד את האדם והוא רוצה להסתתר תחת כנפי הטבע, הוא גם לא רוצה להיות תוצר של אבר קטן, המח, שצורך את מירב דמו, המשתתק ברגע שזה לא מסופק לו, הוא רוצה להאחז בפריצי היקום, גרמי שמים דטרמיניסטיים, להסתתר בחיק הטבע.

אם משאלות שולטות בכפה, האדם לא נמלט מהנתונים, שהוא דר על גרם שמים קטן, שהוא פרי אבר קטן, המח, שיצר את השפה, בשביו אינפורמציה, הפיכתה לשפה, כלי שהוא בעורמה הצליח להעניק לו אוטונומיה חלקית, רצון חופשי. אותו גלן, שעמד על מרכזיותו של המח, גם שם לב לכך שדרך מחשבת התנ"ך חדר מושג 'רצון חופשי', פרי הקוסמולוגיה התנ"כית הרואה את האלוהות הבוראת את העולם בהפעילה את רצונה החופשי. והרי היוונים שראו את העולם כנצחי, לא הכירו מושג זה, רצון חופשי. הם לא היו זקוקים לו, הרי  הם  האמינו  שהעולם נצחי, דטרמיניסטי, לכן לא היה להם צורך ברצון חופשי המבצע את פקודות המח, דרך הכלי שלו, השפה.

אין לנו ברירה מלהעניק לאיבר הקטן הזה, המח את השם 'קוסם'. הרי אבר זה קשור לכל היסודות ביקום, מנכס אותם, הופך אותם לרווחת הברויים על כדור הארץ שלנו. הרי אבר זה לא בלעדי לאדם, הוא בצורה פלאית הופך את הפוטונים לראיה של רוב  הברויים על כדור הארץ הקטן שלנו. רק כאשר נוספו לאיבר זה האונות הקדמיות, באמצעותן הוא נקשר לאינפורמציה היקומית, הפך גם את היסוד הנעלם הזה לשפה, אמצעי בידי האדם. כלי זה, השפה, מיחדת את האדם משאר הברויים על כדור הארץ. נוסף לכך העניק המח הקוסם לכלי זה אוטונומייה, 'רצון חופשי'. בלעדי תוספת זו כלי השפה היה נשאר משותק, הרי רק הרצון החופשי מאשפר לאדם לפעל, ליצור את עולמו. כל אלו המתכחשים ל'רצון החופשי' בצורותיו השונות, ביטול 'ההבדלה' של השליח פאולוס, שלילת ה'רצון החופשי' ע"י לותר, ביטול 'הניכור' של מרכס, הפיכת השפה לגן ביאולוגיה ואת הדקדוק הלשוני למולד של חומסקי, לא מודעים לכך שבמקרה כזה האדם אינו יכול להפעיל את הכלי המעניק לו את יחודו. והרי כל אלו המתכחשים לאוטונומיה של כלי זה, השפה, הם עושים בו שימוש מירבי.

עלינו לא לשכח, שהמח הקוסם, תמורת ביצוע קסמיו, תובע מהגוף מרב דם, ולא, הוא חדל לבצע את קסמיו, נעשה משותק, משתק את הגוף כולו.

הרי גופינו אף הוא פרי אינפורמציה DNA , אינפורמציה מתוכנתת, דטרמיניסטית, אין לנו שליטה על רוב פעילות גופינו, ביחוד על משך קיומו. מאחר שהאדם אין לו שליטה על פעילות גופו, על משך קיומו, הוא משליך את אי היכולת הזו על כלי השפה. הוא לא מבין שהאוטונומיה, הרצון החופשי של השפה, תקפים רק לגבי יצירות לשוניות. לכן יש להבדיל בין הגוף המתוכנת, לבין הישות הלשונית המתכנתת, שנוספה לאדם ע"י המח הקוסם. אם הרצון החופשי שלנו לא תקף לגבי רוב פעילות גופינו, הכלי שהמח הקוסם העניק לנו, השפה עם הרצון החופשי, תקפים רק בהפעלת רצון חופשי ביצירה לשונית. כל עולם השפה הוא פלא, חלק מחידת הקיום, וכפי שחידת הקיום נשארת חידה, כך גם מפעלות המח הקוסם, השפה הפלאית נשארים חידות.

עלינו להשלים עם הנתונים של קיומינו, עם קיום המח הקוסם, קיום השפה מתת אבר מופלא זה, עם הרצון החופשי החלקי התקף רק לגבי השפה היוצרת את עולמינו האנושי, לא תקף לגבי הגוף המתוכנת. נשארת לנו הברירה להשמיע את תהלות הבריאה, תהלות של ספר תהלים. לא בכדי ספר 'תהלים' הוא חלק מהתנ"ך.

אם בעבר וגם בהווה שליטים קטנים רואים את עצמם כאלים, עלינו לדעת שיומרות כאלו הן חלק מהשקפה אורגנית, כוחנית, היררכית, כמו אצל החיות. הרי גם אצל החיות המפותחות יותר החיה החזקה היא בראש הסולם ההיררכי. אין יומרות כאלו תקפות לגבי ההשקפה התנ"כית ששם האדם כאדם נברא בצלם אלהים, הכוונה שהוא בעל רצון חופשי היכול ליצור את עולמו.

למרות שהתנ"ך לא ידע על קיום האבר המופלא המח הקוסם, הוא הבין באינטואיציה שתוצרת זו, נתון זה, השפה, פועלת רק דרך רצון חופשי, שכלי זה, השפה, הוא ממקור חיצוני, לא אימננטי באדם, לא גן ביאולוגי נוסח נעם חומסקי אלא חלק מהיסוד היוצר ביקום, שאותו בצורה מטפורית כינה 'עץ הדעת'. האדם שנוצר בדמות אלוהים, יכול לעשות שימוש ביסוד יוצר זה, האינפורמציה, השפה, פרי 'עץ הדעת'. למרות יכולת זו ליצור שהוענקה לאדם הוא יצור נברא, הוא לא ריבון, הוא לא אלוהות.

האדם שונה מהאלוהות בוראת העולם, הוא ריבון ביצירת ישויות ווירטואליות בלבד, ישויות שלא מכפילות את עצמן, אבל מהוות את עולמו החולף, מעניקות לו משמעות.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: