אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 188 – המח הקיבוצי, ג'

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 188 –המח הקיבוצי, ג'

     ראינו בשעור הקודם שהאדם זקוק ל'אמונה קיבוצית' שאכן הוא קיים, וכן באמונה קיבוצית שאכן מה שהוא רואה אכן קיים. אם לא 'אמונה קיבוצית' הוא זקוק לערבות אלוהית, כפי שדקרט רצה, לקיום העולם. עלינו כאן להוסיף שהאדם אינו זקוק לאמונה קיבוצית לקיום גופו המוחשי, הוא זקוק ל'אמונה קיבוצית', או ערבות אלוהית לקיומו  הנעלם, הלשוני, באותה מידה הוא זקוק לאמונה קיבוצית בקיום העולם הלשוני שהוא יוצר באמצעות כלי השפה.

     לפני שנדון ב'מוחות הקיבוציים' או 'הקודים הקיבוציים', המעצבים קהילות, הקיימים רק אם היחידים מאמינים בהם, ברגע שהם חדלים להאמין בהם הם נגוזים, הקהילה מתפוררת. אבל לפני שנדון בכל הדגמים של מוחות קיבוציים עלינו להתעכב ליצירת העתיד של האדם, עתיד לשוני, לא עתיד גופני מוחשי. האדם לא צריך ליצור עתיד ביאולוגי, כיוון שהאדם  בהתבוננות שלו רואה שעולם זה מתפתח לקראת עתיד, הילד כיצור ביאולוגי גדל לפי חוקי הקיום. אבל עתיד לשוני  לא קיים, האדם יוצר אותו לפי דגם של נסיונותיו בעבר ובהווה, משליך דגם זה לחלל ומצפה שהוא יתגשם בעתיד על-ידי פעולות שלו.

     תהליך זה נראה לנו טבעי, הרי כולנו קוסמים לעצמינו עתידים שאין שום ערבות שהם יתגשמו. ובכל זאת זה נראה לנו טבעי לרקום עתידים. האדם הרוקם עתיד אינו מודע לכך שהוא מסתמך על אמונה קיבוצית, שאכן אפשר לרקום עתידים לשוניים. אבל האדם לא סומך לגמרי על האמונה האנושית הקיבוצית שאכן מה שהוא רואה יתקיים, כפי שדקרט לא סמך על אמונה כזו שמה שהוא רואה אכן קיים, הוא הוסיף שאלוהות מיטיבה ערבה לכך שמה שהוא רואה אכן קיים, וקווה שעתידים שהוא ירקום יתגשמו כיוון שאלוהות מיטיבה תערוב לכך.

     יהודים מאמינים או חילוניים, ברוקמם עתיד, מוסיפים תמיד את הפסוק 'אם ירצה השם'. ודאי אף אחד לא חשב להשוות את הפסוק הזה לפסוקו של דקרט שהסתמך על אלוהות מיטיבה כערבה לבטחונו שאכן מה שהוא רואה קיים, שהוא יכול לרקום עתיד שיתקיים. ליהודים זה טבעי להאמין באלוהות מיטיבה הערבה לעולם הלשוני, הערבה שהאדם כחלק מעולם לשוני זה, עולם בתוך עולם, אלוהות שאף היא חלק מעולם זה, תערוב לכך שהעתיד הלשוני שהוא ירקום יתקיים.

      חשוב לציין את העובדה הזו שצאצאי שם, צאצאי העברים, שיצרו עולם לשוני בתוך העולם הדטרמיניסטי, יכולים להסתמך על אלוהות שהיא חלק מעולם לשוני זה, שהיא ערבה גם לגישום עתיד לשוני, ולא רק עתיד ביאולוגי.

      למשל, אם נקח את הדוגמה של השומרים, שאברהם יצא מעירם אור, ועשה את המהפכה הלשונית הגדולה, יצר עולם לשוני בתוך העולם הדטרמיניסטי, הם לא יכלו לרקום  עתיד לשוני, המשך קיום עירם, המשך קיום עמם, כפי שכבר ראינו את זה בשעורים קודמים, שהאלה השומרית, אלת אור, נינגל, נוכחת לדעת בקינה שלה, שהאלים החליטו על חורבן עירה, על חורבן עמה, ללא עתיד. הקינה של נינגל מבוססת על אמונה בגורל, בדטרמיניזם, לכן השומרים לא יכלו לרקום לעצמם עתיד, ובאמת הם כעם נעלמו ממפת מזופוטמיה.

  והאמת גם היוונים הקלאסיים, כפי שנראה בשעורים עתידיים, לא יכלו לרקום לעצמם עתיד, כיוון שאף הם האמינו בגורל, האמינו בדטרמיניזם, האמינו שהמוירה מתנכלת לאדם, שהאלים רואים בכל יצירה אנושית הסגת גבולם, וכתוצאה מעוינות זו של האלים, היוונים האמינו שהם רק מחקים דברים קיימים, לא יוצרים דברים חדשים, והרי יצירת עתיד פירושו יצירת דברים חדשים, שעדיין לא בנמצא.

      אמנם עדיין לא התיחסנו לכל אותן תרבויות שהאמינו בגורל, שהאמינו בדטרמיניזם ולכן לא יכלו לרקום עתידים. למרות זה נתעכב עוד טרם דנו בכל התרבויות האחרות, בתרבות העברית, במחשבה התנ"כית, בקוסמולוגיה שלה, שכולה היתה מבוססת על אמונה בעתיד, ובאמת אמונה זו סייע להשרדות צאצאי העברים.

     מי שקורא היסטוריונים, הוגים, המתיחסים, לתרבות היוונית, המתיחסים לטראגדיות שנעשו  מקור המחשבה המערבית, נדהם מהעובדה שאין שום התיחסות אצלם למקור התנ"כי שעיצב ומעצב את התרבות המערבית. גם כאשר   דקרט עגן את עצמו באלוהות מיטיבה, הוא לא הוסיף  את העובדה שרק בתנ"ך קיימת אלוהות כזו הערבה לקיום העולם הלשוני, ברור שהיא לא קיימת לא בתרבות השומרית, לא בתרבות המזופוטמית המאוחרת יותר, לא בתרבות היוונית ולא בתרבות הרומית.

     אזכיר כאן דוגמה, ספר בשם:Myth and Tragedy in Ancient Greece'  מאת שני מחברים:" Jean Pierre Vernant &  Pierre Vidal-Naquet , שאין בו אזכור למחשבת התנ"ך, כאילו התרבות המערבית כולה היא תולדה של המחשבה היוונית. אפשר להוסיף כדוגמה גם את ניטשה, והוגים גרמניים אחרים, שראו את עצמם כממשיכי תרבות יוונית זו, בלא הבינם את המהפכה הפילוסופית הלשונית הגדולה שאברהם ובני דורו חוללו, שעל הנדבך שלהם  משה ובני דורו הוסיפו והשלימו אותה.

      התרבות המערבית כולה היא תולדה של המהפכה הפילוסופית הלשונית של אברהם ובני דורו, של משה ובני דורו. דברים הנראים כמובנים מאליהם היום לא היו ידועים בעולם העתיק, לא רק לא היה ידוע שהעולם הוא פרי השפה, פרי 'דעת', כפי שראינו, אפילו המושג רצון חופשי לא היה ידוע בתרבות היוונית, שכולם רוצים להיות ממשיכיה. העולם המערבי יכול לרקום את עתידו, כיוון שבמודע או לא מודע הוא מאמין שאלוהות מיטיבה ערבה להתגשמותו.

     לכן אל נזלזל באמרה היהודית העממית 'אם ירצה השם', שהיא תולדה של השקפה מהפכנית, פילוסופיה לשונית, של קוסמולוגיה מהפכנית, שאותה חוללו אבות העברים. אנחנו משתמשים במלה 'אמן', מבלי לחשוב שאף היא הנה תולדה של ההבנה שהעולם הלשוני האנושי מבוסס על 'אמונה' בו, אם אמונה אנושית קיבוצית, אם אמונה באלוהות מיטיבה הערבה לעולם לשוני נעלם זה.

     כל מדע האינפורמציה יכול היה להתפתח על בסיס הפילוסופיה הלשונית התנ"כית. מדע זה התפתח בארצות קלוויניסטיות, שהתבססו על תורת קלווין שנתן בכורה ל'השגחה', ישות ערבה לעולם האנושי ולא עוינת לו.

   היוונים הקלאסיים מאחר שלא היתה להם קוסמולוגיה לפיה אלים ערבים לעולם האנושי, (אנחנו מציינים עולם אנושי בלבד, כיוון שהיוונים לא היו מודעים שעולמם האנושי הוא לשוני), מאחר שלפי הקוסמולוגיה שלהם האלים התנכלו ליצירתם, הם רצו להיות 'אוטוכטוניים', לפי אפלטון, הם רצו להיות 'אורגניים'. מאחר שהלותרנים, כתוצאה ממרדם במסורת התנ"כית, אף הם רצו להיות 'אורגניים', רצו להיות כמו הטבע המתחדש, הם לא הבינו שבמקרה כזה, אם יהיו אורגניים, אמנם גופם הביאולוגי  יתחדש, אבל עולמם הלשוני ייגוז, הרי לשון ויצירתה היא נחלת האדם בלבד, לטבע אין שפה, הרי הוא מתוכנת, אמנם מתוכנת מהתרכבות אינפורמציה יחד עם אנרגיה, אבל כישות מתוכנתת אין  לו צורך בשפה עם אוטונומיה ליצור.  ואם המין האנושי היה נסוג למצב 'אורגני', הרי היכולת לרקום עתידים היה נשלל ממנו. כפי שרקימת עתיד נשלל מתרבויות שהאמינו בשליטת גורל על חייהם, שהאמינו בדטרמיניזם.

       ואנו באמת יכולים לראות מההיסטוריה היוונית שהם לא יכלו לרקום עתיד, הם כקהילה התפוררו. היוונים לא רק לא יכלו לרקום לעצמם עתיד, גם היו חסרים אמונה בקהילתם שהיתה מאפשרת את ההמשך קיומה.

      וגם הלותרנים שחדלו להאמין באלוהות ערבה, ניסו לקיים את עצמם באמצעות כח, במציאות כח שלא יוצר עתידים, כח יכול רק להרוס את הקיים. בדומה ללותרניות, גם המרכסיזם שאף לקיום אורגני, ואף הוא ניסה להתקיים באמצעות כח, כח כאמצעי שלא מסוגל לרקום עתיד.

     אימפריות שהיו מבוססות על אמצעי כוח בלבד, נעלמו ממפת ההיסטוריה, כאילו לא היו. דבר דומה קרה לרייך השלישי, רייך אלף השנה, שהתקיים רק שתים-עשרה שנה, אותו דבר קרה לברית המועצות שהיתה מבוססת על אמצעי כח, שהאמינה בקיום אורגני.

      עולמו האנושי הלשוני של האדם מתקיים רק על בסיס 'אמונה' בו, מבוסס על כך שכל היחידים בו מודעים שהם מחזיקים את חופת עולמם, שעתידם תלוי באמונה קיבוצית בו. אמונה אינה 'פעולה', היא 'יחס', יחס לשפה היוצרת, יחס ליצירותיה, יחס לזולתים המחזיקים ביחד את חופת העולם הלשוני, עולם בתוך עולם, עולם  אוטונומי בתוך היקום הדטרמיניסטי האילם. בכל זאת האפשרות בעולם לשוני זה, עולם בתוך העולם הדטרמיניסטי, לשחק מחבואים עדיף על אלם.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: