אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 189 – המח הקיבוצי, ד'

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 189 – המח הקיבוצי, ד'

      המהפכה המחשבתית שאותה חולל אברהם, לא היתה יכולה להתקיים ללא תימוכין שהיא קבלה מהמשל המופלא 'עץ הדעת', משל על שלושת חלקיו, חלק גן-עדן, חלק האכילה מפרי העץ, וחלק קין והבל. מחבר משל זה על שלושת חלקיו היה אחד ההוגים הגאוניים ביותר, וכנראה השתייך על דורו של אברהם.

     כבר הזכרנו בשעורים קודמים, שמשל זה מכיל שרידים של מיתוסים של תרבויות מפותחות שדרכם נדדו אברהם ובני דורו. אבל בעל המשל הזה עשה שימוש במיתוסים רווחים אלו למען להזים אותם ועל אפוס שלהם ליצור את הפילוסופיה הלשונית החשובה ביותר, שעד היום אין שניה לה. אבל כאן בהקשר של דיונינו ב'מח הקיבוצי', ברצוני להתיחס למיתוס ה'נחש', שכנראה היה קיים, נחש עם כוחות על-טבעיים, עם כוחות מאגיים.

     בעל משל זה, 'עץ הדעת', בתמצות המירבית כדרכו, התיחס למיתוס זה על ה'נחש בעל  יכולות מאגיות', מבלי לפרט. הוא רק מצביע על כך שנחש זה מפתה את חוה לאכל מפרי 'עץ הדעת', בהבטיחו לה יכולות אלוהיות. למען נבין את דברי הנחש עלינו לדעת שמאגיה בכל הדורות היא פרי המרד האנושי בחוקי הקיום, רצון לשנות אותם. הנחש כאן דובר המרד האנושי נגד חוקי הקיום, מבטיח לחוה שהיא תהיה זהה עם האלוהות, יהיו לה יכולות לשנות סדרי עולם.

     בלי ספק עם הפילוסופים היווניים היו צריכים לדון במיתוס על נחש בעל יכולות על-טבעיות, היו כותבים על זה ספרים רבים, אותו דבר אמור לגבי הלותרנים, שהיו כותבים על כל עיקרון של משל זה ספרים עבי כרס. מספיק אם נזכיר כאן את ספרו של הגל עב הכרס 'הפנומנולוגיה של הרוח', בו הוא דן ב'ניכור', שבעל משל עץ הדעת מקדיש לו משפט אחד.

      הצמצום הזה של בעל המשל, הצמצום של מחשבת התנ"ך לקבע עקרונות במשלים מתומצתים גרם לכך שהדורות לא התיחסו אליהם כפילוסופיה.

     ובכן, בעל המשל מיד מזים את דבריו הרברבניים של הנחש. חוה אוכלת מפרי עץ-הדעת, ומושיטה גם לאדם את הפרי. ובאמת הפרי שנלקח ממקור חיצוני, גורם לחוה ואדם מיד שהם מתבוששים בעירומם. במשפט קצר זה בעל המשל מצביע על כך שחוה ואדם שקודם בגן-עדן לא התבוששו בעירומם, כיוון שהיו בדרגת חיות כיתר החיות, עם אוכלם מפרי העת מתבוששים בעירומם, כיוון שנעשו מודעים, הם מיד מנכרים את גופם מ'דעת', שרכשו, מסוגלים להתבונן עליו. חוה ואדם רכשו 'מודעות', שתאפשר להם בהמשך התבוננות על הסובב אותם.

      האם הרכש 'דעת' עושה את חוה ואדם זהים עם האלוהות? בעל המשל מיד מצנן את הציפיות של הזוג הראשון, אוסר עליהם לאכל מ'עץ החיים'. האם ההוגים מאז בעל המשל הבינו מה פירוש איסור זה? פירוש איסור זה מזים את כל המלל של הנחש, שחוה ואדם באוכלם מהפרי יהיו 'נצחיים'. הרי כל המרד האנושי בחוקי הקיום הוא תמיד סובב על הרצון של האדם להיות 'נצחי', כל המאגיה שואפת לעשות את האדם 'נצחי', כך המאגיה המצרית העתיקה באמצעות השבעות איפשרה לנפטרים לעבור לעולם חלופי ולהיות נצחיים. כבר בלעם בקללתו שהפכה לברכתו, אומר 'שאין נחש ואין קסם בישראל' (במדבר, פרק כ"ג, 23).

      סוקראטס רוצה להיות נצחי, בדיאלוג פיידו הוא מתאר את נדודי הנשמה המשתחררת מכלא הגוף, הופכת לנצחית ודרה בין האלים. ובכן, בעל המשל מיד מזים את דברי הנחש, ולא רק זה, הוא מעניש את הקוסם הזה המורד בחוקי הקיום, מוריד אותו לדרגת חיה בזויה.

      מדוע כל ההקדמה הזו על מיתוס ה'נחש הקוסם? בעל המשל רצה להצביע על כך ש'דעת' השפה למרות המתתים שלה לאדם, שהוא יכול להבדיל, כתוצאה מכך יכול ליצור, היא לא ריבונית, אינה יכולה לשנות סדרי עולם, מאפשרת לאדם ליצור חיים, מאפשרת לו ליצור לעצמו קיום משופר באמצעות עבודה קשה. בעל המשל מצנן את כל הציפיות האנושיות על עשיה פלאית.

     אבל בעל המשל נותן תימוכין להשקפתו של אברהם, אשר מקבל הבטחות מהאלוהות על עתיד לצאצאיו. אברהם יצר קוסמולוגיה לפיה האלוהות ערבה לכך שהוא יכול לרקום עתיד לצאצאיו. האמצעי ליצירת העתיד היא 'דעת', שחוה ואדם רוכשים ממקור חיצוני, בלי שפה האדם לא יכול לרקום עתיד. ובכן, בעל משל 'עץ הדעת', מסביר איך אברהם יכול היה לרקום עתיד, כיוון שחוה ואדם רכשו 'דעת'. בהמשך,  אברהם יוצר קהילה מסביב ל'מח קיבוצי', 'קוסמולוגיה', שאף היא מתאפשרת על-ידי כך שחוה ואדם רכשו  'דעת', הם יוצרים עולם לשוני בתוך העולם הדטרמיניסטי האילם, מסוגלים ליצור חיים, מסוגלים ליצור עתיד לצאצאים שלהם. אם אברהם יצר קוסמולוגיה עם אלוהות מיטיבה שהיא חלק מהעולם הלשוני, חלק מ'דעת', בעל משל 'עץ הדעת' מוסיף הסבר על אופן פעילות 'דעת', השפה, מצביעה על כך שהיא מנוגדת למאגיה, שיכולתה רק ליצור עולם לשוני, עולם שבו לאדם אוטונומיה ליצור חיים במודעות, ליצור את עולמו.

     במשל זה 'עץ הדעת', אמנם האלוהות אוסרת על חוה ואדם לאכל מפרי 'עץ החיים', הם לא יכולים להיות נצחיים, כפי שהבטיח להם ה'נחש הקוסם', אבל אלהים לא אוסר עליהם ליצור, יצירה אינה הסגת גבול האלוהות כמו אצל היוונים המאוחרים.

     עולם בתוך עולם שאותו יוצר אברהם, הקוסמולוגיה שהוא יוצר ההופכת ל'מח הקיבוצי' של העברים הוא פרי רכישת 'דעת', רכישת שפה המאפשרת הנתקות מהעולם הדטרמיניסטי הנשלט על-ידי גורל, עולם זה שאברהם בורא הוא מבוסס על 'אמונה', ש'דעת' שפה היא לגיטימית, לא מבוסס על מאגיה, ובהמשך נראה שעולם זה גם לא מבוסס על 'כח מאגי'.

      בעל משל 'עץ הדעת', העמיד מיד את 'דעת' על אפשרויותיה, העמיד אותה מול 'המאגיה' של הנחש, מול מאגיה שהיא מרד בחוקי הקיום. 'דעת' היא לגיטימית, אם היא מצטמצמת בגבולות הקיום, אינה מורדת בו. ואם 'דעת' מצטמצמת בגבולות הקיום, היא יכולה ליצור עולם לשוני שנתמך על-ידי קהילה 'מאמינה'.

      בעל המשל בחלק השלישי של משלו, גם מזים את ה'כח המאגי'. קין המקנא באחיו הבל שזכה לבכורה, מנסה לגזול ממנו אותה על-ידי הריגתו, על-ידי שמוש בכוח שכביכול הוא מאגי. בעל המשל מצביע על כך שקין אינו משיג את מטרתו, הוא מוכרז כחוטא ועל מצחו נטבע אות הקלון. קין הקדים את גיבורו של הגל, שבספרו 'פנומנולגויה של הרוח' רוכש 'זהות' על-ידי הריגת הזולת. לפי הגל מעשה זה הוא לגיטימי, הרי הלותרנים ראו באמצעי הכח המאגי אמצעי לגיטימי.

      אנחנו נראה בהמשך על 'מלחמה קוסמית' שמתנהלת עד היום הזה בין 'עולם בתוך עולם', עולם מבוסס על 'דעת', עולם מבוסס על 'אמונה' קיבוצית בו, לבין עולם המורד בחוקי   הקיום, רוצה עולם מבוסס על 'כח מאגי', עולם 'נחשי מאגי', עולם שהתגשם ברייך השלישי.

      הלותרנים ראו בצדק בצאצאי אברהם 'אויב קוסמי', נלחמו מלחמה קוסמית נגד אויב זה, רצו עולם בשלטון 'הנחש המאגי', ב'מפיסטו'. אנו רואים שבעל משל 'עץ הדעת' לא הצליח לנטרל את 'הנחש המאגי' הממשיך להלחם נגד 'דעת' המאפשרת יצירת עולם בתוך עולם, עולם לשוני שאלוהות מיטיבה ערבה לו, עולם שהקוסמולוגיה שלה הפכה ל'מח קיבוצי' לא רק של צאצאי העברים אבל גם של העולם הקלוויניסטי.

            עלינו לחזור כאן ל'מח הקיבוצי', התקף רק אם הוא מבוסס על 'דעת', על יצירה לשונית מקודשת, אשר מודעת לכך שעולם בתוך עולם, עולם לשוני מתקיים רק אם הקהילה שאימצה אותו, 'מאמינה' בו.  

    בראשית עיסוקי באידיאולוגיה הלותרנית שהובילה לרייך השלישי, נוכחתי לדעת שאנשי רייך אלף השנה, רייך שהתקיים רק שתים עשרה שנה, העלו את היהודים שהם לחמו בירושתם הפילוסופית הלשונית, לדרגה של 'אויב קוסמי', למען להצדיק את מלחמתם הרצחנית בהם ( את מסקנותי דאז פרסמתי בשנת 1979 בספר בשם 'אויב קוסמי'). באותו זמן עדיין לא עסקתי בפילוסופיה הלשונית של התנ"ך, ולא ידעתי שכבר בעל משל 'עץ הדעת' הבין את הסכנה מה'נחש בעל יכולת מאגית', בשמו המאוחר 'מפיסטו', הבין שבריאה זו המורדת בחוקי הקיום  מובילה להרס הקיים.

     מי שלא מתמצא במלחמות הקוסמיות האלו בין ה'נחש בעל יכולת מאגית', לבין 'דעת', היוצרת עולם בתוך עולם, עולם לשוני המבוסס על 'אמונה', צריך לדעת, שהשם 'אנטי- שם', 'אנטישמיות' הוא למעשה כינוי למלחמתו של ה'נחש', בצאצאי 'שם', אלו שיצרו את הפילוסופיה הלשונית, המאפשרת עולם בתוך עולם, עולם מבוסס על 'אמונה', עולם עם קוסמולוגיה בראשות אלוהות מיטיבה, קוסמולוגיה שהפכה ל'מח הקיבוצי', של העולם המערבי, גם אם עולם זה אינו אסיר תודה לבעל משל 'עץ הדעת'.

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 189 – המח הקיבוצי, ד'

      המהפכה המחשבתית שאותה חולל אברהם, לא היתה יכולה להתקיים ללא תימוכין שהיא קבלה מהמשל המופלא 'עץ הדעת', משל על שלושת חלקיו, חלק גן-עדן, חלק האכילה מפרי העץ, וחלק קין והבל. מחבר משל זה על שלושת חלקיו היה אחד ההוגים הגאוניים ביותר, וכנראה השתייך על דורו של אברהם.

     כבר הזכרנו בשעורים קודמים, שמשל זה מכיל שרידים של מיתוסים של תרבויות מפותחות שדרכם נדדו אברהם ובני דורו. אבל בעל המשל הזה עשה שימוש במיתוסים רווחים אלו למען להזים אותם ועל אפוס שלהם ליצור את הפילוסופיה הלשונית החשובה ביותר, שעד היום אין שניה לה. אבל כאן בהקשר של דיונינו ב'מח הקיבוצי', ברצוני להתיחס למיתוס ה'נחש', שכנראה היה קיים, נחש עם כוחות על-טבעיים, עם כוחות מאגיים.

     בעל משל זה, 'עץ הדעת', בתמצות המירבית כדרכו, התיחס למיתוס זה על ה'נחש בעל  יכולות מאגיות', מבלי לפרט. הוא רק מצביע על כך שנחש זה מפתה את חוה לאכל מפרי 'עץ הדעת', בהבטיחו לה יכולות אלוהיות. למען נבין את דברי הנחש עלינו לדעת שמאגיה בכל הדורות היא פרי המרד האנושי בחוקי הקיום, רצון לשנות אותם. הנחש כאן דובר המרד האנושי נגד חוקי הקיום, מבטיח לחוה שהיא תהיה זהה עם האלוהות, יהיו לה יכולות לשנות סדרי עולם.

     בלי ספק עם הפילוסופים היווניים היו צריכים לדון במיתוס על נחש בעל יכולות על-טבעיות, היו כותבים על זה ספרים רבים, אותו דבר אמור לגבי הלותרנים, שהיו כותבים על כל עיקרון של משל זה ספרים עבי כרס. מספיק אם נזכיר כאן את ספרו של הגל עב הכרס 'הפנומנולוגיה של הרוח', בו הוא דן ב'ניכור', שבעל משל עץ הדעת מקדיש לו משפט אחד.

      הצמצום הזה של בעל המשל, הצמצום של מחשבת התנ"ך לקבע עקרונות במשלים מתומצתים גרם לכך שהדורות לא התיחסו אליהם כפילוסופיה.

     ובכן, בעל המשל מיד מזים את דבריו הרברבניים של הנחש. חוה אוכלת מפרי עץ-הדעת, ומושיטה גם לאדם את הפרי. ובאמת הפרי שנלקח ממקור חיצוני, גורם לחוה ואדם מיד שהם מתבוששים בעירומם. במשפט קצר זה בעל המשל מצביע על כך שחוה ואדם שקודם בגן-עדן לא התבוששו בעירומם, כיוון שהיו בדרגת חיות כיתר החיות, עם אוכלם מפרי העת מתבוששים בעירומם, כיוון שנעשו מודעים, הם מיד מנכרים את גופם מ'דעת', שרכשו, מסוגלים להתבונן עליו. חוה ואדם רכשו 'מודעות', שתאפשר להם בהמשך התבוננות על הסובב אותם.

      האם הרכש 'דעת' עושה את חוה ואדם זהים עם האלוהות? בעל המשל מיד מצנן את הציפיות של הזוג הראשון, אוסר עליהם לאכל מ'עץ החיים'. האם ההוגים מאז בעל המשל הבינו מה פירוש איסור זה? פירוש איסור זה מזים את כל המלל של הנחש, שחוה ואדם באוכלם מהפרי יהיו 'נצחיים'. הרי כל המרד האנושי בחוקי הקיום הוא תמיד סובב על הרצון של האדם להיות 'נצחי', כל המאגיה שואפת לעשות את האדם 'נצחי', כך המאגיה המצרית העתיקה באמצעות השבעות איפשרה לנפטרים לעבור לעולם חלופי ולהיות נצחיים. כבר בלעם בקללתו שהפכה לברכתו, אומר 'שאין נחש ואין קסם בישראל' (במדבר, פרק כ"ג, 23).

      סוקראטס רוצה להיות נצחי, בדיאלוג פיידו הוא מתאר את נדודי הנשמה המשתחררת מכלא הגוף, הופכת לנצחית ודרה בין האלים. ובכן, בעל המשל מיד מזים את דברי הנחש, ולא רק זה, הוא מעניש את הקוסם הזה המורד בחוקי הקיום, מוריד אותו לדרגת חיה בזויה.

      מדוע כל ההקדמה הזו על מיתוס ה'נחש הקוסם? בעל המשל רצה להצביע על כך ש'דעת' השפה למרות המתתים שלה לאדם, שהוא יכול להבדיל, כתוצאה מכך יכול ליצור, היא לא ריבונית, אינה יכולה לשנות סדרי עולם, מאפשרת לאדם ליצור חיים, מאפשרת לו ליצור לעצמו קיום משופר באמצעות עבודה קשה. בעל המשל מצנן את כל הציפיות האנושיות על עשיה פלאית.

     אבל בעל המשל נותן תימוכין להשקפתו של אברהם, אשר מקבל הבטחות מהאלוהות על עתיד לצאצאיו. אברהם יצר קוסמולוגיה לפיה האלוהות ערבה לכך שהוא יכול לרקום עתיד לצאצאיו. האמצעי ליצירת העתיד היא 'דעת', שחוה ואדם רוכשים ממקור חיצוני, בלי שפה האדם לא יכול לרקום עתיד. ובכן, בעל משל 'עץ הדעת', מסביר איך אברהם יכול היה לרקום עתיד, כיוון שחוה ואדם רכשו 'דעת'. בהמשך,  אברהם יוצר קהילה מסביב ל'מח קיבוצי', 'קוסמולוגיה', שאף היא מתאפשרת על-ידי כך שחוה ואדם רכשו  'דעת', הם יוצרים עולם לשוני בתוך העולם הדטרמיניסטי האילם, מסוגלים ליצור חיים, מסוגלים ליצור עתיד לצאצאים שלהם. אם אברהם יצר קוסמולוגיה עם אלוהות מיטיבה שהיא חלק מהעולם הלשוני, חלק מ'דעת', בעל משל 'עץ הדעת' מוסיף הסבר על אופן פעילות 'דעת', השפה, מצביעה על כך שהיא מנוגדת למאגיה, שיכולתה רק ליצור עולם לשוני, עולם שבו לאדם אוטונומיה ליצור חיים במודעות, ליצור את עולמו.

     במשל זה 'עץ הדעת', אמנם האלוהות אוסרת על חוה ואדם לאכל מפרי 'עץ החיים', הם לא יכולים להיות נצחיים, כפי שהבטיח להם ה'נחש הקוסם', אבל אלהים לא אוסר עליהם ליצור, יצירה אינה הסגת גבול האלוהות כמו אצל היוונים המאוחרים.

     עולם בתוך עולם שאותו יוצר אברהם, הקוסמולוגיה שהוא יוצר ההופכת ל'מח הקיבוצי' של העברים הוא פרי רכישת 'דעת', רכישת שפה המאפשרת הנתקות מהעולם הדטרמיניסטי הנשלט על-ידי גורל, עולם זה שאברהם בורא הוא מבוסס על 'אמונה', ש'דעת' שפה היא לגיטימית, לא מבוסס על מאגיה, ובהמשך נראה שעולם זה גם לא מבוסס על 'כח מאגי'.

      בעל משל 'עץ הדעת', העמיד מיד את 'דעת' על אפשרויותיה, העמיד אותה מול 'המאגיה' של הנחש, מול מאגיה שהיא מרד בחוקי הקיום. 'דעת' היא לגיטימית, אם היא מצטמצמת בגבולות הקיום, אינה מורדת בו. ואם 'דעת' מצטמצמת בגבולות הקיום, היא יכולה ליצור עולם לשוני שנתמך על-ידי קהילה 'מאמינה'.

      בעל המשל בחלק השלישי של משלו, גם מזים את ה'כח המאגי'. קין המקנא באחיו הבל שזכה לבכורה, מנסה לגזול ממנו אותה על-ידי הריגתו, על-ידי שמוש בכוח שכביכול הוא מאגי. בעל המשל מצביע על כך שקין אינו משיג את מטרתו, הוא מוכרז כחוטא ועל מצחו נטבע אות הקלון. קין הקדים את גיבורו של הגל, שבספרו 'פנומנולגויה של הרוח' רוכש 'זהות' על-ידי הריגת הזולת. לפי הגל מעשה זה הוא לגיטימי, הרי הלותרנים ראו באמצעי הכח המאגי אמצעי לגיטימי.

      אנחנו נראה בהמשך על 'מלחמה קוסמית' שמתנהלת עד היום הזה בין 'עולם בתוך עולם', עולם מבוסס על 'דעת', עולם מבוסס על 'אמונה' קיבוצית בו, לבין עולם המורד בחוקי   הקיום, רוצה עולם מבוסס על 'כח מאגי', עולם 'נחשי מאגי', עולם שהתגשם ברייך השלישי.

      הלותרנים ראו בצדק בצאצאי אברהם 'אויב קוסמי', נלחמו מלחמה קוסמית נגד אויב זה, רצו עולם בשלטון 'הנחש המאגי', ב'מפיסטו'. אנו רואים שבעל משל 'עץ הדעת' לא הצליח לנטרל את 'הנחש המאגי' הממשיך להלחם נגד 'דעת' המאפשרת יצירת עולם בתוך עולם, עולם לשוני שאלוהות מיטיבה ערבה לו, עולם שהקוסמולוגיה שלה הפכה ל'מח קיבוצי' לא רק של צאצאי העברים אבל גם של העולם הקלוויניסטי.

            עלינו לחזור כאן ל'מח הקיבוצי', התקף רק אם הוא מבוסס על 'דעת', על יצירה לשונית מקודשת, אשר מודעת לכך שעולם בתוך עולם, עולם לשוני מתקיים רק אם הקהילה שאימצה אותו, 'מאמינה' בו.  

    בראשית עיסוקי באידיאולוגיה הלותרנית שהובילה לרייך השלישי, נוכחתי לדעת שאנשי רייך אלף השנה, רייך שהתקיים רק שתים עשרה שנה, העלו את היהודים שהם לחמו בירושתם הפילוסופית הלשונית, לדרגה של 'אויב קוסמי', למען להצדיק את מלחמתם הרצחנית בהם ( את מסקנותי דאז פרסמתי בשנת 1979 בספר בשם 'אויב קוסמי'). באותו זמן עדיין לא עסקתי בפילוסופיה הלשונית של התנ"ך, ולא ידעתי שכבר בעל משל 'עץ הדעת' הבין את הסכנה מה'נחש בעל יכולת מאגית', בשמו המאוחר 'מפיסטו', הבין שבריאה זו המורדת בחוקי הקיום  מובילה להרס הקיים.

     מי שלא מתמצא במלחמות הקוסמיות האלו בין ה'נחש בעל יכולת מאגית', לבין 'דעת', היוצרת עולם בתוך עולם, עולם לשוני המבוסס על 'אמונה', צריך לדעת, שהשם 'אנטי- שם', 'אנטישמיות' הוא למעשה כינוי למלחמתו של ה'נחש', בצאצאי 'שם', אלו שיצרו את הפילוסופיה הלשונית, המאפשרת עולם בתוך עולם, עולם מבוסס על 'אמונה', עולם עם קוסמולוגיה בראשות אלוהות מיטיבה, קוסמולוגיה שהפכה ל'מח הקיבוצי', של העולם המערבי, גם אם עולם זה אינו אסיר תודה לבעל משל 'עץ הדעת'.

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 189 – המח הקיבוצי, ד'

      המהפכה המחשבתית שאותה חולל אברהם, לא היתה יכולה להתקיים ללא תימוכין שהיא קבלה מהמשל המופלא 'עץ הדעת', משל על שלושת חלקיו, חלק גן-עדן, חלק האכילה מפרי העץ, וחלק קין והבל. מחבר משל זה על שלושת חלקיו היה אחד ההוגים הגאוניים ביותר, וכנראה השתייך על דורו של אברהם.

     כבר הזכרנו בשעורים קודמים, שמשל זה מכיל שרידים של מיתוסים של תרבויות מפותחות שדרכם נדדו אברהם ובני דורו. אבל בעל המשל הזה עשה שימוש במיתוסים רווחים אלו למען להזים אותם ועל אפוס שלהם ליצור את הפילוסופיה הלשונית החשובה ביותר, שעד היום אין שניה לה. אבל כאן בהקשר של דיונינו ב'מח הקיבוצי', ברצוני להתיחס למיתוס ה'נחש', שכנראה היה קיים, נחש עם כוחות על-טבעיים, עם כוחות מאגיים.

     בעל משל זה, 'עץ הדעת', בתמצות המירבית כדרכו, התיחס למיתוס זה על ה'נחש בעל  יכולות מאגיות', מבלי לפרט. הוא רק מצביע על כך שנחש זה מפתה את חוה לאכל מפרי 'עץ הדעת', בהבטיחו לה יכולות אלוהיות. למען נבין את דברי הנחש עלינו לדעת שמאגיה בכל הדורות היא פרי המרד האנושי בחוקי הקיום, רצון לשנות אותם. הנחש כאן דובר המרד האנושי נגד חוקי הקיום, מבטיח לחוה שהיא תהיה זהה עם האלוהות, יהיו לה יכולות לשנות סדרי עולם.

     בלי ספק עם הפילוסופים היווניים היו צריכים לדון במיתוס על נחש בעל יכולות על-טבעיות, היו כותבים על זה ספרים רבים, אותו דבר אמור לגבי הלותרנים, שהיו כותבים על כל עיקרון של משל זה ספרים עבי כרס. מספיק אם נזכיר כאן את ספרו של הגל עב הכרס 'הפנומנולוגיה של הרוח', בו הוא דן ב'ניכור', שבעל משל עץ הדעת מקדיש לו משפט אחד.

      הצמצום הזה של בעל המשל, הצמצום של מחשבת התנ"ך לקבע עקרונות במשלים מתומצתים גרם לכך שהדורות לא התיחסו אליהם כפילוסופיה.

     ובכן, בעל המשל מיד מזים את דבריו הרברבניים של הנחש. חוה אוכלת מפרי עץ-הדעת, ומושיטה גם לאדם את הפרי. ובאמת הפרי שנלקח ממקור חיצוני, גורם לחוה ואדם מיד שהם מתבוששים בעירומם. במשפט קצר זה בעל המשל מצביע על כך שחוה ואדם שקודם בגן-עדן לא התבוששו בעירומם, כיוון שהיו בדרגת חיות כיתר החיות, עם אוכלם מפרי העת מתבוששים בעירומם, כיוון שנעשו מודעים, הם מיד מנכרים את גופם מ'דעת', שרכשו, מסוגלים להתבונן עליו. חוה ואדם רכשו 'מודעות', שתאפשר להם בהמשך התבוננות על הסובב אותם.

      האם הרכש 'דעת' עושה את חוה ואדם זהים עם האלוהות? בעל המשל מיד מצנן את הציפיות של הזוג הראשון, אוסר עליהם לאכל מ'עץ החיים'. האם ההוגים מאז בעל המשל הבינו מה פירוש איסור זה? פירוש איסור זה מזים את כל המלל של הנחש, שחוה ואדם באוכלם מהפרי יהיו 'נצחיים'. הרי כל המרד האנושי בחוקי הקיום הוא תמיד סובב על הרצון של האדם להיות 'נצחי', כל המאגיה שואפת לעשות את האדם 'נצחי', כך המאגיה המצרית העתיקה באמצעות השבעות איפשרה לנפטרים לעבור לעולם חלופי ולהיות נצחיים. כבר בלעם בקללתו שהפכה לברכתו, אומר 'שאין נחש ואין קסם בישראל' (במדבר, פרק כ"ג, 23).

      סוקראטס רוצה להיות נצחי, בדיאלוג פיידו הוא מתאר את נדודי הנשמה המשתחררת מכלא הגוף, הופכת לנצחית ודרה בין האלים. ובכן, בעל המשל מיד מזים את דברי הנחש, ולא רק זה, הוא מעניש את הקוסם הזה המורד בחוקי הקיום, מוריד אותו לדרגת חיה בזויה.

      מדוע כל ההקדמה הזו על מיתוס ה'נחש הקוסם? בעל המשל רצה להצביע על כך ש'דעת' השפה למרות המתתים שלה לאדם, שהוא יכול להבדיל, כתוצאה מכך יכול ליצור, היא לא ריבונית, אינה יכולה לשנות סדרי עולם, מאפשרת לאדם ליצור חיים, מאפשרת לו ליצור לעצמו קיום משופר באמצעות עבודה קשה. בעל המשל מצנן את כל הציפיות האנושיות על עשיה פלאית.

     אבל בעל המשל נותן תימוכין להשקפתו של אברהם, אשר מקבל הבטחות מהאלוהות על עתיד לצאצאיו. אברהם יצר קוסמולוגיה לפיה האלוהות ערבה לכך שהוא יכול לרקום עתיד לצאצאיו. האמצעי ליצירת העתיד היא 'דעת', שחוה ואדם רוכשים ממקור חיצוני, בלי שפה האדם לא יכול לרקום עתיד. ובכן, בעל משל 'עץ הדעת', מסביר איך אברהם יכול היה לרקום עתיד, כיוון שחוה ואדם רכשו 'דעת'. בהמשך,  אברהם יוצר קהילה מסביב ל'מח קיבוצי', 'קוסמולוגיה', שאף היא מתאפשרת על-ידי כך שחוה ואדם רכשו  'דעת', הם יוצרים עולם לשוני בתוך העולם הדטרמיניסטי האילם, מסוגלים ליצור חיים, מסוגלים ליצור עתיד לצאצאים שלהם. אם אברהם יצר קוסמולוגיה עם אלוהות מיטיבה שהיא חלק מהעולם הלשוני, חלק מ'דעת', בעל משל 'עץ הדעת' מוסיף הסבר על אופן פעילות 'דעת', השפה, מצביעה על כך שהיא מנוגדת למאגיה, שיכולתה רק ליצור עולם לשוני, עולם שבו לאדם אוטונומיה ליצור חיים במודעות, ליצור את עולמו.

     במשל זה 'עץ הדעת', אמנם האלוהות אוסרת על חוה ואדם לאכל מפרי 'עץ החיים', הם לא יכולים להיות נצחיים, כפי שהבטיח להם ה'נחש הקוסם', אבל אלהים לא אוסר עליהם ליצור, יצירה אינה הסגת גבול האלוהות כמו אצל היוונים המאוחרים.

     עולם בתוך עולם שאותו יוצר אברהם, הקוסמולוגיה שהוא יוצר ההופכת ל'מח הקיבוצי' של העברים הוא פרי רכישת 'דעת', רכישת שפה המאפשרת הנתקות מהעולם הדטרמיניסטי הנשלט על-ידי גורל, עולם זה שאברהם בורא הוא מבוסס על 'אמונה', ש'דעת' שפה היא לגיטימית, לא מבוסס על מאגיה, ובהמשך נראה שעולם זה גם לא מבוסס על 'כח מאגי'.

      בעל משל 'עץ הדעת', העמיד מיד את 'דעת' על אפשרויותיה, העמיד אותה מול 'המאגיה' של הנחש, מול מאגיה שהיא מרד בחוקי הקיום. 'דעת' היא לגיטימית, אם היא מצטמצמת בגבולות הקיום, אינה מורדת בו. ואם 'דעת' מצטמצמת בגבולות הקיום, היא יכולה ליצור עולם לשוני שנתמך על-ידי קהילה 'מאמינה'.

      בעל המשל בחלק השלישי של משלו, גם מזים את ה'כח המאגי'. קין המקנא באחיו הבל שזכה לבכורה, מנסה לגזול ממנו אותה על-ידי הריגתו, על-ידי שמוש בכוח שכביכול הוא מאגי. בעל המשל מצביע על כך שקין אינו משיג את מטרתו, הוא מוכרז כחוטא ועל מצחו נטבע אות הקלון. קין הקדים את גיבורו של הגל, שבספרו 'פנומנולגויה של הרוח' רוכש 'זהות' על-ידי הריגת הזולת. לפי הגל מעשה זה הוא לגיטימי, הרי הלותרנים ראו באמצעי הכח המאגי אמצעי לגיטימי.

      אנחנו נראה בהמשך על 'מלחמה קוסמית' שמתנהלת עד היום הזה בין 'עולם בתוך עולם', עולם מבוסס על 'דעת', עולם מבוסס על 'אמונה' קיבוצית בו, לבין עולם המורד בחוקי   הקיום, רוצה עולם מבוסס על 'כח מאגי', עולם 'נחשי מאגי', עולם שהתגשם ברייך השלישי.

      הלותרנים ראו בצדק בצאצאי אברהם 'אויב קוסמי', נלחמו מלחמה קוסמית נגד אויב זה, רצו עולם בשלטון 'הנחש המאגי', ב'מפיסטו'. אנו רואים שבעל משל 'עץ הדעת' לא הצליח לנטרל את 'הנחש המאגי' הממשיך להלחם נגד 'דעת' המאפשרת יצירת עולם בתוך עולם, עולם לשוני שאלוהות מיטיבה ערבה לו, עולם שהקוסמולוגיה שלה הפכה ל'מח קיבוצי' לא רק של צאצאי העברים אבל גם של העולם הקלוויניסטי.

            עלינו לחזור כאן ל'מח הקיבוצי', התקף רק אם הוא מבוסס על 'דעת', על יצירה לשונית מקודשת, אשר מודעת לכך שעולם בתוך עולם, עולם לשוני מתקיים רק אם הקהילה שאימצה אותו, 'מאמינה' בו.  

    בראשית עיסוקי באידיאולוגיה הלותרנית שהובילה לרייך השלישי, נוכחתי לדעת שאנשי רייך אלף השנה, רייך שהתקיים רק שתים עשרה שנה, העלו את היהודים שהם לחמו בירושתם הפילוסופית הלשונית, לדרגה של 'אויב קוסמי', למען להצדיק את מלחמתם הרצחנית בהם ( את מסקנותי דאז פרסמתי בשנת 1979 בספר בשם 'אויב קוסמי'). באותו זמן עדיין לא עסקתי בפילוסופיה הלשונית של התנ"ך, ולא ידעתי שכבר בעל משל 'עץ הדעת' הבין את הסכנה מה'נחש בעל יכולת מאגית', בשמו המאוחר 'מפיסטו', הבין שבריאה זו המורדת בחוקי הקיום  מובילה להרס הקיים.

     מי שלא מתמצא במלחמות הקוסמיות האלו בין ה'נחש בעל יכולת מאגית', לבין 'דעת', היוצרת עולם בתוך עולם, עולם לשוני המבוסס על 'אמונה', צריך לדעת, שהשם 'אנטי- שם', 'אנטישמיות' הוא למעשה כינוי למלחמתו של ה'נחש', בצאצאי 'שם', אלו שיצרו את הפילוסופיה הלשונית, המאפשרת עולם בתוך עולם, עולם מבוסס על 'אמונה', עולם עם קוסמולוגיה בראשות אלוהות מיטיבה, קוסמולוגיה שהפכה ל'מח הקיבוצי', של העולם המערבי, גם אם עולם זה אינו אסיר תודה לבעל משל 'עץ הדעת'.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: