אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 193 – המח הקיבוצי, ח'

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 193 – המח הקיבוצי, ח' 

   לותר לא השלים תיאוריה מושלמת שתשמש  כ'מח קיבוצי' של הלותרנים, כיוון שהוא לא העיז לצאת לגמרי נגד הנצרות, וכפי שראינו הוא טען כל הזמן שהוא ממשיכו של השליח פאול וכן  מסתמך על כתבי הקודש. לותר עשה כך כיוון שפחד שיוכרז מין, ואזי הכנסיה יכולה לדון אותו למוות. לכן לותר לא יצר קוסמולוגיה מושלמת שיכלה להחליף את הישנה, ההכרזה שלו בספרו 'העדר רצון חופשי' שהשטן הוא נסיך העולם הנגלה, לא יכול היה לשמש במקום קוסמולוגיה נוצרית מושלמת. לכן היה צורך באדם נוסף שישלים את מלאכתו של לותר, ואדם כזה נמצא, הוא היה המשורר גיתה, כמאתים שנה אחרי תחילת הרפורמציה, שיצר קוסמולוגיה חדשה לגמרי.

    פחד מצד הכנסיה הקאתולית כבר לא היה לגיתה, כיוון שבינתים הרפורמציה גרמה להחלשת הכנסיה, ותוצאות הרפורמציה היו כבר עובדה קיימת. לכן גיתה העיז לעשות את כל מה שלותר לא העיז. ויכול להיות שגם לא היתה ברורה לו מטרתו. מספיק אם אנו קוראים את ההקדמה  של גיתה ליצירתו 'פאוסט', את הפרולוג שלו, כדי להיווכח שאנו נמצאים כבר בעולם משוחרר מהנצרות בכללה. כאן בפרולוג לפנינו סדר חדש. האל, האב הוא מעין  ישות נלעגת, והוא דווקא מחבב ומאמץ את בנו 'מפיסטו', גלגולו של השטן של לותר. מקומו של ישוע נעדר לגמרי. גם המלאכים המופיעים בקרבת אלוהות נלעגת זו הן בדומה לה נלעגים.

       האלוהות הנלעגת שולחת את בנה חביבה, מפיסטו, לזרז את בני האדם המתעצלים במעשיהם. עלינו להזכיר כאן, שבהמשך,  המעמד בין האלוהות למפיסטו,  רוצה להיות חקוי  ליצירת 'איוב',  לשיח ביצירה זו בין אלהים לשטן. בהקשר לחקוי זה מוזכר שמו של 'פאוסט', שהנו התגלמות האדם הסובל. פאוסט בהבדל מאיוב לא פקדו אותו אסונות, אלא שהוא התגלמות האדם המורד בהגבלות שהקיום מטיל עליו, הגבלות של הסדר האנושי.

     קשה בהקשר המצומצם של בלוג  להרחיב על כל יצירתו של גיתה, פאוסט, לכן נצטמצם בעיקרי הדברים. ברור שגיתה יצר כאן קוסמולוגיה חדשה, שבמקום הבן, ישוע, הוא המליך בעקבותיו של לותר, את הבן האהוב על האלוהות, את מפיסטו, שעליו הושמה המשימה לפתר את בעיותיו של פאוסט התגלמות האדם. לותר לא השלים את מלאכתו, הוא לא הציע פתרון במקום הפתרון של השליח פאול, שהציע שינוי סדרי עולם. גיתה שהמחיז את רעיונותיו של לותר, מציע פתרון לאדם הסובל, לאדם המורד, הפתרון הוא ברית בין מפיסטו לפאוסט, במקום ה'ברית החדשה' של ישוע. ברית חדשה זו צריכה לפתור את מצוקת האדם שהקיום מטיל עליו הגבלות.

    ובכן, אם השליח פאול רצה לשנות סדרי עולם למען שחרור האדם מגורל מוות, כאן לפנינו גאולה חדשה, הענקת משאלות האדם לחופש מהגבלות קיומיות, ועל הגיבור למען ישיג את משאלותיו אלו, למשכן את נפשו.

     אבל טרם כריתת הברית החדשה הזו בין מפיסטו לבין פאוסט, אנו פוגשים את הגיבור הזה, המבין שעליו להזים את המסר של השליח השני, יוחנן, שבבשורתו, בפרק הראשון שלו, טוען 'בראשית היה הדבר'. אם לותר לא הצביע על הצורך לבטל את 'דעת', את ה'דבר', השפה, גיתה הבין שלמען התגשמות הבשורה החדשה צריך לבטל את 'הדבר', את השפה, ובמקום זה להציב 'פעולה כוחנית', פעולה כוחנית מאגית. גם לותר הגדיר את השטן, נסיך העולם הנגלה, כפועל באמצעות כלי הכח, הרי כבר השליח פאול ביטל 'דעת', ואם כך רק אמצעי כח נשאר. גיתה השלים את המסקנה הזו של לותר, בבטלו את המסר לא רק של השליח פאול, אלא גם את המסר של השליח יוחנן, שבפרק הראשון של בשורתו, טען 'בראשית היה הדבר', השפה, שעברה אצלו טרנספורמציה, מכלי יצירה בידי האלוהות בבריאת העולם, בפרק א' של ספר בראשית, לריבונית, בהתגלמות ישוע הבן.

      כל מה שלותר החסיר, גיתה ללא מורא מצד הכנסיה הקאתולית, השלים. לפנינו סדר עולמי חדש, עם אלוהות חדשה, 'מפיסטו' או השטן, שאתו כורתים ברית, למען השגת את המירב מהקיום. לפי גיתה מפיסטו אינו ממונה רק על אמצעי הכח, הוא הבין שלכח יש פן מאגי, הרי כל המורדים האנושיים במשך הדורות השתמשו באמצעי הכח בראותם כלי זה כלי מאגי שיספק להם את מאוויהם, ריבונות על חוקי הקיום הסרבניים. 

     אם המורדים בכל הדורות בצורה אינטואיטיבית חשבו שכלי הכח יעיל יותר מאשר כלי השפה שברשותם, להיות ריבוניים, גיתה בצורה מסודרת יצר אלוהות חדשה, את 'מפיסטו' המספק לאלו הכורתים ברית אתו 'כח מאגי' להשגת מאוויהם. 

   גיתה באחד הפרקים מסביר שמאגיה של מפיסטו אינה שונה מהטכסים הנוצריים, כמו המיסה, שלפיו מבוססת על יסודות מאגיים, לכן מאגיה נעשית לגיטמית לפיו.

    גיתה בעקבות לותר רצה להוקיע את כל הרמאויות של הכנסיה הקאתולית, שלפיו השתמשה באמצעים מאגיים שהגדירה אותם כרוחניים. גיתה החליט שמאחר שכל ההבטחות של הנצרות לא התגשמו, צריך לתת לגיטימציה לאלוהות העושה שימוש ב'כח מאגי', אשר יעיל יותר מאשר האמצעים של אלו שנכשלו בהבטחותיהם, השליחים פאול ויוחנן.

      לכאורה בצעד הראשון אחרי כריתת הברית עם מפיסטו, פאוסט רוצה נעורים ואהבה, אבל בהמשך אנו רואים שרצונו בדבר הרבה יותר מהותי, רצון של כל המורדים האנושיים, ריבונות על חוקי הקיום. פאוסט בחלק השני המאוחר יותר, רוצה להדמות לאיתני הטבע, רוצה להתמודד אתם, רוצה ריבונות עליהם.

      עלינו לדעת שגיתה בדומה ללותר יצר את יצירתו זו, פאוסט, בהדרגתיות, במשך ששים שנה מחייו, את הסיום השלים רק לפני מותו שאותו לא רצה לפרסם בחייו, השאירו כמסר לדורות. גיתה שבדומה ללותר פיתח את משנתו בהדרגתיות, אפילו ה'פרולוג' המכיל את הקוסמולוגיה החדשה הוא חיבר יותר מאוחר מאשר את החלק הראשון הכולל את משנת פאוסט המורד. הרי בחלק הראשון של הדרמה, פאוסט המורד רוצה בעיקר 'אהבה' ונעורים. משאלות אלו לא מספיקות לאפיין את האדם המורד, הרי הוא רוצה בריבונות על חוקי הקיום, לכן גיתה תיקן את עצמו בחלק השני, והוסיף לגיבורו את שאיפתו לשלט באיתני הטבע.

     למרות שבחלק השני של הדרמה גיתה מוריד את גיבורו לעבר הקפוא למען להיפגש עם הדמויות המפורסמות של העבר, גם עם הלנה היפה שבגללה האכאיים יצאו למלחמה עם טרויה, הוא מעלה אותו בהמשך מעולם קפוא זה של העבר, כיוון שהמטרה של הגיבור היא עשייה מאגית. הוא בסיוע מיטיבו, מפיסטו, בעולם הנגלה באמצעות מאגיה מחסל את צבאות האויב של הקיסר, ומקבל ממנו חלקת אדמה שאותה הוא רוצה לגאל מהים.

     אנחנו פוגשים את הגיבור בסוף היצירה, הפועל בצורה מכנית, הרי הוא ביטל את השפה, האנשים אתו משועבדים וללא שפה אין קשר בינו לבינם. האנשים הם עבדים של פאוסט הפועל. לכאורה, פאוסט השיג את מטרתו. קשה להגיד אם גיתה שינה בערוב ימיו את דעותיו, הוא מתאר את גיבורו פאוסט שהזדקן, התעוור ועומד למות. קסמיו של מפיסטו לא גאלו אותו מגורל בן-תמותה. גיתה הצמיד פתרון למצוקותיו של פאוסט, פיתרון כפי שהזכרנו שאותו לא רצה בחייו לגלות. הגיבור מתחכם למפיסטו שלא גאל אותו מגורל בן-תמותה, ממלט עם נפשו לממלכת הנשים המיטיבות.

      אם אמרנו שאולי גיתה שינה את דעתו לא דייקנו, כיוון כפי שראינו גם לפי לותר נפשו של המאמין נגאלת ומעשיו אינם מכתימים אותה. אבל גיתה בהבדל מלותר התנכר לנצרות, למרות כך הוא בחר גאולה לגיבורו, אמנם לא גאולה נוצרית, אלא גאולה בממלכת הנשים המיטיבות.

       במציאות לא הפיתרון המלאכותי של סוף הגיבור פאוסט הפך ל'מח הקיבוצי' שאותו יצר גיתה, אלא הברית עם מפיסטו תמורת אמצעי כוחני מאגי להתגבר על חוקי הקיום, להיהפך לריבון על איתני הטבע, בעיקר ריבון על בני אדם, להפוך אותם לעבדים. אלו שאימצו את הקוסמולוגיה החדשה שאותה יצר גיתה בדרמה זו 'פאוסט' היו מוכנים גם לאמץ את הגאולה המלאכותית של הגיבור.

       הקוסמולוגיה החדשה הזו של גיתה, 'המח הקיבוצי' שהוא יצר השתלט מהר מאד על הלותרנים, הם אימצו את 'מפיסטו' קיוו שבסיוע 'הכח המאגי' שלו יוכלו להשתלט על העולם.

ולמרות מעשיהם הנפשעים, שלא הכתימו את הנפשם, יזכו לגאולה בממלכת הנשים המיטיבות. רק ככה אפשר להבין את היטלר בספרו Mein Kampf , מאמין שההשגחה מובילה אותו במעשיו, רק ככה אפשר להבין שאיכמן היה סבור שנפשו תגאל.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: