אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 195 – המח הקיבוצי, י'

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 195 – המח הקיבוצי, י'

       האם המח הקיבוצי האנגלי נוצר כבר בשנת 1215 , עם הגשת מסמך חוקתי של ברוני אנגליה למלך ג'ון? הרי מסמך זה, גם אם לא ראו בו רפורמציה, מרד נגד הכנסיה הקאתולית, מסמך חוקתי הווה מרד כזה. ומדוע כך? הרי התיאולוגיה של הכנסיה הקאתולית שהיתה מבוססת על הבשורה של השליח פאול, הניחה שיש לבטל חוקה, שבמלכות שמים העתידה להתגשם, לא יהיה צורך בחוקים. אמנם השליח פאול בעיקר התכוון לבטל את ההלכה היהודית, את חוקי התנ"ך, אבל כל השקפתו היתה מבוססת על ביטול 'ההבדלה', שרק היא מאפשרת יצירת חוקה.

     ואם כך, הרי הצגת ה-Magna Carta, לפני מלך אנגליה, ג'ון, היא מרד בהשקפה זו של השליח פאול, מסמך זה הוא מרד נגד הכנסיה הקאתולית. בדרך כלל לא מציינים את המסמך

הזה כמרד נגד הכנסיה הקאתולית, אבל אם אנו רוצים להבין מדוע אנגליה התפתחה בצורה שונה מארצות אחרות באירופה, עוד טרם הרפורמציה, אנו צריכים ליחס את זה למסמך חוקתי זה. כתוצאה ממסמך חוקתי זה נוצר גם הפרלמנט האנגלי. וגם אם אין שום איזכור במסמך זה לשפה היוצרת, הרי ללא שפה לא קיימת חוקה.

      אמנם חוקות היו קיימות כבר אצל השומרים, הם היו קיימות במזופוטמיה, ביחוד מתיחסים לחוקת חמורבי האמורי. אבל חוקות אלו היו תוצר אינטואיציה פרגמטית, במסמך המגנה קרטה יש יותר מודעות, גם אם אין התיחסות לשפה. מסמך זה לא נוצר כמו במדינות של העולם העתיק ע"י מלך, חוקה שנכפתה על האוכלוסיה, הוא נוצר על-ידי ברונים שראו את עצמם בעלי זכויות. חוקה זו, גם אם אין איזכור בה לכך, דומה לעשרת הדיברות, שלפי מה שמסופר בספר 'שמות', קבלו את הסכמת העברים לתקפתה.

     עובדה היא שבהשפעת המסמך הזה, המגנה קרטה, אנו מוצאים באנגליה טרם הרפורמציה, הוגים נומינליסטיים, כמו אוקם, היוצא נגד ההשקפה היוונית שהעולם הוא נצחי, וטוען שלפי המסופר בתנ"ך אלהים רצה להשמיד את העולם בזמן המבול, ז.א. שקיומו של העולם תלוי ברצונו של האלוהות.

     אפשר להגיד בקיצור, שהנטיה של ההוגים האנגליים לנומינליזם, הזימה את ההשקפה הראליסטית, נוסח אפלטון, שהניחה שלאידיאות קיום עצמאי, בעוד שהנומינליסטים, בדומה להשקפה התנ"כית ראו בשמות רק כינוי לדברים מוחשיים, שללו קיום עצמאי לשמות. אנו עדיין לא מוצאים אצל הנומינליסטים האנגליים המוקדמים אלו השקפה כפי שאנו מוצאים אצל הובס, שהאדם יוצר את עולמו, מבלי שהוא אומר מפורשות שהוא יוצר אותו באמצעות השפה, למרות שהוא סבר שחשיבה אנושית תיתכן רק באמצעות השפה. במשנת הובס נדון בהמשך.

     ההתפתחות הנומינליסטית אצל ההוגים האנגליים החל עם אוקם, שחי בתחילת המאה ה-14 , ומת כנראה במגפה השחורה שהשתוללה בכל אירופה, היא מצביעה על כך שכבר בתקופה קדומה זו המחשבה האנגלית הושפעה מהתנ"ך, אוקם לימד את כתבי הקודש באוכספורד. לנומינליסטים לא היתה הבנה ממשית בפילוסופית השפה, כפי שזה התבטא במשלים הפילוסופיים הלשוניים של התנ"ך, אבל אפילו ההבנה הזו ששמות צריכים להיות מחוברים לישויות מוחשיות, ואין להם קיום עצמאי, מצביע על כך שהיתה להם אינטואיציה לשונית. הנומינליסטים מאחר שלא היתה להם הבנה ממשית של פילוסופית השפה, הם גם לא הבינו שהשפה מעניקה שמות לא רק לישויות מוחשיות, אלא גם לפעולות. ואם היא מעניקה שמות לפעולות, היא הופכת אותן לאלגוריתמים, כלים המסוגלים ליצור. אבל גם ההבנה החלקית הזו של אוקם את מחשבת התנ"ך גרמה לכך שהכנסיה הקאתולית ראתה בו מורד, ורדפה אותו.

      אנחנו יכולים לראות שאנגליה כתוצאה מחוקה זו, מ'המח הקיבוצי' הזה, התפתחה בצורה שונה מהלותרניות שהיתה תוצר הרפורמציה של לותר. עלינו כאן להזכיר את העובדה   שהדרמטורג מרלו  בן תקופתו של שקספיר, אף הוא המחיז את הסיפור שרווח בתקופתו על האלגימאי ד"ר פאוסטוס, ונראה איך התיחסה הצנזורה האנגלית החוקתית לסיום שהוא נתן לדרמה זו.

     הסיפור על האלכימאי ד"ר פאוסטוס התפרסם בגרמניה בתקופת הרפורמציה, ד"ר פאוסטוס היה דמות חצי היסטורית, רבים ממתנגדי לותר ראו בדמות זו את דמותו של לותר. אבל הסיפור הזה הגיע גם לאנגליה וכפי שראינו, מרלו המחיז אותו. לפי מבקר במאה הקודמת, בשם וויליאם סימפסון, מרלו נתן סיום לדרמה שלו, סיום דומה לזה שגיתה יותר מאוחר נתן לו, שהגיבור השלילי הזה לא נענש. אבל במקרה מרלו שחי באנגליה, הצנזורים הכריחו אותו לשנות את סוף הדרמה ולהעניש את החוטא. אנחנו רואים שכבר במאה ה-16 הצנזורים האנגליים הבינו שסיום דרמה כזו מבלי להעניש את הגיבור החוטא יהיה לו השפעה שלילית על הקהל האנגלי.

    ממקרה זה של דרמת מרלו, והצווי של הצנזורים לשנות את הסיום, אנו רואים שאנגליה היתה כבר מדינת חוק, ובמדינת חוק אחד הכורת ברית עם השטן בהכרח נענש.

      בתקופתו של מרלו וגם של שקספיר, בשלהי המאה ה-16 , השפעתו של קלווין עדיין לא היתה ממשית באנגליה. השפעתו של קלווין היתה יותר מאוחרת בתקופת מלחמת הדת באנגליה, ביחוד היתה השפעתו של קלווין בסקוטלנד. אבל מי שקורה את כתביו התיאולוגיים של המשורר מילטון, נוכח לדעת שהוא היה עוד יותר קרוב לתנ"ך מאשר קלווין. זאת אומרת שבאנגליה התפתחה תיאולוגיה שונה לגמרי מאשר בגרמניה בהשפעת לותר.

      אנו גם יכולים ללמד על השקפתו התיאולוגית של מילטון מהדרמות שלו, 'גן העדן האבוד' ו'גן העדן המוחזר'. לא כאן המקום לנתוח של יצירות אלו, אלא שיש להדגיש שלפי הדרמות של מילטון ה'שטן' המורד באלוהות, בסופו של דבר מנוצח על-ידה. ברור שסיום כזה למרד של ה'שטן' מצביע על השקפה קוטבית לזו של לותר וממשיכו גיתה, שאצלם, ה'שטן' או מפיסטו נעשה הבן האהוב של האלוהות, כפי שזה  בפרולוג של גיתה בדרמת 'פאוסט'.

      התפתחות זו באנגליה לא היתה מושפעת מתיאולוגית קלווין, אלא התפתחות עצמאית. יש לשער שמילטון פיתח את התיאולוגיה שלו בצורה עצמאית. ברור מקורות מלחמות הדת באנגליה במאה ה-17 שהשפעת קלווין היתה שם רבה. הסקוטים שנלחמו ראו את עצמם כ'בני ברית'.

      אבל אפילו לפני מלחמות הדת באנגליה במאה ה-17, אנו יכולים לראות אפילו ביצירות שקספיר, שלפי המחקרים החדשים היה אפילו קאתולי בסתר, יש אצלו כבר השתחררות מהירושה היוונית, שהיתה תוצאה מהמחשבה הנומינליסטית שהתפתחה באנגליה. אנו עדים לכך שבטראגדיות של שקספיר, הגיבורים אינם כלי משחק של 'גורל', כפי שהיו הגיבורים היווניים בטראגדיות היווניות. גיבורי הטראגדיות האלו פעלו מתוך דחף של תאווה, או פעלו מתוך שיקול דעת מוטעית, ולא גורל דטרמיניסטי הוביל אותם בהתנהגות שלהם. המלט שוקל אם כדאי או לא כדאי להיות לאור חולשות בני אדם מסביבו, הוא לא מריונטה של גורל כמו למשל אדיפוס או גיבורים אחרים של טראגדיות יווניות.

      אם הגיבורים היווניים בטראגדיות היווניות היו חלק מעולם דטרמיניסטי, גיבורי הטראגדיות של שקספיר הם כבר תוצר של עולם לשוני בתוך העולם הדטרמיניסטי, הגיבורים פועלים לפי השיקולים שלהם, לעתים שיקולים מוטעים. המלט יכול לבחר ולהיות או יכול לוותר על החיים, לוותר על הקיום שאינו נראה לו. בהבדל ממנו אדיפוס הרוצה לברח מהגזרה שנגזרה עליו וזו רודפת אותו, היא כופה עליו התנהגות שהוא רצה להמנע ממנה.

     אנחנו רואים שעולמו של שקספיר שונה מעולמם של הטראגיקונים היווניים. יש להניח שהרעיונות והעקרונות התנ"כיים חדרו לעולם המערבי הנוצרי, למרות שתחילת הנצרות התבססה על מרד נגד רעיונות אלו. השפעה תנ"כית זו פעלה ביחוד באנגליה,  וה-Magna Carta , הנומינליסטים האנגליים מצביעים על כך.

      ואם רעיונות תנ"כיים השפיעו על העולם הנוצרי, ברפורמציה עצמה שוב חל פילוג, לותר מרד בכל הערכים התנ"כיים, וכפי שנראה בהמשך, קלווין חזר לרוב עקרונות התנ"ך. אבל אנגליה בהדרגתיות, מבלי מודעות לשונית ברורה, חזרה לעולם הלשוני, עולם לשוני בתוך העולם הדטרמיניסטי. המלט בחר בגורלו, בהבדל מאדיפוס שהגורל הכריע אותו.

      על קלווין והשפעתו, בשעור הבא.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: